ביקור במקדש של פוסידון:
הפלגת צלילה במפרץ הסרוני
מאת: אמיר גור

כשמפליגים באזור הנושא על כתפיו היסטוריה ארוכה וסיפורים מיתולוגיים, ומוקף בנופים מרהיבים, קשה לעמוד בדחף לקפוץ למים ולגלות אילו סודות נוספים מסתתרים בקרקעית הים.

מסיבה זו בדיוק בחרתי במפרץ הסרוני כיעד להפלגת צלילות, המשלבת שנירקולים וביקורים באיים, באתרים הארכיאולוגיים המפורסמים ובטברנות המיוחדות, כפי שאתאר בכתבה.

1 / 9

2 / 9

3 / 9

4 / 9

5 / 9

6 / 9

7 / 9

8 / 9

9 / 9

❯ ❮

המפרץ הסרוני, האיים ונקודות העניין המתוארות בכתבה
להגדלה יש ללחוץ על הפינה העליונה של המפה

  צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
  טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »

לילה ראשון במפרץ

אתוס (Athos), הקטמרן שלנו, עגנה מתחת למקדשו של פוסידון בשעת בין ערביים. כמה שעות קודם לכן יצאנו לים מהמרינה של לאווריו (nLavrio) – עיירה קטנה ומקסימה הגובלת במטרופולין האדיר של הבירה אתונה (Athens), במטרה לבלות את הלילה הראשון בהפלגה "בחוץ" – בים, ולא בתוך המרינה. הקדמנו לעגון, ואת קרני השמש האחרונות הספקנו לנצל בטבילת-שנירקול נפלאה מתחת לקייפ סוניו (Cape Sounion), צוק נישא שבקצהו בנו היוונים הקדמונים את מקדשם לאל הים במיתולוגיה היוונית.

ההפלגה במפרץ הסרוני (Saronic Gulf) – המפריד בן חצי האי אָטִיקָה (Attica) לחצי האי פלופונס (Peloponnesus) – ובאיים הסמוכים, מתאימה לכל מי שמעוניין להעמיק, תרתי משמע, במקדשו האמיתי של פוסידון: מצולות הים. ספינת הקטמרן נוחה ויכולה לשאת עליה צוללים עם ציוד צלילה מלא, ומשנרקלים שנהנים גם הם מחוויה ימית רטובה, ומהיופי התת-ימי של האיים הסרוניים, בצורה משכנעת למדי.

בתי מלון באתונה | כתבה נוספת על הפלגה במפרץ הסרוני

ההפלגה מתאימה לצוללים ולמשנרקלים כאחד, והיאכטה הרחבה הופכת את החוויה לנעימה גם עבור מי שאינם "ימאים"
(צילום: אמיר גור)

מהמקדש של פוסידון אל הים הָאִגֶאִי

קייפ סוניו הוא לשון יבשה בקצהו הדרומי של חצי האי אטיקה, כ-70 ק"מ דרומית לאתונה. הצוק המפורסם מתנשא כ- 60 מ' מעל הים, ונשקף ממנו נוף מרהיב על המפרץ הסרוני. עוד לפני שנבנה בו המקדש המרשים, שמור לכף מקום של כבוד במיתולוגיה היוונית עקב מספר אזכורים, בהם באודיסיאה של הומרוס, בסיפור שובו של מנלאוס מטרויה.

הייחוס המעניין ביותר לצוק המרשים הוא שממנו קפץ המלך אגאוס אל מותו בין הגלי הים. ההתאבדות הטרגית אירעה לאחר שצפה אל הים מהצוק, וראה את ספינתו של בנו – תזאוס – שבה ומפרשים שחורים מונפים על סיפונה (בטעות), דבר שבישר לו על מות בנו. הבן חזר הביתה רק כדי לגלות שאביו שם קץ לחייו בצערו. "הים האגאי" נקרא לימים על שמו של המלך אגאוס.

המקדש לאל הים פוסידון נבנה בשנים 443-444 לפנה"ס בראש הצוק, במקום שבו נמצא היום הפרבר החופי ווליאגמני (Vouliagmeni). באזור זה ישנם מגוון בתי מלון מעולים על רצועת חוף מקסימה, וגם את "אגם ווליאגמני", המכונה "האגם הכחול", אשר למעשה מוזן ממי הים אשר חודרים בתעלות תת-קרקעיות ומתערבבים במי מעיינות, ליצירת אגם מעורב עם טמפרטורת מים נעימה במיוחד. כיום המקדש הוא יעד פופולרי לטיול יום מאתונה. המבקרים בו נחשפים לשרידים המרשימים ולנוף המרהיב. מומלץ לעלות אליו במיוחד בשעות בין ערביים ולקראת השקיעה.
שייט וסיורים בקייפ סוניו | בתי מלון ברצועת החוף של ווליאגמני
עוד על ווליאגמני בכתבה 7 יעדי חובה באתונה

המקדש הצופה אל הים. מכאן קפץ אגאוס אל מותו (צילום: אמיר גור)

פרשת האי היווני – ומה שמתחתיו...

במרחק הפלגה קצרה מקייפ סוניו נמצא האי פאטרוקלוס (Patroklos). זהו אי סלעי ושומם ברובו, בעל גודל צנוע של כ- 2.8 קמ"ר, ובכל זאת מייחסים לו פוטנציאל מסחרי יוצא מן הכלל, בזכות מיקומו וקרבתו לחופי חצי האי אטיקה ופרברי אתונה. ערכו של האי הוערך בשנת 2006 ביותר מ- 100 מיליון אירו! מבלי להיכנס לפרטים, אוסיף את העובדה המעניינת שאי זה עמד בתחילת שנות ה- 2000 במרכזה של שערורייה ישראלית הידועה בשם "פרשת האי היווני" – בעקבותיה כמעט הועמדו לדין שני ראשי ממשלה ישראלים: אריאל שרון (בעודו מכהן) ואהוד אולמרט (שהיה אז ראש עיריית ירושלים).

אבל אנחנו נמשיך להתמקד בנדל"ן התת-ימי שיש לאי להציע, ובפרט בשברי ספינת המטען קירה לני (Kyra Leni), שעלתה על שרטון בשנת 1978 בעת סערה. גוף הספינה נקרע לשני חלקים, אשר שוכבים על הקרקעית נפרדים זה מזה, בעומק רדוד ובמים צלולים. במהלך השנים הספינה התכסתה באצות ובחברת בעלי חיים ימיים, והיא מהווה בית גידול עשיר למגוון של דגים, סרטנים, תמנונים ועוד. הצוללים שבינינו יכולים להעמיק אל גוף הספינה, ולסרוק את הסיפונים והמדורים הפנימיים מקרוב (בזהירות!), ואילו המשנרקלים נהנים ממבט פנורמי על גוף הספינה, ומעושר הדגה שאופף אותה. בין שברי הספינה הפזורים על גבי הקרקעית, ניתן לאתר תמנונים ורכיכות נוספות, ומי שניחן בסבלנות, יוכל לזכות בתצוגת תכלית של בעל חיים מופלא זה.
כתבה על יעדי הצלילה הטובים בעולם

בין שברי הספינה אפשר למצוא דגים גדולים ויפים, כמו הדג הזה למשל (צילום: אמיר גור)

כמה מילים על תמנונים

התמנון הוא חסר חוליות השייך למערכת הרכיכות, והוא ללא ספק אחד מבעלי החיים האינטליגנטיים ביותר באוקיינוסים. כשהוא מבחין באורחים האנושיים שמגלים בו עניין, הוא מתכנס בתוך נקיק עד שאי אפשר כמעט להבחין בו. למעט ה"מקור" הקשיח שלו, שאר גופו רך וגמיש בצורה שלא תיאמן, והוא מסוגל לכווץ את גופו כך שיעבור דרך חריץ בסלע ברוחב פקק של בקבוק. אבל אם נוהגים בו בכבוד ובתבונה, שומרים ממנו מרחקים וממתינים בסבלנות, אפשר לחזות במופע מלהיב.

לאט לאט התמנון יסקור את סביבתו, וכשירגיש בטוח הוא "יישפך" החוצה מהחריץ, ויתחיל לנוע על פני המסלע באמצעות שמונה זרועותיו, בתנועת גלישה מיומנת. הוא מחפש כמובן את טרפו – דגיגים וחסרי חוליות (סרטנים ורכיכות) שאותם הוא ישלוף, באמצעות זרועותיו, מסדקי סלע משלהם. הוא יכול לפרוש את גופו כשמיכה, לעטוף את הסלע כדי לחסום את פתחי היציאה, ולשלוח את זרועותיו הארוכות לחטט בפנים. כשטרף אומלל נלכד בכריות ההדבקה של הזרועות, הוא יובל אל הפה אשר במרכז הזרועות, והלוע מצויד בבלוטת ארס שעוזרת לסיים את העניין מהר.

אפשר לעקוב אחרי תמנון כזה שעות, מבחינתי, מבלי להשתעמם. כמובן שאם הוא ירגיש מאוים לפתע, הוא יגיב בהתאם, ואם אין לו נקיק מוגן להתכנס אליו הוא ינקוט בטקטיקת מנוסה: מתוך שק דיו פנימי הוא יזריק לגוף המים סילון של ענן שחור שימסך את מנוסתו, ובעזרת אותו סילון של דיו ומים הוא מקבל גם דחף מהיר (או סדרה רצופה של מספר דחפים כאלה) ומותח את גופו בצורה הידרודינמית, על מנת להתחפף משם במהירות מפתיעה.
כתבה על צלילה במלטה - יעד ים תיכוני נוסף

התמנון פורס את גופו וחוסם לטרפו את דרכי המילוט מהסלע... (צילום: אמיר גור)

לאחר שנפרדים מהתמנון ושאר בעלי החיים הפוקדים את האונייה הטבועה, הגיע הזמן לנצל את רוח הבוקר הערנית על מנת לפרוש קצת מפרשים, לתת למנועי הספינה לנוח, ולהפליג מערבה בשקט ובשלווה, אל תוך המפרץ הסרוני ואל עבר האי המרכזי: אגינה (Aegina).

עוגנים באי אגינה

בלבו של המפרץ הסרוני בולט האי הגדול אגינה. מבקרים פוקדים אותו בעיקר בחודשי הקיץ, בזכות החופים המקסימים, והאי פופולרי גם בקרב תושבי אתונה – שחלקם אף מחזיקים בו בית קיץ. יש בו מספר מרינות נוחות לעגינת כלי שיט קטנים, כמו הקטמרן שלנו, ומספר גדול אף יותר של מקומות עגינה טבעיים, מפרצונים מוגנים ונקיקים. מי שיגיע עם יאכטה פרטית בשיאו של הקיץ וימצא את האי ואת מקומות העגינה עמוסים מדי לצרכיו – יוכל בקלות לנסות את מזלו באי השכן אגיסטרי (Agistri, או אנגיסטרי Angistri) ובאיונים שסביבו.

מלון אואזיס ביץ' באי אגיסטרי, למבקשים להתבודד ולמפונקים שבחבורה... (Oasis Beach Hotel)

אגינה הוא אי משולש העומד על קודקודו. רוחבו המירבי כ- 15 ק"מ, ושטחו כ- 87 קמ"ר. זהו למעשה הר געש כבוי, ששרידיו מרוכזים בעיקר בחלקו הדרומי של האי – צידו ההררי והשומם יותר. ההר הגבוה ביותר באי הוא הר אוֹרוֹס (Oros) דמוי החרוט, המתנשא לגובה 531 מ'.

מרבית התושבים מרוכזים בעיירה המרכזית, ששמה כשם האי, ובמספר עיירות נוספות. לצד תיירות, החקלאות מהווה את מקור הפרנסה העיקרי של המקומיים. מגדלים כאן חיטה, כותנה, גפנים, שקדים, זיתים ותאנים, אך הגידול האופייני ביותר לאגינה הוא הפיסטוק. עוד ענף החשוב לכלכלת האי, באופן מפתיע (אך לא חריג כשמדובר באיים יווניים נידחים) – הוא שליית ספוגי ים.
להזמנת הפלגה יומית לאיים אגינה ואגיסטרי

נמל העיר אגינה באי המרכזי הנושא את אותו שם (צילום: CC Leandro Neumann Ciuffo)

כמה מילים על ספוגים ועל אופן שלייתם

שליית ספוגים מן הים היא אחת המלאכות הקדומות ביותר בהן עוסקים היוונים, והיא נזכרת כבר בכתביהם של הומרוס ואריסטו. באיים רבים זה היה מקור כלכלה מרכזי עד לסוף המאה ה- 20, אבל בעשורים האחרונים התמעטו הספוגים מסיבות שונות, ובמקביל צריכת ספוגי רחצה מעובדים, סינתטיים, תפסה את עיקר הביקוש הצרכני. ובכל זאת, מקומיים רבים מאמינים שאוכלוסיית הספוגים תתאושש ושהענף יחזור להיות מרכזי בין איי הים האגאי.

החלק הדרוש לשולי הספוגים, למעשה, הוא השלד של מינים מסוימים של ספוגים, אשר להם צורה דמויית כרית. השלד של אותם מינים עשוי קולגן, ולאחר שהוא מתייבש ועובר טיפול מינימלי, הוא נותר ככרית רכה עם יכולת ספיגה גבוהה של נוזלים בתוכה. הספוגים אינם צמחים אלא בעלי חיים, למעשה הם בעלי החיים הרב-תאיים הוותיקים ביותר בכדור הארץ, וקיימים כבר למעלה מ- 600 מיליון שנה.

יש בהם מספר מועט של סוגי תאים, כחמישה בלבד (לעומת כ- 200 בגוף האדם) – אבל זה מספיק להם כדי להתקיים, להשיג את מזונם מהמים, לעכל, לייצר תאי רבייה זכריים ונקביים ואף להגן על עצמם. התא הנפוץ ביותר בגוף הספוג הוא "תא שוטון", אשר תפקידו להסיע מים דרך גוף הספוג ולסנן מהמים את חלקיקי המזון הזעירים שהספוג ניזון מהם. כך יוצא שהספוגים הם למעשה הפילטרים הביולוגיים הטובים ביותר בעולם החי, ובשנים האחרונות נעשים מחקרים רבים כדי ללמוד, לחקות ולעשות שימוש בתכונה מופלאה זו של הספוגים, ובתכונות נוספות שלהם.

הייתם נכנסים עם זה למקלחת? ספוג טבעי ים תיכוני (צילום: אמיר גור)

ביקור חברי לאלת הפריון

לאחר שנירקול צהריים מעל מרבד של אצות, ספוגים ודגים ים תיכוניים, אנחנו נפרדים לכמה שעות מהיאכטה ומהסנפירים, ועולים אל האי אגינה, לתפוס את האוטובוס המקומי. באי ישנה תחבורה ציבורית לא רעה שאפשר לעשות בה שימוש אם רוצים לשוטט בו מעט. מומלץ לבקר באתר הארכיאולוגי החשוב ביותר באי – מקדש האלה אפאיה – אלת הפריון והחקלאות במיתולוגיה היוונית. המקדש, 160 מ' גובהו, ניצב במיקום מרשים בראש גבעת אורנים, בצידו המזרחי של האי (ולא רחוק מהעיירה אגינה).

ביום בהיר אפשר לראות ממנו את קייפ סוניו והמקדש לפוסידון הזכור לטוב, וכן את הפרתנון שבאקרופוליס של אתונה, המוקדש לאלה אתנה. שלושת אלה יחדיו, מהווים את "המשולש הקדוש" של העת העתיקה. המקדש נבנה בסביבות שנת 500 לפנה"ס, והתכנון שלו היווה מודל לבנייה של מקדשים רבים נוספים ברחבי יוון, בהם גם הפרתנון.

חלקי המקדש המרשים לאלת הפריון שנותרו עומדים על תילם (צילום: CC Martin451)

האי הקסום הידרה

מהאיים אגינה ואנגיסטרי המשכנו דרומה, אל האי הידרה (Hydra). זהו אי יווני מקסים ומבוקש מאוד בקרב היאכטונרים – שרוצים ליהנות מהאווירה, הסמטאות הצרות, בתי הקפה והנוף המרהיב. התנועה באי מתקיימת באמצעים בלתי ממונעים בלבד – ברגל, באופניים, או על גבי חמורים, שכן אין בו כבישים וכלי רכב. מול נמל הדייגים ישנן טברנות אותנטיות, ובמעלה ההר – בתי קפה קטנים "של פעם".

בשיא העונה, קשה למצוא מקומות עגינה במרינה המרכזית, אולם אנחנו בדרך למפרץ לא מיושב ופחות מוכר, עם מטרה מעט שונה. הקפטן של היאכטה שלנו, יווני בשם אפוסטולוס, הוא ארכיאולוג חובב שלוקח לעתים צוותי מחקר לאתרים שונים סביב איי יוון. ממנו למדנו על קיומו של אתר צלילה מיוחד ו"סודי". העגינה לצורך הגעה אליו היא במפרץ די נידח, בחלקו המערבי של האי. כשהגענו למפרץ כבר הייתה בו יאכטה אחת שעגנה בו מהיום הקודם, ואחת נוספת שתמרנה איתנו פנימה. שלושה כלי שייט שחולקים מפרץ שומם אחד זה מאוד לא צפוף, במונחים של שיא עונת השייט היוונית. מכל מקום – סיכוי טוב שאנחנו היחידים שהגיעו לכאן בכוונה לצלול אל קרקעית המפרץ, אל "חצר האמפורות" של אפוסטולוס.
הפלגות לאי הידרה | לינה באי הידרה | המדריך המלא לאי הידרה

האי הידרה המקסים ובנייה יוונית אופיינית לאזור האיים (צילום: CC Aleksandr Zykov)

אל תסתכלו בקנקן...

האַמְפוֹרָה ("קנקן דו-צדי נישא", בעברית), או בצורת הרבים "אמפורי", היא כלי חרס ששימש בעבר לאחסון והובלה, והיה נפוץ מאוד ביוון העתיקה ובארצות שהושפעו ממנה. בדרך כלל האמפורות שימשו למשלוח יין, אך נמצאו גם אמפורות עם שמן, זיתים, דגים ואף סחורה יבשה כתבואה, ואפילו – אפר מתים. הן יוצרו בממדים תעשייתיים מימי היוונים ואילך, והיו בשימוש באגן הים התיכון עד המאה ה- 16.

כמה מילים על אמפורות

לאמפורה חשיבות רבה בארכאולוגיה הימית, הואיל ומציאת אמפורה בגוף ספינה טרופה יכול, במקרים רבים, להצביע על גיל ולאום הספינה. לעתים הן משתמרות היטב עם תוכנן המקורי ובכך מספקות מידע חשוב ביותר על מנהגי האכילה והמסחר של עמי הים התיכון העתיקים. לעתים התפרקות חבילת האמפורות בטלטולים החזקים של הספינה בעת סערה עזה גרמה לחוסר איזון במחסנים ולהטיית הספינה וטביעתה, בלא שהספינה תיפגע מהחוץ או בתוכה, וכך יש מספר אניות שלמות שנמצאו בתחתית הים על משאן.

גרסה אחרת של אותו כלי קיבול, האמופרה הפָּנַאתֵנַאִית, סוג אמפורה מעוטרת וטקסית, שימשה כפרס בתחרויות באתונה העתיקה – ומכאן מגיע המנהג להעניק גביע בתחרויות.

"אמפורה תת-ימית" ממתינה לחוקר שיגלה מה היה תוכנה ומהיכן הגיעה (צילום: אמיר גור)

השלטונות ביוון מחמירים מאוד עם כל ניסיון צלילה בשרידים ארכיאולוגיים תת-ימיים, לא כל שכן באיסוף שלהם, אבל אפוסטולוס יודע מה מותר ומה אסור, ואנחנו ממילא לא באנו לאסוף שום דבר מהקרקעית, עתיק כחדש. על הקרקע החולית סביב עומק 7 מ' ניתן להתבונן בשברי האמפורות – לעתים מכוסות חלקית בחול, לעתים חשופות לגמרי – ולנסות לדמיין מה הייתה תכולתן, איך נראה כלי השייט שנשא אותן, ולפני כמה זמן.

עבור מי שלא צלל בחצר האמפורות (וגם עבור מי שכן...), ישנו מוזיאון ימי מוצלח בעיירה הידרה, בו תצוגה נאה של אמפורות שלמות, עם שחזור הסיפורים שהובילו אותן לקרקעית הים. אחרי הביקור במוזיאון, זה הזמן לשבת באחת הטברנות המקומיות עם ציזיקי ואוזו, כשברקע צלילים יווניים וממול – מימיו התכולים של הים התיכון, ולתכנן את ההפלגה חזרה לבירה אתונה.

עם היאכטה ניתן להגיע למקומות שרק מעטים מכירים – והקפטן שלנו הוא אחד מהם (צילום: אמיר גור)

כיצד לבחור כלי שייט – בית המלון הצף שלנו בהפלגה

או במילים אחרות - למה דווקא "קטמרן", ומה זה בכלל? למי שאינו "איש ים" בהגדרתו, הפלגה ביאכטת מפרשים עלולה להיות חוויה לא נוחה, גם בגלל הקומפקטיות היחסית של הארגון הפנימי של כלי השייט ותנאי המחיה בו, וגם – לא פחות חשוב – בגלל הרגישות לטלטולי הגלים.

קטמרן, לעומת זאת, זה "להיות עם ולהרגיש בלי". כלומר – לא מוותרים על חווית ההפלגה, הים והגלים מצד אחד, אבל מצד שני עושים את זה בנוחות מירבית. זהו כלי שייט יציב באופן יחסי, כשמשווים אותו למפרשית קלאסית (המכונה "מונוהל", מאנגלית Mono-Hull – "גוף יחיד", בתרגום חופשי), והשפעת הגלים מוקטנת בהרבה, לעתים כלל לא מורגשת. מבחינת הנוחות בתוך כלי השייט – יש הרבה יותר מרחב פנימי, הן בתוך הקבינות הזוגיות, והן בחדר הסלון, במטבחון ועל הסיפון.

במרבית הקטמרנים החלוקה היא לארבע קבינות ("חדרי שינה"). שתיים בחרטום ושתיים בירכתיים כאשר ההפרדה ביניהן היא מקסימלית ומאפשרת פרטיות. בכל בידון (כל אחד משני צדי הספינה) ניתן למצוא בין הקבינות את תאי השירותים, שלרוב הם פרטיים לכל קבינה. בחרטום לרוב נמצאות שתי קבינות קטנות נוספות, המשמשות במידת הצורך את הסקיפר וצוות הספינה.

הקטמרן יציבה, רחבה ונוחה יותר מהמונוהל, והיא הבחירה הטבעית להפלגה (צילום: אמיר גור)

המפרץ הסרוני מהווה יעד אטרקטיבי לכל מי שאוהב סיפורים, ים, ואת השילוב המנצח בין השניים. ההפלגה והצלילות באזור חושפות עוד רובד מעניין ויפהפה שיש לו להציע, לצד איים קסומים, טברנות שמחות ואנשים טובים באמצע הדרך.

אודות הכותב
אמיר גור - מוביל ומדריך טיולי ספארי צלילה ושייט, ומתאים תכניות טיול לקבוצות ולמטיילים עצמאיים. ביולוג ימי בהכשרתו, כתב וצלם תת-ימי, מחבר הספר "מתחת למים - 44 אתרי צלילה בישראל" וכותב בלוג צלילה עתיר תוכן.

אמיר עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות

לקריאת כתבות נוספות של אמיר