s america_120(2).jpg)
.jpg)
עיירת הנופש וילאר – כוכב בגן העדן
מאת: כרמית וייס
בסיומו של היום השני לשהותנו בעיירת הנופש והסקי וילאר, אני שואלת את חבריי לסיור הבינלאומי להתרשמותם. כולם משיבים פה אחד: PARADISE. אני פותחת את הפנקס הקטן, בו רשמתי לעצמי הערות בדרך, ומתרגמת להם את המילים הראשונות הכתובות בו – "גן עדן!".
גן עדן מעל אגם ז'נבה
יש בשוויץ מספר כפרים ועיירות בשם וילאר. אנו מדברים על העיירה וילאר-סור-אולו ( Villars-sur-Ollon ), שפירושו: "וילאר שמעל אולו" – שהוא הכפר שלמרגלותיה, בעמק נהר הרון. העיירה שוכנת על מורדות הרי האלפים, מצידו המזרחי של עמק נהר הרון, העושה את דרכו לעבר אגם ז'נבה.
אבל לא אלאה אתכם בטופוגרפיה, כי מכאן היא נראית מורכבת וכשתגיעו הכול יתבהר. כשאני מגיעה לכאן אני מבינה את האבסורד – טיסות זולות מישראל לז'נבה מביאות אליה מטיילים רבים, אך רובם בוחרים להרחיק להרי האלפים של מרכז שוויץ, בעוד שכאן, ממש מתחת (או מעל...) האף, במרחק שעה וחצי נסיעה, אנו כבר בהרי האלפים. כמי שטיילה הרבה בשוויץ, אני יכולה להבטיח לכם בביטחון – הם לא פחות יפים!
נופי האלפים של וילאר, כשברקע הקרחונים על גוש ההרים של המון בלאן (צילום: כרמית וייס)
נופים ושלווה בגן העדן
מה אנחנו כמטיילים מחפשים בשוויץ? נופים, ירוק, הרים מושלגים ורצוי גם איזה קרחון, עליו יוכלו הילדים להשתולל, אגמים, פריחה, כפרים ציוריים, בקתות הרים פסטורליות, מסלולי הליכה בחיק הטבע וגם קצת אטרקציות לילדים שוחרי אדרנלין. את הכול יש כאן בעיירה וילאר ובסביבתה, ממש אין צורך להרחיק.
אם אתם שואלים את עצמכם, בתוך כל הנופים המדהימים שיש לשוויץ להציע, מדוע דווקא וילאר זכתה אצלי לתואר גן עדן? זה בעיקר בזכות האווירה: שלווה, ירוק אינסופי ופסגות לבנות מכל עבר, כולל הגדולה מכולן – פסגת מון בלאן.
לינה בעיירה וילאר
איזו מין שלווה, עוד מבט מהפנט על פסגות המון בלאן הלבנות (צילום: כרמית וייס)
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
טיולי כוכב בגן העדן
גן עדן לא עוזבים... ואני ממליצה לקבוע את העיירה וילאר כבסיס לטיולי כוכב, גם אם תאלצו לנסוע הלוך-חזור כ- 25 דקות, בכביש המתפתל או ברכבת היורדת לעמק. הרכבת היא בהחלט אופציה מצויינת להגיע לכאן ומכאן אל הערים, העיירות והכפרים שלחופי אגם ז'נבה ובעמק נהר הרון. כ- 40 דקות לוקחת הנסיעה לעיר מונטרה ואזור הכרמים לאבו ( Montreux ), לעיר מרטיני ( Martigny ) ולעיירה שאמפרי ( Champéry ), כשעה לעיר לוזאן ( Lausanne ) וכשעה וחצי לעיירה שאמוני ( Chamonix ), למרגלות המון בלאן בצרפת. מומלץ לנסוע ליעדים אלו ברכבת, נסיעה שתארך מעט יותר (פי 1.5 לערך), אבל היא כל כך נוחה, שלא תרצו לרדת מהרכבת.
את רוב הימים אני ממליצה לבלות באזור הקרוב לווילאר, הכולל את הכפר הסמוך גריו ( Gryon ) ואת הכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ), מצידו השני של הרכס ולמרגלות קרחון באותו שם. יש כאן אינספור מסלולי הליכה, אופניים וגם "סקוטר-בייק" (קורקינט משופר), אותם ניתן להעלות ברכבת ולגלוש בכייף כל הדרך חזרה. ליד דיאבלרה יש גם רפטינג, קניונינג, חתירה באגם ופארק חבלים, וכמעט הכול בחינם. איך בחינם? על כך בשורות הבאות.
לינה באזור אגם ז'נבה | כתבות על אזור אגם ז'נבה
העיירה וילאר (A), יעדים לטיולי כוכב ממנה, ושני בתי מלון מומלצים בעיירה:
גן עדן בחינם עם FREE ACCESS CARD
כרטיס חינם (פאס), הנקרא FREE ACCESS CARD , מציע שימוש ב- 33 קווי תחבורה ואטרקציות שונות באזור בחינם. הוא כולל שני קווי רכבת ורכבת הרים אחת (הרכבת לברטיי), שלושה רכבלים ומספר קווי אוטובוס. לקטנטנים מוצע גריו פארק (Gryon Parc ) בכפר גריו, עם מסלול מכוניות חשמליות (עד גיל 7), מיני גולף, רכבת קיטור קטנה ואומגה. לאמיצים יותר הוא מציע את פארק החבלים דיאבלרה ( Le Parc des Diables ), עם סולמות, גשרים וגלישה בין העצים (לבני 4 ומעלה). לימי גשם יש את מרכז הספורט של וילאר, הכולל בין השאר מגרש החלקה על הקרח, מתקנים מתנפחים ובריכת שחיה מקורה. ויש גם סיורים מודרכים בכפרים ובייקבים ועוד.
כל זה ניתן בחינם לכל הלנים לפחות לילה אחד בווילאר, דיאבלרה או גריו, או תמורת 10 פרנק ליום (חינם עד גיל 9) לאורחים שאינם לנים במקום, מסוף מאי עד סוף אוקטובר.
הרכבת לווילאר – ברקע פסגתו המשוננת של דנט דו-מידי, שתלווה אותנו עד סוף הביקור (צילום: כרמית וייס)
נופי הפסגות של וילאר
המסעדה של מועדון הגולף של וילאר, בגובה 1,660 מ' מעל העיירה, היא המקום שבו לראשונה "התעלפתי" מהנופים ורשמתי בפנקס "גן עדן". הירוק העז סביב, השמים הכחולים, הפסגות הלבנות, השלווה האופפת את המקום, וגם האוכל הטעים – הכול פשוט מושלם! רכבת שיניים עולה פעם בשעה אל תחנת ברטיי ( Bretaye ), בגובה 1,805 מ'. מכאן, בירידה רגלית קצרה או פשוט לרדת שתי תחנות מוקדם יותר, תביא אתכם למועדון הגולף. הכניסה אפשרית לכולם, ומומלץ לקחת שיעור ניסיון ולטעום מהחיים הטובים.
העיירה וילאר שוכנת בגובה 1,250 מ', והיא משקיפה לעבר עמק נהר הרון והרכס המרשים שמעבר לו, על פסגותיו המנוקדות לבן. מנקודות רבות רואים בבירור קרחון לבן בוהק, שרבים סבורים שהוא המון בלאן. אך לא – זהו דווקא קרחון טרייה ( Trient Glacier ), הנמצא על גוש ההרים של המון בלאן, בצד השוויצרי. אבל כל עלייה מעל גובה 1,600 מ' מזכה בתצפית לעבר המון בלאן בכבודו ובעצמו, עם הקרחון הענק שבראשו – והמראה פשוט עוצר נשימה.
פסגה מרשימה נוספת, שמלווה אותנו כמעט מכל מקום, היא פסגת דנט דו-מידי ( Dents du Midi ), שכשמה גם צורתה – כמו שן ענקית המתנשאת לגובה 3,257 מ'. בולטות מעלינו גם שתי הפסגות הסמוכות זו לזו – גראן מובראן ( Grand Muveran ) ופטיט מובראן ( Petit Muveran ), המתנשאות לגובה 3,051 מ' ו- 2,810 מ'. לפני שנים רבות החליף שרטט מהעיר ברן את שמן של השתיים במפות, ומאז, כך מספרים לנו, בכל חילוץ מהפסגות החביבות על מטפסי ההרים, מקפידים לשאול האם מדובר על נקודת הציון "האמיתית" או "זו שעל המפה".
מועדון הגולף של וילאר, מועדון הגולף היפה בעולם (צילום: כרמית וייס)
המסלול לשלושת האגמים
מצויידים במפת מסלולים, שבדייקנות שוויצרית מפרטת את המרחק והפרשי הגובה בכל המסלולים, אנו יוצאים מהמסעדה בתחנת ברטיי, במסלול מספר 19. זהו מסלול מעגלי מקסים, בדרגת קושי בינונית, באורך 6 ק"מ (עם עלייה של 350 מ' וירידה דומה). המסלול עובר לחופי שלושה אגמים קטנים, שאל כולם ניתן להגיע גם מבלי לעשות את המסלול כולו. הגדול והיפה מבין השלושה הוא Lac des Chavonnes , אליו ניתן להגיע בירידה מתונה של כ- 2 ק"מ, ולפיכך המסעדה הפסטורלית שלחופיו פופולרית מאוד (יש להזמין מקום מראש, בטלפון: 0041-24-495-21-31 או בלשכת התיירות).
סיפורי פיות רבים סובבים את ההרים. אחד מהם מספר על בת אצולה שברחה לכאן במאה ה- 17 מאיימת הפולשים מקנטון ברן, והחביאה תיבת תכשיטים על קרקעית האגם. לאחר שהפיות צירפו אותה לשורותיהן, היא יצרה מפלצת השומרת על האוצר, המנצנץ עד היום במימי האגם השלווים. מי שאינו מאמין בסיפורי פיות, מסביר את הנצנוץ במינרלים המצויים במי האגם, שבכל מקרה, שווה ללכת לפחות עד צידו השני, כדי לזכות בנופיו הקסומים.
לברטיי ולאגמים ניתן להגיע גם עם הגונדולה העולה מווילאר אל רוק ד'אורסה ( Roc d'Orsay ), בגובה 1,976 מ'. עלייה מתונה מאפשרת להגיע משם אל הפסגה הנגישה הכי גבוהה באזור – פסגת שאמוסר ( Le Chamossaire ), ממנה ניתן להשקיף לעבר אגם ז'נבה.
המסעדה לחופי הגדול בין שלושת האגמים, מסלול בדרגת קושי בינונית ומתגמלת (צילום: כרמית וייס)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
המסלול הקולינרי בהרים
למחרת אנו צועדים במסלול מספר 2, היוצא ממעבר ההרים קול דה קרו ( Col de la Croix ), אליו ניתן להגיע באוטובוס, ומסתיים בתחנת רכבת ההרים של ברטיי. לאורך 6 קילומטרים פזורות 7 תחנות אוכל, המוגש על ידי יצרני מזון ושפים מקומיים. בכל תחנה אנו עוצרים ומפטפטים עם המקומיים, ששוב ושוב נגלים לי בחביבותם. האירוע מתקיים כאן בפעם הראשונה, ולאור ההצלחה הוא יהפוך למסורת מספר פעמים בשנה (תשאלו על Rando Gourmande ).
גם יין מוגש בכל תחנה, כי אין כאן אוכל ללא יין. באחת התחנות אני טועמת יין רוזה פינו-נואר מעולה שמגישה לי גברת חביבה בשם לידיה להמן, בעלת הייקב המשפחתי Cave Lehmann . לצערי לא הספקתי לממש את הזמנתה לביקור ביקב, אבל אתם בהחלט מוזמנים לכפר וילנב ( Villeneuve ), במפגש של עמק נהר הרון עם אגם ז'נבה (8-12 פרנק שוויצרי לבקבוק). 
צועדים על בטן מלאה על רקע ההרים מעל וילאר (צילום: כרמית וייס)
עיירה בניחוח צרפתי ובינלאומי
בחביבותם של המקומיים ואהבתם לאלכוהול, אני נוכחת שוב כשאנו יורדים בחזרה לווילאר. כל יום אחר הצהריים – קיץ וחורף – מתקיים במרכז העיירה, מול תחנת הרכבת, אפרו ( apéro ), שפירושו "אפריטיף", הזדמנות נהדרת למפגש חברתי.
האירוע מזכיר לי את ה"אפרה סקי" המוכר לי מחופשות הסקי במדינות דוברות הגרמנית, הכולל הרבה אלכוהול, מוסיקה רועשת ושמחה. אבל כאן מבהירים לי שהתרבות אחרת, יותר מעודנת, כי אנו באזור דובר הצרפתית של שוויץ. הם טורחים להדגיש את ההבדל כל הזמן, וההבדל אכן ניכר. כאן בווילאר האווירה מאוד בינלאומית, ואני פוגשת הרבה תושבים שהגיעו לכאן ממדינות אחרות, בעיקר בזכות מספר פנימיות יוקרתיות, מהטובות והיקרות ביותר בעולם, הממוקמות כאן בעיירה.
קרחון טרייה על גוש ההרים של המון בלאן, נשקף מנקודות רבות בעיירה וילאר (צילום: כרמית וייס)
גבינות ויין לרגלי המצוקים
10 דקות נסיעה דרום-מזרחה לווילאר, מביאות אותנו לאזור סולאלה ( Solalex ), המוקף מכל עבר במצוקי גיר מרשימים, המושכים לכאן מטפסי מצוקים רבים. בהמשך, במרחק שני ק"מ, במקום הנקרא אזיינדה ( Anzeindaz ), ממוקמות שתי בקתות הרים. ניתן להגיע אליהן רק ברגל או ברכב של בעלי המקום, אליהם ניתן לצלצל מהטלפון שבתחילת המסלול. משם ממשיך השביל ומטפס למעבר ההרים Pas de Cheville , הנמצא ממש למרגלות קרחון דיאבלרה.
שתי מסעדות כפריות יש בסולאלה, ואנו סועדים באחת מהן רפיוג' סולאלה ( Refuge de Solalex ), המציעה אוכל מקומי פשוט וטעים. כשהמצוקים נצבעים בגווני אדום של שקיעה – המקום פשוט מושלם. הרבה גבינות ויין נשפכים כאן, במיוחד עם הפונדו והראקלט המסורתי. בעל המסעדה ממלא את צלחות הראקלט (Raclette) שוב ושוב, עד שאחרון הסועדים, בדרך כלל אחד הגברים, נכנע.
המסעדה על רקע מצוקי הגיר של סולאלה, לפני שהם נצבעו בגווני האדום של השקיעה (צילום: כרמית וייס)
ארוחת בוקר במחלבת הגבינות
בחווה קטנה בסמוך למעבר ההרים קול דה לה קרו ( Col de la Croix ) אנו למדים על המקור לגבינות המיוצרות כאן. 60 פרות נחלבות פעמיים ביום, ומהחלב שלהן מייצרים את הגבינות השייכות למותג היוקרתי L’Etivaz . רק פרות הרועות בגבהים שבין 1,000 ל- 2,000 מ', רשאיות לספק את החלב למותג, והן גדלות בעוד כמה עשרות משקים באזור. הפרות מגיעות לכאן באביב ויורדות לעיירה בתחילת הסתיו, בטקס המסורתי של הירידה מההרים.
לאחר שאנו צופים בתהליך ייצור הגבינה המסורתי, שנעשה בקדרת נחושת ענקית על האש, מזומנת לנו ארוחת בוקר טעימה, עם לחם כפרי, גבינות, חמאה, ריבות, קפה ותה. ניחוח החזירים, הרובצים בחצר מלאת הבוץ מולנו, מתבל את הארוחה במראה וניחוח מעורר מחלוקת ובדיחות. עבורי הוא דווקא משלים את החוויה האותנטית.
* יש לתאם את הביקור בלשכות התיירות המקומיות.
ייצור גבינות מסורתי, ללא תוספת חומרים מלאכותיים ועיבוד מכני (צילום: כרמית וייס)
גליישר 3000 – תצפית על ההרים הענקים
השיא של כל טיול בשוויץ הוא העפלה לאחד הקרחונים. מי שאינו מטפס הרים מסתפק באחד מאלו הנגישים, כמו זה שעל פסגת טיטליס, יונגפראו, מטרהורן או סאס-פה. החמישי והקטן בחבורה המכובדת הזו הוא קרחון דיאבלרה ( Les Diablerets ), או בשמו המסחרי – גליישר 3000 ( Glacier 3000 ) – על שום גובהו. פירוש השם בצרפתית הוא "הקרחון של השטן", על שום סלע גדול שלא ברור איך הגיע לכאן, אותו, כך מאמינים, השטן התכוון לגלגל לעבר הכפר שלמרגלותיו.
שתי גונדולות מעלות את המבקרים לקרחון, מהתחנה של מעבר פיו ( Col du Pillon ), בסמוך לכפר דיאבלרה. שלוש האטרקציות כאן הן מגלשות ההרים (מגיל 3), גשר תלוי באורך 107 מ', ונקודת התצפית מעברו השני של הקרחון. אל האחרונה ניתן להגיע בצעידה על הקרחון (רק בנעליים טובות ואטומות למים) או עם חתול שלג מדוגם, שהולבש עליו תא נוסעים קטן. ביום בהיר המאמץ בהחלט משתלם, ומזכה בתצפית על רבות מהפסגות הגבוהות והמושלגות של שוויץ וצרפת, כולל שתי המרשימות מכולן – פסגת המטרהורן ופסגת מון בלאן.
לינה בכפר דיאבלרה | כתבה על קרחונים בשוויץ
קרחון לה דיאבלרה, הסלע שגלגל לכאן השטן, פסגת המטרהורן ופסגות נוספות עטורות קרחונים (צילום: כרמית וייס)
גשר תלוי באורך 107 מ' לנקודת תצפית על קרחון לה דיאבלרה (צילום: Mario Krpan)
איך מגיעים לווילאר?
ברכב: 14 ק"מ מהעיירה אייגל ( Aigle ) או מהעיירה בה ( Bex ) – שתיהן בעמק נהר הרון, או 17 ק"מ מהכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ).
באוטובוס: מהעיירה אייגל או מהכפר דיאבלרה.
ברכבת: קו הרכבת BVB ( Bex–Villars–Bretaye ) יוצא מהעיירה בה ( Bex ) ומגיע עד וילאר (לנוהגים בכביש זה, שימו לב, הרכבת נוסעת לצידי הכביש ולעיתים ממש על הכביש עצמו).
לינה בעיירה אייגל
היכן לנים בווילאר?
מלון ויקטוריה ( Victoria Hotel & Residence ) – מלון 4 כוכבים במרכז העיירה, המציע שני סוגי חדרים – עם נוף להרים ונוף לעיירה ולעמק (יפה יותר) – במחירים סבירים ביחס לשוויץ. יש בריכה, מרכז ספא ומסעדה איטלקית, המציעה בר סלטים נהדר.
מעט רחוק יותר מהמרכז (כקילומטר), במיקום יפהפה בפאתי העיירה, נמצא מלון ספא שאלה רוי-אלפ ( Chalet RoyAlp Hotel & Spa ), שלמרות גודלו הוא בעל עיצוב וקסם אלפיני. הבריכה המקורה והמחוממת של בית המלון היא ליבו הפועם, עם אזורי ישיבה נוחים ומרווחים ואח מבוערת הדואגת שתמיד יהיה נעים, גם כשיוצאים מהמים החמימים. עיצוב חדרי המלון שומר על קו ביתי, כפרי וסגנון אלפיני, ועבור מי שבאים בהרכב משפחתי ישנן יחידות דיור מרווחות, באותו הסגנון.
בעיירה גם הרבה בתי מלון קטנים ומשפחתיים ודירות אירוח, אך אם אתם ללא רכב, בדקו היטב במפה היכן הם ממוקמים, כי העיירה פרוסה על פני שטח גדול. כמו כן, מומלץ לשים לב לתנאי הביטול, שלפעמים מתבטאים גם במחיר.
בתי מלון נוספים בעיירה וילאר
מידע נוסף
השכרת רכב בשוויץ
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
נופי האלפים של וילאר, כשברקע הקרחונים על גוש ההרים של המון בלאן (צילום: כרמית וייס)
איזו מין שלווה, עוד מבט מהפנט על פסגות המון בלאן הלבנות (צילום: כרמית וייס)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
טיולי כוכב בגן העדן
גן עדן לא עוזבים... ואני ממליצה לקבוע את העיירה וילאר כבסיס לטיולי כוכב, גם אם תאלצו לנסוע הלוך-חזור כ- 25 דקות, בכביש המתפתל או ברכבת היורדת לעמק. הרכבת היא בהחלט אופציה מצויינת להגיע לכאן ומכאן אל הערים, העיירות והכפרים שלחופי אגם ז'נבה ובעמק נהר הרון. כ- 40 דקות לוקחת הנסיעה לעיר מונטרה ואזור הכרמים לאבו ( Montreux ), לעיר מרטיני ( Martigny ) ולעיירה שאמפרי ( Champéry ), כשעה לעיר לוזאן ( Lausanne ) וכשעה וחצי לעיירה שאמוני ( Chamonix ), למרגלות המון בלאן בצרפת. מומלץ לנסוע ליעדים אלו ברכבת, נסיעה שתארך מעט יותר (פי 1.5 לערך), אבל היא כל כך נוחה, שלא תרצו לרדת מהרכבת.
את רוב הימים אני ממליצה לבלות באזור הקרוב לווילאר, הכולל את הכפר הסמוך גריו ( Gryon ) ואת הכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ), מצידו השני של הרכס ולמרגלות קרחון באותו שם. יש כאן אינספור מסלולי הליכה, אופניים וגם "סקוטר-בייק" (קורקינט משופר), אותם ניתן להעלות ברכבת ולגלוש בכייף כל הדרך חזרה. ליד דיאבלרה יש גם רפטינג, קניונינג, חתירה באגם ופארק חבלים, וכמעט הכול בחינם. איך בחינם? על כך בשורות הבאות.
לינה באזור אגם ז'נבה | כתבות על אזור אגם ז'נבה
העיירה וילאר (A), יעדים לטיולי כוכב ממנה, ושני בתי מלון מומלצים בעיירה:
גן עדן בחינם עם FREE ACCESS CARD
כרטיס חינם (פאס), הנקרא FREE ACCESS CARD , מציע שימוש ב- 33 קווי תחבורה ואטרקציות שונות באזור בחינם. הוא כולל שני קווי רכבת ורכבת הרים אחת (הרכבת לברטיי), שלושה רכבלים ומספר קווי אוטובוס. לקטנטנים מוצע גריו פארק (Gryon Parc ) בכפר גריו, עם מסלול מכוניות חשמליות (עד גיל 7), מיני גולף, רכבת קיטור קטנה ואומגה. לאמיצים יותר הוא מציע את פארק החבלים דיאבלרה ( Le Parc des Diables ), עם סולמות, גשרים וגלישה בין העצים (לבני 4 ומעלה). לימי גשם יש את מרכז הספורט של וילאר, הכולל בין השאר מגרש החלקה על הקרח, מתקנים מתנפחים ובריכת שחיה מקורה. ויש גם סיורים מודרכים בכפרים ובייקבים ועוד.
כל זה ניתן בחינם לכל הלנים לפחות לילה אחד בווילאר, דיאבלרה או גריו, או תמורת 10 פרנק ליום (חינם עד גיל 9) לאורחים שאינם לנים במקום, מסוף מאי עד סוף אוקטובר.
הרכבת לווילאר – ברקע פסגתו המשוננת של דנט דו-מידי, שתלווה אותנו עד סוף הביקור (צילום: כרמית וייס)
נופי הפסגות של וילאר
המסעדה של מועדון הגולף של וילאר, בגובה 1,660 מ' מעל העיירה, היא המקום שבו לראשונה "התעלפתי" מהנופים ורשמתי בפנקס "גן עדן". הירוק העז סביב, השמים הכחולים, הפסגות הלבנות, השלווה האופפת את המקום, וגם האוכל הטעים – הכול פשוט מושלם! רכבת שיניים עולה פעם בשעה אל תחנת ברטיי ( Bretaye ), בגובה 1,805 מ'. מכאן, בירידה רגלית קצרה או פשוט לרדת שתי תחנות מוקדם יותר, תביא אתכם למועדון הגולף. הכניסה אפשרית לכולם, ומומלץ לקחת שיעור ניסיון ולטעום מהחיים הטובים.
העיירה וילאר שוכנת בגובה 1,250 מ', והיא משקיפה לעבר עמק נהר הרון והרכס המרשים שמעבר לו, על פסגותיו המנוקדות לבן. מנקודות רבות רואים בבירור קרחון לבן בוהק, שרבים סבורים שהוא המון בלאן. אך לא – זהו דווקא קרחון טרייה ( Trient Glacier ), הנמצא על גוש ההרים של המון בלאן, בצד השוויצרי. אבל כל עלייה מעל גובה 1,600 מ' מזכה בתצפית לעבר המון בלאן בכבודו ובעצמו, עם הקרחון הענק שבראשו – והמראה פשוט עוצר נשימה.
פסגה מרשימה נוספת, שמלווה אותנו כמעט מכל מקום, היא פסגת דנט דו-מידי ( Dents du Midi ), שכשמה גם צורתה – כמו שן ענקית המתנשאת לגובה 3,257 מ'. בולטות מעלינו גם שתי הפסגות הסמוכות זו לזו – גראן מובראן ( Grand Muveran ) ופטיט מובראן ( Petit Muveran ), המתנשאות לגובה 3,051 מ' ו- 2,810 מ'. לפני שנים רבות החליף שרטט מהעיר ברן את שמן של השתיים במפות, ומאז, כך מספרים לנו, בכל חילוץ מהפסגות החביבות על מטפסי ההרים, מקפידים לשאול האם מדובר על נקודת הציון "האמיתית" או "זו שעל המפה".
מועדון הגולף של וילאר, מועדון הגולף היפה בעולם (צילום: כרמית וייס)
המסלול לשלושת האגמים
מצויידים במפת מסלולים, שבדייקנות שוויצרית מפרטת את המרחק והפרשי הגובה בכל המסלולים, אנו יוצאים מהמסעדה בתחנת ברטיי, במסלול מספר 19. זהו מסלול מעגלי מקסים, בדרגת קושי בינונית, באורך 6 ק"מ (עם עלייה של 350 מ' וירידה דומה). המסלול עובר לחופי שלושה אגמים קטנים, שאל כולם ניתן להגיע גם מבלי לעשות את המסלול כולו. הגדול והיפה מבין השלושה הוא Lac des Chavonnes , אליו ניתן להגיע בירידה מתונה של כ- 2 ק"מ, ולפיכך המסעדה הפסטורלית שלחופיו פופולרית מאוד (יש להזמין מקום מראש, בטלפון: 0041-24-495-21-31 או בלשכת התיירות).
סיפורי פיות רבים סובבים את ההרים. אחד מהם מספר על בת אצולה שברחה לכאן במאה ה- 17 מאיימת הפולשים מקנטון ברן, והחביאה תיבת תכשיטים על קרקעית האגם. לאחר שהפיות צירפו אותה לשורותיהן, היא יצרה מפלצת השומרת על האוצר, המנצנץ עד היום במימי האגם השלווים. מי שאינו מאמין בסיפורי פיות, מסביר את הנצנוץ במינרלים המצויים במי האגם, שבכל מקרה, שווה ללכת לפחות עד צידו השני, כדי לזכות בנופיו הקסומים.
לברטיי ולאגמים ניתן להגיע גם עם הגונדולה העולה מווילאר אל רוק ד'אורסה ( Roc d'Orsay ), בגובה 1,976 מ'. עלייה מתונה מאפשרת להגיע משם אל הפסגה הנגישה הכי גבוהה באזור – פסגת שאמוסר ( Le Chamossaire ), ממנה ניתן להשקיף לעבר אגם ז'נבה.
המסעדה לחופי הגדול בין שלושת האגמים, מסלול בדרגת קושי בינונית ומתגמלת (צילום: כרמית וייס)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
המסלול הקולינרי בהרים
למחרת אנו צועדים במסלול מספר 2, היוצא ממעבר ההרים קול דה קרו ( Col de la Croix ), אליו ניתן להגיע באוטובוס, ומסתיים בתחנת רכבת ההרים של ברטיי. לאורך 6 קילומטרים פזורות 7 תחנות אוכל, המוגש על ידי יצרני מזון ושפים מקומיים. בכל תחנה אנו עוצרים ומפטפטים עם המקומיים, ששוב ושוב נגלים לי בחביבותם. האירוע מתקיים כאן בפעם הראשונה, ולאור ההצלחה הוא יהפוך למסורת מספר פעמים בשנה (תשאלו על Rando Gourmande ).
גם יין מוגש בכל תחנה, כי אין כאן אוכל ללא יין. באחת התחנות אני טועמת יין רוזה פינו-נואר מעולה שמגישה לי גברת חביבה בשם לידיה להמן, בעלת הייקב המשפחתי Cave Lehmann . לצערי לא הספקתי לממש את הזמנתה לביקור ביקב, אבל אתם בהחלט מוזמנים לכפר וילנב ( Villeneuve ), במפגש של עמק נהר הרון עם אגם ז'נבה (8-12 פרנק שוויצרי לבקבוק).
צועדים על בטן מלאה על רקע ההרים מעל וילאר (צילום: כרמית וייס)
עיירה בניחוח צרפתי ובינלאומי
בחביבותם של המקומיים ואהבתם לאלכוהול, אני נוכחת שוב כשאנו יורדים בחזרה לווילאר. כל יום אחר הצהריים – קיץ וחורף – מתקיים במרכז העיירה, מול תחנת הרכבת, אפרו ( apéro ), שפירושו "אפריטיף", הזדמנות נהדרת למפגש חברתי.
האירוע מזכיר לי את ה"אפרה סקי" המוכר לי מחופשות הסקי במדינות דוברות הגרמנית, הכולל הרבה אלכוהול, מוסיקה רועשת ושמחה. אבל כאן מבהירים לי שהתרבות אחרת, יותר מעודנת, כי אנו באזור דובר הצרפתית של שוויץ. הם טורחים להדגיש את ההבדל כל הזמן, וההבדל אכן ניכר. כאן בווילאר האווירה מאוד בינלאומית, ואני פוגשת הרבה תושבים שהגיעו לכאן ממדינות אחרות, בעיקר בזכות מספר פנימיות יוקרתיות, מהטובות והיקרות ביותר בעולם, הממוקמות כאן בעיירה.
קרחון טרייה על גוש ההרים של המון בלאן, נשקף מנקודות רבות בעיירה וילאר (צילום: כרמית וייס)
גבינות ויין לרגלי המצוקים
10 דקות נסיעה דרום-מזרחה לווילאר, מביאות אותנו לאזור סולאלה ( Solalex ), המוקף מכל עבר במצוקי גיר מרשימים, המושכים לכאן מטפסי מצוקים רבים. בהמשך, במרחק שני ק"מ, במקום הנקרא אזיינדה ( Anzeindaz ), ממוקמות שתי בקתות הרים. ניתן להגיע אליהן רק ברגל או ברכב של בעלי המקום, אליהם ניתן לצלצל מהטלפון שבתחילת המסלול. משם ממשיך השביל ומטפס למעבר ההרים Pas de Cheville , הנמצא ממש למרגלות קרחון דיאבלרה.
שתי מסעדות כפריות יש בסולאלה, ואנו סועדים באחת מהן רפיוג' סולאלה ( Refuge de Solalex ), המציעה אוכל מקומי פשוט וטעים. כשהמצוקים נצבעים בגווני אדום של שקיעה – המקום פשוט מושלם. הרבה גבינות ויין נשפכים כאן, במיוחד עם הפונדו והראקלט המסורתי. בעל המסעדה ממלא את צלחות הראקלט (Raclette) שוב ושוב, עד שאחרון הסועדים, בדרך כלל אחד הגברים, נכנע.
המסעדה על רקע מצוקי הגיר של סולאלה, לפני שהם נצבעו בגווני האדום של השקיעה (צילום: כרמית וייס)
ארוחת בוקר במחלבת הגבינות
בחווה קטנה בסמוך למעבר ההרים קול דה לה קרו ( Col de la Croix ) אנו למדים על המקור לגבינות המיוצרות כאן. 60 פרות נחלבות פעמיים ביום, ומהחלב שלהן מייצרים את הגבינות השייכות למותג היוקרתי L’Etivaz . רק פרות הרועות בגבהים שבין 1,000 ל- 2,000 מ', רשאיות לספק את החלב למותג, והן גדלות בעוד כמה עשרות משקים באזור. הפרות מגיעות לכאן באביב ויורדות לעיירה בתחילת הסתיו, בטקס המסורתי של הירידה מההרים.
לאחר שאנו צופים בתהליך ייצור הגבינה המסורתי, שנעשה בקדרת נחושת ענקית על האש, מזומנת לנו ארוחת בוקר טעימה, עם לחם כפרי, גבינות, חמאה, ריבות, קפה ותה. ניחוח החזירים, הרובצים בחצר מלאת הבוץ מולנו, מתבל את הארוחה במראה וניחוח מעורר מחלוקת ובדיחות. עבורי הוא דווקא משלים את החוויה האותנטית.
* יש לתאם את הביקור בלשכות התיירות המקומיות.
ייצור גבינות מסורתי, ללא תוספת חומרים מלאכותיים ועיבוד מכני (צילום: כרמית וייס)
גליישר 3000 – תצפית על ההרים הענקים
השיא של כל טיול בשוויץ הוא העפלה לאחד הקרחונים. מי שאינו מטפס הרים מסתפק באחד מאלו הנגישים, כמו זה שעל פסגת טיטליס, יונגפראו, מטרהורן או סאס-פה. החמישי והקטן בחבורה המכובדת הזו הוא קרחון דיאבלרה ( Les Diablerets ), או בשמו המסחרי – גליישר 3000 ( Glacier 3000 ) – על שום גובהו. פירוש השם בצרפתית הוא "הקרחון של השטן", על שום סלע גדול שלא ברור איך הגיע לכאן, אותו, כך מאמינים, השטן התכוון לגלגל לעבר הכפר שלמרגלותיו.
שתי גונדולות מעלות את המבקרים לקרחון, מהתחנה של מעבר פיו ( Col du Pillon ), בסמוך לכפר דיאבלרה. שלוש האטרקציות כאן הן מגלשות ההרים (מגיל 3), גשר תלוי באורך 107 מ', ונקודת התצפית מעברו השני של הקרחון. אל האחרונה ניתן להגיע בצעידה על הקרחון (רק בנעליים טובות ואטומות למים) או עם חתול שלג מדוגם, שהולבש עליו תא נוסעים קטן. ביום בהיר המאמץ בהחלט משתלם, ומזכה בתצפית על רבות מהפסגות הגבוהות והמושלגות של שוויץ וצרפת, כולל שתי המרשימות מכולן – פסגת המטרהורן ופסגת מון בלאן.
לינה בכפר דיאבלרה | כתבה על קרחונים בשוויץ
קרחון לה דיאבלרה, הסלע שגלגל לכאן השטן, פסגת המטרהורן ופסגות נוספות עטורות קרחונים (צילום: כרמית וייס)
גשר תלוי באורך 107 מ' לנקודת תצפית על קרחון לה דיאבלרה (צילום: Mario Krpan)
איך מגיעים לווילאר?
ברכב: 14 ק"מ מהעיירה אייגל ( Aigle ) או מהעיירה בה ( Bex ) – שתיהן בעמק נהר הרון, או 17 ק"מ מהכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ).
באוטובוס: מהעיירה אייגל או מהכפר דיאבלרה.
ברכבת: קו הרכבת BVB ( Bex–Villars–Bretaye ) יוצא מהעיירה בה ( Bex ) ומגיע עד וילאר (לנוהגים בכביש זה, שימו לב, הרכבת נוסעת לצידי הכביש ולעיתים ממש על הכביש עצמו).
לינה בעיירה אייגל
היכן לנים בווילאר?
מלון ויקטוריה ( Victoria Hotel & Residence ) – מלון 4 כוכבים במרכז העיירה, המציע שני סוגי חדרים – עם נוף להרים ונוף לעיירה ולעמק (יפה יותר) – במחירים סבירים ביחס לשוויץ. יש בריכה, מרכז ספא ומסעדה איטלקית, המציעה בר סלטים נהדר.
מעט רחוק יותר מהמרכז (כקילומטר), במיקום יפהפה בפאתי העיירה, נמצא מלון ספא שאלה רוי-אלפ ( Chalet RoyAlp Hotel & Spa ), שלמרות גודלו הוא בעל עיצוב וקסם אלפיני. הבריכה המקורה והמחוממת של בית המלון היא ליבו הפועם, עם אזורי ישיבה נוחים ומרווחים ואח מבוערת הדואגת שתמיד יהיה נעים, גם כשיוצאים מהמים החמימים. עיצוב חדרי המלון שומר על קו ביתי, כפרי וסגנון אלפיני, ועבור מי שבאים בהרכב משפחתי ישנן יחידות דיור מרווחות, באותו הסגנון.
בעיירה גם הרבה בתי מלון קטנים ומשפחתיים ודירות אירוח, אך אם אתם ללא רכב, בדקו היטב במפה היכן הם ממוקמים, כי העיירה פרוסה על פני שטח גדול. כמו כן, מומלץ לשים לב לתנאי הביטול, שלפעמים מתבטאים גם במחיר.
בתי מלון נוספים בעיירה וילאר
מידע נוסף
השכרת רכב בשוויץ
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
לינה באזור אגם ז'נבה | כתבות על אזור אגם ז'נבה
העיירה וילאר (A), יעדים לטיולי כוכב ממנה, ושני בתי מלון מומלצים בעיירה:
הרכבת לווילאר
נופי הפסגות של וילאר
המסעדה של מועדון הגולף של וילאר, בגובה 1,660 מ' מעל העיירה, היא המקום שבו לראשונה "התעלפתי" מהנופים ורשמתי בפנקס "גן עדן". הירוק העז סביב, השמים הכחולים, הפסגות הלבנות, השלווה האופפת את המקום, וגם האוכל הטעים – הכול פשוט מושלם! רכבת שיניים עולה פעם בשעה אל תחנת ברטיי ( Bretaye ), בגובה 1,805 מ'. מכאן, בירידה רגלית קצרה או פשוט לרדת שתי תחנות מוקדם יותר, תביא אתכם למועדון הגולף. הכניסה אפשרית לכולם, ומומלץ לקחת שיעור ניסיון ולטעום מהחיים הטובים.
העיירה וילאר שוכנת בגובה 1,250 מ', והיא משקיפה לעבר עמק נהר הרון והרכס המרשים שמעבר לו, על פסגותיו המנוקדות לבן. מנקודות רבות רואים בבירור קרחון לבן בוהק, שרבים סבורים שהוא המון בלאן. אך לא – זהו דווקא קרחון טרייה ( Trient Glacier ), הנמצא על גוש ההרים של המון בלאן, בצד השוויצרי. אבל כל עלייה מעל גובה 1,600 מ' מזכה בתצפית לעבר המון בלאן בכבודו ובעצמו, עם הקרחון הענק שבראשו – והמראה פשוט עוצר נשימה.
פסגה מרשימה נוספת, שמלווה אותנו כמעט מכל מקום, היא פסגת דנט דו-מידי ( Dents du Midi ), שכשמה גם צורתה – כמו שן ענקית המתנשאת לגובה 3,257 מ'. בולטות מעלינו גם שתי הפסגות הסמוכות זו לזו – גראן מובראן ( Grand Muveran ) ופטיט מובראן ( Petit Muveran ), המתנשאות לגובה 3,051 מ' ו- 2,810 מ'. לפני שנים רבות החליף שרטט מהעיר ברן את שמן של השתיים במפות, ומאז, כך מספרים לנו, בכל חילוץ מהפסגות החביבות על מטפסי ההרים, מקפידים לשאול האם מדובר על נקודת הציון "האמיתית" או "זו שעל המפה".
מועדון הגולף של וילאר, מועדון הגולף היפה בעולם (צילום: כרמית וייס)
המסלול לשלושת האגמים
מצויידים במפת מסלולים, שבדייקנות שוויצרית מפרטת את המרחק והפרשי הגובה בכל המסלולים, אנו יוצאים מהמסעדה בתחנת ברטיי, במסלול מספר 19. זהו מסלול מעגלי מקסים, בדרגת קושי בינונית, באורך 6 ק"מ (עם עלייה של 350 מ' וירידה דומה). המסלול עובר לחופי שלושה אגמים קטנים, שאל כולם ניתן להגיע גם מבלי לעשות את המסלול כולו. הגדול והיפה מבין השלושה הוא Lac des Chavonnes , אליו ניתן להגיע בירידה מתונה של כ- 2 ק"מ, ולפיכך המסעדה הפסטורלית שלחופיו פופולרית מאוד (יש להזמין מקום מראש, בטלפון: 0041-24-495-21-31 או בלשכת התיירות).
סיפורי פיות רבים סובבים את ההרים. אחד מהם מספר על בת אצולה שברחה לכאן במאה ה- 17 מאיימת הפולשים מקנטון ברן, והחביאה תיבת תכשיטים על קרקעית האגם. לאחר שהפיות צירפו אותה לשורותיהן, היא יצרה מפלצת השומרת על האוצר, המנצנץ עד היום במימי האגם השלווים. מי שאינו מאמין בסיפורי פיות, מסביר את הנצנוץ במינרלים המצויים במי האגם, שבכל מקרה, שווה ללכת לפחות עד צידו השני, כדי לזכות בנופיו הקסומים.
לברטיי ולאגמים ניתן להגיע גם עם הגונדולה העולה מווילאר אל רוק ד'אורסה ( Roc d'Orsay ), בגובה 1,976 מ'. עלייה מתונה מאפשרת להגיע משם אל הפסגה הנגישה הכי גבוהה באזור – פסגת שאמוסר ( Le Chamossaire ), ממנה ניתן להשקיף לעבר אגם ז'נבה.
המסעדה לחופי הגדול בין שלושת האגמים, מסלול בדרגת קושי בינונית ומתגמלת (צילום: כרמית וייס)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
המסלול הקולינרי בהרים
למחרת אנו צועדים במסלול מספר 2, היוצא ממעבר ההרים קול דה קרו ( Col de la Croix ), אליו ניתן להגיע באוטובוס, ומסתיים בתחנת רכבת ההרים של ברטיי. לאורך 6 קילומטרים פזורות 7 תחנות אוכל, המוגש על ידי יצרני מזון ושפים מקומיים. בכל תחנה אנו עוצרים ומפטפטים עם המקומיים, ששוב ושוב נגלים לי בחביבותם. האירוע מתקיים כאן בפעם הראשונה, ולאור ההצלחה הוא יהפוך למסורת מספר פעמים בשנה (תשאלו על Rando Gourmande ).
גם יין מוגש בכל תחנה, כי אין כאן אוכל ללא יין. באחת התחנות אני טועמת יין רוזה פינו-נואר מעולה שמגישה לי גברת חביבה בשם לידיה להמן, בעלת הייקב המשפחתי Cave Lehmann . לצערי לא הספקתי לממש את הזמנתה לביקור ביקב, אבל אתם בהחלט מוזמנים לכפר וילנב ( Villeneuve ), במפגש של עמק נהר הרון עם אגם ז'נבה (8-12 פרנק שוויצרי לבקבוק).
צועדים על בטן מלאה על רקע ההרים מעל וילאר (צילום: כרמית וייס)
עיירה בניחוח צרפתי ובינלאומי
בחביבותם של המקומיים ואהבתם לאלכוהול, אני נוכחת שוב כשאנו יורדים בחזרה לווילאר. כל יום אחר הצהריים – קיץ וחורף – מתקיים במרכז העיירה, מול תחנת הרכבת, אפרו ( apéro ), שפירושו "אפריטיף", הזדמנות נהדרת למפגש חברתי.
האירוע מזכיר לי את ה"אפרה סקי" המוכר לי מחופשות הסקי במדינות דוברות הגרמנית, הכולל הרבה אלכוהול, מוסיקה רועשת ושמחה. אבל כאן מבהירים לי שהתרבות אחרת, יותר מעודנת, כי אנו באזור דובר הצרפתית של שוויץ. הם טורחים להדגיש את ההבדל כל הזמן, וההבדל אכן ניכר. כאן בווילאר האווירה מאוד בינלאומית, ואני פוגשת הרבה תושבים שהגיעו לכאן ממדינות אחרות, בעיקר בזכות מספר פנימיות יוקרתיות, מהטובות והיקרות ביותר בעולם, הממוקמות כאן בעיירה.
קרחון טרייה על גוש ההרים של המון בלאן, נשקף מנקודות רבות בעיירה וילאר (צילום: כרמית וייס)
גבינות ויין לרגלי המצוקים
10 דקות נסיעה דרום-מזרחה לווילאר, מביאות אותנו לאזור סולאלה ( Solalex ), המוקף מכל עבר במצוקי גיר מרשימים, המושכים לכאן מטפסי מצוקים רבים. בהמשך, במרחק שני ק"מ, במקום הנקרא אזיינדה ( Anzeindaz ), ממוקמות שתי בקתות הרים. ניתן להגיע אליהן רק ברגל או ברכב של בעלי המקום, אליהם ניתן לצלצל מהטלפון שבתחילת המסלול. משם ממשיך השביל ומטפס למעבר ההרים Pas de Cheville , הנמצא ממש למרגלות קרחון דיאבלרה.
שתי מסעדות כפריות יש בסולאלה, ואנו סועדים באחת מהן רפיוג' סולאלה ( Refuge de Solalex ), המציעה אוכל מקומי פשוט וטעים. כשהמצוקים נצבעים בגווני אדום של שקיעה – המקום פשוט מושלם. הרבה גבינות ויין נשפכים כאן, במיוחד עם הפונדו והראקלט המסורתי. בעל המסעדה ממלא את צלחות הראקלט (Raclette) שוב ושוב, עד שאחרון הסועדים, בדרך כלל אחד הגברים, נכנע.
המסעדה על רקע מצוקי הגיר של סולאלה, לפני שהם נצבעו בגווני האדום של השקיעה (צילום: כרמית וייס)
ארוחת בוקר במחלבת הגבינות
בחווה קטנה בסמוך למעבר ההרים קול דה לה קרו ( Col de la Croix ) אנו למדים על המקור לגבינות המיוצרות כאן. 60 פרות נחלבות פעמיים ביום, ומהחלב שלהן מייצרים את הגבינות השייכות למותג היוקרתי L’Etivaz . רק פרות הרועות בגבהים שבין 1,000 ל- 2,000 מ', רשאיות לספק את החלב למותג, והן גדלות בעוד כמה עשרות משקים באזור. הפרות מגיעות לכאן באביב ויורדות לעיירה בתחילת הסתיו, בטקס המסורתי של הירידה מההרים.
לאחר שאנו צופים בתהליך ייצור הגבינה המסורתי, שנעשה בקדרת נחושת ענקית על האש, מזומנת לנו ארוחת בוקר טעימה, עם לחם כפרי, גבינות, חמאה, ריבות, קפה ותה. ניחוח החזירים, הרובצים בחצר מלאת הבוץ מולנו, מתבל את הארוחה במראה וניחוח מעורר מחלוקת ובדיחות. עבורי הוא דווקא משלים את החוויה האותנטית.
* יש לתאם את הביקור בלשכות התיירות המקומיות.
ייצור גבינות מסורתי, ללא תוספת חומרים מלאכותיים ועיבוד מכני (צילום: כרמית וייס)
גליישר 3000 – תצפית על ההרים הענקים
השיא של כל טיול בשוויץ הוא העפלה לאחד הקרחונים. מי שאינו מטפס הרים מסתפק באחד מאלו הנגישים, כמו זה שעל פסגת טיטליס, יונגפראו, מטרהורן או סאס-פה. החמישי והקטן בחבורה המכובדת הזו הוא קרחון דיאבלרה ( Les Diablerets ), או בשמו המסחרי – גליישר 3000 ( Glacier 3000 ) – על שום גובהו. פירוש השם בצרפתית הוא "הקרחון של השטן", על שום סלע גדול שלא ברור איך הגיע לכאן, אותו, כך מאמינים, השטן התכוון לגלגל לעבר הכפר שלמרגלותיו.
שתי גונדולות מעלות את המבקרים לקרחון, מהתחנה של מעבר פיו ( Col du Pillon ), בסמוך לכפר דיאבלרה. שלוש האטרקציות כאן הן מגלשות ההרים (מגיל 3), גשר תלוי באורך 107 מ', ונקודת התצפית מעברו השני של הקרחון. אל האחרונה ניתן להגיע בצעידה על הקרחון (רק בנעליים טובות ואטומות למים) או עם חתול שלג מדוגם, שהולבש עליו תא נוסעים קטן. ביום בהיר המאמץ בהחלט משתלם, ומזכה בתצפית על רבות מהפסגות הגבוהות והמושלגות של שוויץ וצרפת, כולל שתי המרשימות מכולן – פסגת המטרהורן ופסגת מון בלאן.
לינה בכפר דיאבלרה | כתבה על קרחונים בשוויץ
קרחון לה דיאבלרה, הסלע שגלגל לכאן השטן, פסגת המטרהורן ופסגות נוספות עטורות קרחונים (צילום: כרמית וייס)
גשר תלוי באורך 107 מ' לנקודת תצפית על קרחון לה דיאבלרה (צילום: Mario Krpan)
איך מגיעים לווילאר?
ברכב: 14 ק"מ מהעיירה אייגל ( Aigle ) או מהעיירה בה ( Bex ) – שתיהן בעמק נהר הרון, או 17 ק"מ מהכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ).
באוטובוס: מהעיירה אייגל או מהכפר דיאבלרה.
ברכבת: קו הרכבת BVB ( Bex–Villars–Bretaye ) יוצא מהעיירה בה ( Bex ) ומגיע עד וילאר (לנוהגים בכביש זה, שימו לב, הרכבת נוסעת לצידי הכביש ולעיתים ממש על הכביש עצמו).
לינה בעיירה אייגל
היכן לנים בווילאר?
מלון ויקטוריה ( Victoria Hotel & Residence ) – מלון 4 כוכבים במרכז העיירה, המציע שני סוגי חדרים – עם נוף להרים ונוף לעיירה ולעמק (יפה יותר) – במחירים סבירים ביחס לשוויץ. יש בריכה, מרכז ספא ומסעדה איטלקית, המציעה בר סלטים נהדר.
מעט רחוק יותר מהמרכז (כקילומטר), במיקום יפהפה בפאתי העיירה, נמצא מלון ספא שאלה רוי-אלפ ( Chalet RoyAlp Hotel & Spa ), שלמרות גודלו הוא בעל עיצוב וקסם אלפיני. הבריכה המקורה והמחוממת של בית המלון היא ליבו הפועם, עם אזורי ישיבה נוחים ומרווחים ואח מבוערת הדואגת שתמיד יהיה נעים, גם כשיוצאים מהמים החמימים. עיצוב חדרי המלון שומר על קו ביתי, כפרי וסגנון אלפיני, ועבור מי שבאים בהרכב משפחתי ישנן יחידות דיור מרווחות, באותו הסגנון.
בעיירה גם הרבה בתי מלון קטנים ומשפחתיים ודירות אירוח, אך אם אתם ללא רכב, בדקו היטב במפה היכן הם ממוקמים, כי העיירה פרוסה על פני שטח גדול. כמו כן, מומלץ לשים לב לתנאי הביטול, שלפעמים מתבטאים גם במחיר.
בתי מלון נוספים בעיירה וילאר
מידע נוסף
השכרת רכב בשוויץ
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
מועדון הגולף של וילאר, מועדון הגולף היפה בעולם (צילום: כרמית וייס)
המסעדה לחופי הגדול בין שלושת האגמים, מסלול בדרגת קושי בינונית ומתגמלת (צילום: כרמית וייס)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
המסלול הקולינרי בהרים
למחרת אנו צועדים במסלול מספר 2, היוצא ממעבר ההרים קול דה קרו ( Col de la Croix ), אליו ניתן להגיע באוטובוס, ומסתיים בתחנת רכבת ההרים של ברטיי. לאורך 6 קילומטרים פזורות 7 תחנות אוכל, המוגש על ידי יצרני מזון ושפים מקומיים. בכל תחנה אנו עוצרים ומפטפטים עם המקומיים, ששוב ושוב נגלים לי בחביבותם. האירוע מתקיים כאן בפעם הראשונה, ולאור ההצלחה הוא יהפוך למסורת מספר פעמים בשנה (תשאלו על Rando Gourmande ).
גם יין מוגש בכל תחנה, כי אין כאן אוכל ללא יין. באחת התחנות אני טועמת יין רוזה פינו-נואר מעולה שמגישה לי גברת חביבה בשם לידיה להמן, בעלת הייקב המשפחתי Cave Lehmann . לצערי לא הספקתי לממש את הזמנתה לביקור ביקב, אבל אתם בהחלט מוזמנים לכפר וילנב ( Villeneuve ), במפגש של עמק נהר הרון עם אגם ז'נבה (8-12 פרנק שוויצרי לבקבוק).
צועדים על בטן מלאה על רקע ההרים מעל וילאר (צילום: כרמית וייס)
עיירה בניחוח צרפתי ובינלאומי
בחביבותם של המקומיים ואהבתם לאלכוהול, אני נוכחת שוב כשאנו יורדים בחזרה לווילאר. כל יום אחר הצהריים – קיץ וחורף – מתקיים במרכז העיירה, מול תחנת הרכבת, אפרו ( apéro ), שפירושו "אפריטיף", הזדמנות נהדרת למפגש חברתי.
האירוע מזכיר לי את ה"אפרה סקי" המוכר לי מחופשות הסקי במדינות דוברות הגרמנית, הכולל הרבה אלכוהול, מוסיקה רועשת ושמחה. אבל כאן מבהירים לי שהתרבות אחרת, יותר מעודנת, כי אנו באזור דובר הצרפתית של שוויץ. הם טורחים להדגיש את ההבדל כל הזמן, וההבדל אכן ניכר. כאן בווילאר האווירה מאוד בינלאומית, ואני פוגשת הרבה תושבים שהגיעו לכאן ממדינות אחרות, בעיקר בזכות מספר פנימיות יוקרתיות, מהטובות והיקרות ביותר בעולם, הממוקמות כאן בעיירה.
קרחון טרייה על גוש ההרים של המון בלאן, נשקף מנקודות רבות בעיירה וילאר (צילום: כרמית וייס)
גבינות ויין לרגלי המצוקים
10 דקות נסיעה דרום-מזרחה לווילאר, מביאות אותנו לאזור סולאלה ( Solalex ), המוקף מכל עבר במצוקי גיר מרשימים, המושכים לכאן מטפסי מצוקים רבים. בהמשך, במרחק שני ק"מ, במקום הנקרא אזיינדה ( Anzeindaz ), ממוקמות שתי בקתות הרים. ניתן להגיע אליהן רק ברגל או ברכב של בעלי המקום, אליהם ניתן לצלצל מהטלפון שבתחילת המסלול. משם ממשיך השביל ומטפס למעבר ההרים Pas de Cheville , הנמצא ממש למרגלות קרחון דיאבלרה.
שתי מסעדות כפריות יש בסולאלה, ואנו סועדים באחת מהן רפיוג' סולאלה ( Refuge de Solalex ), המציעה אוכל מקומי פשוט וטעים. כשהמצוקים נצבעים בגווני אדום של שקיעה – המקום פשוט מושלם. הרבה גבינות ויין נשפכים כאן, במיוחד עם הפונדו והראקלט המסורתי. בעל המסעדה ממלא את צלחות הראקלט (Raclette) שוב ושוב, עד שאחרון הסועדים, בדרך כלל אחד הגברים, נכנע.
המסעדה על רקע מצוקי הגיר של סולאלה, לפני שהם נצבעו בגווני האדום של השקיעה (צילום: כרמית וייס)
ארוחת בוקר במחלבת הגבינות
בחווה קטנה בסמוך למעבר ההרים קול דה לה קרו ( Col de la Croix ) אנו למדים על המקור לגבינות המיוצרות כאן. 60 פרות נחלבות פעמיים ביום, ומהחלב שלהן מייצרים את הגבינות השייכות למותג היוקרתי L’Etivaz . רק פרות הרועות בגבהים שבין 1,000 ל- 2,000 מ', רשאיות לספק את החלב למותג, והן גדלות בעוד כמה עשרות משקים באזור. הפרות מגיעות לכאן באביב ויורדות לעיירה בתחילת הסתיו, בטקס המסורתי של הירידה מההרים.
לאחר שאנו צופים בתהליך ייצור הגבינה המסורתי, שנעשה בקדרת נחושת ענקית על האש, מזומנת לנו ארוחת בוקר טעימה, עם לחם כפרי, גבינות, חמאה, ריבות, קפה ותה. ניחוח החזירים, הרובצים בחצר מלאת הבוץ מולנו, מתבל את הארוחה במראה וניחוח מעורר מחלוקת ובדיחות. עבורי הוא דווקא משלים את החוויה האותנטית.
* יש לתאם את הביקור בלשכות התיירות המקומיות.
ייצור גבינות מסורתי, ללא תוספת חומרים מלאכותיים ועיבוד מכני (צילום: כרמית וייס)
גליישר 3000 – תצפית על ההרים הענקים
השיא של כל טיול בשוויץ הוא העפלה לאחד הקרחונים. מי שאינו מטפס הרים מסתפק באחד מאלו הנגישים, כמו זה שעל פסגת טיטליס, יונגפראו, מטרהורן או סאס-פה. החמישי והקטן בחבורה המכובדת הזו הוא קרחון דיאבלרה ( Les Diablerets ), או בשמו המסחרי – גליישר 3000 ( Glacier 3000 ) – על שום גובהו. פירוש השם בצרפתית הוא "הקרחון של השטן", על שום סלע גדול שלא ברור איך הגיע לכאן, אותו, כך מאמינים, השטן התכוון לגלגל לעבר הכפר שלמרגלותיו.
שתי גונדולות מעלות את המבקרים לקרחון, מהתחנה של מעבר פיו ( Col du Pillon ), בסמוך לכפר דיאבלרה. שלוש האטרקציות כאן הן מגלשות ההרים (מגיל 3), גשר תלוי באורך 107 מ', ונקודת התצפית מעברו השני של הקרחון. אל האחרונה ניתן להגיע בצעידה על הקרחון (רק בנעליים טובות ואטומות למים) או עם חתול שלג מדוגם, שהולבש עליו תא נוסעים קטן. ביום בהיר המאמץ בהחלט משתלם, ומזכה בתצפית על רבות מהפסגות הגבוהות והמושלגות של שוויץ וצרפת, כולל שתי המרשימות מכולן – פסגת המטרהורן ופסגת מון בלאן.
לינה בכפר דיאבלרה | כתבה על קרחונים בשוויץ
קרחון לה דיאבלרה, הסלע שגלגל לכאן השטן, פסגת המטרהורן ופסגות נוספות עטורות קרחונים (צילום: כרמית וייס)
גשר תלוי באורך 107 מ' לנקודת תצפית על קרחון לה דיאבלרה (צילום: Mario Krpan)
איך מגיעים לווילאר?
ברכב: 14 ק"מ מהעיירה אייגל ( Aigle ) או מהעיירה בה ( Bex ) – שתיהן בעמק נהר הרון, או 17 ק"מ מהכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ).
באוטובוס: מהעיירה אייגל או מהכפר דיאבלרה.
ברכבת: קו הרכבת BVB ( Bex–Villars–Bretaye ) יוצא מהעיירה בה ( Bex ) ומגיע עד וילאר (לנוהגים בכביש זה, שימו לב, הרכבת נוסעת לצידי הכביש ולעיתים ממש על הכביש עצמו).
לינה בעיירה אייגל
היכן לנים בווילאר?
מלון ויקטוריה ( Victoria Hotel & Residence ) – מלון 4 כוכבים במרכז העיירה, המציע שני סוגי חדרים – עם נוף להרים ונוף לעיירה ולעמק (יפה יותר) – במחירים סבירים ביחס לשוויץ. יש בריכה, מרכז ספא ומסעדה איטלקית, המציעה בר סלטים נהדר.
מעט רחוק יותר מהמרכז (כקילומטר), במיקום יפהפה בפאתי העיירה, נמצא מלון ספא שאלה רוי-אלפ ( Chalet RoyAlp Hotel & Spa ), שלמרות גודלו הוא בעל עיצוב וקסם אלפיני. הבריכה המקורה והמחוממת של בית המלון היא ליבו הפועם, עם אזורי ישיבה נוחים ומרווחים ואח מבוערת הדואגת שתמיד יהיה נעים, גם כשיוצאים מהמים החמימים. עיצוב חדרי המלון שומר על קו ביתי, כפרי וסגנון אלפיני, ועבור מי שבאים בהרכב משפחתי ישנן יחידות דיור מרווחות, באותו הסגנון.
בעיירה גם הרבה בתי מלון קטנים ומשפחתיים ודירות אירוח, אך אם אתם ללא רכב, בדקו היטב במפה היכן הם ממוקמים, כי העיירה פרוסה על פני שטח גדול. כמו כן, מומלץ לשים לב לתנאי הביטול, שלפעמים מתבטאים גם במחיר.
בתי מלון נוספים בעיירה וילאר
מידע נוסף
השכרת רכב בשוויץ
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
צועדים על בטן מלאה על רקע ההרים מעל וילאר (צילום: כרמית וייס)
קרחון טרייה על גוש ההרים של המון בלאן, נשקף מנקודות רבות בעיירה וילאר (צילום: כרמית וייס)
גבינות ויין לרגלי המצוקים
10 דקות נסיעה דרום-מזרחה לווילאר, מביאות אותנו לאזור סולאלה ( Solalex ), המוקף מכל עבר במצוקי גיר מרשימים, המושכים לכאן מטפסי מצוקים רבים. בהמשך, במרחק שני ק"מ, במקום הנקרא אזיינדה ( Anzeindaz ), ממוקמות שתי בקתות הרים. ניתן להגיע אליהן רק ברגל או ברכב של בעלי המקום, אליהם ניתן לצלצל מהטלפון שבתחילת המסלול. משם ממשיך השביל ומטפס למעבר ההרים Pas de Cheville , הנמצא ממש למרגלות קרחון דיאבלרה.
שתי מסעדות כפריות יש בסולאלה, ואנו סועדים באחת מהן רפיוג' סולאלה ( Refuge de Solalex ), המציעה אוכל מקומי פשוט וטעים. כשהמצוקים נצבעים בגווני אדום של שקיעה – המקום פשוט מושלם. הרבה גבינות ויין נשפכים כאן, במיוחד עם הפונדו והראקלט המסורתי. בעל המסעדה ממלא את צלחות הראקלט (Raclette) שוב ושוב, עד שאחרון הסועדים, בדרך כלל אחד הגברים, נכנע.
המסעדה על רקע מצוקי הגיר של סולאלה, לפני שהם נצבעו בגווני האדום של השקיעה (צילום: כרמית וייס)
ארוחת בוקר במחלבת הגבינות
בחווה קטנה בסמוך למעבר ההרים קול דה לה קרו ( Col de la Croix ) אנו למדים על המקור לגבינות המיוצרות כאן. 60 פרות נחלבות פעמיים ביום, ומהחלב שלהן מייצרים את הגבינות השייכות למותג היוקרתי L’Etivaz . רק פרות הרועות בגבהים שבין 1,000 ל- 2,000 מ', רשאיות לספק את החלב למותג, והן גדלות בעוד כמה עשרות משקים באזור. הפרות מגיעות לכאן באביב ויורדות לעיירה בתחילת הסתיו, בטקס המסורתי של הירידה מההרים.
לאחר שאנו צופים בתהליך ייצור הגבינה המסורתי, שנעשה בקדרת נחושת ענקית על האש, מזומנת לנו ארוחת בוקר טעימה, עם לחם כפרי, גבינות, חמאה, ריבות, קפה ותה. ניחוח החזירים, הרובצים בחצר מלאת הבוץ מולנו, מתבל את הארוחה במראה וניחוח מעורר מחלוקת ובדיחות. עבורי הוא דווקא משלים את החוויה האותנטית.
* יש לתאם את הביקור בלשכות התיירות המקומיות.
ייצור גבינות מסורתי, ללא תוספת חומרים מלאכותיים ועיבוד מכני (צילום: כרמית וייס)
גליישר 3000 – תצפית על ההרים הענקים
השיא של כל טיול בשוויץ הוא העפלה לאחד הקרחונים. מי שאינו מטפס הרים מסתפק באחד מאלו הנגישים, כמו זה שעל פסגת טיטליס, יונגפראו, מטרהורן או סאס-פה. החמישי והקטן בחבורה המכובדת הזו הוא קרחון דיאבלרה ( Les Diablerets ), או בשמו המסחרי – גליישר 3000 ( Glacier 3000 ) – על שום גובהו. פירוש השם בצרפתית הוא "הקרחון של השטן", על שום סלע גדול שלא ברור איך הגיע לכאן, אותו, כך מאמינים, השטן התכוון לגלגל לעבר הכפר שלמרגלותיו.
שתי גונדולות מעלות את המבקרים לקרחון, מהתחנה של מעבר פיו ( Col du Pillon ), בסמוך לכפר דיאבלרה. שלוש האטרקציות כאן הן מגלשות ההרים (מגיל 3), גשר תלוי באורך 107 מ', ונקודת התצפית מעברו השני של הקרחון. אל האחרונה ניתן להגיע בצעידה על הקרחון (רק בנעליים טובות ואטומות למים) או עם חתול שלג מדוגם, שהולבש עליו תא נוסעים קטן. ביום בהיר המאמץ בהחלט משתלם, ומזכה בתצפית על רבות מהפסגות הגבוהות והמושלגות של שוויץ וצרפת, כולל שתי המרשימות מכולן – פסגת המטרהורן ופסגת מון בלאן.
לינה בכפר דיאבלרה | כתבה על קרחונים בשוויץ
קרחון לה דיאבלרה, הסלע שגלגל לכאן השטן, פסגת המטרהורן ופסגות נוספות עטורות קרחונים (צילום: כרמית וייס)
גשר תלוי באורך 107 מ' לנקודת תצפית על קרחון לה דיאבלרה (צילום: Mario Krpan)
איך מגיעים לווילאר?
ברכב: 14 ק"מ מהעיירה אייגל ( Aigle ) או מהעיירה בה ( Bex ) – שתיהן בעמק נהר הרון, או 17 ק"מ מהכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ).
באוטובוס: מהעיירה אייגל או מהכפר דיאבלרה.
ברכבת: קו הרכבת BVB ( Bex–Villars–Bretaye ) יוצא מהעיירה בה ( Bex ) ומגיע עד וילאר (לנוהגים בכביש זה, שימו לב, הרכבת נוסעת לצידי הכביש ולעיתים ממש על הכביש עצמו).
לינה בעיירה אייגל
היכן לנים בווילאר?
מלון ויקטוריה ( Victoria Hotel & Residence ) – מלון 4 כוכבים במרכז העיירה, המציע שני סוגי חדרים – עם נוף להרים ונוף לעיירה ולעמק (יפה יותר) – במחירים סבירים ביחס לשוויץ. יש בריכה, מרכז ספא ומסעדה איטלקית, המציעה בר סלטים נהדר.
מעט רחוק יותר מהמרכז (כקילומטר), במיקום יפהפה בפאתי העיירה, נמצא מלון ספא שאלה רוי-אלפ ( Chalet RoyAlp Hotel & Spa ), שלמרות גודלו הוא בעל עיצוב וקסם אלפיני. הבריכה המקורה והמחוממת של בית המלון היא ליבו הפועם, עם אזורי ישיבה נוחים ומרווחים ואח מבוערת הדואגת שתמיד יהיה נעים, גם כשיוצאים מהמים החמימים. עיצוב חדרי המלון שומר על קו ביתי, כפרי וסגנון אלפיני, ועבור מי שבאים בהרכב משפחתי ישנן יחידות דיור מרווחות, באותו הסגנון.
בעיירה גם הרבה בתי מלון קטנים ומשפחתיים ודירות אירוח, אך אם אתם ללא רכב, בדקו היטב במפה היכן הם ממוקמים, כי העיירה פרוסה על פני שטח גדול. כמו כן, מומלץ לשים לב לתנאי הביטול, שלפעמים מתבטאים גם במחיר.
בתי מלון נוספים בעיירה וילאר
מידע נוסף
השכרת רכב בשוויץ
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
המסעדה על רקע מצוקי הגיר של סולאלה, לפני שהם נצבעו בגווני האדום של השקיעה (צילום: כרמית וייס)
ייצור גבינות מסורתי, ללא תוספת חומרים מלאכותיים ועיבוד מכני (צילום: כרמית וייס)
גליישר 3000 – תצפית על ההרים הענקים
השיא של כל טיול בשוויץ הוא העפלה לאחד הקרחונים. מי שאינו מטפס הרים מסתפק באחד מאלו הנגישים, כמו זה שעל פסגת טיטליס, יונגפראו, מטרהורן או סאס-פה. החמישי והקטן בחבורה המכובדת הזו הוא קרחון דיאבלרה ( Les Diablerets ), או בשמו המסחרי – גליישר 3000 ( Glacier 3000 ) – על שום גובהו. פירוש השם בצרפתית הוא "הקרחון של השטן", על שום סלע גדול שלא ברור איך הגיע לכאן, אותו, כך מאמינים, השטן התכוון לגלגל לעבר הכפר שלמרגלותיו.
שתי גונדולות מעלות את המבקרים לקרחון, מהתחנה של מעבר פיו ( Col du Pillon ), בסמוך לכפר דיאבלרה. שלוש האטרקציות כאן הן מגלשות ההרים (מגיל 3), גשר תלוי באורך 107 מ', ונקודת התצפית מעברו השני של הקרחון. אל האחרונה ניתן להגיע בצעידה על הקרחון (רק בנעליים טובות ואטומות למים) או עם חתול שלג מדוגם, שהולבש עליו תא נוסעים קטן. ביום בהיר המאמץ בהחלט משתלם, ומזכה בתצפית על רבות מהפסגות הגבוהות והמושלגות של שוויץ וצרפת, כולל שתי המרשימות מכולן – פסגת המטרהורן ופסגת מון בלאן.
לינה בכפר דיאבלרה | כתבה על קרחונים בשוויץ
קרחון לה דיאבלרה, הסלע שגלגל לכאן השטן, פסגת המטרהורן ופסגות נוספות עטורות קרחונים (צילום: כרמית וייס)
גשר תלוי באורך 107 מ' לנקודת תצפית על קרחון לה דיאבלרה (צילום: Mario Krpan)
איך מגיעים לווילאר?
ברכב: 14 ק"מ מהעיירה אייגל ( Aigle ) או מהעיירה בה ( Bex ) – שתיהן בעמק נהר הרון, או 17 ק"מ מהכפר דיאבלרה ( Les Diablerets ).
באוטובוס: מהעיירה אייגל או מהכפר דיאבלרה.
ברכבת: קו הרכבת BVB ( Bex–Villars–Bretaye ) יוצא מהעיירה בה ( Bex ) ומגיע עד וילאר (לנוהגים בכביש זה, שימו לב, הרכבת נוסעת לצידי הכביש ולעיתים ממש על הכביש עצמו).
לינה בעיירה אייגל
היכן לנים בווילאר?
מלון ויקטוריה ( Victoria Hotel & Residence ) – מלון 4 כוכבים במרכז העיירה, המציע שני סוגי חדרים – עם נוף להרים ונוף לעיירה ולעמק (יפה יותר) – במחירים סבירים ביחס לשוויץ. יש בריכה, מרכז ספא ומסעדה איטלקית, המציעה בר סלטים נהדר.
מעט רחוק יותר מהמרכז (כקילומטר), במיקום יפהפה בפאתי העיירה, נמצא מלון ספא שאלה רוי-אלפ ( Chalet RoyAlp Hotel & Spa ), שלמרות גודלו הוא בעל עיצוב וקסם אלפיני. הבריכה המקורה והמחוממת של בית המלון היא ליבו הפועם, עם אזורי ישיבה נוחים ומרווחים ואח מבוערת הדואגת שתמיד יהיה נעים, גם כשיוצאים מהמים החמימים. עיצוב חדרי המלון שומר על קו ביתי, כפרי וסגנון אלפיני, ועבור מי שבאים בהרכב משפחתי ישנן יחידות דיור מרווחות, באותו הסגנון.
בעיירה גם הרבה בתי מלון קטנים ומשפחתיים ודירות אירוח, אך אם אתם ללא רכב, בדקו היטב במפה היכן הם ממוקמים, כי העיירה פרוסה על פני שטח גדול. כמו כן, מומלץ לשים לב לתנאי הביטול, שלפעמים מתבטאים גם במחיר.
בתי מלון נוספים בעיירה וילאר
מידע נוסף
השכרת רכב בשוויץ
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
קרחון לה דיאבלרה, הסלע שגלגל לכאן השטן, פסגת המטרהורן ופסגות נוספות עטורות קרחונים (צילום: כרמית וייס)
היכן לנים בווילאר?
מלון ויקטוריה ( Victoria Hotel & Residence ) – מלון 4 כוכבים במרכז העיירה, המציע שני סוגי חדרים – עם נוף להרים ונוף לעיירה ולעמק (יפה יותר) – במחירים סבירים ביחס לשוויץ. יש בריכה, מרכז ספא ומסעדה איטלקית, המציעה בר סלטים נהדר.
מעט רחוק יותר מהמרכז (כקילומטר), במיקום יפהפה בפאתי העיירה, נמצא מלון ספא שאלה רוי-אלפ ( Chalet RoyAlp Hotel & Spa ), שלמרות גודלו הוא בעל עיצוב וקסם אלפיני. הבריכה המקורה והמחוממת של בית המלון היא ליבו הפועם, עם אזורי ישיבה נוחים ומרווחים ואח מבוערת הדואגת שתמיד יהיה נעים, גם כשיוצאים מהמים החמימים. עיצוב חדרי המלון שומר על קו ביתי, כפרי וסגנון אלפיני, ועבור מי שבאים בהרכב משפחתי ישנן יחידות דיור מרווחות, באותו הסגנון.
בעיירה גם הרבה בתי מלון קטנים ומשפחתיים ודירות אירוח, אך אם אתם ללא רכב, בדקו היטב במפה היכן הם ממוקמים, כי העיירה פרוסה על פני שטח גדול. כמו כן, מומלץ לשים לב לתנאי הביטול, שלפעמים מתבטאים גם במחיר.
בתי מלון נוספים בעיירה וילאר
מידע נוסף
השכרת רכב בשוויץ
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
בתי מלון בעיירה וילאר
כתבות נוספות
טיול כוכב ברכבת - מהעיירה מונטרה
ז'נבה –אלגנטיות צרפתית בשוויץ
לוזאן – שלווה לחופי אגם ז'נבה
מונטרה ואזור הכרמים לאבו
* הכותבת היתה אורחת לשכת של שוויץ ולשכת התיירות של וילאר.
 |
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss), מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים.
|
כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
