באגאן – עיר 10,000 הפגודות

ההיסטוריה של באגאן – עיר 10,000 הפגודות
מאת: גיא נוימן


לצד נהר איראוואדי, 500 קילומטר צפונה מהעיר המרכזית של מיאנמר יאנגון, ממוקמים שרידי העיר באגאן, בעבר בירת מיאנמר ויחד עם אנגקור הקמבודית, אחת משתי הערים המפוארות ביותר שהתקיימו אי פעם בדרום מזרח אסיה. לפני כאלף שנה, הוקמו במישורים שלצד הנהר אלפי מבני דת. מיעוטם פעיל גם כיום, ורובם משמשים כעדות אילמת לעבר מפואר ומרשים של אימפריה מבוססת ועשירה.


מקדש שווזיגון, באגאן, מיאנמר
מקדש שווזיגון, המרהיב במקדשי באגאן (צילום: tatajantra)
 

ממלכת באגאן והמשימה הבלתי אפשרית

ממלכת באגאן, המאה ה-11, שלושת היועצים שיצאו מלפני כס המלך אנוורהטה (Anawrahta) נראו מוטרדים בעליל. הם החליפו ביניהם מבטים מהירים, ומעיניהם המודאגות ניתן היה לראות שהחשש שהחל לקנן בליבותיהם היה זהה: המלך השתגע. אילו היה עדיין שפוי לא היה מוצא לנכון להתעקש על החלטותיו למרות אזהרות היועצים.
 
מספר דקות קודם לכן, עמדו שלושת היועצים מול המלך, נבוכים וכמעט משותקים מההצהרות שהעמיד בפניהם, ונראו בעיניהם כהובלת ממלכת באגאן (Bagan) כולה לאבדון. תוכניתו של המלך כללה שלושה חלקים: הראשון שבהם הוא הבאת כתבי הקאנון הפאלי הטי-פיטקא (Tipitaka) הקדושים מממלכת בני מון (Mon). הנדבך השני בתוכניתו של המלך הייתה להביא לשינוי בדתם של כל תושבי הממלכה על ידי שימוש בכתבים הקדושים שהם עיקרי הבודהיזם הטארוואדי. 
 
תוכניתו השלישית הייתה להתחיל בפרויקט בנייה מגלומאני שהעולם טרם ראה כמוהו. היועצים לא האמינו למשמע אוזניהם. כולם הכירו את האמונה שבניית סטופות ומבנים מקודשים, המביאים לשחרור רוחני (תפילה, מדיטציה וטקסים דתיים), מעניקה לבונים זכויות רבות, ומקצרת את הדרך לגאולה. כל מלך נהג לבנות מספר מקדשים מתוך דאגה לעם ולגורלו בחיים הבאים. אך המלך אנוורהטה דיבר על הפניית רוב תקציב המדינה לבניית אלפי סטופות ומקדשים, שייבנו תוך שנים ספורות במישורים המדבריים של ממלכת באגאן.

הניסיונות לדבר אל ליבו של המלך למען יחזור בו מתוכניותיו עלו בתוהו. כעת ניתן היה רק לעמול על יישום התוכניות, ולהתפלל לאלים שהממלכה תצליח לשרוד את התקופה הקשה המצפה לה.
כתבות על יעדי טיול במיאנמר
 
כדורים פורחים בשמי באגאן, מיאנמר
כדורים פורחים בשמי באגאן, הדרך היחידה לקלוט את מלוא ההיקף של המקום (צילום: Nick Fox)
 

המזרח הרחוק



המדינה למען הבודהא

מספר ימים לאחר הפגישה הגורלית של המלך עם יועציו, יצאה משלחת רשמית מאת ממלכת באגאן אל מלך מון מאנוהא (Manuha), שישב בבירתו תאטון (Thaton), ובפיהם בקשתו של המלך אנוורהטה, להעביר לידיו את כתבי הטי-פיטקא, המכילים את תמצית תורתו של הבודהא. האוסף הנדיר של כתבי היד הקדושים היו האוצר הקדוש ביותר של בני המון. משמעות השם טי-פיטאקה "כתבי שלושת הסלים". כשם שסלים מכילים מוצרים הכרחיים לחיי היום יום הגשמיים, כך מכילים "שלושת הסלים" את ההנחיות וההרצאות של הבודהא ההכרחיים להצלחה רוחנית. 
 
המלך מאנוהא סירב, כצפוי, למסור את הכתבים לידי חברי המשלחת, וכמעט הוציאם להורג בשל עזות המצח. אנוורהטה לא נתן לסירוב לעצור את תוכניותיו. תוך זמן קצר הכריז מלחמה על ממלכת מון, שנכנעה לאחר מספר חודשי מצור, ובירתם תאטון נפלה בשנת 1057 בידי ממלכת באגאן. הכתבים הקדושים הועמסו אחר כבוד על גבי 32 פילים לבנים. 30,000 בני ממלכת מון נאלצו לעזוב את עירם, ולצעוד לכוון באגאן, שם יושבו מחדש. המלך מאנוהא וכל בני משפחתו הפכו לעבדים בארמון המלך אנוורהטה.
 
משהושלמה העברת הכתבים לבאגאן, החל המלך לעמול על השינוי בתחום הדתי. עד תקופת שלטונו של המלך אנוורהטה, הייתה דתם של הבורמזים תערובת של בראהמניזם, בודהיזם מאהיאני (הבודהיזם של הצפון), טנטריזם ושאמאניזם. המלך אנוורהטה שאף להכניס למיאנמר את דת הבודהיזם הטהורה, הקרובה יותר, על פי דעתו, להכוונותיו של הבודהא. הפעולות המיסיונריות שולבו במאמץ בנייה אינטנסיבי. מאות אלפי עובדים גויסו למטרה האדירה, וביניהם אומני ואדריכלי בני מון, שעברו להתגורר בתחומי הממלכה. למרות כניעתם הדרמטית של בני מון, הם המשיכו להיות גורם דומיננטי בכל הקשור לחיים התרבותיים והחברתיים, ולהשפיע על סגנון האדריכלות ודרך המחשבה.
 
מישור באגאן, הממוקם לגדת נהר האיראוואדי (Irrawaddy), החל להתמלא במקדשים ובסטופות. עצים נכרתו בכדי להסיק את עשרות הכבשנים, שפעלו ללא לאות, ושרפו את לבני החומר ששימשו את הבונים. מדי ערב לקראת שעת השקיעה, היה המלך עולה על אחד המקדשים, ומתבונן בסיפוק על המראה הנשגב שנגלה לפניו. העמק כולו החל להתמלא במבנים המחודדים: יער של סטופות, כמו אין סוף פטריות הצצות לאחר הגשם. מישורי באגאן המדבריים שינו את צורתם, והפכו למקום הנפלא ביותר בעולם. בעיני המלך הייתה משמעות השינוי הבטחה. הנירוואנה, האידיאל הסופי והחמקמק אליו שואף כל בודהיסט בעולם, נראה לפתע בטווח יד. 
העיר באגאן והחיים למרגלות הר פופה  |  עיר המקדשים באגאן וסביבתה - מדריך למיאנמר
 
מקדש שווזיגון, באגאן, מיאנמר
מקדש טאטביניו, הגבוה ואחד המרשימים במקדשי באגאן  (צילום: Tim Reisdorf)
 

האימפריה הבורמזית הראשונה

העיר באגאן החלה להיבנות בשנת 849 לספירה על ידי הבורמזים, שהגיעו ממזרח הרי ההימלאיה. המלך אנוורהטה עלה לשלטון בשנת 1044 והחל מייד בפעולות ששינו לעד את גורלה של מיאנמר כולה. בתקופת שלטונו בת 33 השנים, סיפח המלך, בנוסף לממלכת מון גם את ממלכת שאן (Shan), ויצר את האימפריה הבורמזית הראשונה.
 
בשנת 1077, הותקף המלך אנוורהטה בידי תאו זועם ונהרג. בנוסף לאלפי הסטופות והמקדשים, הנראים גם כיום בשטח, נבנו בתחומי באגאן גם עשרות, ואולי אף מאות ארמונות ואולמות כינוס חילונים. מבנים אלו הנזכרים בכתביו של המלך, נבנו כנראה מעץ ולא שרדו את תלאות הזמן. לאחר מותו של המלך המשיכה תנופת הבנייה על ידי יורשיו, אם כי לא באותו הקצב.
 
לקראת סוף המאה ה- 13, התחזקו מאוד צבאות המונגולים שכבשו את סין, והמשיכו ללא לאות בכיבושיהם באסיה. ממלכה אחר ממלכה נפלה תחת חרבותיהם, והשמועות על מעשיהם הפילו חרדה עצומה על כל תושבי אסיה. הפולקלור המקומי בבאגאן מספר שערב פשיטתם על מיאנמר, ניסה מלך באגאן למנוע את הגעתם, והרס מיוזמתו אלפי סטופות. המונגולים לא התרשמו, ובהוראתו של קיסר סין קובלאי חאן, נכדו של ג'ינגס חאן, כבשו את הממלכה, הרגו חלק נכבד מאוכלוסייתה, והרסו מקדשים וסטופות נוספות.
 
רעידות אדמה תדירות פוררו מאות מבני דת בנויי לבנים, וכיום ניתן למצוא במישורי באגאן על פני שטח של 42 קמ"ר, 2,217 סטופות ומקדשים "בלבד", אך בתקופת השיא של באגאן ניצבו בגאווה כ- 13,000 מבני דת. בזכות פרויקט הבנייה האדיר של המלך אנוורהטה, נכנסה באגאן לרשימה אחת עם שני האתרים הארכיאולוגיים הנוספים המרשימים ביותר בדרום מזרח אסיה: העיר אנגקור (Angkor) שבקמבודיה ומקדש בורובודור (Borubodur) שבאי ג'אווה שבאינדונזיה.
כתבה על העיר אנגקור בקמבודיה
 
מקדשי באגאן, מיאנמר
רעידות אדמה תדירות פוררו מאות מבני דת בנויי לבנים,
וכיום ניתן למצוא במישורי באגאן על פני שטח של 42 קמ"ר, 2,217 סטופות ומקדשים 
 (צילום: 
vinatourist83)
 

ההתנתקות של באגאן

בנוסף לפלישת המונגולים ידעה באגאן שתי קטסטרופות נוספות. האחת מעשה הטבע, והשנייה אנושית. בשנת 1975 פגעה רעידת אדמה קשה (6.5 בסולם ריכטר) בבאגאן. העיר, הממוקמת על קו שבר גיאולוגי, נפגעה קשות. סטופות קטנות רבות נהרסו לחלוטין, הגדולות יותר שרדו, אך נפגעו בצורה זו או אחרת.

במבנים רבים נפגע חדר האוצר, בו שמורות יצירות אומנות ודת. הצבא הוצב מייד במקום, והטיל עוצר בכדי למנוע ביזה, אך כמויות הפריטים, שהוברחו ממיאנמר בתקופה זו, ביססו את שוק העתיקות של בנגקוק במשך קרוב לעשור שנים. ארגון אונסק"ו, שהכריז על האתר כעל מורשת תרבות עולמית, עזר בשיקום ההרס (אם כי הסיר את חסותו לבסוף לאור חילוקי דעות קשים עם המשטר הצבאי השולט). 

הטרגדיה האחרונה שנפלה על תושבי האזור הייתה החלטת הממשלה הצבאית של מיאנמר בשנת 1990 להעביר את הכפר שהיה בשטח האתר למיקום חדש. לאחר שנותקו מקורות החשמל והמים, ניתנו ל 6,000 התושבים 10 שעות בלבד בכדי לפנות את רכושם, ולעבור לכפר חדש, שהוקם כחמישה קילומטר מהאתר המקורי. עם השנים התבססו התושבים במיקום החדש, ובאגאן חזרה להיות מרכז תוסס של מבקרים, המעוניינים לחוות את הביקור באחד המקומות המרהיבים והמיוחדים על פני כדור הארץ.
כתבה על העיר יאנגון
 
מקדש אנאנדה, אחד משלושת המקדשים השמורים ביותר בבאגאן
מקדש אנאנדה, אחד משלושת המקדשים השמורים ביותר בבאגאן   (צילום: benito anu)
 



סטופות, מקדשים, אמונות וחיי דת במיאנמר

סידהארטה גאוטמה (Siddhārtha Gautama) המוכר יותר בכינויו הבודהא, חי בנפאל והודו על פי האמונה במאה השישית לפני הספירה. במהלך חייו עזב הנסיך את החיים הטובים בארמון, הסתגף, ושקע במדיטציה עד שהפך למואר, לבודהא, והשיג את המטרה הסופית  הנירוואנה.
 
הבודהא החליט להפיץ את תורתו בכדי שתהה פתוחה בפני כל בני האדם. לפני מותו ביקש מתלמידיו שלא לעשות פסלים בדמותו. "...התפילה בפני צלמי אלים, ואף בפני אל כל יכול שאין לראותו, היא אשליה. הישועה אמיתית תבוא מבפנים ומהליכה בדרך הבודהיזם".
 
תלמידי הבודהא שרצו בכל זאת לשמר את זכרו טמנו את אפרו באדמה, ועליו בנו מבנה לבנים סגור ודמוי ביצה. מבנה זה כונה בסנסקריט "סטופה", שמשמעותה אמת. המבנה הסגור, המשמש בדרך כלל להנצחת חלק מגופו של הבודהא, של נזיר חשוב או של מלך, הפך להיות לסמל של הבודהיזם. רק מאות שנים מאוחר יותר החלו הבודהיסטים ליצור פסלי בודהא, ואלו הושמו במקדשים, שנבנו סביב הסטופה.
 
הבודהיזם כיום כולל שני זרמים עיקריים (פרט לבודהיזם הלמאיסטי): מאהאיאנה (המרכבה הגדולה) המכונה גם הבודהיזם הצפוני, וטראוואדה המכונה בלעג הינאיאנה (המרכבה הקטנה), המכונה גם הבודהיזם הדרומי. המלך אנוורהטה היה זה שהפיץ במיאנמר את זרם הבודהיזם הדרומי, שהפך לדת המדינה. אחד המאפיינים העיקריים המאפיינים את הזרם הבודהיסטי הזה הוא הנזירות הזמנית. על כל גבר במיאנמר לעזוב לתקופת זמן מסוימת את החיים הטובים, להשאיר את כל רכושו בבית, ולהצטרף למנזר. חלק עושים זאת למספר שבועות בלבד, חלק למספר חודשים, וחלק לכל חייהם. 

מקדש אנאנדה, באגאן, מיאנמר
מקדש אנאנדה ופסל בודהיסטי השומר עליו  (צילום: jasminam)
 
במילון המונחים הדתי של מיאנמר ניתן למצוא את השמות הבאים:
¡    צ'די: המונח הבורמזי (וכן התאילנדי) לסטופה.
¡   פגודה: במערב משמש המונח לציון כל סוגי המקדשים הבודהיסטים. למעשה מבנה הפגודה התפתח מן הסטופה. הפגודה היא מבנה בן מספר קומות ובהן מערכת מדרגות. המאמינים אינם מתפללים בפגודה אלא באחד ממבני המקדש המקיף אותה. כמו הסטופה, גם הפגודה מסמלת את הבודהיזם.
¡    פאיה (Paya): המונח הבורמזי לכל סוגי המקדשים.
¡    מנזר: מכלול הכולל מספר מקדשים ולפחות סטופה אחת. המנזר משמש למגורי קבוצת נזירים החיה בתחומו.
¡    פאטו (Phato) או גו (Gu): מקדש בעל מספר כניסות הדומה בצורתו למערה.
 
באגאן, מיאנמר
אלפי פגודות עשויות לבני חומר נותרו בבאגאן עד היום  (צילום: Boris Ulzibat)
 

הר פופה - הלורדים של ההר הגדול

הפולקלור המקומי מספר שבמאה הרביעית לספירה, חי בממלכה מצפון לבאגאן, נפח טוב לב ויפה תואר בשם נה טינדה (Maung Tint De/ Nga Tinde). הנפח שכונה "מר יפה תואר" היה חזק כל כך שיכול היה לשבור בידו חטי פילים. הוא חי עם אחותו הבכורה Saw Me Ya, שכינויה היה "פני זהב". הנפח היה כה מקובל ונערץ על תושבי הסביבה, עד שמלך טגאונג החל לקנא. המלך הרשע שלח רוצחים בכדי לחסל את הנפח, אך זה שמע מבעוד מועד על המזימה, והספיק לברוח ברגע האחרון.

המלך שהגיע בעצמו אל ביתו מצא שם רק את האחות. המלך שהתאהב באחות החליט להתחתן איתה. זמן קצר לאחר מכן הצליח המלך לפתות את אשתו הצעירה לשכנע את אחיה, שיצא ממקום מחבואו ויבוא לבקרם. האח הגיע, אך ברגע שדרכה כף רגלו בפתח הארמון, נתפס בידי שומרי המלך, נקשר לעץ מגנוליה ונשרף על המוקד. האחות המזועזעת שצפתה חסרת ישע, ברצח המחריד, קפצה גם היא, בייאושה, אל תוך הלהבות.
 
שני האחים המתים הפכו לנאטים (Nats), מעין רוחות, והמשיכו להתגורר בתוך עץ הסאגה, וחוללו צרות ותעלולים שונים. כל שהתקרב אל צילו של העץ סבל מכוויות ומייסורים. המלך שמאס בתופעה הצליח לבסוף לקצץ את הגזע לחתיכות, ולהשליכו לנהר האיראוואדי, אך מחאות נתיניו אילצוהו להחזיר את הגזע ליבשה. פסלי האחים גולפו מתוך העץ העתיק, ובטקס רב רושם הועברו אל הר פופה (Mount Popa), הר הפרחים שמצפון לבאגאן, שם הם נמצאים עד היום.
 
במשך 700 השנים הבאות עלה כל מלך לרגל ביום הכתרתו אל הר פופה, והניח מנחות בכדי להרגיע את רוחות האחים. האח והאחות הם שניים מ- 37 הנאטים העיקריים הקיימים בתרבות הדתית הבורמזית, שהיא תוספת מקומית לטראוואדה של הבורמנים ושבטים אחרים במיאנמר ובמדינות הסמוכות לה.
 
הר פופה ליד באגאן, מיאנמר
הר פופה - עולי הרגל הרבים המטפסים ב 800 מדרגות האבן,
תוך שהם נאלצים מדי פעם להבריח את עשרות הקופים המתגוררים במקום, יודעים כי שווה להתאמץ
 (צילום: 
AvigatorPhotographer)
 
הר פופה הוא שריד להר געש כבוי, המזדקר בתלילות מעל הסביבה המישורית המאפיינת את מישורי האיראוואדי ובקעת באגאן. ההר הוא המרכז הגדול במיאנמר הקשור לפולחן הנאט. פירושה של מילה זו היא שומר. הנאטים הם אלים או רוחות הבאים לידי ביטוי בעוצמת הטבע. הפולחן האנימיסטי (דוגל באמונה שלכל דבר בטבע יש נפש) הקשור בהם היה בעבר נפוץ בכל רחבי מיאנמר. המלך אנוורהטה, שביקש לאחד את דת המדינה, שאף לחסל את הפולחן העתיק, אך בשל הפופולאריות העממית העצומה לה זכה, ויתר לבסוף, וקיבע אותה כחלק מהפולחן הבודהיסטי של מיאנמר. הר פופה הוא ביתם של 37 הנאטים וכמובן של שני האחים, הנחשבים כמנהיגים.

עולי הרגל הרבים המטפסים ב 800 מדרגות האבן, תוך שהם נאלצים מדי פעם להבריח את עשרות הקופים המתגוררים במקום, יודעים כי שווה להתאמץ. בנוסף לנוף המרהיב המשתקף מלמעלה, נוהגים "מר יפה תואר" ואחותו, "פני זהב", להיענות לבקשות ולתחינות אלו המכבדים אותם.

מידע נוסף

כתבות נוספות


גיא נוימן
 
אודות הכותב
גיא נוימן, בוגר החברה להגנת הטבע. מרצה ומדריך בארץ ובעולם בתחומי טבע נוף ותרבות. מתמחה בנצרות, דתות המזרח הרחוק ותרבויות לטיניות. מדריך ותיק למגוון רחב של יעדים באסיה ובדרום אמריקה. מדריך טיולים בחברת אקו - טיולי שטח. 







סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר