www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



לה פאס והאלטיפלאנו הבוליביאני
מאת: ברק אפיק


"וויווה מי פאטרייה בוליביה" "תחי מולדתי בוליביה. זהו עם גדול", כך הם שרים בכל פייסטה מזדמנת, אינדיאנים, לבנים וכל התערובות שבדרך. במרומי האלטיפלאנו, במישורים הגבוהים של רמת האנדים, סביב אגם טיטיקקה, מתגוררים שבטי האיימרה, צאצאי תרבות טיאוונאקו המפוארת. בני האיימרה הם רועי לאמות ואלפקות ומגדלי תפוחי אדמה, קינווה וקיוויצ'ה, מיני דגנים האופייניים לאנדים.


בוליביה, המדינה האינדיאנית ביותר בדרום אמריקה משמרת עדיין טקסים ופולחנים עתיקים ונלחמת בעוני ובבעיות גידול הקוקה. עם תשעים אחוזי אינדיאנים ובני תערובת, המדינה ההררית שנקראה בעבר פרו הגבוהה נושאת כיום את שמו של משחרר היבשת - סימון בוליבר ומקווה לעתיד טוב יותר.
 
 מוכרת ירקות בשוק בבוליביה
 כל רחוב הוא שוק  (צילום: יובל נעמן)
 

אמריקה הלטינית




 
לה פאס
לה פאס אינה הבירה הרשמית אך הפכה כזו בתוקף היותה העיר החשובה ביותר בבוליביה. העיר נוסדה על ידי הספרדים שעברו בעמק עם פרדות עמוסות כסף בדרכם מפוטוסי (Potosi), עיר מכרות הכסף, לנמל בדרום פרו ומשם לספרד. עמק לה פאס שימש מחנה מעבר נוח ומוגן לפני חציית הרכס בדרך לאגם טיטיקקה. בשנת 1548, לאחר שנמצא זהב בנהר סמוך החלו מתיישבים בעמק מחפשי הזהב וסביבם נבנתה העיר. לה פאס נקראת על שמו של הגנרל פאז, אחד מקציניו של סימון בוליבר ומשמעות השם היא "השלום". 
מעל העיר מתנשאת פסגתו המושלגת של ההר אימני (6,439 מ') אשר רוחו, על פי האמונה המקומית מגינה על העיר. העיר בנויה משני צידי הנהר שזורם כיום מתחת לשדרה הראשית של העיר, שדרת סנטה-קרוז שהופכת ל- 16 ביולי ונקראת בפי כל שדרת הפרדו (El Prado).

הכיכר הראשית, פלזה-מורייו (Plaza Murillo), נמצאת מעל השדרה בגובה 3,636 מטר והופכת את לה פאס לעיר השלטון הגבוהה ביותר בעולם. בכיכר האלגנטית נמצאת הקתדראלה של העיר, הקונגרס הלאומי של בוליביה וארמון הנשיאות הבנוי בסגנון רנסאנס איטלקי ומכונה גם "הארמון השרוף", עקב שתי השריפות שאיימו לכלותו בעבר. שיאו של האזור הקולוניאלי נמצא מספר רחובות מעל הכיכר ברחוב חאן (Calle Jaen). זהו רחוב צר וצבעוני עם גלריות אמנות, ומספר מוזיאונים של דברי אמנות קולוניאליים כמו חפצים עתיקים יותר מקרמיקה, כסף וזהב. ברחוב גם מוזיאון המוזיקה היפיפה של אמן הצ'רנגו ארנסטו-קאבור (Ernesto Cabour) ראה טיפ בסוף מאמר זה.

מוזיאונים חשובים נוספים הם מוזיאון טיאוואנקו ליד מלון פלזה, בו אוסף כלי קרמיקה וזהב שנמצאו באתר כמו גם מונוליטים ופסלים מהתקופה. במקום גם תצוגה של כלים מאזורי הג'ונגל של בוליביה. אחד המוזיאונים הטובים בעיר הוא מוזיאון טאמבו-קירקינצ'ו (Tambo Quirquincho) ליד כיכר מנדוסה. זהו בית קולוניאלי משופץ בו אוסף אמנות מודרנית, כלי כסף ותכשיטים ולצידם מסכות מהקרנבל הבוליביאני הצבעוני וצילומים מלה פאס של תחילת המאה. העיר לה פאס בנויה מבנים מודרניים גבוהים לצד אלו הקולוניאליים. עקב העוני ונהירת הכפריים לעיר, העיר הפכה לשוק עצום ורוכלים סוגרים על פתחי החנויות, הבנקים והמשרדים. המשטרה כבר לא מצליחה להתמודד עם התופעה ופשוט נותנת לזה לקרות. 
לה פאז ופסגת ההר אימני, בוליביה
לה פאס ומעליה מתנוססת פסגתו המושלגת של ההר אימני (צילום: אביב וייס)
 
כנסיית סן-פרנסיסקו ושוק המכשפות בלה פאס
כנסיית סן-פרנסיסקו היא אולי לא הקתדראלה של העיר אבל כמו בכל ערי אמריקה הלטינית, סן-פרנסיסקו הוא הקדוש של הדפוקים ועל כן לכנסייתו חשיבות מרובה בעיר בה יש רוב כמעט מוחלט של אינדיאנים. הכנסייה והמנזר נבנו ב- 1549 וכיום רחבת הכנסייה, כיכר סן-פרנסיסקו, היא המרכז העממי של לה פאס וממנה יוצאים הרחובות בהם השווקים התוססים של העיר. רחוב סנטה-קרוז והרחובות היוצאים ממנו משמשים כמה שמכונה "שוק-המכשפות". עשרות דוכנים עליהם אוסף מוזר של חפצים ומוצרים. נוצות טווס, שריון ארמדיל, עור נחש, ציפורני גירית ועוברים של לאמה. לצידם צמר צבעוני, שומן לאמות, פסלי חמר, ערימות דמויות מסוכרות בשלל צבעים, עשבים שונים ומשונים וקונפטי צבעוני. האנשים מגיעים עם המתכון אותו נתן להם השמאן המרפא וקונים מנחה לצרכים שונים. משם הם יעלו לאחד ההרים בסביבה, שם ישנם מזבחות ושמאנים העוסקים בהגשת המנחות לאלים השונים עבור המאמינים. בבוליביה, למרות היותה מדינה קתולית, עדיין שולטות רוחות ההרים, השמש ואימא אדמה.
 
שוק המכשפות בלה פאז, בוליביה
שוק המכשפות מרקדו-דה-לאס-ברוחאס  (צילום: יובל נעמן)
 
קניות, שווקים ומסעדות בלה פאס
ברחוב סגרנגה (Sagarnaga Calle) עשרות גלריות של עבודות יד מצמר או כסף, שני המוצרים הלאומיים של בוליביה, ארץ הכורים ורועי אלפקות ולאמות. מעל העיר מפעל עיבוד בשר לאמות ואלפקות המייצא לארצות רבות באירופה בשר אדום דל כולסטרול וטעים מאוד. העדרים גדלים בהר הגבוה על עשב בר ואויר פתוח, חשיבות עליונה בעידן הפרה-המשוגעת. את הבשר בצורת שיפוד ענק או סטייק תוכלו לטעום בפנייה-ווארי (Pena Huari) של דון-עמנואל באותו רחוב סגרנגה במרכז הבלוק השלישי מהכיכר. זהו אחד מבתי המוזיקה המוצלחים של לה פאס עם מסעדה המגישה מבחר מנות אוכל טיפוסי והופעה הבנויה במקצועיות רבה ומאפשרת להכיר את כל סוגי הריקוד המוזיקה והתלבושות והמסכות המאפיינות את הפייסטות באזורי בוליביה השונים. דון-עמנואל הוא גם אמן וצייר האוסף מסכות מקוריות מכל רחבי בוליביה ותוכלו לראות את חלקן תלויות על הקירות. מומלץ בחום!
 
מרחוב סגרנגה יוצאים רחובות בהם מוכרים כלי מוזיקה לרוב וגם דיסקים עם מיטב המוזיקה האנדינית. הרחובות מטפסים מעלה אל סבך השווקים, השוק-הסיני המכונה כך על שום מוצרי האלקטרוניקה המיוצרים בסין. בדוכנים קטנים מוכרים טלוויזיות מחשבים קומפקטים וכל תוכנה מזויפת בה חשקה נפשכם. בשוק הגנבים תוכלו לפגוש את מפוקפקי לה פאס מוכרים בגדים משומשים או מצלמות שנגנבו מתיירים לא ערניים. וכך לאורך הרחובות, אלפי צ'ולות, הכינוי לאינדיאניות השמנמנות היושבות על המדרכות ומוכרות אוכל, שתייה, ירקות, בגדים, עלי קוקה, נרות, סיכות ביטחון, מנעולים, משקפי שמש, קלטות וידיאו או עור חזיר מטוגן.
זהו האזור בלה פאס בו תוכלו לבלות ימים שלמים בשוטטות, בהצגה האנושית המרתקת, שהיא קיומם של אנשי האנדים הצבעוניים.
 
עמק הירח
הגובה הרב של העיר והחמצן הדליל, גרמו לעשירים לבחור להתגורר במורד העמק, שם הם מרוויחים 500 מטר גובה ומעט חום. מיד בקצה העיר, במורד העמק אחרי שכונות העשירים וגן החיות המקומי נמצא ריו-אבחו (Rio Abajo)"נהר למטה". כשמו, הוא זורם למטה ויוצר סביבו עמק סחף מיוחד המכונה "עמק-הירח". תוצרי הבלייה של עמק לה פאס נערמו כאן והמים שיחקו בהם ויצרו נוף ירחי קרח שהקקטוסים הגבוהים מוסיפים לו מימד של מקום מפלנטה אחרת.
 
עמק הירח בסמוך ללה פאז בוליביה
נוף עמק הירח  (צילום: יובל נעמן)
 
האורבניזציה המואצת יצרה ערים עם מרכז היסטורי עתיק העטופות בשכונות מצוקה לרוב. בלי תשתית מים וחשמל, עם כבישי עפר ובוץ ותנאי מחייה מינימאליים. מעל לה פאס נמצאת שכונת הענק אל-אלטו "הגבוהה", צופה על עמק לה פאס הצפוף ועל ההרים המושלגים השומרים עליה מכל עבר. כמיליון איש גרים כיום באל-אלטו, שהחלה כשכונת מהגרים עבור אלה שהגיעו מהכפרים המרוחקים לעבוד בעיר הגדולה. 4,000 מטר גובה ומישור סחוף רוחות, לא חן ולא הדר למפלצת שחולשת על העיר. בכל בוקר הם שועטים אל העיר למצוא פת לחם, מעט כבוד ואפשרות לקום לעוד בוקר של מציאות עגומה.
באל-אלטו נמצא גם שדה התעופה של העיר ממנו טיסות לכל רחבי בוליביה כמו גם ללימה, בואנוס-איירס, סאו-פאולו, סנטייגו-דה-צ'ילה וארצות-הברית. בגלל הגובה ומזג האוויר ההפכפך, מתאחרות או מתבטלות טיסות רבות.
 




 
העיירה קופקבנה ואגם טיטיקקה
מכאן ממשיך הכביש מזרחה לעבר אגם טיטיקקה שהוא גם הגבול בין בוליביה לפרו. בדרך אל האגם מצפון מתנשאות הפסגות המחודדות-מושלגות של הרכס המלכותי, La cordillera Real. הפסגה הקרובה ביותר היא זו של אתר הסקי הגבוה בעולם צ'קלטאייה (Chacaltaya) בגובה 5,300 מטר. בקתת המועדון האנדיני (על משקל המועדון האלפיני), תקבל את פניכם מעט לפני שיא הרכס עם קפיטריה שמגישה שוקו חם ויעיל בקור השורר בחוץ. משיא הגובה אפשר לראות את עמק לה פז, את אגם טיטיקקה ואת פסגותיו המושלגות של ההר וואינה פוטוסי (Huayna Potosi), בגובה של 6,088 מטר שהוא אחד מהמקודשים שבהרי הרכס המלכותי. אל האתר אפשר להגיע מלה פאס ברכב 4X4 ומשם לרדת בטיול רגלי ולא קשה לכוון לגונה-מייוני
(Laguna Milluni) ושלל לגונות המחליפות צבעים בהתאם לצבע השמיים.
בהמשך הרכס המלכותי, מתנשא לגובה 6,368 מטר ההר אייאמפו (Illampu). למרגלותיו, בתוך עמק חקלאי פורה בגובה 2,690 מטר יושבת העיירה השלווה סורטה, גן עדן לחובבי הליכה וטיפוס וגם אפשרות להינפש מעט מהגובה והקור. במקום זה המהווה מוקד משיכה למטיילים מכל העולם הוקמו בארים ומלונות קטנים ומשרדים המשכירים ציוד טיפוס ומחנאות. מכאן אפשר להקיף את האייאמפו בשבעה ימים או לבקר באגם הקדוש לגונה צייאטה (Laguna Chillata) אליה עולים המקומיים להניח מנחות לרוחות האלים.
 
על שפת האגם יושבת העיירה קופקבנה ממנה ניתן להפליג על האגם לאיי השמש והירח, איים מקודשים בהם אתרי פולחן רבים. בקופקבנה היה המקדש החשוב בו עבדו את אלת האדמה, הפצ'אממה שהיא גם אלת השפע והפריון. עם הגעת הספרדים, תפסה הבתולה מקופקבנה, את מקומה של הפצ'אממה. בני האלטיפלאנו רואים בבתולה התגלמות של אלת האדמה ומעין צורה של המשך הפולחן לפצ'אממה בדמות הבתולה. בתחילת אוגוסט, זמן החריש והכנת האדמה לזריעה, הם חוגגים לבתולה את חגה הגדול. כמיליון איש מכל רחבי האלטיפלאנו מגיעים למתחם הכנסייה ומביאים עמם מנחות לבתולה. מהכנסייה הם מטפסים אל הגבעה המתנשאת מעל אגם טיטיקקה ומגישים מנחה לפצ'אממה, זו שהייתה כאן מאז ומתמיד, זו שמביטה אליהם דרך האגם, עין האדמה.
אגם טיטיקקה, בגובה 3,850 מטר, הוא האגם הגבוה בעולם בו ישנה תחבורה ימית. באזור כה גבוה אין עצים לבניית סירות ובעזרת גומא-טוטורה קל המשקל, בונים המקומיים דוברות הצפות על המים, שטים על האגם ודגים בו דגים.
שייט באסדת גומה-טוטרה באגם טיטיקקה בבוליביה
שייט באסדת גומה-טוטרה  (צילום: יובל נעמן)
 
על שפת האגם ועל האיים מגדלים המקומיים פול וסוגים רבים של תפוחי אדמה. בפברואר חוגגים על אי השמש את יבול תפוחי האדמה הראשון בטקס צבעוני, הקרבת מנחות לאלים, מוזיקה והמון שתייה. הנשים מניחות את יבול הביכורים על אריגים צבעוניים והגברים מגיעים, כורעים ברך, נושקים ליבול ומברכים את אלת האדמה ורוחות ההרים על טוב ליבם. הם לועסים עלי קוקה ומבקשים שכך יהיה גם בשנה הבאה, שלא יהיו בצורות או שיטפונות ושהיבול יספיק לקיום בכבוד עד סוף העונה, לא הרבה יותר מכך. לאחר הברכות ושריפת המנחה על ידי השמאן, פוצחים הגברים בנגינה ושירה והנשים רוקדות בשדה עם הלאמות ודגלים לבנים. החגיגה נמשכת עמוק לתוך הלילה בשתייה וריקודים עד דלא ידע, כפי שמקובל בהרי האנדים.
 
מדרום לאגם נמצא המקדש העתיק של תרבות טיאוונאקו, התרבות ששלטה עד המאה ה- 12 באנדים ובירתה הייתה בעיר בשם זה. התרבות נעלמה ככל הנראה עקב בצורות ממושכות ונסיגת האגם, וממשיכיה הם בני האינקה שנדדו לעמק קוסקו בחיפוש אחר עתיד טוב יותר. באתר מונוליט בדמותו של האל ויראקוצ'ה, דמות מיתית אנדינית וגם האל הבורא ומייסד הכל. שער אבן גדול מכונה שער השמש ועליו מסותתים כוהנים ושליחים אותם מנסים החוקרים לאפיין כלוח שנה עתיק. באתר גם שני מקדשים שקועים בהם מסותתים פנים רבות, אולי ייצוג השבטים שהיו תחת שלטון תרבות זו. בכניסה לאתר מוזיאון קטן ומצוין בו הסברים על השלבים השונים של התפתחות האזור והתרבות הבלתי מפוענחת שנקראה טיאוונאקו.
 
מקדש הטיוואנאק בבוליביה
מקדש שקוע של הטיוואנאקו  (צילום: יובל נעמן)
 
מחוז יונגאס (Los Yungas) וצמח הקוקה
במורדות רכס האנדים, מצפון ללה פאס בואכה אגן האמזונס נמצא אזור הביניים המכונה "היונגאס", Los Yungas. בגובה ממוצע של 1,800 מטר, עם חום, לחות וגשם יומיומי, מגדלים המקומיים קפה בננות ופירות טרופיים שונים אותם הם מעלים לשווקים הרבים של העיר. ללא ספק הצמח המעניין, השנוי במחלוקת והמבוקש ביותר לגידול באזור הוא צמח הקוקה. הצמח הקדוש לתושבי האנדים הקדומים שימש בכל טקס ופולחן לאלים השונים ואף לקריאת העתיד. השמאן מטיל אותם על האריג ועל פי סידורם בעת הנפילה הוא יכול לזהות ידע על תחומי החיים השונים. בני האנדים צירפו את עלי הקוקה לכל מנחה שהם נתנו לאלים ואף לעסו אותם ושתו יין צ'יצ'ה מותסס בעת החגיגות, כדי להגיע למצב תודעה אחר.
הספרדים שגילו כי בעזרת לעיסת העלים יכולים המקומיים לעבוד שעות רבות ללא רעב או עייפות, עודדו את השימוש בצמח ואף מכרו אותו למקומיים וכך הרוויחו פעמיים. מאוחר יותר למדו להפיק מהצמח את הקוקאין הידרו-כלוריד שיהפוך אותו לאותה אבקה לבנה שמחירה כזהב. החקלאים התמכרו לגידול הצמח בזכות המחיר הגבוה יחסית, הצרכנים התמכרו לאבקה למרות המחיר הגבוה, יחסית. בבוליביה מייצרים את חומר הבסיס, משחת הקוקאין, ושולחים אותה לקולומביה לזיקוק והפקת הסם. ממשלת בוליביה בלחץ אמריקאי נלחמת בתופעה, שורפת שדות ומותירה חקלאים רבים חסרי כל. את הכסף הגדול עושים הקולומביאנים והסוחרים בניו יורק, המגדל המקומי עובד קשה, מקבל פרוטות וסובל את מסע הציד הממשלתי.
ליונגאס מגיעים בנסיעה של כארבע שעות בדרך יפיפייה המטפסת לשיא הרכס ויורדת בכביש מתפתל בג'ונגל שזכה לכינוי "דרך המוות". העיירה המרכזית באזור היא קורויקו (Coroico) ובה נמצאים מלונות נופש קטנים עם בריכה ונוף פסטורלי. בעיירה בארים ומסעדות רבות וממנה אפשר לצאת לסיורים רגליים בכל האזור, או להמשיך בנסיעה למטה לכוון העיירה רורנבקה (Rurenabaque) והג'ונגל הבוליביאני, כדי לבקר בנהר הבני והטואיצ'י שזכה לפרסום בארץ בספרו של יוסי גינסבורג.
 
האיים הצפים של בני האוּ‏רוֹ‏ בטיטיקקה, העשוים מגומא, בוליביה
האיים הצפים של בני האוּ‏רוֹ‏ בטיטיקקה, העשוים מגומא   (צילום: יובל נעמן)
 
טיפ:
כדאי לבקר במוזיאון כלי המוזיקה של אמן הצ'רנגו ארנסטו-קאבור (El Museo de la Musica , Calle Jaen) קאבור שמופיע ברחבי העולם עם גיטרת הצ'רנגו הקטנה ועושה עמה נפלאות הקים אוסף של כלי נגינה מכל רחבי בוליביה. באוסף כלים עתיקים המתארים את התפתחות המוזיקה באנדים עד ימינו ולצידם כלים מיוחדים שהמציא קאבור, כמו חליל דו-צידי וצ'רנגו-מחומש, בעל חמש מערכות מיתרים. מול המוזיאון נמצאת הפנייה
(Pena) של קאבור, מעין טברנה אנדינית בה הוא מופיע כאשר הוא באזור, חוויה שאסור להחמיץ.
 
הצעה למסלול באזור לה פאס ואגם טיטיקקה:
1 - יום הגעה ללה פז. מנוחה והתאקלמות. אחר הצהרים סיור רגלי בעיר. ביקור בקתדראלה בכיכר מוריליו וברחוב JAEN. לינה בלה פז.
2 - יום שווקים: סיור בשווקים של העיר: שוק המכשפות, שוק האוכל, שוק הפרחים, השוק הסיני ושוק הגנבים. אחר הצהרים סיור בעמק הירח. לינה בלה פז.
3 - צ'קלטייה ועמק הזונגו. העפלה אל אתר הסקי הגבוה בעולם (5,300 מ'), לגונה מיוני וסיור קצר לעמק הזונגו. חזרה לפנות ערב ללה פז.
4 - אגם טיטיקקה ביקור באתר הארכיאולוגי טיאוואנקו, נסיעה לעיירה קופקבנה והפלגה לאי השמש, לינה על האי.
5 - אגם טיטיקקה ביקור באתרי האי, אחר הצהרים חזרה ללה פז.
6 - קורויקו ועמק היונגאס נסיעה ב"דרך המוות" עד לעיירה קורויקו טיולים רגליים באזור לינה בקורויקו.







 
אודות הכותב
ברק אפיק, הקים את חברת 'ברק אפיק טיולים', שהתמזגה עם החברה הגיאוגרפית - ברק אפיק. מלמד באוניברסיטה העברית דתות וטקסים של האינדיאנים באמריקה. כותב דוקטורט על פולחנים דתיים אינדיאניים ואת הספר "בני השמש", אודות תרבות האינקה בפרו.


לקריאת כתבות נוספות של ברק








מספר צפיות: 9094
2136