www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:


נהר הנילוס במצרים - הנהר הארוך בתבל


נהר הנילוס הוא עורק החיים של מצרים והנהר הארוך ביותר על פני כדור הארץ. אורכו 6,695 ק"מ ושטח אגן הניקוז שלו משתרע על פני 2.8 מיליון קמ"ר, כעשירית משטחה של אפריקה. לנילוס שני מקורות עיקריים: הנילוס הלבן, המתחיל באפריקה המשוונית, והנילוס הכחול, המתחיל באתיופיה.


מעל 95% מאוכלוסיית מצרים מתגוררת על פני רצועה צרה בעמק הנילוס, על שטח של 35,000 קמ"ר, שמהווה פחות מ- 5% משטחה הכולל. כאן ממוקמות ערי הנמל - אלכסנדריה ופורט סעיד, בדלתא של הנהר, וכן קהירלוקסור ואסוואן אשר בעמק הנהר.
 
נילוס, מצרים
שקיעה על הנילוס ליד העיר לוקסור  (צילום: Kyle Taylor)


ערי מצרים הגדולות, שכולן ממוקמות לגדות הנילוס:
אלכסנדריה (A), פורט סעיד (B), קהיר (C), לוקסור (D) ואסוואן (E)
 

מצרים



 

הנילוס במצרים העתיקה

הצפות הנילוס והצורך לחלק את המים לצורך השקיית גידולים חקלאיים, יצרו מערכת אדמיניסטרטיבית מסודרת ותרמו לצורך במשטר מרכזי. בנוסף, יצר הצורך לחלוקת המים אמצעי מדידה שונים, כמו הביטוי "קנה מידה", שהוא שריד לאחד מאמצעי מדידה אלו - קנה שעליו היו סימנים שעל פיהם פתחו וסגרו מגופים וניתבו את זרימת המים לתעלות השונות.
 

מקורות הנילוס

הנילוס עובר דרך אוגנדה, קניה, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (לשעבר זאיר), אתיופיה, סודן ומצרים, בה הוא נשפך לים התיכון. כיוון זרימתו הוא מדרום לצפון.
את מקורות הנילוס הכחול גילה לעולם המערבי הבריטי ג'יימס ברוס בשנת 1770. על מקורות הנילוס הלבן הייתה מחלוקת בין סר ריצ'רד פרנסיס ברטון, שטען שמקורו באגם טנגנייקה, לבין ג'ון הנינג ספיק שטען שמקורו באגם ויקטוריה. בשנת 1875 קבע סר הנרי מורטון סטנלי שמקור הנהר הוא אגם ויקטוריה, כי מאגם טנגנייקה לא יוצא נהר לכיוון צפון.

שייט על הנילוס, מצרים
ספינת נהר עושה דרכה על הנילוס (צילום: cattan2011)
 

הנילוס הלבן

אגם ויקטוריה נחשב כמקור הנילוס, אך גם לאגם זה יש מספר נהרות שנשפכים לתוכו. היובל הארוך ביותר יוצא מיער ניוגווה (Nyungwe Forest) ברואנדה. הוא זורם דרך הנהרות רוקררה (Rukarara), מווגו (Mwogo), נייברונגו (Nyabarongo) וקגרה ,(Kagera) שנשפך לאגם ויקטוריה בטנזניה.
 
הנילוס הלבן יוצא מאגם ויקטוריה במפלי ריפון (Ripon Falls) ליד ג'ינג'ה (Jinja), אשר באוגנדה והוא מכונה "נילוס ויקטוריה". הוא זורם כ- 500 ק"מ לעבר אגם קיוגה ומשם אל אגם אלברט. אחרי יציאתו מאגם אלברט מקבל הנהר את השם "נילוס אלברט". עם יציאתו מאגם אלברט זורם הנהר לסודן. במדינה זו הוא מתאחד עם נהר גדול שאורכו כ-720 ק"מ ומקבל את השם "הנילוס הלבן". השם נובע מחומר לבן המומס במימיו.
 
נילוס, מצרים
נהר הנילוס ליד העיר אסוואן  (צילום: Rab Lawrence)
 

הנילוס הכחול

הנילוס הכחול והלבן מתאחדים בעיר חרטום, בירת סודן, ומשם זורם הנילוס המאוחד דרך מצרים עד הים התיכון. צורתו של שפך הנילוס לים התיכון דומה לאות היוונית דלתא (Δ) ולכן קרוי אזור זה הדלתא של הנילוס. עם מי הנילוס זורם גם סחף אדמה, שמצטבר בדלתא בגלל היחלשות עוצמת הזרם. הסחף יוצר בדלתא שטח של אדמה יציבה, פורייה וטובה מבחינה חקלאית, בניגוד לחולות המדבר הנודדים שסביבה. מי הנילוס מתחפרים באדמה זו בניסיון לחפש דרכים נוספות להגיע לשפך, ונוצרים עשרות זרמי מים קטנים, אשר יוצרים אדמה פורייה ואידאלית לגידולים חקלאים.
 
מקורם של 90% מהמים ו-96% מהסחף של הנילוס באתיופיה. רוב המים 59% מקורם בנילוס הכחול, והיתר ביובלים שונים שנשפכים לתוך הנילוס. בליה ושינוע המשקע מתרחש רק בתקופה הגשומה באתיופיה - בקיץ - כאשר הגשמים ברמת אתיופיה חזקים במיוחד. בשאר עונות השנה חלש זרם היובלים שמתנקזים לנילוס.

נילוס, מצרים
הנילוס ליד סכר אסוואן  (צילום: cattan2011)





 

השפעתו הדמוגרפית של הנילוס

הנילוס חוצה את העיר חרטום ואת העיר קהיר. שתי המדינות של ערי הבירה האלו מתייחסות לנילוס כאל עורק חיים של ממש, שכן הוא מקור מים חשוב ויחיד בסביבה מדברית צחיחה, ואכן בבחינה של מפות פריסת התושבים במצרים וסודן, ניתן להבחין בעובדה שמרבית הערים ורוב האוכלוסייה מרוכזים לגדות הנילוס.
 

הנילוס במקרא

ההופעה הראשונה של הנילוס במקרא היא בתחילת ספר בראשית, שם מסופר על הנהר שסובב בעדן (דהיינו בגן עדן) ומשקה את הגן. על פי הסיפור המקראי הנהר נפרד לארבעה נהרות. המפגש הבא עם הנילוס הוא כאשר פרעה נותן לבני ישראל להתיישב בארץ גושן, שהיא ככל הנראה הדלתא של הנילוס.
 
הפעם הבאה שבה מופיע הנילוס היא בתחילת ספר שמות, כאשר יוכבד, אמו של משה, מחביאה אותו בתיבת גומא על הנילוס ומשאירה את אחותו מרים להסתתר בין קני הסוף ולהשגיח עליו. לפי המשך הסיפור המקראי הוא נמשה לאחר מכן מן הנהר, על ידי בת פרעה שבאה להתרחץ בנהר. עוד מסופר בספר שמות על כך שמלך מצרים היה נוהג להגיע לנילוס, ככל הנראה כדי לעשות את צרכיו ולהתרחץ. גם המכות שהנחית אלוהים על מצרים קשורות בנילוס (מכת דם, מכת צפרדע).

במקרא מכונה הנילוס "יאור", 
"נהר מצרים" או "שיחור". מקורו של השם הנוכחי בעברית הוא שם יווני, אשר ממנו התפתח גם השם הלועזי Nile. בערבית נקרא הנילוס נהר אנ-ניל, ובתרגום: "נהר הניל".

נילוס, מצרים
מזרח על הנהר בעיר לוקסור  (צילום: cattan2011)
 
 

סכרים על הנילוס

בשנת 1843 התקבלה החלטה להקים סדרת סכרים לאורך הנילוס, באזור הדלתא ליד העיר קהיר, כדי להעלות את מפלס המים, על מנת לאפשר השקיה ושייט על הנהר. תוכנית הקמת הסכרים הושלמה בשנת 1861 ובמהלך השנים היא עברה הרחבות ושיפורים. התוכנית מהווה נקודת ציון משמעותית בתחילת תהליכי ההשקיה המודרנית בעמק הנילוס. בשנים שלאחר מכן נבנו מספר סכרים בולטים בהשראת תוכנית זו, בהם סכר זיפתה, סכר אסוט וסכר איסנה.

סכר אסוואן (Aswan) הוקם בשני שלבים. ב- 1902 הוקם סכר אסואן הנמוך (או הקטן). תכנונו הראשוני של הסכר התגלה כבלתי מתאים והוא הוגבה פעמיים.
ב- 1970 הושלמה בנייתו של סכר אסואן הגבוההממוקם 965 ק"מ דרומית לקהיר ו- 6.5 ק"מ דרומית לסכר אסואן הנמוך. סכר זה, המשמש גם להפקת חשמל, יצר אגם גדול הקרוי אגם נאצר. סכר אסוואן מתפרס על פני 4 ק"מ וגובהו 111 מ'. הוא מסוגל לייצר 2,100 מגה ואט של אנרגיה הידרו-אלקטרית.

כתבות נוספות על מצרים









מספר צפיות: 12872
5275