סלאר דה אויוני – מדבר המלח הגדול בעולם
מאת: רוני זהבי


מה זה לבן מבפנים, לבן מבחוץ וממש ממש מלוח? רוצים עוד רמז? מישור של 12 אלף קמ"ר בגובה של 3,650 מטר עם 64 מיליארד טון מלח. נראה לי שהתשובה ברורה...


סלאר דה אויוני (Salar de Uyuni) בבוליביה, הקרוי גם סלאר דה טונופה (Salar de Tunupa) ומכונה לרוב בפשטות "מדבר הסלאר", הוא מדבר המלח הגדול ביותר בעולם. עוצמתי. אינסופי. מבלבל. מסנוור. חוויה מרגשת של טיול ג'יפים במדבר שאפילו הדמיון שלנו לא מצליח להמציא.

1 / 9
2 / 9
3 / 9
4 / 9
5 / 9
6 / 9
7 / 9
8 / 9
9 / 9

לבן אינסופי. מדבר סלאר דה אויוני (צילום: Dan Lundberg)
פלמינגו בלגונה האדומה (צילום: David Brickman)
קקטוסי ענק על אי הדגים במדבר הסלאר (צילום: Jared Yeh)
מפשירים במעיינות החמים הנמצאים בגובה 4,850 מ' (צילום: Heimlich)
"מלון המלח" באמצע המדבר (צילום: Nico Kaiser)
הלגונה הירוקה, סמוך לגבול עם צ'ילה (צילום: Murray Foubister)
"עץ האבן" המפורסם (צילום: Christophe Roudet)
לאמה בלגונה האדומה (צילום: Arnaud Loiseau)
שקיעה יורדת על מדבר הסלאר (צילום: Agnieszka Mordaunt)

מפת בוליביה  מדבר הסלאר והיעדים סביבו המופיעים בכתבה


 ברירת מחדל



עשר שעות באוטובוס בוליביאני

היציאה למדבר הסלאר הייתה ממש על הבוקר. אחרי עשר שעות נסיעה לא פשוטות, באוטובוס בוליביאני צפוף, מהעיר הגדולה לה פאס לעיירה אויוני (Uyuni), ממנה יוצאים לטיול. בדיעבד, אם הייתי מחכה כמה שנים, הייתי חוסכת לעצמי את חווית ה"כמעט התהפכות" שהייתה לנו עם האוטובוס בדרך העפר הצרה. כיום אפשר לעשות את הדרך הזו בטיסה ולהספיק לצאת לטיול כבר באותו יום.
 
יצאנו מהעיירה אויוני בג'יפ של 6 מטיילים עם מבשלת ונהג. תוך כמה דקות נסיעה הסתנוורתי: לבן מלפני, מאחורי, מתחתי ומצדדי. פתאום הפנמתי את המשמעות של הנתון המספרי: 12 אלף קמ"ר של מדבר שכולו מלח. פשוט משטח אינסופי צבוע לבן.
אפשרויות לינה בעיירה אויוני

מדבר הסלאר, בוליביה
לבן מסנוור מכל עבר. תצפית מהאי אינקוואסי במדבר הסלאר (צילום: .CC Dimitry B)

אשליות אופטיות במדבר הסלאר

קרני השמש הפוגעות במדבר הלבן גורמות לסינוור שמשתלב באינסופיות המישורית ונוצר ממש תעתוע אופטי. כל חוקי האופטיקה מתערערים ועל רקע המשטח הלבן קשה למתבונן להבחין במרחקים של העצמים ממנו, לכן מה שנמצא רחוק יותר נראה כאילו הוא קרוב, אבל קטן בצורה משמעותית מאשר במציאות.
 
ביקשנו מהנהג שיעצור לנו לכמה דקות וניצלנו את האשליה האופטית לכמה צילומים משעשעים. אחד הלך הרבה אחורה ואחד נשאר קרוב למצלמה. הצלם כיוון את המצלמה בזווית כזו שתתפוס את שניהם, כך שלא יהיה ברור מי קרוב ומי רחוק, ואז ייראה כאילו הקרוב ממש גדול והרחוק ממש קטן. כמובן שאפשר לשלב בתמונה גם חפצים: כמעט צמוד למצלמה מחזיקים בננה ובמרחק 30 מטר מהמצלמה עומדת אני. כך יצרנו תמונה של אישה קטנה יוצאת מתוך בננה גדולה. נסחפנו והמשכנו לצלם שטויות: שלושה אנשים קטנים שוכבים על בקבוק קולה גדול, מחבת ענקית מטגנת חבורת אנשים קטנטנים, איש אחד גדול מחזיק לבד על כף היד ג'יפ קטן, ועוד ועוד ועוד...
תמונות נוספות ממדבר הסלאר בכתבה אשליות אופטיות בסלאר
 
שעשועי פרספקטיבה, תמונות פרספקטיבה במדבר הסלאר בבוליביה
שעשועי פרספקטיבה... הג'יפ הרחוק פשוט נראה קטן יותר (באדיבות רוני זהבי)
 
 

אין דגים באי הדגים

אחרי החוויה הקומית, נסענו לכפר קטנטן בקצה המלחה וראינו איך מייצרים מלח ממאגר המלח הגרנדיוזי הזה. מדי שנה מייבשים, מסננים ואורזים שם 25 אלף טון מלח למכירה! מסתבר שהמלח משחק תפקיד חשוב במטבח הבוליביאני ובהרי האנדים בכלל. עבור אנשי האנדים, צום וסגפנות כרוכים באכילה ללא מלח ופלפל. בשגרה, כשלא צמים, צורכים כמויות אדירות של מלח לבישול.
 
משם המשכנו אל עבר האופק הלבן, לכיוון "אי הדגים". בגלל המרחבים העצומים כבר כמעט איבדנו כיוון במשטח הבוהק הזה, עד שנתקלנו בגבעת חול המתרוממת באמצע המשטח הלבן. דגים לא ראינו ב"אי הדגים" (לכן מקור השם לא ממש ברור לי), אבל זו ממש תחושה של טיול על אי באמצע אגם לבן. טיילנו באי ברגל ותצפתנו על מדבר הסלאר מלמעלה. ברחבי האי צומחים קקטוסים ענקיים, שמתנשאים עד לגבהים של 10 מטר ומעלה. שוב טושטשה לי תחושת הפרספקטיבה, הרגשתי קטנטנה בין קקטוסי הענק על האי.
 
חזרנו לנסיעה מהפנטת במרחב הלבן והגענו למלון המלח (Hotel de Sal– מבנה לא גדול, עשוי כולו מלח. נכנסנו פנימה והופתענו לגלות שלא רק הקירות של החדרים עשויים מלח טהור, גם בתוך חדרי המלח מחכות לנו מיטות מלח. בכל האווירה המלוחה הזו איחלתי לכולם חלומות מתוקים והלכנו לישון.
 
מלון המלח במדבר הסלאר בבוליביה
מלון המלח במדבר הסלאר (צילום: CC Pedro Szekely)
 

חוויה של שכרון חושים

בקבוק המים ששכחתי בג'יפ חיכה לי קפוא לגמרי בבוקר. אחרי הכול, מדובר בגובה 3,650 מ', מה שהופך את החוויה הזו לקרה במשך היום ועוד יותר קרה לאורך הלילה. למרות הקור, בכל זאת העונה המומלצת לטייל במדבר הסלאר היא העונה הקרה והיבשה, בין החודשים מרץ לנובמבר. בעונה זו, מדבר המלח אינו מוצף מים ואז אפשר ליהנות בו מטיולי ג'יפים או אופנועים.
 
את צינת הבוקר הפיגה שמש הבוקר, או בספרדית  Sol de Mañana. זהו גם שמו של האזור הפעיל וולקנית אליו הגענו לפנות בוקר כדי לקבל את פני השמש של היום החדש. האזור נמצא בגובה 4,850 מ', שם האוויר דליל, דבר שמקשה על כל פעילות פיזית. מי שלא מתקשה לפעול שם פיזית הם כמה גייזרים, מעיינות חמים טבעיים ואמבטיות בוץ מבעבעות. לא ברור איך הסכמנו להישאר לכמה שניות בבגד ים בלבד באמצע הקור הלא הגיוני הזה, אבל ברגע שנכנסנו למעיינות החמים, הפשרנו מהכפור ונהנינו מהזריחה ומקרני השמש המחממות. ההפשרה במים אל מול ההרים הנשקפים ממול, עם הזריחה, ריח הגופרית באוויר והסחרור הקל הנוצר כתוצאה מהשהייה בגובה רב, יוצרים יחד שכרון חושים מעורר אנרגיות.
 
מעיינות חמים במדבר הסלאר בבוליביה
להפשיר מהכפור במעיינות חמים בגובה 4,850 מטר (צילום: CC Carsten ten Brink)
 
 



לגונות בוורוד וטורקיז

המשך הטיול הוא סביב הסלאר, לא בתחומי מדבר המלח עצמו. גם בחלק הפחות ממולח של הטיול, לא הפסיקו להפתיע אותי תופעות טבע שלא ראיתי מעודי. לאורך הנסיעה בין פסגות ההרים המושלגות, הגענו לכמה לגונות. מראה הלגונה בתכלת עוד היה הגיוני בעיניי, אבל הלגונה הירוקה (Laguna Verde) והלגונה האדומה (Laguna Colorada) גרמו לי לצבוט את עצמי כדי להאמין.
 
הלגונה הירוקה שוכנת בקרבת הגבול עם צ'ילה. מימיה נעים בין צבעי טורקיז וירוק, על פי כיוון הרוח. היא משתרעת למרגלותיו של הר געש מושלג, מה שהופך את התמונה לציורית עוד יותר. הלגונה האדומה היא סוריאליסטית להפליא. האצות והמינרלים מקנים למים צבע אדום, שמהווה רקע הולם ללהקת ציפורי הפלמינגו שחיה בה. בחודש נובמבר נמצאים בלגונה האדומה ובלגונות השכנות שלושה מיני פלמינגו בו זמנית – פלמינגו צ'יליאני, שנמצא בסלאר כל השנה; פלמינגו אנדיני, שברחבי האנדים משתמשים עד היום בשומן שלו כתרופה למחלת השחפת; והוורדרד מכולם  פלמינגו ג'יימס.
 
פלמינגו בלגונה האדומה במדבר הסלאר, בוליביה
פלמינגו בלגונה האדומה (צילום: CC jipe7)
 
 
ליד הלגונה האדומה הסתובבו להן כמה אלפקות, לגמו בהנאה ממאגרים קטנים של מים מסביב. הצמר הכבשתי שלהן מחמם אותן בקור העז. בהמשך הטיול ראינו גם את האחיות הקטנות שלהן, הוויקוניות, מדלגות להן כעדר במרחבים. אולם האחות שנרתמה למשימה החשובה במדבר המלח היא דווקא הלאמה. שיירות של לאמות ממלאות את תפקידן ההיסטורי כבהמות משא בהרי האנדים ומסייעות בהובלת המלח מהסלאר החוצה.
 
לאמות בלגונה האדומה במדבר הסלאר, בוליביה
לאמות על רקע הלגונה האדומה (צילום: CC Nico Kaiser)
 

לונה פארק בטבע

בהמשך הטיול הגענו לאזורים סלעיים, בהם היובש והרוחות חרצו צורות מעניינות בסלע, ממש כמו ה"פטרייה" בפארק תמנע אצלנו בארץ. המקבילה הבוליביאנית כאן נקראת "עץ האבן", כשמה כן היא. חוץ ממנה יש גם סלע בצורת קונדור, סלע בצורת פרצוף (לפי האגדה הבוליביאנית, פרצוף של נשיא אמריקאי כלשהו) וסלעים בצורות מוזרות שרק צריך להפעיל קצת דמיון כדי להמציא כמו מה הם נראים.

טיילנו ברגל וטיפסנו בין הסלעים, כמו ילדים קטנים שלקחו אותם ללונה פארק בטבע. אם מחפשים טוב טוב, אפשר למצוא בין הסלעים גם ויסקאצ'ה, מעין מכרסם דרום אמריקני דומה לצ'ינצ'ילה, שחי באזורים הגבוהים של הרי האנדים.
 
עץ האבן בפארק הסלעים במדבר הסלאר, בוליביה
"עץ האבן", ממש כמו ה"פטרייה" מפארק תמנע בארץ (צילום: CC David Brickman)
 
 
הגענו בחזרה לאויוני עייפים אך מרוצים. חוויה הזויה עברה על כוחותינו. מגוון כזה רחב של תופעות ייחודיות ונופים מפתיעים שהתקבצו להם ברדיוס של כמה קילומטרים... קצת טושטש לי הגבול שבין מציאות לדמיון.
 


מידע נוסף


לינה בבוליביה - השוואת מחירים
 

כתבות נוספות 
בוליביה - יעדים ואתרים מרכזיים
בוליביה - מידע חיוני
לה פאס והאלטיפלאנו הבוליביאני
אי השמש באגם טיטיקקה



מספר צפיות: 22920
6299



0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר