השווקים של מרקש        

מרקש ושווקיה:
חלק ב' – שווקים בעיר העתיקה
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


מאזור מסגד הכּוּתוּבּיָה, מובילים השבילים המתפתלים צפונה אל הדוכנים האינסופיים בשוק של מרקש. דומה ששום מפה לא תביא תועלת של ממש – רק נער בן המקום, שגדל בין הדוכנים, אכן מכיר את השוק ויודע את רזיו. נער כזה ישמח ללוות כל אחד תמורת "בקשיש" לא גדול.


לאחר שעשינו היכרות עם מרקש, בכתבה יופיה של מרקש, נצלול לעומק השווקים של מרקש, אלו היותר מקומיים וגם אלו היותר תיירותיים.

הכיכר המרכזית של מרקש, כיכר ג'מע אל פנאא, שוקקת חיים בלילה
הכיכר המרכזית של מרקש, כיכר ג'מע אל פנא, שוקקת חיים בלילה (צילום: CC Jorge Láscar)


יעדים בעיר העתיקה של מרקש, המוזכרים בכתבה זו ובכתבה יופייה של מרקש:
הכּוּתוּבּיָה (A), הרובע היהודי – המלאח (B), ארמון אל באדי (C), כיכר ג'אמע אל-פנא (D), שוק בעלי המלאכה (E).
שני בתי מלון מומלצים: מלון ריאד ארט פלייס מרקש  |  מלון הבוטיק ריאד סעאדי 
לחיצה בפינה העליונה תפתח את המפה


 ברירת מחדל




בעלי מלאכה בשוק של מרקש

בשוק (souk‏) הענק בעיר העתיקה של מרקש  המדינה (Medina), כדאי לסייר באזורים המתמחים במכירתו של מוצר מסוים כגון עורות, בדים או תכשיטים, לפי העיקרון שהלקוח יבוא לקנות דווקא שם ולכן כדאי למתחרים רבים להצטופף במקום קטן ולא לחפש מקום אחר, נקי ממתחרים, אך גם מקונים. מעניין מאוד להתעכב אצל בעלי המלאכה, המציגים מיומנות מעוררת רושם בכל הקשור למלאכות מסורתיות כגון חריטה בעמודי עץ באמצעות חוט, או גיהוץ במגהץ פחמים. 

בדוכני סוק-צ'רטין הנמצא מדרום לחמאם, מוכרים בגדי עור ומוצרים פחות מתוחכמים כגון חגורות וכובעים. העיצוב איננו ברמה של פירנצה, אך המחירים אטרקטיביים למדי. אין פלא במקום בו נשחטות כבשים רבות והעבודה זולה. בסוק-צ'רטין מכינים עדיין סנדלי עור לפי מידה, ולחסכנים יש גם סנדלי גומי.

סוק-חדדיין שממערב לו, הוא שוק הנפחים ועובדי המתכת, המעצבים במו ידיהם כלים יפהפיים, אך לא רואים פחיתות כבוד בתיקון כלי בית פשוט. מדרום לשני השווקים הללו, ביניהם, נמצאות "הקיסריות", אזור השווקים המקורים, שם מוכרים מכל טוב.

ממערב לקיסריות נמצא סוק-צ'וארי, הוא שוק הנגרים, ממנו עולה ניחוח עדין של עצי ארז, ועובדיו מאורגנים עדיין ב'גילדה', כבימים ימימה. מדרום לשוק הנגרים וממערב לקיסריות, נמצא שוק הצבעים. חלקם עדיין צבעים טבעיים המופקים מכנימות וממינרלים, וחלקם מכימיקלים.

ממזרח לקיסריות נמצא שוק התכשיטים. במאמץ לא קטן, ניתן למצוא שם תכשיטי כסף שעוצבו בעבר בידי אומנים, אולי יהודים. מרביתם עבודות ברבריות פשוטות למדי. תכשיטי הזהב נוצצים מהחנויות הממורקות ומשווים לשוק זה ממד מלכותי.

מדרום לשוק התכשיטים נמצא סוק-פחרין, הלוא הוא שוק הקדרים. בכוכים שמאוחרי חנויות הקרמיקה, ניתן לראות כלי חומר ממתינים לשריפה ליד תנור מעשן. קדרים אוחזים בגוש רטוב של חומר, המכונה בשל צורתו גם "ביצת היוצר", ותוך רגעים יהפכו אותו לקנקן מלוטש. 


שוק נוסף הוא סוק-דס פורגרונס ,(Des Forgerones) שהוא שוק חרשי הנחושת, המיטיבים לרקוע עיטורי צמחים צפופים ומעודנים על כלים זעירים.
בתי מלון בסביבת העיר העתיקה במרקש

השוק של, מרקש
כל אזור בשוק מתמחה במוצר אחד, תבחרו לכם מנורה (צילום: CC Chris Brown)

 
נוגע ללב מכולם הוא קרייה-ברברה (Criee Berbere) שמדרום לסוק-פחרין, שם מוכרים כיום שטיחים, חלקם שטיחי קשרים מוכרים, המכונים "פאסיים" וחלקם שטיחים ארוגים המכונים "ברבריים". בשוק זה התנהל, עד הכיבוש הצרפתי ב- 1912, שוק העבדים המסורתי של העיר. בימי ראשון, חמישי ושישי בכל שבוע, הוצגו כאן, כבולים בשלשלות, כושים שנחטפו במערב אפריקה, או בעלי חוב שלא נפרע. בתחילת המאה ירד מחיר העבדים בשווקים עד עשרה עבדים תמורת סוס.

בכיכר הפתוחה תמצאו דוכנים לממכר ירקות, כולל ערימות ענק של זיתים, בטעם וריח מעוררי תיאבון. ניתן לקנות כאן תמרוקים בעשירית המחיר מאשר בחנויות התיירים הציוריות שהוזכרו קודם. אפשר לקנות קוצ'ינל 
 צבע אדום שהופק מכנימה, כוחול  להשחרת קוו העין, חינה  שהשימוש בה מוגבל לרווקות בלבד, וסואק – קליפת עץ אגוז המשמשת להברקת השניים.

השוק של, מרקש
ערימות ענק של זיתים, בטעם וריח מעוררי תיאבון (צילום: כרמית וייס)

 
בדוכני סוק-לרזל, שוק הצמר, ניתן לראות טוויה וצביעה של צמר בשיטות מסורתיות. במקום מרוכזים כדורי ענק של צמר שמגיע היישר מהגז. הברבריות מעבדות חוטים מהצמר, מביאות אותו לשוק לצביעה ואורגות ממנו אריגים מרתקים. מחיר הצבע הוא חלק נכבד ממחיר האריג. בעבר הוכן הצבע מחומרים טבעיים והובא ממרחקים, אך כיום משתמשים בצבעים המופקים מכימיקלים, שהם זולים יותר ולדעת המקומיים, גם יפים יותר.
 
השוק של, מרקש
נעליים בשלל צבעים (צילום: כרמית וייס)
 

הבורסקאים של מרקש

סוק-דבחין הוא אזור הבורסקאים, מעבדי העור, שמסיבות מובנות נמצא בירכתי השוק. מטרת הבורסקאות היא עידון וריכוך העור והתקנתו ללבוש. התהליך מורכב מסרוק העור, איכול על ידי נתר והשריה בצבע. עיבוד עורות מחייב שימוש בכמויות גדולות של מים. בורסקאות מקצועית חייבת להיות סמוכה למקור מים. במקומות שונים נחקקו חוקים שחייבו להוציא מהעיר מלאכות מסוכנות לבריאות או גורמות סבל לתושבים, והבורסקאות תפסה על פי רוב את המקום הראשון ברשימה.

סמוך מאוד לשם ניצבים מוכרי נענע המדגימים לקונים כיצד למולל את העלים הטריים ולתחוב לנחיריים, כדי להפיג את הצחנה. במקום נערים מבוססים בבריכות מלאות נוזלים בצבעים שונים, אפור, צהוב, חום ואדום. הנערים מעסים ברגליהם את העור ובפניהם ארשת של עליבות. מובן מדוע נחשבה העבדנות למלאכה בזויה.

 
שוק הבורסקאים, מרקש
שוק הבורסקאים, לא לבעלי בטן רגישה...  (צילום: CC Alex Proimos)




שוק האוכל של מרקש

בסוק-סמרין, הנמצא מדרום להם, קרוב לכיכר-השוק, מוכרים שטיחים ובדים משובחים. חלק מן החנויות כבר מתמחה בתיירות ומתהדר בכיבוד כרטיסי אשראי, אך עדיין ניתן למצוא שם מספר לא קטן של חייטים התופרים חולצות או כפתנים (גלבייה חסרת כובע  לאישה) לפי מידה.

"שוק האוכל" איננו שם מקומי, זהו השם שאנו הענקנו למסעדות הקטנות אשר בשוק ולדוכנים שברחבת הכיכר המרכזית, כיכר ג'מע אל פנא. במקום נושק שולחן מסעדה אחת לשולחן המסעדה המתחרה, והסועד מתקשה לדעת מאיזה מלצר לבקש מה. נדמה כי זו מסעדת ענק המתפרסת על מחצית השוק. הטבחים הלבושים בסינרים מוכתמים הם לעתים גם הבעלים וגם המלצרים, ופעמים רבות מכירים חלק מן הסועדים, המקפידים לאכול רק אצלם.

מאכלי העניים הללו עשויים להתגלות כמעדנים של ממש, והביקור הוא גם אירוע חברתי. כך מסתופפים סביב שולחן עץ נמוך - כפרי שהביא את מרכולתו, סוחר מרקשי ותייר מאירופה, המכרסמים בתאווה את התבשילים הטעימים שהוגשו להם. מעבר לחוויה הגסטרונומית והחברתית המזומנת לסועד בכל אחד מדוכני הכיכר, הדוכנים והמסעדות הזעירות הם מקום אידיאלי כמעט ללמוד ולהכיר 
 ולו חלק  מן המטבח המרוקאי.

השוק של, מרקש
טאנג'ייה, בשר וירקות בבישול ארוך בכדי חרס קטנים (צילום: כרמית וייס)
 

מאכלי השוק של מרקש

האוכל המרוקאי מבטא את ההיסטוריה של ארץ זו. הברברים תרמו את הקוסקוס, הטאג'ין והחרירה. הפיניקים הביאו מכנען את הזיתים, מאכלי החלב והדבש. הרומאים הביאו את החיטה, מקור המאפים האינסופיים. הערבים הביאו את החומוס, הפיתה, ואת הפסטה היבשה. הספרדים תרמו את תוספת השקדים ופרי ההדר, ואת העגבניות.

המטבח המרוקאי מבוסס על בישול איטי וממושך, והוא עשיר מאוד בתבלינים 
 לעתים כמאה במטבח משפחתי. ישנם אזורים יותר חריפים ואזורים יותר מתוקים. יש לציין שבניגוד לגרסה הישראלית החריפה, המצ'ואיסטית משהו של האוכל המרוקאי, הרי הגרסה המקורית שלו בדרך כלל איננה חריפה, אלא מעודנת ומועשרת בקשת של טעמים מתקתקים.

מאכלי הרחוב הפופולאריים הם
סווא – גריל (מנגל). מאכלי הגריל המקובלים הם בעיקר צלעות כבש, כופתא  דהיינו, קציצות מבשר כבש טחון ללא פירורי לחם, ונקניקיות חריפות שטעמן מופלא. חלק מן המסעדות מתמחות בהכנת מוח. קשה לומר שהמוח המבושל, הניבט דרך גולגולתו הבקועה של הכבש, הינו מראה מלבב, אך הטעם הוא כבר סיפור אחר.

מאכל נפוץ מאוד המוגש במסעדות העממיות, כמו גם ביוקרתיות, הוא הטאג'ין, זוהי שמה של קדירת חרס מיוחדת, בעלת מכסה קוני המזכיר כובעו של ליצן, וגם שמו של התבשיל המוכן בה. בקדירה מונח בדרך כלל נתח של בשר כבש, עוף או דג, המתבשל על גחלים במשך שעות ארוכות. את התבשיל אוכלים יחד עם לחם הנבצע ונטבל ברוטב. בכל הנוגע למגוון מאכלי הטאג'ין, אין גבול לדמיון. יהודי מרקש למשל, העדיפו טאג'ין זיתים, ובמסעדות הטובות ניתן לקבל מעדנים לא שגרתיים כגון טאג'ין כבש עם תאנים, שטעמו שמיימי.

השוק של, מרקש
שיפודים על הגריל הם מאכל הרחוב הפופולרי ביותר בשוק של מרקש (צילום: כרמית וייס)

 
המאכל המרוקאי שהתפרסם בעולם כולו הוא הקוסקוס, המוכן מסולת, המאודה בסיר מיוחד ומוגש לצד בשר ו/או ירקות. יש משפחות המעדיפות קוסקוס בשרי וכאלו המעדיפות קוסקוס ללא בשר. התשתית אחידה; הגיוון תלוי בתוספות ובמרק. למרבה ההפתעה, קשה למצוא אותו בדוכני השוק, אך הוא מקובל בחנויות היוקרתיות יותר המקיפות את ג'מע אל פנע ובמסעדות היוקרה. את המרק נוהגים המרוקאים לאכול דווקא בבוקר, אם כי בשנים האחרונות, קל יחסית לקבלו גם בשעות מאוחרות יותר.

חרירה היא מרק המכיל בשר, עצמות מח, חומוס, עדשים ועוד, ומתובל בהרבה כוסברה. ביסרה היא מרק עדשים סמיך, המוגש עם שמן זית וחתיכות לחם טרי. זו איננה מנה ראשונה, אלא ארוחה מלאה, שטעמה נפלא. מאכלים אופייניים נוספים הם עוף בגמבה ועגבניות, דג מבושל בחומוס, כוסברה, שום, ועוד.

אפשר לאכול ולשבוע מארוחה הנמכרת באחד מדוכני הכיכר, שמחירה נמוך עד גיחוך. מומלץ גם לבקר באחת ממסעדות היוקרה הנמצאות בסמטאות המדינה (העיר העתיקה), שם חוצה הסועד את הסף, ועובר באחת מעליבות מאובקת לחוויה מלכותית מזרחית, המועשרת בקורטוב צרפתי. 

השוק של, מרקש
טאג'ין בקר ושזיפים, ללקק את האצבעות (צילום: כרמית וייס)
 

ג'מע אל-פנאא  הכיכר המרכזית

מדרום לשווקים נמצאת הכיכר המרכזית של מרקש, כיכר ג'אמע אל-פנא (Jamaa el-Fnaa). המראה השקט יחסית של הכיכר, המוקפת בתי קפה ציוריים ודוכני מיץ סחוט, עשוי להטעות לרגע, אך כעבור רגע קט היא מכה בחושים בעוז. בעיקר בשעות בין הערביים, עת היא הופכת לבליל של פרצופים, קולות, מראות וצלילים, שלא נופלים בעוצמתם מאלו של השוק.

מדי ערב עוזבים כולם את האתרים ואת בתי המלון, ונוהרים אל ג'מע-אל-פנא. במשך שנים רבות נהגו כאן להוציא להורג פושעים ומורדים במלכות. מספרים שהיה לכך אפקט מרגיע. חבורת צעירים שעצביהם נמתחו בחום הכבד של הקיץ או סתם מאסו בשלטון, היו מוצאים את עצמם משוטטים משולהבים, במטרה לפרוק את זעמם היכן שהוא. מראה כמה גולגולות חרוצות לשון שניבטו אליהם מחודו של כידון, תרמו ללא ספק להרגעתם...

 
הצרפתים, ששלטו במרוקו עד 1956 וגדשו אותה בהמוניהם עד ראשית שנות ה-60, מצאו את הכיכר כאקזוטית להפליא ובנו סביבה בתי קפה ציוריים, המשקיפים עליה ממעל. כך יכולים היו ליהנות מהצבעים מבלי שייאלצו להתערבב בהמון. קפה דה פראנס שבצדה המזרחי של הכיכר, הוא הידוע ביותר, אך אינו היחיד. הכיכר מוקפת בתי קפה חביבים מכל עבר. ישיבה באחד מבתי הקפה מומלצת למי ששאון ההמון מעיק עליו, וכן כנקודת פתיחה לכל אחד. הכיכר שהייתה רדומה יחסית בשעות היום, מקבלת אופי שונה לחלוטין עם אור אחרון, כשהכול מצטבע בגוון אדמדם של שקיעה. הרחבה מוקפת לפתע דוכנים שצצו עם ערב, לאורו של פנס לוקס, ומהם עולה עשן גריל, ניחוח כבש ואדים של מרק חם.
בתי מלון באזור כיכר ג'אמע אל פנא

השוק של, מרקש
המסעדות המקיפות את כיכר ג'אמע אל-פנא, כדאי להגיע לעת ערב (צילום: כרמית וייס)

 
בכיכר הענקית מתרחש מדי ערב תיאטרון חי. המוני אדם נוהרים הנה. רוכלים שונים, תזמורות "אפריקאיות" ו"ספרדיות", רקדנים, זמרים, אקרובטים, מאלפי נחשים וקופים, קוסמים, רופאי אליל ומרפאי שיניים בשיטות עממיות. האווירה מחשמלת ממש. עם אור אחרון, כשבתי הקפה נצבעים באדום של שקיעה, מתגודדות בכיכר חבורות-חבורות סביב עוקרי השיניים, מגידי העתידות, הפקירים, הלחשנים והידעונים. עבורם אין זה רק משלח יד אלא אומנות, כמעט ייעוד. עוקר השיניים משתמש אמנם בצבת ענק, אך מרכך את הפחד בסיפורים מרגיעים. מגידות העתיד חרושות הקמטים בוחנות כפות ידיים מחורצות, מביטות בכוכבים וממלמלות. מגדילים לעשות מספרי הסיפורים המקצועיים, שבנוסף להרמת-קול והנמכתו לפי הצורך, מוסיפים לסיפור אנחות, גניחות וצקצוקי לשון. הכול קרוב וצפוף.
כתבה על פולקלור ואומנויות עממיות במרוקו

במעגל החיצוני של הכיכר כרכרות מצועצעות הרתומות לסוסים, במעגל הפנימי, דוכנים-דוכנים הסוחטים מיץ תפוזים טרי. בתווך  חגיגה עצומה: נחש הנאבק עם נמייה, תוכי מדבר, חמישה אחים יוצרים פירמידה, נער אוסף מעות בכובע הפוך, קוף חבוש כובע המושכר לצילום, נחש מרקד לרקע צלילי חליל, נוכל מציע לתמימים להמר ולגלות היכן חבוי מטבע מתחת לקלפים, ברברית קמוטת פנים הבוחנת בקפידה את כף ידו של זקן פעור פה, ובתוך ההמולה הזו שני אנשים מוסתרים על ידי שמשיה; אחד מדבר והשני רושם  טיפול פסיכולוגי על גבי שטיח מרופט.

השוק של, מרקש
חינה מרוקאית על יד מערבית, מזכרת נהדרת מהשוק של מרקש (צילום: כרמית וייס)

 
ניחוחות השיפודים עולים השמיימה, באוזניים הולמים תופי המחוללים, בפה שמור עדיין טעמו של המיץ הסחוט, מכל עבר נדחפים רוכלים וקבצנים, לקול יללות שמחה השמורות בדרך כלל לחתונות, עוברת ההצגה הטובה בעיר. אף במאי, יצירתי ככל שיהיה, לא היה מסוגל לביים משהו כה דמיוני וחושני כאחד.

ג'מע אל פנאא מעניקה אפשרויות רבות לצלם (תמורת תשלום!) את המחוללים והלהטוטנים, להצטרף למחוללים, או לשוחח עם העוברים והשבים. אולי עדיף להתרחק קמעה, ללגום כוס תה מהביל, להתבונן מלמעלה בחזיון הקסום הזה, בחוסר אמון שהדבר ייתכן. זה לא חלום.
אנחנו במרקש, למרגלות הרי האטלס.

בתי מלון מומלצים במרכז מרקש

מלון ריאד ארט פלייס מרקש (Hôtel & Ryad Art Place Marrakech) ממוקם במרחק 100 מ' בלבד מכיכר ג'מע אל פנה, השוק ומרכז חיי הלילה של מרקש, ומציע בריכה, טרסה והסעות לשדה התעופה.
מלון הבוטיק ריאד סעאדי (Riad le saadien) ממוקף אף הוא בקרבת אתרי התיירות של מרקש. עיצובו משלב מסורתי ומודרני, בצבעים נעימים לעין. במלון מרכז ספא, חדרים וסוויטות ברמה גבוהה.

מלון מומלץ במרכז מרקש
מלון ריאד ארט פלייס מרקש
 - מיקום מעולה, קרוב לשוק ולעיר העתיקה

מלון מומלץ במרכז מרקש
מלון הבוטיק ריאד סעאדי  - שילוב של סגנון מסורתי ומודרני בצבעים מרגיעים

לכתבה הקודמת בסדרה  יופיה של מרקש

מידע נוסף

כתבות נוספות על מרוקו



גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר