www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



ההיסטוריה של מקסיקו: סקירה קצרה למטיילים
מאת: ענבל טיש 


השם מקסיקוMexico, לקוח משמו של שבט המֶשיקה (Mexica) שפלש לעמק במרכז מקסיקו, התבסס בו והקים בו איפריה- אותה אימפריה שפגשו לראשונה הספרדי הרנן קורטז ופמלייתו- האימפרייה האצטקית. השם המודרני נובע למעשה מטעות הגייה של הספרדים- את האות X אמורים היו להגות כמו האות "ש" העברית ולא כמו האות "X" בספרדית. לכן השם היה אמור להיות "משיקו" ולא "מקסיקו".


עתיקות מונטה אלבן, מקסיקו
עתיקות מונטה אלבן, ממרכזי המדינה החשובים   (צילום: כרמית וייס)


אמריקה הלטינית





תרבות האולמק, מרכזי המדינה וערי המאיה
עד הגעת הספרדים, התקיימו במקסיקו תרבויות ילידיות מפותחות רבות במשך כ-3,000 שנה. ביניהן: האולמקים (Olmeca), הטולטקים (Tolteca), המאיה (Mayaוהאצטקים (Azteca). תרבות אולמק (Olmec) היא אם התרבויות של מקסיקו. בתקופתם (1200-400 לפנה"ס) צמחו לראשונה במפרץ מקסיקו מרכזים עירוניים עם תכנון מרכזי, בעלי מבני ציבור ודת בממדים מונומנטליים. כתב ההיירוגליפים, משחקי הכדור, לוח השנה והשימוש בספרות, שבעבר יוחסו למאיה, מקורם בתרבות האולמקית. בסוף המאה ה- 1 לפנה"ס, באה אל קיצה התרבות האולמקית. תרבויות האיכרים הפשוטות יחסית נעלמו ובמקומן התגבשו מרכזי מדינה חשובים ביניהם טהוטיהוקאןצ'ולולהאל-טחיןמונטה אלבן וערי המאיה: קופאןפלנקה ובונמפק. היקף הבניה, התכנון המרכזי וסגנון האמנות והפולחן מלמדים על התגבשות ערי מדינה תיאוקרטיות, בהנהגת כהן-מלך.
בתחילת המאה ה- 10, פלשו שבטים פראיים מצפון־מערב המדינה והשתלטו על אזור הרמה המרכזית של מקסיקו. פלישה זו אירעה סמוך לירידתה של טהוטיהואקן ואולי אף גרמה לחורבנה. בין הפולשים היו הטולטקים. אלו בנו את בירתם טולה במרחק של 80 ק"מ מצפון לעיר מקסיקו. תרבות הטולטקים הושפעה מאוד מתרבות טהוטיהואקן. שלטון הטולטקים בא אל קצו כאשר שבטים צ'יצ'מקים, דוברי נאהוואל, החריבו את טולה בשנת 1150. שבירת הכוח הטולטקי יצרה ריק שהתמלא על ידי שבטים חדשים, ביניהם האצטקים. האצטקים עברו בנדודיהם בממלכת הטולטקים ורכשו מהם ידע רב בתחום החקלאות והמטלורגיה. הם התיישבו באי במרכז אגם טשוקו (Texoco) ובו נבנתה ב-1325 בירתם טנוצ'טיטלן (Tenochtitlan).

ממלכת האצטקים אורגנה בצורה צבאית ובמרכז פולחנם של האצטקים עמד פולחן אל השמש הויצ'ילופוצ'לי, שהוזן בדם אדם. כדי לתפוס שבויים לפולחן ערכו האצטקים מלחמות רבות. האצטקים גבלו בשבטים חזקים אחרים במרכז מקסיקו, כגון הצ'יצ'מקים, הטולטקים והטנפקים. בבריתות עמם היה לאצטקים מעמד של בכורה. בעזרת כוחות אלו השתלטו האצטקים על רוב מקסיקו, בה חיו 5-6 מיליון איש. אולם צימאונם של האצטקים לדם שבויים השניא אותם על עמיה האחרים של מקסיקו.
הסוף להגמוניה האצטקית באזור הגיע בשנת 1521 כאשר כוח, המונה עשרות בודדות של חיילים ספרדיים, הביס את צבא האימפרייה האצטקית, בכוחם של חרב הפלדה, רעם התותחים ואימת הסוסים. המאורע סימן את תחילתו של שלטון קולוניאלי ספרדי שימשך כ-300 שנה על שטחה של מקסיקו ומרכז אמריקה, שטח שיקרא "ספרד החדשה". ב- 1522 הכיר קרלוס ה- I (קרל ה-V) בכיבושיו של קורטס ומינה אותו למושל "ספרד החדשה". קורטס שלט באכזריות רבה ושעבד את בני המקום. על הריסות הבירה האצטקית טנוצ'טיטלן נבנתה מקסיקו סיטי. ב-1528 הודח קורטס ועל "ספרד החדשה" הופקדה וועדה ממונה מטעם הכתר (אוודנסיה).

|בימי המשנה למלך הראשון הוקמו מוסדות המשטר הקולוניאלי. מקסיקו סיטי הפכה לאחד משני המרכזים החשובים של השלטון הקולוניאלי הספרדי (השני הוא לימה, פרו) וממנה הזרימו הספרדים את אוצרות המדינה לספרד, דרך מפרץ מקסיקו. בד בבד, פחתה האוכלוסייה הילידית בשל התנאים הקשים בהם שועבדו ובשל חשיפתם למחלות חדשות שהביאו עימם הכובשים מאירופה.
  
עצמאות מקסיקו
בשנת 1810, אחרי שספרד נכבשת ע"י צבאו של נפוליאון, מקסיקו מנצלת את חולשת האימפריה ומכריזה על עצמאותה. "Viva Mexico" צעקו הקריאולים (צאצאי הספרדים שנולדו באמריקה) שבאו לשחרר את מקסיקו משנים של שלטון קולוניאלי ספרדי. עם הכרזת העצמאות מקסיקו נשאבת למלחמות עצמאות עקובות מדם שנמשכו עד 1821.

מקסיקו העצמאית הוכרזה אימפריה, תחת
הגנרל איטרובידה שתבע להיקרא מעתה "אוגוסטין ה- I". אולם האימפריה לא החזיקה זמן רב, כאשר הרפובליקנים קשרו קשר נגדו. כשנפלה האימפריה הוכרזה מקסיקו כרפובליקה. ארצות הברית של מקסיקו" (Estados Unidos Méxicanos), היו כל אותן המדינות שבחרו להצטרף לרפובליקה החדשה. עם אישור החוקה הפדרלית ב- 1923, ביטול העבדות ותארי האצולה- שגררו את עזיבתם של בעלי תפקידים חזרה לספרד יחד עם הון רב- החל תוהו ובוהו בן 50 שנה, בהן שלטו 30 נשיאים ו- 50 ממשלות. כל זאת, תוך מאבק בלתי פוסק בין הליברליים האנטי-קלריקליים שדגלו בפדרליזם, לבין השמרנים, תומכי הכנסייה והריכוזיות. ב- 1834 תפס הגנרל סנטה אנה את השלטון, ביטל את החוקים הליברליים שהנהיגו קודמיו, פיזר את הקונגרס והנהיג משטר רודנות.





 
מלחמת ארצות הברית-מקסיקו
המשטר הריכוזי הביא ב-1836 את מדינת טקסס להחלטה להתנתק מהרפובליקה. זה היה רק הצעד הראשון בתהליך הצטמצמות גבולותיה של מקסיקו. ב- 1846 פרצה "מלחמת ארצות הברית-מקסיקו" בעקבות סכסוכי גבולות ושנתיים לאחר מכן, ב"הסכם גואדלופה-הידלגו", איבדה מקסיקו גם את המדינות קליפורניה, נבאדה, יוטה, אריזונה וחלקים מואיומינג, קולורדו וניו מקסיקו - כשליש משטחה.
 
סנטה אנה הנהיג משטר עריצות שעורר התנגדות בקרב המשכילים וב- 1856 הוא הודח ובמקומו מונה איגנסיו קומונפורט, הוגה הדעות של תנועת המשכילים. שר המשפטים שלו, בניטו חוארס (Juarez), חוקק חוקים ליברליים שקבעו שוויון, חופש התכנסות, סובלנות דתית וחינוך חילוני. בינואר 1858 פרץ מרד צבאי וקומונפורט הודח. הליברלים לא הכירו בהפיכה והכריזו על בניטו חוארס כנשיא. חוארס נכנס למקסיקו סיטי ב- 1861, לאחר שלוש שנים של מלחמת אזרחים ולאחר הכרה וסיוע של ארה"ב. אולם, המדינה היתה הרוסה ושקועה בחובות כבדים. הקונגרס החליט לדחות את תשלום החובות החיצוניים בשנתיים. בתגובה לכך ובהשפעת השמרנים במקסיקו, החליט נפוליאון ה- III להקים במקסיקו קיסרות כדוגמת צרפת ובסיוע צבא צרפתי. הכתר הוצע לארכי-דוכס פרדיננד מקסימיליאן מאוסטריה.

העם המקסיקני תחת הנהגתו של בניטו חוארס ניהל מאבק עיקש בפולשים. את הניצחון השיגו לבסוף בעזרת התמיכה הלוגיסטית והדיפלומטית של ארה"ב, שקבעה ב"דוקטרינת מונרו" (מ- 1823) את התנגדותה לכל פלישה אירופאית לאמריקה. עם קריסת האימפרייה הצרפתית קצרת הימים חוארס חזר לשלטון. לאחר מות חוארס עולה לשלטון חברו לנשק ויריבו לימים, הגנרל פרופיריו דיאס.

מלחמות אזרחים
תוך זמן קצר הקים דיאס דיקטטורה צבאית ששלטה במקסיקו במשך 35 השנים הבאות. דיאס הביא ליציבות פוליטית ופריחה כלכלית מפתיעה, גדלו ההשקעות מחו"ל, חל גידול מסחרר של רשת מסילות הברזל, הנמלים שופרו והורחבו וקמה תעשייה כבדה. אולם מהשגשוג נהנו יותר המשקיעים הזרים מאשר בני מקסיקו. עובדה זו יחד עם השאיפה לדמוקרטיה הביאו לבסוף להפלת הדיקטטורה במה שמכונה המהפכה המקסיקנית, שפרצה ב-1910. הארץ שוב התדרדרה למלחמות אזרחים. עם הזמן נוצרו בקרב מנהיגי המהפכה חשדנות וחילוקי דעות והתגבשו שני מחנות: קרנסה ואוברגון נגד פאנצ'ו וייה וסאפטה. קרנסה השתלט על מרבית מקסיקו. וייה, שרצה להקשות עליו, עורר פרובוקציות נגד ארה"ב וכשזו בתגובה פלשה לגבולות מקסיקו, נאלץ קרנסה לשלוח את אנשיו לחזית הצפונית.

ב- 1920 דיכא
קרנסה שביתות עובדי רכבת בסיוע צבא, דבר שגרם למרד ואף לרציחתו. כעבור זמן מה נבחר אוברגון לנשיא. ממשל אוברגון שנמשך עד 1924 חילק אדמות, הקים בתי ספר באזורים כפריים והסדיר את היחסים עם חברות הנפט האמריקאיות. יורשו, פלוטרקו קאייס (1924-1928), המשיך ברפורמה האגררית וטיפח את החינוך. ב- 1926 הוא הפעיל את ההוראות האנטי-קלריקאליות שבחוקה ובכך התנגש בגלוי בכנסייה הקתולית. ב- 1929 ייסד קאייס את "המפלגה המהפכנית הלאומית", שהפכה לכוח העיקרי במדינה ומועמדיה עלו לשלטון בזה אחר זה. כתוצאה מאי שביעות רצון ומספר כישלונות הפיכה, נבחר לנשיא הגנרל לסרו קרדנס ב- 1934. נשיאותו הרדיקלית של קרדנס, שהיה בעל נטייה בולטת לסוציאליזם ממלכתי ולאומיות, סימלה בעיני רבים את מימושה של המהפכה המקסיקנית. בתקופת שלטונו היתה האצה ניכרת בתכנון ויישום של רפורמות חברתיות.
 
תקופת ההתגבשות
את השנים שבין 1940 ל- 1970 רואים ההיסטוריונים כתקופת ההתגבשות, המתחילה בנשיאותו של אוילה קמצ'ו (1940-1946), בה חזרה הנטייה הדתית ושופרו היחסים עם הכנסייה. מלחמת העולם ה- II המריצה את תפוקת התעשייה והחקלאות ומחירי התוצרת עלו. מטוסי חיל האוויר המקסיקני פעלו לצד ארה"ב במזרח הרחוק. אולם גם גדלו הפער וההתמרמרות. רפורמות בחינוך ובכלכלה ובעיות של שחיתות, גידול מהיר של האוכלוסייה, עיור והגירה היו והינם הנושאים שבראש סדר היום המקסיקני מאז מלחמת העולם ה- II.
 
בתחילת 1994, כאשר הצטרפה מקסיקו לארגון הסחר הצפון אמריקאי נפט"א (North American Free Trade Agreement), החל ארגון הזָפָּטיסְטים (EZLN) לתקוף ואף השתלט על כמה ערים במדינת צ'יאפס. הם דרשו צדק חברתי, זכויות לילידים, דמוקרטיה בכל הרמות של הפוליטיקה המקסיקנית, סוף לשחיתויות וכו'. הזפטיסטים משכו תשומת לב בינ"ל ונעזרו בטכניקה של תקשורת מודרנית לקידום מטרותיהם.
 
התקדמות לעבר מעמד של מעצמה כלכלית באמריקה הלטינית
ביולי 2000 התקיימו במקסיקו בחירות שהיוו ציון דרך בדרכה המודרנית. המנצח של הבחירות היה ויסנטה פוקס, מנכ"ל קוקה קולה באמריקה. הוא הציג עצמו כאיש עסקים שאינו מחובר למנגנון של פר"י, המפלגה הלאומית ששלטה במקסיקו בעשרות השנים האחרונות. הוא הצליח להקים ערי תעשייה בגבול ארה"ב, ללא מסים. עם עלייתו של פוקס לשלטון, לאחר 70 שנות שלטון פר"י, הכריז כי ברצונו לשים קץ למעמדם הנחות של העמים הילידים. הוא יצר את תפקיד "הנציב לענייני עמים מקוריים" ומינה בראשו אדם מבני המקום. כמו כן הגיש לקונגרס הצעה לרפורמה תחוקתית, שתעניק לכפרים הילידים אוטונומיה רחבה יותר בנושאים כמו בחירת מנהיגיהם ועשיית צדק. במעשהו הוציא לזפטיסטים את הרוח מהמפרשים. הוא שיפר במידת מה את רמת החיים, שיפר מבני בתי ספר של מרפאות, עודד פעילות סדנאות וכו'. האוכלוסייה הבינה שאין צורך לתמוך במאבק אלים. אולם, עוד הרבה נותר לעשות למען אוכלוסיות רבות במדינה שנשארו מאחור בעוד מקסיקו מתקדמת למעמד של מעצמה כלכלית באמריקה הלטינית.
 
מקסיקו GOTRAVEL
(צילום: נטע פרנקל)






ענבל טיש
 
אודות הכותבת
ענבל טיש, אנתרופולוגית וחוקרת תרבויות אמריקה הלטינית באוניברסיטת תל אביב. חייתה תקופות ארוכות בדרום ומרכז אמריקה. דוברת ספרדית ומכירה את התרבות המקומית בצורה העמוקה ביותר. מתמחה ביעדים האינדיאנים של אמריקה.

לקריאת כתבות נוספות של ענבל








מספר צפיות: 7868
1943