www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



טיפוס על הר הגעש וייאריקה
או איך גיליתי שגם לי יש פחד גבהים
מאת: אביב וייס


אומרים שבטיול הגדול​ אתה מכיר עולמות חדשים, נפתח לחוויות מרתקות ומגלה על עצמך הרבה דברים חדשים. אני? אני גיליתי שגם אני, שתמיד נחשבתי "מהאמיצים", יכולה לחוש פחד גבהים... אבל בואו לא נקפוץ לסוף הסיפור, בואו נתחיל מההתחלה.


הימים הם ימי תחילת חודש ינואר, שיא הקיץ בחצי הכדור הדרומי. אני ושותפי לטיול מטיילים ברכב שכור באזור האגמים, חבל ארץ קסום, עתיר אגמים, אותו חולקות במשותף ארגנטינה וצ'ילה.
 

הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה   הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
הר הגעש וייאריקה מתנשא מעל העיירה פוקון  (צילום: אביב ויס)
 

 

אזור האגמים של צ'ילה

אזור האגמים נמצא צפונית לחבל פטגוניה, שגם לו שותפות שתי המדינות הללו. אנחנו נמצאים בעיר פוקון (Pucon), הנמצאת בצ'ילה. בסמוך לפוקון נמצא הפארק הלאומי וייאריקה (Parque Nacional Villarrica), אשר בלבו הר הגעש וייאריקה. זהו אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בצ'ילה, והוא מתנשא מעל עיירה ואגם הנושאים את שמו. בעקבות תאונות טיפוס רבות שאירעו במקום, הכניסה לפארק מותרת רק לקבוצות עם מדריך מוסמך או יחידים עם תעודת מועדון מטפסי ההרים.

הוייאריקה הוא חרוט ענק, מכוסה לבן, המתנשא לגובה 2,850 מ', ובולט לעין מכל מקום באזור. זהו מראה מרשים ביותר. רובו של ההר מכוסה מעטה שלג גם בקיץ ופסגתו מהווה אתר טיפוס פופולרי. בחודשי החורף יש על מדרונותיו אתר סקי קטנטן.

כתבה על אזור האגמים והקרטרה אוסטראל
 


הר הגעש וייאריקה (A) והעיירה פוקון (B)   
להגדלת המפה לחצו למעלה משמאל

 


אמריקה הלטינית



 

עם הגעתנו לפוקון ניגשנו לסוכנות טיולים על מנת להירשם לטיפוס לוייאריקה ולמדוד ציוד, הכולל: מכנס, מעיל, כובע צמר, כפפות, קסדה ונעלי דוקרנים להליכה על השלג. אל דאגה, כל הפריטים מעוצבים על פי צו האופנה האחרון.
 

הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
אופנת וייאריקה: מאובזרות מכף רגל ועד ראש  (צילום: אביב ויס)

 

הטיפוס על ההר

העלייה להר הגעש תלויה, כמובן, במזג האוויר, אותו לא ניתן לחזות, וההחלטה על יציאה מתקבלת בבוקרו של יום. ישנם מטיילים המחכים שבועיים בפוקון למזג אויר נאה, שיאפשר להם לטפס, וישנם ברי מזל, כמוני. בבוקר הראשון אומנם התעוררנו ליום גשום ומעונן, בו מדריכי הטיפוס החזירו אותנו להוסטל כלעומת שבאנו, אך למחרת כבר התעוררנו לבוקר יפהפה, עם תחושה טובה שנצליח לעלות להר הגעש, ואכן כך היה. לכן, אם אתם מגיעים לפוקון למספר ימים, רצוי לנסות קודם כל לטפס על ההר כי לא תמיד מזג האוויר מאפשר זאת.

 בבוקרו של יום יפהפה זה, כשהציפורים מצייצות ואפילו הרכבל, שנמצא למרגלות הוייאריקה, האיר לנו פנים, כלומר עבד, כבשנו את פסגת ההר. הרכבל מעלה את המטפסים מגובה 1,400 מטר לגובה 1,800 מטר וחוסך בכך כשעה וחצי הליכה. במידה והרכבל לא עובד, אירוע שכיח למדיי, מטפסים ברגל גם את החלק הזה, דבר המוסיף זמן וקושי לטיפוס, שהוא ממילא לא קל.

 

 רכבל, הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
הרכבל
שלמרגלות הוייאריקה, אם יתמזל מזלכם והוא יעבוד חוסך 400 מ' של טיפוס  (צילום: אביב ויס)
 

שיירות נמלים על ההר

אם כך, בני מזל שכמונו, עלינו ברכבל וכעת נותרה לנו עליה מגובה 1800 מ' לגובה 2,847 מ'.
הפרש גובה של 1,050 מטר, אז מה אם זה בשלג... קטן עלינו.

עמדתי בנקודה ממנה מתחיל הטיפוס והרמתי את עיניי כלפי מעלה, כל הקבוצות שהתחילו לטפס לפנינו נראו לי כמו שיירות נמלים המטפסות אל הקן שלהן. מלמטה ההר נראה תלול ומפחיד. לא ברור מה דרבן אותנו לעלות, ייתכן והייתה זו התובנה, אליה הגענו בשלב מוקדם יותר בטיול: הנוף נראה הרבה יותר יפה אם מתאמצים כדי להגיע אליו. או שאולי היו אלו צעקות ה"יאללה, וואמוס" של המדריך. מי יודע...

 

 הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
כמו שיירות נמלים מטפסות אל הקן
  (צילום: אביב ויס)
 

שני המדריכים שלנו נתנו הסברים מתובלים בלא מעט עברית, נעלנו את נעלי הטיפוס ויאללה לדרך.
כל קבוצה מסתדרת בשורה אחרי המדריך ועולה את ההר בפיתולים איטיים וזהירים. בכל צעד שעושים יש להסתכל היטב היכן שמים את הרגל. הכי בטוח לשים אותה בשקע שהשאיר האדם שהלך לפנייך, כי אם אתה מחליט להיות מקורי וליצור לך מסלול משלך, ייתכן והרגל שלך תיטבע עמוק בשלג.

הטיפוס לקח כ-4 שעות ולא היה פשוט כלל. ככל שעלינו גבוה יותר, השלג הפך לקרח, ובכל צעד הייתי בטוחה שאני הולכת להחליק וליפול את כל הדרך למטה.
זהו הרגע בו גיליתי את התגלית המרעישה – גם אני, שבקרב משפחתי וחברי ידועה כאמיצה וחובבת אדרנלין, יכולה לחוש פחד גבהים, וזו ממש, אבל ממש, תחושה לא נעימה.
כשמצאתי בעצמי כוחות להרים את הראש ולהסתכל על הנוף סביב, הבנתי שאכן שווה להתאמץ בשביל המראות הללו: פסגות מושלגות, רכסי הרים, אגמים ויערות מכל עבר.
 

 הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
תצפית ומנוחה בדרך
  (צילום: אביב ויס)





 

אל לוע הר הגעש

כשלבסוף הגענו חסרי נשימה לפסגה, אל לוע הר הגעש, התצפית הפכה לתצפית של 360 מעלות של נופים עוצרי נשימה, אין דברים כאלו!
אחרי שכל הדרך הלכנו עם בגדים קלים, על הפסגה התעטפנו בפליז ובחליפת הסערה האופנתית שקיבלנו, זאת בשל הקור העז למעלה.

מאוד רצינו להתקרב ללוע הר הגעש ולהציץ פנימה, אבל הגזים שיוצאים משם גורמים מחנק ואי אפשר להתקרב יותר מדיי, לכן הסתפקנו בתמונה חפוזה.
אומנם היינו ברי מזל בשל היום היפהפה שנפל בחלקנו והרכבל שעבד, אבל לא ראינו את הלבה היוצאת מלוע ההר הגעש. בתמונות וסרטונים שראיתי אצל מטיילים אחרים זהו אכן מחזה מדהים.
 

תצפית, הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
360 מעלות של נופים עוצרי נשימה  (צילום: אביב ויס)

 

לוע הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
לוע הר הגעש וייאריקה  (צילום: אביב ויס)
 

 הירידה מהוייאריקה או נכון יותר - הגלישה...

כמו שאומר מוקי: "מה שעולה, חייב לרדת...". כעת, את כל מה שעלינו, אנחנו צריכים לרדת.

אם חשבתי שהעלייה היתה מפחידה, אז במהרה הסתבר שהירידה היא כלום לעומתה, היות ועושים אותה, כן, כן... על הישבן.
בתיאוריה זה יכול להישמע כייפי, אבל כשיורדים כמה מאות מטרים, בשיפוע של כמעט 90 מעלות, כשרק גרזן הטיפוס משמש בתור בלם, זה מפחיד למדיי. אומנם הירידה בצורה הזו היא מהירה מאוד, אבל הפעמים הראשונות בהן ירדתי בצורה זו לוו בצווחות אימה, במיוחד בשל העובדה שעוד לא ממש הבנתי איך להשתמש בגרזן בתור מעצור. בירידה השלישית כבר הבנתי את הקטע ואפילו התחלתי להנות מהעניין.

 

הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
על הישבן בדרך הארוכה למטה
  (צילום: אביב ויס)
 

 אולי המעילים הם על פי צו האופנה, אך יש גבול לעמידות שלהם למים, ולכן כשהגעתי למטה הייתי ספוגה במים, אבל על פני מרוח חיוך מאוזן לאוזן, מתחילה לעכל את החוויה המדהימה שעברתי.

 בערב יצאנו להרגיע את גופנו, הדואב והכואב מהטיפוס, במעיינות חמים שבסמוך לעיירה פוקון. במעיינות בהם היינו יש מספר בריכות בטמפרטורות שונות. כל המתחם של המעיינות מעוצב בצורה המשתלבת עם הטבע ולכן ההרגשה בהם מאוד נינוחה וטבעית. משמאלנו עבר נחל עם מים קפואים והאמיצים שביננו טבלו במימיו ורצו חזרה לבריכות החמות.
אין ספק שהמעיינות החמים היו סיום מושלם ליום חוויתי ומופלא.
 

מעיינות חמים, פוקון, צ'ילה
במעיינות החמים, סיום נפלא ליום מתיש   (צילום: אביב ויס)

 

מידע כללי ומעשי על הטיפוס להר הגעש וייאריקה

הר וייאריקה הוא הר הגעש הפעיל ביותר בצ'ילה. הוא מתנשא מעל עיירה ואגם בעלי אותו שם. ההר נקרא גם רוחהפייאן (Rucapillán,"בית הרוחות" בשפת ילידי המקום).
זהו הר געש מסוג Stratovolcano, המתאפיין בצורה חרוטית, תלולה ומושלמת, עשויה ריבוד של לבה נוזלית דלילה, שהתגבשה לאפר וולקני, בניגוד להרי געש הפולטים מאגמה סמיכה ולכן צורתם אמורפית ושטוחה יחסית.
זהו אחד מהרי הגעש היחידים בעולם בו יש אגם לבה מותכת בלועו, לבה שאינה מגיעה לכדי התקשות ויצירת פקק געשי, ולכן לא נדרשים להיווצר לועות משנה צידיים. שילוב כיפת השלג הצחור, ביחד עם הלבה האדומה המותכת, הוא שילוב יחיד ומיוחד.

מטיילים רבים יצאו לטיפוס על ההר גם כשהאתר היה סגור, בעוקפם את הפיקוח על ההר, ללא מדריך, ובדרך כלל עם חוסר בציוד (משקפי שמש, גרזן קרח וקרמפונים) או ציוד לא מתאים. רבים כבר נפגעו ונהרגו, הן מנפילות והחלקות והן מסינוור מהשלג.
אין לצאת בשום מקרה ללא הכוונה מקצועית וציוד מתאים, גם אם זה אומר לשנות תכניות טיול עקב כך!


מידע נוסף

מתי לטייל בצ'ילה ובמרכז ודרום אמריקה?
 

כתבות נוספות על אזור האגמים וצ'ילה

מאזור האגמים אל הקרטרה אוסטראל
הקטע הדרומי של הקרטרה אוסטרל
טרק צלב הימים בדרום פטגוניה
טרק השיניים של נווארינו (באי נווארינו)
טרקים בצ'ילה
פטגוניה - סוף העולם






אביב וייס קראוס אודות הכותבת
אביב וייס, מרפאה בעיסוק, הנגועה בחיידק הטיולים המשפחתי. טיילה במדינות רבות באירופה וארה"ב. כתרמילאית טיילה בהודו ונפאל וחרשה במשך 9 חודשים את דרום אמריקה.




לקריאת כתבות נוספות של אביב








מספר צפיות: 16260
4309