www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

הכוכבים של קנטון ואלה


הכוכבים של קנטון וָאלֶה
מאת: כרמית וייס


תושבי קנטון וָאלֶה, כמו גם תושבי הקנטונים האחרים בשוויץ, הם מאד "לוקל פטריוטים" (מה שאצלנו נקרא: גאוות יחידה). הם גאים מאד ביינות שהם מייצרים, בפסגות האלפים הגבוהות ביותר בשוויץ, בהן הם התברכו, כמו גם בכמה מהקרחונים הגדולים ביותר באירופה המערבית.


בכתבה זו נעשה היכרות עם שלושה סמלים נוספים של הקנטון הכל כך מיוחד הזה, שחלקם הם כוכבים של ממש: כלבי סן ברנרד המקסימים, גבינות ראקלט, שרק כאן מייצרים כמותן, והשפה המיוחדת לקנטון – גרמנית ואליסיאנית.
 
כלבי הסן ברנרד המקסימים   (צילום: כרמית וייס)


שוויץ




 
כלב הסן ברנרד – הכלב הלאומי של שוויץ
כלבי הענק המקסימים, שחבית ברנדי קטנה קשורה לצווארם, הם אחד מסמליה היותר מוכרים של שוויץ, אך הם קשורים קשר אמיץ במיוחד לקנטון וָאלֶה. אבות אבותיהם של אותם כלבים חיו במשך מאות בשנים יחד עם הנזירים בהוספיס שבמעבר ההרים סן-ברנרד הגדול (Grosse Sankt Bernhard), המקשר כיום את קנטון וָאלֶה בשוויץ עם מחוז ואל ד'אוסטה בצפון איטליה.
בתחילה היה תפקידם לשמור על הנזירים, אך אט אט נתגלה חוזקם לשרוד בתנאי החורף הקשים וכישוריהם כמורי דרך ומצילי חיים. הם החלו מובילים את הנוסעים בדרך המרכזית החשובה, החוצה את האלפים מצפון לדרום, ששימשה סוחרים, מוכרים ונוסעים אחרים. התנאים הקשים של החורף, שנמשך כאן 8 חודשים בשנה, מעולם לא מנעו מהכלבים החסונים להגיע ליעדם. חבית הברנדי לצווארם שימשה כעזרה ראשונה לניצולים הלכודים במפולות שלגים, עד שיצליחו המאמצים לחילוצם (כיום יודעים שאלכוהול דווקא גורם נזק לאדם הסובל מאיבוד קור).
 
הכלבים נקראים על שמו של מעבר ההרים גראנד סן ברנרד, הנמצא בגובה 2,469 מטר. הם התגוררו במעבר מאז המאה ה-17, לצד הנזירים, שהפעילו את ההוספיס במקום וראו שליחות בעזרה לנוסעים ובעיקר לאלו מהם שנקלעו לצרה. מעבר ההרים נקרא על שמו של הנזיר Bernard of Menthon, שהקים את התחנה במקום כבר במאה ה- 11.
 
  
מימין- ציור של כלבי סן ברנרד עם נזירים במעבר ההרים, משמאל - גופתו של בארי במוזיאון ההיסטוריה בברן
 
לזכור את בארי
כלבי הסן ברנרד הם כלבים גדולים מאד, היכולים להגיע לגובה 70-90 ס"מ ומשקלם 70-120 ק"ג. הם מכוסים פרווה בגווני חום ולבן, שאצל חלקם היא שופעת ואצל אחרים היא קצרה.
אחד מאבותיהם של הכלבים שאנו זוכים לראות כיום, בארי (Barry) שמו, זכה לתהילת עולם כאשר הציל לא פחות מ- 40 איש שאיבדו דרכם בשלג, בין השנים 1800-1814. הרבה אגדות נקשרו בשמו של בארי, ועל שמו נקראת קרן בארי (Fondation Barry), ששמה לה למטרה לטפח את הגזע של אותם כלבים נפלאים.
 
רוב הכלבים של קרן בארי נמצאים בכלבייה שבעיר מרטיני (Martigny), בקנטון וָאלֶה, למרגלות מעבר ההרים גראנד סן ברנרד, והם זוכים לטיפול מפנק. על שמו של בארי תמיד יקרא הזכר החזק ביותר במקום, אך את בארי המיתולוגי תוכלו לראות במוזיאון ההיסטוריה בברן, שם שמורה גופתו המפוחלצת.
לינה במרטיני
 
תודות לכבישים הבטוחים החוצים כיום את מעברי האלפים, לא נזקקים העוברים במעבר לעזרתם של הכלבים. כך יכולים הכלבים החביבים הללו, שכל הרואה אותם, ילדים ומבוגרים כאחד, פשוט מתאהב בהם, להסיע ילדים במזחלות שלג, ללוות מטיילים ולשמח קשישים. המפגש עם כלבי הענק הידידותיים הללו הוא חוויה נפלאה.
 
היכן תוכלו לראות את כלבי הסן ברנרד של קרן בארי:
הכלבייה בהוספיס של מעבר גראנד סן ברנרד פתוחה כל יום, רק בקיץ (יוני-ספטמבר).
הכלבייה במרטיני (כתובת: Route des Chantons 52), פתוחה מאוקטובר עד מאי, רק בימים ושעות מצומצמים (כדאי להתעדכן באתר).
מוזיאון כלבי הסן ברנרד במרטיני (Chiens du Saint-Bernard)  - מספר כלבים נמצאים במקום כל יום עבור המבקרים.
כלבי הכלבייה במרטיני, זכר ושני גורים צעירים, עם המטפלים מקרן בארי   (צילום: כרמית וייס)
 




 
הראקלט המקורי של וָאלֶה
לא פחות מ 2,000 טון של גבינת ראקלט (Raclette) מיוצרים כל שנה בקנטון וָאלֶה. ראקלט הוא המאכל המזוהה ביותר עם הקנטון, עליו ימליצו לכם בכל מסעדה. בביקורנו במקום אכלנו כל כך הרבה ראקלט, עד ששמו כבר הפך לבדיחה עבורנו. על טעם ועל ריח אין להתווכח, ולכן יחליט כל אחד כמה ראקלט יאכל, אבל לטעום ממנו פעם אחת זה בגדר חובה עבור כל מי שמבקר בקנטון.
 
ראקלט הוא מאכל המבוסס על גבינה, רצוי כזו עם אחוזי שומן גבוהים מאד, המותכת היישר אל הצלחת ונאכלת בליווי תפוחי אדמה, בצלצלי שאלוט, מלפפונים קטנים וכמובן יין. ניתן להכינו מכל גבינה שמנה, אך הטעים ביותר, כך לפחות טוענים אנשי וָאלֶה, הוא זה המוכן מגבינת הראקלט, וכמובן, אין כמו גבינת הראקלט של וָאלֶה... זו מיוצרת מזה מאות בשנים מחלב גולמי, שאינו מורתח או מפוסטר, אותו מניבות הפרות הניזונות מהעשבים הארומטיים בהרי האלפים הגבוהים.
 
יצרני גבינות הראקלט של וָאלֶה אף הרחיקו לכת, וזכו להכרה בגבינה שלהם כגבינה היחידה שהיא גבינת ראקלט אמיתית, להבדילה מהגבינות התעשייתיות. הם הגיעו במאבקם עד לבית המשפט העליון, שאישר את זכותם הבלעדית להשתמש בשם המקורי "ראקלט וָאלֶה", ובימים אלו יוצאות לשוק גבינות המסומנות בתו “Raclette du Valais AOC”.
 
מתקנים שונים הומצאו עבור התכת גבינות הראקלט, החל ממתקנים ביתיים ועד למתקנים המסוגלים להאכיל בו זמנית עשרות סועדים מורעבים, אותם תוכלו לראות במסעדות הגדולות. אך אין כמו גבינת ראקלט שהותכה אל מול האש הבוערת באח, וזהו כבר טקס של ממש.
ראו הוזהרתם, אחוזי השומן בגבינה גבוהים מאד, וזה מה שהופך אותה לטעימה כל כך. אך למרות זאת, חייבים לטעום ראקלט, רק קחו בחשבון שאחרי המנה תצטרכו לצאת לסיבוב נוסף בהרים, לצורך קיזוז קלוריות, אם בכלל תצליחו לקום מהכסא...
 
ראקלט מול האש הבוערת, טקס של ממש   (צילום: כרמית וייס)

 

שפת הסתרים של וָאלֶה
כאשר שני ישראלים נפגשים בחו"ל, הם יכולים לדבר ביניהם בחופשיות מבלי שאחרים יבינו. לא כך הדבר אצל דוברי הגרמנית, שהיא אחת השפות המדוברות בעולם. אולם תושבי האזור דובר הגרמנית של וָאלֶה שיפגשו מחוץ לתחומי הקנטון שלהם, יוכלו לדבר בביטחון רב, מבלי שאיש מדוברי הגרמנית, בשוויץ או בכל מקום אחר, יבין אותם.
 
רק כ- 80 אלף איש, המתגוררים בחלקו המזרחי והעליון של עמק הרון, בין סייר (Sierre) לאוברוואלד (Oberwald), דוברים ניב עתיק של גרמנית, הנקרא גרמנית ואליסיאנית (Walliserdeutsch). זהו ניב עתיק הרבה יותר ממרבית הניבים האחרים של הגרמנית הנהוגים בשוויץ, ולכן הוא מוגדר כשפה. מספר הדוברים אותו גדול כמעט פי שלושה ממספר דוברי הרומאנש, שפה עתיקה נוספת, המוגדרת כשפה הרשמית הרביעית של שוויץ.
 
שורשיה של השפה העתיקה הזו מגיעים הרחק לאחור, עד לימי הביניים. כאן היא השתמרה מאחר ואזור זה של קנטון וָאלֶה היה מבודד למדי עד לפני שנים לא רבות. מעברי ההרים המוליכים אליו, מעבר פורקה ומעבר גרימזל, היו סגורים מסוף הסתיו ועד תחילת הקיץ עת נמסו השלגים. וכך, רק בשנת 1982, עם פתיחתה של מנהרת פורקה (Furka-Basistunnel), נעשה האזור נגיש יותר לתושבי שוויץ ותיירים לאורך כל השנה.
כתבה על ביקור במעברים גרימזל ופורקה
 
זוהי שפה חיה, שעדיין מתחדשת. לדוגמא, "כרכרה" היתה עד לא מזמן המילה המתארת מכונית, ורק לאחרונה הומצאה מילה חדשה ל"חידוש" הטכנולוגי. כשתפגשו בתושבי וָאלֶה העליונה, עד שעות הצהריים תוכלו לברכם בברכת Guätun Taag, ולאחר מכן בברכת Guäten Abund.
כתבה על חבלים דוברי צרפתית בשוויץ
 
כפר בעמק הרון העליון, עד לא מזמן היה האזור מבודד למדי   (צילום: כרמית וייס)
 






כרמית וייס
 
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, עורכת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית.








מספר צפיות: 14115
2317