סיור בלונדון בעקבות סופרים וספרים
מאת: סטיב אלן
קשה לחשוב על עיר המזוהה עם מיטב הספרות העולמית יותר מלונדון. רחובותיה של הבירה הבריטית, כיכרותיה ובנייניה שימשו תפאורה ומקור השראה לסופרים, למחזאים ולמשוררים מן השורה הראשונה, וטיול בה הוא מסע בזמן אל מכמני הספרות האנגלית.
כיאה לעיר שמכבדת את עברה הספרותי, רבים מבתי הסופרים שחיו בה משמשים כיום מוזיאונים, פסליהם מקשטים את רחובותיה, ופאבים רבים מהללים את הקשר החשוב בין בירה ליצירה ספרותית.

לונדון שימשה קרקע פורייה לאינספור סופרים, מחזאים ומשוררים,
ובעברה הייתה
לונדון הספרותית
אם פריז היא ציורית, פירנצה אומנותית ורומא עתיקה, אז לונדון היא ספרותית. הבירה האנגלית הייתה ועודנה אחד המרכזים הספרותיים החשובים בעולם, ומעטות הערים שבהן חיו ויצרו סופרים רבים כל כך. די במבט ברשימה חלקית של היוצרים שחיו בלונדון ופעלו בה כדי להתרשם מהקרקע הפורייה שהעניקה להם העיר: ויליאם שייקספיר, צ'ארלס דיקנס, גרהאם גרין, אוסקר ויילד, ג'ורג' אורוול, וירג'יניה וולף, ג'ונתן סוויפט, דניאל דפו, דילן תומס, ג'ורג' ברנרד שו ועוד רבים אחרים.
גם ספרות הילדים היא חלק בלתי נפרד מהמרקם הספרותי הלונדוני, בזכות סופרים כמו א. א. מילן וג'יימס בארי, שחיו ויצרו בעיר. לונדון עצמה משמשת זירה לספרים רבים, וברחובותיה מתנהלים חייהן של דמויות ספרותיות בלתי נשכחות, ובהן שרלוק הולמס, אוליבר טוויסט וג'יימס בונד.
לחובבי שרלוק הולמס אמליץ ללון ב מלון הולמס לונדון (Holmes Hotel London) – מלון בוטיק מיוחד במרילבון וילג' (Marylebone Village), במרחק הליכה מרחוב אוקספורד ובקרבת תחנות הרכבת התחתית בייקר סטריט ומרילבון. המלון שוכן בארבעה מבנים ג'ורג'יאניים אלגנטיים מסוף המאה ה-18, וחדריו מודרניים וממוזגים. העיצוב, השואב השראה מדמותו של הבלש המפורסם, ישמח במיוחד את חובבי הספרות, ההיסטוריה והווינטג'.
ברחוב בייקר הסמוך נמצא גם מוזיאון שרלוק הולמס (Sherlock Holmes Museum), ובקומת הקרקע שלו חנות מזכרות שבה תוכלו לרכוש פריטים בהשראת הבלש, משחקים וספרים.
בתי מלון במרכז לונדון | מדריך לביקור הראשון בעיר לונדון
לונדון – גן עדן לאוהבי ספרות
במאות שחלפו מאז ימיו של ג'פרי צ'וסר, מאבות הספרות האנגלית, שחי ויצר בלונדון במאה ה-14, הפכה העיר לגן עדן לאוהבי ספרות. הסופרים הטביעו את חותמם בבתים ובפארקים, ברחובות ובסמטאות, בכנסיות ובטירות, בפאבים (במיוחד בפאבים) ובמועדונים, עד שנדמה שאין בעיר רחוב שאינו קשור בדרך כלשהי למילה הכתובה.
אזורים שונים של העיר מזוהים עם סופרים ועם יצירותיהם:
♦ כשאומרים "לונדון השייקספירית", מתכוונים לאתרים משני צידי נהר התמזה, החוצה את העיר במרכזה.
♦ אזור בלומסברי (Bloomsbury), הסמוך למוזיאון הבריטי, תמיד יהיה שייך ל"קבוצת בלומסברי", שעם חבריה נמנו וירג'יניה וולף וסופרים, אומנים ואנשי רוח נוספים.
♦ בהמפסטד (Hampstead) היוקרתי חיו בתקופות שונות גרהאם גרין, אגתה כריסטי וד. ה. לורנס.
♦ שכונת קמדן טאון (Camden Town) האופנתית וסביבתה הן "של" דילן תומס ואלפרד לורד טניסון.
♦ אזור הייבורי (Highbury), שברובע איסלינגטון, מזוהה עם ניק הורנבי, שגם מיקם בו רבות מעלילות ספריו.
♦ הולבורן (Holborn) וסביבתו הם מעוזם של צ'ארלס דיקנס וסמואל ג'ונסון.
גם ספרות הילדים היא חלק בלתי נפרד מהמרקם הספרותי הלונדוני, בזכות סופרים כמו א. א. מילן וג'יימס בארי, שחיו ויצרו בעיר. לונדון עצמה משמשת זירה לספרים רבים, וברחובותיה מתנהלים חייהן של דמויות ספרותיות בלתי נשכחות, ובהן שרלוק הולמס, אוליבר טוויסט וג'יימס בונד.
לחובבי שרלוק הולמס אמליץ ללון
ברחוב בייקר הסמוך נמצא גם מוזיאון שרלוק הולמס (Sherlock Holmes Museum), ובקומת הקרקע שלו חנות מזכרות שבה תוכלו לרכוש פריטים בהשראת הבלש, משחקים וספרים.
בתי מלון במרכז לונדון | מדריך לביקור הראשון בעיר לונדון
לונדון – גן עדן לאוהבי ספרות
במאות שחלפו מאז ימיו של ג'פרי צ'וסר, מאבות הספרות האנגלית, שחי ויצר בלונדון במאה ה-14, הפכה העיר לגן עדן לאוהבי ספרות. הסופרים הטביעו את חותמם בבתים ובפארקים, ברחובות ובסמטאות, בכנסיות ובטירות, בפאבים (במיוחד בפאבים) ובמועדונים, עד שנדמה שאין בעיר רחוב שאינו קשור בדרך כלשהי למילה הכתובה.
אזורים שונים של העיר מזוהים עם סופרים ועם יצירותיהם:
♦ כשאומרים "לונדון השייקספירית", מתכוונים לאתרים משני צידי נהר התמזה, החוצה את העיר במרכזה.
♦ אזור בלומסברי (Bloomsbury), הסמוך למוזיאון הבריטי, תמיד יהיה שייך ל"קבוצת בלומסברי", שעם חבריה נמנו וירג'יניה וולף וסופרים, אומנים ואנשי רוח נוספים.
♦ בהמפסטד (Hampstead) היוקרתי חיו בתקופות שונות גרהאם גרין, אגתה כריסטי וד. ה. לורנס.
♦ שכונת קמדן טאון (Camden Town) האופנתית וסביבתה הן "של" דילן תומס ואלפרד לורד טניסון.
♦ אזור הייבורי (Highbury), שברובע איסלינגטון, מזוהה עם ניק הורנבי, שגם מיקם בו רבות מעלילות ספריו.
♦ הולבורן (Holborn) וסביבתו הם מעוזם של צ'ארלס דיקנס וסמואל ג'ונסון.
אזורים שונים של העיר מזוהים עם סופרים ועם יצירותיהם:
♦ כשאומרים "לונדון השייקספירית", מתכוונים לאתרים משני צידי נהר התמזה, החוצה את העיר במרכזה.
♦ אזור בלומסברי (Bloomsbury), הסמוך למוזיאון הבריטי, תמיד יהיה שייך ל"קבוצת בלומסברי", שעם חבריה נמנו וירג'יניה וולף וסופרים, אומנים ואנשי רוח נוספים.
♦ בהמפסטד (Hampstead) היוקרתי חיו בתקופות שונות גרהאם גרין, אגתה כריסטי וד. ה. לורנס.
♦ שכונת קמדן טאון (Camden Town) האופנתית וסביבתה הן "של" דילן תומס ואלפרד לורד טניסון.
♦ אזור הייבורי (Highbury), שברובע איסלינגטון, מזוהה עם ניק הורנבי, שגם מיקם בו רבות מעלילות ספריו.
♦ הולבורן (Holborn) וסביבתו הם מעוזם של צ'ארלס דיקנס וסמואל ג'ונסון.
המלצה לחובבי הארי פוטר: הזמינו אחד מהסיורים הרבים בעקבות הארי פוטר – בסטודיו של האחים וורנר, בו צולם הסרט ועדיין שמורים בו רבים מהלוקיישנים (כשעה וחצי מלונדון, כולל הסעה) או בעקבות תחנות שונות בעיר. חלק מהסיורים הם בחינם לילדים.
מפת האזורים הספרותיים של לונדון לפי סדר הופעתם ברשימה מעלה,
מלון הולמס לונדון נקרא על שמו של שרלוק הולמס שהתגורר ברחוב בייקר הסמוך
מסלול טיול בעקבות סופרים וספרים בלונדון
לפניכם הצעה למסלול טיול בלונדון בעקבות סופרים וספרים, באזורים הולברן (Holborn) , טמפל ( Temple ) ו אזור התיאטראות ( Theatre District ).
נקודות על המסלול בעקבות סופרים וספרים בלונדון, וגם שני בתי מלון מומלצים בסוף המסלול (והכתבה):
בעקבות צ'ארלס דיקנס בלונדון
את המסע הרגלי נתחיל ברחוב דאוטי (Doughty Street), בבית מספר 48 אשר מארח את מוזיאון צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens Museum) מאז 1925. אף שהתגורר כאן תקופה קצרה יחסית (1837–1839), דיקנס כתב בבית זה כמה מיצירותיו הידועות ביותר, ובהן "אוליבר טוויסט" ו"ניקולס ניקלבי". המוזיאון פותח צוהר לעולמו וממחיש את הקשר ההדוק שלו עם לונדון של אותה תקופה.
אף שנולד בעיר הנמל פורטסמות' שבדרום אנגליה ועבר לבירה עם משפחתו כשהיה ילד, דיקנס מסמל את לונדון הספרותית אולי יותר מכל סופר אחר. בשנת 1824, כשהיה בן 12, נקלעה המשפחה למצוקה כלכלית קשה: אביו נאסר בשל חובותיו, ודיקנס הצעיר נאלץ לעבוד שעות ארוכות במפעל לייצור משחת נעליים. בגיל 15 מצא עבודה כפקיד במשרד עורכי דין, ובהמשך עבד ככתב קצרנות בבתי המשפט ובפרלמנט. בשנת 1834 הצטרף לעיתון "מורנינג כרוניקל" ככתב פוליטי, ולצד עבודתו העיתונאית פרסם סיפורים ורשימות, בין היתר בשם העט "בוז". בשנת 1836 החל להתפרסם בהמשכים הרומן הראשון שלו, "מועדון הפיקוויקים", שזכה בהמשך להצלחה גדולה ברחבי בריטניה.
בתקופה הוויקטוריאנית, עם התעצמותה של האימפריה הבריטית והתפתחות התעשייה, נהרו המונים ללונדון והעיר גדלה בקצב מסחרר. לצד השגשוג התרחבו גם שכונות העוני, ותושביהן סבלו מצפיפות, מתנאי תברואה קשים ומניצול. דיקנס, שהכיר את המצוקה מניסיונו האישי, תיאר אותה ברגישות יוצאת דופן והצליח לעורר את דעת הקהל. ספריו וכתיבתו העיתונאית הפנו את תשומת הלב לעוולות חברתיות, ובהן עבודת ילדים והיחס לעניים, ותרמו לדיון הציבורי בצורך ברפורמות.
במוזיאון אפשר להתרשם מחדרי הבית ומחפציו האישיים של הסופר, ובהם שולחן הכתיבה שלו. לצד הביקור העצמאי מוצעים במועדים נבחרים סיורים מודרכים מחוץ לשעות הפתיחה הרגילות, בהזמנה מראש.
כתובת: 48 Doughty Street, London WC1N 2LX
נקודות על המסלול בעקבות סופרים וספרים בלונדון, וגם שני בתי מלון מומלצים בסוף המסלול (והכתבה):
את המסע הרגלי נתחיל ברחוב דאוטי (Doughty Street), בבית מספר 48 אשר מארח את מוזיאון צ'ארלס דיקנס (Charles Dickens Museum) מאז 1925. אף שהתגורר כאן תקופה קצרה יחסית (1837–1839), דיקנס כתב בבית זה כמה מיצירותיו הידועות ביותר, ובהן "אוליבר טוויסט" ו"ניקולס ניקלבי". המוזיאון פותח צוהר לעולמו וממחיש את הקשר ההדוק שלו עם לונדון של אותה תקופה.
אף שנולד בעיר הנמל פורטסמות' שבדרום אנגליה ועבר לבירה עם משפחתו כשהיה ילד, דיקנס מסמל את לונדון הספרותית אולי יותר מכל סופר אחר. בשנת 1824, כשהיה בן 12, נקלעה המשפחה למצוקה כלכלית קשה: אביו נאסר בשל חובותיו, ודיקנס הצעיר נאלץ לעבוד שעות ארוכות במפעל לייצור משחת נעליים. בגיל 15 מצא עבודה כפקיד במשרד עורכי דין, ובהמשך עבד ככתב קצרנות בבתי המשפט ובפרלמנט. בשנת 1834 הצטרף לעיתון "מורנינג כרוניקל" ככתב פוליטי, ולצד עבודתו העיתונאית פרסם סיפורים ורשימות, בין היתר בשם העט "בוז". בשנת 1836 החל להתפרסם בהמשכים הרומן הראשון שלו, "מועדון הפיקוויקים", שזכה בהמשך להצלחה גדולה ברחבי בריטניה.
בתקופה הוויקטוריאנית, עם התעצמותה של האימפריה הבריטית והתפתחות התעשייה, נהרו המונים ללונדון והעיר גדלה בקצב מסחרר. לצד השגשוג התרחבו גם שכונות העוני, ותושביהן סבלו מצפיפות, מתנאי תברואה קשים ומניצול. דיקנס, שהכיר את המצוקה מניסיונו האישי, תיאר אותה ברגישות יוצאת דופן והצליח לעורר את דעת הקהל. ספריו וכתיבתו העיתונאית הפנו את תשומת הלב לעוולות חברתיות, ובהן עבודת ילדים והיחס לעניים, ותרמו לדיון הציבורי בצורך ברפורמות.
במוזיאון אפשר להתרשם מחדרי הבית ומחפציו האישיים של הסופר, ובהם שולחן הכתיבה שלו. לצד הביקור העצמאי מוצעים במועדים נבחרים סיורים מודרכים מחוץ לשעות הפתיחה הרגילות, בהזמנה מראש.
כתובת: 48 Doughty Street, London WC1N 2LX
אף שנולד בעיר הנמל פורטסמות' שבדרום אנגליה ועבר לבירה עם משפחתו כשהיה ילד, דיקנס מסמל את לונדון הספרותית אולי יותר מכל סופר אחר. בשנת 1824, כשהיה בן 12, נקלעה המשפחה למצוקה כלכלית קשה: אביו נאסר בשל חובותיו, ודיקנס הצעיר נאלץ לעבוד שעות ארוכות במפעל לייצור משחת נעליים. בגיל 15 מצא עבודה כפקיד במשרד עורכי דין, ובהמשך עבד ככתב קצרנות בבתי המשפט ובפרלמנט. בשנת 1834 הצטרף לעיתון "מורנינג כרוניקל" ככתב פוליטי, ולצד עבודתו העיתונאית פרסם סיפורים ורשימות, בין היתר בשם העט "בוז". בשנת 1836 החל להתפרסם בהמשכים הרומן הראשון שלו, "מועדון הפיקוויקים", שזכה בהמשך להצלחה גדולה ברחבי בריטניה.
בתקופה הוויקטוריאנית, עם התעצמותה של האימפריה הבריטית והתפתחות התעשייה, נהרו המונים ללונדון והעיר גדלה בקצב מסחרר. לצד השגשוג התרחבו גם שכונות העוני, ותושביהן סבלו מצפיפות, מתנאי תברואה קשים ומניצול. דיקנס, שהכיר את המצוקה מניסיונו האישי, תיאר אותה ברגישות יוצאת דופן והצליח לעורר את דעת הקהל. ספריו וכתיבתו העיתונאית הפנו את תשומת הלב לעוולות חברתיות, ובהן עבודת ילדים והיחס לעניים, ותרמו לדיון הציבורי בצורך ברפורמות.
במוזיאון אפשר להתרשם מחדרי הבית ומחפציו האישיים של הסופר, ובהם שולחן הכתיבה שלו. לצד הביקור העצמאי מוצעים במועדים נבחרים סיורים מודרכים מחוץ לשעות הפתיחה הרגילות, בהזמנה מראש.
כתובת: 48 Doughty Street, London WC1N 2LX
דיקנס והקשר בין משפט לספרות
לאחר שנצא מביתו של דיקנס נמשיך לאורך רחוב גרייז אין (Gray's Inn Road) אל כיכר גרייז אין (Gray's Inn Square), אחת משתי הכיכרות שבמתחם גרייז אין (Gray's Inn). זהו אחד מארבעת מוסדות "אכסניות המשפט" בלונדון, ששורשיהם במאה ה-14.
אלה הם מעין מועדונים מקצועיים שבהם חברים בריסטרים – עורכי דין המתמחים בייצוג ובטיעון בבתי המשפט. במשך מאות שנים שימשו האכסניות מרכזים להכשרה משפטית ולמגורים, וגם כיום הן ממלאות תפקיד חשוב בהכשרת בריסטרים ובהסמכתם. במתחמים ההיסטוריים שוכנים גם משרדיהם של רבים מהם.
מכיכר גרייז אין נמשיך אל הכיכר הדרומית (South Square) שבאותו מתחם. כאן, בבית מספר 1, החל דיקנס לעבוד בשנת 1827, בהיותו בן 15, כפקיד במשרדם של עורכי הדין אליס ובלקמור.
פרנסיס בייקון – גיבור תרבות מקומי
מתחם גרייז אין קשור גם בשמו של פרנסיס בייקון (Francis Bacon), שהצטרף למוסד בשנת 1576 ושמר עימו על קשר הדוק עד למותו בשנת 1626. בייקון היה איש מבריק שהחל את לימודיו בטריניטי קולג' שבקיימברידג' בגיל 12. הוא שירת את המלכה אליזבת הראשונה, ובהמשך מילא תפקידים בכירים בתקופת שלטונו של ג'יימס הראשון, עד שמונה ללורד צ'נסלור – מבעלי התפקידים החשובים במערכת המשפט האנגלית.
כמו רבים מהפילוסופים של אותה תקופה, בייקון היה איש אשכולות, וכתביו עסקו בתחומים מגוונים, בהם משפט, פוליטיקה, מוסר ומדע. תרומתו לפיתוח חשיבה מדעית המבוססת על תצפיות וניסויים הקנתה לו מקום חשוב בתולדות המחשבה גם מחוץ לאנגליה. בגרייז אין גאים במיוחד במורשתו, ופסלו ניצב בכיכר הדרומית, סמוך למקום שבו עבד לימים דיקנס.
כתבה על העיירות אוקספורד וקיימברידג'
בחזרה ללונדון העתיקה
המשך המסלול מחזיר אותנו לרחוב גרייז אין, ומשם נלך דרומה עד לתחנת הרכבת התחתית צ'נסרי ליין (Chancery Lane). מול התחנה ניצבים בנייני סטייפל אין (Staple Inn), שחזיתות העץ שלהם מסוף המאה ה-16 הן מראה יוצא דופן בלונדון של ימינו. המבנים נפגעו בהפצצות מלחמת העולם השנייה ושוקמו לאחריה. בעבר פעלה כאן "אכסניית משפט" מסוג Inn of Chancery, ששימשה להכשרת אנשי משפט ולפעילותם. המקום מוזכר בספרו האחרון של דיקנס, "תעלומת אדווין דרוד".
בסמוך ניתן להבחין בפסל דרקון הניצב על עמוד ונושא מגן עם צלב אדום. הוא מסמן את גבולה של הסיטי של לונדון (City of London), אותו שטח המכונה "המיל המרובע", שהוא גרעינה ההיסטורי של העיר.
מכאן נפנה שמאלה ונמשיך מזרחה ברחוב הולבורן (Holborn). לאחר הליכה קצרה נגיע למעבר בצידו הדרומי של הרחוב, המוביל למתחם ברנרדס אין (Barnard's Inn). גם כאן שכנה אכסניית משפט, המתוארת בספרו של דיקנס "תקוות גדולות" כמקום מגוריו הראשון של פיפ בלונדון. מאז 1991 משמש האולם ההיסטורי את גרשם קולג' (Gresham College), מוסד ייחודי המציע הרצאות ללא תשלום לקהל הרחב כבר מעל ל-400 שנה.
אלה הם מעין מועדונים מקצועיים שבהם חברים בריסטרים – עורכי דין המתמחים בייצוג ובטיעון בבתי המשפט. במשך מאות שנים שימשו האכסניות מרכזים להכשרה משפטית ולמגורים, וגם כיום הן ממלאות תפקיד חשוב בהכשרת בריסטרים ובהסמכתם. במתחמים ההיסטוריים שוכנים גם משרדיהם של רבים מהם.
מכיכר גרייז אין נמשיך אל הכיכר הדרומית (South Square) שבאותו מתחם. כאן, בבית מספר 1, החל דיקנס לעבוד בשנת 1827, בהיותו בן 15, כפקיד במשרדם של עורכי הדין אליס ובלקמור.
מתחם גרייז אין קשור גם בשמו של פרנסיס בייקון (Francis Bacon), שהצטרף למוסד בשנת 1576 ושמר עימו על קשר הדוק עד למותו בשנת 1626. בייקון היה איש מבריק שהחל את לימודיו בטריניטי קולג' שבקיימברידג' בגיל 12. הוא שירת את המלכה אליזבת הראשונה, ובהמשך מילא תפקידים בכירים בתקופת שלטונו של ג'יימס הראשון, עד שמונה ללורד צ'נסלור – מבעלי התפקידים החשובים במערכת המשפט האנגלית.
כמו רבים מהפילוסופים של אותה תקופה, בייקון היה איש אשכולות, וכתביו עסקו בתחומים מגוונים, בהם משפט, פוליטיקה, מוסר ומדע. תרומתו לפיתוח חשיבה מדעית המבוססת על תצפיות וניסויים הקנתה לו מקום חשוב בתולדות המחשבה גם מחוץ לאנגליה. בגרייז אין גאים במיוחד במורשתו, ופסלו ניצב בכיכר הדרומית, סמוך למקום שבו עבד לימים דיקנס.
כתבה על העיירות אוקספורד וקיימברידג'
כמו רבים מהפילוסופים של אותה תקופה, בייקון היה איש אשכולות, וכתביו עסקו בתחומים מגוונים, בהם משפט, פוליטיקה, מוסר ומדע. תרומתו לפיתוח חשיבה מדעית המבוססת על תצפיות וניסויים הקנתה לו מקום חשוב בתולדות המחשבה גם מחוץ לאנגליה. בגרייז אין גאים במיוחד במורשתו, ופסלו ניצב בכיכר הדרומית, סמוך למקום שבו עבד לימים דיקנס.
כתבה על העיירות אוקספורד וקיימברידג'
בחזרה ללונדון העתיקה
המשך המסלול מחזיר אותנו לרחוב גרייז אין, ומשם נלך דרומה עד לתחנת הרכבת התחתית צ'נסרי ליין (Chancery Lane). מול התחנה ניצבים בנייני סטייפל אין (Staple Inn), שחזיתות העץ שלהם מסוף המאה ה-16 הן מראה יוצא דופן בלונדון של ימינו. המבנים נפגעו בהפצצות מלחמת העולם השנייה ושוקמו לאחריה. בעבר פעלה כאן "אכסניית משפט" מסוג Inn of Chancery, ששימשה להכשרת אנשי משפט ולפעילותם. המקום מוזכר בספרו האחרון של דיקנס, "תעלומת אדווין דרוד".
בסמוך ניתן להבחין בפסל דרקון הניצב על עמוד ונושא מגן עם צלב אדום. הוא מסמן את גבולה של הסיטי של לונדון (City of London), אותו שטח המכונה "המיל המרובע", שהוא גרעינה ההיסטורי של העיר.
מכאן נפנה שמאלה ונמשיך מזרחה ברחוב הולבורן (Holborn). לאחר הליכה קצרה נגיע למעבר בצידו הדרומי של הרחוב, המוביל למתחם ברנרדס אין (Barnard's Inn). גם כאן שכנה אכסניית משפט, המתוארת בספרו של דיקנס "תקוות גדולות" כמקום מגוריו הראשון של פיפ בלונדון. מאז 1991 משמש האולם ההיסטורי את גרשם קולג' (Gresham College), מוסד ייחודי המציע הרצאות ללא תשלום לקהל הרחב כבר מעל ל-400 שנה.
בסמוך ניתן להבחין בפסל דרקון הניצב על עמוד ונושא מגן עם צלב אדום. הוא מסמן את גבולה של הסיטי של לונדון (City of London), אותו שטח המכונה "המיל המרובע", שהוא גרעינה ההיסטורי של העיר.
מכאן נפנה שמאלה ונמשיך מזרחה ברחוב הולבורן (Holborn). לאחר הליכה קצרה נגיע למעבר בצידו הדרומי של הרחוב, המוביל למתחם ברנרדס אין (Barnard's Inn). גם כאן שכנה אכסניית משפט, המתוארת בספרו של דיקנס "תקוות גדולות" כמקום מגוריו הראשון של פיפ בלונדון. מאז 1991 משמש האולם ההיסטורי את גרשם קולג' (Gresham College), מוסד ייחודי המציע הרצאות ללא תשלום לקהל הרחב כבר מעל ל-400 שנה.

סמטאות דיקנס ואוליבר טוויסט
מרחוב הולבורן ונמשיך מזרחה אל צומת הולבורן סירקוס (Holborn Circus). בהמשך הרחוב נמצא הולבורן ויאדקט (Holborn Viaduct), גשר יפהפה שנחנך בשנת 1869. נחצה לצידו הצפוני של הרחוב ונחלוף על פני הכניסה לרחוב האטון גארדן (Hatton Garden), המרכז הלונדוני לתכשיטים וליהלומים. נמשיך אל רחוב צ'רטרהאוס (Charterhouse Street), וממנו נפנה לאילי פלייס (Ely Place), רחוב קטן ומקסים המוזכר בספרו של דיקנס "דיוויד קופרפילד". אחוזת הבישופים שעמדה כאן וגניה נזכרים גם בשני מחזות של שייקספיר: "ריצ'רד השני" ו"ריצ'רד השלישי".
נחזור לרחוב צ'רטרהאוס ונמשיך עד לסאפרון היל (Saffron Hill). באזור זה מיקם דיקנס את מאורתו של פייגין בספר "אוליבר טוויסט", ושמו של הרחוב מופיע בו פעמים רבות. בבית מספר 125 נמצא הפאב וואן טון (One Tun), שלפי אחת המסורות שימש השראה לפאב הבדיוני שבו נפגשו פייגין וביל סייקס. בימיו של דיקנס היה סאפרון היל ידוע לשמצה. מספרים שבתחילת הרחוב היו מכייסים אותך, ובסופו כבר יכולת לקנות את השלל בחזרה.
סמואל ג'ונסון ומילון השפה האנגלית
משם נחזור לרחוב הולבורן ונפנה דרומה לרחוב ניו פטר ליין (New Fetter Lane). נמשיך דרך רחוב וסט הארדינג (West Harding Street) ופמברטון רו (Pemberton Row), המוביל לכיכר גוף (Gough Square). בכיכר קטנה זו, בבית מספר 17, התגורר סמואל ג'ונסון בשנים 1748–1759. הבית נבנה בסוף המאה ה-17 והוא אחד מבתי המגורים ההיסטוריים שהשתמרו בסיטי של לונדון. ג'ונסון – מבקר ספרות, משורר וביוגרף – הוא מהדמויות הבולטות בספרות האנגלית ומיוצריה המצוטטים ביותר. אחת מאמירותיו המפורסמות מבטאת היטב את אהבתו לעיר: "כשאדם עייף מלונדון, אדוני, הוא עייף מהחיים".
ג'ונסון נולד בשנת 1709 בליצ'פילד שבמחוז סטאפורדשייר, בן למוכר ספרים. לאחר שעבר ללונדון בשנת 1737 החל לעבוד אצל המו"ל של כתב העת The Gentleman's Magazine, ובשנה שלאחר מכן החל לפרסם בו את כתיבתו. כתב העת היה חלוץ בתחומו, ואף העניק למילה "מגזין" את משמעותה ככתב עת המאגד תכנים בנושאים מגוונים. בעשורים הבאים כתב ג'ונסון ביוגרפיות, שירה, מאמרים, מסות ודיווחים על דיוני הפרלמנט, ואף עסק בהכנת קטלוג ספרים. למרות פעילותו הענפה, במשך שנים רבות התקשה להתפרנס. עם יצירותיו החשובות מאותה תקופה נמנות הפואמה "לונדון" (1738) והביוגרפיה "חיי ריצ'רד סאווג'" (1744).
מפעל חייו היה "מילון השפה האנגלית". בניגוד לדעה הרווחת, הוא לא היה המילון האנגלי הראשון, אך נעשה לאחד החשובים והמשפיעים שבהם ושימש סמכות מרכזית במשך דורות. ג'ונסון קיבל על עצמו את המשימה בשנת 1746, והמילון ראה אור ב-1755, לאחר תשע שנות עבודה.
במקביל לעבודה על המילון פרסם ג'ונסון בשנים 1750–1752 את סדרת המאמרים "המשוטט" (The Rambler), שראתה אור פעמיים בשבוע. למרות הכותרת הקלילה, המאמרים היו לרוב חמורי סבר ועסקו, בין השאר, במוסר ובדת. בתחילה זכו לתפוצה מצומצמת, אך לאחר שכונסו בכרכים הגיעו לקהל קוראים רחב יותר.
בשנת 1912 נפתח הבית לקהל כמוזיאון – בית ד"ר ג'ונסון (Dr Johnson's House). מולו ניצב פסלו של הודג', חתולו של הסופר.
כתובת: 17 Gough Square, London EC4A 3DE
מעוז העיתונות והבירה של לונדון
לאחר הביקור בביתו של ג'ונסון נצא דרך סמטת היינד קורט (Hind Court) אל רחוב פליט (Fleet Street), אחד הרחובות המפורסמים ביותר בלונדון. הקשר שלו למילה המודפסת החל בשנת 1500, כשהמדפיס וינקין דה וורד העביר לכאן את בית הדפוס שלו. בשנת 1702 החל להתפרסם ברחוב "דיילי קוראנט" (Daily Courant), העיתון היומי הראשון בבריטניה.
במשך מאות שנים התבסס האזור כמרכז העיתונות והדפוס הבריטי, ובימי זוהרו פעלו בו מערכות עיתונים וסוכנויות חדשות רבות. עם הסופרים שכתבו בעיתוני לונדון ובכתבי העת שלה נמנו ג'ורג' אורוול, צ'ארלס דיקנס, סמואל ג'ונסון וארתור קונאן דויל. בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו מערכות העיתונים לעזוב את הרחוב. סוכנות רויטרס העבירה את מטהּ מכאן בשנת 2005, וב-2016 עזבו גם עיתונאי ה"סאנדיי פוסט", שסגר את משרדו הלונדוני ברחוב.
לצד מערכות העיתונים שגשגו גם הפאבים. כנהוג בברנז'ה העיתונאית, הם עבדו שעות נוספות, ואת חומר הכתיבה היו העיתונאים מוצאים (או ממציאים) בין בירה לבירה. מספרים שכדי להיות עיתונאי בפליט סטריט לא היה צריך לדעת לכתוב, אלא רק שיהיה לך כבד מבטון...

הקשר בין הפאבים של הרחוב לאנשי המילה הכתובה קדם לימי זוהרה של העיתונות. במקום שבו נמצא כיום בית מספר 37 שכן מיטר טאברן (Mitre Tavern), שמסורות מקומיות קושרות את שמו לשייקספיר. גם סמואל ג'ונסון והביוגרף שלו, ג'יימס בוזוול, נהגו להיפגש בו לארוחות ולשיחות. הפאב כבר איננו, אך שלט במקום מנציח את זכרו.
המפורסם מבין הפאבים שנותרו ברחוב הוא אולד צ'שייר צ'יז (Ye Olde Cheshire Cheese), בבית מספר 145, שהכניסה אליו היא מסמטת Wine Office Court. על פי השילוט בחוץ, הוא "נבנה מחדש בשנת 1667", לאחר שקודמו, שפעל במקום כבר במאה ה-16, נשרף בשריפה הגדולה של לונדון. בין אורחיו המפורסמים נמנה גם הסופר האמריקני מארק טוויין. חדרי העץ, האחים הגדולים והמרתפים משמרים את האווירה שבזכותה המקום מושך אליו מבקרים עד היום.
פאנץ' טאברן (Punch Tavern), בבית מספר 99, ואולד בל (The Old Bell Tavern), בבית מספר 95, הם שני פאבים ותיקים נוספים שכדאי לבקר בהם. אולד בל הוקם במאה ה-17 כדי לשמש את הפועלים שבנו מחדש את כנסיית סנט בריידס (St Bride's), השוכנת מאחוריו. הכנסייה עדיין מוכרת כ"כנסיית העיתונאים", ושומרת על הקשר עם אנשי התקשורת גם לאחר שמערכות העיתונים עזבו את הרחוב.
עוד על הפאבים ההיסטוריים של לונדון בכתבה על מקומות מיוחדים מחוץ למסלול השחוק

פאבים ותיקים ומומלצים בפליט סטריט. מימין: פאנץ' טברן, אולד צ'שר צ'יז ואולד בל
(צילומים: CC Simon James, Elisa.rolle, N Chadwick)
האבירים הטמפלרים וקוד דה וינצ'י
נמשיך מערבה לאורך פליט סטריט עד לאנדרטת טמפל בר (Temple Bar Memorial), שבראשה ניצב פסל דרקון. האנדרטה מסמנת את הגבול המערבי של הסיטי ואת מקומו הקודם של שער טמפל בר ההיסטורי, הניצב כיום ליד קתדרלת סנט פול. בסמוך אפשר לראות את בתי המשפט המלכותיים (Royal Courts of Justice), שבהם שוכנים בית המשפט הגבוה ובית המשפט לערעורים של אנגליה וויילס. המבנה המרשים נחנך בשנת 1882 ונבנה בסגנון נאו-גותי, שהיה פופולרי בתקופה הוויקטוריאנית.
מכאן ניכנס דרך רחוב מידל טמפל ליין (Middle Temple Lane) לאזור טמפל, הנקרא על שם מסדר האבירים הטמפלרים. כאן שוכנות שתיים מארבע "אכסניות המשפט" של לונדון – מידל טמפל ואינר טמפל (Middle Temple, Inner Temple) – וביניהן אחת הכנסיות המיוחדות בעיר, כנסיית טמפל (Temple Church).
הכנסייה נבנתה בידי הטמפלרים במאה ה-12 וניחנה בארכיטקטורה יוצאת דופן. היא מורכבת משני חלקים: חלק עגול, שעוצב בהשראת כנסיית הקבר בירושלים ונחנך בשנת 1185, ואולם תפילה מלבני שנוסף במאה ה-13. בחלק העגול מוצגות דמויות אבן של אבירים מימי הביניים, המפוסלות בשכיבה. הכנסייה ודמויות האבירים כיכבו בספרו של דן בראון "קוד דה וינצ'י". לאחר הביקור כדאי לשוטט בין הסמטאות והחצרות של טמפל, מתחם היסטורי ייחודי בלב לונדון.

חנות העתיקות של דיקנס
נחצה את פליט סטריט אל רחוב צ'נסרי ליין (Chancery Lane), המחבר בינו לבין היי הולבורן. הרחוב וסביבתו המשפטית משמשים זירה לחלק מעלילת "בליק האוס" של דיקנס. הקשר של הסופר למקום החל עוד בצעירותו: לפי עדותו של עמית לעבודה, ביומו הראשון כפקיד במשרד עורכי דין נשלח דיקנס לשליחות, ובצ'נסרי ליין התעמת עם בריון שלעג לכובעו. למשרד הוא חזר עם פנס בעין.
נמשיך עד לרחוב קארי (Carey Street), נפנה בו שמאלה ואז ימינה לרחוב סרל (Serle Street), המוביל אל לינקולנס אין פילדס (Lincoln's Inn Fields). זוהי כיכר הגן הגדולה ביותר בלונדון, וסביבה בניינים מתקופות שונות. בצידה המזרחי שוכנת לינקולנס אין (Lincoln's Inn), הרביעית מבין "אכסניות המשפט" שבמסלולנו. עם חבריה נמנו סר תומס מור, מרגרט ת'אצ'ר וטוני בלייר.
סמוך לפינה הדרום-מערבית של הכיכר, ברחוב פורטסמות' (Portsmouth Street), ניצב המבנה העתיק המוכר בשם אולד קיוריוסיטי שופ (Old Curiosity Shop). שמו קושר אותו לספרו של דיקנס "בית ממכר עתיקות", אך החנות קיבלה את שמה בעקבות הספר. בשנות ה-70 של המאה ה-19, כשלושים שנה לאחר פרסומו, העניק לה בעליה את השם כדי למשוך לקוחות.

החנות "אולד קיוריוסיטי שופ", שעל שמה קרוי ספרו של דיקנס "בית ממכר עתיקות" (צילום: CC George Johnson)
הידעתם שהמסע מסביב לעולם התחיל בלונדון?
מכאן נמשיך מערבה עד לרחוב קינגסווי (Kingsway), נפנה שמאלה ונלך דרומה אל אולדוויץ' (Aldwych), רחוב המתעקל בצורת קשת. מול קצהו של קינגסווי ניצב בוש האוס (Bush House), מבנה מרשים ששימש במשך עשרות שנים את השירות העולמי של ה-BBC. השידורים מכאן הסתיימו בשנת 2012, וכיום המבנה משמש את קינגס קולג' לונדון. עם הסופרים והעיתונאים שעבדו ב-BBC נמנה גם ג'ורג' אורוול, שהפיק במלחמת העולם השנייה שידורים להודו, בעיקר ממשרדים ברחוב אוקספורד.
רחוב אולדוויץ' מתחבר לסטרנד (Strand), עורק מרכזי הנמשך מרחוב פליט במזרח ועד כיכר טרפלגר (Trafalgar Square) במערב. נמשיך לאורכו מערבה, ובצידו הדרומי נראה את מלון סאבוי (The Savoy) המפורסם, שבו התארחו אוסקר ויילד ומאהבו לורד אלפרד דאגלס. הקשרים הספרותיים נמשכים גם מעברו השני של הרחוב: ג'ורג' אליוט התגוררה בבית מספר 142, ובמספרים 409–412 שוכן תיאטרון אדלפי (Adelphi Theatre). התיאטרון הראשון במקום נפתח בשנת 1806, ואילו המבנה הנוכחי, בסגנון אר-דקו, נחנך בשנת 1930.
לקראת קצהו המערבי של הסטרנד נגיע לתחנת הרכבת צ'רינג קרוס (Charing Cross Station). מכאן יצא פיליאס פוג ברכבת למסעו בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום". מעברו השני של הסטרנד, ברחוב אדלייד (Adelaide Street) הסמוך, מוצב פסלו של אוסקר ויילד, ועליו אחת מאמירותיו הנפלאות: "כולנו שרויים בביב, אבל חלקנו מביטים בכוכבים".

רחוב צ'רינג קרוס, הרחוב שהוא תחילתו של המסע "מסביב העולם בשמונים יום" (צילום: Elena Photo)
צ'רינג קרוס – מרכז חנויות הספרים של לונדון
את המסע נסיים ברחוב צ'רינג קרוס רוד (Charing Cross Road), שהתפרסם בזכות חנויות הספרים שלו, ובמיוחד אלה המתמחות בספרים מיד שנייה. ברחוב ובסמטאות הסמוכות לו עדיין אפשר למצוא חנויות ספרים מיוחדות, ובראשן פוילס (Foyles), אחת מחנויות הספרים הגדולות והמוכרות בלונדון. העסק נוסד בשנת 1903, והחנות הראשונה שלו ברחוב נפתחה ב-1906. בשנת 2014 עברה פוילס למשכנה הנוכחי במספר 107, שבו היא מתפרסת על פני כמה קומות.
הרחוב זכה למקום משלו גם בספרות. בספרה "דרך צ'רינג קרוס 84" מתארת הלין הנף (Helene Hanff) מערכת יחסים מיוחדת במינה שנרקמה בינה לבין פרנק דואל, מוכר ספרים בחנות Marks & Co שפעלה בכתובת זו. הספר מבוסס על חליפת מכתבים שנמשכה כעשרים שנה, ומגולל את סיפורה של ידידות עמוקה בין אוהבי ספרים משני עברי האוקיינוס.
באחד המכתבים מספרת הנף על שיחה עם ידיד עיתונאי, שאמר לה כי המבקרים באנגליה מוצאים בה את מה שבאו לחפש. כשאמרה לו שהיא מחפשת את "אנגליה הספרותית", השיב בלי היסוס: "היא קיימת!"
בתי מלון ברחוב צ'רינג קרוס
מלון מומלץ במרכז לונדון
מלון רדיסון בלו (Radisson Blu Edwardian Mercer Street Hotel) בדרגת 5 כוכבים, ממוקם בקרבת הכיכר ותחנת הרכבת התחתית קובנט גרדן. מסעדת המלון פונה לעבר כיכר סבן דיילס והיא ברמה גבוהה. המלון מציע חדרים זוגיים, חדרי משפחה ודירות סטודיו, שכולם ממוזגים. למרות שהוא זוכה לציוני אורחים גבוהים במיוחד, מחירו ממוצע ביחס לבתי מלון אחרים בלונדון.
מלון דירות מומלץ במרכז לונדון
מלון סיטאדינס טרפלגר סקוור (Citadines Trafalgar Square London) הוא מלון דירות ברמה גבוהה (4 כוכבים) ובמיקום מעולה במרכז לונדון. הוא ממוקם ברובע וסטמינסטר, במרחק 100 מ' מכיכר טרפלגר ו-200 מ' מתחנת הרכבת התחתית Embankment. ארמון וסטמינסטר, גשר ווטרלו, כיכר פיקדילי ויעדי תיירות נוספים גם הם במרחק הליכה קצר. דירות סטודיו ודירות 1-2 חדרי שינה, מעוצבות ונקיות, ממוזגות, עם מטבחון מאובזר, מקרר ופינות ישיבה. המלון זוכה לחוות דעת טובות מאוד, ומחירו סביר בהחלט ביחס למלונות אחרים בלונדון.

מלון סיטאדינס טרפלגר סקוור – מיקום מעולה, רמה גבוהה ומחיר סביר ביחס למלונות לונדון
כל מה שיש לעשות בלונדון
סיורים בעקבות החיפושיות | סיורים בעקבות הארי פוטר | סיורי תיירים | סיורי אופניים | טיולי יום מחוץ ללונדון
מוסיקה והופעות | כדורגל בלונדון | בית המלוכה האנגלי | גרפיטי ואומנות אורבנית | מבשלות בירה
מידע נוסף
בתי מלון בלונדון
כתבות נוספות על אנגליה
קוטסוולדס – אנגליה הכפרית ממערב ללונדון
נחזור לרחוב צ'רטרהאוס ונמשיך עד לסאפרון היל (Saffron Hill). באזור זה מיקם דיקנס את מאורתו של פייגין בספר "אוליבר טוויסט", ושמו של הרחוב מופיע בו פעמים רבות. בבית מספר 125 נמצא הפאב וואן טון (One Tun), שלפי אחת המסורות שימש השראה לפאב הבדיוני שבו נפגשו פייגין וביל סייקס. בימיו של דיקנס היה סאפרון היל ידוע לשמצה. מספרים שבתחילת הרחוב היו מכייסים אותך, ובסופו כבר יכולת לקנות את השלל בחזרה.
סמואל ג'ונסון ומילון השפה האנגלית
משם נחזור לרחוב הולבורן ונפנה דרומה לרחוב ניו פטר ליין (New Fetter Lane). נמשיך דרך רחוב וסט הארדינג (West Harding Street) ופמברטון רו (Pemberton Row), המוביל לכיכר גוף (Gough Square). בכיכר קטנה זו, בבית מספר 17, התגורר סמואל ג'ונסון בשנים 1748–1759. הבית נבנה בסוף המאה ה-17 והוא אחד מבתי המגורים ההיסטוריים שהשתמרו בסיטי של לונדון. ג'ונסון – מבקר ספרות, משורר וביוגרף – הוא מהדמויות הבולטות בספרות האנגלית ומיוצריה המצוטטים ביותר. אחת מאמירותיו המפורסמות מבטאת היטב את אהבתו לעיר: "כשאדם עייף מלונדון, אדוני, הוא עייף מהחיים".
ג'ונסון נולד בשנת 1709 בליצ'פילד שבמחוז סטאפורדשייר, בן למוכר ספרים. לאחר שעבר ללונדון בשנת 1737 החל לעבוד אצל המו"ל של כתב העת The Gentleman's Magazine, ובשנה שלאחר מכן החל לפרסם בו את כתיבתו. כתב העת היה חלוץ בתחומו, ואף העניק למילה "מגזין" את משמעותה ככתב עת המאגד תכנים בנושאים מגוונים. בעשורים הבאים כתב ג'ונסון ביוגרפיות, שירה, מאמרים, מסות ודיווחים על דיוני הפרלמנט, ואף עסק בהכנת קטלוג ספרים. למרות פעילותו הענפה, במשך שנים רבות התקשה להתפרנס. עם יצירותיו החשובות מאותה תקופה נמנות הפואמה "לונדון" (1738) והביוגרפיה "חיי ריצ'רד סאווג'" (1744).
מפעל חייו היה "מילון השפה האנגלית". בניגוד לדעה הרווחת, הוא לא היה המילון האנגלי הראשון, אך נעשה לאחד החשובים והמשפיעים שבהם ושימש סמכות מרכזית במשך דורות. ג'ונסון קיבל על עצמו את המשימה בשנת 1746, והמילון ראה אור ב-1755, לאחר תשע שנות עבודה.
במקביל לעבודה על המילון פרסם ג'ונסון בשנים 1750–1752 את סדרת המאמרים "המשוטט" (The Rambler), שראתה אור פעמיים בשבוע. למרות הכותרת הקלילה, המאמרים היו לרוב חמורי סבר ועסקו, בין השאר, במוסר ובדת. בתחילה זכו לתפוצה מצומצמת, אך לאחר שכונסו בכרכים הגיעו לקהל קוראים רחב יותר.
בשנת 1912 נפתח הבית לקהל כמוזיאון – בית ד"ר ג'ונסון (Dr Johnson's House). מולו ניצב פסלו של הודג', חתולו של הסופר.
כתובת: 17 Gough Square, London EC4A 3DE
ג'ונסון נולד בשנת 1709 בליצ'פילד שבמחוז סטאפורדשייר, בן למוכר ספרים. לאחר שעבר ללונדון בשנת 1737 החל לעבוד אצל המו"ל של כתב העת The Gentleman's Magazine, ובשנה שלאחר מכן החל לפרסם בו את כתיבתו. כתב העת היה חלוץ בתחומו, ואף העניק למילה "מגזין" את משמעותה ככתב עת המאגד תכנים בנושאים מגוונים. בעשורים הבאים כתב ג'ונסון ביוגרפיות, שירה, מאמרים, מסות ודיווחים על דיוני הפרלמנט, ואף עסק בהכנת קטלוג ספרים. למרות פעילותו הענפה, במשך שנים רבות התקשה להתפרנס. עם יצירותיו החשובות מאותה תקופה נמנות הפואמה "לונדון" (1738) והביוגרפיה "חיי ריצ'רד סאווג'" (1744).
מפעל חייו היה "מילון השפה האנגלית". בניגוד לדעה הרווחת, הוא לא היה המילון האנגלי הראשון, אך נעשה לאחד החשובים והמשפיעים שבהם ושימש סמכות מרכזית במשך דורות. ג'ונסון קיבל על עצמו את המשימה בשנת 1746, והמילון ראה אור ב-1755, לאחר תשע שנות עבודה.
במקביל לעבודה על המילון פרסם ג'ונסון בשנים 1750–1752 את סדרת המאמרים "המשוטט" (The Rambler), שראתה אור פעמיים בשבוע. למרות הכותרת הקלילה, המאמרים היו לרוב חמורי סבר ועסקו, בין השאר, במוסר ובדת. בתחילה זכו לתפוצה מצומצמת, אך לאחר שכונסו בכרכים הגיעו לקהל קוראים רחב יותר.
בשנת 1912 נפתח הבית לקהל כמוזיאון – בית ד"ר ג'ונסון (Dr Johnson's House). מולו ניצב פסלו של הודג', חתולו של הסופר.
כתובת: 17 Gough Square, London EC4A 3DE
מעוז העיתונות והבירה של לונדון
לאחר הביקור בביתו של ג'ונסון נצא דרך סמטת היינד קורט (Hind Court) אל רחוב פליט (Fleet Street), אחד הרחובות המפורסמים ביותר בלונדון. הקשר שלו למילה המודפסת החל בשנת 1500, כשהמדפיס וינקין דה וורד העביר לכאן את בית הדפוס שלו. בשנת 1702 החל להתפרסם ברחוב "דיילי קוראנט" (Daily Courant), העיתון היומי הראשון בבריטניה.
במשך מאות שנים התבסס האזור כמרכז העיתונות והדפוס הבריטי, ובימי זוהרו פעלו בו מערכות עיתונים וסוכנויות חדשות רבות. עם הסופרים שכתבו בעיתוני לונדון ובכתבי העת שלה נמנו ג'ורג' אורוול, צ'ארלס דיקנס, סמואל ג'ונסון וארתור קונאן דויל. בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו מערכות העיתונים לעזוב את הרחוב. סוכנות רויטרס העבירה את מטהּ מכאן בשנת 2005, וב-2016 עזבו גם עיתונאי ה"סאנדיי פוסט", שסגר את משרדו הלונדוני ברחוב.
לצד מערכות העיתונים שגשגו גם הפאבים. כנהוג בברנז'ה העיתונאית, הם עבדו שעות נוספות, ואת חומר הכתיבה היו העיתונאים מוצאים (או ממציאים) בין בירה לבירה. מספרים שכדי להיות עיתונאי בפליט סטריט לא היה צריך לדעת לכתוב, אלא רק שיהיה לך כבד מבטון...

הקשר בין הפאבים של הרחוב לאנשי המילה הכתובה קדם לימי זוהרה של העיתונות. במקום שבו נמצא כיום בית מספר 37 שכן מיטר טאברן (Mitre Tavern), שמסורות מקומיות קושרות את שמו לשייקספיר. גם סמואל ג'ונסון והביוגרף שלו, ג'יימס בוזוול, נהגו להיפגש בו לארוחות ולשיחות. הפאב כבר איננו, אך שלט במקום מנציח את זכרו.
המפורסם מבין הפאבים שנותרו ברחוב הוא אולד צ'שייר צ'יז (Ye Olde Cheshire Cheese), בבית מספר 145, שהכניסה אליו היא מסמטת Wine Office Court. על פי השילוט בחוץ, הוא "נבנה מחדש בשנת 1667", לאחר שקודמו, שפעל במקום כבר במאה ה-16, נשרף בשריפה הגדולה של לונדון. בין אורחיו המפורסמים נמנה גם הסופר האמריקני מארק טוויין. חדרי העץ, האחים הגדולים והמרתפים משמרים את האווירה שבזכותה המקום מושך אליו מבקרים עד היום.
פאנץ' טאברן (Punch Tavern), בבית מספר 99, ואולד בל (The Old Bell Tavern), בבית מספר 95, הם שני פאבים ותיקים נוספים שכדאי לבקר בהם. אולד בל הוקם במאה ה-17 כדי לשמש את הפועלים שבנו מחדש את כנסיית סנט בריידס (St Bride's), השוכנת מאחוריו. הכנסייה עדיין מוכרת כ"כנסיית העיתונאים", ושומרת על הקשר עם אנשי התקשורת גם לאחר שמערכות העיתונים עזבו את הרחוב.
עוד על הפאבים ההיסטוריים של לונדון בכתבה על מקומות מיוחדים מחוץ למסלול השחוק
לאחר הביקור בביתו של ג'ונסון נצא דרך סמטת היינד קורט (Hind Court) אל רחוב פליט (Fleet Street), אחד הרחובות המפורסמים ביותר בלונדון. הקשר שלו למילה המודפסת החל בשנת 1500, כשהמדפיס וינקין דה וורד העביר לכאן את בית הדפוס שלו. בשנת 1702 החל להתפרסם ברחוב "דיילי קוראנט" (Daily Courant), העיתון היומי הראשון בבריטניה.
במשך מאות שנים התבסס האזור כמרכז העיתונות והדפוס הבריטי, ובימי זוהרו פעלו בו מערכות עיתונים וסוכנויות חדשות רבות. עם הסופרים שכתבו בעיתוני לונדון ובכתבי העת שלה נמנו ג'ורג' אורוול, צ'ארלס דיקנס, סמואל ג'ונסון וארתור קונאן דויל. בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו מערכות העיתונים לעזוב את הרחוב. סוכנות רויטרס העבירה את מטהּ מכאן בשנת 2005, וב-2016 עזבו גם עיתונאי ה"סאנדיי פוסט", שסגר את משרדו הלונדוני ברחוב.
לצד מערכות העיתונים שגשגו גם הפאבים. כנהוג בברנז'ה העיתונאית, הם עבדו שעות נוספות, ואת חומר הכתיבה היו העיתונאים מוצאים (או ממציאים) בין בירה לבירה. מספרים שכדי להיות עיתונאי בפליט סטריט לא היה צריך לדעת לכתוב, אלא רק שיהיה לך כבד מבטון...
במשך מאות שנים התבסס האזור כמרכז העיתונות והדפוס הבריטי, ובימי זוהרו פעלו בו מערכות עיתונים וסוכנויות חדשות רבות. עם הסופרים שכתבו בעיתוני לונדון ובכתבי העת שלה נמנו ג'ורג' אורוול, צ'ארלס דיקנס, סמואל ג'ונסון וארתור קונאן דויל. בשנות ה-80 של המאה ה-20 החלו מערכות העיתונים לעזוב את הרחוב. סוכנות רויטרס העבירה את מטהּ מכאן בשנת 2005, וב-2016 עזבו גם עיתונאי ה"סאנדיי פוסט", שסגר את משרדו הלונדוני ברחוב.
לצד מערכות העיתונים שגשגו גם הפאבים. כנהוג בברנז'ה העיתונאית, הם עבדו שעות נוספות, ואת חומר הכתיבה היו העיתונאים מוצאים (או ממציאים) בין בירה לבירה. מספרים שכדי להיות עיתונאי בפליט סטריט לא היה צריך לדעת לכתוב, אלא רק שיהיה לך כבד מבטון...

הקשר בין הפאבים של הרחוב לאנשי המילה הכתובה קדם לימי זוהרה של העיתונות. במקום שבו נמצא כיום בית מספר 37 שכן מיטר טאברן (Mitre Tavern), שמסורות מקומיות קושרות את שמו לשייקספיר. גם סמואל ג'ונסון והביוגרף שלו, ג'יימס בוזוול, נהגו להיפגש בו לארוחות ולשיחות. הפאב כבר איננו, אך שלט במקום מנציח את זכרו.
המפורסם מבין הפאבים שנותרו ברחוב הוא אולד צ'שייר צ'יז (Ye Olde Cheshire Cheese), בבית מספר 145, שהכניסה אליו היא מסמטת Wine Office Court. על פי השילוט בחוץ, הוא "נבנה מחדש בשנת 1667", לאחר שקודמו, שפעל במקום כבר במאה ה-16, נשרף בשריפה הגדולה של לונדון. בין אורחיו המפורסמים נמנה גם הסופר האמריקני מארק טוויין. חדרי העץ, האחים הגדולים והמרתפים משמרים את האווירה שבזכותה המקום מושך אליו מבקרים עד היום.
פאנץ' טאברן (Punch Tavern), בבית מספר 99, ואולד בל (The Old Bell Tavern), בבית מספר 95, הם שני פאבים ותיקים נוספים שכדאי לבקר בהם. אולד בל הוקם במאה ה-17 כדי לשמש את הפועלים שבנו מחדש את כנסיית סנט בריידס (St Bride's), השוכנת מאחוריו. הכנסייה עדיין מוכרת כ"כנסיית העיתונאים", ושומרת על הקשר עם אנשי התקשורת גם לאחר שמערכות העיתונים עזבו את הרחוב.
עוד על הפאבים ההיסטוריים של לונדון בכתבה על מקומות מיוחדים מחוץ למסלול השחוק

האבירים הטמפלרים וקוד דה וינצ'י
נמשיך מערבה לאורך פליט סטריט עד לאנדרטת טמפל בר (Temple Bar Memorial), שבראשה ניצב פסל דרקון. האנדרטה מסמנת את הגבול המערבי של הסיטי ואת מקומו הקודם של שער טמפל בר ההיסטורי, הניצב כיום ליד קתדרלת סנט פול. בסמוך אפשר לראות את בתי המשפט המלכותיים (Royal Courts of Justice), שבהם שוכנים בית המשפט הגבוה ובית המשפט לערעורים של אנגליה וויילס. המבנה המרשים נחנך בשנת 1882 ונבנה בסגנון נאו-גותי, שהיה פופולרי בתקופה הוויקטוריאנית.
מכאן ניכנס דרך רחוב מידל טמפל ליין (Middle Temple Lane) לאזור טמפל, הנקרא על שם מסדר האבירים הטמפלרים. כאן שוכנות שתיים מארבע "אכסניות המשפט" של לונדון – מידל טמפל ואינר טמפל (Middle Temple, Inner Temple) – וביניהן אחת הכנסיות המיוחדות בעיר, כנסיית טמפל (Temple Church).
הכנסייה נבנתה בידי הטמפלרים במאה ה-12 וניחנה בארכיטקטורה יוצאת דופן. היא מורכבת משני חלקים: חלק עגול, שעוצב בהשראת כנסיית הקבר בירושלים ונחנך בשנת 1185, ואולם תפילה מלבני שנוסף במאה ה-13. בחלק העגול מוצגות דמויות אבן של אבירים מימי הביניים, המפוסלות בשכיבה. הכנסייה ודמויות האבירים כיכבו בספרו של דן בראון "קוד דה וינצ'י". לאחר הביקור כדאי לשוטט בין הסמטאות והחצרות של טמפל, מתחם היסטורי ייחודי בלב לונדון.
מכאן ניכנס דרך רחוב מידל טמפל ליין (Middle Temple Lane) לאזור טמפל, הנקרא על שם מסדר האבירים הטמפלרים. כאן שוכנות שתיים מארבע "אכסניות המשפט" של לונדון – מידל טמפל ואינר טמפל (Middle Temple, Inner Temple) – וביניהן אחת הכנסיות המיוחדות בעיר, כנסיית טמפל (Temple Church).
הכנסייה נבנתה בידי הטמפלרים במאה ה-12 וניחנה בארכיטקטורה יוצאת דופן. היא מורכבת משני חלקים: חלק עגול, שעוצב בהשראת כנסיית הקבר בירושלים ונחנך בשנת 1185, ואולם תפילה מלבני שנוסף במאה ה-13. בחלק העגול מוצגות דמויות אבן של אבירים מימי הביניים, המפוסלות בשכיבה. הכנסייה ודמויות האבירים כיכבו בספרו של דן בראון "קוד דה וינצ'י". לאחר הביקור כדאי לשוטט בין הסמטאות והחצרות של טמפל, מתחם היסטורי ייחודי בלב לונדון.

חנות העתיקות של דיקנס
נחצה את פליט סטריט אל רחוב צ'נסרי ליין (Chancery Lane), המחבר בינו לבין היי הולבורן. הרחוב וסביבתו המשפטית משמשים זירה לחלק מעלילת "בליק האוס" של דיקנס. הקשר של הסופר למקום החל עוד בצעירותו: לפי עדותו של עמית לעבודה, ביומו הראשון כפקיד במשרד עורכי דין נשלח דיקנס לשליחות, ובצ'נסרי ליין התעמת עם בריון שלעג לכובעו. למשרד הוא חזר עם פנס בעין.
נמשיך עד לרחוב קארי (Carey Street), נפנה בו שמאלה ואז ימינה לרחוב סרל (Serle Street), המוביל אל לינקולנס אין פילדס (Lincoln's Inn Fields). זוהי כיכר הגן הגדולה ביותר בלונדון, וסביבה בניינים מתקופות שונות. בצידה המזרחי שוכנת לינקולנס אין (Lincoln's Inn), הרביעית מבין "אכסניות המשפט" שבמסלולנו. עם חבריה נמנו סר תומס מור, מרגרט ת'אצ'ר וטוני בלייר.
סמוך לפינה הדרום-מערבית של הכיכר, ברחוב פורטסמות' (Portsmouth Street), ניצב המבנה העתיק המוכר בשם אולד קיוריוסיטי שופ (Old Curiosity Shop). שמו קושר אותו לספרו של דיקנס "בית ממכר עתיקות", אך החנות קיבלה את שמה בעקבות הספר. בשנות ה-70 של המאה ה-19, כשלושים שנה לאחר פרסומו, העניק לה בעליה את השם כדי למשוך לקוחות.

החנות "אולד קיוריוסיטי שופ", שעל שמה קרוי ספרו של דיקנס "בית ממכר עתיקות" (צילום: CC George Johnson)
הידעתם שהמסע מסביב לעולם התחיל בלונדון?
מכאן נמשיך מערבה עד לרחוב קינגסווי (Kingsway), נפנה שמאלה ונלך דרומה אל אולדוויץ' (Aldwych), רחוב המתעקל בצורת קשת. מול קצהו של קינגסווי ניצב בוש האוס (Bush House), מבנה מרשים ששימש במשך עשרות שנים את השירות העולמי של ה-BBC. השידורים מכאן הסתיימו בשנת 2012, וכיום המבנה משמש את קינגס קולג' לונדון. עם הסופרים והעיתונאים שעבדו ב-BBC נמנה גם ג'ורג' אורוול, שהפיק במלחמת העולם השנייה שידורים להודו, בעיקר ממשרדים ברחוב אוקספורד.
רחוב אולדוויץ' מתחבר לסטרנד (Strand), עורק מרכזי הנמשך מרחוב פליט במזרח ועד כיכר טרפלגר (Trafalgar Square) במערב. נמשיך לאורכו מערבה, ובצידו הדרומי נראה את מלון סאבוי (The Savoy) המפורסם, שבו התארחו אוסקר ויילד ומאהבו לורד אלפרד דאגלס. הקשרים הספרותיים נמשכים גם מעברו השני של הרחוב: ג'ורג' אליוט התגוררה בבית מספר 142, ובמספרים 409–412 שוכן תיאטרון אדלפי (Adelphi Theatre). התיאטרון הראשון במקום נפתח בשנת 1806, ואילו המבנה הנוכחי, בסגנון אר-דקו, נחנך בשנת 1930.
לקראת קצהו המערבי של הסטרנד נגיע לתחנת הרכבת צ'רינג קרוס (Charing Cross Station). מכאן יצא פיליאס פוג ברכבת למסעו בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום". מעברו השני של הסטרנד, ברחוב אדלייד (Adelaide Street) הסמוך, מוצב פסלו של אוסקר ויילד, ועליו אחת מאמירותיו הנפלאות: "כולנו שרויים בביב, אבל חלקנו מביטים בכוכבים".
נמשיך עד לרחוב קארי (Carey Street), נפנה בו שמאלה ואז ימינה לרחוב סרל (Serle Street), המוביל אל לינקולנס אין פילדס (Lincoln's Inn Fields). זוהי כיכר הגן הגדולה ביותר בלונדון, וסביבה בניינים מתקופות שונות. בצידה המזרחי שוכנת לינקולנס אין (Lincoln's Inn), הרביעית מבין "אכסניות המשפט" שבמסלולנו. עם חבריה נמנו סר תומס מור, מרגרט ת'אצ'ר וטוני בלייר.
סמוך לפינה הדרום-מערבית של הכיכר, ברחוב פורטסמות' (Portsmouth Street), ניצב המבנה העתיק המוכר בשם אולד קיוריוסיטי שופ (Old Curiosity Shop). שמו קושר אותו לספרו של דיקנס "בית ממכר עתיקות", אך החנות קיבלה את שמה בעקבות הספר. בשנות ה-70 של המאה ה-19, כשלושים שנה לאחר פרסומו, העניק לה בעליה את השם כדי למשוך לקוחות.

החנות "אולד קיוריוסיטי שופ", שעל שמה קרוי ספרו של דיקנס "בית ממכר עתיקות" (צילום:
מכאן נמשיך מערבה עד לרחוב קינגסווי (Kingsway), נפנה שמאלה ונלך דרומה אל אולדוויץ' (Aldwych), רחוב המתעקל בצורת קשת. מול קצהו של קינגסווי ניצב בוש האוס (Bush House), מבנה מרשים ששימש במשך עשרות שנים את השירות העולמי של ה-BBC. השידורים מכאן הסתיימו בשנת 2012, וכיום המבנה משמש את קינגס קולג' לונדון. עם הסופרים והעיתונאים שעבדו ב-BBC נמנה גם ג'ורג' אורוול, שהפיק במלחמת העולם השנייה שידורים להודו, בעיקר ממשרדים ברחוב אוקספורד.
רחוב אולדוויץ' מתחבר לסטרנד (Strand), עורק מרכזי הנמשך מרחוב פליט במזרח ועד כיכר טרפלגר (Trafalgar Square) במערב. נמשיך לאורכו מערבה, ובצידו הדרומי נראה את מלון סאבוי (The Savoy) המפורסם, שבו התארחו אוסקר ויילד ומאהבו לורד אלפרד דאגלס. הקשרים הספרותיים נמשכים גם מעברו השני של הרחוב: ג'ורג' אליוט התגוררה בבית מספר 142, ובמספרים 409–412 שוכן תיאטרון אדלפי (Adelphi Theatre). התיאטרון הראשון במקום נפתח בשנת 1806, ואילו המבנה הנוכחי, בסגנון אר-דקו, נחנך בשנת 1930.
לקראת קצהו המערבי של הסטרנד נגיע לתחנת הרכבת צ'רינג קרוס (Charing Cross Station). מכאן יצא פיליאס פוג ברכבת למסעו בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום". מעברו השני של הסטרנד, ברחוב אדלייד (Adelaide Street) הסמוך, מוצב פסלו של אוסקר ויילד, ועליו אחת מאמירותיו הנפלאות: "כולנו שרויים בביב, אבל חלקנו מביטים בכוכבים".
רחוב אולדוויץ' מתחבר לסטרנד (Strand), עורק מרכזי הנמשך מרחוב פליט במזרח ועד כיכר טרפלגר (Trafalgar Square) במערב. נמשיך לאורכו מערבה, ובצידו הדרומי נראה את מלון סאבוי (The Savoy) המפורסם, שבו התארחו אוסקר ויילד ומאהבו לורד אלפרד דאגלס. הקשרים הספרותיים נמשכים גם מעברו השני של הרחוב: ג'ורג' אליוט התגוררה בבית מספר 142, ובמספרים 409–412 שוכן תיאטרון אדלפי (Adelphi Theatre). התיאטרון הראשון במקום נפתח בשנת 1806, ואילו המבנה הנוכחי, בסגנון אר-דקו, נחנך בשנת 1930.
לקראת קצהו המערבי של הסטרנד נגיע לתחנת הרכבת צ'רינג קרוס (Charing Cross Station). מכאן יצא פיליאס פוג ברכבת למסעו בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום". מעברו השני של הסטרנד, ברחוב אדלייד (Adelaide Street) הסמוך, מוצב פסלו של אוסקר ויילד, ועליו אחת מאמירותיו הנפלאות: "כולנו שרויים בביב, אבל חלקנו מביטים בכוכבים".

צ'רינג קרוס – מרכז חנויות הספרים של לונדון
את המסע נסיים ברחוב צ'רינג קרוס רוד (Charing Cross Road), שהתפרסם בזכות חנויות הספרים שלו, ובמיוחד אלה המתמחות בספרים מיד שנייה. ברחוב ובסמטאות הסמוכות לו עדיין אפשר למצוא חנויות ספרים מיוחדות, ובראשן פוילס (Foyles), אחת מחנויות הספרים הגדולות והמוכרות בלונדון. העסק נוסד בשנת 1903, והחנות הראשונה שלו ברחוב נפתחה ב-1906. בשנת 2014 עברה פוילס למשכנה הנוכחי במספר 107, שבו היא מתפרסת על פני כמה קומות.
הרחוב זכה למקום משלו גם בספרות. בספרה "דרך צ'רינג קרוס 84" מתארת הלין הנף (Helene Hanff) מערכת יחסים מיוחדת במינה שנרקמה בינה לבין פרנק דואל, מוכר ספרים בחנות Marks & Co שפעלה בכתובת זו. הספר מבוסס על חליפת מכתבים שנמשכה כעשרים שנה, ומגולל את סיפורה של ידידות עמוקה בין אוהבי ספרים משני עברי האוקיינוס.
באחד המכתבים מספרת הנף על שיחה עם ידיד עיתונאי, שאמר לה כי המבקרים באנגליה מוצאים בה את מה שבאו לחפש. כשאמרה לו שהיא מחפשת את "אנגליה הספרותית", השיב בלי היסוס: "היא קיימת!"
בתי מלון ברחוב צ'רינג קרוס
הרחוב זכה למקום משלו גם בספרות. בספרה "דרך צ'רינג קרוס 84" מתארת הלין הנף (Helene Hanff) מערכת יחסים מיוחדת במינה שנרקמה בינה לבין פרנק דואל, מוכר ספרים בחנות Marks & Co שפעלה בכתובת זו. הספר מבוסס על חליפת מכתבים שנמשכה כעשרים שנה, ומגולל את סיפורה של ידידות עמוקה בין אוהבי ספרים משני עברי האוקיינוס.
באחד המכתבים מספרת הנף על שיחה עם ידיד עיתונאי, שאמר לה כי המבקרים באנגליה מוצאים בה את מה שבאו לחפש. כשאמרה לו שהיא מחפשת את "אנגליה הספרותית", השיב בלי היסוס: "היא קיימת!"
בתי מלון ברחוב צ'רינג קרוס
מלון מומלץ במרכז לונדון
מלון רדיסון בלו (Radisson Blu Edwardian Mercer Street Hotel) בדרגת 5 כוכבים, ממוקם בקרבת הכיכר ותחנת הרכבת התחתית קובנט גרדן. מסעדת המלון פונה לעבר כיכר סבן דיילס והיא ברמה גבוהה. המלון מציע חדרים זוגיים, חדרי משפחה ודירות סטודיו, שכולם ממוזגים. למרות שהוא זוכה לציוני אורחים גבוהים במיוחד, מחירו ממוצע ביחס לבתי מלון אחרים בלונדון.
מלון דירות מומלץ במרכז לונדון
מלון סיטאדינס טרפלגר סקוור (Citadines Trafalgar Square London) הוא מלון דירות ברמה גבוהה (4 כוכבים) ובמיקום מעולה במרכז לונדון. הוא ממוקם ברובע וסטמינסטר, במרחק 100 מ' מכיכר טרפלגר ו-200 מ' מתחנת הרכבת התחתית Embankment. ארמון וסטמינסטר, גשר ווטרלו, כיכר פיקדילי ויעדי תיירות נוספים גם הם במרחק הליכה קצר. דירות סטודיו ודירות 1-2 חדרי שינה, מעוצבות ונקיות, ממוזגות, עם מטבחון מאובזר, מקרר ופינות ישיבה. המלון זוכה לחוות דעת טובות מאוד, ומחירו סביר בהחלט ביחס למלונות אחרים בלונדון.

מלון סיטאדינס טרפלגר סקוור – מיקום מעולה, רמה גבוהה ומחיר סביר ביחס למלונות לונדון
כל מה שיש לעשות בלונדון
סיורים בעקבות החיפושיות | סיורים בעקבות הארי פוטר | סיורי תיירים | סיורי אופניים | טיולי יום מחוץ ללונדון
מוסיקה והופעות | כדורגל בלונדון | בית המלוכה האנגלי | גרפיטי ואומנות אורבנית | מבשלות בירה
מידע נוסף
בתי מלון בלונדון
כתבות נוספות על אנגליה
קוטסוולדס – אנגליה הכפרית ממערב ללונדון
מלון רדיסון בלו (Radisson Blu Edwardian Mercer Street Hotel) בדרגת 5 כוכבים, ממוקם בקרבת הכיכר ותחנת הרכבת התחתית קובנט גרדן. מסעדת המלון פונה לעבר כיכר סבן דיילס והיא ברמה גבוהה. המלון מציע חדרים זוגיים, חדרי משפחה ודירות סטודיו, שכולם ממוזגים. למרות שהוא זוכה לציוני אורחים גבוהים במיוחד, מחירו ממוצע ביחס לבתי מלון אחרים בלונדון.
מלון סיטאדינס טרפלגר סקוור (Citadines Trafalgar Square London) הוא מלון דירות ברמה גבוהה (4 כוכבים) ובמיקום מעולה במרכז לונדון. הוא ממוקם ברובע וסטמינסטר, במרחק 100 מ' מכיכר טרפלגר ו-200 מ' מתחנת הרכבת התחתית Embankment. ארמון וסטמינסטר, גשר ווטרלו, כיכר פיקדילי ויעדי תיירות נוספים גם הם במרחק הליכה קצר. דירות סטודיו ודירות 1-2 חדרי שינה, מעוצבות ונקיות, ממוזגות, עם מטבחון מאובזר, מקרר ופינות ישיבה. המלון זוכה לחוות דעת טובות מאוד, ומחירו סביר בהחלט ביחס למלונות אחרים בלונדון.

מלון סיטאדינס טרפלגר סקוור – מיקום מעולה, רמה גבוהה ומחיר סביר ביחס למלונות לונדון

מלון סיטאדינס טרפלגר סקוור – מיקום מעולה, רמה גבוהה ומחיר סביר ביחס למלונות לונדון
.jpg)










.jpg)







