s america_120(2).jpg)
.jpg)
מטרופולין מנילה – שער הכניסה לפיליפינים
מאת: עופר לפלר
הגעתי למנילה באור אחרון וקרני השמש צבעו בצבעים מרהיבים את המים ואת עשרות האיים הפזורים בים, אותם רואים לפני הנחיתה במנילה. מטוס האיירבוס מבצע טאצ'-דאון מושלם ונוסע לעבר טרמינל 2. מתחברים לשרוול וברוכים הבאים לבירת הפיליפינים.
שדה התעופה של מנילה
אחרי קבלת אשרה ל- 59 יום (פריבילגיה השמ ורה לישראלים בלבד, בשל ההערכה של המדינה הקתולית לאנשי ארץ הקודש. כל השאר מקבלים אשרת שהייה ל-21 יום), אני מגיש את חלק ב' של טופס ההגירה החתום לפקיד המכס ויוצא מהטרמינל.
מנילה ממוקמת בגדול שבאיי הפיליפינים האי לוזון, האי המרכזי והמאוכלס ביותר מבין 7,000 האיים המרכיבים את ארכיפלג הפיליפינים.
שדה התעופה של מנילה (A), מקאטי - רובע העסקים של מנילה (B),
רובע ארמיטה (רובע הבילויים) ופארק ריזל (C-D), בית הקברות האמריקאי (E), מלון הילטון מנילה ליד שדה התעופה | מלון פנינסולה מנילה ברובע העסקים
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
שיעורים של היום הראשון
מכת חום ולחות של 80% מקבלת את פני. אבל אופס, שכחתי להחליף כסף. יצאת מהטרמינל, אין איפה להחליף דולרים בשדה. ה"בוטקה" של הבנק כל כך מוסתרת אחרי דלפקי ההגירה שלא שמתי לב. אני משאיר את המזוודה ליד עלמת חן בדלפק התיירות וחוזר פנימה לבנק. שער החליפין הוא כ- 50 פזו לדולר. הדבר השני שאני עושה זה רכישת סים מקומי לסלולרי.
במבואה של הטרמינל יש מכשיר למכירת כרטיסי טלפון. איך שאני ניגש למכשיר מתייצבת בחורה ושואלת מה אדוני צריך? ומיד שולפת צרור מפתחות ומשתלטת על המכשיר. במקום קניה אוטומטית יש רכישה ידנית. קניתי כרטיס של 500 פזו. הנה הגיע הקנס של היום הראשון - למה לא שמתי לב לתאריך התפוגה של הכרטיס?. שעור מספר אחד במנילה, שים לב לתאריך התפוגה של כרטיס החיוג. שיעור שני המוניות. מתאושש מהשיעור הראשון, אני נופל על זה שחושב שאני לא ערני. בשדה התעופה שני סוגי מוניות: שחורות וצהובות. הבחור אומר לי "תראה את התור בצהובות, אתה רוצה מונית שחורה?". אני שואל את הבחור "כמה?" והתשובה "850 פזו". ו"מה עם מונה?", אני שואל. "לא צריך תקבל קבלה", עונה הבחור. "אין בעיה עם קבלה אבל מה עם המונה?", אני מתעקש. "זה מחיר אחיד למקאטי" (עיר העסקים של מטרופולין מנילה) הוא מוסיף. אני אומר בנימוס רב "אמתין בתור למוניות הצהובות". ומה היה המחיר עם המונה? תשובה נפלאה, 240 פזו. הוא רצה קצת יותר אבל לא נורא, בשביל 10 פזו (1.20 שקל) יותר לא הולכים לרבנות. תמתינו בתור למוניות הצהובות, כי הכסף הקטן הזה נוזל כל היום כאילו יש חור בכיס. (המחיר כמובן צריך להיות 150 פזו ולא יותר!) אחרי כקילומטר מהשדה וגשם טרופי על הגג, אתה נפגש עם היופי שבמדינות המתפתחות. עשן של פיח אוטובוסים, שלא ראו מוסך שנים, ואלפי אנשים נעים ברגל. הדמויות הקטנות נעלמות בחושך בין סמטאות צרות של בתים נוטים לנפול ורחובות של פחונים. פקקים אין סופיים מלווים בשירת הצפצפה. הנהג מלין על הזוועה שבתחבורה ואחרי כשעה אני סוף-סוף במלון (7.5 קילומטר מהשדה).
הדמויות הקטנות נעלמות בחושך בין סמטאות צרות של בתים נוטים לנפול ( צילום: )
מרכז עסקים וסמטאות צפופות
מקאטי ( Makati ) היא עיר העסקים של מטרו-מנילה. עיר ענקית עם המוני בנקים ורבי קומות. אפשר לראות שניסו לעשות כאן משהו חדיש, אבל המדרכות כמו תמיד לא מחזיקות מעמד בשל כמות המים. הטמפרטורה בחוץ היא 31-34 מעלות, הלחות 70-80 אחוז וחם! אחד הדברים המאפיינים בירות בעולם השלישי זה מיליוני האנשים הנעים בין המשרדים והבניינים, ונראה לך שכולם כל כך עסוקים עד שאתה לא מבין מי יושב מאחורי הדלפקים. כולם סוחבים משהו מתחת לזרוע. ניירת על גבי ניירת. כוח אדם זול. זהו שילוב של חדש, במרכז העסקים, שמטר ממנו נמצאות הסמטאות הצפופות עם הביוב ברחובות ואנשים היושבים בפתחי הבתים כדי לתפס מעט בריזה.
אלפי ריקשות אופנים/אופנוע, ים מוניות והכי הרבה אוטובוסי ג'יפיני (כמו הצ'יקן-באס בדרום/מרכז אמריקה, רק עם תקרה נמוכה). על שלדה שהייתה פעם של ג'יפ ויליס אמריקאי, נבנו רכבים ארוכים, כארבעה מטרים ויותר, עם שני ספסלים לאורך ותקרה נמוכה. הדברים העושים את ההבדל בין ג'יפני אחד למשנהו, מתחילים בצפצפה, הלא היא הזמבורה. החלק השני הם קישוטי הרכב. זו פשוט אומנות. צפוף מאוד בעיר ואין זכות קדימה להולכי הרגל. כלי הרכב במקום הראשון, אחר כך הנוסעים על דו-גלגלי ואחרונים חביבים בשרשרת המזון הם ההולכים על שתיים. אתה לא ערני? אכלת אותה! אתה חייב להיות מרוכז בתנועה.
מלון מומלץ ברובע העסקים של מנילה, הפיליפינים מלון פנינסולה מנילה ( The Peninsula Manila ) הוא מלון 5 כוכבים מפנק, הממוקם ברובע העסקים מקאטי , במיקום מרכזי וקרוב למרכזי הקניות. למלון בריכה, ספא, חדר כושר, מספר מסעדות וברים, חדרים וסוויטות מרווחים, היכולים להתאים גם למשפחות (ילדים עד גיל 12 בחינם), כולם ממוזגים, עם שולחן, פינת ישיבה, מיני-בר ופינת קפה/תה. ארוחת הבוקר עשירה ומגוונת מאוד, הצוות מקצועי ואדיב וניתן לארגן הסעות מ/אל שדה התעופה. תמורה מצוינת למחיר!
מלון פנינסולה מנילה
רובע ההפקרות של מנילה
לא אכנס לתיאור של המצב הפוליטי, מדיני, כלכלי וגו'. אסכם את זה בכמה מילים של נהג המונית: "הפוליטיקאים חרא. הכסף שאתה מרוויח לא מספיק בשביל להאכיל את הילדים. בכל אשם הנפט של הערבים ובמה שביניהם, אשמים האמריקאים"... נשמע מוכר לא?
כשסיפרתי לו כמה מרוויחה פיליפינית שעובדת בישראל הוא כמעט עשה תאונה. מייד הציע את שירותיו כנהג בישראל והוא גם כבר מתמחה בבנייה. איש חביב, עם אנגלית די משובשת ושפה עשירה ב"ברכות" כשהוא רואה שוטרים. השוטרים משפרים את מצבם הכלכלי בהכנסה צדדית, מעצירת נהגי המוניות. כאן לא צריך רישיונות, שלם מאה פזו (7 ₪) ושוחררת. אחד הדברים הבולטים בעיר זה כמות המאבטחים החמושים שנמצאים בכל כניסה לבניין, בכל פינת רחוב, המון אבטחה. זה נותן תחושה טובה (לא שאני סומך עליהם), אבל ב"כאילו" יש שמירה.
מנילה הוא מטרופולין ענק של 17 ערים, בו חיים למעלה מ- 12 מיליון תושבים (לפי הערכות אחרות למעלה מ-20 מיליון!), בעיקר משני גדות נהר החוצה את השטח העירוני. הרבעים המרכזיים של העיר מנילה (השנייה באוכלוסייתה במטרופולין) נקראים מאלטה וארמיטה והם נמצאים במרכז העיר הישנה. מהעיר מקאטי היבשושית, אני עובר היישר לרובע ארמיטה ( Ermita ) בעיר מנילה, שזהו רובע ההפקרות של הסיטי, קרוב לים, קרוב למועדונים ולחיי הלילה המאוד תוססים בעיר. מונית אחת, ואחרי כמעט שעה אנחנו בלב הבלגן, כמובן אחרי שנפרדנו ממאה ועשרים פזו + 10. למה פלוס עשר? כי כל מונית שאתה לוקח, לא משנה מה יופיע על המסך, יש "מע"מ". נהגים...
בתי מלון ברובע ארמיטה 
נערות הפאבים של רובע ארמיטה, רובע ההפקרות של מנילה ( צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
כמה שווה דולר?
כבר ביום הראשון הזהירו אותנו מהחלפה בשער גבוה, כי החלפה זו נקראת מג'יק (קסם). מפתים אותך בשער גבוה, אבל אז אתה יוצא עם כמה עשרות שטרות פחות מהכמות הנדרשת, וזאת בשיטת זריזות הידיים של החלפנים. מצוידים במידע זה, עשינו את פעמינו לעבר החלפן, אשר הציע את השער הגבוה ביותר. בניהול נכון ומיוחד של ההחלפה הוצאו כל ה"אורחים" המיותרים שכאילו נכנסו איתנו. אפילו לקוח תמים (אפרו אמריקאי) הורחק על ידי בעלת הבית. וכך הולך הקסם: החלפנית סופרת את השטרות, בערך 500 פזו כל אחד, בחבילות של 20, כשהיא מניחה אותן על הדלפק בהצלבה. אז היא אומרת לך לספור שוב וכמובן להשיב את הכסף בחבילות של 20 ובהצלבה. כשסיימת לספור את הממון (שכולו כמובן נמצא במקומו) היא "עוזרת" לך לסדר את החבילות ואז מעלימה חבילה אחת. בשלב זה, תחת עיננו הפקוחה היא נתפסה. מהומה קטנה (שלמזלנו הסתיימה בלי לקרוא לשוטר – כי גם הוא מכוחותיה). וקיבלנו את כל הסכום הנדרש.
תושבי הם אנשים חביבים, מסבירי פנים ושלווים, חוץ מאלה שבאים במגע עם תיירים. האחרונים, מבינים שמולם ארנקי כסף מהלכים. כשהם רואים תייר הם רואים ציור של $. כל הזמן אתה שומר על הכספת בכוננות ספיגה ומדובר באלפי פזו שעפים לך מדי יום. אין להם רחמים. הכול בשיטת "מצליח". כשהם דורשים סכום, אתה צריך להמיר אותו לכסף מקומי (כדי להבין את ערכו = יוקר המחייה), ולא, מייד הם יתרגמו זאת ויבינו כי לפניהם "לקרדה גדולה". 
בשוק של מנילה ( צילום: )
במיץ של הזבל
פארק ריזל ( Rizal Park ) העצום בגודלו נמצא בעיר מנילה, בסמוך לשגרירות האמריקאית. בפארק אנחנו צופים בהחלפת משמרות החיילים המוצבים ליד אחד המונומנטים. בפארק פסלי ראשיהם של גדולי האומה הפיליפינית. מלון פלאזה ברובע ארמיטה ( Midland Plaza Manila Hotel ), 200 מטר מהים, 150 מטר מקפה LA (שהוא מרכז הזימה הבין-לאומי, בו המעוניין ישיג בחורה בכל גיל ובכל גודל) ו-100 מטר מהקניון הזוהר והמערבי ביותר שקיים כאן.
בלובי של בתי המלון יש שרותיי תיירות ונהגים להשכרה. ניגש אליי נהג תיירות, מאכר, מהסוג הזול והחלקלק, אפשר להריח את המתיקות המזויפת שלו מעשרה קילומטר. "לאן תרצה לנסוע?", עולה השאלה מפיו המחייך, "אשמח לקחת אתכם", הוא מוסיף. אני כבר מריח צרות, אבל משחק את המשחק. אני מקבל ממנו שתי הצעות מחיר, האחת למסע מסביב ללוזון של 5,000 פזו ליום והצעה השנייה להר הזבל, טיול של כמה שעות ב- 800 פזו.
"חירייה" של מנילה נמצאת מדרום לעיר. בהר של זבל חיים אנשים וממיינים את הזבל. התיאורים של מי שהיה שם הם מרהיבים - הר מעשן, עשרות ידיים נוברות בהררי הזבל שנשפך ושכונת מגורים המתנהלת במקום. כבר בשיחות הראשונות שקיימתי במנילה עם הקונסול, לטענתו הממשלה סגרה את האתר לביקור זרים ונהגי מוניות. טענו כי האתר נסגר וכבר מפנים את הזבל לאזור אחר וכבר אין הר ואין כלום. החלטנו לבדוק, בכל זאת צריך להגשים פנטזיות של צלמים. הפנטזיה נמוגה כי כבר אין הר מעשן ואכן מעבירים את הפסולת ל"דודאים" הפיליפינים. קיים אתר חדש וקטן יותר שנמצא קצת מערבית להר הישן. באמת סגור וצריך מלווה מטעם הרשויות. דבר שהשגנו די בנקל אחרי כמה שאלות בשפה מקומית. אישה שנראית בעצמה כמו פח זבל עולה לתוך הטויוטה ומתיישבת לצידי. נסיעה קצרה וכמה מילות עידוד לשומר בפתח ואנחנו במיץ של הזבל. גם עם היו משלמים לי הרבה כסף, כף רגלי לא הייתה דורכת שם. פשוט הגועל של הגועל נפש. בתוך עיסת בוץ ורסק זבל מרוכז, עם ריח "יסמין", מסתובבים אנשים. מהר מאוד ויתרנו על המסע במיץ והביקור שם. האזור כולו נמצא על קו המים ומה שהיה פעם "האנגרים" ענקים של הנמל, הפך לשכונת מגורים תוססת ושחורה מפיח ומזבל. הררי קרטונים ושקי יוטה ובקיצור זבל שבזבל. אנחנו עושים פעמינו להר הישן שהפך כבר לירוק, שצמודה לו שכונה מדליקה. כולם ברחוב. הדבר הבולט לעין הם אלפי חוטי החשמל שיוצאים מעמוד אחד, המתפצלים למאות הדירות. בליל של כבל שחור, בלי התחלה ובלי סוף. דמיינו עובד חברת חשמל שבא לעשות עבודה באחד הבתים - אין כל סיכוי למצוא שם את הידיים והרגלים בסבך החוטים. הבניינים צבועים בצהוב עם פרסומת ל- R.C. Cola , לפחות הצבע הוא בחינם. הילדים עסוקים בקפיצות ממשאית למשאית נמוכה יותר. בדוכן האוכל אני מקבל הסבר על תבשילי היום.
ילדות במיץ של הזבל ( צילום: )
החיים והמוות במנילה
הטיול שלנו במנילה הוא בסימן קבורה: בבית הקברות של בעלות הברית, צילמנו הלוויות עצובות ושמחות וביקרנו גם בבית הקברות הסיני (Manila Chinese Cemetery) , שזו שכונה בלי חיים. חלקות הקבר בבית הקברות הסיני הן בתים יפים, נעולים, עם חצרות וגינות. במרכז השכונה מקדש יפיפה (Chong Hock Tong Temple) , סביבו כמה היכלי קבורה, שם מבצעים את הטקסים ושורפים את הגופות. מבחור חביב קיבלנו הסבר מעמיק על תהליכי השרפה בקרמטוריום ואיך אוספים את האפר ומחלקים אותו לכד אחד או לכל בן משפחה קצת מהאפר. כששאלנו לגודל הקטן של המשרפה והמכלול, הוא הסביר שהסינים פשוט קטנים. שם, בתוך שכונה צפופה ובגומחה שבקיר, מניחים את הכד ומעלים זבח מדי יום. מביאים למת כל יום קוקה-קולה "זירו", תפוחים שהוא אהב וכו'. חלק מתאי ה"קבורה" עם זכוכית שקופה, כדי שהמת יראה את האורחים. החלקה העתיקה ביותר היא מראשית המאה הקודמת. בית הקברות הסיני הוקם לפני למעלה מ-400 שנה, עוד בתקופה הספרדית. במקום קבורים למעלה מ-5,000 איש ויש עוד קבר אחים של חיילים פיליפינים, סינים ואמריקאים, שנטבחו על ידי היפנים דווקא כאן, במהלך מלחמת העולם השנייה.
בית הקברות הסיני נראה כמו שכונת צמרת, עם בתים ורחובות, אך בלי אנשים. עד שנת 1985 עוד גרו בין הקברים משפחות שתפעלו את המקום. מדובר לא בקברים רגילים אלא ממש בבתים, עם שיש איטלקי, מטבח ושירותים. לא שהמתים קמים להשתין, אבל זה עבור המשפחות שבאות לבקר. כל חלקה או בית כזה מושכר ל-25 שנה ואם למשפחה אין כסף להמשיך ולהחזיק את החלקה, היא נמכרת למשפחה אחרת והעצמות נשרפות ומועברות לשיכון שליד המקדש. שם שמים את האפר בכד ותוקעים אותו בחלל שבקיר. בבית הקברות פגשנו בעובד המשמש לעת מצוא כמדריך תיירים. הוא מקשקש כמה מילים בעברית כמו: אחי, אחותי, בית שימוש ושיש איטלקי. הוא סיפר כי הוא נולד כאן והוא נצר למשפחה שאחראית על בניה וטיפול בקברים. אסור לצלם בוידיאו בבית הקברות. בכל רחוב יש שומרים המאבטחים את הקברים, כי אנשים נקברים עם הכסף והתכשיטים שלהם. בחלק מהקברים מתנוסס גם פורטרט של המת - מי בציור ומי בתצלום. 
בחנות הבננות ( צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
לוויה שמחה
בשעה תשע לערך החלה להישמע בבית הקברות תזמורת כלי נגינה, העושה את דרכה לכיוון בית ההספדים והשרפה. תמונת המת על הרכב הראשון המוביל את השיירה . הפעם הלך לעולמו סיני מבוגר. זהו רכב ארוך, שחור, עליו עשרות זרי פרחים הנזרקים לפח עם הגעת הרכב לבית ההלוויות. מהרכב משליכים דפים דקיקים עם חוטים דקים מזהב.
זה נראה כמו שטר על נייר דקיק, עליו מוטבע/רקום הזהב. אחר כך צעדה תזמורת שניגנה מארשים. הם נראו כמו תיכוניסטים מרושלים, אף כלי לא מכויל עם הכלי השני. הרכב שעליו היה מונח הארון, נדחף על ידי כעשרה גברים לבושים לבן, כשהם מחזיקים בד משי לבן באורך כ-20 מטר משני צידי הרכב. כל באי הלוויה היו לבושים בלבן ובני המשפחה הקרובה פניהם מכוסים עם הינומה לבנה. בגלל שהמת היה גם נוצרי וגם בודהיסט, הטקס נוהל על ידי זמר/כומר וקבוצה של נזירים סינים.
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ופלג גופו העליון של המת, פניו מאופרים, חשוף לקהל אך עם זכוכית. במשך כשעה נערך טקס מאוד מרשים של שירה, תפילה ומעבר לפני הארון. בינתיים התזמורת ישבה מרושלת בצד, נותר לה מארש אחד לסיום האירוע.
לאחר סיום הטקסים והשירה, הוכנס הארון לאזור המשרפה ולתוך החדר נכנסו רק בני המשפחה הקרובה. המת הוצא מהארגז והונח עם בגדיו על מסוע מנירוסטה. אז הונחו על המת עוד עשרות שטרות זהב ומיני דברים, אותם לא זיהיתי, ובלחיצת כפתור הוא "נשאב" לתוך המשרפה. הצעקה-זעקה שיצאה מפיהם של בני המשפחה הייתה מצמררת. זה היה קטע מדהים: בחוץ ניגנה התזמורת מארש אחרון ומיהרה לג'יפיני כדי לחזור לשגרה. כשבני המשפחה יצאו מהמשרפה הם הסירו את ההינומה הלבנה ולכל אורח חולק דף מקופל ועליו פרפר חי. זה היה מדהים לראות את שחרור הפרפרים בתוך ההיכל. האמונה אומרת שעם עליית רוחו של המת הפרפרים ממשיכי את דרכו. תמונת המת הוצגה על גבו של אחד המלווים ושיירת האורחים עזבה את המקום. כל אורח קיבל מנת מזון ארוזה ושתייה. עובדי המקום והשומרים הגיעו גם הם לארוחה. מי שנשאר זו המשפחה שהמתינה כשעתיים עד קבלת האפר מהמשרפה. זה היה אירוע מדהים, מצמרר ומיוחד. במרחק שני רחובות מבית הקברות יש שוק שכונתי תוסס ומלא חיים. כל כמה דקות עוברת בו הלוויה. רכב ארוך, שהארון בחלקו האחורי, בתוך תא מטען שקוף, ואחריו נעים המלווים. זה נראה כמו פסטיבל, לא כמו לוויה. יש מוזיקה קולנית, תמונת המנוח מתנוססת לרוב על קידמת הרכב ומאחור המלווים כמעט מאושרים. מושון אמר לי: "צילמתי מאות הלוויות בחיי, מעולם לא ראיתי הלוויות כל כך שמחות ותגובות כאלו חיוביות למצלמה". המלווים ממש מגיבים למצלמה ומודים לך על הצילום, נראה מאוד מוזר. 
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ( צילום: )
עיר המתים האמריקאית
אמצעי התחבורה המהיר והנוח בעיר היא הרכבת המהירה (כמו רכבת תחתית, אבל כאן היא עלית). במנילה ישנם שלושה קווים עיליים מהירים כחול, ירוק וסגול. יש עוד רכבת איטית יותר על הפסים, אבל נסיעתה לא מרהיבה, כך גם לא קרונותיה. העלות בקו הירוק בו אנו נוסעים היא 15 פזו (כשקל). הרכבת חדישה ודי צפופה בנוסעים, אך התדירות שלה גבוהה והיא יוצאת כל כמה דקות. הקו הכחול מעביר אותנו אל בית הקברות האמריקאי, או נכון יותר, אתר ההנצחה ל-17,202 הלוחמים שנפלו בקרבות מלחמת העולם השנייה (1941-1944) נגד יפן באזור. האתר עצום בגודלו והוא משתרע על שטח 600 דונם. הקברים, שהם צלבים או מגיני דוד, מסודרים בשורות שורות, ומדובר בעשרות אלפים כאלה. כמו בנורמנדי שבצרפת או ארלינגטון בוושינגטון (וגם בתאילנד, מיאנמר, הודו ומקומות אחרים במזרח). אנדרטת הזיכרון המרכזית בנויה מבטון ושוכנת על גבעה במרכז בית הקברות. במרכז האנדרטה מתנוססים דגלי ארצות הברית והפיליפינים וחרוטים עליה שמותיהם של הנופלים בקרבות. אלה הרשומים בכיתוב זהב, והם לא רבים, הם גיבורי המלחמה שקיבלו את האות הגבוה ביותר בצבא האמריקאי. בתוך המונומנט יש תיאור של מהלכי הקרבות במפות פסיפס על הקיר. האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז, הצמחייה פורחת ומרהיבה והכל במקום. המקום פשוט מרשים. נקודה. 
בית הקברות האמריקאי – האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז ( צילום: )
מלון מומלץ בשדה התעופה של מנילה מלון הילטון מנילה ( Hilton Manila ) ממוקם כקילומטר מהטרמינל לטיסות פנים וטיסות בינ"ל של שדה התעופה נינוי אקינו ( Ninoy Aquino International Airport ) במנילה. מולו ממוקם מרכז הקניות ניופורט ( Newport ), שהוא חלק מקומפלקס וורלד מנילה ( World Manila ), שבו גם קזינו גדול, ובמרחק 7 ק"מ מרכז הקניות הענק מול אוף אסיה ( Mall of Asia ). במלון המפנק חדרים גדולים ומרווחים, שקטים מאוד, בריכת שחיה, חדר כושר, בר ומסעדה, המציעה מבחר בלתי נתפס של מאכלים מקומיים ואסיתיים (ארוחת בוקר, צהרים וערב, אם תרצו). הסעה חינם מוצעת מ/אל הטרמינל ומתחם וורלד מנילה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על הפיליפינים
פוארטו פרינססה - פלא עולם
מחוז ביקול - טיול משפחתי באי לוזון
מחוז ביקול - בעקבות הישרדות הפיליפינים
שדה התעופה של מנילה (A), מקאטי -
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
מרכז עסקים וסמטאות צפופות
מקאטי ( Makati ) היא עיר העסקים של מטרו-מנילה. עיר ענקית עם המוני בנקים ורבי קומות. אפשר לראות שניסו לעשות כאן משהו חדיש, אבל המדרכות כמו תמיד לא מחזיקות מעמד בשל כמות המים. הטמפרטורה בחוץ היא 31-34 מעלות, הלחות 70-80 אחוז וחם! אחד הדברים המאפיינים בירות בעולם השלישי זה מיליוני האנשים הנעים בין המשרדים והבניינים, ונראה לך שכולם כל כך עסוקים עד שאתה לא מבין מי יושב מאחורי הדלפקים. כולם סוחבים משהו מתחת לזרוע. ניירת על גבי ניירת. כוח אדם זול. זהו שילוב של חדש, במרכז העסקים, שמטר ממנו נמצאות הסמטאות הצפופות עם הביוב ברחובות ואנשים היושבים בפתחי הבתים כדי לתפס מעט בריזה.
אלפי ריקשות אופנים/אופנוע, ים מוניות והכי הרבה אוטובוסי ג'יפיני (כמו הצ'יקן-באס בדרום/מרכז אמריקה, רק עם תקרה נמוכה). על שלדה שהייתה פעם של ג'יפ ויליס אמריקאי, נבנו רכבים ארוכים, כארבעה מטרים ויותר, עם שני ספסלים לאורך ותקרה נמוכה. הדברים העושים את ההבדל בין ג'יפני אחד למשנהו, מתחילים בצפצפה, הלא היא הזמבורה. החלק השני הם קישוטי הרכב. זו פשוט אומנות. צפוף מאוד בעיר ואין זכות קדימה להולכי הרגל. כלי הרכב במקום הראשון, אחר כך הנוסעים על דו-גלגלי ואחרונים חביבים בשרשרת המזון הם ההולכים על שתיים. אתה לא ערני? אכלת אותה! אתה חייב להיות מרוכז בתנועה.
מלון מומלץ ברובע העסקים של מנילה, הפיליפינים מלון פנינסולה מנילה ( The Peninsula Manila ) הוא מלון 5 כוכבים מפנק, הממוקם ברובע העסקים מקאטי , במיקום מרכזי וקרוב למרכזי הקניות. למלון בריכה, ספא, חדר כושר, מספר מסעדות וברים, חדרים וסוויטות מרווחים, היכולים להתאים גם למשפחות (ילדים עד גיל 12 בחינם), כולם ממוזגים, עם שולחן, פינת ישיבה, מיני-בר ופינת קפה/תה. ארוחת הבוקר עשירה ומגוונת מאוד, הצוות מקצועי ואדיב וניתן לארגן הסעות מ/אל שדה התעופה. תמורה מצוינת למחיר!
מלון פנינסולה מנילה
רובע ההפקרות של מנילה
לא אכנס לתיאור של המצב הפוליטי, מדיני, כלכלי וגו'. אסכם את זה בכמה מילים של נהג המונית: "הפוליטיקאים חרא. הכסף שאתה מרוויח לא מספיק בשביל להאכיל את הילדים. בכל אשם הנפט של הערבים ובמה שביניהם, אשמים האמריקאים"... נשמע מוכר לא?
כשסיפרתי לו כמה מרוויחה פיליפינית שעובדת בישראל הוא כמעט עשה תאונה. מייד הציע את שירותיו כנהג בישראל והוא גם כבר מתמחה בבנייה. איש חביב, עם אנגלית די משובשת ושפה עשירה ב"ברכות" כשהוא רואה שוטרים. השוטרים משפרים את מצבם הכלכלי בהכנסה צדדית, מעצירת נהגי המוניות. כאן לא צריך רישיונות, שלם מאה פזו (7 ₪) ושוחררת. אחד הדברים הבולטים בעיר זה כמות המאבטחים החמושים שנמצאים בכל כניסה לבניין, בכל פינת רחוב, המון אבטחה. זה נותן תחושה טובה (לא שאני סומך עליהם), אבל ב"כאילו" יש שמירה.
מנילה הוא מטרופולין ענק של 17 ערים, בו חיים למעלה מ- 12 מיליון תושבים (לפי הערכות אחרות למעלה מ-20 מיליון!), בעיקר משני גדות נהר החוצה את השטח העירוני. הרבעים המרכזיים של העיר מנילה (השנייה באוכלוסייתה במטרופולין) נקראים מאלטה וארמיטה והם נמצאים במרכז העיר הישנה. מהעיר מקאטי היבשושית, אני עובר היישר לרובע ארמיטה ( Ermita ) בעיר מנילה, שזהו רובע ההפקרות של הסיטי, קרוב לים, קרוב למועדונים ולחיי הלילה המאוד תוססים בעיר. מונית אחת, ואחרי כמעט שעה אנחנו בלב הבלגן, כמובן אחרי שנפרדנו ממאה ועשרים פזו + 10. למה פלוס עשר? כי כל מונית שאתה לוקח, לא משנה מה יופיע על המסך, יש "מע"מ". נהגים...
בתי מלון ברובע ארמיטה
נערות הפאבים של רובע ארמיטה, רובע ההפקרות של מנילה ( צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
כמה שווה דולר?
כבר ביום הראשון הזהירו אותנו מהחלפה בשער גבוה, כי החלפה זו נקראת מג'יק (קסם). מפתים אותך בשער גבוה, אבל אז אתה יוצא עם כמה עשרות שטרות פחות מהכמות הנדרשת, וזאת בשיטת זריזות הידיים של החלפנים. מצוידים במידע זה, עשינו את פעמינו לעבר החלפן, אשר הציע את השער הגבוה ביותר. בניהול נכון ומיוחד של ההחלפה הוצאו כל ה"אורחים" המיותרים שכאילו נכנסו איתנו. אפילו לקוח תמים (אפרו אמריקאי) הורחק על ידי בעלת הבית. וכך הולך הקסם: החלפנית סופרת את השטרות, בערך 500 פזו כל אחד, בחבילות של 20, כשהיא מניחה אותן על הדלפק בהצלבה. אז היא אומרת לך לספור שוב וכמובן להשיב את הכסף בחבילות של 20 ובהצלבה. כשסיימת לספור את הממון (שכולו כמובן נמצא במקומו) היא "עוזרת" לך לסדר את החבילות ואז מעלימה חבילה אחת. בשלב זה, תחת עיננו הפקוחה היא נתפסה. מהומה קטנה (שלמזלנו הסתיימה בלי לקרוא לשוטר – כי גם הוא מכוחותיה). וקיבלנו את כל הסכום הנדרש.
תושבי הם אנשים חביבים, מסבירי פנים ושלווים, חוץ מאלה שבאים במגע עם תיירים. האחרונים, מבינים שמולם ארנקי כסף מהלכים. כשהם רואים תייר הם רואים ציור של $. כל הזמן אתה שומר על הכספת בכוננות ספיגה ומדובר באלפי פזו שעפים לך מדי יום. אין להם רחמים. הכול בשיטת "מצליח". כשהם דורשים סכום, אתה צריך להמיר אותו לכסף מקומי (כדי להבין את ערכו = יוקר המחייה), ולא, מייד הם יתרגמו זאת ויבינו כי לפניהם "לקרדה גדולה".
בשוק של מנילה ( צילום: )
במיץ של הזבל
פארק ריזל ( Rizal Park ) העצום בגודלו נמצא בעיר מנילה, בסמוך לשגרירות האמריקאית. בפארק אנחנו צופים בהחלפת משמרות החיילים המוצבים ליד אחד המונומנטים. בפארק פסלי ראשיהם של גדולי האומה הפיליפינית. מלון פלאזה ברובע ארמיטה ( Midland Plaza Manila Hotel ), 200 מטר מהים, 150 מטר מקפה LA (שהוא מרכז הזימה הבין-לאומי, בו המעוניין ישיג בחורה בכל גיל ובכל גודל) ו-100 מטר מהקניון הזוהר והמערבי ביותר שקיים כאן.
בלובי של בתי המלון יש שרותיי תיירות ונהגים להשכרה. ניגש אליי נהג תיירות, מאכר, מהסוג הזול והחלקלק, אפשר להריח את המתיקות המזויפת שלו מעשרה קילומטר. "לאן תרצה לנסוע?", עולה השאלה מפיו המחייך, "אשמח לקחת אתכם", הוא מוסיף. אני כבר מריח צרות, אבל משחק את המשחק. אני מקבל ממנו שתי הצעות מחיר, האחת למסע מסביב ללוזון של 5,000 פזו ליום והצעה השנייה להר הזבל, טיול של כמה שעות ב- 800 פזו.
"חירייה" של מנילה נמצאת מדרום לעיר. בהר של זבל חיים אנשים וממיינים את הזבל. התיאורים של מי שהיה שם הם מרהיבים - הר מעשן, עשרות ידיים נוברות בהררי הזבל שנשפך ושכונת מגורים המתנהלת במקום. כבר בשיחות הראשונות שקיימתי במנילה עם הקונסול, לטענתו הממשלה סגרה את האתר לביקור זרים ונהגי מוניות. טענו כי האתר נסגר וכבר מפנים את הזבל לאזור אחר וכבר אין הר ואין כלום. החלטנו לבדוק, בכל זאת צריך להגשים פנטזיות של צלמים. הפנטזיה נמוגה כי כבר אין הר מעשן ואכן מעבירים את הפסולת ל"דודאים" הפיליפינים. קיים אתר חדש וקטן יותר שנמצא קצת מערבית להר הישן. באמת סגור וצריך מלווה מטעם הרשויות. דבר שהשגנו די בנקל אחרי כמה שאלות בשפה מקומית. אישה שנראית בעצמה כמו פח זבל עולה לתוך הטויוטה ומתיישבת לצידי. נסיעה קצרה וכמה מילות עידוד לשומר בפתח ואנחנו במיץ של הזבל. גם עם היו משלמים לי הרבה כסף, כף רגלי לא הייתה דורכת שם. פשוט הגועל של הגועל נפש. בתוך עיסת בוץ ורסק זבל מרוכז, עם ריח "יסמין", מסתובבים אנשים. מהר מאוד ויתרנו על המסע במיץ והביקור שם. האזור כולו נמצא על קו המים ומה שהיה פעם "האנגרים" ענקים של הנמל, הפך לשכונת מגורים תוססת ושחורה מפיח ומזבל. הררי קרטונים ושקי יוטה ובקיצור זבל שבזבל. אנחנו עושים פעמינו להר הישן שהפך כבר לירוק, שצמודה לו שכונה מדליקה. כולם ברחוב. הדבר הבולט לעין הם אלפי חוטי החשמל שיוצאים מעמוד אחד, המתפצלים למאות הדירות. בליל של כבל שחור, בלי התחלה ובלי סוף. דמיינו עובד חברת חשמל שבא לעשות עבודה באחד הבתים - אין כל סיכוי למצוא שם את הידיים והרגלים בסבך החוטים. הבניינים צבועים בצהוב עם פרסומת ל- R.C. Cola , לפחות הצבע הוא בחינם. הילדים עסוקים בקפיצות ממשאית למשאית נמוכה יותר. בדוכן האוכל אני מקבל הסבר על תבשילי היום.
ילדות במיץ של הזבל ( צילום: )
החיים והמוות במנילה
הטיול שלנו במנילה הוא בסימן קבורה: בבית הקברות של בעלות הברית, צילמנו הלוויות עצובות ושמחות וביקרנו גם בבית הקברות הסיני (Manila Chinese Cemetery) , שזו שכונה בלי חיים. חלקות הקבר בבית הקברות הסיני הן בתים יפים, נעולים, עם חצרות וגינות. במרכז השכונה מקדש יפיפה (Chong Hock Tong Temple) , סביבו כמה היכלי קבורה, שם מבצעים את הטקסים ושורפים את הגופות. מבחור חביב קיבלנו הסבר מעמיק על תהליכי השרפה בקרמטוריום ואיך אוספים את האפר ומחלקים אותו לכד אחד או לכל בן משפחה קצת מהאפר. כששאלנו לגודל הקטן של המשרפה והמכלול, הוא הסביר שהסינים פשוט קטנים. שם, בתוך שכונה צפופה ובגומחה שבקיר, מניחים את הכד ומעלים זבח מדי יום. מביאים למת כל יום קוקה-קולה "זירו", תפוחים שהוא אהב וכו'. חלק מתאי ה"קבורה" עם זכוכית שקופה, כדי שהמת יראה את האורחים. החלקה העתיקה ביותר היא מראשית המאה הקודמת. בית הקברות הסיני הוקם לפני למעלה מ-400 שנה, עוד בתקופה הספרדית. במקום קבורים למעלה מ-5,000 איש ויש עוד קבר אחים של חיילים פיליפינים, סינים ואמריקאים, שנטבחו על ידי היפנים דווקא כאן, במהלך מלחמת העולם השנייה.
בית הקברות הסיני נראה כמו שכונת צמרת, עם בתים ורחובות, אך בלי אנשים. עד שנת 1985 עוד גרו בין הקברים משפחות שתפעלו את המקום. מדובר לא בקברים רגילים אלא ממש בבתים, עם שיש איטלקי, מטבח ושירותים. לא שהמתים קמים להשתין, אבל זה עבור המשפחות שבאות לבקר. כל חלקה או בית כזה מושכר ל-25 שנה ואם למשפחה אין כסף להמשיך ולהחזיק את החלקה, היא נמכרת למשפחה אחרת והעצמות נשרפות ומועברות לשיכון שליד המקדש. שם שמים את האפר בכד ותוקעים אותו בחלל שבקיר. בבית הקברות פגשנו בעובד המשמש לעת מצוא כמדריך תיירים. הוא מקשקש כמה מילים בעברית כמו: אחי, אחותי, בית שימוש ושיש איטלקי. הוא סיפר כי הוא נולד כאן והוא נצר למשפחה שאחראית על בניה וטיפול בקברים. אסור לצלם בוידיאו בבית הקברות. בכל רחוב יש שומרים המאבטחים את הקברים, כי אנשים נקברים עם הכסף והתכשיטים שלהם. בחלק מהקברים מתנוסס גם פורטרט של המת - מי בציור ומי בתצלום.
בחנות הבננות ( צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
לוויה שמחה
בשעה תשע לערך החלה להישמע בבית הקברות תזמורת כלי נגינה, העושה את דרכה לכיוון בית ההספדים והשרפה. תמונת המת על הרכב הראשון המוביל את השיירה . הפעם הלך לעולמו סיני מבוגר. זהו רכב ארוך, שחור, עליו עשרות זרי פרחים הנזרקים לפח עם הגעת הרכב לבית ההלוויות. מהרכב משליכים דפים דקיקים עם חוטים דקים מזהב.
זה נראה כמו שטר על נייר דקיק, עליו מוטבע/רקום הזהב. אחר כך צעדה תזמורת שניגנה מארשים. הם נראו כמו תיכוניסטים מרושלים, אף כלי לא מכויל עם הכלי השני. הרכב שעליו היה מונח הארון, נדחף על ידי כעשרה גברים לבושים לבן, כשהם מחזיקים בד משי לבן באורך כ-20 מטר משני צידי הרכב. כל באי הלוויה היו לבושים בלבן ובני המשפחה הקרובה פניהם מכוסים עם הינומה לבנה. בגלל שהמת היה גם נוצרי וגם בודהיסט, הטקס נוהל על ידי זמר/כומר וקבוצה של נזירים סינים.
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ופלג גופו העליון של המת, פניו מאופרים, חשוף לקהל אך עם זכוכית. במשך כשעה נערך טקס מאוד מרשים של שירה, תפילה ומעבר לפני הארון. בינתיים התזמורת ישבה מרושלת בצד, נותר לה מארש אחד לסיום האירוע.
לאחר סיום הטקסים והשירה, הוכנס הארון לאזור המשרפה ולתוך החדר נכנסו רק בני המשפחה הקרובה. המת הוצא מהארגז והונח עם בגדיו על מסוע מנירוסטה. אז הונחו על המת עוד עשרות שטרות זהב ומיני דברים, אותם לא זיהיתי, ובלחיצת כפתור הוא "נשאב" לתוך המשרפה. הצעקה-זעקה שיצאה מפיהם של בני המשפחה הייתה מצמררת. זה היה קטע מדהים: בחוץ ניגנה התזמורת מארש אחרון ומיהרה לג'יפיני כדי לחזור לשגרה. כשבני המשפחה יצאו מהמשרפה הם הסירו את ההינומה הלבנה ולכל אורח חולק דף מקופל ועליו פרפר חי. זה היה מדהים לראות את שחרור הפרפרים בתוך ההיכל. האמונה אומרת שעם עליית רוחו של המת הפרפרים ממשיכי את דרכו. תמונת המת הוצגה על גבו של אחד המלווים ושיירת האורחים עזבה את המקום. כל אורח קיבל מנת מזון ארוזה ושתייה. עובדי המקום והשומרים הגיעו גם הם לארוחה. מי שנשאר זו המשפחה שהמתינה כשעתיים עד קבלת האפר מהמשרפה. זה היה אירוע מדהים, מצמרר ומיוחד. במרחק שני רחובות מבית הקברות יש שוק שכונתי תוסס ומלא חיים. כל כמה דקות עוברת בו הלוויה. רכב ארוך, שהארון בחלקו האחורי, בתוך תא מטען שקוף, ואחריו נעים המלווים. זה נראה כמו פסטיבל, לא כמו לוויה. יש מוזיקה קולנית, תמונת המנוח מתנוססת לרוב על קידמת הרכב ומאחור המלווים כמעט מאושרים. מושון אמר לי: "צילמתי מאות הלוויות בחיי, מעולם לא ראיתי הלוויות כל כך שמחות ותגובות כאלו חיוביות למצלמה". המלווים ממש מגיבים למצלמה ומודים לך על הצילום, נראה מאוד מוזר.
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ( צילום: )
עיר המתים האמריקאית
אמצעי התחבורה המהיר והנוח בעיר היא הרכבת המהירה (כמו רכבת תחתית, אבל כאן היא עלית). במנילה ישנם שלושה קווים עיליים מהירים כחול, ירוק וסגול. יש עוד רכבת איטית יותר על הפסים, אבל נסיעתה לא מרהיבה, כך גם לא קרונותיה. העלות בקו הירוק בו אנו נוסעים היא 15 פזו (כשקל). הרכבת חדישה ודי צפופה בנוסעים, אך התדירות שלה גבוהה והיא יוצאת כל כמה דקות. הקו הכחול מעביר אותנו אל בית הקברות האמריקאי, או נכון יותר, אתר ההנצחה ל-17,202 הלוחמים שנפלו בקרבות מלחמת העולם השנייה (1941-1944) נגד יפן באזור. האתר עצום בגודלו והוא משתרע על שטח 600 דונם. הקברים, שהם צלבים או מגיני דוד, מסודרים בשורות שורות, ומדובר בעשרות אלפים כאלה. כמו בנורמנדי שבצרפת או ארלינגטון בוושינגטון (וגם בתאילנד, מיאנמר, הודו ומקומות אחרים במזרח). אנדרטת הזיכרון המרכזית בנויה מבטון ושוכנת על גבעה במרכז בית הקברות. במרכז האנדרטה מתנוססים דגלי ארצות הברית והפיליפינים וחרוטים עליה שמותיהם של הנופלים בקרבות. אלה הרשומים בכיתוב זהב, והם לא רבים, הם גיבורי המלחמה שקיבלו את האות הגבוה ביותר בצבא האמריקאי. בתוך המונומנט יש תיאור של מהלכי הקרבות במפות פסיפס על הקיר. האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז, הצמחייה פורחת ומרהיבה והכל במקום. המקום פשוט מרשים. נקודה.
בית הקברות האמריקאי – האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז ( צילום: )
מלון מומלץ בשדה התעופה של מנילה מלון הילטון מנילה ( Hilton Manila ) ממוקם כקילומטר מהטרמינל לטיסות פנים וטיסות בינ"ל של שדה התעופה נינוי אקינו ( Ninoy Aquino International Airport ) במנילה. מולו ממוקם מרכז הקניות ניופורט ( Newport ), שהוא חלק מקומפלקס וורלד מנילה ( World Manila ), שבו גם קזינו גדול, ובמרחק 7 ק"מ מרכז הקניות הענק מול אוף אסיה ( Mall of Asia ). במלון המפנק חדרים גדולים ומרווחים, שקטים מאוד, בריכת שחיה, חדר כושר, בר ומסעדה, המציעה מבחר בלתי נתפס של מאכלים מקומיים ואסיתיים (ארוחת בוקר, צהרים וערב, אם תרצו). הסעה חינם מוצעת מ/אל הטרמינל ומתחם וורלד מנילה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על הפיליפינים
פוארטו פרינססה - פלא עולם
מחוז ביקול - טיול משפחתי באי לוזון
מחוז ביקול - בעקבות הישרדות הפיליפינים
מלון מומלץ ברובע העסקים של מנילה, הפיליפינים מלון פנינסולה מנילה ( The Peninsula Manila ) הוא מלון 5 כוכבים מפנק, הממוקם ברובע העסקים מקאטי , במיקום מרכזי וקרוב למרכזי הקניות. למלון בריכה, ספא, חדר כושר, מספר מסעדות וברים, חדרים וסוויטות מרווחים, היכולים להתאים גם למשפחות (ילדים עד גיל 12 בחינם), כולם ממוזגים, עם שולחן, פינת ישיבה, מיני-בר ופינת קפה/תה. ארוחת הבוקר עשירה ומגוונת מאוד, הצוות מקצועי ואדיב וניתן לארגן הסעות מ/אל שדה התעופה. תמורה מצוינת למחיר!
מלון פנינסולה מנילה
רובע ההפקרות של מנילה
בתי מלון ברובע ארמיטה
נערות הפאבים של רובע ארמיטה, רובע ההפקרות של מנילה
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »בשוק של מנילה
במיץ של הזבל
פארק ריזל ( Rizal Park ) העצום בגודלו נמצא בעיר מנילה, בסמוך לשגרירות האמריקאית. בפארק אנחנו צופים בהחלפת משמרות החיילים המוצבים ליד אחד המונומנטים. בפארק פסלי ראשיהם של גדולי האומה הפיליפינית. מלון פלאזה ברובע ארמיטה ( Midland Plaza Manila Hotel ), 200 מטר מהים, 150 מטר מקפה LA (שהוא מרכז הזימה הבין-לאומי, בו המעוניין ישיג בחורה בכל גיל ובכל גודל) ו-100 מטר מהקניון הזוהר והמערבי ביותר שקיים כאן.
בלובי של בתי המלון יש שרותיי תיירות ונהגים להשכרה. ניגש אליי נהג תיירות, מאכר, מהסוג הזול והחלקלק, אפשר להריח את המתיקות המזויפת שלו מעשרה קילומטר. "לאן תרצה לנסוע?", עולה השאלה מפיו המחייך, "אשמח לקחת אתכם", הוא מוסיף. אני כבר מריח צרות, אבל משחק את המשחק. אני מקבל ממנו שתי הצעות מחיר, האחת למסע מסביב ללוזון של 5,000 פזו ליום והצעה השנייה להר הזבל, טיול של כמה שעות ב- 800 פזו.
"חירייה" של מנילה נמצאת מדרום לעיר. בהר של זבל חיים אנשים וממיינים את הזבל. התיאורים של מי שהיה שם הם מרהיבים - הר מעשן, עשרות ידיים נוברות בהררי הזבל שנשפך ושכונת מגורים המתנהלת במקום. כבר בשיחות הראשונות שקיימתי במנילה עם הקונסול, לטענתו הממשלה סגרה את האתר לביקור זרים ונהגי מוניות. טענו כי האתר נסגר וכבר מפנים את הזבל לאזור אחר וכבר אין הר ואין כלום. החלטנו לבדוק, בכל זאת צריך להגשים פנטזיות של צלמים. הפנטזיה נמוגה כי כבר אין הר מעשן ואכן מעבירים את הפסולת ל"דודאים" הפיליפינים. קיים אתר חדש וקטן יותר שנמצא קצת מערבית להר הישן. באמת סגור וצריך מלווה מטעם הרשויות. דבר שהשגנו די בנקל אחרי כמה שאלות בשפה מקומית. אישה שנראית בעצמה כמו פח זבל עולה לתוך הטויוטה ומתיישבת לצידי. נסיעה קצרה וכמה מילות עידוד לשומר בפתח ואנחנו במיץ של הזבל. גם עם היו משלמים לי הרבה כסף, כף רגלי לא הייתה דורכת שם. פשוט הגועל של הגועל נפש. בתוך עיסת בוץ ורסק זבל מרוכז, עם ריח "יסמין", מסתובבים אנשים. מהר מאוד ויתרנו על המסע במיץ והביקור שם. האזור כולו נמצא על קו המים ומה שהיה פעם "האנגרים" ענקים של הנמל, הפך לשכונת מגורים תוססת ושחורה מפיח ומזבל. הררי קרטונים ושקי יוטה ובקיצור זבל שבזבל. אנחנו עושים פעמינו להר הישן שהפך כבר לירוק, שצמודה לו שכונה מדליקה. כולם ברחוב. הדבר הבולט לעין הם אלפי חוטי החשמל שיוצאים מעמוד אחד, המתפצלים למאות הדירות. בליל של כבל שחור, בלי התחלה ובלי סוף. דמיינו עובד חברת חשמל שבא לעשות עבודה באחד הבתים - אין כל סיכוי למצוא שם את הידיים והרגלים בסבך החוטים. הבניינים צבועים בצהוב עם פרסומת ל- R.C. Cola , לפחות הצבע הוא בחינם. הילדים עסוקים בקפיצות ממשאית למשאית נמוכה יותר. בדוכן האוכל אני מקבל הסבר על תבשילי היום.
ילדות במיץ של הזבל ( צילום: )
החיים והמוות במנילה
הטיול שלנו במנילה הוא בסימן קבורה: בבית הקברות של בעלות הברית, צילמנו הלוויות עצובות ושמחות וביקרנו גם בבית הקברות הסיני (Manila Chinese Cemetery) , שזו שכונה בלי חיים. חלקות הקבר בבית הקברות הסיני הן בתים יפים, נעולים, עם חצרות וגינות. במרכז השכונה מקדש יפיפה (Chong Hock Tong Temple) , סביבו כמה היכלי קבורה, שם מבצעים את הטקסים ושורפים את הגופות. מבחור חביב קיבלנו הסבר מעמיק על תהליכי השרפה בקרמטוריום ואיך אוספים את האפר ומחלקים אותו לכד אחד או לכל בן משפחה קצת מהאפר. כששאלנו לגודל הקטן של המשרפה והמכלול, הוא הסביר שהסינים פשוט קטנים. שם, בתוך שכונה צפופה ובגומחה שבקיר, מניחים את הכד ומעלים זבח מדי יום. מביאים למת כל יום קוקה-קולה "זירו", תפוחים שהוא אהב וכו'. חלק מתאי ה"קבורה" עם זכוכית שקופה, כדי שהמת יראה את האורחים. החלקה העתיקה ביותר היא מראשית המאה הקודמת. בית הקברות הסיני הוקם לפני למעלה מ-400 שנה, עוד בתקופה הספרדית. במקום קבורים למעלה מ-5,000 איש ויש עוד קבר אחים של חיילים פיליפינים, סינים ואמריקאים, שנטבחו על ידי היפנים דווקא כאן, במהלך מלחמת העולם השנייה.
בית הקברות הסיני נראה כמו שכונת צמרת, עם בתים ורחובות, אך בלי אנשים. עד שנת 1985 עוד גרו בין הקברים משפחות שתפעלו את המקום. מדובר לא בקברים רגילים אלא ממש בבתים, עם שיש איטלקי, מטבח ושירותים. לא שהמתים קמים להשתין, אבל זה עבור המשפחות שבאות לבקר. כל חלקה או בית כזה מושכר ל-25 שנה ואם למשפחה אין כסף להמשיך ולהחזיק את החלקה, היא נמכרת למשפחה אחרת והעצמות נשרפות ומועברות לשיכון שליד המקדש. שם שמים את האפר בכד ותוקעים אותו בחלל שבקיר. בבית הקברות פגשנו בעובד המשמש לעת מצוא כמדריך תיירים. הוא מקשקש כמה מילים בעברית כמו: אחי, אחותי, בית שימוש ושיש איטלקי. הוא סיפר כי הוא נולד כאן והוא נצר למשפחה שאחראית על בניה וטיפול בקברים. אסור לצלם בוידיאו בבית הקברות. בכל רחוב יש שומרים המאבטחים את הקברים, כי אנשים נקברים עם הכסף והתכשיטים שלהם. בחלק מהקברים מתנוסס גם פורטרט של המת - מי בציור ומי בתצלום.
בחנות הבננות ( צילום: )
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
לוויה שמחה
בשעה תשע לערך החלה להישמע בבית הקברות תזמורת כלי נגינה, העושה את דרכה לכיוון בית ההספדים והשרפה. תמונת המת על הרכב הראשון המוביל את השיירה . הפעם הלך לעולמו סיני מבוגר. זהו רכב ארוך, שחור, עליו עשרות זרי פרחים הנזרקים לפח עם הגעת הרכב לבית ההלוויות. מהרכב משליכים דפים דקיקים עם חוטים דקים מזהב.
זה נראה כמו שטר על נייר דקיק, עליו מוטבע/רקום הזהב. אחר כך צעדה תזמורת שניגנה מארשים. הם נראו כמו תיכוניסטים מרושלים, אף כלי לא מכויל עם הכלי השני. הרכב שעליו היה מונח הארון, נדחף על ידי כעשרה גברים לבושים לבן, כשהם מחזיקים בד משי לבן באורך כ-20 מטר משני צידי הרכב. כל באי הלוויה היו לבושים בלבן ובני המשפחה הקרובה פניהם מכוסים עם הינומה לבנה. בגלל שהמת היה גם נוצרי וגם בודהיסט, הטקס נוהל על ידי זמר/כומר וקבוצה של נזירים סינים.
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ופלג גופו העליון של המת, פניו מאופרים, חשוף לקהל אך עם זכוכית. במשך כשעה נערך טקס מאוד מרשים של שירה, תפילה ומעבר לפני הארון. בינתיים התזמורת ישבה מרושלת בצד, נותר לה מארש אחד לסיום האירוע.
לאחר סיום הטקסים והשירה, הוכנס הארון לאזור המשרפה ולתוך החדר נכנסו רק בני המשפחה הקרובה. המת הוצא מהארגז והונח עם בגדיו על מסוע מנירוסטה. אז הונחו על המת עוד עשרות שטרות זהב ומיני דברים, אותם לא זיהיתי, ובלחיצת כפתור הוא "נשאב" לתוך המשרפה. הצעקה-זעקה שיצאה מפיהם של בני המשפחה הייתה מצמררת. זה היה קטע מדהים: בחוץ ניגנה התזמורת מארש אחרון ומיהרה לג'יפיני כדי לחזור לשגרה. כשבני המשפחה יצאו מהמשרפה הם הסירו את ההינומה הלבנה ולכל אורח חולק דף מקופל ועליו פרפר חי. זה היה מדהים לראות את שחרור הפרפרים בתוך ההיכל. האמונה אומרת שעם עליית רוחו של המת הפרפרים ממשיכי את דרכו. תמונת המת הוצגה על גבו של אחד המלווים ושיירת האורחים עזבה את המקום. כל אורח קיבל מנת מזון ארוזה ושתייה. עובדי המקום והשומרים הגיעו גם הם לארוחה. מי שנשאר זו המשפחה שהמתינה כשעתיים עד קבלת האפר מהמשרפה. זה היה אירוע מדהים, מצמרר ומיוחד. במרחק שני רחובות מבית הקברות יש שוק שכונתי תוסס ומלא חיים. כל כמה דקות עוברת בו הלוויה. רכב ארוך, שהארון בחלקו האחורי, בתוך תא מטען שקוף, ואחריו נעים המלווים. זה נראה כמו פסטיבל, לא כמו לוויה. יש מוזיקה קולנית, תמונת המנוח מתנוססת לרוב על קידמת הרכב ומאחור המלווים כמעט מאושרים. מושון אמר לי: "צילמתי מאות הלוויות בחיי, מעולם לא ראיתי הלוויות כל כך שמחות ותגובות כאלו חיוביות למצלמה". המלווים ממש מגיבים למצלמה ומודים לך על הצילום, נראה מאוד מוזר.
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ( צילום: )
עיר המתים האמריקאית
אמצעי התחבורה המהיר והנוח בעיר היא הרכבת המהירה (כמו רכבת תחתית, אבל כאן היא עלית). במנילה ישנם שלושה קווים עיליים מהירים כחול, ירוק וסגול. יש עוד רכבת איטית יותר על הפסים, אבל נסיעתה לא מרהיבה, כך גם לא קרונותיה. העלות בקו הירוק בו אנו נוסעים היא 15 פזו (כשקל). הרכבת חדישה ודי צפופה בנוסעים, אך התדירות שלה גבוהה והיא יוצאת כל כמה דקות. הקו הכחול מעביר אותנו אל בית הקברות האמריקאי, או נכון יותר, אתר ההנצחה ל-17,202 הלוחמים שנפלו בקרבות מלחמת העולם השנייה (1941-1944) נגד יפן באזור. האתר עצום בגודלו והוא משתרע על שטח 600 דונם. הקברים, שהם צלבים או מגיני דוד, מסודרים בשורות שורות, ומדובר בעשרות אלפים כאלה. כמו בנורמנדי שבצרפת או ארלינגטון בוושינגטון (וגם בתאילנד, מיאנמר, הודו ומקומות אחרים במזרח). אנדרטת הזיכרון המרכזית בנויה מבטון ושוכנת על גבעה במרכז בית הקברות. במרכז האנדרטה מתנוססים דגלי ארצות הברית והפיליפינים וחרוטים עליה שמותיהם של הנופלים בקרבות. אלה הרשומים בכיתוב זהב, והם לא רבים, הם גיבורי המלחמה שקיבלו את האות הגבוה ביותר בצבא האמריקאי. בתוך המונומנט יש תיאור של מהלכי הקרבות במפות פסיפס על הקיר. האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז, הצמחייה פורחת ומרהיבה והכל במקום. המקום פשוט מרשים. נקודה.
בית הקברות האמריקאי – האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז ( צילום: )
מלון מומלץ בשדה התעופה של מנילה מלון הילטון מנילה ( Hilton Manila ) ממוקם כקילומטר מהטרמינל לטיסות פנים וטיסות בינ"ל של שדה התעופה נינוי אקינו ( Ninoy Aquino International Airport ) במנילה. מולו ממוקם מרכז הקניות ניופורט ( Newport ), שהוא חלק מקומפלקס וורלד מנילה ( World Manila ), שבו גם קזינו גדול, ובמרחק 7 ק"מ מרכז הקניות הענק מול אוף אסיה ( Mall of Asia ). במלון המפנק חדרים גדולים ומרווחים, שקטים מאוד, בריכת שחיה, חדר כושר, בר ומסעדה, המציעה מבחר בלתי נתפס של מאכלים מקומיים ואסיתיים (ארוחת בוקר, צהרים וערב, אם תרצו). הסעה חינם מוצעת מ/אל הטרמינל ומתחם וורלד מנילה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על הפיליפינים
פוארטו פרינססה - פלא עולם
מחוז ביקול - טיול משפחתי באי לוזון
מחוז ביקול - בעקבות הישרדות הפיליפינים
ילדות במיץ של הזבל
בחנות הבננות
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
לוויה שמחה
בשעה תשע לערך החלה להישמע בבית הקברות תזמורת כלי נגינה, העושה את דרכה לכיוון בית ההספדים והשרפה. תמונת המת על הרכב הראשון המוביל את השיירה . הפעם הלך לעולמו סיני מבוגר. זהו רכב ארוך, שחור, עליו עשרות זרי פרחים הנזרקים לפח עם הגעת הרכב לבית ההלוויות. מהרכב משליכים דפים דקיקים עם חוטים דקים מזהב.
זה נראה כמו שטר על נייר דקיק, עליו מוטבע/רקום הזהב. אחר כך צעדה תזמורת שניגנה מארשים. הם נראו כמו תיכוניסטים מרושלים, אף כלי לא מכויל עם הכלי השני. הרכב שעליו היה מונח הארון, נדחף על ידי כעשרה גברים לבושים לבן, כשהם מחזיקים בד משי לבן באורך כ-20 מטר משני צידי הרכב. כל באי הלוויה היו לבושים בלבן ובני המשפחה הקרובה פניהם מכוסים עם הינומה לבנה. בגלל שהמת היה גם נוצרי וגם בודהיסט, הטקס נוהל על ידי זמר/כומר וקבוצה של נזירים סינים.
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ופלג גופו העליון של המת, פניו מאופרים, חשוף לקהל אך עם זכוכית. במשך כשעה נערך טקס מאוד מרשים של שירה, תפילה ומעבר לפני הארון. בינתיים התזמורת ישבה מרושלת בצד, נותר לה מארש אחד לסיום האירוע.
לאחר סיום הטקסים והשירה, הוכנס הארון לאזור המשרפה ולתוך החדר נכנסו רק בני המשפחה הקרובה. המת הוצא מהארגז והונח עם בגדיו על מסוע מנירוסטה. אז הונחו על המת עוד עשרות שטרות זהב ומיני דברים, אותם לא זיהיתי, ובלחיצת כפתור הוא "נשאב" לתוך המשרפה. הצעקה-זעקה שיצאה מפיהם של בני המשפחה הייתה מצמררת. זה היה קטע מדהים: בחוץ ניגנה התזמורת מארש אחרון ומיהרה לג'יפיני כדי לחזור לשגרה. כשבני המשפחה יצאו מהמשרפה הם הסירו את ההינומה הלבנה ולכל אורח חולק דף מקופל ועליו פרפר חי. זה היה מדהים לראות את שחרור הפרפרים בתוך ההיכל. האמונה אומרת שעם עליית רוחו של המת הפרפרים ממשיכי את דרכו. תמונת המת הוצגה על גבו של אחד המלווים ושיירת האורחים עזבה את המקום. כל אורח קיבל מנת מזון ארוזה ושתייה. עובדי המקום והשומרים הגיעו גם הם לארוחה. מי שנשאר זו המשפחה שהמתינה כשעתיים עד קבלת האפר מהמשרפה. זה היה אירוע מדהים, מצמרר ומיוחד. במרחק שני רחובות מבית הקברות יש שוק שכונתי תוסס ומלא חיים. כל כמה דקות עוברת בו הלוויה. רכב ארוך, שהארון בחלקו האחורי, בתוך תא מטען שקוף, ואחריו נעים המלווים. זה נראה כמו פסטיבל, לא כמו לוויה. יש מוזיקה קולנית, תמונת המנוח מתנוססת לרוב על קידמת הרכב ומאחור המלווים כמעט מאושרים. מושון אמר לי: "צילמתי מאות הלוויות בחיי, מעולם לא ראיתי הלוויות כל כך שמחות ותגובות כאלו חיוביות למצלמה". המלווים ממש מגיבים למצלמה ומודים לך על הצילום, נראה מאוד מוזר.
המת הוכנס להיכל ההספדים כשהארון פתוח ( צילום: )
עיר המתים האמריקאית
אמצעי התחבורה המהיר והנוח בעיר היא הרכבת המהירה (כמו רכבת תחתית, אבל כאן היא עלית). במנילה ישנם שלושה קווים עיליים מהירים כחול, ירוק וסגול. יש עוד רכבת איטית יותר על הפסים, אבל נסיעתה לא מרהיבה, כך גם לא קרונותיה. העלות בקו הירוק בו אנו נוסעים היא 15 פזו (כשקל). הרכבת חדישה ודי צפופה בנוסעים, אך התדירות שלה גבוהה והיא יוצאת כל כמה דקות. הקו הכחול מעביר אותנו אל בית הקברות האמריקאי, או נכון יותר, אתר ההנצחה ל-17,202 הלוחמים שנפלו בקרבות מלחמת העולם השנייה (1941-1944) נגד יפן באזור. האתר עצום בגודלו והוא משתרע על שטח 600 דונם. הקברים, שהם צלבים או מגיני דוד, מסודרים בשורות שורות, ומדובר בעשרות אלפים כאלה. כמו בנורמנדי שבצרפת או ארלינגטון בוושינגטון (וגם בתאילנד, מיאנמר, הודו ומקומות אחרים במזרח). אנדרטת הזיכרון המרכזית בנויה מבטון ושוכנת על גבעה במרכז בית הקברות. במרכז האנדרטה מתנוססים דגלי ארצות הברית והפיליפינים וחרוטים עליה שמותיהם של הנופלים בקרבות. אלה הרשומים בכיתוב זהב, והם לא רבים, הם גיבורי המלחמה שקיבלו את האות הגבוה ביותר בצבא האמריקאי. בתוך המונומנט יש תיאור של מהלכי הקרבות במפות פסיפס על הקיר. האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז, הצמחייה פורחת ומרהיבה והכל במקום. המקום פשוט מרשים. נקודה.
בית הקברות האמריקאי – האתר מתוחזק ברמה מדהימה. הצלבים נקיים, הדשא ירוק עז ( צילום: )
מלון מומלץ בשדה התעופה של מנילה מלון הילטון מנילה ( Hilton Manila ) ממוקם כקילומטר מהטרמינל לטיסות פנים וטיסות בינ"ל של שדה התעופה נינוי אקינו ( Ninoy Aquino International Airport ) במנילה. מולו ממוקם מרכז הקניות ניופורט ( Newport ), שהוא חלק מקומפלקס וורלד מנילה ( World Manila ), שבו גם קזינו גדול, ובמרחק 7 ק"מ מרכז הקניות הענק מול אוף אסיה ( Mall of Asia ). במלון המפנק חדרים גדולים ומרווחים, שקטים מאוד, בריכת שחיה, חדר כושר, בר ומסעדה, המציעה מבחר בלתי נתפס של מאכלים מקומיים ואסיתיים (ארוחת בוקר, צהרים וערב, אם תרצו). הסעה חינם מוצעת מ/אל הטרמינל ומתחם וורלד מנילה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על הפיליפינים
פוארטו פרינססה - פלא עולם
מחוז ביקול - טיול משפחתי באי לוזון
מחוז ביקול - בעקבות הישרדות הפיליפינים
בית הקברות האמריקאי
מלון מומלץ בשדה התעופה של מנילה מלון הילטון מנילה ( Hilton Manila ) ממוקם כקילומטר מהטרמינל לטיסות פנים וטיסות בינ"ל של שדה התעופה נינוי אקינו ( Ninoy Aquino International Airport ) במנילה. מולו ממוקם מרכז הקניות ניופורט ( Newport ), שהוא חלק מקומפלקס וורלד מנילה ( World Manila ), שבו גם קזינו גדול, ובמרחק 7 ק"מ מרכז הקניות הענק מול אוף אסיה ( Mall of Asia ). במלון המפנק חדרים גדולים ומרווחים, שקטים מאוד, בריכת שחיה, חדר כושר, בר ומסעדה, המציעה מבחר בלתי נתפס של מאכלים מקומיים ואסיתיים (ארוחת בוקר, צהרים וערב, אם תרצו). הסעה חינם מוצעת מ/אל הטרמינל ומתחם וורלד מנילה.
מידע נוסף
כתבות נוספות על הפיליפינים
פוארטו פרינססה - פלא עולם
מחוז ביקול - טיול משפחתי באי לוזון
מחוז ביקול - בעקבות הישרדות הפיליפינים
 |
אודות הכותב
עופר לפלר, חובב טיולים מושבע, הספיק לבקר ב- 40 מדינות (ועוד היד נטויה). בעבר הדריך בבית ספר שדה עין גדי וכיום הוא יועץ תקשורת ומשברים וכן יועץ טיולים. כתב את הספר 'מסע באמצע החיים הרפתקה אוסטרלית'.
דוא"ל ofer.lefler@gmail.com |
