מסלול אל קרחון פסטורורי – המקום הגבוה ביותר אליו הגעתי על רכס קורדיירה בלאנקה
מאת: רונית אתרוג

קרחון פסטורורי על רכס קורדיירה בלאנקה שבצפון פרו הוא יעד נפלא למי שמבקש לגעת באחד מהקרחונים הרבים שעל הרכס, מבלי להידרש לימים ארוכים ומתישים של צעידה.

נסיעה של כ-70 ק"מ מהעיר ואראס (הווארז), מרכז המטיילים על הרכס, וממנה כשעה של צעידה במעלה ההר. נשמע קל? לא בטוח...

קרחון פסטורורי, בגובה 5,500 מ' האוויר דליל (צילום: Esmée Winnubst)

להסתגל אל הגובה בעיר ואראס

כל המטייל בהרי אנדים חווה לפחות פעם בחייו את תחושת האוויר הדליל – "מחלת הגבהים" של התיירים. חוסר החמצן באוויר הדליל גורם לתחושת עייפות רבה, ופיזית ממש קשה ללכת.

באותו יום כשיצאנו מהעיר ואראס (Huaraz, מכונה בטעות גם הווארז) שעל רכס קורדיירה בלאנקה (Cordillera Blanca) בפרו, בכדי להגיע לקרחון פסטורורי (Pastoruri), שגובהו 5,500 מטר, כבר הייתי מתורגלת בגבהי האנדים. לאחר הרבה ליטרים של מטה דה קוקה – תה קוקה, משקה פרואני מסורתי והתרופה המקומית למחלת הגבהים, חשבתי שאני עמידה.
לינה בעיר ואראס | כתבה על טרק בקורדיירה-בלאנקה

* מידע נוסף על מחלת גבהים בכתבה החיים במבט מלמעלה - מחלת גובה

העיר ואראס (A) וקרחון פסטורורי (B) על רכס קורדיירה בלאנקה

הדרך מואראס לקרחון פסטורורי

נסענו דרומה ברכב מקומי קטן לסיור בן יום. נהג-מדריך מקומי, שלושה תיירים ואני. היעד, כאמור – פסטורורי. בדרך עצרנו ליד מערה חצובה בסלע – המקומי טען שהיא מחברת בין העיר ואראס לעיר קוסקו בירת האינקה העתיקה. יותר מ-100 קילומטר אבל – כמו שאומרים בדרום אמריקה, הכול יכול להיות. האינקה אכן היו בנאים מוכשרים ביותר, ודרכי האינקה העתיקות קיימות ומשמשות עד היום כמסלולים בהרי האנדים.

כשהתחלנו לעלות השתנה מזג האוויר וכך גם הנוף, נעשה קר יותר ויותר, הצמחייה התדלדלה מאוד ובאופק נראו עדרי לאמות רועות וכן בקתות הקש של הרועים המקומיים. עצרנו לשתות מי מעיין של מים מינרלים מוגזים, הישר מהטבע, להתבונן בציורי קיר שמי יודע בני כמה הם וכן בקקטוסים הצומחים רק באזור זה, מתוך הסלעים לגבהים מרשימים.

לינה בקוסקו | כתבה על קוסקו

קרחון פסטורורי, ככל שהדרך מתארכת הנשימה מתקצרת (צילום: Esmée Winnubst)

  טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת היעדים »
  טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לפרטים »

המסלול הקצר-ארוך אל הקרחון

הדרך שהייתה בתחילה סלולה ואחר כך דרך עפר כבושה, הסתיימה לבסוף במשטח חניה, שממנו צועדים לכיוון שיא הטיול – קרחון פסטורורי. המקומי מעודד אותנו שזה ממש לא רחוק, קילומטר וחצי בערך. בצד הדרך עומד כפרי המחזיק שני סוסים ומנסה לפתות אותנו להשתמש בהם. אני האמיצה מחליטה לעשות את זה "כמו שצריך" וללכת ברגל.

ככל שהדרך מתארכת הנשימה מתקצרת – פשוט אין אוויר. הגשם שמתחיל לרדת, נהפך מייד לחלקיקי שלג קטנטנים, הנושבים לכל עבר. וקרררר כל כך קר שכמעט התחרטתי ורציתי לעלות על סוס מקומי. אך התברר שגם הסוסים מגיעים רק עד למקום מסוים ומשם אין ברירה – רק ללכת ללכת, כדברי השיר.

בשלב זה, מפאת חוסר האוויר, כל צעד מצריך הפסקה לנשימה ומנוחה. את הקילומטר וחצי האלו צעדתי במשך שעה וחצי מאומצות, אבל היה כדאי. כשהגענו לשולי הקרחון יצאה השמש להאיר את הנוף המרהיב. ליקקנו נטיפי קרח בתור משקה, מים טהורים, נכנסנו למערה, הנקודה שממנה מפשיר הקרחון לנחל דקיק, ושמרנו בזיכרוננו את היופי, השקט והשלווה של הגובה העצום הזה.

הדרך חזרה ארכה רק 15 דקות והסיפוק מהטיול – אדיר!

קילומטר וחצי בשעה וחצי... אבל היה שווה! (צילום: Esmée Winnubst)

אודות הכותבת

רונית אתרוג, ציירת, מדריכה בארץ בנושאי אדריכלות, גלריות ומוזיאונים. מדריכה בעולם, בדגש אומנויות ותרבויות - בחברות מובילות, לאיטליה, צרפת, רוסיה, ברלין, מרוקו, המזרח הרחוק, הודו, תאילנד ודרום אמריקה. דוברת אנגלית, צרפתית, איטלקית, ספרדית ופורטוגזית.

לקריאת כתבות נוספות של רונית