האי אוטילה – צלילה במערב הקריביים
כתב וצילם: אמיר גור
האי אוטילה (Isla de Útila) הוא אחד משלושה איים במערב הקריביים, השייכים להונדורס ומכונים יחדיו בשם "איי הנסיכה", או "איי המפרץ". שני האיים האחרים הם: האי גואנאחה (Guanaja) הנידח, שהמעבורות (וגם הטיסות הסדירות) אינן מגיעות אליו, ועל כן הוא יוקרתי ומבודד מחבריו, והאי רואטאן (Roatán) המאורך, שאניות הקרוזים הענקיות עוצרות בו, ועל כן הוא משופע בתיירים אמריקאיים מבוגרים ונהנתנים. רואטאן הוא גם אי יקר למחייה ולבילוי. לעומתו, אוטילה הוא אי עממי וצעיר יותר, ומסיבה זו הוא קורץ במיוחד לתרמילאים מעוטי תקציב, צעירים והרפתקנים.
אני הגעתי לאי אוטילה, במטרה לעבוד באחד ממועדוני הצלילה למשך תקופת זמן בלתי מוגבלת. כלומר עד שיימאס, או עד שתגיע השעה להמשיך הלאה. אבל בסתר ליבי ידעתי שהגעתי לאוטילה גם כדי לראות את אחד מענקי הים, שמגיע מדי שנה בדיוק בחודשים אלו (ינואר עד אפריל) - הדג הגדול ביותר בעולם, כריש הלווייתן.
הנס, המנוע, והשבדי
ה"עיר" היחידה באי, שנקראת, שלא במפתיע - Utila town, היא בסך הכול רחוב אחד ראשי, המקביל לקו החוף, אשר ממנו מתפצלים רחובות קטנים במעלה האי. אבל לאורך הרחוב הזה, פרוסים כ-20 מועדוני צלילה (ומספר דומה של בארים) שפועלים ועובדים ללא הרף בהסמכת חניכים לכל דרגות הצלילה, ובצלילות מודרכות סביב האי הקטן. האי אוטילה הוא ממש מפעל צוללים משומן היטב, אולי אחד ממוקדי הצלילה הגדולים שבים הקריבי, חרף גודלו הקטן וריחוקו מאזורי תיירות מסיביים כמו מקסיקו או איי הבהמה.
באי שבו 20 מועדוני צלילה ושטף מטיילים שמגיעים אליו במיוחד כדי ללמוד צלילה, לצלול קצת ולהמשיך הלאה, לא צריך הרבה זמן כדי להשתלב באחד המועדונים. אני בחרתי דווקא במועדון שוליים קטן ואינטימי, הנקרא Ecomarine Diveshop, הממוקם בקצה הרחוב הראשי שלאורך החוף. המועדון מצא חן בעיניי ממבט ראשון: מבנה עץ צהבהב, על גבי רציף רעוע ששתי סירות מנוע (אחת מהן אפילו כמעט שעובדת) קשורות אליו.
הָנְס, מנהל המועדון, פירק את המנוע של אחת הסירות לגורמים, וקריאת ה"שייסה" שלו בישרה, גם למועדונים שבקצה השני של הרחוב הראשי באוטילה טאון, שהמפתח השבדי נפל למים. ארבעה מדריכי צלילה ישבו בסככה שבקצה הרציף ולא טרחו להיראות עסוקים או מודאגים לגבי הָנְס, המנוע, או השבדי.
צלילות באוטילה
הצלילות באוטילה נחלקות לשני סוגים: צלילות בצד הדרומי של האי וצלילות בצדו הצפוני. יש גם צד מזרחי ואפילו צד מערבי, יש גם אתרים שלא שייכים לאף צד ויש גם, כמובן, את כריש הלווייתן, שעוד ידובר בו בהמשך. אבל למרות זאת, האתרים נחלקים לשני סוגים:
הצלילות בצד הדרומי הן הצלילות הנוחות יותר, רדודות בדרך כלל, קרובות למועדוני הצלילה, מוגנות מהגלים והרוחות. הטופוגרפיה שלהן מרשימה פחות, בדרך כלל (להוציא מערכת מעניינת למדי של נקיקים רדודים) וגם הראות לרוב בינונית. את רוב צלילות הקורסים השונים, נוהגים המועדונים לערוך בצד זה, מהסיבות שצוינו.
בצד הצפוני הצלילות הן לאורך קיר אנכי, היורד בתלילות מעומק של 5-10 מטר לעומק 30-40 מטר. הראות לרוב טובה והמים צלולים, אבל הים עשוי להיות גבוה. את הצלילות המודרכות (Fun dives), מבצעים על פי רוב בצד זה, אם תנאי הים מאפשרים זאת. בצד זה גם גדול יותר הסיכוי לפגוש את כריש הלווייתן.
כך או כך, בשני הצדדים יש שונית קריבית טיפוסית, ששונה במעט, באופייה ובצורותיה, משונית האלמוגים המוכרת לנו מהים האדום.
ספוגים ומניפות
שונית אלמוגים, בכל מקום בעולם, עשירה באלמוגי האבן (סקלראקטיניה)שבונים אותה. סביב אלמוגי האבן, ישנם דיירים רבים, חלקם קבועי מקום, המעשירים את השונית ומוסיפים לה עניין וצבע. כאלו הם האלמוגים הרכים, למשל, וכאלו הם גם הספוגים הרבים, שמאכלסים כל שונית אלמוגים באשר היא. אבל בכל מה שנוגע לספוגים, מעולם לא ראיתי עושר ומגוון גדולים כל כך כמו בשונית הקריבית.
הספוגים הם בעלי חיים פשוטים למדי. אין להם אברים ולא מערכות גוף ואפשר לתאר אותם בפשטות כצבר של תאים, החיים בגוף אחד. שלא כמו האלמוגים, המצוידים בתאים צורבים להגנתם, או בעלי חיים אחרים, המשתמשים בשריון, קונכייה, מחילה או כל אמצעי הגנה אחר, לספוגים יש "רק" את החומרים הרעילים שהם מייצרים ואוגרים בתוך גופם. אלו מגנים עליהם מרוב הטורפים הפוטנציאליים בשונית ומסיבה זו "מרשים לעצמם" מינים רבים של ספוגים לעטות צבעים ססגוניים שמבליטים את נוכחותם, אבל גם מצהירים על רעילותם לכל מאן-דבעי.
כאמור, הספוגים אינם בונים את השונית, אבל בשונית הקריבית אפשר לטעות ולחשוב שהם בעלי הבית. מגוון עצום של צורות וצבעים, והבולט שבהם הוא, אולי, ספוג החבית (Barrel sponge) האופייני עד מאד לאזור זה. לספוג זה, יש צורה של חבית, נו, זה די ברור, אבל גם יש לו גודל של חבית. מספרים שבתוך הגדולים שבהם, יכול צולל להסתתר על ציודו, מכלו וסנפיריו. בהחלט מרשים לראות את ספוגי הענק הללו, שאין דומה להם במחוזות שונית האלמוגים שלנו.
מאפיין נוסף, דומיננטי אפילו יותר בנוף השונית סביב אוטילה, הוא ריבוי מגוחך של אלמוגי מניפה. אלמוגים אלו, הנקראים בשם אלמוגי גורגוניה, נמנים על אותה קבוצה עם האלמוגים הרכים הצבעוניים המוכרים לנו היטב מהים האדום, אלא שהם פחות רכים ממה שהיינו יכולים לחשוב, בזכות ליבה של חלבון קשיח בשם גורגונין. ובאמת, הם חייבים שיהיה להם חלבון כזה, כדי שיקנה להם גמישות מספקת בכדי לנוע הלוך ושוב (בתנועת מניפה בלתי פוסקת) עם תנועת הגלים, וקשיחות מספקת בכדי לא להישבר כשתנועת הגלים מתגברת.
בשונה מאלמוגי המניפה שאנו רואים לרוב בדרום סיני (נכון, גם באילת נותרו מעטות), המניפות הקריביות שסביב אוטילה, הן קטנות, מכסות חלק גדול מהשונית הרדודה, והן באמת ובתמים נעות כמניפה.
כך נראית בערך השונית הקריבית שאני הכרתי: אלמוגי אבן בבסיס השונית, מעליהם נוכחות מסיבית של מניפות (וגם אלמוגים רכים או מעונפים פה ושם) וביניהן מגוון עשיר של ספוגים צבעוניים, כולל את ספוג החבית המרשים.
החמצה בגבעות השחורות
The black hills הוא אחד מאתרי הצלילה הנחשבים שסביב לאוטילה. הוא נופל לקטגוריה שלישית, של אתרים, שלא שייכים לאף צד, מאחר והוא מרוחק כ-5 קילומטר מהאי עצמו, בכיוון האי השכן רואטן.
ה"גבעות" הללו, מתנשאות מהקרקעית העמוקה, עד לעומק רדוד של כ-12 מטר, כך שניתן לסרוק את היקפן מעומק 30 מטר ועד פסגתן, ולסיים כמובן בחניית הבטיחות, מתחת לסירה העוגנת.
פני השטח של הגבעות מכוסים בעיקר ב... כמו שניחשתם, אלמוגי מניפה. חוץ מאלמוג המניפה, ניתן לראות סביב הגבעות להקות של ברקודות ודגים אחרים, צבי ים משוטטים, שנהנים ללעוס את הספוגים הרבים, חרף רעילותם ולובסטרים רבים.
באחת הצלילות באתר, כשעלינו לפני המים, ראינו את הצוללים מהסירה הסמוכה נרגשים ונסערים. בין קריאה לקריאה הצלחנו להבין שהם צללו באותו זמן שאנחנו צללנו, באותו אתר ממש, אלא שהם פגשו כריש לווייתן מתחת למים ואילו אנחנו... לובסטרים.
הפלגה אחרונה בלי כריש לווייתן
הימים חלפו, הרפתקאות הצלילה באוטילה עשו את שלהן, ויצר הנדודים קרא לי להמשיך בדרכי. אלא ש... למרות כל הצלילות, למרות כל אותן יציאות לים, חיפושים וניסיונות, עדיין לא ראיתי את ענק הים. לפחות לא מתחת למים.
ביומי האחרון באי, הצטרפתי בלב כבד לאחת מאותן הפלגות ייעודיות לתצפית בכריש. היתרון של הפלגה כזו, הוא בכך שלא "מבזבזים זמן" על צלילות, ולא נוסעים לאתרי הצלילה, אלא מקדישים את ההפלגה כולה לחיפוש הכריש, במקומות שהסיכויים לכך רבים ביותר. כמובן שכל זה מתבצע על פי תקנות של ארגון שימור כרישי הלווייתן של הונדורס (WSORC) ובשיתוף עם גורמי מחקר. יצאנו לדרך ביום קודר משהו, כשהסיכויים לגשם על פי התחזית הם כ-70 אחוז.
כתריסר אנשים על גבי סירת מנוע, כתריסר זוגות עיניים נעוצות בים ומחפשות דבר אחד: את ה-Fishbowl, התגודדות של דגיגים שניזונים מהתקבצות זואופלנקטון (Zooplankton), היכן שנמצא גם הכריש הגדול, הניזון מהם בעצמו. לעתים גם שחפים, הניזונים מאותם דגיגים, מרמזים לנו על מיקום החגיגה.
כריש הלווייתן (whale shark, Rhincodon typus) הוא הכריש הגדול ביותר בעולם. בעצם, הוא גם הדג הכי גדול ובעל החיים הגדול ביותר במערכת השמש. ענק אמיתי, ואוכל, כמו הגדולים - פלנקטון. כן, כן, הדג הענקי פותח פה גדול ו"מרביץ" שלוקים גדולים של מים, תוך שהוא נע קדימה לתוך תרחיף של פלנקטון.
היכן שיש פלנקטון - גם להקות דגיגים בסביבה. ומעליהן, כמובן השחפים.
בוקר שלם הסתובבנו בים קודר ביום סגריר, עיניים יגעות תרות את האופק, מבטנו סורקים את הים. חזרנו לרציף מאוכזבים. "ובכל זאת," ניסיתי לעודד את חבריי "היה לנו קצת מזל. הרי אמרו שיש סיכוי של 70 אחוז שירד גשם, ולא ירדה אפילו טיפה!" מיותר לציין שלא נפרדנו כידידים, בסופו של יום.
למחרת היום, בעזבי את האי, ידעתי שלא אזכה לצלול עם כריש לווייתן בטיול הזה ואצטרך להמשיך לחלום עליו עד ההזדמנות הבאה. ובכל זאת, לא הייתה בי טיפת מרירות. חוויתי חוויות נהדרות, צלילות מרתקות, הכרתי חברים חדשים וידעתי שזה הזמן מבחינתי להמשיך הלאה, אל טיול נהדר וחוויות חדשות ביבשת דרום אמריקה.
.jpg)
.jpg)
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
.jpg)
.JPG)
