www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

האישה היפנית אז והיום


נשים קטנות גדולות - 
האישה היפנית, מחברה מסורתית לחברה מודרנית
מאת: אילה דנון


אגדות ומיתוסים רבים, נקשרו לדמותה של האישה היפנית - מסורה, כנועה וצייתנית, או חושנית ומפתה, בדמות גיישה מצועצעת. התפיסות המערביות רואות ובוחנות את הנשים היפניות, דרך מכלול הסיפורים והדימויים של "ארץ השמש העולה", בה חיים אנשים בבתי עץ ונייר. בחינת מעמדה של האישה היפנית, החל מן העת העתיקה ועד לימינו, מעלה תמונה מורכבת ומרתקת במיוחד.


 נשים ביפן   נשים ביפן
מסורתי ומודרני זה לצד זה  (צילום: אילנה אור-חוף, אילה דנון)
 

המזרח הרחוק




 

יפן - עיין ערך "אהבה"

הקנג'י - כתב הסימניות הסיני, הגיע ליפן לפני כ-1,500 שנה. מקורו בציורים בהם השתמשו הסינים הקדמונים, על מנת לתאר את עולמם ואת חייהם, שהתפתחו לכתב "ציורי", באמצעותו הביעו מילים ורעיונות. לביטויים של רעיונות מורכבים ומופשטים, השתמשו בחיבורן של מספר סימניות. היפנים אימצו את הכתב הסיני המורכב, שיפרו ושיכללו אותו, וכיום - על כל בוגר תיכון יפני, לשלוט בכ-1,880 סימניות שונות.
הסימנית המייצגת את המושג - "אישה", רומזת על קווי המתאר הכלליים של מושאה, באמצעות קווים זורמים, הנראים כדמות עם חזה בולט ורגלים משוכלות. כשביקשו הסינים הקדמונים לתאר שלווה, שלום ורוגע, הם ציירו את האישה תחת גג ביתה (ומנגד - כשצוירו שלוש נשים יחד, קיבלו הסימנים משמעות של - "רעש ומהומה"). אך לשילוב סימנים זה, ישנה משמעות נוספת, של משהו זול - כך, כבר לפני למעלה מ-1,000 שנה, הסכימו הסינים והיפנים, שאותה אישה, המשכינה שלום ורוגע, היא בגדר משהו זול וקל להשגה.
כשביקשו הסינים והיפנים לבטא את המילה "אהבה", הם בחרו בשילוב סימנית האישה וסימנית הילד, הכתובות זו לצד זו, כשהן מסמלות טוב, אהבה וחיבה. את המושגים של "שעשוע" או "סקס", ציינו באמצעות חיבורן של שתי סימניות - גבר ואישה יחד.
 
ימיה הקדומים של יפן, זימנו לנשים תקופה של עדנה מעמדית. הדמות הנשית המשמעותית ביותר ביפן הקדומה היא לא אחרת מאשר אלת השמש - אמאטרסו (Amaterasu) , לה נודעה חשיבות רבה בדת השינטו הקדומה (Shinto). עד המאה ה-8, נשלטה המדינה על ידי נשים-קיסריות. בעקבות שערורייה בה היתה מעורבת הקיסרית שוטוקו(Shotoko)  , הגיעה לקיצה תקופת שלטונן של הנשים-הקיסריות. מאז ועד היום, במשך יותר מ- 1,200 שנים, נשלטת יפן על-ידי קיסרים זכרים.
 
באותה תקופה, נהגו הנשים ללבוש שכבות רבות של בגדים; בגד חגיגי, היה עשוי מלא פחות מ-12 שכבות צבעוניות - כל שכבה קצרה מעט מקודמתה, על מנת שתוכל לחשוף את מגוון הבדים והצבעים שתחתיה. ללא ספק - לנשות אותה תקופה כלל לא היה פשוט להתלבש תוך התאמת צבעים...
כתבות על יעדי טיול ביפן
 
 נשים ביפן   נשים ביפן
גיישות יפניות  (צילום: אילנה אור-חוף, אילה דנון)
כתבה על גיישות ביפן

רומנטיקה אצילית

בשנת 1008, השלימה הסופרת הנפלאה - מוראסאקי שיקיבו (Murasaki Shikib) רומן גדול, בשם
 - "Genji Monogatari"  שמשמעו, בתרגום חופשי - "הרומן הארוך של גנז'י". בספר היא מתארת, בבקיאות רבה ובאופן קולח, מאות דמויות מחצר האצולה היפנית. היא מתארת את חייהם של שלושה דורות בחצר הקיסרית, על מעשיהם ורגשותיהם, תוך שהיא מתמקדת בפרשיות האהבים של גנז'י - הנסיך יפה התואר.
 
באמצעות סיפורו של גנז'י, אנו מתוודעים אל חיי המעמד הגבוה ביפן הקדומה, אז גם היה נהוג ריבוי הנשים (פוליגמיה) -  לגבר היתה אישה ראשית שנקבעה לו בשידוך, ולצידה - פילגשים, שנבחרו על ידיו באופן בלתי אמצעי. מן התיאורים הססגוניים בספר, עולה שאנשי האצולה היפנים, בני התקופה, ידעו לחזר באופן שיטתי, עם הרבה רומנטיקה והשקעה. כך למשל, נהג הגבר לכתוב שיר לבחירת ליבו, על נייר מכתבים עליו זילף מעט בושם, אותו שיגר לאישה, בצירוף פרח או ענף קטן. במידה והאישה היתה נכונה להיענות למחזרה, היא היתה שולחת לו שיר בתגובה, באמצעות אחת המשרתות (לעתים, היו שני הנאהבים מדקלמים את השירים האחד לשני).
לאחר שהגבר המחזר היה זוכה לתגובה חיובית למכתבי החיזור ששלח, היה עליו להתגנב בלילה אל אהובתו. באותם ימים, של לפני למעלה מ-1000 שנה, לא היתה זו משימה כה פשוטה להגיע אל האישה הנחשקת - זאת גרה עם משפחות או נשים אחרות, בבית יפני מסורתי, עשוי עץ, שבמשך היום תפקד כמרחב מחיה אחד גדול; בשעות הערב, היו סוגרים את דלתות ההזזה העדינות, העשויות רשת עץ ונייר (שוג'י), ויוצרים מרחבים פרטיים לדרי הבית. כך, על המחזר הנלהב היה להתגנב לחצר האצולה בחשיכה, ולהצליח למצוא את דלת ההזזה הנכונה, מאחוריה השתכנה האהובה. בספרה, מפליאה מוראסאקי לתאר, כיצד מצא עצמו המאהב, לא פעם, בחיק האהובה הלא נכונה...
 
נשות התקופה התהדרו בשיער ארוך להפליא, שגלש כמעט עד לארץ! הנשים נהגו להשחיר את שיניהן, לגלח את גבותיהן, ולמרוח שכבות עבות של מייק-אפ לבן. עד היום, משמעותה של המילה Shiroi ביפנית,המציינת את המושג "לבן", היא גם - "מעניין"; כלומר, פניהן של הנשים היפות היו "מעניינות".
 
ראוי לציין, שסיפורים מרתקים אלו, על עולמן של הנשים באותה תקופה קדומה, אינם משקפים את סיפורן של נשות יפן כולן - רובן היו בנות המעמד הנמוך, הן עבדו קשה בשדות האורז, והיו אמונות על גידול הילדים והטיפול בבית.
כתבה על האביב ופריחת הדובדבן ביפן
 
נשים ביפן   נשים ביפן
(צילום: אילנה אור-חוף, אילה דנון) 
 

נשות הלוחמים הסמוראים

מסוף המאה ה-12, עולים לשלטון הסמוראים (ובראשם - השוגון), ומעמדה של האישה היפנית משתנה כליל. 700 שנה של שלטון צבאי, מקבעים את מקומה ומעמדה של האישה, בתוך חברה של לוחמים, כנחות למדי -הנשים לא השתתפו בלחימה, ופרט למקרים חריגים נותרו בביתן; הן לא נטלו חלק בשלטון ולא הורשו לאייש משרות ציבוריות. למעשה, תפקידה של האישה, באותה תקופה, הסתכם בניהול משק ביתו של הסמוראי והולדת בנים זכרים, שיוכלו להפוך בעתיד ללוחמים טובים ומסורים.
נשות אותה תקופה, חיוב תוך מסגרת צרה להפליא - הן היו נתונות למרות הבעל, ובמקרה שמת, לא היה להן כל חלק בירושה, והן היו הופכות להיות תלויות בבניהן. ככלל, הן היו חייבות בנאמנות מוחלטת לבעל, ללא סייגים; כך למשל, במידה והבעל התאבד, היתה האישה חייבת ללכת בדרכו וליטול את חייה (בדרך כלל -באמצעות דקירת סכין בצוואר). מעשה זה זכה לשם - "Junshi"  שמשמעו - "הליכה בעקבות האדון"; ואכן, זו היתה מהות קיומן בחברה.
 
בתחילת המאה ה-17, בתקופת שושלת טוקוגאוו'ה (האחרונה שהחזיקה בשלטון הצבאי), החליט השלטון המרכזי, כי על נשותיהם החוקיות של הסמוראים בעלי האחוזות, לגור באדו (טוקיו של ימינו), בסמוך לחצרו של השוגון. הבעל נאלץ להתנתק מאשתו ומילדיו, והיה בא לבקרם מדי כשנתיים בלבד. עם זאת, נראה כי הוא לא נותר בבדידותו, אלא המשיך לקיים מערכות יחסים עם מספר פילגשים במקביל. מנגד, מן האישה מצופה היה כי תיוותר נאמנה לגבר אחד בלבד - בעלה. ככלל, מערכת היחסים בין הגבר הסמוראי לאשתו, הייתה מאופקת למדי, ללא גילויי רגשות מצדו של הגבר לאישה.
השפה היפנית מייחדת מערכות דיבור נבדלות לכל מעמד חברתי, תוך שימוש במילים שונות, היגוי ואף הטיות פועל שונים, בהתאם לאדם עמו מדברים. עד היום, על דובר היפנית, המבקש לפתוח בשיחה עם אדם כלשהו, לחשוב האם אותו אדם מכובד ממנו, שווה לו, או בעל מעמד נמוך יותר. בימי הסמוראים, היה הגבר פונה לאישה בלשון נחותה, בשפה בה היו פונים אל בני המעמדות הנחותים ואף לחיות; האישה, מנגד, היתה מחויבת לפנות לבעלה בלשון של כבוד.
 
נשים ביפן נשים ביפן
נשים ביפן נשים ביפן

(צילום: אילנה אור-חוף, אילה דנון)
 
 

יפן נפתחת למערב - פתיחות ושמרנות בעולמה של האישה היפנית

שנת 1868, מסמלת את ראשיתו של עידן חדש - הרסטורציה של מייג'י, ואיתה פתיחתה של יפן למערב. בהתאמה - הזדמנות מחודשת להתפתחות, עבור בנות המין הנשי. אך האומנם זהו המצב ביפן המודרנית? בדיקת המצב לעומקו, מגלה תמונה מורכבת, המתגלה מתחת לפני השטח.
למראית עין, יפן של היום מתאפיינת במתירנות מינית, שמצליחה להביך לעתים את המבקר המערבי. הצעירים היפנים מתהדרים במיטב מותגי האופנה, לובשים בגדים חושפניים ומקיימים קשרים פתוחים בין המינים. ה"מנגה" - ספרות הקומיקס היפנית, משגשגת להפליא, עם מיליוני ספרונים מצוירים, העוסקים בעיקר בפורנוגרפיה. זאת ועוד, ברחבי המדינה נפוצים "מלונות אהבה", הנחשבים ל"מוסדות" מקובלים ומכובדים, המשמשים כמרחב פרטי לזוגות חברים, ואף לזוגות נשואים, שאינם זוכים לפרטיות בביתם הקט.
למעשה, מאז ומתמיד לא ראו היפנים במין מגבלה, אלא התייחסו לכך כאל משהו טבעי וזורם; יפן המסורתית נחשבה תמיד לפתוחה ומתירנית, כשניתן להרהיב ולומר, שדווקא החשיפה למערב, היא זו שהביאה בה לנסיגה בתחום זה. כך למשל, כשנוכחו היפנים לגלות, שרחצה משותפת במעיינות חמים "לא כל כך מקובלת" במערב, הם מיהרו לאמץ את הקודים החדשים של מודל החיקוי המערבי, והכריזו על הפרדה בין נשים לגברים במרחצאות.
 
נשים ביפן  נשים ביפן
(צילום: אילנה אור-חוף, אילה דנון) 
 

תמונות מחיי נישואין יפניים

עד לפני כ-140 שנה, היתה הפוליגמיה מותרת ביפן. כיום, נאסר על גבר לשאת מספר נשים, אך בהחלט מקובל שגברים בעלי אמצעים, עדיין מחזיקים בפילגש.
נשואי "ארגון", או "שידוך" (Omiai), היו מוסד מקובל למדי ביפן המסורתית. בדרך זו, היו בני הזוג נפגשים באמצעות שדכן (Nakodo) , ולאחר מכן - מבלים תקופת מה ביחד, באירועים חברתיים. כך מצליחים לאחד, גם היום, גברים ונשים, שיש להם הזדמנויות מעטות בלבד להכיר את בני המין השני. עם זאת, מאז שנת 1995, למעלה מ-87% מהנישואין ביפן הם "נשואי אהבה", כשהגיל הממוצע לנישואין עומד כיום על 29 לגברים, ו-27 לנשים.
 
טקס החתונה היפני, מהווה דוגמא מצוינת לפתיחותם ולסובלנותם - הטקס מתחיל במקדש השינטו, ממשיך באולמות אירועים ובמסיבה, ואם יש כנסיה בסביבה, אז ברוכים הבאים לטקס חתונה מרשים גם שם. כמובן שבני הזוג אינם חייבים להיות נוצרים על מנת לקיים טקס נוצרי בכנסיה. אם נקביל גישה זו לתרבותנו, הרי שהזוג הצעיר יתחיל את החגיגות בטקס דתי בבית הכנסת, ימשיך למסיבות ולקבלות פנים "חילוניות", יבקר בדרך בכנסיה (כי נעים לשמוע את קול העוגב), ואף ייפגש עם המואזין, בכדי לקבל ממנו ברכה מאללה...
 
ומה קורה בחיי הנישואין של הזוג הצעיר? על פי התפיסה היפנית, הבעל האידיאלי הוא גבר בריא, הנמצא רוב הזמן מחוץ לבית. זהו, למעשה, המפתח לחיי נישואין מאושרים. לבעל יש מחויבויות הכרוכות בעבודתו, כשלפעילויות החברתיות שאחרי שעות העבודה, חשיבות רבה בקידום מערך היחסים שלו עם עמיתיו למקצוע ולעבודה; באופן זה, הוא יכול לאגור מידע על ההחלטות המתגבשות, ללבן יחסים בין הבוס לעובד וכו'. מנגד, בילויים משותפים של הבעל והאישה נדירים למדי, כשעל האישה להתייחס באהדה לשעות העבודה הארוכות של בעלה. עבורה, משמעותן של שעות העבודה הארוכות היא הערכה מצד הממונים על בעלה, ובהתאמה - אפשרויות לקידום. מאידך אם הבעל עובד פחות שעות, המשמעות, בדרך כלל, היא שאין מספיק עבודה, כלומר -מעמדו המקצועי בסכנה.
 
ככלל, הבעל הוא זה שמביא את המשכורת הביתה, אך המנהלת האמיתית, השולטת על תזרים המזומנים המשפחתי, היא האישה. מדי חודש, מעביר הגבר לאשתו את המשכורת, עמה תנהל את הוצאות הבית וחינוך הילדים, ואף תצייד אותו ב"דמי כיס", בהתאם לצרכיו ולבילוייו. לא האמנתי לדברים הללו, עד שזכיתי לשיחת טלפון מהקולגה של בעלי, שהוזמן על ידיו לאירוע. הוא שאל - "אשתי רוצה לדעת כמה כסף צריך להקדיש לאירוע", וכשלא עמדתי על ההקשר, הוא שמח להסביר לי - "היא צריכה לחשב כמה כסף לתת". אחרי שיחה זו, כבר לא הקלתי ראש במעמדה של האישה היפנית ובכושר הניהול שלה.
 
 
 

(צילום: אילנה אור-חוף, אילה דנון) 
 




 

ילדי המים

אומרים שלקח ליפנים 25 שנה לאשר את השימוש בגלולה למניעת הריון, ו-6 חודשים בלבד לאישור הוויאגרה... עד לא מזמן, היה אסור ביפן השימוש באמצעי מניעה, כשזכותה של האישה להימנע מהריון בלתי רצוי היתה מוגבלת למדי. מדי שנה, בוצעו ביפן כ-700,000 הפלות מלאכותיות רשומות, כשמספרן בפועל הגיע ליותר משני מיליון! הפער הגדול בין הנתונים הרשמיים לאלו שהיו בפועל, נבע ממגוון שיקולים זרים, ביניהם - ניסיונם של הגניקולוגים היפנים לשמר את המצב הקיים, ולהעלים את הכנסותיהם העצומות משוק ההפלות.
לפי דת השינטו הקדומה, אדם שנפטר מוות בלתי טבעי רוחו משוטטת חסרת מנוחה בעולם. על מנת להשקיט את הרוח, מאפשרת דת הבודהיזם, האחראית על טקסי המוות ביפן, לזכור את מותו. האם נוהגת האם לרכוש לזכרו פסלון של גיזו (Gizu), הנחשב לאל הילדים, המתווה את דרכם לגן העדן. האמהות מציבות את הפסלון בחצר המקדש, ובאות לזכור את "ילד המים" (כסמל למים העוטפים את העובר ברחם האם) ולהשקיט את רוחו.
 
נשים ביפן   נשים ביפן
 

מסירות משפחתית

ביפן המודרנית, מוצאות עצמן הנשים הנשואות במצב מתסכל למדי, כשהן צריכות להחליט על המשך התפתחותן האישית. תפיסות מסורתיות שורשיות, ממשיכות לכבול את אפשרויות התפתחותן המקצועית - נתונים סטטיסטיים מראים, שכוח העבודה של הנשים ביפן, מגיע לכמעט 50% מכוח העבודה הכללי (49.2% מהאוכלוסייה, נכון לשנת 2002). יחד עם זאת, נשים מחזיקות רק ב-8.9% ממשרות הניהול.
עם היוולדו של הילד הראשון, עומדת האישה המודרנית, שכבר הספיקה לעבוד ולהתפתח, בפני מצב טעון ומורכב -על פי התפיסות המקובלות, היא מחויבת להקדיש את עצמה לחינוך ולגידול ילדיה, כשמצופה ממנה התמסרות מוחלטת לצרכיהם. למעשה, הצלחתם של הילדים היא הצלחתה של האם, וכישלונם מתפרש באופן חד משמעי ככישלונה.
 
רק בשנת 1945, הותרה ביפן זכות ההצבעה לנשים. נתון זה אינו מצביע בהכרח על שמרנות גבוהה ביחס למדינות מפותחות במערב; בצרפת, למשל, הוענקה זכות הבחירה לנשים, רק בשנת 1944.
 
האישה היפנית המודרנית, היא משכילה ומקצועית, אך היא מודעת לעובדה שאם ברצונה לקדם את הקריירה שלה, היא חייבת להקדיש, במקביל, תשומת לב מוחלטת ומלאה לטיפוח ביתה ומשפחתה. בחיי היומיום, הבעל אינו מחויב לעזור לאישה במטלות הבית, או בחינוך הילדים; כך, ההחלטה על קידום קריירה אישית, דורשת מהאישה היפנית אומץ רב ועבודה מתישה, או לחילופין - החלטה מוקדמת לא להיכנס למחויבות של נישואין ומשפחה. כך, ניתן למצוא כיום בחברה היפנית "נשות קריירה" רבות, שבחרו שלא להתחתן, מה שמאפשר להן להקדיש את תשומת הלב המלאה להתפתחותן המקצועית.
 
למרות תדמיתה הנחותה, ניתן לומר כי האם היפנית המודרנית, נמצאת בעמדת כוח במשפחה, כמי שמחליטה על אופן חינוך ילדיה. סיפורה של קיוקו, חברתי הטובה, מהווה דוגמא מצוינת כיצד יכולה כיום אם יפנית לשפר את איכות חייה, הודות לילדיה. קיוקו ביקשה לאפשר לילדתה (בת השנתיים וחצי), ללמוד בגן מסוים, בו תוכל להיחשף לשפה האנגלית. מגן זה (כך לפחות רווחו השמועות), גבוהים יותר סיכויי הילדים לעבור את בחינות המעבר לבית ספר פרטי ויוקרתי. מאחר שבעלה והוריו גרו בפרברי טוקיו, החליטו בני הזוג (כפי הנראה, בהשפעת האישה), שהיא תגור עם ילדתה בדירה שכורה בטוקיו, למען מימוש החזון החינוכי. הבעל המשיך לנהל את עסקיו בפרברים, ונשאר לדאוג להוריו, כשהוסכם שקיוקו תגיע רק בסופי שבוע לבית שבפרברים. האם והבת הגיעו למרכז טוקיו, אני זכיתי בחברה טובה, וקיוקו חיה והתפתחה במרכז העיר, התרחקה מעול הבית הגדול שבפרברים, הדורש תדיר תשומת לב מרבית, וזכתה להקדיש את שעותיה הפנויות להתפתחות עצמית.
יעדי טיול באזור טוקיו
 

קשרי משפחה ביפן

במשפחה היפנית המסורתית, גדלו רוב הילדים תחת קורת גם אחת עם סבם וסבתם, כשהם זוכים ליהנות מקשר בלתי אמצעי עם חכמת החיים של המבוגרים. חובתה של הכלה הטרייה, אשתו של הבן הבכור, הייתה לשרת את הוריו של בעלה, ולדאוג לכל מחסורם, בשעה שהבעל דואג לפרנסת הבית. פתגם יפני מתאר את חובת המשפחה הצעירה לדור ההורים - "לגור קרוב מספיק, בכדי להביא מרק חם לפני שהוא מתקרר".
ביפן המודרנית, נחלש מאוד הקשר המשפחתי המורחב - צעירים רבים עזבו את האזורים הפריפריאליים, ועברו לעיר הגדולה. ההזדקנות מהווה את אחת הבעיות החברתיות הכואבות ביותר, ומספר המבוגרים הסובלים מבדידות עולה בהתמדה.
כתוצאה מהפיתוח הכלכלי והעלייה ברמת החיים, שוקלות משפחות יפניות רבות לרכוש בתים המאפשרים מגורי שלושה דורות. נשות יפן של המאה ה-21, כבר הספיקו להשמיע קולות מחאה בנושא, אך נראה כיימים יעידו על השפעתן.
 
 
  
 

מיהן נשות העתיד של יפן?

נשים צעירות, ביפן המודרנית, זוכות לאורח חיים חופשי ומתירני למדי, אך הן ממשיכות לחיות בתוך מסגרת חברתית סגורה, המקבעת את מקומן ומעמדן. השפעתן החברתית הגדולה ביותר של הנשים היפניות, היא מתוקף אחריותן על חינוך דור העתיד. עם זאת, נותרת פתוחה שאלת היסוד,על פי אילו תפיסות וערכים יעוצב דור העתיד? השפעתן המוחלטת של הנשים בנושא זה, יכולה להביא לשינוי חברתי חסר תקדים ביפן.
 
מה שונה מצבן כיום מתקופות אחרות בהיסטוריה? השוני נעוץ כפי הנראה בעידן של שינויים מהותיים המתרחשים בחברה ובכלכלה היפנית: הקטנת שיעור הילודה ועליה בתוחלת החיים, באים לידי ביטוי בהזדקנות משמעותית של אוכלוסיית יפן. בשני העשורים הקרובים צפויה אוכלוסיית יפן להתכווץ ב- 10%. עד 2030 יהיו ביפן רק שני עובדים על כל פנסיונר. ועד 2050 שלושה עובדים על כל שני פנסיונרים. משמעות מעשית של עובדות אלה הן: צמצום דרמטי באוכלוסייה בגיל העבודה ביפן. הממשלה היפנית הבינה תמונת מצב עגומה זו ומנסה להציע פתרון מערכתי כולל, על מנת להוציא את נשותיה המשכילות, המקצועיות וההחלטיות, אל הזירה הכלכלית.
 

מידע נוסף

כתבות נוספות 






כרמית וייס
 
אודות הכותבת
אילה דנון, גיאוגרפית, בוגרת תואר שני בגיאוגרפיה כלכלית. התגוררה ביפן, חיה את ההוויה היפנית ודוברת השפה. מייסדת יפן חוויה אחרתהמתמחה בארגון והדרכת טיולי עומק וייעוץ למטיילים ביפן. מרצה ומעבירה סדנאות עסקיות לחברות המעוניינות להעמיק את היכרותן עם תרבות העסקים ביפן.

לקריאת כתבות נוספות של אילה








מספר צפיות: 12303
3467