s america_120(2).jpg)
.jpg)
איי גלאפגוס וההצגה הגדולה בתבל –
צלילה באיים הצפוניים
מאת: אמיר גור
איי גלאפגוס, בעיניי, הם המקום הכי מיוחד על פני כדור הארץ. חוויית הטבע שמעל פני המים מתמזגת עם חוויית הצלילה והעולם התת-ימי, והן משלימות זו את זו לטיול של טבע מטורף, צבעוני, מגוון וייחודי.
(להגדלה לחצו על הפינה השמאלית העליונה)
.jpg)
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים » טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »
התיאטרון של דרווין אפשר לומר שצ'רלס דרווין ( Charles Darwin ) היה ביולוג ימי. נכון, הוא ממש לא היה איש ים, והשהייה הממושכת על ספינה מיררה את חייו ופגעה בבריאותו, אבל 10 שנים מחייו הוא השקיע בחקר בעלי חיים ימיים - בקבוצה של סרטנים קבועי מקום שזכו לשם "בלוטי ים", על שום צורתם. אם נתייחס אליו ככזה, חרף כל הישגיו האחרים בתחום האבולוציה, שהקנו לו תהילה, הרי שמצער מאוד שבביקורו ההיסטורי והיחידי ב איי גלאפגוס , הוא לא הכניס את הראש אל מתחת לפני המים. לו דרווין היה צולל, אין ספק שהוא היה נהנה הרבה יותר מהביקור שלו באיים ולא מסתפק "רק" בתיאוריה (משכנעת, יש לומר) על אבולוציה בדרך של ברירה טבעית...
למזלנו אנחנו כן צוללים, או לפחות משנרקלים, ומי שביקר באיי גלאפגוס יודע שההצצה לעולם המטורף שמתחת לפני המים היא האטרקציה האמיתית בביקור באיים. אבל מעטים יודעים, שעבור הצוללים יש שיא נוסף, מטורף אף יותר: אי מרוחק בלב האוקיינוס כ- 200 ק"מ משאר איי גלאפגוס, שבו הטבע מאבד פרופורציות וחורג מגבולות הסביר. האי הנידח והמיוחד הזה נקרא, באופן אירוני, האי דרווין. שם, מתחת למונומנט טבעי מרשים הנקרא "קשת דרווין" (שקרסה במאי 2021), נמצא אתר צלילה המכונה "תיאטרון דרווין", ובתיאטרון השקוע הזה מתרחשת ההצגה הגדולה בתבל [*].
* "ההצגה הגדולה בתבל" – שם ספרו של ריצ'רד דוקינס המציג עדויות תומכות לתורת האבולוציה.
קשת דרווין הדרמטית מזדקרת בלב האוקיינוס, טרם שקרסה במאי 2021 (צילום: אמיר גור)
360 מעלות של טבע – הפלגה בין האיים המרכזיים מרבית המטיילים באיי גלאפגוס בוחרים לצאת להפלגות טבע ( Naturalist cruises ) של מספר ימים, במהלכן מבקרים בחלק מהאיים שבארכיפלג, הסמוכים זה לזה. ההפלגות הללו מרתקות, ומזמנות למטיילים חובבי הטבע מפגשים עם בעלי חיים נדירים, שבמשך מיליונים אחדים של שנות בידוד, התפתחו בנפרד ובשונה ממינים קרובים אליהם ביבשת דרום אמריקה. כך למשל יפגשו המטיילים באיגואנות יבשתיות צהובות, לבנות או ורודות השונות בתכלית מקרובות משפחתן הדרום אמריקניות, הנוטות להיות ירוקות ברובן, איגואנות ימיות, צבי ענק ועוד. גם בעלי הכנף מיוחדים מאוד: שלושה מינים של סולה – עוף ימי וירטואוז שצד דגים במרדף תת-ימי מרהיב, אלבטרוס גלאפגוס – המין היחידי מסוגו שחי באזורים טרופיים ולא בקווי רוחב גבוהים, הפריגטה המרהיבה ועוד שלל דוגמאות.
יחד עם הנופים המיוחדים שמשלבים צמחייה, לבה, מפרצים מבודדים למרגלות פסגות הרי הגעש ומי הטורקיז שנושקים לחוף השחור, נוצרת תמונת נוף מהפנטת. אבל הקסם האמיתי של גלאפגוס, נמצא מתחת למים.
בקבוצת האיים המרכזית של הארכיפלג, הצלילות מזמנות מפגשים עם כרישים, אריות ים, עושר דגה, צבי ים, וגם שלל מחבטנים – עטלפי ים, חתולי ים ועוד. מי שייבחר לישון באחד האיים המיושבים ולצאת לצלילות יומיות ממנו, ייהנה מכל אלו, אך רק בהפלגת צלילות ייעודית של שבעה לילות, באחת מקומץ ספינות הצלילה שפועלות באיים, אפשר להגיע אל ההצגה הגדולה, באיים הצפוניים - וולף ( Wolf ) ודרווין.
כתבה על יעדי הצלילה הטובים בעולם
.jpg)
תושבי האיים המרכזיים: אריות וצבי ים, מחבטנים שונים, סרטנים ועוד (צילום: אמיר גור)
מכניסים את הראש למים במפרץ האריות לפני שהספינה נפרדת מהאיים המרכזיים ומפליגה במסעה צפונה, אנחנו זוכים לחוויה כיפית במיוחד, בצלילה ראשונה שמטרתה התרגלות והיכרות עם תנאי הצלילה.
על פניו, מיקום הצלילה בפינת הנמל, במפרץ הסמוך לעיירה פוארטו בקריסו מורנו ( Puerto Baquerizo Moreno ), בירת איי גלאפגוס, שבאי סן קריסטובל, לא מעורר צפיות. האתר אינו מרשים או מעניין מכל בחינה, אבל יש לו קסם משלו, יחיד ומיוחד: משפחה חביבה של אריות ים חברותיים, מגיעים לבקר כמעט בכל צלילה. המפגש הראשון עמם הוא חוויה שאי אפשר לשכוח. היונק הימי השובב הזה לא מפסיק להפתיע: פעם משתעשע בבועות שלנו, פעם מביא לנו כוכב ים במתנה ופעם פשוט "מתגנב" מאחורי צולל שלא מודע לנוכחותו, לקול צהלותיהם של יתר הצוללים בקבוצה.
לאחר הצלילה, ביציאה מהמפרץ, אפשר להבחין באי חריג למראה בשם "האריה הרדום" ( Leo Dormido ) המתמזג בצבעי השקיעה – מחזה מרהיב שמלווה את ההתרגשות שביציאה להפלגה חלומית.
לינה באי סן קריסטובל | כתבה על צלילה עם אריות ים במקסיקו
אריה ים חובב סלפי... (צילום: אמיר גור)
אי הציפורים, חציית הים ובניו של נפטון אמנם מטרת ההפלגה היא הגעה לאיים הנידחים, אך היא אינה פוסחת על גולות כותרת נוספות בגלאפגוס, כמו צלילות באתרים מפורסמים באיים המרכזיים וביקור באי סימור הצפוני ( North Seymour Island ) הקסום. כאן, בסיור קצר של כשעה, אפשר להספיק לראות סולה כחולת רגל מקננת, דוגרת, מחזרת ומקטרת, פריגטה מרהיבה מנפחת צוואר אדום – להרשים נקבה, זוג שחפי זנב-סנונית במשחק אהבה וקרבות של מספר פריגטות גדולות על שארית נבלה. וגם שלצדף אמריקני, שקנאי חום ענקי, סולת נסקה יפהפייה ופתון אדום-מקור מרהיב, הם מבקרים תכופים באי. עם עושר כזה של עופות ימיים במרחק נגיעה, קל לשכוח שיש באי גם אוכלוסייה גדולה של אריות ים, איגואנות ימיות ויבשתיות ולטאות לבה רבות, ולכנות אותו בפשטות "אי הציפורים"...
לאחר שנפרדים מהאי סימור מתחילים בחציית האוקיינוס, וכשאחרוני האיים המרכזיים נעלמים בדופן ימין, הגיע הזמן לבשר לחבריי ההפלגה ש... הם הפכו עכשיו באופן רשמי ל"בניו של נפטון" בכבודו ובעצמו! או במילים אחרות – שהם עברו את קו המשווה בהפלגה, לראשונה בחייהם. על פי מיטב מסורת ציי העולם, כגון הבריטי או ההולנדי, חציית קו המשווה הראשונה היא אירוע מכובד, שבו טובלים את ה"ירוקים" בחבית מי ים מעורבבים עם אלכוהול, או קושרים אותם לחבל ומעבירים אותם מתחת לספינה, מדופן אחת לדופן שנייה. טקס חציית קו המשווה שלנו, יש להודות, הוא סולידי ביחס לנהוג בציים המכובדים הללו, וכולל בעיקר קוקטייל בסיפון העליון מול השמש השוקעת .
פריגטה נפוחת חזה וסולה כחולת רגל, ב"אי הציפורים" (צילום: אמיר גור)
הסרנגטי של האוקיינוסים בבוקר היום השלישי לטיול, מתעוררים למחזה נדיר: הצוקים הדרמטיים של האי דרווין ברקע, ועל מעקה הספינה חבורת סולות אדומות רגל, ששום דבר לא יזיז אותן משם או ירתיע אותן מלרפד את הסיפון שלנו ביציאותיהן – הלשלשת והצנפה – ללא בושה. דרווין תיאר את מידת האדישות של בעלי הכנף באיים, בכך שציין שיכול היה "לדחוף אותם מן הענף שעליו ישבו בעזרת קצה הרובה", מבלי שיברחו מפניו. לנו, פשוט, אין רובה.
בדרך לצלילה הראשונה חולפים למרגלות העמודים שנותרו מקשת דרווין – "שער הניצחון" של האוקיינוס, במרכז ה-"שאנס אליזה" של הכרישים. יורדים למים, לעומק 26 מ', ויושבים על מדף הסלע, בשורה הקדמית בתיאטרון של דרווין. כמו בכל מחזה, לוקח זמן עד שמגיעים לנקודת השיא. המתח נבנה. עטלפי ים גדולים מגיחים מהכחול, נעים בקלילות נגד הזרם ומתבוננים בצוללים. ואז פטישן. ועוד אחד, ועוד. עדר שלם. נכון, בעקרון צריך להשתמש במונח "להקה", אבל לי הם נדמים יותר לעדר. בסיכומו של עניין, כשאני סופר את מספר הפטישנים בצילום טיפוסי, אני מצליח לראות כ- 60-70 פרטים שנקלטו בעדשה, בנקודת זמן אחת. אם ניקח בחשבון שזה ממשיך כך לאורך צלילה שלמה, אפשר בקלות להעריך שחזינו ב"עדר" של מאות רבות של כרישים, אם לא אלפים.
כתבה על צלילה באיי גלאפגוס
כמה כרישים יש בתמונה? (צילום: אמיר גור)
צלילה עם שדונים עקב בידודם של איי גלאפגוס התפתחו בהם מינים אנדמיים, שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. כך למשל האיגואנה הימית, שהתפתחה כנראה מהאיגואנה הירוקה שנפוצה בדרום אמריקה, אולם בשונה ממנה ומכל איגואנה אחרת, האיגואנה הימית היא... ובכן – ימית!
נהוג לומר שזו הלטאה הימית היחידה בעולם. ישנן לטאות נוספות המיטיבות לשחות, כגון דרקון קומודו שבאינדונזיה – הלטאה הגדולה ביותר בעולם. אולם ה"דרקון" אינו צד במים, אינו צולל לפרקי זמן ממושכים, ומשתמש ביכולת השחייה רק כדי לשנע עצמו מאי לאי. לעומתו, חייה של האיגואנה הימית כרוכים בים. היא ניזונה מאצות ירוקות הנמצאות על הסלעים באזור הכרית ועד לעומק של כ- 20 מ'. בגיחותיה התת-ימיות לליקוט מזון היא מסוגלת לעצור את הנשימה לפרקי זמן של כשעה והיא מצוידת בהתאמות אבולוציוניות ייחודית לחיים בים – למשל בלוטות אף לפינוי מלחים , זנב ארוך דמוי משוט ועוד.
כתבה על צלילה באינדונזיה
הצלילה עם האיגואנות והצפייה בהתנהגותן מתחת למים היא חוויה מרתקת של פעם בחיים. בעודי בוהה בהן אני נזכר בדבריו של דרווין: "הן שחורות כמו הסלעים הנקבוביים עליהם הן זוחלות ותרות אחר טרפן מהים. אני קורא להן 'שדוני החשיכה'. הן בלי ספק הולמות את אזור המחייה שלהן". אז אולי דרווין קצת חטא בתיאורו האפל לבעל החיים המופלא, אבל אין ספק שהצבע השחור והמראה דמוי הדרקון של הלטאות הללו, משווה להן מראה מעורר יראה.
איגואנה ימית זוללת אצות (צילום: אמיר גור)
איים בזרם איי גלאפגוס ובייחוד האיים הצפוניים שבהם, ידועים בכמויות בלתי סבירות של כרישים (עליהם נמנה גם את כרישי הלווייתן), להקות דגים ומינים נוספים. למרות מיקומם, ממש על קו המשווה, הנוף התת-ימי איננו טיפוסי בעליל. במקום שוניות אלמוגים צבעוניות הרווחות בימים הטרופיים, המקום זוכה למסות אדירות של חומרי הזנה - דבר שאינו תורם לצלילות המים, אך מושך אליו בתורו מסות אדירות של בעלי חיים מגוונים. בעוד שעושר במינים הוא מאפיין כללי בולט של שוניות האלמוגים, הרי שעושר בחומרי הזנה ולהקות גדולות של בעלי החיים שהוא מושך – הוא מאפיין של מים קרים, ממוזגים ואף קוטביים.
התשובה לחידה טמונה במשטר הזרמים ששולט באזור. באיי גלאפגוס מתלכדים מספר זרמים מרכזיים, אבל לשם ההפשטה ניתן לומר שכנגד המים החמימים והצלולים שמביא עמו הזרם המשווני, מעפיל עליו מדרום זרם הומבולדט הקר, שעולה את כל הדרך מאנטארקטיקה, לאורך חופי דרום אמריקה ובמקביל להם, ובסביבות איי גלאפגוס מגיח מן העומק לפני השטח. כמות הפלנקטון שהזרם הדרומי מביא עמו מהווה ארוחת "בופה" מפתה ואינסופית עבור כל ענקי האוקיינוסים שמגיעים לסעוד את לבם, לעינינו המשתאות.
מי שמע על פינגווינים שחיים על קו המשווה? רק בגלאפגוס - בזכות זרם ההומבולדט (צילום: אמיר גור)
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »
ביקור באזור ההררי – הצבים והפרושים של דרווין לאחר ארבעה ימים של טירוף בצפון, בצלילות סביב איים שרגל אדם (כמעט) לא דרכה עליהם, הספינה מתחילה לעשות את דרכה חזרה לאיים המרכזיים. בכל הפלגה דואגים לשלב גם ביקור באיים הפופולריים יותר, ומפגש עם סמלי גלאפגוס – צבי הענק, שגם העניקו לאיים את שמם ("גלאפגוס" נגזר מהמילה "גלפגו" – "אוכף", על שום צורת שריונם ה"אוכפית" של הצבים). יצורים עתיקים ומרשימים אלה חיים בחלקו ההררי של האי סנטה קרוז, בחוות מקומיות. מסלול ההליכה בוצי למדי, כמו שצבים אוהבים (מזל שמצטיידים בכניסה במגפי גומי גבוהות), ומאפשר מפגש קרוב עם הצבים וצפייה במגוון התנהגויות.
דרווין גילה בביקורו כי הצבים שונים בצורתם מאי לאי, ומתאימים לתנאים השונים השוררים בכל אי. בדומה לצבים, כך גם הפרושים – ציפורי שיר קטנות – עוררו את סקרנותו. הוא חקר אותן וגילה ש- 13 המינים השונים מתקיימים באיים שונים ומותאמים לתנאים ייחודיים לאיים הללו. כך, הצטברו העדויות ואיתן "נפלו האסימונים". בדיעבד כתב דרווין כי ייתכן ש"ציפורים מעניינות אלו" סיפקו קצה חוט ל"תעלומת כל התעלומות – הופעתם הראשונה של יצורים חדשים על פני האדמה ", כלשונו.
צבי הענק והפרושים סיפקו לדרווין קצה חוט לפתרון ה-תעלומה (צילום: אמיר גור)
מאי לאי, בארכיפלג שלא נגמר כשמסיימים את ההפלגה, אפשר בהחלט להתפתות ולמנות את מגוון החוויות שעברנו כ"מסכם וממצה" את מה שיש לאיים להציע. הרי ההפלגה כוללת גם ביקורים באיים עם עופות ימיים, זוחלים, היסטוריה ועוד. אבל האמת היא שאי אפשר לכסות את איי גלאפגוס בשבוע, גם לא בשבועיים או בחודש. ההמלצה שלי היא תמיד להקדיש יומיים נוספים לביקור באיים. גם עכשיו לא קל יהיה לבחור מבין היצע האפשרויות.
אהוב עליי במיוחד האי פלאזה הדרומי ( South Plaza ). זהו הדרומי מבין שני איים, שביניהם עוברת תעלה של מי תכלת. בחודשים יוני עד נובמבר, בעונה הקרה והיבשה, עליהם של שיחי הססוביום הרגלני שמרפדים את כל רחבי האי הופכים לכתומים-אדומים ומשווים לאי מראה מרהיב-עין.
בירידה לחוף יש קבלת פנים: אריות ים שובבים מחכים על סלעי הלבה שהתקשתה, רובצים או משחקים. מסלול ההליכה עובר בין יער של קקטוסים גבוהי קומה מהסוג אופונטיה (צבר גלאפגוס), למרגלותיהם רובצות איגואנות יבשתיות צהובות למדי, שמחכות לפרי בשל שייפול לידיהן. במלחמה אבולוציונית ארוכת שנים, מתמודדים הקקטוסים והאיגואנות זה מול זו: הקקטוס צומח לגובה, האיגואנה מיטיבה לטפס, הקקטוס מצמיח קוצים ארוכים הפונים מטה בתחתית הגזע כדי למנוע טיפוס, האיגואנות מפתחות טלפיים, וכך זה נמשך. נוכחות האיגואנות מורגשת גם בין שיחי הססוביום, והוד-צהובותן בולטות במיוחד על הרקע האדום של העלים הבשרניים. פשוט יפהפה.
אי אחר מיוחד ושונה מיתר האיים, הוא האי הקטן ברטולומה ( Bartolomé ) , שבו האטרקציה, לשם שינוי, אינה ריבוי בעלי חיים. מה שמרשים באי זה, הוא הנוף, הטופוגרפיה והגיאולוגיה. מטפסים לאורך מדרון תלול, על סוגים שונים של לבה, ומעפילים אל פסגת הר הגעש הרדום. זוהי נקודת תצפית הנוף היפה והמפורסמת ביותר באיים. ממול נפרש מפרץ סוליבאן שבאי המקסים סנטיאגו, ובולט במיוחד הסלע המזדקר Pinnacle rock , האייקוני כל כך לאיים.
מפרץ סוליבן מוכר לכם אולי מסרטים ומתמונות של גלאפגוס, בהם הוא מככב (צילום: אמיר גור)
את איי גלאפגוס אי אפשר "לכסות" בשבוע, וגם לא בשבועיים. גם חודש לא יספיק. דרווין בילה באיים כ- 35 יום, ולאחר שעזב לא חזר לכאן מעולם. אני, לעומתו, קשה קליטה כנראה, ואיי גלאפגוס לעולם לא יספיקו לי – זה המקום האהוב עליי בכדור הארץ, ואמשיך לחזור אליו, אל הטבע, המורשת, הרי הגעש, האיים... ואל ההצגה הגדולה בתבל.
מעוניינים להצטרף לספארי צלילה בעולם? לחצו לקבלת הצעות >>
מידע נוסף
כתבות נוספות
* "ההצגה הגדולה בתבל" – שם ספרו של ריצ'רד דוקינס המציג עדויות תומכות לתורת האבולוציה.
קשת דרווין הדרמטית מזדקרת בלב האוקיינוס, טרם שקרסה במאי 2021 (צילום: אמיר גור)
בקבוצת האיים המרכזית של הארכיפלג, הצלילות מזמנות מפגשים עם כרישים, אריות ים, עושר דגה, צבי ים, וגם שלל מחבטנים – עטלפי ים, חתולי ים ועוד. מי שייבחר לישון באחד האיים המיושבים ולצאת לצלילות יומיות ממנו, ייהנה מכל אלו, אך רק בהפלגת צלילות ייעודית של שבעה לילות, באחת מקומץ ספינות הצלילה שפועלות באיים, אפשר להגיע אל ההצגה הגדולה, באיים הצפוניים - וולף (
כתבה על יעדי הצלילה הטובים בעולם
תושבי האיים המרכזיים: אריות וצבי ים, מחבטנים שונים, סרטנים ועוד (צילום: אמיר גור)
מכניסים את הראש למים במפרץ האריות לפני שהספינה נפרדת מהאיים המרכזיים ומפליגה במסעה צפונה, אנחנו זוכים לחוויה כיפית במיוחד, בצלילה ראשונה שמטרתה התרגלות והיכרות עם תנאי הצלילה.
על פניו, מיקום הצלילה בפינת הנמל, במפרץ הסמוך לעיירה פוארטו בקריסו מורנו ( Puerto Baquerizo Moreno ), בירת איי גלאפגוס, שבאי סן קריסטובל, לא מעורר צפיות. האתר אינו מרשים או מעניין מכל בחינה, אבל יש לו קסם משלו, יחיד ומיוחד: משפחה חביבה של אריות ים חברותיים, מגיעים לבקר כמעט בכל צלילה. המפגש הראשון עמם הוא חוויה שאי אפשר לשכוח. היונק הימי השובב הזה לא מפסיק להפתיע: פעם משתעשע בבועות שלנו, פעם מביא לנו כוכב ים במתנה ופעם פשוט "מתגנב" מאחורי צולל שלא מודע לנוכחותו, לקול צהלותיהם של יתר הצוללים בקבוצה.
לאחר הצלילה, ביציאה מהמפרץ, אפשר להבחין באי חריג למראה בשם "האריה הרדום" ( Leo Dormido ) המתמזג בצבעי השקיעה – מחזה מרהיב שמלווה את ההתרגשות שביציאה להפלגה חלומית.
לינה באי סן קריסטובל | כתבה על צלילה עם אריות ים במקסיקו
אריה ים חובב סלפי... (צילום: אמיר גור)
אי הציפורים, חציית הים ובניו של נפטון אמנם מטרת ההפלגה היא הגעה לאיים הנידחים, אך היא אינה פוסחת על גולות כותרת נוספות בגלאפגוס, כמו צלילות באתרים מפורסמים באיים המרכזיים וביקור באי סימור הצפוני ( North Seymour Island ) הקסום. כאן, בסיור קצר של כשעה, אפשר להספיק לראות סולה כחולת רגל מקננת, דוגרת, מחזרת ומקטרת, פריגטה מרהיבה מנפחת צוואר אדום – להרשים נקבה, זוג שחפי זנב-סנונית במשחק אהבה וקרבות של מספר פריגטות גדולות על שארית נבלה. וגם שלצדף אמריקני, שקנאי חום ענקי, סולת נסקה יפהפייה ופתון אדום-מקור מרהיב, הם מבקרים תכופים באי. עם עושר כזה של עופות ימיים במרחק נגיעה, קל לשכוח שיש באי גם אוכלוסייה גדולה של אריות ים, איגואנות ימיות ויבשתיות ולטאות לבה רבות, ולכנות אותו בפשטות "אי הציפורים"...
לאחר שנפרדים מהאי סימור מתחילים בחציית האוקיינוס, וכשאחרוני האיים המרכזיים נעלמים בדופן ימין, הגיע הזמן לבשר לחבריי ההפלגה ש... הם הפכו עכשיו באופן רשמי ל"בניו של נפטון" בכבודו ובעצמו! או במילים אחרות – שהם עברו את קו המשווה בהפלגה, לראשונה בחייהם. על פי מיטב מסורת ציי העולם, כגון הבריטי או ההולנדי, חציית קו המשווה הראשונה היא אירוע מכובד, שבו טובלים את ה"ירוקים" בחבית מי ים מעורבבים עם אלכוהול, או קושרים אותם לחבל ומעבירים אותם מתחת לספינה, מדופן אחת לדופן שנייה. טקס חציית קו המשווה שלנו, יש להודות, הוא סולידי ביחס לנהוג בציים המכובדים הללו, וכולל בעיקר קוקטייל בסיפון העליון מול השמש השוקעת .
פריגטה נפוחת חזה וסולה כחולת רגל, ב"אי הציפורים" (צילום: אמיר גור)
הסרנגטי של האוקיינוסים בבוקר היום השלישי לטיול, מתעוררים למחזה נדיר: הצוקים הדרמטיים של האי דרווין ברקע, ועל מעקה הספינה חבורת סולות אדומות רגל, ששום דבר לא יזיז אותן משם או ירתיע אותן מלרפד את הסיפון שלנו ביציאותיהן – הלשלשת והצנפה – ללא בושה. דרווין תיאר את מידת האדישות של בעלי הכנף באיים, בכך שציין שיכול היה "לדחוף אותם מן הענף שעליו ישבו בעזרת קצה הרובה", מבלי שיברחו מפניו. לנו, פשוט, אין רובה.
בדרך לצלילה הראשונה חולפים למרגלות העמודים שנותרו מקשת דרווין – "שער הניצחון" של האוקיינוס, במרכז ה-"שאנס אליזה" של הכרישים. יורדים למים, לעומק 26 מ', ויושבים על מדף הסלע, בשורה הקדמית בתיאטרון של דרווין. כמו בכל מחזה, לוקח זמן עד שמגיעים לנקודת השיא. המתח נבנה. עטלפי ים גדולים מגיחים מהכחול, נעים בקלילות נגד הזרם ומתבוננים בצוללים. ואז פטישן. ועוד אחד, ועוד. עדר שלם. נכון, בעקרון צריך להשתמש במונח "להקה", אבל לי הם נדמים יותר לעדר. בסיכומו של עניין, כשאני סופר את מספר הפטישנים בצילום טיפוסי, אני מצליח לראות כ- 60-70 פרטים שנקלטו בעדשה, בנקודת זמן אחת. אם ניקח בחשבון שזה ממשיך כך לאורך צלילה שלמה, אפשר בקלות להעריך שחזינו ב"עדר" של מאות רבות של כרישים, אם לא אלפים.
כתבה על צלילה באיי גלאפגוס
כמה כרישים יש בתמונה? (צילום: אמיר גור)
צלילה עם שדונים עקב בידודם של איי גלאפגוס התפתחו בהם מינים אנדמיים, שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. כך למשל האיגואנה הימית, שהתפתחה כנראה מהאיגואנה הירוקה שנפוצה בדרום אמריקה, אולם בשונה ממנה ומכל איגואנה אחרת, האיגואנה הימית היא... ובכן – ימית!
נהוג לומר שזו הלטאה הימית היחידה בעולם. ישנן לטאות נוספות המיטיבות לשחות, כגון דרקון קומודו שבאינדונזיה – הלטאה הגדולה ביותר בעולם. אולם ה"דרקון" אינו צד במים, אינו צולל לפרקי זמן ממושכים, ומשתמש ביכולת השחייה רק כדי לשנע עצמו מאי לאי. לעומתו, חייה של האיגואנה הימית כרוכים בים. היא ניזונה מאצות ירוקות הנמצאות על הסלעים באזור הכרית ועד לעומק של כ- 20 מ'. בגיחותיה התת-ימיות לליקוט מזון היא מסוגלת לעצור את הנשימה לפרקי זמן של כשעה והיא מצוידת בהתאמות אבולוציוניות ייחודית לחיים בים – למשל בלוטות אף לפינוי מלחים , זנב ארוך דמוי משוט ועוד.
כתבה על צלילה באינדונזיה
הצלילה עם האיגואנות והצפייה בהתנהגותן מתחת למים היא חוויה מרתקת של פעם בחיים. בעודי בוהה בהן אני נזכר בדבריו של דרווין: "הן שחורות כמו הסלעים הנקבוביים עליהם הן זוחלות ותרות אחר טרפן מהים. אני קורא להן 'שדוני החשיכה'. הן בלי ספק הולמות את אזור המחייה שלהן". אז אולי דרווין קצת חטא בתיאורו האפל לבעל החיים המופלא, אבל אין ספק שהצבע השחור והמראה דמוי הדרקון של הלטאות הללו, משווה להן מראה מעורר יראה.
איגואנה ימית זוללת אצות (צילום: אמיר גור)
איים בזרם איי גלאפגוס ובייחוד האיים הצפוניים שבהם, ידועים בכמויות בלתי סבירות של כרישים (עליהם נמנה גם את כרישי הלווייתן), להקות דגים ומינים נוספים. למרות מיקומם, ממש על קו המשווה, הנוף התת-ימי איננו טיפוסי בעליל. במקום שוניות אלמוגים צבעוניות הרווחות בימים הטרופיים, המקום זוכה למסות אדירות של חומרי הזנה - דבר שאינו תורם לצלילות המים, אך מושך אליו בתורו מסות אדירות של בעלי חיים מגוונים. בעוד שעושר במינים הוא מאפיין כללי בולט של שוניות האלמוגים, הרי שעושר בחומרי הזנה ולהקות גדולות של בעלי החיים שהוא מושך – הוא מאפיין של מים קרים, ממוזגים ואף קוטביים.
התשובה לחידה טמונה במשטר הזרמים ששולט באזור. באיי גלאפגוס מתלכדים מספר זרמים מרכזיים, אבל לשם ההפשטה ניתן לומר שכנגד המים החמימים והצלולים שמביא עמו הזרם המשווני, מעפיל עליו מדרום זרם הומבולדט הקר, שעולה את כל הדרך מאנטארקטיקה, לאורך חופי דרום אמריקה ובמקביל להם, ובסביבות איי גלאפגוס מגיח מן העומק לפני השטח. כמות הפלנקטון שהזרם הדרומי מביא עמו מהווה ארוחת "בופה" מפתה ואינסופית עבור כל ענקי האוקיינוסים שמגיעים לסעוד את לבם, לעינינו המשתאות.
מי שמע על פינגווינים שחיים על קו המשווה? רק בגלאפגוס - בזכות זרם ההומבולדט (צילום: אמיר גור)
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »
ביקור באזור ההררי – הצבים והפרושים של דרווין לאחר ארבעה ימים של טירוף בצפון, בצלילות סביב איים שרגל אדם (כמעט) לא דרכה עליהם, הספינה מתחילה לעשות את דרכה חזרה לאיים המרכזיים. בכל הפלגה דואגים לשלב גם ביקור באיים הפופולריים יותר, ומפגש עם סמלי גלאפגוס – צבי הענק, שגם העניקו לאיים את שמם ("גלאפגוס" נגזר מהמילה "גלפגו" – "אוכף", על שום צורת שריונם ה"אוכפית" של הצבים). יצורים עתיקים ומרשימים אלה חיים בחלקו ההררי של האי סנטה קרוז, בחוות מקומיות. מסלול ההליכה בוצי למדי, כמו שצבים אוהבים (מזל שמצטיידים בכניסה במגפי גומי גבוהות), ומאפשר מפגש קרוב עם הצבים וצפייה במגוון התנהגויות.
דרווין גילה בביקורו כי הצבים שונים בצורתם מאי לאי, ומתאימים לתנאים השונים השוררים בכל אי. בדומה לצבים, כך גם הפרושים – ציפורי שיר קטנות – עוררו את סקרנותו. הוא חקר אותן וגילה ש- 13 המינים השונים מתקיימים באיים שונים ומותאמים לתנאים ייחודיים לאיים הללו. כך, הצטברו העדויות ואיתן "נפלו האסימונים". בדיעבד כתב דרווין כי ייתכן ש"ציפורים מעניינות אלו" סיפקו קצה חוט ל"תעלומת כל התעלומות – הופעתם הראשונה של יצורים חדשים על פני האדמה ", כלשונו.
צבי הענק והפרושים סיפקו לדרווין קצה חוט לפתרון ה-תעלומה (צילום: אמיר גור)
מאי לאי, בארכיפלג שלא נגמר כשמסיימים את ההפלגה, אפשר בהחלט להתפתות ולמנות את מגוון החוויות שעברנו כ"מסכם וממצה" את מה שיש לאיים להציע. הרי ההפלגה כוללת גם ביקורים באיים עם עופות ימיים, זוחלים, היסטוריה ועוד. אבל האמת היא שאי אפשר לכסות את איי גלאפגוס בשבוע, גם לא בשבועיים או בחודש. ההמלצה שלי היא תמיד להקדיש יומיים נוספים לביקור באיים. גם עכשיו לא קל יהיה לבחור מבין היצע האפשרויות.
אהוב עליי במיוחד האי פלאזה הדרומי ( South Plaza ). זהו הדרומי מבין שני איים, שביניהם עוברת תעלה של מי תכלת. בחודשים יוני עד נובמבר, בעונה הקרה והיבשה, עליהם של שיחי הססוביום הרגלני שמרפדים את כל רחבי האי הופכים לכתומים-אדומים ומשווים לאי מראה מרהיב-עין.
בירידה לחוף יש קבלת פנים: אריות ים שובבים מחכים על סלעי הלבה שהתקשתה, רובצים או משחקים. מסלול ההליכה עובר בין יער של קקטוסים גבוהי קומה מהסוג אופונטיה (צבר גלאפגוס), למרגלותיהם רובצות איגואנות יבשתיות צהובות למדי, שמחכות לפרי בשל שייפול לידיהן. במלחמה אבולוציונית ארוכת שנים, מתמודדים הקקטוסים והאיגואנות זה מול זו: הקקטוס צומח לגובה, האיגואנה מיטיבה לטפס, הקקטוס מצמיח קוצים ארוכים הפונים מטה בתחתית הגזע כדי למנוע טיפוס, האיגואנות מפתחות טלפיים, וכך זה נמשך. נוכחות האיגואנות מורגשת גם בין שיחי הססוביום, והוד-צהובותן בולטות במיוחד על הרקע האדום של העלים הבשרניים. פשוט יפהפה.
אי אחר מיוחד ושונה מיתר האיים, הוא האי הקטן ברטולומה ( Bartolomé ) , שבו האטרקציה, לשם שינוי, אינה ריבוי בעלי חיים. מה שמרשים באי זה, הוא הנוף, הטופוגרפיה והגיאולוגיה. מטפסים לאורך מדרון תלול, על סוגים שונים של לבה, ומעפילים אל פסגת הר הגעש הרדום. זוהי נקודת תצפית הנוף היפה והמפורסמת ביותר באיים. ממול נפרש מפרץ סוליבאן שבאי המקסים סנטיאגו, ובולט במיוחד הסלע המזדקר Pinnacle rock , האייקוני כל כך לאיים.
מפרץ סוליבן מוכר לכם אולי מסרטים ומתמונות של גלאפגוס, בהם הוא מככב (צילום: אמיר גור)
את איי גלאפגוס אי אפשר "לכסות" בשבוע, וגם לא בשבועיים. גם חודש לא יספיק. דרווין בילה באיים כ- 35 יום, ולאחר שעזב לא חזר לכאן מעולם. אני, לעומתו, קשה קליטה כנראה, ואיי גלאפגוס לעולם לא יספיקו לי – זה המקום האהוב עליי בכדור הארץ, ואמשיך לחזור אליו, אל הטבע, המורשת, הרי הגעש, האיים... ואל ההצגה הגדולה בתבל.
מעוניינים להצטרף לספארי צלילה בעולם? לחצו לקבלת הצעות >>
מידע נוסף
כתבות נוספות
על פניו, מיקום הצלילה בפינת הנמל, במפרץ הסמוך לעיירה
לאחר הצלילה, ביציאה מהמפרץ, אפשר להבחין באי חריג למראה בשם "האריה הרדום" (
לינה באי סן קריסטובל | כתבה על צלילה עם אריות ים במקסיקו
אריה ים חובב סלפי... (צילום: אמיר גור)
פריגטה נפוחת חזה וסולה כחולת רגל, ב"אי הציפורים" (צילום: אמיר גור)
הסרנגטי של האוקיינוסים בבוקר היום השלישי לטיול, מתעוררים למחזה נדיר: הצוקים הדרמטיים של האי דרווין ברקע, ועל מעקה הספינה חבורת סולות אדומות רגל, ששום דבר לא יזיז אותן משם או ירתיע אותן מלרפד את הסיפון שלנו ביציאותיהן – הלשלשת והצנפה – ללא בושה. דרווין תיאר את מידת האדישות של בעלי הכנף באיים, בכך שציין שיכול היה "לדחוף אותם מן הענף שעליו ישבו בעזרת קצה הרובה", מבלי שיברחו מפניו. לנו, פשוט, אין רובה.
בדרך לצלילה הראשונה חולפים למרגלות העמודים שנותרו מקשת דרווין – "שער הניצחון" של האוקיינוס, במרכז ה-"שאנס אליזה" של הכרישים. יורדים למים, לעומק 26 מ', ויושבים על מדף הסלע, בשורה הקדמית בתיאטרון של דרווין. כמו בכל מחזה, לוקח זמן עד שמגיעים לנקודת השיא. המתח נבנה. עטלפי ים גדולים מגיחים מהכחול, נעים בקלילות נגד הזרם ומתבוננים בצוללים. ואז פטישן. ועוד אחד, ועוד. עדר שלם. נכון, בעקרון צריך להשתמש במונח "להקה", אבל לי הם נדמים יותר לעדר. בסיכומו של עניין, כשאני סופר את מספר הפטישנים בצילום טיפוסי, אני מצליח לראות כ- 60-70 פרטים שנקלטו בעדשה, בנקודת זמן אחת. אם ניקח בחשבון שזה ממשיך כך לאורך צלילה שלמה, אפשר בקלות להעריך שחזינו ב"עדר" של מאות רבות של כרישים, אם לא אלפים.
כתבה על צלילה באיי גלאפגוס
כמה כרישים יש בתמונה? (צילום: אמיר גור)
צלילה עם שדונים עקב בידודם של איי גלאפגוס התפתחו בהם מינים אנדמיים, שלא תמצאו בשום מקום אחר בעולם. כך למשל האיגואנה הימית, שהתפתחה כנראה מהאיגואנה הירוקה שנפוצה בדרום אמריקה, אולם בשונה ממנה ומכל איגואנה אחרת, האיגואנה הימית היא... ובכן – ימית!
נהוג לומר שזו הלטאה הימית היחידה בעולם. ישנן לטאות נוספות המיטיבות לשחות, כגון דרקון קומודו שבאינדונזיה – הלטאה הגדולה ביותר בעולם. אולם ה"דרקון" אינו צד במים, אינו צולל לפרקי זמן ממושכים, ומשתמש ביכולת השחייה רק כדי לשנע עצמו מאי לאי. לעומתו, חייה של האיגואנה הימית כרוכים בים. היא ניזונה מאצות ירוקות הנמצאות על הסלעים באזור הכרית ועד לעומק של כ- 20 מ'. בגיחותיה התת-ימיות לליקוט מזון היא מסוגלת לעצור את הנשימה לפרקי זמן של כשעה והיא מצוידת בהתאמות אבולוציוניות ייחודית לחיים בים – למשל בלוטות אף לפינוי מלחים , זנב ארוך דמוי משוט ועוד.
כתבה על צלילה באינדונזיה
הצלילה עם האיגואנות והצפייה בהתנהגותן מתחת למים היא חוויה מרתקת של פעם בחיים. בעודי בוהה בהן אני נזכר בדבריו של דרווין: "הן שחורות כמו הסלעים הנקבוביים עליהם הן זוחלות ותרות אחר טרפן מהים. אני קורא להן 'שדוני החשיכה'. הן בלי ספק הולמות את אזור המחייה שלהן". אז אולי דרווין קצת חטא בתיאורו האפל לבעל החיים המופלא, אבל אין ספק שהצבע השחור והמראה דמוי הדרקון של הלטאות הללו, משווה להן מראה מעורר יראה.
איגואנה ימית זוללת אצות (צילום: אמיר גור)
איים בזרם איי גלאפגוס ובייחוד האיים הצפוניים שבהם, ידועים בכמויות בלתי סבירות של כרישים (עליהם נמנה גם את כרישי הלווייתן), להקות דגים ומינים נוספים. למרות מיקומם, ממש על קו המשווה, הנוף התת-ימי איננו טיפוסי בעליל. במקום שוניות אלמוגים צבעוניות הרווחות בימים הטרופיים, המקום זוכה למסות אדירות של חומרי הזנה - דבר שאינו תורם לצלילות המים, אך מושך אליו בתורו מסות אדירות של בעלי חיים מגוונים. בעוד שעושר במינים הוא מאפיין כללי בולט של שוניות האלמוגים, הרי שעושר בחומרי הזנה ולהקות גדולות של בעלי החיים שהוא מושך – הוא מאפיין של מים קרים, ממוזגים ואף קוטביים.
התשובה לחידה טמונה במשטר הזרמים ששולט באזור. באיי גלאפגוס מתלכדים מספר זרמים מרכזיים, אבל לשם ההפשטה ניתן לומר שכנגד המים החמימים והצלולים שמביא עמו הזרם המשווני, מעפיל עליו מדרום זרם הומבולדט הקר, שעולה את כל הדרך מאנטארקטיקה, לאורך חופי דרום אמריקה ובמקביל להם, ובסביבות איי גלאפגוס מגיח מן העומק לפני השטח. כמות הפלנקטון שהזרם הדרומי מביא עמו מהווה ארוחת "בופה" מפתה ואינסופית עבור כל ענקי האוקיינוסים שמגיעים לסעוד את לבם, לעינינו המשתאות.
מי שמע על פינגווינים שחיים על קו המשווה? רק בגלאפגוס - בזכות זרם ההומבולדט (צילום: אמיר גור)
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »
ביקור באזור ההררי – הצבים והפרושים של דרווין לאחר ארבעה ימים של טירוף בצפון, בצלילות סביב איים שרגל אדם (כמעט) לא דרכה עליהם, הספינה מתחילה לעשות את דרכה חזרה לאיים המרכזיים. בכל הפלגה דואגים לשלב גם ביקור באיים הפופולריים יותר, ומפגש עם סמלי גלאפגוס – צבי הענק, שגם העניקו לאיים את שמם ("גלאפגוס" נגזר מהמילה "גלפגו" – "אוכף", על שום צורת שריונם ה"אוכפית" של הצבים). יצורים עתיקים ומרשימים אלה חיים בחלקו ההררי של האי סנטה קרוז, בחוות מקומיות. מסלול ההליכה בוצי למדי, כמו שצבים אוהבים (מזל שמצטיידים בכניסה במגפי גומי גבוהות), ומאפשר מפגש קרוב עם הצבים וצפייה במגוון התנהגויות.
דרווין גילה בביקורו כי הצבים שונים בצורתם מאי לאי, ומתאימים לתנאים השונים השוררים בכל אי. בדומה לצבים, כך גם הפרושים – ציפורי שיר קטנות – עוררו את סקרנותו. הוא חקר אותן וגילה ש- 13 המינים השונים מתקיימים באיים שונים ומותאמים לתנאים ייחודיים לאיים הללו. כך, הצטברו העדויות ואיתן "נפלו האסימונים". בדיעבד כתב דרווין כי ייתכן ש"ציפורים מעניינות אלו" סיפקו קצה חוט ל"תעלומת כל התעלומות – הופעתם הראשונה של יצורים חדשים על פני האדמה ", כלשונו.
צבי הענק והפרושים סיפקו לדרווין קצה חוט לפתרון ה-תעלומה (צילום: אמיר גור)
מאי לאי, בארכיפלג שלא נגמר כשמסיימים את ההפלגה, אפשר בהחלט להתפתות ולמנות את מגוון החוויות שעברנו כ"מסכם וממצה" את מה שיש לאיים להציע. הרי ההפלגה כוללת גם ביקורים באיים עם עופות ימיים, זוחלים, היסטוריה ועוד. אבל האמת היא שאי אפשר לכסות את איי גלאפגוס בשבוע, גם לא בשבועיים או בחודש. ההמלצה שלי היא תמיד להקדיש יומיים נוספים לביקור באיים. גם עכשיו לא קל יהיה לבחור מבין היצע האפשרויות.
אהוב עליי במיוחד האי פלאזה הדרומי ( South Plaza ). זהו הדרומי מבין שני איים, שביניהם עוברת תעלה של מי תכלת. בחודשים יוני עד נובמבר, בעונה הקרה והיבשה, עליהם של שיחי הססוביום הרגלני שמרפדים את כל רחבי האי הופכים לכתומים-אדומים ומשווים לאי מראה מרהיב-עין.
בירידה לחוף יש קבלת פנים: אריות ים שובבים מחכים על סלעי הלבה שהתקשתה, רובצים או משחקים. מסלול ההליכה עובר בין יער של קקטוסים גבוהי קומה מהסוג אופונטיה (צבר גלאפגוס), למרגלותיהם רובצות איגואנות יבשתיות צהובות למדי, שמחכות לפרי בשל שייפול לידיהן. במלחמה אבולוציונית ארוכת שנים, מתמודדים הקקטוסים והאיגואנות זה מול זו: הקקטוס צומח לגובה, האיגואנה מיטיבה לטפס, הקקטוס מצמיח קוצים ארוכים הפונים מטה בתחתית הגזע כדי למנוע טיפוס, האיגואנות מפתחות טלפיים, וכך זה נמשך. נוכחות האיגואנות מורגשת גם בין שיחי הססוביום, והוד-צהובותן בולטות במיוחד על הרקע האדום של העלים הבשרניים. פשוט יפהפה.
אי אחר מיוחד ושונה מיתר האיים, הוא האי הקטן ברטולומה ( Bartolomé ) , שבו האטרקציה, לשם שינוי, אינה ריבוי בעלי חיים. מה שמרשים באי זה, הוא הנוף, הטופוגרפיה והגיאולוגיה. מטפסים לאורך מדרון תלול, על סוגים שונים של לבה, ומעפילים אל פסגת הר הגעש הרדום. זוהי נקודת תצפית הנוף היפה והמפורסמת ביותר באיים. ממול נפרש מפרץ סוליבאן שבאי המקסים סנטיאגו, ובולט במיוחד הסלע המזדקר Pinnacle rock , האייקוני כל כך לאיים.
מפרץ סוליבן מוכר לכם אולי מסרטים ומתמונות של גלאפגוס, בהם הוא מככב (צילום: אמיר גור)
את איי גלאפגוס אי אפשר "לכסות" בשבוע, וגם לא בשבועיים. גם חודש לא יספיק. דרווין בילה באיים כ- 35 יום, ולאחר שעזב לא חזר לכאן מעולם. אני, לעומתו, קשה קליטה כנראה, ואיי גלאפגוס לעולם לא יספיקו לי – זה המקום האהוב עליי בכדור הארץ, ואמשיך לחזור אליו, אל הטבע, המורשת, הרי הגעש, האיים... ואל ההצגה הגדולה בתבל.
מעוניינים להצטרף לספארי צלילה בעולם? לחצו לקבלת הצעות >>
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבה על צלילה באיי גלאפגוס
כמה כרישים יש בתמונה? (צילום: אמיר גור)
איגואנה ימית זוללת אצות (צילום: אמיר גור)
איים בזרם איי גלאפגוס ובייחוד האיים הצפוניים שבהם, ידועים בכמויות בלתי סבירות של כרישים (עליהם נמנה גם את כרישי הלווייתן), להקות דגים ומינים נוספים. למרות מיקומם, ממש על קו המשווה, הנוף התת-ימי איננו טיפוסי בעליל. במקום שוניות אלמוגים צבעוניות הרווחות בימים הטרופיים, המקום זוכה למסות אדירות של חומרי הזנה - דבר שאינו תורם לצלילות המים, אך מושך אליו בתורו מסות אדירות של בעלי חיים מגוונים. בעוד שעושר במינים הוא מאפיין כללי בולט של שוניות האלמוגים, הרי שעושר בחומרי הזנה ולהקות גדולות של בעלי החיים שהוא מושך – הוא מאפיין של מים קרים, ממוזגים ואף קוטביים.
התשובה לחידה טמונה במשטר הזרמים ששולט באזור. באיי גלאפגוס מתלכדים מספר זרמים מרכזיים, אבל לשם ההפשטה ניתן לומר שכנגד המים החמימים והצלולים שמביא עמו הזרם המשווני, מעפיל עליו מדרום זרם הומבולדט הקר, שעולה את כל הדרך מאנטארקטיקה, לאורך חופי דרום אמריקה ובמקביל להם, ובסביבות איי גלאפגוס מגיח מן העומק לפני השטח. כמות הפלנקטון שהזרם הדרומי מביא עמו מהווה ארוחת "בופה" מפתה ואינסופית עבור כל ענקי האוקיינוסים שמגיעים לסעוד את לבם, לעינינו המשתאות.
מי שמע על פינגווינים שחיים על קו המשווה? רק בגלאפגוס - בזכות זרם ההומבולדט (צילום: אמיר גור)
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »
ביקור באזור ההררי – הצבים והפרושים של דרווין לאחר ארבעה ימים של טירוף בצפון, בצלילות סביב איים שרגל אדם (כמעט) לא דרכה עליהם, הספינה מתחילה לעשות את דרכה חזרה לאיים המרכזיים. בכל הפלגה דואגים לשלב גם ביקור באיים הפופולריים יותר, ומפגש עם סמלי גלאפגוס – צבי הענק, שגם העניקו לאיים את שמם ("גלאפגוס" נגזר מהמילה "גלפגו" – "אוכף", על שום צורת שריונם ה"אוכפית" של הצבים). יצורים עתיקים ומרשימים אלה חיים בחלקו ההררי של האי סנטה קרוז, בחוות מקומיות. מסלול ההליכה בוצי למדי, כמו שצבים אוהבים (מזל שמצטיידים בכניסה במגפי גומי גבוהות), ומאפשר מפגש קרוב עם הצבים וצפייה במגוון התנהגויות.
דרווין גילה בביקורו כי הצבים שונים בצורתם מאי לאי, ומתאימים לתנאים השונים השוררים בכל אי. בדומה לצבים, כך גם הפרושים – ציפורי שיר קטנות – עוררו את סקרנותו. הוא חקר אותן וגילה ש- 13 המינים השונים מתקיימים באיים שונים ומותאמים לתנאים ייחודיים לאיים הללו. כך, הצטברו העדויות ואיתן "נפלו האסימונים". בדיעבד כתב דרווין כי ייתכן ש"ציפורים מעניינות אלו" סיפקו קצה חוט ל"תעלומת כל התעלומות – הופעתם הראשונה של יצורים חדשים על פני האדמה ", כלשונו.
צבי הענק והפרושים סיפקו לדרווין קצה חוט לפתרון ה-תעלומה (צילום: אמיר גור)
מאי לאי, בארכיפלג שלא נגמר כשמסיימים את ההפלגה, אפשר בהחלט להתפתות ולמנות את מגוון החוויות שעברנו כ"מסכם וממצה" את מה שיש לאיים להציע. הרי ההפלגה כוללת גם ביקורים באיים עם עופות ימיים, זוחלים, היסטוריה ועוד. אבל האמת היא שאי אפשר לכסות את איי גלאפגוס בשבוע, גם לא בשבועיים או בחודש. ההמלצה שלי היא תמיד להקדיש יומיים נוספים לביקור באיים. גם עכשיו לא קל יהיה לבחור מבין היצע האפשרויות.
אהוב עליי במיוחד האי פלאזה הדרומי ( South Plaza ). זהו הדרומי מבין שני איים, שביניהם עוברת תעלה של מי תכלת. בחודשים יוני עד נובמבר, בעונה הקרה והיבשה, עליהם של שיחי הססוביום הרגלני שמרפדים את כל רחבי האי הופכים לכתומים-אדומים ומשווים לאי מראה מרהיב-עין.
בירידה לחוף יש קבלת פנים: אריות ים שובבים מחכים על סלעי הלבה שהתקשתה, רובצים או משחקים. מסלול ההליכה עובר בין יער של קקטוסים גבוהי קומה מהסוג אופונטיה (צבר גלאפגוס), למרגלותיהם רובצות איגואנות יבשתיות צהובות למדי, שמחכות לפרי בשל שייפול לידיהן. במלחמה אבולוציונית ארוכת שנים, מתמודדים הקקטוסים והאיגואנות זה מול זו: הקקטוס צומח לגובה, האיגואנה מיטיבה לטפס, הקקטוס מצמיח קוצים ארוכים הפונים מטה בתחתית הגזע כדי למנוע טיפוס, האיגואנות מפתחות טלפיים, וכך זה נמשך. נוכחות האיגואנות מורגשת גם בין שיחי הססוביום, והוד-צהובותן בולטות במיוחד על הרקע האדום של העלים הבשרניים. פשוט יפהפה.
אי אחר מיוחד ושונה מיתר האיים, הוא האי הקטן ברטולומה ( Bartolomé ) , שבו האטרקציה, לשם שינוי, אינה ריבוי בעלי חיים. מה שמרשים באי זה, הוא הנוף, הטופוגרפיה והגיאולוגיה. מטפסים לאורך מדרון תלול, על סוגים שונים של לבה, ומעפילים אל פסגת הר הגעש הרדום. זוהי נקודת תצפית הנוף היפה והמפורסמת ביותר באיים. ממול נפרש מפרץ סוליבאן שבאי המקסים סנטיאגו, ובולט במיוחד הסלע המזדקר Pinnacle rock , האייקוני כל כך לאיים.
מפרץ סוליבן מוכר לכם אולי מסרטים ומתמונות של גלאפגוס, בהם הוא מככב (צילום: אמיר גור)
את איי גלאפגוס אי אפשר "לכסות" בשבוע, וגם לא בשבועיים. גם חודש לא יספיק. דרווין בילה באיים כ- 35 יום, ולאחר שעזב לא חזר לכאן מעולם. אני, לעומתו, קשה קליטה כנראה, ואיי גלאפגוס לעולם לא יספיקו לי – זה המקום האהוב עליי בכדור הארץ, ואמשיך לחזור אליו, אל הטבע, המורשת, הרי הגעש, האיים... ואל ההצגה הגדולה בתבל.
מעוניינים להצטרף לספארי צלילה בעולם? לחצו לקבלת הצעות >>
מידע נוסף
כתבות נוספות
מי שמע על פינגווינים שחיים על קו המשווה? רק בגלאפגוס - בזכות זרם ההומבולדט (צילום: אמיר גור)
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים » טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי לדרום אמריקה לחצו לרשימת ההצעות »דרווין גילה בביקורו כי הצבים שונים בצורתם מאי לאי, ומתאימים לתנאים השונים השוררים בכל אי. בדומה לצבים, כך גם הפרושים – ציפורי שיר קטנות – עוררו את סקרנותו. הוא חקר אותן וגילה ש- 13 המינים השונים מתקיימים באיים שונים ומותאמים לתנאים ייחודיים לאיים הללו. כך, הצטברו העדויות ואיתן "נפלו האסימונים". בדיעבד כתב דרווין כי ייתכן ש"ציפורים מעניינות אלו" סיפקו קצה חוט ל"תעלומת כל התעלומות –
צבי הענק והפרושים סיפקו לדרווין קצה חוט לפתרון ה-תעלומה (צילום: אמיר גור)
מאי לאי, בארכיפלג שלא נגמר כשמסיימים את ההפלגה, אפשר בהחלט להתפתות ולמנות את מגוון החוויות שעברנו כ"מסכם וממצה" את מה שיש לאיים להציע. הרי ההפלגה כוללת גם ביקורים באיים עם עופות ימיים, זוחלים, היסטוריה ועוד. אבל האמת היא שאי אפשר לכסות את איי גלאפגוס בשבוע, גם לא בשבועיים או בחודש. ההמלצה שלי היא תמיד להקדיש יומיים נוספים לביקור באיים. גם עכשיו לא קל יהיה לבחור מבין היצע האפשרויות.
אהוב עליי במיוחד האי פלאזה הדרומי ( South Plaza ). זהו הדרומי מבין שני איים, שביניהם עוברת תעלה של מי תכלת. בחודשים יוני עד נובמבר, בעונה הקרה והיבשה, עליהם של שיחי הססוביום הרגלני שמרפדים את כל רחבי האי הופכים לכתומים-אדומים ומשווים לאי מראה מרהיב-עין.
בירידה לחוף יש קבלת פנים: אריות ים שובבים מחכים על סלעי הלבה שהתקשתה, רובצים או משחקים. מסלול ההליכה עובר בין יער של קקטוסים גבוהי קומה מהסוג אופונטיה (צבר גלאפגוס), למרגלותיהם רובצות איגואנות יבשתיות צהובות למדי, שמחכות לפרי בשל שייפול לידיהן. במלחמה אבולוציונית ארוכת שנים, מתמודדים הקקטוסים והאיגואנות זה מול זו: הקקטוס צומח לגובה, האיגואנה מיטיבה לטפס, הקקטוס מצמיח קוצים ארוכים הפונים מטה בתחתית הגזע כדי למנוע טיפוס, האיגואנות מפתחות טלפיים, וכך זה נמשך. נוכחות האיגואנות מורגשת גם בין שיחי הססוביום, והוד-צהובותן בולטות במיוחד על הרקע האדום של העלים הבשרניים. פשוט יפהפה.
אי אחר מיוחד ושונה מיתר האיים, הוא האי הקטן ברטולומה ( Bartolomé ) , שבו האטרקציה, לשם שינוי, אינה ריבוי בעלי חיים. מה שמרשים באי זה, הוא הנוף, הטופוגרפיה והגיאולוגיה. מטפסים לאורך מדרון תלול, על סוגים שונים של לבה, ומעפילים אל פסגת הר הגעש הרדום. זוהי נקודת תצפית הנוף היפה והמפורסמת ביותר באיים. ממול נפרש מפרץ סוליבאן שבאי המקסים סנטיאגו, ובולט במיוחד הסלע המזדקר Pinnacle rock , האייקוני כל כך לאיים.
מפרץ סוליבן מוכר לכם אולי מסרטים ומתמונות של גלאפגוס, בהם הוא מככב (צילום: אמיר גור)
את איי גלאפגוס אי אפשר "לכסות" בשבוע, וגם לא בשבועיים. גם חודש לא יספיק. דרווין בילה באיים כ- 35 יום, ולאחר שעזב לא חזר לכאן מעולם. אני, לעומתו, קשה קליטה כנראה, ואיי גלאפגוס לעולם לא יספיקו לי – זה המקום האהוב עליי בכדור הארץ, ואמשיך לחזור אליו, אל הטבע, המורשת, הרי הגעש, האיים... ואל ההצגה הגדולה בתבל.
מעוניינים להצטרף לספארי צלילה בעולם? לחצו לקבלת הצעות >>
מידע נוסף
כתבות נוספות
מפרץ סוליבן מוכר לכם אולי מסרטים ומתמונות של גלאפגוס, בהם הוא מככב (צילום: אמיר גור)
מעוניינים להצטרף לספארי צלילה בעולם? לחצו לקבלת הצעות >>
כתבות נוספות
 |
אודות הכותב אמיר גור - מוביל ומדריך טיולי ספארי צלילה ושייט, ומתאים תכניות טיול לקבוצות ולמטיילים עצמאיים. ביולוג ימי בהכשרתו, כתב וצלם תת-ימי, מחבר הספר "מתחת למים - 44 אתרי צלילה בישראל" וכותב בלוג צלילה עתיר תוכן. |
אמיר עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
.JPG)
