www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



קווי נאסקה ואוצרות התרבויות העתיקות של פרו
מאת: ד"ר רמי דברת


היינו שלושה במטוס החד-מנועי: הטייס הפרואני פדרו, חברי הישראלי שאול ואני. המטוס הקטן היטלטל מצד לצד בעת שהטייס אפשר לנו לצפות בבירור במתרחש לרגלינו, במדבר. בין קפיצה לקפיצה שהמטוס החד-מנועי ביצע באוויר, הצלחנו להבחין בציורי ענק המשורטטים על האדמה המדברית. רק מספר דקות קודם לכן טיפסנו בעקבות הטייס הלבוש חולצה לבנה, על שלוש המדרגות אשר הובילו למטוס שחנה בשדה התעופה הקטן של נאסקה.


קווי נאסקה ומגדל התצפית, פרו
קווי נאסקה, העץ והידיים ומגדל התצפית (צילום: רעות לסרי)
 
בלילה הקודם הגענו עייפים למלון מאובק בעיירה. הדרך בת 400 הקילומטרים מבירת פרו לימה (Lima) דרומה לנאסקה, באוטובוס ישן שקפץ על כל מהמורה אפשרית בדרך המשובשת, הייתה מייגעת, אך התנחמנו בתקווה לחזות ביום המחרת בתופעה יוצאת הדופן. כבר בלימה הציעו לנו לפנות בנאסקה לבחור בשם ניר, כדי שיארגן לנו "מפגש" עם ציורי הענק שבמדבר.
 
עם הגיענו למלון בנאסקה (Nazca), ביקשנו לדבר עם ניר כפי שיעצו לנו. בדלפק הקבלה אמרו לנו שניר נמצא לא רחוק והם יקראו לו. ההמתנה לניר ארכה יותר מרבע שעה, אשר בה שאלנו את עצמנו מיהו אותו ישראלי אמיץ אשר מארגן טיולים לנאסקה. בעודנו דנים בינינו ובין עצמנו בשאלה איזו יחידה מובחרת בצה"ל הכינה את ניר ל"שירות" תובעני בתנאים- לא תנאים השוררים בנאסקה, קידם את פנינו בברכת שלום בעברית מקומי נמוך קומה ומלוכסן עיניים, הושיט את ידיו אלינו באומרו בעברית במבטא ספרדי-אינקאי בולט: "נעים מאוד, אני ניר". לשאלתנו הכיצד הוא קורא לעצמו בשם ישראלי למהדרין השיב: "זה טוב לעסקים" וכשנזכרנו כיצד אנחנו עצמנו הגענו אליו, לא יכולנו שלא להבין את ההיגיון שבדבר.
 

יעדים בכתבה זו על מפת פרו: לימה (A), נאסקה (B)
 

אמריקה הלטינית




 
הקסם שבציורים המסתוריים
בבוקרו של יום המחרת הובלנו לאחר כבוד לשדה התעופה ועלינו למטוס החד-מנועי. זה באמת הזמן לעסוק ביתר אריכות במה שמוגדר "אחת התעלומות הגדולות ביותר של התרבויות ההיסטוריות". בלב המדבר שורטטו ביד נעלמה עשרות ציורים, המכונים בשם קווי נאסקה (Nazca Lines), שאורכם נמדד בעשרות עד אלפי מטרים כל אחד.
הציור השכיח ביותר הוא קו ישר, אשר כמוהו יש מאות. הקווים באורך הנע בין מספר עשרות מטרים לתשעה קילומטרים, ורוחבם של אחדים הוא כמה עשרות מטרים. לעתים מדובר במספר קווים המשורטטים במקביל, כך שחלק מהם יוצרים צורות גיאומטריות, כמו למשל משולשים שווי שוקיים. רוב הקווים הישרים מובילים, לפחות באחד משני קצותיהם, למספר אבנים המונחות בצורת כוכב.
 

הציפור, קווי נאסקה בפרו
הציפור, קווי ציור גאוגליפי - תעלומה במדבר
(צילום: רעות לסרי)

 
בנוסף לקווים הישרים ניתן להבחין ממעוף הציפור גם במספר לא מבוטל של קווים מעוגלים, רובם בצורת ספירלה. כל הציורים ממוקמים בשטח המשתרע על פני מאות קמ"ר, במישורים הצחיחים באזור המדברי של נאסקה. כדי ליצור את הצורות המצוירות, הוסרו שכבות האבנים והקרקע היבשה, אשר כיסו את פני השטח, ומתחתן נחשפה שכבת הסחף הבהירה יותר.
 
 אין ספק שצורות הענק המרשימות ביותר, הן אלו המתארות צמחים ובעלי חיים. החוויה שבצפייה בהן מגובה של מספר מאות מטרים, היא מאד מיוחדת. ליד לוח המחוונים של הטייס, מוצגת לה כלאחר כבוד, מפה של הציורים הבולטים והמרשימים ביותר. כך שכל מה שנותר לטייס הוא להטיס את המטוס לעבר ציורים אלה.
 
פעם הוא עובר לידם כך שהיושב בצידו הימני של המטוס יוכל לצפות בהם בנוחות, ולאחר מספר שניות הוא פונה בסיבוב מפחיד למדי ( אשר לא נועד לרכי הלב והקיבה), כך שגם היושב במושב השמאלי יזכה לראות את אותו הציור בדיוק. בין הציורים נוכל לזהות עץ גדול, כלב, עכביש, קוף עם זנב מסולסל וגדול בצורת ספירלה, דג גדול ומספר בעלי כנף, אשר ביניהם בולט קוליברי שמקורו ארוך כל כך, עד אשר הוא דומה לאחד מהקווים הישרים אשר המישור כה מלא בהם. ציור אחד בולט באופן מיוחד במוזרותו: על צלע הר "עומדת" דמות משונה. זהו הציור היחיד בין כל הציורים, שמזכירה במשהו אדם. ראשו משונה, עגול וגדול באופן יחסי לגופו, ובמרכזו שתי עיניים, גם הן גדולות באופן מיוחד.
לאחר שנחתנו, ונרגע מעט הדופק המהיר בשל להטוטיו האווירונאוטיים של הטייס, ולאחר שהרפו מאיתנו הילדים שהקיפו אותנו בניסיונם למכור לנו מזכרות מציורי נאסקה, התפנינו לסיפורים, להשערות ולתיאוריות העוסקות בקווים - מי יצר אותם, לשם מה וכיצד הם נשתמרו זמן רב כל כך.
 
 העכביש קווי נאסקה בפרו
העכביש, החוויה המיוחדת שבצפייה בציורים מגובה של מאות מטרים (צילום: רעות לסרי)
 
העניין שבתעלומה טובה
קווי נאסקה התגלו לראשונה לאדם הלבן רק בשנות ה-20 של המאה הקודמת. החוקרת אשר שמה נקשר יותר מכל למקום היא מריה רייך (Maria Reiche), ארכיאולוגית ומתמטיקאית גרמניה, שחקרה את הציורים כמעט ללא הפסקה משנת 1940 ועד למותה בשנת 1998 בגיל 95 (היא נקברה בכבוד מלכותי בעמק נאסקה). רייך היא האחראית לכך שהוחל איסור לנסוע ולדרוך על משטחי הציורים (מלבד כמובן למטרות מחקר ותיעוד), בשל הנזק העלול להיגרם להם. בנוסף הקימה רייך גם מוזיאון צנוע במרכז המבקרים הקטן של נאסקה, המסביר את דעתה על התופעה. היא שיערה שהציורים הם חלק מלוח אסטרונומי ענק, שהיה בשימושם של בני תרבות נאסקה שחיו באזור, ושורטטו בין השנים 300 לפני הספירה ועד 800 לספירה. מספר עדויות תומכות לדעתה בגישה זו - העובדה שחלק מהקווים הישרים מובילים לנקודות בשטח שיש להן משמעות אסטרונומית מיוחדת, והעובדה שחלק מציורי החיות (למשל הקוף) נמצאו גם על כלי קרמיקה מתרבות נאסקה הקדומה.
 
תיאוריה אחרת טוענת כי הציורים הם למעשה התוויה של שבילים, המובילים למקורות מים במדבר הצחיח. התיאוריה המוזרה ומרחיקת הלכת ביותר היא של אריק פון דניקן, שפורסמה בספר (שהפך גם לסרט) "מרכבות האלים". לפי תיאוריה זו הציורים הם פרי מלאכתם של חוצנים שנחתו על כדור הארץ. פון דניקן הסתמך בעיקר על שני ציורים - משולש שווה שוקיים ארוך במיוחד, אשר תואר על ידו כסימון מסלול נחיתה של ספינת החלל; וציור האדם המשונה, אשר תואר על ידו כדיוקן עצמי של החוצנים. כמובן שגישתו יוצאת הדופן של פון דניקן אמנם  נתנה פרסום רב למקום, אך אינה מקובלת על מרבית החוקרים הרציניים.
 
מעבר לכל ההסברים הרבים אשר מושמעים חדשות לבקרים לגבי מקורם של קווי נסקה, הרי שלעת עתה, לאחר שאין אף הסבר אחד אשר נותן הסבר המניח את דעתם של מרבית העוסקים בתחום, ניתן לומר כי קווי נסקה כנראה יישארו תעלומה, אשר ספק אם אי פעם תיפתר בצורה משביעת רצון.
עוד על קווי נאסקה בכתבה חידת קווי נאסקה באתר זה.
 
שאלה מסקרנת נוספת היא כיצד הצליחו ה"אמנים" ליצור את הציורים. יש הטוענים כי בשל גודלם קשה היה לתכנן אותם ולבצעם ללא הכוונה כלשהי ממקור שנמצא גבוה מעל פני השטח. יש אף חוקרים המשערים כי לשם תכנון הציורים וביצועם נעשה שימוש בכדור פורח, אך אין לכך כל עדויות. אחרים טוענים כי המשימה לא הייתה מסובכת כל כך, ושבהתחשב בעובדה כי הסימטרייה בין שני חלקי ציורי בעלי החיים אינה מושלמת, כפי שנראה במבט ראשון, מספיק היה להקים מגדלי עץ בגובה כחמישה מטרים וליצור את הציורים תוך כדי שימוש בקנה מידה.
 
מספרים שמריה רייך אמרה כי "לעולם לא נדע את כל התשובות, אך זהו כל העניין שבתעלומה טובה".
הציורים נשתמרו במשך שנים כה רבות בזכות האקלים המדברי היבש במיוחד השורר במקום, ובעזרת סופות החול השכיחות, ש"מנקות" אותם מדי פעם מהחול אשר מכסה אותם בשכבה דקה.
 
 בית הקברות בצ'אוצ'ילה, נאסקה, פרו
קבר שנשדד בצ'אוצ'ילה (צילום: יובל נעמן)
 
זהב בני נאסקה
קווי נאסקה היו אמנם הסיבה העיקרית לבואנו לאזור, אך בעיר המאובקת והצנועה ובסביבותיה, קיימים גם מוקדי עניין נוספים. המעניינים שבהם הם אולי בתי הקברות שבסביבה, אשר הגדול שבהם נמצא במרחק כ-30 קילומטר מדרום לעיר, במקום בשם צ'אוצ'ילה (Chauchila). כאן מחכה לנו מראה ביזארי ומקברי משהו: בין מספר "קברים מסודרים", נוכל להבחין במספר רב של עצמות, גולגולות וחלקי גופות הפזורים על פני שטח נרחב. לחלק מהגולגולות יש שיער באורך של מטר עד שניים, שנאסף ברצועות עור, חלק מהגופות כוסו בשרידי לבוש מבד, וליד חלק אחר הונחו כלי קרמיקה שבורים למחצה. השרידים והאבזרים נשמרו כיוון שבני הנאסקה נהגו לחנוט את הגופות ולמשוח אותן בחומרים שהרחיקו את חיות הטרף, ובסיוע מזג האוויר החם והיבש, המומיות כמעט ולא נפגעו.
אולם את מה שלא עשו פגעי מזג האוויר עשו שודדי הקברים. בני נאסקה האמינו בעולם הבא ולכן קברו את מתיהם כשהם לבושים במיטב מחלצותיהם וכשהם עונדים את היפים שבתכשיטיהם. כך קרה שלאחר ששודדי הקברים סיימו את מלאכתם הושארו המומיות ושאריות החפצים בשטח.
כאשר חזיתי במראה המוזר, לא הצלחתי להשתחרר מהמחשבה, על הגילויים אשר נכונו לארכיאולוגים שינהלו במקום חפירה מסודרת (אשר למיטב ידיעתי טרם בוצעה עד היום).
 
אם ראינו שברי קרמיקה ב"בית הקברות הפתוח", הרי שמעניין לראות כיצד מייצרים כלי קרמיקה בעצם ימינו אלה, באותן שיטות אשר אפיינו את תרבות נאסקה לפני 1,500 שנה ויותר. זאת אפשר לעשות במספר מקומות בעיירה נאסקה של ימינו, בהם משתמשים עדיין בתנור חמר מסורתי ובצבעים המופקים אך ורק מחומרים טבעיים, כפי שעשו אבותיהם של הקדרים המודרניים.
בסביבותיה של נאסקה עדיין מפיקים זהב בשיטות פשוטות, דהיינו על ידי איסוף כמות גדולה של חול ואדמה, שבהם טמונים גרגרי המתכת היקרה. לאחר מכן מופרדים הגרגרים משאר חלקי האדמה באמצעים ידניים פשוטים.
 
מומיות בבית הקברות צ'אוצ'ילה בנאסקה, פרו
מומיות שנחשפו על ידי שודדי קברים, ניצבות במדבר וצופות אל המרחק (צילום: יובל נעמן)
 
ארוטיקה קדומה בקרמיקה
בחינה מעמיקה יותר של נושא הזהב ועבודות קרמיקה הובילה אותנו לביקור בבירתה של פרו, לימה. שניים מבין המוזיאונים הבולטים בעיר הענקית מוקדשים לזהב ולקרמיקה.
מוזיאון הזהב (Museo Del Oro) כולל יותר מ-10,000 מוצגים העשויים מזהב, כסף ונחושת. המוזיאון ממחיש את התפקיד המרכזי של המתכות היקרות בתרבויות הפרה-קולומביאניות ואת מגוון השימושים שנעשו בהן - החל מתכשיטים, מסכות וחפצי פולחן ועד לשימושים מעוררי סקרנות, כגון, ניסוי להשתלת פיסת זהב כדי לסתום חור שנוצר בגולגולת אדם. התצוגות במקום ממחישות גם את אחת הסיבות העיקריות לכיבושן של טריטוריות בחלק זה של העולם על ידי האירופים - רצונם של האחרונים להתעשר בשוד מתכות יקרות מהאמרידים (Amerindian "אינדיאנים"), תושביה המקוריים של יבשת אמריקה. ואכן, הספרדים שדדו כמויות בלתי נתפסות של פריטים מזהב, התיכו אותם והשתמשו בהם לצורכיהם.
מוזיאון הזהב נמצא בכתובת: MonterricoAv. Alonso de Molina 1100
 
מוזיאון הקרמיקה, או בשמו המלא מוזיאון רפאל לארקו הררה  (Museo Arqueológico Rafael Larco Herrera), הממוקם בשכונת פואבלו ליברה, מכיל את אחד האוספים הגדולים ביותר בעולם של עבודות קרמיקה פרה-קולומביאניות. בסיור במוזאון, אפשר להבחין כי תרבויות קדומות רבות הצטיינו בתחום זה, וכמו כן לעמוד על ההבדלים בין הכלים של התרבויות השונות. גולת הכותרת של הביקור במוזיאון היא אגף נפרד (הסגור לילדים), בו מרוכזים פסלי קרמיקה ארוטיים, ברובם של בני התרבויות צ'ימו ומוצ'ה. עיון בפסלים יגלה לנו במהרה כי בנושאים הקשורים לתנוחות מיניות אין חדש תחת השמש, וכי כבר לפני מאות שנים ידעו בצד הזה של העולם לא מעט על סקס וארוטיקה.
מוזיאון לארקו נמצא בכתובת: Pueblo LibreAv. Bolivar 1515
 
 לימה בירת פרו
עיר של תרבות קולוניאליסטית ובתים צבעוניים (צילום: יובל נעמן)
 
שמחת החיים הפרואנית
לימה, בירת פרו, הוקמה על ידי הספרדים בינואר 1535, באזור שבו היו התיישבויות של בני האינקה. הקים אותה פרנסיסקו פיסארו (Francisco Pizarro), שכיר חרב וקונקויסטדור (כובש למען הכתר) ספרדי, אשר כבש את פרו עבור הכתר הספרדי והפך את לימה למרכז הספרדי, בחלקה הפסיפי של מרכז אמריקה הדרומית. ארמונו של פיסארו עמד בכיכר החשובה ביותר של לימה הקולוניאלית, פלאזה מאיור  (Plaza Mayor/Plaza de Armas). כל מבני הכיכר, כמו גם מרביתם של בנייני לימה מהמאה ה-16 וה-17, נהרסו ברעידת האדמה הגדולה של 1746, ועל חורבות ארמונו של פיסארו ניצב היום לתפארה ארמון הממשלה, שהוקם במאה ה-20 ומשמש למעשה כמשכן הנשיא.
אחד המראות הפופלריים ביותר בכיכר, הוא חילופי המשמר של חיילי המשמר הנשיאותי, על בגדיהם הצבעוניים והמצועצעים, שמתבצעת בצהרי היום. כיאות לכיכר שהיא מרכזה של ישות שלטונית, נוכל למצוא בה גם קתדרלה, אשר גם היא שחזור בן המאות ה 18-19 של המבנים שהוקמו במאה ה- 17 והתמוטטו ברעידות האדמה. בקתדרלה שמורות גם עצמות המיוחסות לפיזארו. בצמוד לארמון הממשלה קל להבחין בארמון הארכיבישוף, על מרפסותיו המעוטרות קישוטים וגילופי עץ. אגב, בלימה רבים הבתים בעלי המרפסות הבנויות בסגנון מורי- אנדלוסי, עד כדי כך שיש היום "סיורי מרפסות" מאורגנים בעיר, כאשר מרפסות ארמון הארכיבישוף נחשבות לגולת הכותרת שלהן. מבין כנסיותיה הרבות האחרות של לימה, בולטת במיוחד זו של סן פרנסיסקו, בניין ענק בן המאה ה- 17, אשר בולטים בו במיוחד שני מגדלים תאומים, הצבועים צהוב עז.
 
ביטוי לפרק אחר בהיסטוריה של המדינה, ניתן למצוא בכיכר סן-מרטין אשר הוקמה ב 1921, במלאת 100 שנים לשחרורה של פרו. במרכז הכיכר - פיסלו של חוזה סן-מרטין (José de San Martín), איש צבא ארגנטינאי, אשר היה מעורב במאבק לשחרור מספר מדינות בדרום אמריקה מעול שלטון הספרדים. הוא כבש את לימה ב 21 ליולי 1821 וכשבוע לאחר מכן הכריז בה על עצמאותה של פרו (כשאת השחרור הסופי הוא השאיר לסימון בוליבר וסוקרה, שהכניעו את אחרוני הספרדים בקרב אייקוצ'ו מאוחר יותר).
 
המשך הסיור בלימה, חושף עיר שקסמה הקולוניאלי נגוז במידה רבה, עקב רעידות האדמה השכיחות יחסית, ריבוי אוכלוסין, שגרם להיווצרות חגורה רחבה של משכנות עוני סביב שכונות העיר, ובגלל הקשיים שמערימות בעיות בטחון פנים במדינה על חיי היומיום. כל אלה וגם האקלים החם, היבש והלא נוח של העיר, אינם מפחיתים משמחת החיים של תושביה.
 
החוויות הזכורות לי ביותר מביקורי בעיר הן אלו הקשורות לשמחת החיים הפרואנית - כך לא יכולתי להתיק את מבטי מהמחוללים בתחרות ריקודים ספונטנית, אשר התקיימה באחת הרחבות הציבוריות ברובע המודרני מירה פלורס (Miraflores). התחרות נמשכה שעות רבות בהשתתפות מקומיים בני כל הגילים, אשר יצרו זוגות למשך ריקוד אחד או שניים. מספר ימים לאחר מכן, חבר אלי באחת ממסבאות מרכז העיר עורך דין מקומי לבוש במיטב מחלצותיו, שכטוב ליבו בבירה שלח ידו בגיטרה ולא הרפה ממני, עד אשר לימדתי אותו לשיר ולנגן "הבאנו שלום עליכם".
כתבות נוספות על לימה באתר זה: מידע וטיפים למטייל בלימה בירת פרו, לימה - רומא של דרום אמריקה.
 
 שוק בלימה, פרו
שוק בלימה הבירה - הכל ציורי בעיר זו, אפילו אם זה רק ירקות
(צילום: יובל נעמן)
 





רמי דברת אודות הכותב
ד"ר רמי דברת, חורש את העולם עם מצלמה ומעביר הרצאות חוויתיות על מסעות, תרבויות וטיולים בעולם. ניסיון עשיר בהרצאות למגוון של קהלים, מוסדות וגופים. מעביר קורסים בבית הספר המרכזי להשתלמויות של הסתדרות המורים. דוא"ל: ramidov@zahav.net.il

רמי עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של רמי








מספר צפיות: 8959
1870