.jpg)
.jpg)
קורדיירה בלאנקה –
טרקים ברכס הלבן של פרו
מאת: עמיר ראש
אלפי מטיילים, חובבי טרקים ומטפסי הרים, מתנקזים אל אל רכס קורדיירה בלאנקה. אינספור פסגות מכוסות קרחונים, ובינהן אגמי טורקיז קסומים, העניקו לו מוניטין כאחד הרכסים היפים בעולם.
מדוע זכה הרכס לשם שפירושו "הרכס הלבן", היכן מומלץ לטייל בו ובאיזו עונה – על כל אלו ועוד בכתבה.
רכס קורדיירה בלאנקה - העיר ואראס (A), הפארק הלאומי וסקראן (B),
טרק סנטה קרוז המתואר בכתבה זו (C-H) וקרחון פסטרורי (F)
הרכס הלבן והרכס השחור רכס ההרים קורדיירה בלאנקה (Cordillera Blanca) משתרע בצדו המערבי של רכס הרי האנדים של פרו. בשל גובהו הרב וקרבתו לאוקיינוס, מביאות אליו הרוחות המערביות משקעים רבים, היורדים על ראשו בצורת שלג. בהמשך זרימתו אל עבר הרכס הבא, נותר האוויר יבש ושחון ולכן אחיו שממזרח - קורדיירה נגרה (הרכס השחור), נותר לא כמעט ללא גשם ושלג.
רכס האנדים נמתח על פני אלפי קילומטרים, לאורכה של אמריקה הדרומית כולה. חלקו של הרכס הקרוי קורדיירה בלאנקה, אורכו 180 קילומטרים, ויש בו 33 פסגות שגובהן מעל 5,500 מטר, עם שיא של 6,768 מטר בפסגת וסקראן (Huascarán Sur).
עבור מטפסי הרים הקורדיירה בלאנקה הוא אחד האתגרים המרתקים בעולם. מלבדם פוקדים אותה מדי שנה אלפי טרקרים הרפתקנים, בדרך אל פסגות הרכס הנגישות גם למי שאינו מטפס מקצועי.
מתי ואיך לטייל על רכס קורדיירה בלאנקה במשעולי הקורדיירה בפרו, מומלץ לטייל בחודשי החורף של חצי הכדור הדרומי - בין מאי לאוגוסט, שהם העונה היבשה והפחות קרה (זהו אזור טרופי).
ניתן לשלב מסלולים רגליים רבים - החל ממסלולים בני יום אחד ועד למסלולים בני עשרה ימים ויותר - הכול תלוי בזמן שעומד לרשותכם, בחשק ובעיקר בכושר הגופני.
אחד הטרקים האטרקטיביים ביותר, מוליך מעמק יאנגנוקו ( Llanganuco ) אל העמק הקרחוני סנטה קרוז ( Santa Cruz ), מסלול אותו אתאר כאן.
.jpg)
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
העיר ואראס - ליבו של העמק הירוק
אל העיר ואראס ( Huaraz )*, בה מתגוררים 118 אלף תושבים, הגענו לאחר תשע שעות נסיעה צפונה, מעיר
* המקומיים הוגים את השם ואראס, אך במחוזותינו הוא התקבע כהווארז.
ואראס היא בירת מחוז אנקאש ( Ancash ), והיא שוכנת בגובה 3,000 מ' מעל פני הים, בליבו של עמק סנטה (
לינה בעיר ואראס
טרמפ אל ההרים יצאנו מוואראס צפונה, לאורך עמק סנטה, לכיוון הכפר יונגאי ( Yungay ), שנחרב כמעט כליל ברעידת אדמה בשנת 1970. בדרך פגשנו נהג טנדר, איתו סיכמנו שייקח אותנו לתחילת מסלול ההליכה, וחשוב יותר - שיאסוף אותנו בסופו . נדחסנו אל חלקו האחורי של הטנדר והתחלנו לטפס בדרכי העפר. מיונגאי הדרך עולה אל מדרונותיו המערביים של הרכס הלבן, בין כפרים קטנים, הנבלעים כמעט לחלוטין בתוך הנוף החקלאי, לעבר לגונת יאנגנוקו ( Laguna Llanganuco ).
כשנכנסנו בין קירות הענק שבפתח הקניון, נתבקשנו להציג דרכונים ולשלם מחיר כניסה בסך 25 דולרים. זוהי הכניסה הרשמית אל הפארק הלאומי וסקראן ( Huascarán National Park ), הקרוי על שם הפסגה הגבוהה בפרו. לאחר פיתולים רבים, כשהגענו למעין מישור צר, המכוסה באחו ירוק, נתגלתה לעינינו לגונת יאנגנוקו במלוא הדרה. שומר הפארק נתן לנו אישור להיכנס לאחת הבקתות במקום, כדי להסתתר ממטח הברד שהחל לרדת לפתע. את הלילה הראשון עשינו מכורבלים על רצפת הבקתה, בגובה 3,880 מ' מעל פני הים.
להתחמם בעלייה על הבוקר
בבוקר קיווינו להתחמם לאורן של קרני השמש הראשונות, אך בגלל שהעמק הוא צר ועמוק, סירב כתם השמש להתקדם לעברנו. נאלצנו להסתפק בחומה של צלחת דייסה מהבילה. דבר נוסף שחימם את לבנו באותו בוקר הן פניו המחויכות של סבל מקומי, שהופיע לפתע בפתח הבקתה והציע לנו את שירותיהן הטובים של שלוש פרדות. אחרי שיחה קצרה שניהלנו עמו, הבנו שנוכל להיפרד מהתרמילים ומהאוהלים הכבדים בבטחה, ולפגוש אותם שוב בנקודת הלינה הבאה. במשך הלילה התכסו המדרונות בשכבה דקה של שלג, והעלייה נראתה מכאן כפס בהיר ומתפתל שאין לו סוף.
עם העלייה בגובה מישתנה הצמחייה מיער דליל לשיחים צפופים, וגבוה יותר משתרעים מישורי עשב. לאחר העלייה המפרכת עמדנו באמצע מעבר ההרים פורטצוולו ( Portachuelo ), והתקשינו לעכל את המראה. דומה שפסגות ההרים הגבוהים של הקורדיירה נמצאות ממש במרחק נגיעה. מרשימה מכולן היא פסגת וסקראן, ההר הגבוה בפרו, לו שתי כיפות וביניהן אוכף מכוסה קרח. ההר מתנשא לגובה המרשים של 6,768 מ', מעל שאר ההרים בסביבה, והוא אחד האתגרים הקשים למטפסי ההרים.
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
מפגש משמח עם התרמילים הירידה לצדו השני של הרכס הייתה מעין מנוחה ביחס לחלקו הראשון של היום. עברנו דרך לגונה מורורוצה ( Morococha ), שנראתה כעין ירוקה ממרומי המעבר. בשלב מסוים של הירידה התלולה, החלו הרגליים לבגוד בנו וסירבו לבלום את משקל גופנו. מזל שמנקודה זו כבר אפשר היה לראות את התרמילים הגדולים מתנודדים על גב הפרדות, שעקפו אותנו הרבה קודם ועתה היו שקועות בליחוך נינוח של עשב. מיקמנו את האוהלים באחו של פמפה מצאי ( Pampa mchay ). השמים הכהים היו צלולים הפעם, וזרועים בכוכבים.
בכפרים שבדרך התקבלנו בדרך כלל בחשדנות רבה, אם כי היו גם כפרים שבהם גילו כלפינו הכנסת אורחים נאה והזמינו אותנו לבקר בבתים. בהמשך גילינו שניתן לעשות עם המקומיים סחר חליפין לא רע - ביצים וירקות בתמורה לכדורי מציצה נגד כאבי גרון, ותפוחי אדמה בתמורה לכדורי אספירין ואקמול.
המשכנו דרך העמק הקרחוני של נהר ואריפמפה ( Huaripampa ), ודרך יער מרהיב של עצי קינואל, אשר מגזעיהם מתקלפת קליפה דקיקה ושקופה, שכאילו עומדת להינתק מהם בכל רגע. לכל אורך המסלול באותו יום התנשאה מולנו פסגת טאולירחו ( Taulliraju ), המגיעה לגובה 5,830 מ' ומכוסה בקרחון-עד. שמות הרים רבים באזור נגמרים במילה "רחו", שפירושה בשפת הקצ'ואה היא קרח.
תוך כדי הקפת הגוש ההררי הגדול, חצינו נהרות קפואים, שאלמלא הגשרים המאולתרים מכמה בולי עץ, שחיברו בין גדותיהם (לעתים רק בול עץ אחד ארוך וצר), היינו נאלצים לדשדש במימיהם הקפואים. כשירד הלילה, הצלחנו רק בקושי להדליק את הבנזיניות, והלהבה הכחולה האירה את המחנה הקטן שהקמנו.
על גג האנדים מכאן התחלנו בטיפוס לעבר מעבר ההרים (פאס) פונטה אוניון ( Punta Union ). הלילה במעבר ההרים, בגובה 4,750 מ', היה מהלילות הקרים והדלילים ביותר בחמצן שידענו. את המים שהשארנו בסירים מצאנו בבוקר כגושי קרח שקופים.
למחרת בבוקר, לאחר צעידה מרובת עצירות לשם תצפיות, הגענו לנקודה על קו פרשת המים של הקורדיירה בלאנקה. כאן אפשר לעמוד ברגליים פשוקות, כאשר רגל אחת נמצאת בצדו של המדרון המתנקז אל האוקיינוס האטלנטי והרגל השנייה בצד שמתנקז אל האוקיינוס השקט. נוף הררי סחוף, כתוצאה מפעילות קרחונים, הקיף אותנו מכל עבר. האדרנלין הלם ברקות, והרגשנו ממש על גג העולם.
הסיום המרגש בעמק סנטה קרוז הימים הבאים היו קלים יותר. הירידה אפשרה לנו לנשום בנחת, ולהרים את הראש כדי ליהנות מהנופים שנפרסו מתחתינו. דרך עתיקה, פרה-קולומביאנית, הובילה אותנו לעבר העמק הקרחוני סנטה קרוז, ליד הכפר קצפמפה ( Cashapampa ) , המקום שבו קבענו עם נהג הטנדר.
לפתע הדהדה באוויר צעקה מוכרת בעברית "אחי!". זה היה הנהג שלנו, ששמח לקראתנו לאחר כארבעה ימים שבהם לא נפגשנו. ככל הנראה לא היינו הישראלים הראשונים שפגש. גם אנחנו שמחנו לראותו, ואפילו שקלנו לאמץ אותו לאח כחוק... אחרי הטרק המפרך (אבל שווה) שעשינו באנדים הקפואים של פרו הרחוקה.
טיפים לטרקים על רכס קורדיירה בלאנקה
♦ בשל הגובה היחסי, עדיף לשהות מספר ימים בקרבת העיר כדי להסתגל לגובה. (ר' כתבה על מחלת גבהים החיים במבט מלמעלה)
♦ כדאי לעשות טרק חד יומי, כמו, הטרק אל לגונה צ`ורופ או לגונה 69 לפני שמסתערים על טרקים ארוכים כמו טרק וואי וואש (Huayhuash)
♦ אין לצאת לטיול לבד ואין להתחכם עם שודדים באם לרוע מזלכם נפגשתם איתם. האזור בטוח למי שלא ייקח סיכון מיותר, וכמו במקומות אחרים ביבשת, גם יכין שטר של 20$ למקרה של שוד.
♦ לפני כל יציאה לטרק וודאו שיש מי שיודע להיכן יצאתם ומתי אתם צפויים לשוב.
הנוף עוצר נשימה בטרק וואי וואש, טרק ארוך ופופולרי על רכס קורדיירה בלנקה ( צילום: אפרת נקש )
כתבות נוספות על טרקים בדרום אמריקה
כתבות נוספות על פרו
עבור מטפסי הרים הקורדיירה בלאנקה הוא אחד האתגרים המרתקים בעולם. מלבדם פוקדים אותה מדי שנה אלפי טרקרים הרפתקנים, בדרך אל פסגות הרכס הנגישות גם למי שאינו מטפס מקצועי.
ניתן לשלב מסלולים רגליים רבים - החל ממסלולים בני יום אחד ועד למסלולים בני עשרה ימים ויותר - הכול תלוי בזמן שעומד לרשותכם, בחשק ובעיקר בכושר הגופני.
אחד הטרקים האטרקטיביים ביותר, מוליך מעמק יאנגנוקו (
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
העיר ואראס - ליבו של העמק הירוק
אל העיר ואראס ( Huaraz )*, בה מתגוררים 118 אלף תושבים, הגענו לאחר תשע שעות נסיעה צפונה, מעיר
* המקומיים הוגים את השם ואראס, אך במחוזותינו הוא התקבע כהווארז.
ואראס היא בירת מחוז אנקאש ( Ancash ), והיא שוכנת בגובה 3,000 מ' מעל פני הים, בליבו של עמק סנטה (
לינה בעיר ואראס
טרמפ אל ההרים יצאנו מוואראס צפונה, לאורך עמק סנטה, לכיוון הכפר יונגאי ( Yungay ), שנחרב כמעט כליל ברעידת אדמה בשנת 1970. בדרך פגשנו נהג טנדר, איתו סיכמנו שייקח אותנו לתחילת מסלול ההליכה, וחשוב יותר - שיאסוף אותנו בסופו . נדחסנו אל חלקו האחורי של הטנדר והתחלנו לטפס בדרכי העפר. מיונגאי הדרך עולה אל מדרונותיו המערביים של הרכס הלבן, בין כפרים קטנים, הנבלעים כמעט לחלוטין בתוך הנוף החקלאי, לעבר לגונת יאנגנוקו ( Laguna Llanganuco ).
כשנכנסנו בין קירות הענק שבפתח הקניון, נתבקשנו להציג דרכונים ולשלם מחיר כניסה בסך 25 דולרים. זוהי הכניסה הרשמית אל הפארק הלאומי וסקראן ( Huascarán National Park ), הקרוי על שם הפסגה הגבוהה בפרו. לאחר פיתולים רבים, כשהגענו למעין מישור צר, המכוסה באחו ירוק, נתגלתה לעינינו לגונת יאנגנוקו במלוא הדרה. שומר הפארק נתן לנו אישור להיכנס לאחת הבקתות במקום, כדי להסתתר ממטח הברד שהחל לרדת לפתע. את הלילה הראשון עשינו מכורבלים על רצפת הבקתה, בגובה 3,880 מ' מעל פני הים.
להתחמם בעלייה על הבוקר
בבוקר קיווינו להתחמם לאורן של קרני השמש הראשונות, אך בגלל שהעמק הוא צר ועמוק, סירב כתם השמש להתקדם לעברנו. נאלצנו להסתפק בחומה של צלחת דייסה מהבילה. דבר נוסף שחימם את לבנו באותו בוקר הן פניו המחויכות של סבל מקומי, שהופיע לפתע בפתח הבקתה והציע לנו את שירותיהן הטובים של שלוש פרדות. אחרי שיחה קצרה שניהלנו עמו, הבנו שנוכל להיפרד מהתרמילים ומהאוהלים הכבדים בבטחה, ולפגוש אותם שוב בנקודת הלינה הבאה. במשך הלילה התכסו המדרונות בשכבה דקה של שלג, והעלייה נראתה מכאן כפס בהיר ומתפתל שאין לו סוף.
עם העלייה בגובה מישתנה הצמחייה מיער דליל לשיחים צפופים, וגבוה יותר משתרעים מישורי עשב. לאחר העלייה המפרכת עמדנו באמצע מעבר ההרים פורטצוולו ( Portachuelo ), והתקשינו לעכל את המראה. דומה שפסגות ההרים הגבוהים של הקורדיירה נמצאות ממש במרחק נגיעה. מרשימה מכולן היא פסגת וסקראן, ההר הגבוה בפרו, לו שתי כיפות וביניהן אוכף מכוסה קרח. ההר מתנשא לגובה המרשים של 6,768 מ', מעל שאר ההרים בסביבה, והוא אחד האתגרים הקשים למטפסי ההרים.
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
מפגש משמח עם התרמילים הירידה לצדו השני של הרכס הייתה מעין מנוחה ביחס לחלקו הראשון של היום. עברנו דרך לגונה מורורוצה ( Morococha ), שנראתה כעין ירוקה ממרומי המעבר. בשלב מסוים של הירידה התלולה, החלו הרגליים לבגוד בנו וסירבו לבלום את משקל גופנו. מזל שמנקודה זו כבר אפשר היה לראות את התרמילים הגדולים מתנודדים על גב הפרדות, שעקפו אותנו הרבה קודם ועתה היו שקועות בליחוך נינוח של עשב. מיקמנו את האוהלים באחו של פמפה מצאי ( Pampa mchay ). השמים הכהים היו צלולים הפעם, וזרועים בכוכבים.
בכפרים שבדרך התקבלנו בדרך כלל בחשדנות רבה, אם כי היו גם כפרים שבהם גילו כלפינו הכנסת אורחים נאה והזמינו אותנו לבקר בבתים. בהמשך גילינו שניתן לעשות עם המקומיים סחר חליפין לא רע - ביצים וירקות בתמורה לכדורי מציצה נגד כאבי גרון, ותפוחי אדמה בתמורה לכדורי אספירין ואקמול.
המשכנו דרך העמק הקרחוני של נהר ואריפמפה ( Huaripampa ), ודרך יער מרהיב של עצי קינואל, אשר מגזעיהם מתקלפת קליפה דקיקה ושקופה, שכאילו עומדת להינתק מהם בכל רגע. לכל אורך המסלול באותו יום התנשאה מולנו פסגת טאולירחו ( Taulliraju ), המגיעה לגובה 5,830 מ' ומכוסה בקרחון-עד. שמות הרים רבים באזור נגמרים במילה "רחו", שפירושה בשפת הקצ'ואה היא קרח.
תוך כדי הקפת הגוש ההררי הגדול, חצינו נהרות קפואים, שאלמלא הגשרים המאולתרים מכמה בולי עץ, שחיברו בין גדותיהם (לעתים רק בול עץ אחד ארוך וצר), היינו נאלצים לדשדש במימיהם הקפואים. כשירד הלילה, הצלחנו רק בקושי להדליק את הבנזיניות, והלהבה הכחולה האירה את המחנה הקטן שהקמנו.
על גג האנדים מכאן התחלנו בטיפוס לעבר מעבר ההרים (פאס) פונטה אוניון ( Punta Union ). הלילה במעבר ההרים, בגובה 4,750 מ', היה מהלילות הקרים והדלילים ביותר בחמצן שידענו. את המים שהשארנו בסירים מצאנו בבוקר כגושי קרח שקופים.
למחרת בבוקר, לאחר צעידה מרובת עצירות לשם תצפיות, הגענו לנקודה על קו פרשת המים של הקורדיירה בלאנקה. כאן אפשר לעמוד ברגליים פשוקות, כאשר רגל אחת נמצאת בצדו של המדרון המתנקז אל האוקיינוס האטלנטי והרגל השנייה בצד שמתנקז אל האוקיינוס השקט. נוף הררי סחוף, כתוצאה מפעילות קרחונים, הקיף אותנו מכל עבר. האדרנלין הלם ברקות, והרגשנו ממש על גג העולם.
הסיום המרגש בעמק סנטה קרוז הימים הבאים היו קלים יותר. הירידה אפשרה לנו לנשום בנחת, ולהרים את הראש כדי ליהנות מהנופים שנפרסו מתחתינו. דרך עתיקה, פרה-קולומביאנית, הובילה אותנו לעבר העמק הקרחוני סנטה קרוז, ליד הכפר קצפמפה ( Cashapampa ) , המקום שבו קבענו עם נהג הטנדר.
לפתע הדהדה באוויר צעקה מוכרת בעברית "אחי!". זה היה הנהג שלנו, ששמח לקראתנו לאחר כארבעה ימים שבהם לא נפגשנו. ככל הנראה לא היינו הישראלים הראשונים שפגש. גם אנחנו שמחנו לראותו, ואפילו שקלנו לאמץ אותו לאח כחוק... אחרי הטרק המפרך (אבל שווה) שעשינו באנדים הקפואים של פרו הרחוקה.
טיפים לטרקים על רכס קורדיירה בלאנקה
♦ בשל הגובה היחסי, עדיף לשהות מספר ימים בקרבת העיר כדי להסתגל לגובה. (ר' כתבה על מחלת גבהים החיים במבט מלמעלה)
♦ כדאי לעשות טרק חד יומי, כמו, הטרק אל לגונה צ`ורופ או לגונה 69 לפני שמסתערים על טרקים ארוכים כמו טרק וואי וואש (Huayhuash)
♦ אין לצאת לטיול לבד ואין להתחכם עם שודדים באם לרוע מזלכם נפגשתם איתם. האזור בטוח למי שלא ייקח סיכון מיותר, וכמו במקומות אחרים ביבשת, גם יכין שטר של 20$ למקרה של שוד.
♦ לפני כל יציאה לטרק וודאו שיש מי שיודע להיכן יצאתם ומתי אתם צפויים לשוב.
הנוף עוצר נשימה בטרק וואי וואש, טרק ארוך ופופולרי על רכס קורדיירה בלנקה ( צילום: אפרת נקש )
כתבות נוספות על טרקים בדרום אמריקה
כתבות נוספות על פרו
* המקומיים הוגים את השם ואראס, אך במחוזותינו הוא התקבע כהווארז.
לינה בעיר ואראס
להתחמם בעלייה על הבוקר
בבוקר קיווינו להתחמם לאורן של קרני השמש הראשונות, אך בגלל שהעמק הוא צר ועמוק, סירב כתם השמש להתקדם לעברנו. נאלצנו להסתפק בחומה של צלחת דייסה מהבילה. דבר נוסף שחימם את לבנו באותו בוקר הן פניו המחויכות של סבל מקומי, שהופיע לפתע בפתח הבקתה והציע לנו את שירותיהן הטובים של שלוש פרדות. אחרי שיחה קצרה שניהלנו עמו, הבנו שנוכל להיפרד מהתרמילים ומהאוהלים הכבדים בבטחה, ולפגוש אותם שוב בנקודת הלינה הבאה. במשך הלילה התכסו המדרונות בשכבה דקה של שלג, והעלייה נראתה מכאן כפס בהיר ומתפתל שאין לו סוף.
עם העלייה בגובה מישתנה הצמחייה מיער דליל לשיחים צפופים, וגבוה יותר משתרעים מישורי עשב. לאחר העלייה המפרכת עמדנו באמצע מעבר ההרים פורטצוולו ( Portachuelo ), והתקשינו לעכל את המראה. דומה שפסגות ההרים הגבוהים של הקורדיירה נמצאות ממש במרחק נגיעה. מרשימה מכולן היא פסגת וסקראן, ההר הגבוה בפרו, לו שתי כיפות וביניהן אוכף מכוסה קרח. ההר מתנשא לגובה המרשים של 6,768 מ', מעל שאר ההרים בסביבה, והוא אחד האתגרים הקשים למטפסי ההרים.
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
מפגש משמח עם התרמילים הירידה לצדו השני של הרכס הייתה מעין מנוחה ביחס לחלקו הראשון של היום. עברנו דרך לגונה מורורוצה ( Morococha ), שנראתה כעין ירוקה ממרומי המעבר. בשלב מסוים של הירידה התלולה, החלו הרגליים לבגוד בנו וסירבו לבלום את משקל גופנו. מזל שמנקודה זו כבר אפשר היה לראות את התרמילים הגדולים מתנודדים על גב הפרדות, שעקפו אותנו הרבה קודם ועתה היו שקועות בליחוך נינוח של עשב. מיקמנו את האוהלים באחו של פמפה מצאי ( Pampa mchay ). השמים הכהים היו צלולים הפעם, וזרועים בכוכבים.
בכפרים שבדרך התקבלנו בדרך כלל בחשדנות רבה, אם כי היו גם כפרים שבהם גילו כלפינו הכנסת אורחים נאה והזמינו אותנו לבקר בבתים. בהמשך גילינו שניתן לעשות עם המקומיים סחר חליפין לא רע - ביצים וירקות בתמורה לכדורי מציצה נגד כאבי גרון, ותפוחי אדמה בתמורה לכדורי אספירין ואקמול.
המשכנו דרך העמק הקרחוני של נהר ואריפמפה ( Huaripampa ), ודרך יער מרהיב של עצי קינואל, אשר מגזעיהם מתקלפת קליפה דקיקה ושקופה, שכאילו עומדת להינתק מהם בכל רגע. לכל אורך המסלול באותו יום התנשאה מולנו פסגת טאולירחו ( Taulliraju ), המגיעה לגובה 5,830 מ' ומכוסה בקרחון-עד. שמות הרים רבים באזור נגמרים במילה "רחו", שפירושה בשפת הקצ'ואה היא קרח.
תוך כדי הקפת הגוש ההררי הגדול, חצינו נהרות קפואים, שאלמלא הגשרים המאולתרים מכמה בולי עץ, שחיברו בין גדותיהם (לעתים רק בול עץ אחד ארוך וצר), היינו נאלצים לדשדש במימיהם הקפואים. כשירד הלילה, הצלחנו רק בקושי להדליק את הבנזיניות, והלהבה הכחולה האירה את המחנה הקטן שהקמנו.
על גג האנדים מכאן התחלנו בטיפוס לעבר מעבר ההרים (פאס) פונטה אוניון ( Punta Union ). הלילה במעבר ההרים, בגובה 4,750 מ', היה מהלילות הקרים והדלילים ביותר בחמצן שידענו. את המים שהשארנו בסירים מצאנו בבוקר כגושי קרח שקופים.
למחרת בבוקר, לאחר צעידה מרובת עצירות לשם תצפיות, הגענו לנקודה על קו פרשת המים של הקורדיירה בלאנקה. כאן אפשר לעמוד ברגליים פשוקות, כאשר רגל אחת נמצאת בצדו של המדרון המתנקז אל האוקיינוס האטלנטי והרגל השנייה בצד שמתנקז אל האוקיינוס השקט. נוף הררי סחוף, כתוצאה מפעילות קרחונים, הקיף אותנו מכל עבר. האדרנלין הלם ברקות, והרגשנו ממש על גג העולם.
הסיום המרגש בעמק סנטה קרוז הימים הבאים היו קלים יותר. הירידה אפשרה לנו לנשום בנחת, ולהרים את הראש כדי ליהנות מהנופים שנפרסו מתחתינו. דרך עתיקה, פרה-קולומביאנית, הובילה אותנו לעבר העמק הקרחוני סנטה קרוז, ליד הכפר קצפמפה ( Cashapampa ) , המקום שבו קבענו עם נהג הטנדר.
לפתע הדהדה באוויר צעקה מוכרת בעברית "אחי!". זה היה הנהג שלנו, ששמח לקראתנו לאחר כארבעה ימים שבהם לא נפגשנו. ככל הנראה לא היינו הישראלים הראשונים שפגש. גם אנחנו שמחנו לראותו, ואפילו שקלנו לאמץ אותו לאח כחוק... אחרי הטרק המפרך (אבל שווה) שעשינו באנדים הקפואים של פרו הרחוקה.
טיפים לטרקים על רכס קורדיירה בלאנקה
♦ בשל הגובה היחסי, עדיף לשהות מספר ימים בקרבת העיר כדי להסתגל לגובה. (ר' כתבה על מחלת גבהים החיים במבט מלמעלה)
♦ כדאי לעשות טרק חד יומי, כמו, הטרק אל לגונה צ`ורופ או לגונה 69 לפני שמסתערים על טרקים ארוכים כמו טרק וואי וואש (Huayhuash)
♦ אין לצאת לטיול לבד ואין להתחכם עם שודדים באם לרוע מזלכם נפגשתם איתם. האזור בטוח למי שלא ייקח סיכון מיותר, וכמו במקומות אחרים ביבשת, גם יכין שטר של 20$ למקרה של שוד.
♦ לפני כל יציאה לטרק וודאו שיש מי שיודע להיכן יצאתם ומתי אתם צפויים לשוב.
הנוף עוצר נשימה בטרק וואי וואש, טרק ארוך ופופולרי על רכס קורדיירה בלנקה ( צילום: אפרת נקש )
כתבות נוספות על טרקים בדרום אמריקה
כתבות נוספות על פרו
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »
על גג האנדים מכאן התחלנו בטיפוס לעבר מעבר ההרים (פאס) פונטה אוניון ( Punta Union ). הלילה במעבר ההרים, בגובה 4,750 מ', היה מהלילות הקרים והדלילים ביותר בחמצן שידענו. את המים שהשארנו בסירים מצאנו בבוקר כגושי קרח שקופים.
למחרת בבוקר, לאחר צעידה מרובת עצירות לשם תצפיות, הגענו לנקודה על קו פרשת המים של הקורדיירה בלאנקה. כאן אפשר לעמוד ברגליים פשוקות, כאשר רגל אחת נמצאת בצדו של המדרון המתנקז אל האוקיינוס האטלנטי והרגל השנייה בצד שמתנקז אל האוקיינוס השקט. נוף הררי סחוף, כתוצאה מפעילות קרחונים, הקיף אותנו מכל עבר. האדרנלין הלם ברקות, והרגשנו ממש על גג העולם.
הסיום המרגש בעמק סנטה קרוז הימים הבאים היו קלים יותר. הירידה אפשרה לנו לנשום בנחת, ולהרים את הראש כדי ליהנות מהנופים שנפרסו מתחתינו. דרך עתיקה, פרה-קולומביאנית, הובילה אותנו לעבר העמק הקרחוני סנטה קרוז, ליד הכפר קצפמפה ( Cashapampa ) , המקום שבו קבענו עם נהג הטנדר.
לפתע הדהדה באוויר צעקה מוכרת בעברית "אחי!". זה היה הנהג שלנו, ששמח לקראתנו לאחר כארבעה ימים שבהם לא נפגשנו. ככל הנראה לא היינו הישראלים הראשונים שפגש. גם אנחנו שמחנו לראותו, ואפילו שקלנו לאמץ אותו לאח כחוק... אחרי הטרק המפרך (אבל שווה) שעשינו באנדים הקפואים של פרו הרחוקה.
טיפים לטרקים על רכס קורדיירה בלאנקה
♦ בשל הגובה היחסי, עדיף לשהות מספר ימים בקרבת העיר כדי להסתגל לגובה. (ר' כתבה על מחלת גבהים החיים במבט מלמעלה)
♦ כדאי לעשות טרק חד יומי, כמו, הטרק אל לגונה צ`ורופ או לגונה 69 לפני שמסתערים על טרקים ארוכים כמו טרק וואי וואש (Huayhuash)
♦ אין לצאת לטיול לבד ואין להתחכם עם שודדים באם לרוע מזלכם נפגשתם איתם. האזור בטוח למי שלא ייקח סיכון מיותר, וכמו במקומות אחרים ביבשת, גם יכין שטר של 20$ למקרה של שוד.
♦ לפני כל יציאה לטרק וודאו שיש מי שיודע להיכן יצאתם ומתי אתם צפויים לשוב.
הנוף עוצר נשימה בטרק וואי וואש, טרק ארוך ופופולרי על רכס קורדיירה בלנקה ( צילום: אפרת נקש )
כתבות נוספות על טרקים בדרום אמריקה
כתבות נוספות על פרו
למחרת
טיפים לטרקים על רכס קורדיירה בלאנקה
♦ בשל הגובה היחסי, עדיף לשהות מספר ימים בקרבת העיר כדי להסתגל לגובה. (ר' כתבה על מחלת גבהים החיים במבט מלמעלה)
♦ כדאי לעשות טרק חד יומי, כמו, הטרק אל לגונה צ`ורופ או לגונה 69 לפני שמסתערים על טרקים ארוכים כמו טרק וואי וואש (Huayhuash)
♦ אין לצאת לטיול לבד ואין להתחכם עם שודדים באם לרוע מזלכם נפגשתם איתם. האזור בטוח למי שלא ייקח סיכון מיותר, וכמו במקומות אחרים ביבשת, גם יכין שטר של 20$ למקרה של שוד.
♦ לפני כל יציאה לטרק וודאו שיש מי שיודע להיכן יצאתם ומתי אתם צפויים לשוב.
הנוף עוצר נשימה בטרק וואי וואש, טרק ארוך ופופולרי על רכס קורדיירה בלנקה ( צילום: אפרת נקש )
כתבות נוספות על טרקים בדרום אמריקה
כתבות נוספות על פרו
♦ לעיר ואראס (הווארז) מגיעים בנסיעה של כ- 8 שעות מהעיר לימה.
♦ בשל הגובה היחסי, עדיף לשהות מספר ימים בקרבת העיר כדי להסתגל לגובה. (ר' כתבה על מחלת גבהים החיים במבט מלמעלה)
♦ כדאי לעשות טרק חד יומי, כמו, הטרק אל לגונה צ`ורופ או לגונה 69 לפני שמסתערים על טרקים ארוכים כמו טרק וואי וואש (Huayhuash)
♦ אין לצאת לטיול לבד ואין להתחכם עם שודדים באם לרוע מזלכם נפגשתם איתם. האזור בטוח למי שלא ייקח סיכון מיותר, וכמו במקומות אחרים ביבשת, גם יכין שטר של 20$ למקרה של שוד.
♦ לפני כל יציאה לטרק וודאו שיש מי שיודע להיכן יצאתם ומתי אתם צפויים לשוב.
♦ בשל הגובה היחסי, עדיף לשהות מספר ימים בקרבת העיר כדי להסתגל לגובה. (ר' כתבה על מחלת גבהים החיים במבט מלמעלה)
♦ כדאי לעשות טרק חד יומי, כמו, הטרק אל לגונה צ`ורופ או לגונה 69 לפני שמסתערים על טרקים ארוכים כמו טרק וואי וואש (Huayhuash)
♦ אין לצאת לטיול לבד ואין להתחכם עם שודדים באם לרוע מזלכם נפגשתם איתם. האזור בטוח למי שלא ייקח סיכון מיותר, וכמו במקומות אחרים ביבשת, גם יכין שטר של 20$ למקרה של שוד.
♦ לפני כל יציאה לטרק וודאו שיש מי שיודע להיכן יצאתם ומתי אתם צפויים לשוב.
הנוף עוצר נשימה בטרק וואי וואש, טרק ארוך ופופולרי על רכס קורדיירה בלנקה ( צילום: אפרת נקש )
כתבות נוספות על פרו
 |
אודות הכותב
עמיר ראש, טייל בנשמתו, בוגר לימודי ארץ ישראל, מוותיקי ובכירי המדריכים לאמריקה הלטינית, בעל רקע אקדמי בתחומים שונים הנוגעים ליבשת אמריקה. כותב ומרצה על נושאים מגוונים המאפיינים את היבשת. עמיר מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח.
|
