.jpg)
עולמה של הגיישה
מאת: אילה דנון
אם עלה בדעתכם להגיע באופן בלתי מתוכנן לבית תה ולזכות באירוח של גיישה יפנית, מוטב שתיקחו לתשומת ליבכם, כי הזמנת האירוח מתקבלת רק על ידי איש קשר יפני מכובד. בערב בילוי עם גיישה תזכו לבידור קבוצתי (20-3 איש) בן 7-6 שעות, בעלות של מאות דולרים, תזכו במיטב אומנות מסורת הבילוי היפני: שירה, נגינה בשאמיסן, ריקוד ואוכל.
למעשה, רוב הגברים המערביים לא יודעים להעריך את רמת האומנויות הגבוהה שמפגינות הגיישות, לא נהנים מקולות השירה החד-גוניים (כפי שהם נשמעים לאוזן מערבית), או מהקצב האיטי בו מתנהל האירוע.
בכתבה זו נעשה היכרות עם עולמה של הגיישה היפנית מהמאה ה-17 ועד ימינו.
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
ראשית ימי השעשועים ביפן
השוגון לבית טוקוגאוו'ה הצליח להביא ליפן בתחילת המאה ה-17 תקופה ארוכה של יציבות ושלום. תקופה זו, המכונה "תקופת אדו" (על שם העיר בה בחר להקים השוגון את משכנו), נמשכה למעלה מ-260 שנים, במהלכן חלה התפתחות עירונית מואצת ושגשוג כלכלי חסר תקדים. לאור הפריחה המרשימה, החליט השוגון לאשר את הקמתם של "רובעי שעשועים", בערים הגדולות של יפן – אדו (טוקיו של ימינו), קיוטו ואוסאקה; ברבעים אלו, חיו הגיישות והזונות והתפתחו תיאטראות הקבוקי.
אוכלוסיית יפן, באותה תקופה, נחלקה באופן ברור ונוקשה לארבעה מעמדות מוגדרים: בראש הסולם החברתי – הסמוראים, אחריהם האיכרים, ובתחתית הסולם – אנשי המלאכה והסוחרים; אנשי רובעי השעשועים נחשבו כחסרי מעמד – הם היו נחותים אף מתחת למעמד הסוחרים הנמוך ביותר.
כל הכתבות על יפן
הסוחרים, שצברו כסף רב בתקופה זו, הורשו ליהנות ממנעמי רובעי השעשועים, אך לא כן הסמוראים – אלה הוזהרו בפירוש, שלא יבזבזו את משכורותיהם החודשיות בביקור באחד מבתי הזונות. יחד עם זאת, אזהרותיהם של ההורים והזקנים לא נפלו תמיד על אוזניים קשובות, וסמוראים רבים היו מסווים את מעמדם ויוצאים לבלות ברובעי השעשועים.
כתבה על יעדי טיול באזור טוקיו
כל הכתבות על יפן
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
סיפורה של גיישה
הזונות והגיישות, שאכלסו את רובעי השעשועים, היו ילדות/נערות, שנרכשו מבתי הוריהן – רובן מכפרים עניים, בהן המשפחות מרובות הילדים לא יכלו לפרנס את עצמן ולדאוג להשכלת הילדים. הנערות "אומצו" על ידי אימהות פיקטיביות, והחלו באימונים מפרכים לקראת העיסוק במקצועות השעשוע, בהם נדרשו להפגין מקצועיות גבוהה למדי. משפחתה החדשה של הזונה או הגיישה, דאגה לכל מחסורה והשקיעה סכומי כסף גדולים ב"לימודים מקצועיים" עבורה; כל השקעה הייתה נרשמת כחוב למשפחה, שעל הזונה או הגיישה היה לפדותו, בעת שתתחיל להכניס רווחים ל"בית".
הזונות (Oiran) דורגו לפי יופיין ולפי כישוריהן – ה"פשוטות" יותר הוצגו לראווה בכלוב גדול, ואילו זונות הצמרת היו נישאות באפיריון, כשהן מלוות במשרתות. רשמית, אסור היה לזונות לפעול מחוץ לשכונות היעודיות, אך במהירה הן נמצאו גם במקומות אחרים. זונות הצמרת היקרות הציעו בידור איכותי, מקיף וארוך, שכלל נגינה, שירה ואכילה, ולאחר מכן – המעשה המיני. זונות הצמרת פיתחו גינוני אצילות לכל דבר – בתחילת דרכן, היו עוסקות בעצמן בשלב הראשוני של בידור הלקוחות; כשהתעשרו, החזיקו בעוזרים ומשרתים, שחולקו לפי תחומי התמחות שונים (בטחון, ניקיון, אומנות ועוד).
מי שהייתה מופקדת על תחום האומנות, נקראה "גיישה" (Geisha, המורכבת מ- Gey – אומנות, ו- Sha – אדם). הייתה זו מעין אומנית, שניגנה, רקדה, שרה, ניהלה שיחה מפתה והגישה תה. למעשה, הגיישות הראשונות היו אומניות, שעבדו בשירותן של זונות הצמרת, כשרק בהמשך הופרד המקצוע מתחום הזנות. אט אט, החלו הגיישות לקיים אירועים משל עצמן, ללא קשר לזונות הצמרת, ואף הקימו בתי אירוח, המכונים – Chaya. עד המאה ה- 20, שימשו בתפקיד גיישה גם גברים וגם נשים; כיום, מקצוע זה בלעדי לנשים.
הגיישות גרו בבתים מיוחדים, משם היו מזמינים אותן, על מנת שיבדרו לקוחות בבתי התה (ששימשו גם כמסעדות); "חבילת" הבידור כללה נגינה על שאמיסן (כלי פריטה יפני מסורתי), שירה, ריקוד, שעשועי משחקים ושיחה קלילה, שתמיד מהולה ברמזים ארוטיים ובחנופה. עבודתן של הגיישות הייתה קשה להפליא, רבות מהן היו משועבדות לעבודתן (וכך גם הזונות), וכתוצאה מכך
מידע נוסף
בתי מלון בטוקיו
בתי מלון בקיוטו
השכרת רכב ביפן
כתבות נוספות
האביב ופריחת הדובדבן ביפן
עונת פסטיבלי הקיץ ביפן
מסלול טיול ביפן - טוקיו
יעדי טיול בקיוטו
איי אוקינאווה - איי יפן הדרומיים
עונת פסטיבלי הקיץ ביפן
מסלול טיול ביפן - טוקיו
יעדי טיול בקיוטו
איי אוקינאווה - איי יפן הדרומיים
 |
אודות הכותבת
אילה דנון, גיאוגרפית, בוגרת תואר שני בגיאוגרפיה כלכלית. התגוררה ביפן, חיה את ההוויה היפנית ודוברת השפה. מייסדת יפן חוויה אחרת, המתמחה בארגון והדרכת טיולי עומק וייעוץ למטיילים ביפן. מרצה ומעבירה סדנאות עסקיות לחברות המעוניינות להעמיק את היכרותן עם תרבות העסקים ביפן.
|
