מיאנמר – שמורת התום האחרונה

מיאנמר – שמורת התום האחרונה 
מאת: עמוס אבישר


הסיפור ההיסטורי של בורמה סבוך, מורכב ולעיתים טראגי, והוא עומד כאנטיתזה גמורה לתרבות של אנשי הארץ הזו – תרבות של פשטות, תמימות, חום ונתינה אין סופיים. איך ייתכן שבמדינה שנמצאת כבר 45 שנה תחת שלטון צבאי דיקטטורי, מדינה שחוותה רק 14 שנה של שלטון דמוקרטי (גם זה עם הפסקה) חיים אנשים בשלווה מעוררת השראה ובצניעות מעוררת קנאה. פרדוקס זה ותופעות מדהימות נוספות, הופכות את מיאנמר למקום מרתק, שגם הציניקן ביותר ימצא שקשה להישאר אדיש אליו.


מיאנמר, אישה חייכנית
החיוך, השלווה הבורמזית וההשלמה עם העולם 
 (צילום: Pdoyma)
 

המזרח הרחוק



מיאנמר – ההתחלה

כדי לנסות להבין זאת נכיר מעט את ההיסטוריה של מיאנמר. מעט ידוע על ההיסטוריה הקדומה של המדינה. עשרות שבטים וקבוצות אתניות התיישבו בשטחה הענק. חלקם קיימים וחיים בצורה מסורתית עד היום. בין המאות 5-8 לספירה, התרחשה הגירה המונית של קבוצה אתנית, שנקראת "באמר", מאזור סין-טיבט. הגירה זו יצרה רוב של בורמנים (כך נקראו בני הבאמר. בורמזים הוא הכינוי שדבק לכל אזרחי מיאנמר) בצפון עמק נהר אירוואדי.

בורמה אוחדה לראשונה כממלכה במאה ה-11 תחת המלך אנאווארטה, ששלט בעיר בגאן, ששרידיה קיימים עד היום בצורת מאות מקדשים הפזורים על שטח נרחב. הממלכה היתה בשיאה כמאתיים שנה, עד שנכבשה על ידי קיסרות יואן הסינית-מונגולית ואוחדה שוב במאה ה- 14 תחת ערי הבירה בעמק מנדאליי. אך גם ממלכה זו לא שרדה יותר מ- 300 שנה וב- 1885, לאחר שלוש מלחמות עקובות מדם, נפלה לידי האימפריה הבריטית וסופחה להודו.
 
לאחר מספר שנות שלטון יפני בתקופת מלחמת העולם השנייה, הסתיים השלטון הבריטי ב- 1948, בתקווה לעתיד חדש ודמוקרטי. ראש הממשלה או-נו, שהיה ידיד קרוב של ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן גוריון, ניסה להנהיג שלטון דמוקרטי סוציאליסטי. אך, כפי שניתן לראות מתיאור היסטורי קצר זה, בפני או-נו ניצב אתגר לא פשוט  מדינה שלאורך כל ההיסטוריה שלה נעדרה יציבות פוליטית ומכילה למעלה מ- 100 קבוצות אתניות שונות, שהיו פזורות בשטחה הענקי. חלק מקבוצות אלה שיתפו פעולה עם הבריטים, במלחמתם בבורמזים, והתקוממו כנגד המשטר העצמאי החדש.

ב- 1958 החליט או-נו למסור את השלטון לצבא, כדי להשליט סדר במדינה. שנתיים לאחר ש-נה וין, גנרל הצבא, הצליח להשיב את הסדר על כנו, חזר השלטון באופן דמוקרטי לאו-נו. אך טעם השלטון נשאר בפיו של גנרל נה-וין וב- 1962 הוא לקח את השלטון בחזרה לידי הצבא, והפעם בכוח הזרוע. מאז ועד היום שורר שלטון צבאי במיאנמר והגנרלים מכהנים בכל מוסדות השלטון.


אזרחי בורמה לא ששים לדבר על השלטון ועל ההגבלות השונות שהוא מטל עליהם. יתרה מזאת, אין זה ממולץ לדבר על הנושא עם אנשי המקום כדי לא להכניס אותם למצב לא נוח. אך לפעמים, כאשר נוצרת אינטימיות ותחושת ביטחון במהלך השיחה, חלקם יסכימו לספר על האוניברסיטאות שנסגרו, על ההגבלות בתנועה ובחופש הביטוי, אתרי האינטרנט החסומים, האפליה לטובת המקורבים לשלטון ועוד כהנה וכהנה. לכאורה, התייר הממוצע בבורמה היה צריך לפגוש באנשים מדוכאים ומתוסכלים. אך למבקר בבורמה נכונה הפתעה.
כתבות על יעדי טיול במיאנמר  | כתבה על העיר בגאן ו- 10,000 הפגודות
 
מיאנמר, העיר בגאן והמקדשים
בורמה אוחדה לראשונה כממלכה במאה ה-11 תחת המלך אנאווארטה,
ששלט 
בעיר בגאן, ששרידיה קיימים עד היום בצורת מאות מקדשים הפזורים על שטח נרחב  (צילום: vinatourist83)
 

המפגש עם האנשים במיאנמר

כשהגעתי למיאנמר לראשונה, למרות שידעתי על מעללי השלטון, המפגש עם אנשי המקום השאיר אותי עם פה (וגם עם הלב) פתוח. פגשתי אנשים מחויכים, שלווים, מאושרים ומעל הכל מסבירי פנים. במבט ראשון נדמה שהשלטון מכניס באופן קבוע משהו למי השתייה של התושבים. לפני שרצתי לברזיה הקרובה, נזכרתי בביקורי הקודמים בארצות רבות בעולם, עניות כעשירות, באסיה, אמריקה ואפריקה. מעולם לא נתקלתי בכזה חום וטוב לב.
 
במיאנמר אין צורך לבקש עזרה. רק צריך להיראות קצת אבודים והעזרה מגיעה. כאשר נחתתי בעיר יאנגון, בירת מיאנמר עד 2005, חיפשתי מקום להחליף בו כסף. עצרתי ברחוב לגרד בראש ולפני שהגעתי לגירוד השלישי, ניגשו אלי זוג אחים ששאלו איך הם יכולים לעזור לי. הסברתי שאני מחפש מקום לחליף בו כסף. בלי לשאול שאלות הם סימנו לי לעקוב אחריהם והובילו אותי לקצה השני של העיר, תוך שהם דואגים להצל עליי באמצעות שמשייה, עד שהגענו למקום שבו אפשר להחליף כסף בבטחה.
 
לאחר הביקור ביאנגון הצפנתי לכפרים. גם שם פגשתי באותו יחס חם והחשד שהתנהגות האנשים לא נובעת מחומר במי השתייה של תושבי הבירה יאנגון, התחיל לעלות בי. כנראה שיש משהו אחר שמאפשר לאנשים הטובים של מיאנמר להיות כפי שהם.
 
יום אחד, לאחר שסיימתי את ארוחת הבוקר במלון, יצאתי רכוב על אופניים ישנים ששכרתי, לתור בין שדות האורז של אזור כפרי במרכז המדינה. בשיטוטי הגעתי לקיוסק מבודד על צומת שבילים, באמצע שטח מיוער. בעל הקיוסק הציע לי לקנות מאפה ארוז בשקית. סירבתי בנימוס ואמרתי שאסתפק במים. לאחר שיחה קצרה ובסיסית מאוד (הוא ידע אנגלית בערך כמו שאני יודע בורמזית) הוא הציע לי להצטרף אליו לארוחת בוקר מלאה ודשנה. היגיון בורמזי  אם אתה לא קונה משהו קטן לאכול, תקבל בחינם ארוחת בוקר מלאה. זו הייתה ארוחת הבוקר השנייה שלי. לא עברו שעתיים וחבורת נשים, שהתיישבו להפסקת הצהריים, במרכז שדה האורז שבו עבדו, הזמינה אותי לארוחת הבוקר השלישית שלי באותו היום. כך הסתובבתי עם בטן מלאה, מדושן עונג, מזכיר לעצמי שהאנשים האלה יכלו לחיות בקלות, במשך שנה שלמה, רק על הכסף ששווה המצלמה שהייתה בכיסי. ידעתי שהם יודעים את זה, אבל זה לא הוריד, אפילו בקצת, את הטוהר שבנתינה שלהם, את הכנות שבכוונה שלהם לעשות טוב לאדם אחר שלא פגשו מעולם.
כתבה על העיר יאנגון
 
פגודת שוודגון בעיר יאנגון, אתר בודהיסטי מרשים
פגודת שוודגון בעיר יאנגון, אתר בודהיסטי מרשים  (צילום: f11photo)
 



מה שלימד הבודהא

מיאנמר היא המדינה הכי בודהיסטית בעולם. כמעט 90% מתושביה הם בודהיסטים, הבודהיזם במיאנמר משתייך לזרם המכונה טראוואדה. הזרם הזה מייצג את הבודהיזם העתיק, הקרוב ביותר ללימוד המקורי של הבודהא מהמאה השישית לפני הספירה. הבודהא עצמו היה אדם בשר ודם וכמובן הוא לא היה בודהיסט יותר משישו היה נוצרי. כפי שקרה עם כל הדתות הגדולות, גם הלימוד של הבודהא התחיל בתור פילוסופיית חיים אוניברסלית, שמאפשרת חיים טובים ושלווים יותר לכל אדם, וברבות השנים הפך הלימוד לדת, שיצרה סביבה ממסד דתי כיתתי. היום אפשר לפגוש נזירים בודהיסטים בגלימות בורדו בטיבט, בגלימות צהובות בתאילנד ובגלימות שחורות ביפן וקוריאה.
 
קצרה היריעה מלפרט כאן את תורתו של הבודהא, אבל במספר משפטים כלליים אפשר לומר שהבודהא מצא את הסיבה לסבל ואת הדרך להיפטר ממנו, בתוך עצמו, במבנה של תודעתו. הבודהא גילה שהמקור לסבל האנושי נמצא בתפישת המציאות ובתגובה של תודעת האדם לאותה המציאות, ולא, כפי שכולנו נוטים להאשים, במציאות עצמה. כך הוא הסיק שאם רצונו של אדם לשרש את המקור לסבל שלו, הוא צריך, באמצעות אורך חיים מוסרי ותרגול מדיטציה, להחליש את המנגנון הזה בתודעתו.
 
עוד בתקופת חייו התפשט לימוד זה בהודו ומאות שנים לאחר מכן, התפשט מיפן עד המזרח התיכון. כאמור, תורה זו מציעה פיתרון אוניברסאלי לבעיה אוניברסאלית, אך היו שניסו להפוך אותה לדת, השייכת לכת מאמינים. עד מהרה הוכנסו בה שינויים, וכך במקומות רבים נותרו רק הטקסים והתפילות. מדינה אחת שימרה את תורתו של הבודהא בצורתה המקורית, כלומר: תרגול של דרך החיים אותה לימד הבודהא ומדיטציית ויפאסנה, לפני שהפכו אלה להיות דת או זרם דתי.
 
הדהאמה (בפאלי: פרושה אמת, טבע וחוק), היא משלושת תכשיטי הבודהיזם[1] ומיאנמר מכונה בפי רבים  ארץ הדהאמה (Dhamma Dhara). המלך אנאווארטה, ששלט בממלכה הבורמזית הראשונה במאה ה- 11, איחד את כל השבטים והקבוצות האתניות השונות תחת הבודהיזם מזרם הטראוואדה, עם תוספות בורמזיות בצורת נאטים (אדונים/שומרים) שדבקו בבודהיזם הבורמזי. מאז ועד היום אפשר לראות כל בוקר שורות ארוכות של נזירים יחפים, הולכים בראש מורכן תוך ריכוז מדיטטיבי, בין הבתים, ואנשי הכפר יוצאים אליהם וביראת כבוד נותנים להם מעט אורז או תבשיל. כאשר מגיע יום ההולדת של ילד או ילדה בורמזים, המתנה שלו היא לבשל ארוחה להוריו, כדי להודות להם על שטיפלו בו וגידלו אותו עד היום הזה. במיאנמר כמעט ואין בתי אבות. הילדים סועדים את הוריהם עד יומם האחרון ואם יש מבוגרים שאין להם משפחה, ישנם בתי מחסה שממומנים מתרומות ומופעלים על ידי מתנדבים מאנשי האזור. עצם הנתינה בתרבות הבורמזית היא המתנה הגדולה ביותר שאפשר לקבל.
 
כאשר ילד בורמזי מגיע לגיל בגרות, הוא עובר טקס חניכה, בו מדמים את הסיפור של הבודהא  נסיך שיצא מהארמון והפך להיות נזיר. הילד מקבל מתנות רבות ומתייחסים אליו כמו אל נסיך, ואז ביום אחד מגלחים את שערות ראשו והוא הופך להיות נזיר ללא רכוש. כל ילד במיאנמר יזכה לכבוד השמור לנזירים לפחות פעם אחת בחייו ויעבור את השיעור החשוב כל כך, בו הוא לומד שהמציאות יכולה להשתנות ביום אחד בצורה קיצונית, אבל המקור לשלווה ולאושר נמצא בפנים.
___________________
[1]  שלושת התכשיטים המהווים את משענו של הבודהיסט הם:
בודהא (Buddha), שמשמעו הפוטנציאל הרוחני הגבוה ביותר הקיים בתוך כל היצורים.
דהאמה (Dhamma/Daharma), תורתו של הבודהא ועבודת ה"דת", במשמעותן של פילוסופיות הדת המזרחיות.
סאנגה (Sangha), קהילת המוארים העוזרים למאמין להגיע להארה, או קהילת המאמינים ככלל.
 
מיאנמר, ילדים
כל ילד במיאנמר יזכה לכבוד השמור לנזירים לפחות פעם אחת בחייו (צילום: judithscharnowski)
 

אנשים פשוטים במציאות לא פשוטה

הבודהא לא לימד את חסידיו להיות כנועים או אפילו פציפיסטים. נהפוך הוא, הבודהא דיבר מפורשות על כך שבעל מקצוע צריך לעשות את תפקידו על הצד הטוב ביותר, גם אם תפקידו הוא לוחם בצבא. אך משהו בצורת החיים המופנמת, ביכולת לקבל את המציאות בחיוך, אפילו כשהיא קשה מנשוא, הוא שמאפשר כנראה למיעוט אכזרי לשלוט ברבים אחרים. השלטון הצבאי מציג את עצמו כמאמין בבודהיזם ומדי פעם תורם למנזרים או מפרסם בעיתון את תמונתו של אחד הגנרלים ליד פסל של בודהא.
 
אלא שבהפגנות נגד השלטון ב-2007, נזירים, שלגופם גלימה בלבד, נורו באש חייה על ידי כוחות השלטון. יש שטוענים שמעשה זה, היה כל כך רדיקאלי, שהיה יכול להצית את ההמון ולחסל את המשטר או לגרום להלם גדול כל כך ולסיים את ההפגנות. במהומות אלו העם הבורמזי הוכנע פעם נוספת על ידי שליטיו. הסיפור של העם הבורמזי הוא אכן סיפור קשה ועצוב, אבל הוא גם מה שהופך את העם הבורמזי ואת התרבות שלו, למקורות השראה גדולים כל כך. לעיתים אני חושב על טרדות היום-יום שלי: אין לי כסף, אין לי זמן, הוא פגע בי, הוא לא התייחס אליי... ואז אני נזכר בהם, האנשים הפשוטים והמחויכים, במציאות כל כך לא פשוטה ועצובה. וכן, לפעמים אני מקנא.

השלטון במיאנמר פתח את גבולות המדינה לתיירות חופשית יותר רק בשנת 1996, עובדה שגרמה למדינה להישאר קפואה מבחינה טכנולוגית ותיירותית עד לעת האחרונה. היום כבר אפשר לראות מעט טלפונים סלולאריים, האינטרנט נגיש יותר בערים ותופעות של ילדים בוהים במסך, מהופנטים לסרט מכות קוראני, רק הולכות ומתרבות. אם אצטרך לנחש, בפעם הבאה שתהיה התקוממות אזרחית, יהיה למשטר קשה הרבה יותר להסתיר מהעולם את הפשעים נגד האנושות שמתרחשים על אדמתו, כפי שנכשל בכך לאחרונה השלטון באירן. הקידמה, כפי הנראה, תחליש את השלטון הצבאי ובסופו של דבר תביא לסיומו, אבל הקידמה כידוע גם מביאה איתה קשיים ותחלואים משלה.
 
מיאנמר היא שמורת טבע של תום ושל חום אנושי, מוקפת בגדרות של דיכוי ואלימות. תהליך התמוססות הגדרות האלו, יביא לשינויים משמעותיים. השאלה שנותרה פתוחה היא האם השינויים יהיו לטובה או לרעה? דבר אחד ברור  אנחנו נמצאים בתקופה מיוחדת מאוד, בה עוד ניתן לראות, ויותר מכך  לחוות, תרבות כל כך מיוחד ומעוררת השראה, רגע לפני שהיא נעלמת. ואולי לנסות ולקחת בכיס חתיכת מיאנמר קטנה שתזכיר לנו להיות אנשים טובים יותר, שלווים יותר ואדיבים יותר גם כשמציאות מכה על פנינו. 
 
מיאנמר, חקלאים בשדה
עובדים קשה ועדיין מחייכים, חקלאים במנוחה בשדה  (צילום: szefei)
 

מידע נוסף

כתבות נוספות

 
עמוס אבישר
אודות הכותב:
עמוס אבישר, שומר טבע נמרץ מזה זמן רב, העוסק בנושאים כגון: ניקיון חופים ונחלים והדרכה בבית החולים לצבי ים במכמורת. מדריך החברה הגיאוגרפית - ברק אפיק.




סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר