סיור בוורשה בעקבות מורשת העבר
מאת: אלי עמר

העיר ורשה היא בירת פולין מאז שנת 1596, והעיר הגדולה ביותר שלה. כ- 1.8 מיליון תושבים מתגוררים בעיר עצמה, וכ- 3 מיליון תושבים במטרופולין שלה. ורשה נמצאת במרכזה של פולין והיא בנויה על שתי גדות נהר הוויסלה.

בשנת 1980 הכריז אונסק"ו על המרכז ההיסטורי של ורשה כאתר מורשת עולמית.

המרכז ההיסטורי של ורשה, שחזור של העיר שנהרסה כליל במלחמת העולם השנייה (צילום: כרמית וייס)

אתרי תיירות במרכז ההיסטורי של ורשה ואתרי מורשת יהודית המוזכרים בכתבה
להגדלה לחצו למעלה משמאל

ההיסטוריה של ורשה בקצרה

העיר ורשה (Warsaw) התפתחה מכפר דייגים קטן, ששכן בעיקול נהר הוויסלה, ונקרא וֳ‏ארְשׁוֹ‏בָ‏ה (Warszowa). על פי אמונה עממית נפוצה, מקור השם ורשה בשמות בנו ובתו של ראש כפר הדייגים – Wars ו-Sawa בהתאמה. בסוף המאה ה-13 ייסדו במקום נסיכי בית מזוביה עיר קטנה שהפכה לאחר קצת יותר ממאה שנים למרכז הנסיכות. העיר הפכה לבירת הממלכה בשנת 1596, כאשר המלך זיגמונד השלישי לבית ואזה העביר את מושבו מקרקוב לורשה, שהייתה באמצע הדרך בין הערים הראשיות באותה תקופה, קרקוב וליטא.

באמצע המאה ה-17 הייתה העיר תחת מצור וכיבוש של ממלכת שבדיה. במאה ה-19 היא הפכה למושב המושל, בעל התואר של משנה למלך, הממונה מטעם הצאר הרוסי, שכיהן גם כמלך פולין ושלט בוורשה ובחלקים נרחבים ממה שהייתה פולין. לקראת תום מלחמת העולם השנייה ולאחר מרד גטו ורשה, באוגוסט 1944, שלאחריו נמנו רבע מיליון חללים ברחובותיה של ורשה, החריבו הגרמנים במהלך שיטתי 85% מבתיה ומבניה. עם תום העידן הקומוניסטי, בשנת 1989, הפכה ורשה לעיר בירה אירופאית המתפתחת במהירות. נבנתה בה רכבת תחתית, הוקמו גורדי שחקים והיא הפכה למרכז כלכלי-אירופאי.

כתבה נוספת על ורשה | כתבה נוספת על קרקוב

כיכר העיר העתיקה של ורשה לעת ערב (צילום: כרמית וייס)

  טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
  טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »

אתרי תיירותי בוורשה

אף על פי שוורשה היא עיר חדשה יחסית, יש בה אתרי תיירות רבים. מלבד המרכז ההיסטורי, ששוחזר לאחר שנהרס במלחמת העולם השנייה, לכל רובע בעיר יש מה להציע. האתרים החשובים במרכז ההיסטורי הם הטירה המלכותית (Zamek Królewski), כיכר הטירה (plac Zamkowy), שבמרכזה ניצב עמוד המלך זיגמונט (Kolumna Zygmunta), רחוב קרקובסקה פשדמיישצ'ה (Krakowskie Przedmieście), בו נמצאים כנסיית סנט אנה (Kościół św. Anny), ארמון הנשיאות (Pałac Prezydencki), אנדרטת קופרניקוס ועוד. בהמשך משתרע רחוב נובי שוויאט (Ulica Nowy Świat), שפירושו "רחוב העולם החדש", שנהרס במלחמת העולם השנייה לחלוטין, שוחזר בסגנון נאו-קלאסי, והוא כיום ציר תנועה מרכזי, עם חנויות, בתי קפה ומסעדות.

בתי מלון בעיר העתיקה של ורשה

אחד המבנים הבולטים בורשה הוא ארמון התרבות והמדע (Pałac Kultury, פאלאס קולטורה). זהו גורד שחקים, הנמצא במרכז העיר, ועד היום הוא הבניין הגבוה ביותר בפולין. הבניין נבנה בתקופת פולין הקומוניסטית בין השנים 1952 ל-1955, כמתנה לעם הפולני ביוזמת יוסף סטלין, שליט ברית המועצות, והוא נקרא תחילה "ארמון יוסף סטלין לתרבות ומדע". עם התעוררות הדה-סטאליניזציה בפולין בשנות ה-50, הוסר שמו מכותרת הבניין ושמו אף נמחק פיזית מהשילוט בבניין.

הבניין תוכנן בסגנון האדריכלות הסטליניסטית, בדומה למספר רב של מבנים שנבנו בברית המועצות באותה תקופה. את התכנון ביצעו אדריכלים סובייטים ורוב הבנייה בוצעה על ידי 3,500 פועלים סובייטים. הפולנים, שראו בבניין סמל לסטאליניזם ואחר כך גם סמל לשליטה הסובייטית בפולין, נוהגים לבוז למבנה בכנותם אותו "הפין של סטלין" או "פֶ‏קין" על שם ראשי התיבות של המרכז (PKiN). הם טוענים שהמצפה, הנמצא בקומה ה-30, הוא המקום היפה ביותר בוורשה, משום שזו הנקודה היחידה ממנה לא ניתן לראות את המגדל עצמו...

בתי מלון באזור ארמון התרבות ותחנת הרכבת

לעשות כושר עם אחד מסמלי ורשה...
ארמון התרבות והמדע נשקף ממלון נובוטל ורשה סנטרום, הממוקם על צומת מרכזי במרכז העיר
(Novotel Warszawa Centrum)

הפארק הציבורי הישן, הגן האנגלי (Ogród Saski), ממוקם במרחק של 10 דקות הליכה מהעיר העתיקה. מקום דומם ושקט אחר הוא Powązki Cemetery, אחד מבתי הקברות העתיקים ביותר באירופה, המלא במאות פסלים יקרים, אשר חלקם עוצבו על ידי אומנים מפורסמים מהמאה ה-19 ומהמאה ה-20. לידו נמצא בית הקברות היהודי אוקופובה, אחד מבתי הקברות היהודים הגדולים באירופה (ר' בהמשך).

ארמון התרבות, תזכורות לימי השלטון הקומוניסטי (צילום: כרמית וייס)

הזיכרון היהודי בוורשה

בוורשה נותרו שרידים לא רבים מן העבר של לפני השואה. יש בה שני בתי כנסת פעילים: בית הכנסת נוז'יק, ובית הכנסת הגדול, שהיה בית הכנסת המרכזי, והוא בניין מפואר ומרשים, שבחזיתו, מעל לפתח, מתנוססים שני לוחות הברית ומגן דוד מעליהם. מחומת הגטו נותרו קטעים קצרים בלבד.

בורשה היו שני בתי קברות יהודיים. כיום נותר רק אחד מהם, המכונה בית העלמין הגנשאי, על שם רחוב גנשר שבו הוא נמצא. הקבר הראשון בו נכרה בשנת 1804, ומאז ועד ערב השואה נקברו בו כ- 150 אלף מתים. בית הקברות הזה הוא מעין מאוזוליאום למנהיגי יהדות אירופה, כגון, הסופר הנודע י.ל. פרץ, שהמצבה שלו קרויה "אוהל י.ל. פרץ", אליעזר זמנהוף, שיצר את שפת האספרנטו. גם ליאנוש קורצ'ק יש מצבה בבית הקברות היהודי וכן מוצב במקום פסל לזכרו.

בזמן השואה הובאו לקבורה רבים שמצאו את מותם בגטו ונקברו ללא שם וקבר מסומן. בשטח בית הקברות מצאו יהודים רבים מחבוא ומפלט, וגרו שם בסתר. לאחר השחרור טופל בית הקברות, נקבע בו קיר גדול שבו רוצפו שברי מצבות שחוללו על ידי הנאצים, וסומנו קברי האחים.

בית הקברות היהודי של ורשה, עדות אילמת לקהילה מפוארת (צילום: כרמית וייס)

נתיב הגבורה של יהודי ורשה

כדאי ללכת בעקבות "נתיב הגבורה", המתחיל באומשלגפלאץ (Umschlagplatz), כיכר המשלוחים, ומוביל עד לרחוב מילא 18 (Miła 18), מקום המפקדה של לוחמי המחתרת היהודית. הנתיב מסומן באנדרטאות קטנות, מעין ציוני דרך, שעל כל אחת מהן רשומים שמות וארועים בנתיב הגבורה היהודי.

בכיכר המשלוחים נבנתה אנדרטה, עליה רשומים שמות יהודי ורשה שנספו בשואה. במקום עמדה תחנת הרכבת, ממנה נשלחו כ- 300,000 יהודים למחנות ההשמדה. מכאן נשלחו רוב יהודי ורשה לטרבלינקה ומיעוטם למחנות אחרים. התחנה החלה לפעול עם האקציות הראשונות בקיץ 1942. במשך עשרת ימי האקציה של ה-22 ביולי 1942 הוצאו וגורשו מן הגטו 65,000 איש, 7,000 איש נשלחו מהמקום כל יום, מאה יהודים בכל קרון. המפורסם בהם היה יאנוש קורצ'ק, שנשלח אל המוות בטרבלינקה יחד עם תלמידיו היתומים.

אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'אק בבית הקברות היהודי של ורשה (צילום: כרמית וייס)

הבית ברחוב מילא 18, בו שכן הבונקר הראשי של אי"ל (ארגון יהודי לוחם), אינו קיים עוד. תוך כדי הלחימה האחרונה והנואשת של מורדי גטו ורשה, הרסו אותו הנאצים עד היסוד. במקומו נמצא גן זיכרון שבתוכו גבעה קטנה מכוסה דשא.

את דרך הגבורה מסיימת אנדרטת רפפורט, שהוקמה בלב הגטו לשעבר, ברחוב זמנהוף. היא נבנתה בידי הפסל נתן רפופורט ז"ל, והעתק מדויק שלה מצוי ב"יד ושם" בירושלים. ליד האנדרטה מתקיימת מדי שנה העצרת הממלכתית לציון יום המרד בגטו ורשה. האנדרטה עשויה ברונזה שהיתה במחסני היטלר, והיא מתארת את רוח הלחימה שפיעמה בקרב הצעירים בגטו. מאחורי האנדרטה היו ממוקמים משרדי היודנראט. בפסל דמויות של נשים, ילדים וגברים על רקע הגטו הבוער, חלקן מייצגות את הנופלים במערכה, ואילו האחרות מתארות לחימה בגבורה ונשיאת נשק. במרכז הפסל דמותו של מנהיג המרד, מרדכי אנילביץ', האוחז בידו את הלהבה שהציתה את אש המרי. הפסל מבליט את אופיין ההרואי של הדמויות תוך האדרת הלוחם היהודי. חלקה השני של היצירה, "ההליכה אל המוות", נמצא מימין לפסל ומתאר את הגירושים ההמוניים של יהודי אירופה אל מחנות ההשמדה.

טקס של משלחת נוער אל מול אנדרטת רפפורט (צילום: הילה וייס)

סיור בגטו ורשה

ערב הפלישה הגרמנית לפולין חיו בוורשה כ-400,000 יהודים, שהיוו כשליש מהאוכלוסייה הכללית. ב- 12 באוקטובר 1940 שידר הרדיו הגרמני פקודה, מאת מנהל מחוז ורשה, להקים אזור מגורים יהודי, שיהודי ורשה יוכלו להתגורר רק בו. על היהודים הוטל לעזוב את כל שאר חלקי העיר, כשבו זמנית הוטל על מי שאינו יהודי לעזוב את האזור המיועד לגטו. הגטו הוקף בחומות, כשמדי פעם צומצם שטחו. אורכם של גבולות הגטו היו 18 ק"מ, פחות משלושה אחוזים משטח העיר כולה. גובה החומה שהקיפה אותו שלושה מטרים, ועליה הושמה גדר תייל. מכאן החל תהליך של הצרת שטח המחיה של היהודים בגטו והרעבתם על ידי הגבלת כמות המזון, עד לפחות מ- 200 קלוריות ביום.

הגטו חולק לשני חלקים מרכזיים, הגטו הגדול והגטו הקטן, כשבמעבר הורשו לעבור רק חיילי המשמר הגרמני ותושבים אריים. החל מה- 16 בנובמבר לא הורשו היהודים לצאת אל עסקיהם ומפעליהם אשר מחוץ לחומות הגטו, השערים נסגרו ועסקי היהודים נסגרו והועברו לידי הארים. על מנת לצאת מן הגטו היה צורך בקבלת רישיון מיוחד.

אחד מבתי הגטו הבודדים ששרדו ועליו תמונות הנספים (צילום: כרמית וייס)

החל מנובמבר 1941 הוטל עונש מוות על כל מי שיצא באופן לא חוקי מן הגטו. הצפיפות בגטו היתה בלתי נסבלת, הרחובות היו מוצפים בני אדם, ביניהם חולים, קבצנים וגוססים, אשר התגוללו בחוצות. החיים בגטו הוגדרו על-ידי אחד מאנשי האס.אס בשם "ארגז המתים", וזאת כמובן בשל התמותה הגדולה שם. עד קיץ 1942 נספו בגטו ורשה יותר מ-100,000 יהודים. בקיץ 1942 נשלחו יהודים רבים מתושבי הגטו להשמדה, שנקראה "השילוח הגדול". באפריל-מאי 1943 פרץ המרד הגדול בגטו והגטו חוסל. המרד הסתיים בשעה שנפל מטה המורדים ביד הגרמנים ומי שכנראה היה מפקד המרד, מרדכי אנילביץ', נהרג יחד עם אחרוני הלוחמים [*].

מרד גטו ורשה הוא המרד הגדול והמשמעותי ביותר של יהודים נגד הנאצים בשואה, וככזה הוא נחשב לסמל של התנגדות היהודים וגבורתם בזמן השואה. המורדים, באמצעים הדלים שעמדו לרשותם, הצליחו להחזיק מעמד ולעמוד בגבורה מול מכונת המלחמה הנאצית במשך כמעט חודש תמים. מרד גטו ורשה היה גם המרד היהודי הידוע היחיד במהלך השואה, בו הצליחו המורדים לגרום לאבדות משמעותיות יחסית בקרב האויב הנאצי. למרות היותם של היהודים נחותים הן מספרית והן מבחינת כמות כלי הנשק, המרד החזיק מעמד כמעט חודש. כאשר הלחימה הסתיימה, כמעט כל הניצולים מבין יהודי הגטו נרצחו, רק מעטים בלבד הצליחו להימלט מהגטו.

_________________

[*] מקובל לחשוב שמרדכי אנילביץ' היה מפקד מרד גטו ורשה. עד היום אין מחקר מדוייק על נושא זה אבל יש גירסאות אחרות, למשל שאנילביץ' היה סגן מפקד המרד. המפקד עצמו היה מארק אידלמן, שנשאר בחיים לאחר המרד, ומכיוון שהיה קומוניסט, בחר להישאר בפולין. כנראה שמארק אידלמן הוחרם על ידי חוגים ציוניים שעלו לארץ וראו במעשה בחירתו בפולין - להישאר פולני - מעשה בגידה, וטשטשו את מעשיו.

קטעים קצרים מחומת גטו ורשה שנותרו על תילם (צילום: הילה וייס)

ביקור בבית יאנוש קורצ'ק

בית היתומים היהודי ב"נאש דום" ("הבית שלנו") עומד על תילו, ומשמש גם כיום בית לילדים חסרי אמצעים. הבית נמצא ברחוב קרוכמלנה 92 דאז. בחזית הבית אנדרטה לזכרו של יאנוש קורצ'ק ואבן זיכרון לפיוטר זלבסקי, שהיה עובד בית היתומים ונרצח בכנסיה סמוכה בזמן המרד הפולני. על הקיר באולם המרכזי של בית היתומים מוצב צילום של קורצ'אק ומוצגת תערוכה זעירה על "השנים ההן", לפני הירצחו ביחד עם ילדיו.

בית היתומים נבנה ב- 1912 ונוהל על-פי דרכו המיוחדת של יאנוש קורצ'אק, שהוא שם העט של הנריק גולדשמיט (Henryk Goldszmit), רופא צבאי שהפך להיות מחנך. קורצ'אק האמין כי יש להתייחס בכבוד לילד ולהתחשב בדעתו. בתקופת הכיבוש הנאצי נותר הבניין מחוץ לגבולות הגטו, ולכן הועברו הילדים לרחוב כלודנה, אחר כך לרחוב שליסקה, ולבסוף לרחוב סיננה. מכאן נשלחו הילדים והצוות, ב-5 באגוסט 1942 להשמדה בטרבלינקה.

יאנוש קורצ'אק נולד בשנת 1878 למשפחה יהודית מתבוללת. זהותו היהודית התחזקה ערב עליית היטלר לשלטון (1933). קורצ'ק ביקר בארץ ישראל פעמיים (1934, 1936), ואף הוצע לו להישאר בה, אך הוא ראה חובה מצדו לשוב אל הילדים שלו. הוא נשאר עם היתומים כל מהלך מלחמת העולם השניה, עד ליום המר בשנת 1942, שבו נשמעה דפיקה על הדלת של בית היתומים והוא נצטווה לצאת למסע המוות עם 200 הילדים, להם הוא סיפר שהם יוצאים לטיול.

בית יאנוש קורצ'ק (צילום: הילה וייס)

תחבורה בוורשה

ורשה נפגעה קשות במלחמת העולם השניה ובעת שיקומה, בשנות החמישים, הורחבו רחובות רבים, אך היא עדיין סובלת מעומסי תנועה ופקקים. מערכת התחבורה היעילה של העיר מגיעה לכל מקום, והיא כוללת אוטובוסים, חשמליות ורכבת תחתית. שדה התעופה הבינלאומי של ורשה, הנקרא על שם פרדריק שופן, ממוקם 10 קילומטר ממרכז העיר. זהו שדה התעופה הגדול בפולין.

מזג האוויר בוורשה

מזג האוויר של ורשה הוא מזג אוויר אירופאי טיפוסי. הטמפרטורה הממוצעת היא 17 מעלות צלזיוס (ממינוס 5 מעלות צלזיוס בינואר עד 30 מעלות צלזיוס ביולי). כמות הגשמים השנתית הממוצעת היא 680 מילימטר, כאשר החודש הגשום ביותר הוא יולי.

הארמון בפארק ואז'ינקי (Łazienki), אי של שלווה בלב ורשה (צילום: כרמית וייס)

מלון מומלץ במרכז ורשה

מלון פולוניה פאלאס (Hotel Polonia Palace) הוא מלון 4 כוכבים במיקום נוח מאוד במרכז ורשה, במרחק 500 מ' מתחנת הרכבת המרכזית, קניון זלוטי טראסי וארמון התרבות והמדע. המרכז ההיסטורי של ורשה, הגן האנגלי, פארק ואז'ינקי ורחוב הקניות הראשי נמצאים במרחק הליכה (כ- 2 ק"מ). המלון מציע חדרים וסוויטות לזוגות ומשפחות, מרווחים וממוזגים, עם גישה חופשית לאינטרנט אלחוטי. במלון מרכז בריאות וספא מפנק, בר ומסעדה המגישה מנות מקומיות ובינלאומיות. ניתן לארגן הסעות מ/אל שדה התעופה.