האי אוטילה – צלילה במערב הקריביים
מאת: אמיר גור

האי אוטילה (Isla de Útila) הוא אחד משלושה איים במערב הקריביים, השייכים להונדורס ומכונים יחדיו בשם "איי הנסיכה", או "איי המפרץ". שני האיים האחרים הם: האי גואנאחה (Guanaja) הנידח, שהמעבורות (וגם הטיסות הסדירות) אינן מגיעות אליו, ועל כן הוא יוקרתי ומבודד מחבריו, והאי רואטאן (Roatán) המאורך, שאניות הקרוזים הענקיות עוצרות בו, ועל כן הוא משופע בתיירים אמריקאיים מבוגרים ונהנתנים. רואטאן הוא גם אי יקר למחייה ולבילוי. לעומתו, אוטילה הוא אי עממי וצעיר יותר, ומסיבה זו הוא קורץ במיוחד לתרמילאים מעוטי תקציב, צעירים והרפתקנים.

לאוטילה הגעתי במטרה לעבוד באחד ממועדוני הצלילה למשך תקופת זמן בלתי מוגבלת. כלומר עד שיימאס, או עד שתגיע השעה להמשיך הלאה. אבל בסתר ליבי ידעתי שהגעתי לאוטילה גם כדי לראות את אחד מענקי הים, שמגיע מדי שנה בדיוק בחודשים אלו (ינואר עד אפריל) – הדג הגדול ביותר בעולם, כריש הלווייתן.

האי אוטילה הוא ממוקדי הצלילה הגדולים בים הקריבי (צילום: CC Ross Garner)

  צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
  טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »

הנס, המנוע והשבדי

ה"עיירה" היחידה באי, שנקראת באופן לא מפתיע – Útila, היא בסך הכול רחוב אחד ראשי, המקביל לקו החוף, אשר ממנו מתפצלים רחובות קטנים במעלה האי. אבל לאורך הרחוב הזה, פרוסים כ-20 מועדוני צלילה (ומספר דומה של ברים) שפועלים ועובדים ללא הרף בהסמכת חניכים לכל דרגות הצלילה, ובצלילות מודרכות סביב האי הקטן. האי אוטילה הוא ממש מפעל צוללים משומן היטב, אולי אחד ממוקדי הצלילה הגדולים שבים הקריבי, חרף גודלו הקטן וריחוקו מאזורי תיירות מסיביים כמו מקסיקו או איי הבהאמה.

במקום עם כל כך הרבה מועדוני צלילה ושטף מטיילים שמגיעים אליו במיוחד כדי ללמוד צלילה, לצלול קצת ולהמשיך הלאה, לא צריך הרבה זמן כדי להשתלב באחד המועדונים. אני בחרתי דווקא במועדון שוליים קטן ואינטימי, הנקרא Ecomarine Dive Shop, הממוקם בקצה הרחוב הראשי שלאורך החוף. המועדון מצא חן בעיניי ממבט ראשון: מבנה עץ צהבהב, על גבי רציף רעוע ששתי סירות מנוע (אחת מהן אפילו כמעט שעובדת) קשורות אליו.

הָנְס, מנהל המועדון, פירק את המנוע של אחת הסירות לגורמים, וקריאת ה"שייסה" שלו בישרה, גם למועדונים שבקצה השני של הרחוב הראשי באוטילה טאון, שהמפתח השבדי נפל למים. ארבעה מדריכי צלילה ישבו בסככה שבקצה הרציף ולא טרחו להיראות עסוקים או מודאגים לגבי הנס, המנוע, או השבדי. ידעתי שהגעתי הביתה.

_________
[הערת עורך: מועדון הצלילה קרוי כיום Gunter's Ecomarine Dive Center]

שתיים וחצי דקות בין שוניות האלמוגים של אוטילה

צלילות באוטילה

הצלילות באוטילה נחלקות לשני סוגים: צלילות בצד הדרומי של האי וצלילות בצידו הצפוני. יש גם צד מזרחי ואפילו צד מערבי, יש גם אתרים שלא שייכים לאף צד ויש גם, כמובן, את כריש הלווייתן, שעוד ידובר בו בהמשך. אבל למרות זאת, האתרים נחלקים לשני סוגים: הצלילות בצד הדרומי הן הצלילות הנוחות יותר, רדודות בדרך כלל, קרובות למועדוני הצלילה, מוגנות מהגלים והרוחות. הטופוגרפיה שלהן מרשימה פחות, בדרך כלל (להוציא מערכת מעניינת למדי של נקיקים רדודים) וגם הראות לרוב בינונית. את רוב צלילות הקורסים השונים, נוהגים המועדונים לערוך בצד זה, מהסיבות שצוינו.

בצד הצפוני הצלילות הן לאורך קיר אנכי, היורד בתלילות מעומק של 5-10 מטר לעומק 30-40 מטר. הראות לרוב טובה והמים צלולים, אבל הים עשוי להיות גבוה. את הצלילות המודרכות (Fun Dives), מבצעים על פי רוב בצד זה, אם תנאי הים מאפשרים זאת. בצד זה גם גדול יותר הסיכוי לפגוש את כריש הלווייתן. כך או כך, בשני הצדדים יש שונית קריבית טיפוסית, ששונה במעט, באופייה ובצורותיה, משונית האלמוגים המוכרת לנו מהים האדום.
כתבות נוספות על יעדי צלילה | כתבות נוספות על האיים הקריביים

אתרי הצלילה באוטילה מרוכזים רובם בצד הדרומי והצפוני של האי (צילום: CC Ross Garner)

המלצת לינה באוטילה

מאנורי גארדן (MANURII Garden) הוא מלון בוטיק קטן למבוגרים בלבד, הממוקם במרחק הליכה קצרה מהרחוב הראשי של העיירה אוטילה. המלון מציע 8 חדרי אירוח ושתי דירות מרוהטות, אשר מוקפים בגנים טרופיים מטופחים, וכן בריכת אינפיניטי עם בר לצידה.

מאנורי גארדן, מלון בוטיק קטן למבוגרים בלבד, כ-100 מטר מהרחוב הראשי של אוטילה

ספוגים ומניפות

שונית אלמוגים, בכל מקום בעולם, עשירה באלמוגי האבן (סקלראקטיניה) שבונים אותה. סביב אלמוגי האבן, ישנם דיירים רבים, חלקם קבועי מקום, המעשירים את השונית ומוסיפים לה עניין וצבע. כאלו הם האלמוגים הרכים, למשל, וכאלו הם גם הספוגים הרבים, שמאכלסים כל שונית אלמוגים באשר היא. אבל בכל מה שנוגע לספוגים, מעולם לא ראיתי עושר ומגוון גדולים כל כך כמו בשונית הקריבית.

הספוגים הם בעלי חיים פשוטים למדי. אין להם אברים ולא מערכות גוף ואפשר לתאר אותם בפשטות כצבר של תאים, החיים בגוף אחד. שלא כמו האלמוגים, המצוידים בתאים צורבים להגנתם, או בעלי חיים אחרים, המשתמשים בשריון, קונכייה, מחילה או כל אמצעי הגנה אחר, לספוגים יש "רק" את החומרים הרעילים שהם מייצרים ואוגרים בתוך גופם. אלו מגנים עליהם מרוב הטורפים הפוטנציאליים בשונית ומסיבה זו "מרשים לעצמם" מינים רבים של ספוגים לעטות צבעים ססגוניים שמבליטים את נוכחותם, אבל גם מצהירים על רעילותם לכל מאן דבעי.

כאמור, הספוגים אינם בונים את השונית, אבל בשונית הקריבית אפשר לטעות ולחשוב שהם בעלי הבית. מגוון עצום של צורות וצבעים, והבולט שבהם הוא כנראה ספוג החבית (Barrel Sponge), האופייני עד מאוד לאזור זה. לספוג זה צורה של חבית (נו, זה די ברור) אבל גם יש לו גודל של חבית. מספרים שבתוך הגדולים שבהם, יכול צולל להסתתר על ציודו, מכלו וסנפיריו. בהחלט מרשים לראות את ספוגי הענק הללו, שאין דומה להם במחוזות שונית האלמוגים שלנו.

מאפיין נוסף, דומיננטי אפילו יותר בנוף השונית סביב אוטילה, הוא ריבוי מגוחך של אלמוגי מניפה. אלמוגים אלו, הנקראים בשם אלמוגי גורגוניה, נמנים על אותה קבוצה עם האלמוגים הרכים הצבעוניים המוכרים לנו היטב מהים האדום, אלא שהם פחות רכים ממה שהיינו יכולים לחשוב, בזכות ליבה של חלבון קשיח בשם גורגונין. ובאמת, הם חייבים שיהיה להם חלבון כזה, כדי שיקנה להם גמישות מספקת כדי לנוע הלוך ושוב (בתנועת מניפה בלתי פוסקת) עם תנועת הגלים, וקשיחות מספקת כדי לא להישבר כשתנועת הגלים מתגברת. בשונה מאלמוגי המניפה שאנו רואים לרוב בדרום סיני (נכון, גם באילת נותרו מעטות), המניפות הקריביות שסביב אוטילה הן קטנות, מכסות חלק גדול מהשונית הרדודה, והן באמת ובתמים נעות כמניפה.

כך נראית בערך השונית הקריבית שאני הכרתי: אלמוגי אבן בבסיס השונית, מעליהם נוכחות מסיבית של מניפות (וגם אלמוגים רכים או מעונפים פה ושם) וביניהן מגוון עשיר של ספוגים צבעוניים, כולל ספוג החבית המרשים.

אלמוג מניפה (מימין) וספוג חבית (צילומים: CC Ben, stokes rx)

החמצה בגבעות השחורות

אחד מאתרי הצלילה הנחשבים סביב אוטילה הוא "הגבעות השחורות" (The Black Hills). הוא נופל לקטגוריה שלישית, של אתרים שלא שייכים לאף צד, מאחר שהוא מרוחק כ-5 ק"מ מהאי עצמו, בכיוון האי השכן רואטאן. ה"גבעות" הללו מתנשאות מהקרקעית העמוקה, עד לעומק רדוד של כ-12 מטר, כך שניתן לסרוק את היקפן מעומק 30 מטר ועד פסגתן, ולסיים כמובן בחניית הבטיחות, מתחת לסירה העוגנת.

פני השטח של הגבעות מכוסים בעיקר ב... כמו שניחשתם, אלמוגי מניפה. חוץ מאלמוג המניפה, ניתן לראות סביב הגבעות להקות של ברקודות ודגים אחרים, צבי ים משוטטים, שנהנים ללעוס את הספוגים הרבים חרף רעילותם, ולובסטרים רבים.

באחת הצלילות באתר, כשעלינו לפני המים, ראינו את הצוללים מהסירה הסמוכה נרגשים ונסערים. בין קריאה לקריאה הצלחנו להבין שהם צללו באותו זמן שאנחנו צללנו, באותו אתר ממש, אלא שהם פגשו כריש לווייתן מתחת למים ואילו אנחנו... לובסטרים.

צבי הים נהנים ללעוס את הספוגים חרף רעילותם (צילום: CC Ben)

הפלגה אחרונה בלי כריש לווייתן

הימים חלפו, הרפתקאות הצלילה באוטילה עשו את שלהן, ויצר הנדודים קרא לי להמשיך בדרכי. אלא ש... למרות כל הצלילות, למרות כל אותן יציאות לים, חיפושים וניסיונות, עדיין לא ראיתי את ענק הים. לפחות לא מתחת למים. ביומי האחרון באי, הצטרפתי בלב כבד לאחת מאותן הפלגות ייעודיות לתצפית בכריש. היתרון של הפלגה כזו, הוא בכך שלא "מבזבזים זמן" על צלילות, ולא נוסעים לאתרי הצלילה, אלא מקדישים את ההפלגה כולה לחיפוש הכריש, במקומות שהסיכויים לכך רבים ביותר. כמובן שכל זה מתבצע על פי תקנות של ארגון שימור כרישי הלווייתן של הונדורס (WSORC) ובשיתוף עם גורמי מחקר. יצאנו לדרך ביום קודר משהו, כשהסיכויים לגשם על פי התחזית הם כ-70 אחוז.

כתריסר אנשים על גבי סירת מנוע, כתריסר זוגות עיניים נעוצות בים ומחפשות דבר אחד: את ה- Fishbowl, התגודדות של דגיגים שניזונים מהתקבצות זואופלנקטון (Zooplankton), היכן שנמצא גם הכריש הגדול, הניזון מהם בעצמו. לעתים גם שחפים, הניזונים מאותם דגיגים, מרמזים לנו על מיקום החגיגה.

כריש הלווייתן, או כריש לווייתני (Whale Shark, Rhincodon typus), הוא הכריש הגדול ביותר בעולם, ואף הדג הגדול ביותר שקיים. ענק אמיתי, ואוכל, כמו הגדולים – פלנקטון. כן, כן, הדג הענקי פותח פה גדול ו"מרביץ" שלוקים גדולים של מים, תוך שהוא נע קדימה לתוך תרחיף של פלנקטון. היכן שיש פלנקטון – גם להקות דגיגים בסביבה. ומעליהן, כמובן השחפים.

הענק שחמק... כריש הלווייתן, הדג הגדול בעולם (צילום: JFibu)

בוקר שלם הסתובבנו בים קודר ביום סגריר, עיניים יגעות תרות את האופק, מבטנו סורקים את הים. חזרנו לרציף מאוכזבים. "ובכל זאת", ניסיתי לעודד את חבריי, "היה לנו קצת מזל. הרי אמרו שיש סיכוי של 70 אחוז שירד גשם, ולא ירדה אפילו טיפה!" מיותר לציין שלא נפרדנו כידידים, בסופו של יום.

למחרת, בעוזבי את האי, ידעתי שלא אזכה לצלול עם כריש לווייתן בטיול הזה ואצטרך להמשיך לחלום עליו עד ההזדמנות הבאה. ובכל זאת, לא הייתה בי טיפת מרירות. חוויתי חוויות נהדרות, צלילות מרתקות, הכרתי חברים חדשים וידעתי שזה הזמן מבחינתי להמשיך הלאה, אל טיול נהדר וחוויות חדשות ביבשת דרום אמריקה.

עוד קצת מנפלאותיה של אוטילה (צילומים: CC Ross Garner, Matt Leonard, Ben, stokes rx)

רוצים להצטרף לספארי צלילות? לחצו לקבלת הצעות >>

מידע נוסף

בתי מלון באוטילה

כתבות נוספות

הפיליפינים - שמורת טובטהה
איי סיישל- ספארי צלילה מהחלומות
שבעה יעדי הצלילה הטובים בעולם
איי גלפגוס - מעל ומתחת למים
גן העדן של המלדיביים

אודות הכותב
אמיר גור - מוביל ומדריך טיולי ספארי צלילה ושייט, ומתאים תכניות טיול לקבוצות ולמטיילים עצמאיים. ביולוג ימי בהכשרתו, כתב וצלם תת-ימי, מחבר הספר "מתחת למים - 44 אתרי צלילה בישראל" וכותב בלוג צלילה עתיר תוכן.

אמיר עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות

לקריאת כתבות נוספות של אמיר