.jpg)
.jpg)
טיפוס על חסן-דא:
משלחת לליקוי חמה, מרץ 2006
מאת: מיכה יניב ועומר שביט
משלחת לליקוי חמה, מרץ 2006
המישור האנטולי כולו פרוש תחתינו, מזג אוויר בהיר ואי שם באופק נראית תופעה מוזרה, כמו ענן גשם גדול ושטוח. הייתכן? "לא!", צועק מיכה בהתרגשות, "זה החושך של הליקוי, שמתקרב אלינו"...
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות » טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
פתח דבר
לפני כשנתיים קיבלתי דואר אלקטרוני ובו נתונים מ- NASA על ליקוי חמה מלא, העומד להתרחש בשנת 2006. בדיקה של מסלול הליקוי הצפוי הראתה כי הוא יתחיל בברזיל מיד לאחר הזריחה, יחצה את האוקיינוס האטלנטי, יפספס את ישראל, יעבור מעל מרכז טורקיה וייעלם עם השקיעה ברוסיה. מה שעניין אותי היה החלק הטורקי. באותו זמן גרתי ב אנטליה, וכל עיסוקי סבבו סביב טורקיה: הרכבת טיולים, קניונינג, רפטינג וטיפוס. למרות שהאירוע צפוי היה להתרחש עוד הרבה זמן, ולא ידעתי היכן אהיה ומה אעשה באותו זמן, גמלה ההחלטה בלבי: את ליקוי החמה אראה!
בחינה מדוקדקת של המפות העלתה תגלית מעניינת: הרצועה בה ליקוי החמה מלא עוברת על פסגתו של החסן-דא (Hasan Dağı
כתבות על טורקיה | כתבות נוספות על טרקים
מיכה, שחר ועומר פותחים את המסלול (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
יציאה לדרך
בסוף מרץ 2006 מצאנו את עצמנו: עומר מיכה ושחר, כמובילי המשלחת לחסן-דא. הצטרפו אלינו למשלחת: דרור, דני, ינון, ניר, גיל, דנה ונורית. גלעד בא כמלווה מבוגר ליאשה ודניאל, שני ילדים חמודים בגיל 8 ו- 10 שנים. כולנו, המטפסים והמדריכים ירדנו מהמיניבוס שחנה בתחתית הר חסן-דא.
יצאנו מהרכב, פרקנו ממנו את התיקים, אכלנו ארוחה קלה והתחלנו את המסע אל מחנה הבסיס. כל אחד מאיתנו נשא תרמיל גדוש אשר הכביד והאט את קצב ההליכה ונעלי הפלסטיק שנעלנו לא עזרו להאיץ את הקצב. כמו בהרים, סחבנו על הגב הכל: אוהלים, מזרונים, שקי שינה, ציוד בישול, בגדים חמים וכל השאר. נשימות קצובות, איטיות, הכתיבו את קצב ההליכה. הרגע הזה, בו הסתכלתי על כל המטפסים שלנו מסוף הטור, זכור לי כרגע של שמחה וסיפוק, המסע יוצא לדרך!
בוקר באבאנוס - הקבוצה מתעוררת לערכות ציוד מוכנות (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
על ההר
מזג אויר מעט סגרירי ליווה אותנו בדרכנו למעלה עד המחנה. שלג קל ירד ובראשי חלפו מחשבות שונות על ההמשך. הסתכלתי על ההר המיתמר מעלי, כל מדרונותיו מושלגים, ושאלתי את עצמי איך יתנהל המסע? האם הכל יעבוד לפי התכנון? האם מזג האוויר יאיר לנו פנים? איך יסתדרו המטיילים בהליכה בשלג? וחשוב מכל, איך יראה ליקוי החמה מגובה 3,260 מ' מעל פני הים וכ- 2,000 מ' מעל המישור האנטולי. האם ציפיותינו תתגשמנה? האם נוכל לראות את החושך מתקרב אלינו ומתרחק, כשאנו עומדים על פסגתו המושלגת של הר געש כבוי?
היום הראשון על ההר עבר עלינו בתרגול מיומנויות בסיסיות של הרים גבוהים ושלג. עברנו על קשרים, שימוש בחבל, הליכה עם קרמפונים וגרזן קרח, וכקינוח מתוק עלינו למדרון שלג תלול ותרגלנו בלימת נפילה עם גרזן קרח. חזרנו למחנה קצת עייפים אך בתחושת ביטחון לקראת היום הבא.
בייס קמפ (מחנה הבסיס) (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
הפסגה מי שהלך פעם על הר מושלג וודאי מכיר את ההרגשה: צינה אוחזת באוויר, וממלאת את הריאות עם כל נשימה, קול פצפוץ השלג, הנמעך מתחת לנעליים עם כל צעד. חושך של שעת בוקר מוקדמת מאוד מסביב, ולמרות זאת, אור חלש אשר מוקרן מהכוכבים דרך השלג.
מיכה מוביל עם ארבעה מטפסים כחבל ראשון. שחר אחריו עם עוד ארבעה כקבוצה שנייה. גיל ואני, הולכים אחרונים כחבל שלישי בדרכנו אל פסגת ההר. מכבים את הפנסים כדי ליהנות מרגעי הקסם הללו של שעת שחר, רואים את המטפסים שלפנינו כנקודות אור שנעות לאט על משטחי השלג.
עולים ועולים ועולים ו... (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
...מגיעים לאוכף
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
בחצי הדרך, השמש כבר זורחת וחומה הנעים מאפשר מנוחה טובה על אוכף מושלג. פת-לחם וגבינה כארוחת-בוקר ופסגתו של ההר נשקפת מעלינו. המסע אינו קל, הדרך התלולה, המאבק בשלג העמוק, הזמן המוקצב ויותר מכל תחושת ההתרגשות לקראת ליקוי החמה שנראה כרגע דמיוני. הייתכן שהשמש החמה הזו שקופחת על ראשנו תעלם כך סתם, באמצע היום? המחשבה הזו נראית בלתי הגיונית.
אנחנו ממשיכים ומטפסים את הקטע האחרון, התלול, לפני הלוע. כולם כבר עייפים, וחושבים שזה הסוף, אך הפסגה אינה קרובה. המדרון האחרון נגמר, ואנו מגיעים ללוע של הר הגעש. זהו עמק מושלג בראש ההר, מוקף פסגות מקומיות. ניתן לראות איך השמש מתחילה להעלם. כולנו מתרגשים וממהרים להגיע לפסגה הגבוהה ביותר, בצידה הרחוק של הקלדרה.
עוד חצי שעה ועוד קטע טכני: תלול, עם קטעי טיפוס מעורב - סלע, שלג וקרח, ואנחנו על הפסגה ממש. הגענו עשרים דקות לפני השעה המיועדת לליקוי. המישור האנטולי כולו פרוש תחתנו מזג אויר בהיר ואי שם באופק נראית תופעה מוזרה, כמו ענן גשם גדול ושטוח. הייתכן? "לא", מיכה צועק בהתרגשות, "זה החושך של הליקוי מתקרב אלינו".
חושך באמצע היום (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
אכן, כל הציפיות מתגשמות, אנו על פסגתו של חסן-דא, בגובה 3,260 מ', והליקוי מתקרב אלינו מדרום מערב. בהתרגשות גדולה אנחנו נעים במהירות בין מבטים על הסובב אותנו ובין מבטים על השמש עצמה דרך זכוכיות רתכים ודפי צילום רנטגן שרופים ורואים כיצד היא נעלמת. וברגע מסוים, זה קורה, יש חושך! האורות בכפרים מתחת להר נדלקים, כוכבים אחדים נראים בשמים, חושך יושב עלינו, אך מסביב כמו אור דמדומים וניתן לראות רכסי הרים רחוקים, הנמצאים מחוץ לאזור ליקוי החמה מוארים באור השמש.
כשלוש דקות אנו עומדים פעורי פה למראה, וקשה שלא להתרגש. ההתלהבות מדבקת ולכולנו דפיקות לב מהירות. גם הטמפרטורה צונחת בכעשרים מעלות וכולנו מתחילים לרעוד מקור. אחרי ארבע דקות הכל נגמר. החושך ממשיך בתנועתו לצפון מזרח וזריחה חדשה עולה עלינו באמצע היום.
תמונת מחזור על רקע החסן-דא
אחרית דבר
לאחר שחזרתי ארצה מהמסע, עוד שבועות רבים ההתרגשות מילאה את ליבי. חברים שלא יצאו איתנו העלו בי שוב ושוב זיכרונות מהמסע, כשהם מנסים בשקיקה לשמוע סיפורים וחוויות מאותה פסגה מושלגת ומאותו הר. החברים שכן היו שם איתי היו חלק מההתרגשות.
בחינה מדוקדקת של המפות העלתה תגלית מעניינת: הרצועה בה ליקוי החמה מלא עוברת על פסגתו של החסן-דא (
כתבות על טורקיה | כתבות נוספות על טרקים
מיכה, שחר ועומר פותחים את המסלול
יצאנו מהרכב, פרקנו ממנו את התיקים, אכלנו ארוחה קלה והתחלנו את המסע אל מחנה הבסיס. כל אחד מאיתנו נשא תרמיל גדוש אשר הכביד והאט את קצב ההליכה ונעלי הפלסטיק שנעלנו לא עזרו להאיץ את הקצב. כמו בהרים, סחבנו על הגב הכל: אוהלים, מזרונים, שקי שינה, ציוד בישול, בגדים חמים וכל השאר. נשימות קצובות, איטיות, הכתיבו את קצב ההליכה. הרגע הזה, בו הסתכלתי על כל המטפסים שלנו מסוף הטור, זכור לי כרגע של שמחה וסיפוק, המסע יוצא לדרך!
בוקר באבאנוס - הקבוצה מתעוררת לערכות ציוד מוכנות
על ההר
מזג אויר מעט סגרירי ליווה אותנו בדרכנו למעלה עד המחנה. שלג קל ירד ובראשי חלפו מחשבות שונות על ההמשך. הסתכלתי על ההר המיתמר מעלי, כל מדרונותיו מושלגים, ושאלתי את עצמי איך יתנהל המסע? האם הכל יעבוד לפי התכנון? האם מזג האוויר יאיר לנו פנים? איך יסתדרו המטיילים בהליכה בשלג? וחשוב מכל, איך יראה ליקוי החמה מגובה 3,260 מ' מעל פני הים וכ- 2,000 מ' מעל המישור האנטולי. האם ציפיותינו תתגשמנה? האם נוכל לראות את החושך מתקרב אלינו ומתרחק, כשאנו עומדים על פסגתו המושלגת של הר געש כבוי?
היום הראשון על ההר עבר עלינו בתרגול מיומנויות בסיסיות של הרים גבוהים ושלג. עברנו על קשרים, שימוש בחבל, הליכה עם קרמפונים וגרזן קרח, וכקינוח מתוק עלינו למדרון שלג תלול ותרגלנו בלימת נפילה עם גרזן קרח. חזרנו למחנה קצת עייפים אך בתחושת ביטחון לקראת היום הבא.
בייס קמפ (מחנה הבסיס) (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
הפסגה מי שהלך פעם על הר מושלג וודאי מכיר את ההרגשה: צינה אוחזת באוויר, וממלאת את הריאות עם כל נשימה, קול פצפוץ השלג, הנמעך מתחת לנעליים עם כל צעד. חושך של שעת בוקר מוקדמת מאוד מסביב, ולמרות זאת, אור חלש אשר מוקרן מהכוכבים דרך השלג.
מיכה מוביל עם ארבעה מטפסים כחבל ראשון. שחר אחריו עם עוד ארבעה כקבוצה שנייה. גיל ואני, הולכים אחרונים כחבל שלישי בדרכנו אל פסגת ההר. מכבים את הפנסים כדי ליהנות מרגעי הקסם הללו של שעת שחר, רואים את המטפסים שלפנינו כנקודות אור שנעות לאט על משטחי השלג.
עולים ועולים ועולים ו... (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
...מגיעים לאוכף
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »
טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »
בחצי הדרך, השמש כבר זורחת וחומה הנעים מאפשר מנוחה טובה על אוכף מושלג. פת-לחם וגבינה כארוחת-בוקר ופסגתו של ההר נשקפת מעלינו. המסע אינו קל, הדרך התלולה, המאבק בשלג העמוק, הזמן המוקצב ויותר מכל תחושת ההתרגשות לקראת ליקוי החמה שנראה כרגע דמיוני. הייתכן שהשמש החמה הזו שקופחת על ראשנו תעלם כך סתם, באמצע היום? המחשבה הזו נראית בלתי הגיונית.
אנחנו ממשיכים ומטפסים את הקטע האחרון, התלול, לפני הלוע. כולם כבר עייפים, וחושבים שזה הסוף, אך הפסגה אינה קרובה. המדרון האחרון נגמר, ואנו מגיעים ללוע של הר הגעש. זהו עמק מושלג בראש ההר, מוקף פסגות מקומיות. ניתן לראות איך השמש מתחילה להעלם. כולנו מתרגשים וממהרים להגיע לפסגה הגבוהה ביותר, בצידה הרחוק של הקלדרה.
עוד חצי שעה ועוד קטע טכני: תלול, עם קטעי טיפוס מעורב - סלע, שלג וקרח, ואנחנו על הפסגה ממש. הגענו עשרים דקות לפני השעה המיועדת לליקוי. המישור האנטולי כולו פרוש תחתנו מזג אויר בהיר ואי שם באופק נראית תופעה מוזרה, כמו ענן גשם גדול ושטוח. הייתכן? "לא", מיכה צועק בהתרגשות, "זה החושך של הליקוי מתקרב אלינו".
חושך באמצע היום (צילום: מיכה יניב ועומר שביט)
אכן, כל הציפיות מתגשמות, אנו על פסגתו של חסן-דא, בגובה 3,260 מ', והליקוי מתקרב אלינו מדרום מערב. בהתרגשות גדולה אנחנו נעים במהירות בין מבטים על הסובב אותנו ובין מבטים על השמש עצמה דרך זכוכיות רתכים ודפי צילום רנטגן שרופים ורואים כיצד היא נעלמת. וברגע מסוים, זה קורה, יש חושך! האורות בכפרים מתחת להר נדלקים, כוכבים אחדים נראים בשמים, חושך יושב עלינו, אך מסביב כמו אור דמדומים וניתן לראות רכסי הרים רחוקים, הנמצאים מחוץ לאזור ליקוי החמה מוארים באור השמש.
כשלוש דקות אנו עומדים פעורי פה למראה, וקשה שלא להתרגש. ההתלהבות מדבקת ולכולנו דפיקות לב מהירות. גם הטמפרטורה צונחת בכעשרים מעלות וכולנו מתחילים לרעוד מקור. אחרי ארבע דקות הכל נגמר. החושך ממשיך בתנועתו לצפון מזרח וזריחה חדשה עולה עלינו באמצע היום.
תמונת מחזור על רקע החסן-דא
אחרית דבר
לאחר שחזרתי ארצה מהמסע, עוד שבועות רבים ההתרגשות מילאה את ליבי. חברים שלא יצאו איתנו העלו בי שוב ושוב זיכרונות מהמסע, כשהם מנסים בשקיקה לשמוע סיפורים וחוויות מאותה פסגה מושלגת ומאותו הר. החברים שכן היו שם איתי היו חלק מההתרגשות.
היום הראשון על ההר עבר עלינו בתרגול מיומנויות בסיסיות של הרים גבוהים ושלג. עברנו על קשרים, שימוש בחבל, הליכה עם קרמפונים וגרזן קרח, וכקינוח מתוק עלינו למדרון שלג תלול ותרגלנו בלימת נפילה עם גרזן קרח. חזרנו למחנה קצת עייפים אך בתחושת ביטחון לקראת היום הבא.
בייס קמפ (מחנה הבסיס)
מיכה מוביל עם ארבעה מטפסים כחבל ראשון. שחר אחריו עם עוד ארבעה כקבוצה שנייה. גיל ואני, הולכים אחרונים כחבל שלישי בדרכנו אל פסגת ההר. מכבים את הפנסים כדי ליהנות מרגעי הקסם הללו של שעת שחר, רואים את המטפסים שלפנינו כנקודות אור שנעות לאט על משטחי השלג.
עולים ועולים ועולים ו...
...מגיעים לאוכף
טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות » טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים » הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לכל מסלולי ההפלגות »אנחנו ממשיכים ומטפסים את הקטע האחרון, התלול, לפני הלוע. כולם כבר עייפים, וחושבים שזה הסוף, אך הפסגה אינה קרובה. המדרון האחרון נגמר, ואנו מגיעים ללוע של הר הגעש. זהו עמק מושלג בראש ההר, מוקף פסגות מקומיות. ניתן לראות איך השמש מתחילה להעלם. כולנו מתרגשים וממהרים להגיע לפסגה הגבוהה ביותר, בצידה הרחוק של הקלדרה.
עוד חצי שעה ועוד קטע טכני: תלול, עם קטעי טיפוס מעורב - סלע, שלג וקרח, ואנחנו על הפסגה ממש. הגענו עשרים דקות לפני השעה המיועדת לליקוי. המישור האנטולי כולו פרוש תחתנו מזג אויר בהיר ואי שם באופק נראית תופעה מוזרה, כמו ענן גשם גדול ושטוח. הייתכן? "לא", מיכה צועק בהתרגשות, "זה החושך של הליקוי מתקרב אלינו".
כשלוש דקות אנו עומדים פעורי פה למראה, וקשה שלא להתרגש. ההתלהבות מדבקת ולכולנו דפיקות לב מהירות. גם הטמפרטורה צונחת בכעשרים מעלות וכולנו מתחילים לרעוד מקור. אחרי ארבע דקות הכל נגמר. החושך ממשיך בתנועתו לצפון מזרח וזריחה חדשה עולה עלינו באמצע היום.
תמונת מחזור על רקע החסן-דא
אחרית דבר
לאחר שחזרתי ארצה מהמסע, עוד שבועות רבים ההתרגשות מילאה את ליבי. חברים שלא יצאו איתנו העלו בי שוב ושוב זיכרונות מהמסע, כשהם מנסים בשקיקה לשמוע סיפורים וחוויות מאותה פסגה מושלגת ומאותו הר. החברים שכן היו שם איתי היו חלק מההתרגשות.
כתבות נוספות על טרקים וטיפוס הרים
הרי רילה - מסלול שבעת האגמים
טרקים בבולגריה: הרי פירין והרי רודופי
יוון: טרק בהרי פינדוס וכפרי זגוריה
ספרד: מסלולים בפירנאים - אורדסה
כתבות נוספות על מסלולים בטורקיה
טיול בסאפרנבולו ובסביבתה
דיבקיר - חדש לצד עתיק
אתרי חובה באיסטנבול
חופשה בטורקיה - בתי מלון מעבר לכל דמיון
אודות הכותב
עומר שביט, ראש מדור טג"ח לשעבר ומדריך טיפוס בהווה. עומר מטפס בעל ניסיון רב ומבלה מספר חדשים בשנה בהדרכת טיולים ובטיפוס בטורקיה.
טרקים בבולגריה: הרי פירין והרי רודופי
יוון: טרק בהרי פינדוס וכפרי זגוריה
ספרד: מסלולים בפירנאים - אורדסה
טיול בסאפרנבולו ובסביבתה
דיבקיר - חדש לצד עתיק
אתרי חובה באיסטנבול
חופשה בטורקיה - בתי מלון מעבר לכל דמיון
דיבקיר - חדש לצד עתיק
אתרי חובה באיסטנבול
חופשה בטורקיה - בתי מלון מעבר לכל דמיון
אודות הכותב
עומר שביט, ראש מדור טג"ח לשעבר ומדריך טיפוס בהווה. עומר מטפס בעל ניסיון רב ומבלה מספר חדשים בשנה בהדרכת טיולים ובטיפוס בטורקיה.
 |
אודות הכותב מיכה יניב - מדריך טיפוס בכיר ומאמן טיפוס. מדריך מחנות טיפוס וקורסי מדריכים בארץ ובחו"ל מזה 16 שנים. טיפס על פסגות רבות ובהן הפסגה הגבוהה מכולן - פסגת האוורסט. |
