www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

טיול בעמק נהר הרון     


טיול חורף "חם" בעמק נהר הרון
מאת: כרמית וייס


הרכבת ההדורה, בעלת החלונות הפנורמיים, עושה דרכה דרך מנהרה, ועוד מנהרה ועוד אחת. אני עומדת דרוכה ליד החלון הפנורמי, מחכה לצוד את הנופים בעיניי ובעדשת המצלמה. כתם לבן גדול, לא ברור, נראה באופק הדרומי. אני קוראת לשותפיי למסע, שיושבים בצד השני. נשימתנו נעתקת וקריאות ההתפעלות שלנו מקפיצות גם את שאר נוסעי הקרון לחלונות שמשמאל.
מתוך ים-הערפל הרך מזדקרות פסגות הרים אינסופיות, מושלגות קלות בשלג טרי ולבן של תחילת החורף. מראה קסום במיוחד, שרק המצלמה יכולה לתאר.


ים הערפל ופסגות ההרים המזדקרות ממנו, מבעד לחלונות הרכבת   (צילום: כרמית וייס)
 
עוד הרכבת ממשיכה ויורדת, אנו מגלים שמתחת לים הערפל מתחבא ים אמיתי, עטור עיירות וכרמי גפנים בשלכת. יותר נכון אגם – אגם ז'נבה. מראה שונה, אך מרהיב לא פחות. הרכבת ממשיכה ויורדת עד לשפת האגם, אל העיר מונטרה (Montreux). מכאן נמשיך עוד מעט דרומה, אל העיירות הנחבאות של עמק נהר הרון.
כשיתפזר ים-הערפל מעל העיירות הללו, הפעם בעזרתם של המדריכים המקומיים, אני מבינה שהגעתי לא רק לפנינת טבע ונופים, אלא גם לשתי פניני תרבות, במקום בו ממש לא ציפיתי לפגוש בהן.
כתבות נוספות על אזור אגם ז'נבה
 


העיירות מרטיני (A) וסנט מוריס (B) שבעמק נהר הרון, מדרום לאגם ז'נבה, והעיר מונטרה (C) לחופי האגם
להגדלה לחצו למעלה משמאל
 

להפתעתי, באזור שתמיד חשבתי שהוא פסגת הטבע של שוויץ, בפינה הדרום-מערבית "הנידחת" שלה, מצאתי אוצרות תרבות. שתי ערים קטנות – מרטיני וסנט מוריס, הנחבאות בינות הרכסים הגבוהים ביותר של הרי האלפים, הצליחו להפתיע בגדול.
וכך, בטיול חורפי, בו מרבית שבילי ההרים היו סגורים עבור "עז הרים" שכמותי, זכיתי לטעום טעמה של תרבות נפלאה. באותו זמן לא הפסקתי להביט מוקסמת על הפסגות המושלגות, העוטרות את האזור מכל עבר, ולהסניף אוויר הרים, גם אם מרחוק.
 
אגם ז'נבה והכרמים העוטרים אותו, נגלה לעינינו מתחת לים הערפל   (צילום: כרמית וייס)


שוויץ




 
אל הרכבת המאד מיוחדת בה נסענו, נחזור בסוף הסיפור. אך תחילה נעשה היכרות קצרה עם המקום אליו הגענו.
 
עמק הרון – נעים להכיר
עמק נהר הרון השוויצרי (להבדיל מהצרפתי), נמצא בפינה הדרום-מערבית של שוויץ ומלווה את הנהר השלישי באורכו בתחומה. הנהר עושה דרכו לאורך 264 קילומטרים, ממורדות האלפים הברניים (Bernese Alps), בחלקו העליון של קנטון וָאלֶה (Valais), עד שהוא נשפך אל אגם ז'נבה, בתחומי קנטון וֻו (Vaud). בדרכו מנקז הנהר את העמקים הצדדיים של העמק – על מורדות האלפים הברניים, מצפון, ועל מורדות פנין אלפס, מדרום.
 
רובו של עמק הרון הוא עמק רחב ידיים, אך בהגיעו לקצה המערבי של שוויץ, ליד העיירה מרטיני (Martigny), מבצע הנהר תפנית חדה צפונה, והעמק הופך צר יותר. כאן מפריד הנהר את האלפים הברניים מהאלפים של שבלה (Chablais Alps).
 
עמק נהר הרון, מעט לפני שהוא נשפך אל אגם ז'נבה   (צילום: כרמית וייס)
 
המדבר "החמים" של שוויץ
מדוע הגענו לכאן דווקא בחורף? משתי סיבות:
ראשונה -  הטמפרטורות הנוחות
עמק נהר הרון נמצא בגובה נמוך יחסית (לשוויץ). מלבד בחלקו העליון, הוא נע רובו בגבהים של 400-600 מטרים, ולכן גם הקור כאן נסבל בהחלט, גם למי שאינו עוטה חליפת סקי. יתרה מכך, הרי האלפים הגבוהים חוסמים כאן את רוחות הצפון הקרות, ואילו רוחות הפֶן (Foehn) [1] החמימות והיבשות, מחממות מעט את האוויר. חום הוא מושג יחסי, כמובן, וכשמדברים עליו בשוויץ – ממש חם לא תרגישו (אם כי בקיץ יכולות הטמפרטורות לעבור בקלות את ה- 30 מעלות צלזיוס), אבל בהחלט ניתן להתמודד בקלות יחסית עם הטמפרטורות הצונחות של החורף.
שנייה - כמות הגשם המועטה
העמק, הנמצא "בצל הגשם" של הרי האלפים, הוא הדל ביותר במשקעים בשוויץ, עובדה ההופכת אותו לנוח יותר לטיול חורפי. בעמק הרון יורדים בכל שנה כ- 600 מילימטרים של גשם, פחות אפילו מהכמות היורדת בחלקים אחדים של ארצנו.
בשל הטמפרטורה, שבמרבית ימי החורף נשארת מעל האפס, כמעט ולא יורד שלג בעמק, בעוד ההרים סביב מתכסים לבן מרהיב.
 
[1] רוחות הפֶן (Foehn) נוצרות כשרוח מגיעה אל ההר, עולה למעלה, מתקררת, מורידה גשם, וכשהיא עוברת את שיא הגובה, היא יורדת ועקב כך מתחממת ומתייבשת. זוהי תופעה אקלימית, הגורמת לעיתים ליצירת מדבר בצד האחורי של ההר, הנקרא: מדבר "בצל הגשם". באירופה הפן אמנם אינו יוצר מדבריות, אבל הוא גורם להתחממות.
 
האמפיתיאטרון במרטיני, העצים עדיין עומדים בשלכת כשבשאר שוויץ הם כבר עירומים  (צילום: כרמית וייס)
 
על ברך נהר הרון
"בברך" של נהר הרון, בדיוק במקום בו הוא מבצע את פנייתו צפונה, שוכנת העיר מרטיני (Martigny). אנו נמצאים בחלק התחתון (המערבי) של קנטון ואליס, באזור דובר הצרפתית שלה. העיר הוקמה על צומת דרכים חשוב, דרכים המובילות אל מעברי האלפים -  גראן סן-ברנרד וסימפלון, המוליכים לאיטליה, ופורקלה (Forclaz), המוליך לצרפת.
על עברה המפואר מעידים שרידי התיישבות קלטית, שהחלה במקום כבר לפני אלפיים שנה, ושרידים מאוחרים יותר מתקופת הרומאים. האחרונים הותירו בה אמפיתיאטרון ששימש לקרבות גלדיאטורים וכיום משמש, בין השאר, לקרבות הפרות השחורות, הפרות הלוחמניות האופייניות לאזור. מהמאה ה- 13 נותר בעיר מבצר, החולש על העיר, מבצר Bâtiaz. למרגלות המבצר גשר הנושא את שמו - Pont de Bâtiaz, גשר עץ מקורה שנבנה בתחילת המאה ה- 19 במקום הגשר העתיק שנהרס בשטפון.
* עוד על הפרות השחורות בכתבה הענקים של סיון
 
העיר מרטיני, בת 16 אלף התושבים, קיבלה את פנינו עם שדרת עצי הדולב המרהיבה ברחובה המרכזי. העצים העירומים, שהשירו את עליהם ונגזמו לקראת החורף, נראים כפסלים מסתוריים, ומצטרפים לפסלים הרבים המעטרים את כיכרות העיר. לטענת המקומיים חודש נובמבר, בסופו הגענו אנו, הוא הזמן הפחות יפה של המקום, אחרי שנעלמו הירוק של הקיץ וצבעי השלכת של הסתיו, וההרים טרם כוסו לבן. לי היופי בהחלט הספיק.
לינה באזור מרטיני
 
תחילת החורף במרטיני - שדרת עצי הדולב העירומים וההרים המושלגים מעט ברקע   (צילום: כרמית וייס)
 
אוצרות מרטיני
בשנת 1976 נהרג פייר גיאנדה בתאונת מטוס, אחיו לאונרד, שתכנן להקים במרטיני בית דירות להשכרה, החליט לבנות במקומו מפעל הנצחה לאחיו. הוא הקים עמותה לזכרו, עמותת פייר גיאנדה (Fondation Pierre Gianadda), וכעבור שנתיים נחנך באותו מקום מוזיאון, שנבנה סביב מקדש קלטי שנחשף בעת הבנייה.
למרות מיקומו הלא מרכזי, בעיר קטנה בפינה של שוויץ, הוא מהמוזיאונים המובילים בשוויץ.
 
בקומת הכניסה ישנה תצוגת קבע של ממצאים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות באזור. המוצגים מעידים על עושרם של התושבים והם מוצגים בצורה מעוררת התפעלות, ללא הגודש שאנו רגילים לראות בתצוגות ארכיאולוגיה.
בקומה התחתונה, מסביב לשרידים העתיקים של המקדש הקלטי, מוצגות תערוכות מתחלפות, אותן משאילים מהמוזיאונים המובילים בעולם.
בנוסף יש במקום מוזיאון של מכוניות עתיקות, המציג כ- 50 דגמים מכל העולם, ומוזיאון עם דגמים שהוכנו על פי שרטוטיו של לאונרדו דה-וינצ'י. פסלים מרשימים, פזורים בינות שבילי הגן המטופח, ולעת ערב הם מוארים בתאורה שמעצימה את יופיים (בקיץ פתוח הגן גם בשעות הערב).
המוזיאון נגיש לנכים והוא מעניק הנחות לילדים, משפחות, סטודנטים וגמלאים.
 
המתעניינים בארכיאולוגיה ימצאו בקרבת מרכז גיאנדה שרידים נוספים מהחפירות במרטיני. בנוסף לכך מושך בעקבותיו המרכז למרטיני גלריות ומוזיאונים קטנים נוספים, בהם גם Manoir de la Ville - בניין מרשים מהמאה ה- 18, בו מתארחות תצוגות אמנות מתחלפות.
 
 
מרכז פייר גיאנדה - מוצגים ארכיאולוגיים וגן הפסלים לעת ערב   (צילום: כרמית וייס)
 
כלבי סן ברנרד המופלאים
כלבי סן ברנארד* כבר מזמן הפכו לאגדה. העיירה מרטיני, השוכנת למרגלות מעבר גראן סן-ברנארד, מקדישה להם מוזיאון שלם - מוזיאון סן-ברנרד (Musée et Chiens du Saint-Bernard). בקומת הכניסה יקבלו את פניכם עשרות כלבים חמודים, בכל הגדלים, אך חמודים ככל שיהיו, אלו הן רק בובות.
אל תמהרו להתאכזב – לכו עוד מספר צעדים, אל החצר האחורית, שם יחכו לכם מספר כלבים "אמיתיים", גדולים, שעירים ומדהימים ביופיים. אם יתמזל מזלכם, תזכו לפגוש גם בגורים הכל כך מתוקים.
בקומה השנייה תוכלו לצפות בתצוגה המספרת את סיפורו של מעבר ההרים וההוספיס שלו, שם פעלו הכלבים כמצילי חיים. כדאי לצפות בסרט המציג את סיפורם של הכלבים.
המוזיאון נמצא בסמוך לאמפיתיאטרון הרומי ובמרחק הליכה (כ- 200 מטר) ממרכז גיאנדה. תוכלו להיעזר במכשירי שמע, הדוברים גרמנית, צרפתית ואנגלית.
 
אמא סן ברנרד - קירה, עם המטפלת מעמותת בארי במוזיאון סן ברנרד   (צילום: כרמית וייס)
 
הכלבים מגיעים כל יום למוזיאון מהמכלאה של עמותת בארי, ששמה לה למטרה לטפח את הכלבים המופלאים הללו וגם היא שוכנת במרטיני. אם תרצו לאמץ לעצמכם כלב שכזה, תידרשו לעמוד בחקירה קפדנית, כמעט כאילו בכוונתכם לאמץ ילד. לעומת זאת, כל אחד יכול לצאת לסיורים עם הכלבים, אותם מארגנת העמותה.
* על כלבי הסן ברנרד והעמותה בכתבה הכוכבים של קנטון ואלה.
 
חמשת הגורים (מתוך השישה) של אמא קירה ואבא טיטוס   (צילום: כרמית וייס)
 





 
העיירה למרגלות השן הלבנה
15 קילומטר צפונית למרטיני נמצאת העיירה סנט מוריס (Saint-Maurice) או בשמה המלא Saint-Maurice-en-Valais, כדי להבדילה מסנט מוריס אחרות (לא לבלבל עם סנט מוריץ, שבמזרח שוויץ, הקרויה על שם אותו קדוש).
 
הקדוש מוריס, שעל שמו קרויה העיירה, היה מנהיג לגיון רומי שנקרא על ידי הקיסר מקסימיליאן, ממקום מושבו בתבאי שבמצרים, לדכא מרד בחבל גאליה, במאה השלישית לספירה. אנשיו, שהיו כולם נוצרים, סרבו לנהוג באלימות כלפי התושבים הנוצרים. על כך הוענשה היחידה בעונש דצימאטיאו (decimatio), שיטת ענישה שהיתה נהוגה בצבא הרומי, לפיה הוצא להורג חייל אחד מתוך כל תוך עשרה. כשעמדו 6,666 החיילים בסירובם, הם הוצאו כולם להורג.
גרסאות נוספות מסבירות את סירובם בכך שהתבקשו להתפלל לאלים הרומאים, או בכך שסירבו פקודה לאחר שגילו שכפר שהרסו היה מיושב בנוצרים תמימים. כך או כך, מוריס הפך לקדוש מעונה, ובכל שנה מציינים זאת ב- 22 לספטמבר על ידי מיסה ותהלוכה.
 
העיירה הקטנה (3,500 תושבים) היא בירתו של מחוז סנט מוריס, בחלקו דובר הצרפתית של קנטון ואלה. גם היא שוכנת לצדי נהר הרון ולמרגלות רכס דנט דו מידי (Dents du Midi), שממערב לה ואתרי הסקי של פורט-דו-סוליי.
בולט מעל העיירה ונראה כמעט מכל מקום, הר מרהיב ביופיו, שצורתו חרוט ופסגתו מכוסה לבן. זוהי פסגתו של דנט בלאנש (Dents Blanches), המתנשא לרום 2,759 מטרים, בקצהו של עמק Val d'Illiez, ומסמן את הגבול עם צרפת (לא לבלבל עם דנט בלאנש Dent Blanche של עמק ואל ד'רן).
לינה באזור סנט מוריס
 
רחוב בעיר העתיקה של סנט מוריס, ברקע הר דנט בלאש שכיפתו מכוסה לבן  (צילום: כרמית וייס)
 
אוצרות המנזר של סנט מוריס
במקום בו שוכנת כיום העיירה עברה דרך הצליינים העתיקה Via Francigena, שקישרה את רומא לצפון אירופה. במאה השישית לספירה הוקם במקום מנזר אוגוסטיני - מנזר סנט מוריס Abbaye de Saint-Maurice d'Agaune. ראש המנזר, המשמש כמונסניור (בישוף בצרפתית) של האזור, זהה בהירארכיה שלו לארכיבישוף, הנמצא בדרגה אחת מתחת לאפיפיור, כאות הוקרה למנזר העתיק והחשוב הזה.
 
המונסניור Joseph Roduit, אב המנזר, מפליא בקולו בכנסיית סנט מוריס המקסימה  (צילום: כרמית וייס)
 
על חלונות הויטראז' בכנסיית המנזר מתואר מסעם של חיילי הלגיון הרומי של סנט מוריס, מצאתם ממצרים ועד למותם.
על דלתות הנחושת של הכנסייה חקוקים שמותיהם של 270 קדושים מעונים, ב- 27 שפות שונות, כולל בעברית. העבודה, שהוזמנה לכבוד שנת 2000, תוכננה על ידי האמנית Madeline Diener, יהודיה שהתנצרה ושאבה מהמקורות היהודיים, התנ"ך והברית החדשה. עוד סימן לסובלנות הרבה שחשנו בביקורנו במקום.
 
כנסיית מנזר סנט מוריס, חלונות ויטראז' ודלת הכניסה עם כיתוב בעברית במרכזה   (צילום: כרמית וייס)
 
באווירה מסתורית משהו, פתח אב המנזר החביב דלת אחר דלת, במפתחות, אותם הוא שלף מתוך נרתיק קטן, עד שהגענו לחדר האוצר. כאן שמורים אוצרות המנזר המרשימים, בהם גם גלוסקמאות שבאחת מהן עצמותיו של הקדוש סנט מוריס.
הביקור במנזר אפשרי רק בסיורים מאורגנים (שעות מפורטות באתר האינטרנט) או בהזמנה מראש לקבוצות, אך לכנסייה ניתן להיכנס גם באופן פרטי.
 
מנזר סנט מוריס אפוף המסתורין, אוצר הכנסייה נעול מאחורי מספר דלתות   (צילום: כרמית וייס)
 
מאחורי הכנסייה יובילו 500 מדרגות את החרוצים שבכם, אל קפלת Our-Lady of Scex, הבנויה בתוך נקיק על הצוק המתנשא 90 מטרים מעל העיירה. מזל שאפשר לעשות הפסקות לצילום... 
במקור היה המקום משכנו של נזיר מתבודד במאה ה-7 והקפלה נבנתה רק במאה ה- 18. אך הטיפוס כדאי בעיקר בשל נופיו של העמק, הנפרשים אט-אט למרגלותיכם, ורכסי ההרים המכוסים לבן מעברו השני, ובראשם מיודענו המקסים דנט בלאנש.
 
תצפית על מגדל כנסיית מנזר סנט מוריס, מהמדרגות המולכיות לקפלה   (צילום: כרמית וייס)
תצפית מהקפלה על עמק נהר הרון עם העיירה סנט מוריס והר דנט בלאנש   (צילום: כרמית וייס)
 
קצת יותר רחוק
שתי רכבות פנורמיות יוצאות ממרטיני ועושות דרכן ליעדים גבוהים מאד באזור:
¡         האחת – מון בלאן אקספרס (Mont Blanc Express), חוצה את הגבול הצרפתי ומגיעה עד העיירה שאמוני (Chamonix), למרגלות המון-בלאן.
¡         השנייה – סן-ברנרד אקספרס (Sankt Bernhard Express)  מגיעה עד Orsières ומשם ממשיכים באוטובוס מיוחד, בכביש המפותל (מאד), עד למעבר ההרים גראן סן ברנרד.
 
אם בא לכם להתפנק וכבילוי נפלא ליום חורפי, באזור מספר אתרי ספא, הכוללים בריכות פנימיות וחיצוניות, טיפולי בריאות שונים, מסעדה ומלון:
¡         בעיירה Saillon, 14 קילומטרים ממזרח למרטיני. www.bainsdesaillon.ch    (ניתן גם ללון בבית המלון שבמקום)
¡         בעיירה Lavey-les-Bains הסמוכה לסנט מוריס. www.lavey-les-bains.ch  (ניתן גם ללון בבית המלון שבמקום)
 
 
הרכבת והאוטובוס של סן ברנרד אקספרס, ביקור בהוספיס של הכלבים המופלאים  (צילום: כרמית וייס)

רכבת שכולה זהב
הבטחתי רכבת, אז הנה היא באה.
הרכבת עמה הגענו עד מונטרה (Montreux), היא אחת הרכבות הפנורמיות של שוויץ – רכבת גולדן-פאס (GoldenPass). הרכבת המפוארת, בעלת החלונות הפנורמיים הענקיים, מאפשרת לנוסעים בה להביט בנופים היפים במיוחד בהם היא חולפת. היא עושה דרכה בשלושה קטעים, בין לוצרן למונטרה, עם הפסקות באינטרלקן ובצווייזימן.
עוד על מונטרה בכתבה על לוזאן
 
אנו נסענו בגולדן פאס מהעיירה אינטרלקן (Interlaken), לאורך אגם תון (Thunsee) והעיירה שפיץ (Spiez) שלחופיו, דרך עמק סימנטל (Simmental) עד לעיירה צווייזימן (Zweisimmen). שם החלפנו רכבת, לרכבת הנעזרת בגלגלי שיניים ומסוגלת לעלות ולרדת בטיפוס אל הרי האלפים, דרך עיירת הסקי היוקרתית גסטאד (Gstaad), ובירידה מהם חזרה, עד למונטרה שעל אגם ז'נבה.
 
 
מחלקה ראשונה ברכבת הגולדן פאס, כורסאות מפנקות וחלונות פנורמיים   (צילום: כרמית וייס)
 
ממונטרה, אם לא שבעתם רכבות, תוכלו לצאת לסיור ברכבת השוקולד, אל מחוז ייצור השוקולד בעיירה ברו (Broc) והגבינות של גרוייר (Gruyères).
רכבת אחרת תיקח אתכם עד רושה דה נה (Rochers de Naye), 45 דקות נסיעה ממערב למרטיני, לתצפית נפלאה.
המסע בן השלוש שעות חלף במהירות לא תאמן, כמו גם כמות הנופים והמראות שספגו עיניי בדרך. יערות, נהרות, עמקים, הרים, כפרים ציוריים, חוות קטנות ולבסוף "מכת הנוף" של אגם ז'נבה. חבל שנגמר. פינוק אמיתי.
אני אמנם מעדיפה תמיד לחוות את הנופים דרך הרגליים, אבל אם כבר לעבור מרחקים גדולים, הרכבת הפנורמית היא דרך נפלאה לצפות בנופים הכל כך קסומים של הרי האלפים. בחורף, כשבחוץ גשם וערפל, אין צורך לדאוג מהדרך המפותלת ומהכבישים הצרים – רק להתרווח בכורסא וליהנות.
 
מידע נוסף
כתבות נוספות על אזור אגם ז'נבה

* הכותבת היתה אורחת לשכת התיירות של שוויץ





כרמית וייס
 
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, עורכת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית.








מספר צפיות: 25978
3706