www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



צלילה באי פלאו
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


פלאו הוא אי במערב מיקרונזיה, כ-800 קילומטר מזרחית לפיליפינים. פלאו נחשב ל"מֶכָּה" של הצוללים. גן עדן מתחת למים. ואכן, הם מגיעים לכאן במספרים גדולים: יפנים, רוסים, הולנדים, גרמנים ואפילו טורקים. דומה שכל חובב צלילה חולם להגיע לפחות פעם בחייו, אל שוניות האלמוגים של פלאו. צלילה לתוך צפונותיו של החור הכחול, הבהירה לי שעליי לחלק את היסטוריית הצלילה שלי לשניים: לפני שצללתי בפלאו וכל מה שקרה אחר כך. 




צלילה




 

צלילה בצבעי טכניקולור

טרם שירדתי למים, ביקרתי באקווריום המקומי, הממחיש היטב כיצד נבנית השונית של איי פלאו (Palauואת ייחודה האקולוגי כנווה מדבר תת ימי בתוך האוקיינוס. האקווריום הקטן המם אותי במספר הרב של מיני הדגים, שמימי לא ראיתי. ספקטרום הצבעים היה מופלא עוד יותר: כחול, כחלחל, ירוק, ירקרק, וורוד וסגול. מישהו אמר פעם, שגברים מכירים ששה צבעים בלבד. "צהוב חמנייה", "אדום יין", או "אפור עכבר" מוכרים רק לעין נשית, שלא לדבר על "אפרסק" שעבור גבר הוא רק פרי ועבור אישה הוא גם צבע. אולם גם ספקטרום הצבעים הנשי הגדול, לא יהיה בו די כדי לתאר את שפעת גוניהם של דגי פלאו.
כתבות נוספות על איי פלאו
 
צלילה בפלאו
צבעים מרהיבים מעטרים את השונית  
(צילום: אמיר גור)

שטנו אל החור הכחול (The Blue Hole). שחינו לאיטנו במים רדודים, בצבע טורקיז, בעומק של שלושה מטר לערך, מעל ריף האלמוגים, עד לחור כחול ועגול שנפער בלב השונית. התבוננתי מטה נסער מיופי. שחרור אוויר מהמאזן ואנו צוללים לתוך הנשגב העמוק, אל המבוכים של השונית, מתבוננים בהשתאות ביכולת הפיסול היצירתית של הטבע ובמיני דגים שהתחלפו במהירות ככל שירדנו מטה. לעינינו התכלה גן שלם של אלמוגים ססגוניים, בשפע של צבעים וצורות: ספוגים וקוצים, קיפודים ועצים. לצדם גדלו צמחי מים בצבעי לבן, קרם, אפור וסגול. זרמי המים הניעו את זרועותיהן של שושנות הים והגיחו מהן דגיגים זעירים, קטנים וכמה אפילו גדולים. כאן נראתה להקת דגים שזהרו בכחול, ולאחרים היה זנב ממוזלג במיוחד. שעה קסומה חלפה ביעף וחשתי תחושת הקלה שעלינו מעל המים, כך שיתאפשר לי לעכל את הקסם. 
כתבה על פלאו פסיפיק ריזורט - להתפנק ולצלול בגן עדן
 
צלילה בפלאו - החור הכחול
החור הכחול - כרישים ועושר של דגים  (צילום: אמיר גור)
 

מעגל הקיום התת-מימי

למחרת בבוקר יצאנו שוב לצלילה. הפעם בסירה גדולה יותר, נוחה להפליא. הגענו שוב אל קיר האלמוגים ולאחר תדריך קצר התהפכנו בגבינו אל המים, גולשים במהירות לתוך המאסה הכחולה, בתוך ענן של בועות שיצאו ממיכלי הצוללים שמתחתנו. חלפנו מעל קניוני אלמוגים גדולים, על אין ספור צורותיהם וצבעיהם. כמה מהם נראים כעצים שענפיהם מסוקסים, אחדים כקוצים חדים למגע, אחרים צורבים את כתפי שנשענה עליהם בטעות. כמה מהם מכורסמים בשיני דגים הניזונים מהם ופוערים בהם פצעים לבנים. אחרים מכוסים בשכבה דקיקה של אצות, שעוד מעט ותיאכל בידי דגיגונים עליה פרנסתם. ראינו שושנות ים השולחות זרועות לבנות מתוך קליפה סגולה ובין זרועותיהם נחבאים דגיגונים שצבעם חום מפוספס בצהוב. היו שם צדפות ענק, שסגרו את קונכייתן במהירות על מוט המתכת של אחד הצוללים. נחילים של דגי זברה ועננים של דגיגים בצבע כחול זוהר שטו מולי וסביבי. להקות שלמות נסקו אל על ומולן, להקות אחרות, ירדו במהירות, כמו בכביש מהיר שהתנועה בו מתואמת היטב. דגים אדמדמים שחו בין זרועותיי ובין רגלי מבלי להתרגש מנוכחותי. ריחפתי דומם דרך להקה של דגים שפתניים ודגים צהובים שצורתם מחודדת כשל חרב ודגיגונים שזנבם ממוזלג להפליא. ראיתי דגי טונה ענקיים, תולעים שטוחות מתנפנפות כצעיפים במים ורב שעירים שמנמנים עטורים בזיפים ססגוניים. כוכבי ים כחולים דווקא, זחלו על הקרקעית. 
 
מתחת למים בפלאו
שונית האלמוגים היא אבן היסוד של החיים מתחת למים בפלאו
  (צילום: אמיר גור) 
 
אנג'לוס, מדריך הצלילה שחש בהתעניינות שלי, שחה לידי, הפנה את תשומת לבי, בכל פעם לדג אחר ורשם את שמו על לוח מיוחד. מרבית שותפי צללו כשלגבם מיכל ממולא בנייטרוקס, אוויר מועשר בחמצן, בשיעור של 36%. אני, שטרם הוכשרתי לכך, נאלצתי להסתפק באוויר רגיל ומשום כך עליתי לפני המים לפני כולם. כהרף עין השלכתי אל הסירה את חגורת המשקולות ואת המאזן שלי ושבתי למים, חמוש בסנפירים ובמשקפת, כדי לחזות ביופי הזה והפעם ממעל. המים הצלולים אפשרו לי ראות טובה לעומק של יותר מעשרים מטר. מעת לעת ירדתי בצלילה חופשית אל חברי הצוללים, כדי שלא לאבד כל רגע. וכאן, שחיתי קרוב מאד לצבי מים, לדגי הענק ולאלמוגים.
 
מתחת למים בפלאו
להקות דגים ענקיות מפתיעות מכל פינה, גם את מי שיורד אליהן בצלילה חופשית 
(צילום: אמיר גור)
 




 

לצלול בפינה כחולה

הפינה הכחולה (Blue Corner) היא אתר צלילה מסוג אחר. שחינו נגד הזרם, שהלך וגבר, אל זווית חדה של קיר האלמוגים. שם נקשרנו אל השונית וכך מצאתי עצמי מרחף בזרם המים העז, כשרק חבל חזק מונע בעדי מלהיזרק משם בכוח. התבוננתי בשותפי, מתערסלים במים אף הם. היה זה מראה סוריאליסטי מעט של חבורת צוללים שדמתה לציפורים במעופן. התמכרתי לזרמי המים שטלטלו בפראות מענגת את גופי, בעודי מתבונן בסרט הטבע שהוקרן מולי. היתה זו חוויה של נוכחות בתוך סרט מציאותי של "נשיונל ג'אוגרפיק". סרט בשלושה או ארבעה ממדים: דגי נפוליון ענקיים, ברקודות, פרפרונים בצבעי צהוב מפוספסים בשחור, תוכונונים בגווני ירוק וטורקיז, דגים בצורת "אבו נפחא" המוכר ממחוזותינו, דגים שפס זוהר בצידם, דגים כחולים, כתומים, אדמוניים ודגים יפים במיוחד, שצבעם וורוד זוהר. מדריכינו הפנה את תשומת לבנו לדגים מיוחדים כמו דג הפטיש (Bump head fish), דג ענק שבליטה ענקית נפוחה בקדקודו, או זהרונים ענקיים שבלטו בצבעי שחור לבן. במקום אחר ראיתי זהרון, המכונה כאן דג אריה (Lion Fish), שהתהדר במניפת נוצות אדמדמות, היפות למראה, אך רעילות למגע.
 
הפינה הכחולה
ענקית פלאו - הדגים כאן מגיעים לממדים מרשימים!  (צילום: אמיר גור)
 

מלך המעמקים של פלאו

הדגים סחררו את עיני ביופיים ובצבעיהם, אך יותר מכולם, מרחיב את הלב ועוצר את הנשימה, הוד מעלתו הכריש, מלך המעמקים. התבוננתי בו, שוחה מולי, במרחק של מגע יד כמעט. חייכתי ביני לביני. רק שבוע קודם לכן, באי יאפ (Yap), מול הכריש הראשון, דימיתי לשמוע את הלמות לבי מהדהדת למרחוק, עד שחששתי ששותפי לצלילה ייבהל מהוויברציות שיצרתי במים. כעת, לאחר למעלה מעשרים צלילות במים הצלולים של מיקרונזיה, אני חש אחרת. כמעט בן בית בקרב שוכני הריף. התבוננתי בכריש המנומר, כמו בידיד ישן, מלך הים. אחריו באו עוד רבים. קטנים כגדולים, שוחים במלכותיות, תוך תנועות קצרות של זנבם מצד לצד, חושפים שיניים לראווה. עבור מרבית בני האדם נחשב הכריש לאויב, למרות שמספר הנפגעים מכלבים גדול עשרת מונים. אין ספק שגם הסרט "מלתעות" לא היטיב עם הכריש. יוצר הסרט כבר ניחם בפומבי על סרטו. הוא לא העלה בדעתו שבעקבות יצירתו הדמיונית יעוטו רבים, חמושים בכידונים וברובים, לחסל את הכריש, כאילו שעולם החי מחולק בין טובים לרעים, כאילו שיש יתרון מוסרי לאורגניזם כזה או אחר, כאילו שחייהם אינם תלויים אלה באלה.
היצורים הנפלאים הללו, שכבר לפני רבע מיליארד שנה נראו כך, ומאז לא השתנו. בחישוב קל, הם היו כאן לפני הדינוזאורים. מאה מיליון שנים לפני שהופיעו זוחלי הענק, הכרישים כבר שחו באוקיינוסים, מותאמים בשלמות לסביבתם. למרבה הצער, מספרם בעולם הולך ופוחת. כריך של כריש נחשב למאכל תאווה באיים הקריביים וזה כאין וכאפס לעומת הדייגים הסינים, שמביאים הביתה את זנבו של הכריש, להכנת מרק לאניני טעם. מעת לעת נתפסים בימים של פלאו סירות של סינים, מבצעים דייג בלתי חוקי. הם תופסים את הכריש, חותכים את סנפיריו וזורקים את גופו לים. 
כתבות נוספות על איי מיקרונזיה
 
כרישים בפלאו
כרישים בפלאו - מתקבצים בפינה הכחולה, אבל לא רק (צילום: אמיר גור)
 




 
"הכריש אינו רק יצור מופלא", כך מסבירים לנו, "אלא גם חוליה חיונית בשרשרת המזון. הכריש אוכל דגים גדולים, האוכלים דגים קטנים יותר, ואלו טורפים קטנים מהם עד האחרונים האוכלים את הדגיגים המנקים את האלמוגים מהאצות. ברגע שיחסלו את הכרישים, מספר הדגים יגדל, לכל אורך שרשרת המזון, הדגיגים הזעירים יחוסלו ובעקבותיהם יגדלו האצות ויחסלו את שונית האלמוגים, אחת היצירות המופלאות ביותר של הטבע. כלומר, הכריש אינו רק בעל חיים פראי ומעורר השתאות, אלא יצור שבשיניו מצוי המפתח לשרידותה של שונית האלמוגים, הריכוז הגדול ביותר בעולם של מיני אורגנזמים ביחידת שטח אחת". מה ערכו של כריש מת? כ-40$ בערך? האם אפשר לחשב את ערכו של כריש חי? אני מעריך בכמה אלפים. הרבה אלפים. 
 
שונית פלאו
הכריש הוא המפתח להישרדותה של שונית האלמוגים בפלאו  (צילום: אמיר גור)
 
המיקרונזים מבינים זאת. במקום לדבר על אקולוגיה, מדברים עמם על כלכלה, כפי שהסבירו למסאים בקניה, ערכה של אנטילופה בסוונה, גדול ערך מונים מזה של אנטילופה ירויה. ריף האלמוגים הוא מקור הפרנסה החשוב ביותר באי. מקווה שלא מדובר כאן בקרב מאסף ומקווה שגם טיולי הדייג יסתיימו סוף סוף. באחד הערבים שבתי מהצלילות וראיתי דג חרב במשקל 150 ק"ג, תלוי לראווה על סיפונה של אחת הספינות. התיירים שצדו את הדג המופלא הצטלמו לצדו בראווה, כאילו בצעו מעשה הרואי, כאילו שלא עדיף לראות אותו במים. אני יכול להבין אותם במקצת. גם אני אוהב לצוד, מכיר את התחושה הנפלאה של התמודדות עם חיית בר, אלא שבמקום רובה, אני משתמש במצלמה. העונג לדעתי גדול יותר. מעת לעת כיוונתי את מצלמתי, "יריתי" בדולפין שחזר וזינק מתוך המים, "יריתי" באיגל ריי, שנפנף בסנפיריו כאילו היו כנפיים, "יריתי" בדג ענק, ה"קורבנות" מוצגים לראווה על מסך המחשב שלי וכולם ממשיכים לשחות. 
 
מתחת למים בפלאו
בפלאו אתרי צלילה רבים בהם טבועים מטוסים ואניות (צילום: אמיר גור)
 
נכנסתי לשגרה נעימה: בשעה 08:00 כריך וקפה ממועדון הרוחש כנחיל נמלים ואחר כך יום של צלילות: עם הפסקת צהרים באחד החופים המקסימים של איי הפטרייה. חופי חול זהובים, חוסים תחת עטרת של דקלים, או מפרצים חבויים, מוצלים על ידי פיקוסים ענקיים. פלאו הוא מקום מסודר. אין לעגון אלא בחופים מורשים בהם הוקמו שולחנות וספסלים. אכלנו מהארוחות הארוזות היטב, שתינו מהתה הקר שהכינו במטבח, ולאחר שחיה, שנרקול או שיזוף, המשכנו לצלילה הבאה. מדי יום מצאתי את שמי רשום בסירה אחרת ומדי יום הכרתי אנשים חדשים, בני לאומים שונים, שאהבת הצלילה מחברת ביניהם. המדריכים למרבה הפתעה היו מגדל בבל של בני לאומים. בנוסף לבני פלאו, צללתי עם שני מדריכים אנגלים, מדריכה אוסטרית ומדריך יפני. 
 





מועדוני הצלילה המיקרונזים העניקו שמות פרטיים לאתרי הצלילה השונים. פעם התנצלו בפני על שאני פוקד בשנית את אותו אתר צלילה, כאילו שיש לכך חשיבות. כאילו שבפעם השנייה מול קיר הצבים, או קשור לריף ב"פינה הכחולה" אראה בדיוק את מה שראיתי בפעם הראשונה. כל צלילה היא סיפור אחר. כל ירידה למים טומנת בחובה חוויה אחרת. בתעלה הגרמנית העמוקה ראינו סטינג-ריי, מנפנף בזנבו העוקצני, שעלול להיות גם קטלני. במרחק גדול יותר, שתי מנטות, שוחות במעוף מלכותי.
 
אחד מאתרי הצלילה המופלאים בפלאו הוא מערת שנדלייה (Chandelier). זהו אתר צלילה קרוב יחסית, שהוא בעצם מערת נטיפים מתחת לפני המים. צללנו לעמוק של חמישה מטר לערך, כשאנו מאירים בפנסים את הנטיפים, הזקיפים, המניפות ואוזני הפיל שנוצרו בסלע. במקום מסוים, עלינו מעל פני המים, לחלל בו הנטיפים הדקיקים ממשיכים לעבוד ולהגיר מים. צפנו דוממים ומשתאים, מפנים מבטינו במהירות, כדי לא להחמיץ דבר, מהזקיפים המוצפים במים למטה, אל הנטיפים, שנראו כמחטים מחודדות למעלה, באוויר החופשי. כך עברנו מאולם לאולם, שוקעים במים וצפים חליפות, כשאני מודה לאל הטוב ולמועדון "פיש אנד פיש", על שהצמיד לי מדריך, אחרת מן הסתם, לא הייתי יוצא משם לעולם.  
 
החור הכחול בפלאו
צלילה במערת שנדלייה  (צילום: פיש אנד פינס)
 

 

רוצים להצטרף לספארי צלילות? לחצו לקבלת הצעות >>
 

מידע נוסף


כתבות נוספות על יעדי צלילה






גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 11679
3898