www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



האי פלאוואן: באוויר, מתחת למים ובתוך האדמה
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


האוצרות שבקצה חופת היער, באי פאלאוואן שבדרום-מערב הפיליפינים, כוללים חופים קסומים הממשיכים לריפי אלמוגים עם דגי ים מעניינים. בצוקים של האיים הזעירים נחבאים קיני ציפורים, המהווים מעדן מלכים בעיני הלקוחות המשלמים הון עבור מרק העשוי רוק של ציפורים. בין תצורות הקארסט של חופי האי נחבאות מערות וישנם חופים עלומים, גני עדן בזעיר אנפין. 


בחלק שלישי זה של המסע לאי פלאוואן, שבארכיפלג הפיליפינים, נתוודע לנופי הקארסט של צפון האי, נטפס עם ציידי קיני ציפור הסיס אל מרומי הסלעים ונרד אל מתחת לאדמה למערה שגם היא תוצר המסת סלע הגיר הרך.

המלצה על ריזורט באי פלאוואן בפיליפינים
אתר הנופש והספא שרידן ביץ'
 באי פלאוון - מיקום מושלם לטיולים וצלילה באחד מהיפים באיי הפיליפינים
(ר' מידע נוסף בסוף הכתבה)


יעדים באי פלאוואן המוזכרים בסדרת הכתבות על האי
 

חופי הקארסט של צפון פאלאוואן

הדרך צפונה מבירת האי פאלאוואן פוארטו פרינססה, מזמנת אטרקציות רבות. בסן ויסנטה (San Vicente) נמתח חוף לבן רחב ידיים, שאורכו 14 קילומטר. הוא נקרא Long Beach, והוא אמור להיות התשובה המקומית לאי הנופש בורקאי, שנמצא במסלולו של כל מטייל כמעט. אולם המים כאן רדודים מאוד ואינם נוחים לשחייה.
 
כחמש שעות נסיעה מפורטו פרינססה צפונה מגיעים למחוז הצפוני טאטאי (Tatay). ספרי ההדרכה מלאים סופרלטיבים בנוגע לשקיעות המרהיבות במקום, אולם מקוצר זמן הסתפקתי בסיור בבקתות הבנויות על עמודים בתוך המים, ובצפייה בדייגים המתקינים את הרשתות. בפתח המפרץ ניצבת מצודה ספרדית מהמאה ה-17, מזכרת לימים שבאימפריה הספרדית השמש לא שקעה מעולם. ממול איונים מקסימים, וגם להם מפרצים, דקלים וריפי אלמוגים, אך אני קצר רוח, בדרך אל השיא, אל העיקר: אל-נידו (El Nido)בקצהו הצפוני של האי פאלאוואן - בשליש המרחק בין פורטו פרינססה למנילה בירת הפיליפינים.
 
הנסיעה חדגונית למדיי. מאוחר יותר למדתי שמהים הדרך הזאת נראית מופלאה. אפשר לשבת על הסיפון, להרים את הראש ולראות את הצוקים מזדקרים אל על, ואף להתעכב בחופים אלו או אחרים. עוד כמה שעות של נסיעה ואני מעל מפרץ בקויט (Bacuit Bay) המרהיב, מפרץ סגור, עטור צוקים מיוערים. עמדתי כהלום רעם. אני טייל בקי, מורגל במקומות יפים, ובכל זאת התקשיתי להסתיר את התפעלותי. נוף כזה של גבעות מוארכות, שכיפותיהן המעוגלות מיוערות בצפיפות, מוכר למטיילים בדרום-מזרח אסיה. יש דומים לו בגווילין בדרומה של סין, בוואנג-ווייֶנג שבצפון לאוס, מפרץ הא-לונג בוייטנאם ועוד, אך כאן דומני שהוא היפה ביותר. איך אפשר לכמת יופי?
כתבה על אי הנופש בורקאי
 
בתים על החוף באל-נידו (צילום: גילי חסקין)
 

המזרח הרחוק



 

מרק מקן של ציפורים

השם אל-נידו פירושו "הקן". הכוונה היא לקינים של ציפור סיס המערות (Swiftlet), העשויים אניצי קש דקיקים. הם מודבקים זה לזה ואל הקיר בעזרת רוק מיוחד שמפרישים הסיסים. הציפורים הללו, שצבען חום-שחור, מצוידות בכנפיים צרות, והן מהירות להפליא ותופסות חרקים במעופם באוויר. ההתעניינות הזואולוגית של הלקוחות הסינים מוגבלת בעיקר לתחום הגסטרונומי. יש להם, כידוע, טעם "מוזר" לחך המערבי - נכון יותר לומר "מיוחד". אחד המטעמים האהובים עליהם הוא מרק מקיני סיסים (yàn wō).
 
מחירם של הקינים הללו יקר מזהב. כאן, כמו בכמה איים במפרץ אנדמאן שבתאילנד ובחופי וייטנאם, חיים אנשים שזו התמחותם, היינו, טיפוס אל הקינים. פגשתי אותם פעם במערות של האי פיפי בדרומה של תאילנד, כשהם מטפסים על סולמות מאולתרים עשויים במבוק. כאן העניין מסובך יותר. הם מטפסים על קירות הגיר המשוננים, נאחזים בחבלים ובשורשי עצים, נצמדים לקיר כלוליינים, מדלגים כחתולים. או שלא.
 
עם הזמן שמעתי סיפורים פחות רומנטיים על גברים שהתרסקו אל מותם ועל משפחותיהם שהגיעו לפת לחם. זו הסיבה למחיר הגבוה כל כך. הם מניחים את הקינים בסל מיוחד, יורדים לסוכה פשוטה שהתקינו על המצוק, משאירים אותם שם ועולים שוב. כאשר יורדת החשכה, הם מוצאים לעצמם מסתור במחסה שהתקינו, מנמנמים שם כשהם תלויים בין שמים וארץ, כדי להקיץ עם שחר ולטפס שוב. את שללם הם מוכרים לסוחרים סינים החיים באל-נידו, שגורפים כמובן את מרבית הכסף. החלומות הסוציאליסטיים שלי נגוזו מזמן, אבל משהו בעוול הזה מעורר אותם לתחייה.
 
אל-נידו הוא כפר פיליפיני רגוע וגם בועת תיירות מצויה. ככה זה, התרמילאים מרחבי תבל בורחים מהציוויליזציה המערבית המנוונת אל העולם שבו אנשים חיים בפשטות, קרוב לאדמה, וברגע שהם מגיעים לשם, הם מתנקזים חיש קל אל אותן מושבות תיירים, אל בתי הקפה המגישים פיצות ופנקייקים, אל המוסיקה המערבית המוכרת ואל האינטרנט. הם אוכלים דג אפוי בסגנון צרפתי, כותבים אי-מיילים הביתה ומורידים מוסיקה מהמחשב. חוויה מזרח אסיינית. יחד עם זאת, יש הרבה חן בתת-התרבות התרמילאית הזאת. היא מעניקה תחושה של בית, שחסרה כל כך לתרמילאים הנוודים.
 
התמקמתי בבית הארחה על החוף ממש. ישבתי במרפסת, לגמתי את הבירה המקומית והבינלאומית הפופולרית סן מיגל, והתבוננתי בצבעים המתחלפים של השמיים. הקדמתי להגיע. אוקטובר הוא עדיין בעונת הגשמים. השמים קודרים מדיי ולא זכיתי לראות את הצוקים בוערים באדום לוהט של שקיעה. הסתפקתי בסגלגל, בצהבהב ובכחלחל. צרות של עשירים.
 
דרך תחבורה מקומית לאורך החוף  (צילום: גילי חסקין)
 
 

צלילה באי פלאוואן

ישימוטו, זה שמו של היפני שמפעיל את מועדון הצלילה. זה לא עסק זול, אבל כדאי לראות את המפרץ גם מתחת למים. ירדנו אל הריף. למען האמת, הוא פחות מרהיב מאשר בים סוף, אבל אין צורך להשוות כל מקום לראס מוחמד, מה גם שהאלמוגים נראים אחרת ומיני הדגים שונים, וגם כאן הם מפגינים שלל צבעים. האטרקציה של היום הייתה מפגש עם איגל ריי (Eagle Ray), המזכיר להפליא את המנטה ריי (Manta Ray) – בעברית תריסנית, דג מעמקים ענק בעל גוף שטוח בצורת מעוין וזנב דמוי שוט. אלא שהאיגל ריי קטן יותר, חותר בכנפיו בדומה למעוף של עיט ומכאן שמו. הוא שוחה סמוך לפני המים ומסוגל אף לקפוץ מעליהם.
 
יום המחרת זכור לי כאחד הימים היפים בחיי. שני זוגות של צרפתים מפעילים בית הארחה הנקרא Salangane, כמחווה לסיס שהעניק את שמו הצרפתי למקום. הם נטשו את אירופה לטובת גן העדן הטרופי שלהם. הם ומשפחותיהם. בנוסף למטבח אנין טעם, הם מפעילים סירת מרוץ המאפשרת שיט רחוק יותר, מהיר יותר. פייר הוביל אותנו לאי מרהיב שקירותיו התנשאו לגובה אנכי של 300 מטר, וממעל, באופן לא מובן, בלטו מפסגת האי שני דקלי קוקוס. איך הם הגיעו לשם? היחיד שיכול להביא אותם הוא העיטם שנראה דואה ממעל, אבל מה לו ולאגוזי קוקוס? השאלה תישאר מן הסתם פתוחה.
 
ראינו בקתות של שולי קנים הדבוקות למצוק, חופים חוליים קסומים בגוון שבין זהוב לשנהב, דקלים מוטים אל הים, שאגוזי הקוקוס שלהם נישאים על קצף הגלים, וכמה לגונות סגורות, שקטות וחמימות, שמימיהן ירוקים ממש. עם הזמן הדביקו השייטים שמות לכל מפרץ. לדוגמה, במקום מסוים, חוף המוסתר על ידי צוקים נקרא "החוף החבוי". במקום אחר, אטרקטיבי עוד יותר, הגענו לחוף חבוי לגמרי. לא יכולנו לנחש שהוא קיים בכלל, וגם אם היו מספרים לנו לא היינו מוצאים. כאשר שייטנו לאטנו במקום שבו המים התחלפו מכחול לטורקיז, הצביע השייט שלנו על חור קטן בקיר. עברנו דרכו בשחייה, מעל קניון שהתחתר בתקופות שהים טרם הגיע לשם, והגענו לחלקת אלוהים קטנה של חוף פרטי וסגור. קן אידיאלי לאוהבים. מספרים שכאן קיבל אלכס גרלנד (Alex Garland) את השראתו לספר "החוף" (TheBeach), שהפך לסרט בבימויו של דני בויל, אם כי צולם בסופו של דבר בתאילנד.
מים צלולים וצבעים רבים. מבט מתחת למים (צילום: גילי חסקין)
 




 

שייט אל מערות נטיפים

בהמשך השייט ביקרנו במערות נטיפים חשוכות לגמרי, גלשנו דרך פתח קטן בקיר למערה מוארת יותר כדי להתפעל מהחללים היפים שיצר הקארסט ומהנקרות שחוללו הגלים. עברנו גם ליד אתר נופש יוקרתי וליד בתי דייגים. מעת לעת עצרנו כדי לשנרקל. שייטנו החביב ירד למים מצויד ברובה, ובתוך כמה רגעים עלה כשדג בידו. עיקמתי את אפי באנינות של שומר טבע, אך פייר טען, במידה רבה של צדק, שהדיג לגיטימי כל עוד אינו משמש למסחר. לדבריו, אם נשתמש במושגים פיננסיים, הפופולריים יותר מאלה האקולוגיים, הרי שהדיג הזה פוגע רק בריבית, מבלי לגעת בקרן. ניחא.
 
השייט החל להדליק מדורה. בתוך כמה דקות ניתך עלינו גשם עז, אך הוא לא התרגש, הוא הרי נולד במקום הזה וגשם טרופי הוא חלק מחייו. בעזרת כפות דקלים אסף את הגחלים למקום מחסה ולאחר שעה קלה סעדנו ארוחת מלכים במערה קטנה, מתבוננים במפרץ מעבר למסך הגשם. גשם טרופי הוא בדרך כלל קצר מועד, בהנחה שלא מדובר בטייפון. בדרכנו חזרה, כשהשמש שקעה מעבר להרים, התבוננתי לאחור, אל הצוקים ואל ה"בנקות" ששטו במפרץ, מנסה לנצור את הרגע שחלף ללא שוב.
 




מלון מומלץ באי פלאוואן, הפיליפינים

אתר הנופש והספא שרידן ביץ' (Sheridan Beach Resort & Spa) ממוקם על חוף סבאנג באי פלאוואן, בקרבת העיר והנהר התת קרקעי של פוארטו פרינססה ומזח הסירות. המקום המושלם לתפוס שלווה בערסלים הפזורים על החוף, בבריכה או בטיפולי הספא המפנקים. חדרים גדולים וסוויטות ענקיות, שכולם ממוזגים ועם מרפסת פרטית, משלימים את הפינוק.
אתר הנופש והספא שרידן ביץ' – השוואת מחירים (שימו לב לתנאי הביטול)

המלצה על ריזורט באי פלאוואן בפיליפינים   המלצה על ריזורט באי פלאוואן בפיליפינים
המלצה על ריזורט באי פלאוואן בפיליפינים   המלצה על ריזורט באי פלאוואן בפיליפינים
אתר הנופש והספא שרידן ביץ'
 - מיקום מושלם לנופש ופינוק עם טיולים וצלילה באי פלאוואן





 





גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 7713
1436