טיפוס על הר הגעש ויאריקה
או: איך גיליתי שגם לי יש פחד גבהים
מאת: אביב וייס


אומרים שבטיול הגדול​ אתה מכיר עולמות חדשים, נפתח לחוויות מרתקות ומגלה על עצמך הרבה דברים חדשים. אני? אני גיליתי שגם אני, שתמיד נחשבתי "מהאמיצים", יכולה לחוש פחד גבהים... אבל בואו לא נקפוץ לסוף הסיפור, בואו נתחיל מההתחלה.


הימים הם ימי תחילת חודש ינואר, שיא הקיץ בחצי הכדור הדרומי. אני ושותפי לטיול מטיילים ברכב שכור באזור האגמים, חבל ארץ קסום, עתיר אגמים, אותו חולקות במשותף ארגנטינה וצ'ילה.
 
העיירה פוקון והר הגעש וייאריקה
מראה הר הגעש ויאריקה מעל העיירה פוקון ואגם ויאריקה (צילום: Maciej Biedowski)
 

אזור האגמים של צ'ילה

אזור האגמים נמצא צפונית לחבל פטגוניה, שגם לו שותפות שתי המדינות הללו. אנחנו נמצאים בעיירה פוקון (Pucon), הנמצאת בצ'ילה. בסמוך לפוקון נמצא הפארק הלאומי ויאריקה (Parque Nacional Villarrica), אשר בליבו הר הגעש ויאריקה. זהו אחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בצ'ילה, והוא מתנשא מעל עיירה ואגם הנושאים את שמו. בעקבות תאונות טיפוס רבות שאירעו במקום, הכניסה לפארק מותרת רק לקבוצות עם מדריך מוסמך או יחידים עם תעודת מועדון מטפסי ההרים.

הוויאריקה הוא חרוט ענק, מכוסה לבן, המתנשא לגובה 2,850 מ', ובולט לעין מכל מקום באזור. זהו מראה מרשים ביותר. רובו של ההר מכוסה מעטה שלג גם בקיץ ופסגתו מהווה אתר טיפוס פופולרי. בחודשי החורף יש על מדרונותיו אתר סקי קטנטן.

לינה בעיירה פוקון  |  כתבה על אזור האגמים והקרטרה אוסטראל
 

הר הגעש ויאריקה (A), העיירה פוקון (B) ו
מלון מאקי במרכז פוקון
להגדלת המפה יש ללחוץ בפינה העליונה


לפני שתשמעו על הטיפוס שלי, אתם מוזמנים לצפות בקבוצה אחרת, עם מדריך מגניב במיוחד

דרום אמריקה



עולים על ציוד

עם הגעתנו לפוקון ניגשנו לסוכנות טיולים על מנת להירשם לטיפוס לוויאריקה ולמדוד ציוד, הכולל: מכנסיים, מעיל, כובע צמר, כפפות, קסדה ונעלי דוקרנים להליכה על השלג. אל דאגה, כל הפריטים מעוצבים על פי צו האופנה האחרון.
 
טיפוס אל הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
אופנת ויאריקה: מאובזרות מכף רגל ועד ראש (צילום: אביב וייס)
 

הטיפוס על ההר

העלייה להר הגעש תלויה, כמובן, במזג האוויר, אותו לא ניתן לחזות, וההחלטה על יציאה מתקבלת בבוקרו של יום. ישנם מטיילים המחכים שבועיים בפוקון למזג אוויר נאה, שיאפשר להם לטפס, וישנם ברי מזל, כמוני. בבוקר הראשון אומנם התעוררנו ליום גשום ומעונן, בו מדריכי הטיפוס החזירו אותנו להוסטל כלעומת שבאנו, אך למחרת כבר התעוררנו לבוקר יפהפה, עם תחושה טובה שנצליח לעלות להר הגעש, ואכן כך היה. לכן, אם אתם מגיעים לפוקון למספר ימים, רצוי לנסות קודם כל לטפס על ההר כי לא תמיד מזג האוויר מאפשר זאת.

בבוקרו של יום יפהפה זה, כשהציפורים מצייצות ואפילו הרכבל, שנמצא למרגלות הוויאריקה, האיר לנו פנים (כלומר עבד) – כבשנו את פסגת ההר. הרכבל מעלה את המטפסים מגובה 1,400 מטר לגובה 1,800 מטר וחוסך בכך כשעה וחצי הליכה. במידה והרכבל לא עובד, אירוע שכיח למדי, מטפסים ברגל גם את החלק הזה, דבר המוסיף זמן וקושי לטיפוס, שהוא ממילא לא קל.
 
טרק אל הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
שמרו את הטיפוס ליום הכי בהיר וקחו בחשבון שהוא לא קל! (צילום: Onfocus)
 

שיירות נמלים על ההר

אם כך, בני מזל שכמונו, עלינו ברכבל וכעת נותרה לנו עליה מגובה 1,800 מ' לגובה 2,847 מ'. הפרש גובה של 1,050 מטר, אז מה אם זה בשלג... קטן עלינו. עמדתי בנקודה ממנה מתחיל הטיפוס והרמתי את עיניי כלפי מעלה, כל הקבוצות שהתחילו לטפס לפנינו נראו לי כמו שיירות נמלים המטפסות אל הקן שלהן. מלמטה ההר נראה תלול ומפחיד. לא ברור מה דרבן אותנו לעלות, ייתכן שהייתה זו התובנה, אליה הגענו בשלב מוקדם יותר בטיול: הנוף נראה הרבה יותר יפה אם מתאמצים כדי להגיע אליו. או שאולי היו אלו צעקות ה-"יאללה, ואמוס" של המדריך. מי יודע...
 
טרק אל הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
מלמטה ההר נראה תלול ומפחיד, אבל הנוף נראה הרבה יותר יפה אם מתאמצים כדי להגיע אליו (צילום: Alex Barerra)
 
שני המדריכים שלנו נתנו הסברים מתובלים בלא מעט עברית, נעלנו את נעלי הטיפוס ויאללה לדרך. כל קבוצה מסתדרת בשורה אחרי המדריך ועולה את ההר בפיתולים איטיים וזהירים. בכל צעד שעושים יש להסתכל היטב היכן שמים את הרגל. הכי בטוח לשים אותה בשקע שהשאיר האדם שהלך לפנייך, כי אם אתה מחליט להיות מקורי וליצור לך מסלול משלך, ייתכן והרגל שלך תיטבע עמוק בשלג. הטיפוס לקח כ-4 שעות ולא היה פשוט כלל. ככל שעלינו גבוה יותר, השלג הפך לקרח, ובכל צעד הייתי בטוחה שאני הולכת להחליק וליפול את כל הדרך למטה.

זהו הרגע בו גיליתי את התגלית המרעישה – גם אני, שבקרב משפחתי וחברי ידועה כאמיצה וחובבת אדרנלין, יכולה לחוש פחד גבהים, וזו ממש, אבל ממש, תחושה לא נעימה. כשמצאתי בעצמי כוחות להרים את הראש ולהסתכל על הנוף סביב, הבנתי שאכן שווה להתאמץ בשביל המראות הללו: פסגות מושלגות, רכסי הרים, אגמים ויערות מכל עבר.
 
טרק אל הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
תצפית ומנוחה בדרך (צילום: אביב וייס)



אל לוע הר הגעש

כשהגענו לבסוף חסרי נשימה לפסגה, אל לוע הר הגעש, זכינו לתצפית של 360 מעלות של נופים עוצרי נשימה, אין דברים כאלו!
אחרי שכל הדרך הלכנו עם בגדים קלים, על הפסגה התעטפנו בפליז ובחליפת הסערה האופנתית שקיבלנו, זאת בשל הקור העז למעלה.

רצינו מאוד להתקרב ללוע הר הגעש ולהציץ פנימה, אבל הגזים שיוצאים משם גורמים מחנק ואי אפשר להתקרב יותר מדי, לכן הסתפקנו בתמונה חפוזה.
אומנם היינו בני מזל בשל היום היפהפה שנפל בחלקנו והרכבל שעבד, אבל לא ראינו את הלבה היוצאת מלוע ההר הגעש. בתמונות וסרטונים שראיתי אצל מטיילים אחרים זהו אכן מחזה מדהים.
 
טרק אל הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
360 מעלות של נופים עוצרי נשימה, ואפילו חיוך... (צילום: אביב וייס)
 

הירידה מהוויאריקה או נכון יותר – הגלישה...

כמו שאומר מוקי: "מה שעולה, חייב לרדת..." וכעת, את כל מה שעלינו, אנחנו צריכים לרדת. אם חשבתי שהעלייה היתה מפחידה, אז במהרה הסתבר שהירידה היא כלום לעומתה, כיוון שעושים אותה – כן, כן – על הישבן.
בתיאוריה זה יכול להישמע כייפי, אבל כשיורדים כמה מאות מטרים, בשיפוע של כמעט 90 מעלות, כשרק גרזן הטיפוס משמש בתור בלם, זה מפחיד למדי. אומנם הירידה בצורה הזו היא מהירה מאוד, אבל הפעמים הראשונות בהן ירדתי בצורה זו לוו בצווחות אימה, במיוחד בשל העובדה שעוד לא ממש הבנתי איך להשתמש בגרזן בתור מעצור. בירידה השלישית כבר הבנתי את הקטע ואפילו התחלתי להנות מהעניין.
אולי המעילים הם על פי צו האופנה, אך יש גבול לעמידות שלהם למים, ולכן כשהגעתי למטה הייתי ספוגה במים, אבל על פני מרוח חיוך מאוזן לאוזן, מתחילה לעכל את החוויה המדהימה שעברתי.
בערב יצאנו להרגיע את גופנו, הדואב והכואב מהטיפוס, במעיינות חמים שבסמוך לעיירה פוקון. במעיינות בהם היינו יש מספר בריכות בטמפרטורות שונות. כל המתחם של המעיינות מעוצב בצורה המשתלבת עם הטבע ולכן ההרגשה בהם מאוד נינוחה וטבעית. משמאלנו עבר נחל עם מים קפואים והאמיצים שביננו טבלו במימיו ורצו חזרה לבריכות החמות. אין ספק שהמעיינות החמים היו סיום מושלם ליום חווייתי ומופלא.
 
טיפוס אל הר הגעש וייאריקה, פוקון, צ'ילה
בחודשי החורף הגלישה למטה קלה יותר... (צילום: Alex Barerra)
 

מידע כללי ומעשי על הטיפוס להר הגעש ויאריקה

הר ויאריקה הוא הר הגעש הפעיל ביותר בצ'ילה. הוא מתנשא מעל עיירה ואגם בעלי אותו שם. ההר נקרא גם רוקהפייאן (Rucapillán,"בית הרוחות" בשפת ילידי המקום). זהו הר געש מסוג Stratovolcano, המתאפיין בצורה חרוטית, תלולה ומושלמת, עשויה ריבוד של לבה נוזלית דלילה, שהתגבשה לאפר וולקני, בניגוד להרי געש הפולטים מאגמה סמיכה ולכן צורתם אמורפית ושטוחה יחסית.

זהו אחד מהרי הגעש היחידים בעולם בו יש אגם לבה מותכת בלועו, לבה שאינה מגיעה לכדי התקשות ויצירת פקק געשי, ולכן לא נדרשים להיווצר לועות משנה צידיים. שילוב כיפת השלג הצחור, ביחד עם הלבה האדומה המותכת, הוא שילוב יחיד ומיוחד.

מטיילים רבים יצאו לטיפוס על ההר גם כשהאתר היה סגור, בעוקפם את הפיקוח על ההר, ללא מדריך, ובדרך כלל עם חוסר בציוד (משקפי שמש, גרזן קרח וקרמפונים) או ציוד לא מתאים. רבים כבר נפגעו ונהרגו, הן מנפילות והחלקות והן מסינוור מהשלג. אין לצאת בשום מקרה ללא הכוונה מקצועית וציוד מתאים, גם אם זה אומר לשנות תוכניות טיול עקב כך!

הר הגעש ויאריקה
מראה הר הגעש המעשן מעל ואגם ויאריקה (צילום: kovgabor79)

מלון מומלץ במרכז העיירה פוקון

מלון מאקי (Maki Hotel) הוא מלון בוטיק הממוקם במרכז העיירה פוקון. למלון גן קטן עם פינות ישיבה, טרקלין וטרסה. החדרים נוחים ונעימים ולחלק מהם יש מרפסת. הכל נקי ומתוקתק. ארוחת הבוקר היא בדיוק מה שצריך, עם מאפים טריים והרבה פירות. הצוות מאד שירותי ועוזר בהתארגנות והתמצאות בעיירה ובאזור.

מלון מומלץ בעיר פוקון, צ'ילה
מלון מאקי במרכז פוקון - תחושה של בית

 

מידע נוסף

השכרת רכב בצ'ילה
בתי מלון בעיירה פוקון
מתי לטייל בצ'ילה ובמרכז ודרום אמריקה?

כתבות נוספות על אזור האגמים וצ'ילה


אביב וייס קראוס

אודות הכותבת

אביב וייס, מרפאה בעיסוק, הנגועה בחיידק הטיולים המשפחתי. טיילה במדינות רבות באירופה וארה"ב. כתרמילאית טיילה בהודו ונפאל וחרשה במשך 9 חודשים את דרום אמריקה.










סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר