אם יש גן עדן:
אתרים ומראות באיי גלאפגוס
מאת: פרץ גלעדי
בכל אחד מהאיים של גלאפגוס אפשר לראות את מרבית החיות המיוחדות, אולם ישנן שמורות בהן ניתן לראות בעיקר בעלי חיים מסוימים שמאפיינים את המקום. כתבה זאת תסקור אחדים מאתרי הביקור באיי גלאפגוס.
כתבה זו על איי גלאפגוס היא המשך לכתבה: שמירת טבע באיי גלאפגוס.
שלושה מאיי גלאפגוס המוזכרים בכתבה זו:
צבי ים ואיגואנות
השמורה הימית חוף הצבים (Playa Tortuga) שבאי סנטה-קרוז, אחד מ איי גלאפגוס (Galápagos Islands), היא שיעור מאלף כיצד ניתן לשלב שמירת טבע קפדנית, לצד מטיילים וכלי שייט. השמורה פתוחה רק 12 שעות ביום. בכל רגע נתון ניתן לראות פקחים עם מדים מגוהצים, מנקים, מקרצפים ומתחזקים שלטי שבילים, תצפיות, ספסלים ומדרגות, ובעיקר שומרים על בעלי החיים. בכל מקום שלטי הסברה והדרכה, בהם כתוב מה מותר ומה אסור למטייל (משום מה רק בספרדית).
צב ענק מנשנש עשב (צילום: sebastian photos)
האטרקציה העיקרית בשמורה ימית זו הם צבי-הים והאיגואנות הימיות, שגם הן אנדמיות למקום. איגואנה זכר יכול להגיע עד לאורך של מטר וחצי. כמו כל הזכרים בטבע, הוא צבעוני יותר מהנקבה, ראשו ההדור, המלווה בתנועות משעשעות, מזכיר דינוזאור עתיק וקומפקטי. האיגואנות האלו יכולות לצלול מספר מטרים ולשהות מתחת למים לפחות עשר דקות. הן ניזונות בעיקר מאצות-ים ומטילות על החוף כ-50 ביצים לתטולה. עם מעט סבלנות אפשר לראות קרבות בין זכרים, שנלחמים זה בזה באמצעות הראש.
האויב העיקרי שלהם הוא בעיקר הדורסים, שעטים על הביצים שבחוף וחומסים אותן. אל הקינים עם הביצים אפשר להגיע על ידי מעקב אחר קו הזנב הבולט שמשאירה הנקבה על החוף, בדרכה מן המים למקום ההטלה. האיגואנות קיימות לפחות 10 מיליון שנים, והופיעו ביחד עם ההתפרצות הגעשית, שגרמה להפרדות האיים ופיזורם באוקיינוס השקט. השמירה עליהן קפדנית ביותר, ובמקומות הריכוז שלהן קיים שילוט האוסר לעבור קו מסוים, כדי לא לפגוע בהן. לא להאמין, אבל הרוב המוחלט של המטיילים אכן רואה את השלטים הברורים ומציית להם ללא ערעור ולא סוטה מהשביל.
איגואנה ימית באי סנטה קרוז. זכר יכול להגיע עד לאורך של מטר וחצי (צילום: powerofforever)
חוף הצבים באי סנטה קרוז. הנקבות מטילות על החוף וחוזרות לשטח הירוק (צילום: laraethornton)
המרכז הגעשי באי איסבלה
את האי איסבלה (Isabela) מייחדות תופעות וולקאניות, שניתן לראות שכמותן אולי רק בהוואי. זהו אי שחיים בו כ-2,000 תושבים בלבד. רובו ככולו מכוסה בהרי געש וקרקע שחורה, שהיא בעצם לבה שנקרשה. לסלעי הלבה השחורים צורות מרהיבות, שפוסלו על-ידי הטבע, וניתן לדמיין אותן בהרבה אופנים. במקומות המעטים שבהם יש קרקע חקלאית, שותלים בעיקר פפאיה ובננות. בניגוד להוואי, שבה הלבה טובה לחקלאות, באי איסבלה הלבה בת כ-150 שנה ואינה טובה לגידולים חקלאיים. תצורות הלבה השחורה, הצעירה, משתלבות עם לבה עתיקה יותר בצבע אדום ולבה משולבת עם אדמה בצבע צהוב. בתוך כל זה משתלבים מכתשים עם קירות בצבעי הקשת השונים, ולידם תעלת לבה שזרמה והתקררה. בחלק מהן עדין קיימת פעילות וולקנית, שמאופיינת באוויר חם, בעל ריח חזק שעולה מהן. תעלות לבה כאלו מגיעות עד לגובה של 10 מטר.
אם נזכור שהאיים נפרדו מהיבשת ונוצרו בעקבות ההתפרצויות וולקאניות שהחלו לפני 10 מיליון שנה, נבין את העוצמה הגלומה שנגלית לעיננו. את כל התופעות האלו ניתן לראות באי איסבלה, בטיולי סוסים, ברכבים המיועדים לכך או בטיול רגלי. אני העדפתי ללכת במסלול רגלי משולט, בשמורת פראדרו סיירה נגרה (el Paradero de Sierra Negra) , לאורך מסלול הליכה בן 8 ק"מ, בגובה של כ-1,000 מטר. ניתן ללכת מסביב לוע געשי ענק, בשטח של 10 קמ"ר. מסלול זה הנקרא Sierra Negra Vulcano , והוא עובר בין משטחי לבה, הפרוסים על מרחבים עצומים. כאן אפשר לראות את בעיית המינים הפולשים במלוא חומרתה. כל האזור מלא בעצי גויאבות וצמחי קיקיון, שמשתלטים על כל חלקה טובה בעזרת הציפורים שמפיצות את זרעיהם. הר הגעש עדין פעיל, והתפרץ לאחרונה בשנת 2005, ולכן ההליכה בתוך הלוע שלו אסורה לחלוטין.
בנוסף להר געש זה קיימים באי איסבלה עוד חמישה הרי געש, שהגישה אליהם אסורה. מרכז האי, בו חיים התושבים, מטופח ומשולט עם ציורי בעלי חיים. ברחובות שאין בהם אספלט, התאורה פרוסה על העצים, וביחד עם חוף זהוב, גלישת גלים שמותרת בו ואזורי עצי מונגרובה רחבים על המים והחוף, הכול פשוט מושלם.
פינגווין גלאפגוס על סלע וולקני באי איסבלה, אנדמי לאיי גלאפגוס והיחיד החי באזור קו המשווה.
יכול לשרוד באזור הטרופי הודות לקור שמביאים עמם זרם הומבולדט וזרם קרומוול (צילום: Patrick Gijsbers)
הגנה על צבי הענק של גלאפגוס
באי איסבלה ממוקם המרכז הגדול לשימור צבי-הענק בגלפאגוס. כאן מגינים עליהם ומטפחים אותם, משלב הביצה ועד לגיל חמש, בו הם משוחררים לטבע. המרכז משמש גם ללימוד ומחקר וקיימים בו כיום חמישה מיני צבים אנדמיים לאי איסבלה. הצורך להגן ולשמר את הצבים נובע מחיות שהגיעו בעקבות האדם ופוגעות בהם: נמלים מכרסמות את קליפות הביצים וחודרות אליהן, חולדות, פרות, כלבים, עזים וחמורים, אוכלים ביצים או רומסים אותן,
כל זאת הביא את השלטונות להקמת מרכז צבים. אלפי ביצים מובאות לכאן ונשמרות במדגרות. אחרי הבקיעה הצבונים מעוברים לשטחים מגודרים ומחולקים על-פי מין וגיל. כדי לקבל צב זכר מדגירים את הביצה בטמפרטורה של 27 מעלות, בעוד שלקבלת נקבה מעלים את טמפרטורת המדגרה ל-30 מעלות. כך דואגים ש-80% מהצבונים הבוקעים יהיו נקבות ו-20% זכרים, כל זאת כדי לדאוג לעוד ועוד תטולות. על כל צב יש רישום, סימון ומעקב. חלקן מסומן בצ'יפים אלקטרוניים, המאפשרים מעקב אחריהם גם לאחר השחרור. עד אז הם כאמור בשטחים מגודרים, עם ברכות מים ומזון בשפע. אם נוסיף לכך גם מרכז מבקרים קטן ומרשים, שעוברים בו בעיקר תלמידי בתי ספר ותיירים (כ-10,000 בשנה), נבין כיצד שומרים, מחנכים, מסבירים ומטפחים טבע.
המקום בו ניתן לראות את צבי הענק בסביבתם הטבעית הוא בשמורת פרימיסיאס (Las Primicias) שבאי סנטה-קרוז ( Santa Cruz). אזור זה שייך לחקלאים פרטים, שהתחייבו כלפי המדינה לא לפגוע ולא להאכיל את הצבים. תמורת תשלום לחקלאים, חיים הצבים בחופשיות באלפיהם – חלקם רובץ בשלוליות טבעיות, חלקם אוכל עשב בנחת וחלקם אפילו הולך בקצב הצב... הנקבות מטילות על החוף וחוזרות לשטח הירוק. הצבונים הבוקעים מגיעים בקצב שלהם בעקבות האם. ההטלה תמיד תהיה על יד המים, בגלל טמפרטורת החול המתאימה להדגרת הביצים.
עוד על שימור צבי ים בכתבות: אנדריאס של הצבים ( קפריסין), הפארק הלאומי טורטוגרו (קוסטה ריקה).
צבי היבשה הייחודיים של גלאפגוס, סרטון וידאו קצר ומומלץ
הפצת מינים מקומיים
אחת מגולות הכותרת לשמירת טבע באיי גלאפגוס, ואולי המרשימה ביותר, היא תחנת המחקר על צ'ארלס דארווין שבאי סנטה קרוז. המרכז ממוקם בעירה המרכזית שבאי – פוארטו איורה (Puerto Ayora) . אין לי ספק שדארווין, אבי תורת האבולוציה, היה גאה אם היה רואה ויודע על פעילות המרכז הנקרא על שמו. הכניסה למקום ללא תשלום והוא מכיל מספר רב של מבנים פשוטים, בהם מציגים, מסברים ומחנכים, ביחס לכל מה שקשור לאיי גלאפגוס. מרכזי המבקרים שבו מחולקים לפי נושאים ובכולם שילוט והדרכה למופת.
במרכז מבצעים גם השבה לטבע של צמחים אנדמיים שנעלמו, או שהם בסכנת הכחדה. במשתלות מיוחדת מגדלים 234 צמחים אנדמיים ו-319 מינים מקומיים, כדי להחזירם למקומם הטבעי. באמצעות השבה זאת מקווים החוקרים לחסל, או לפחות להקטין, את 919 המינים הפולשים הנמצאים כיום באיים. את השתילים מחלקים בחינם לתושבים, כדי שישתלו אותם ויחזירו עטרה ליושנה. ניתן לשוטט במרכז דארווין שעות רבות, בין הביתנים ועל שבילים מסומנים. לאורך הדרך שילוט שמסביר את ההיסטוריה של האיים, גיאולוגיה, צומח חי שימור וכו'. גם כאן משולבים התושבים המקומיים בעשייה ובעיקר בשימור, אם כי לא תמיד בהצלחה.
לינה באי סנטה קרוז | לינה בעיירה פוארטו איורה
צבי ענק מקיימים את משנתו של דרווין... (צילום: serena tang)
ג'ורג' הבודד – החיה הנדירה בעולם
מרכז דארווין מהווה גם הוא גרעין רבייה לצבי היבשה המקומיים, הם מודגרים ונשמרים עד גיל 5 ואז מושבים לטבע. הכלובים והמדגרות מחולקים לפי מוצא הצבים מהאיים. קיימם 11 מינים שונים של צבי יבשה, המאופיינים בצורות גיאומטריות שונות על גבי השריון שלהם. הצבים חיים עד גיל 150 שנה ויותר, ומשקל הזכר יכול להגיע לרבע טון, בעוד הנקבה שוקלת "רק" עד 100 ק"ג. הגיל נקבע על-פי צורת השריון והזכר בעל זנב ארוך יותר מהנקבה. הצב המפורסם ביותר באיים, אולי בעל החיים הכי חשוב כיום, הוא הצב הקרוי גו'רג' הבודד, או בספרדית סוליטריו חורחה (Solitario Jorge) . הוא מופיע בספר השיאים של גינס, כחיה הנדירה ביותר בעולם. גילו מוערך בין 70 ל-100 שנה והוא הזכר האחרון על פני כדור הארץ מהמין Geochelone Abingdoni .
מתוך 14 המינים שהיו באיים נותרו כיום 11, וג'ורג' מסרב בתוקף להזדווג עם נקבות. אם לא יקרה משהו חריג, גם מין זה יעלם לאחר מותו, ומספר מיני הצבים ירד לעשרה. הירידה במספר המינים נגרמה בעיקר על ידי האדם והתפרצויות וולקניות. קמפיין שלם ומשעשע סובב סביב הרווק המושבע ג'ורג' הבודד. פליירים, חולצות, סרטים, ועוד מזכרות, מדברות בשבחו, ורק שהוא יועיל להזדווג ולשמור על מינו לפני שיהיה מאוחר מדי.
[עדכון עורך: ג'ורג' הבודד מת ב-24 ביוני 2012, כנראה בגיל 100, ויחד איתו נכחד תת המין כולו].
מותו של ג'ורג' הבודד הכחיד את תת המין כולו (צילום: A.Davey)
גם איגואנות היבשה נפוצות מאוד בסנטה קרוז ובאזור מרכז דרווין. הן חיות בטבע 60-70 שנה כשהן ניזונות מצמחים ואפילו מקקטוסים קוצניים. בשנות ה-70 היה באי בסיס צבאי אמריקאי, שהביא איתו הרבה מכוניות, שדרסו איגואנות רבות. גם כלבי בר טרפו איגואנות רבות, עד שהם נורו מהאוויר על-ידי פקחי השמורות. חלק מהכלבים צויידו במשדרים, כדי לאפשר מעקב אחר להקות טורפות ולטפל בהן.
Darwin's flycatcher, יפהפייה אנדמית לאיי גלאפגוס הנושאת את שמו של דרווין (צילום: jennifer wu)
סולה כחולת-רגל, עוד יפהפייה מקומית (צילום: Fabio Wakim Trentin)
גם תושבי האיים הם חיות נדירות
תושבי איי גלאפגוס מבינים את נושא התיירות והפיתוח. הם מנסים לשלב את הקדמה ושמירת התרבות והנכסים המקומיים. באי איסבלה רואים זאת בצורה ברורה – אין אספלט על הכבישים, תאורה פשוטה ולא מנקרת עיניים, שלטים וציורים של בעלי החיים המקומיים על עמודים וקירות, בתי קפה ומסעדות נקיים ופשוטים. כל זה בצד חוף ים מגודר ומשולט, שנועד לגלישה, צלילה וכל מה שתייר מחפש. היטיב לתאר את המצב פאבלו, שהדריך אותי בים וביבשה, בחמישה איים. הוא סיפר לי שהחליט להיות מדריך כדי להראות לתיירים את איי גלאפגוס המדהימים, וביחד עם זה להזהיר ולשכנע את אנשי המקום כמה חשובים אוצרות הטבע באיים עבור התיירים, עבור התושבים שזהו מטה לחמם, ובעיקר עבור התרבות, המסורת והשורשים של אקוודור והאנושות כולה. בינתיים האיזון העדין בין הטבע לפיתוח נשמר. צריך לשמור עליו שלא יסטה לכיוון הפיתוח, למען אקוודור ולמען הדורות הבאים.
אם אנסה לסכם במספר מילים את החוויות שעברתי באיי גלאפגוס, אוכל לומר "שאין מילים בפי". כלומר, אנשים מקומיים חייכנים ואדיבים, שמירת טבע קפדנית והגיונית, חינוך, הסברה, מחקר, שילוט ותחזוקה ברמה גבוהה. קיימת מודעות רבה לחשיבות השמירה על האיים, עם כל המכלול שבהם – תיירות, פיתוח, כלי שייט, שירות לקהל המטיילים, עזרה מגופי מחקר וארגוני סביבה בעולם, חשיבה על העתיד ועוד.
כותב שורות אלו עם פאבלו המדריך ואוהב הטבע
אבל כמה דרגות מעל הכול, איי גלאפגוס מיוחדים ומדהימים בגלל חיות הבר שנמצאות רק שם, והגישה אליהן הכי נוחה בעולם. ורק שנדע לשמור עליהן לדורות הבאים ונזכור שהן היו שם לפנינו.
גן עדן, כבר אמרנו?
מידע נוסף
לינה באיי גלאפגוס
לינה ושבוע צלילות באיי גלפגוס - תיאומים והזמנות
מתי לטייל באיי גלאפגוס ובמרכז ודרום אמריקה?
כתבות נוספות
איגואנה ימית
חוף הצבים
פינגווין גלאפגוס על סלע וולקני באי איסבלה, אנדמי לאיי גלאפגוס והיחיד החי באזור קו המשווה.
יכול לשרוד באזור הטרופי הודות לקור שמביאים עמם זרם הומבולדט וזרם קרומוול
הגנה על צבי הענק של גלאפגוס
באי איסבלה ממוקם המרכז הגדול לשימור צבי-הענק בגלפאגוס. כאן מגינים עליהם ומטפחים אותם, משלב הביצה ועד לגיל חמש, בו הם משוחררים לטבע. המרכז משמש גם ללימוד ומחקר וקיימים בו כיום חמישה מיני צבים אנדמיים לאי איסבלה. הצורך להגן ולשמר את הצבים נובע מחיות שהגיעו בעקבות האדם ופוגעות בהם: נמלים מכרסמות את קליפות הביצים וחודרות אליהן, חולדות, פרות, כלבים, עזים וחמורים, אוכלים ביצים או רומסים אותן,
כל זאת הביא את השלטונות להקמת מרכז צבים. אלפי ביצים מובאות לכאן ונשמרות במדגרות. אחרי הבקיעה הצבונים מעוברים לשטחים מגודרים ומחולקים על-פי מין וגיל. כדי לקבל צב זכר מדגירים את הביצה בטמפרטורה של 27 מעלות, בעוד שלקבלת נקבה מעלים את טמפרטורת המדגרה ל-30 מעלות. כך דואגים ש-80% מהצבונים הבוקעים יהיו נקבות ו-20% זכרים, כל זאת כדי לדאוג לעוד ועוד תטולות. על כל צב יש רישום, סימון ומעקב. חלקן מסומן בצ'יפים אלקטרוניים, המאפשרים מעקב אחריהם גם לאחר השחרור. עד אז הם כאמור בשטחים מגודרים, עם ברכות מים ומזון בשפע. אם נוסיף לכך גם מרכז מבקרים קטן ומרשים, שעוברים בו בעיקר תלמידי בתי ספר ותיירים (כ-10,000 בשנה), נבין כיצד שומרים, מחנכים, מסבירים ומטפחים טבע.
המקום בו ניתן לראות את צבי הענק בסביבתם הטבעית הוא בשמורת פרימיסיאס (Las Primicias) שבאי סנטה-קרוז ( Santa Cruz). אזור זה שייך לחקלאים פרטים, שהתחייבו כלפי המדינה לא לפגוע ולא להאכיל את הצבים. תמורת תשלום לחקלאים, חיים הצבים בחופשיות באלפיהם – חלקם רובץ בשלוליות טבעיות, חלקם אוכל עשב בנחת וחלקם אפילו הולך בקצב הצב... הנקבות מטילות על החוף וחוזרות לשטח הירוק. הצבונים הבוקעים מגיעים בקצב שלהם בעקבות האם. ההטלה תמיד תהיה על יד המים, בגלל טמפרטורת החול המתאימה להדגרת הביצים.
עוד על שימור צבי ים בכתבות: אנדריאס של הצבים ( קפריסין), הפארק הלאומי טורטוגרו (קוסטה ריקה).
צבי היבשה הייחודיים של גלאפגוס, סרטון וידאו קצר ומומלץ
הפצת מינים מקומיים
אחת מגולות הכותרת לשמירת טבע באיי גלאפגוס, ואולי המרשימה ביותר, היא תחנת המחקר על צ'ארלס דארווין שבאי סנטה קרוז. המרכז ממוקם בעירה המרכזית שבאי – פוארטו איורה (Puerto Ayora) . אין לי ספק שדארווין, אבי תורת האבולוציה, היה גאה אם היה רואה ויודע על פעילות המרכז הנקרא על שמו. הכניסה למקום ללא תשלום והוא מכיל מספר רב של מבנים פשוטים, בהם מציגים, מסברים ומחנכים, ביחס לכל מה שקשור לאיי גלאפגוס. מרכזי המבקרים שבו מחולקים לפי נושאים ובכולם שילוט והדרכה למופת.
במרכז מבצעים גם השבה לטבע של צמחים אנדמיים שנעלמו, או שהם בסכנת הכחדה. במשתלות מיוחדת מגדלים 234 צמחים אנדמיים ו-319 מינים מקומיים, כדי להחזירם למקומם הטבעי. באמצעות השבה זאת מקווים החוקרים לחסל, או לפחות להקטין, את 919 המינים הפולשים הנמצאים כיום באיים. את השתילים מחלקים בחינם לתושבים, כדי שישתלו אותם ויחזירו עטרה ליושנה. ניתן לשוטט במרכז דארווין שעות רבות, בין הביתנים ועל שבילים מסומנים. לאורך הדרך שילוט שמסביר את ההיסטוריה של האיים, גיאולוגיה, צומח חי שימור וכו'. גם כאן משולבים התושבים המקומיים בעשייה ובעיקר בשימור, אם כי לא תמיד בהצלחה.
לינה באי סנטה קרוז | לינה בעיירה פוארטו איורה
צבי ענק מקיימים את משנתו של דרווין... (צילום: serena tang)
ג'ורג' הבודד – החיה הנדירה בעולם
מרכז דארווין מהווה גם הוא גרעין רבייה לצבי היבשה המקומיים, הם מודגרים ונשמרים עד גיל 5 ואז מושבים לטבע. הכלובים והמדגרות מחולקים לפי מוצא הצבים מהאיים. קיימם 11 מינים שונים של צבי יבשה, המאופיינים בצורות גיאומטריות שונות על גבי השריון שלהם. הצבים חיים עד גיל 150 שנה ויותר, ומשקל הזכר יכול להגיע לרבע טון, בעוד הנקבה שוקלת "רק" עד 100 ק"ג. הגיל נקבע על-פי צורת השריון והזכר בעל זנב ארוך יותר מהנקבה. הצב המפורסם ביותר באיים, אולי בעל החיים הכי חשוב כיום, הוא הצב הקרוי גו'רג' הבודד, או בספרדית סוליטריו חורחה (Solitario Jorge) . הוא מופיע בספר השיאים של גינס, כחיה הנדירה ביותר בעולם. גילו מוערך בין 70 ל-100 שנה והוא הזכר האחרון על פני כדור הארץ מהמין Geochelone Abingdoni .
מתוך 14 המינים שהיו באיים נותרו כיום 11, וג'ורג' מסרב בתוקף להזדווג עם נקבות. אם לא יקרה משהו חריג, גם מין זה יעלם לאחר מותו, ומספר מיני הצבים ירד לעשרה. הירידה במספר המינים נגרמה בעיקר על ידי האדם והתפרצויות וולקניות. קמפיין שלם ומשעשע סובב סביב הרווק המושבע ג'ורג' הבודד. פליירים, חולצות, סרטים, ועוד מזכרות, מדברות בשבחו, ורק שהוא יועיל להזדווג ולשמור על מינו לפני שיהיה מאוחר מדי.
[עדכון עורך: ג'ורג' הבודד מת ב-24 ביוני 2012, כנראה בגיל 100, ויחד איתו נכחד תת המין כולו].
מותו של ג'ורג' הבודד הכחיד את תת המין כולו (צילום: A.Davey)
גם איגואנות היבשה נפוצות מאוד בסנטה קרוז ובאזור מרכז דרווין. הן חיות בטבע 60-70 שנה כשהן ניזונות מצמחים ואפילו מקקטוסים קוצניים. בשנות ה-70 היה באי בסיס צבאי אמריקאי, שהביא איתו הרבה מכוניות, שדרסו איגואנות רבות. גם כלבי בר טרפו איגואנות רבות, עד שהם נורו מהאוויר על-ידי פקחי השמורות. חלק מהכלבים צויידו במשדרים, כדי לאפשר מעקב אחר להקות טורפות ולטפל בהן.
Darwin's flycatcher, יפהפייה אנדמית לאיי גלאפגוס הנושאת את שמו של דרווין (צילום: jennifer wu)
סולה כחולת-רגל, עוד יפהפייה מקומית (צילום: Fabio Wakim Trentin)
גם תושבי האיים הם חיות נדירות
תושבי איי גלאפגוס מבינים את נושא התיירות והפיתוח. הם מנסים לשלב את הקדמה ושמירת התרבות והנכסים המקומיים. באי איסבלה רואים זאת בצורה ברורה – אין אספלט על הכבישים, תאורה פשוטה ולא מנקרת עיניים, שלטים וציורים של בעלי החיים המקומיים על עמודים וקירות, בתי קפה ומסעדות נקיים ופשוטים. כל זה בצד חוף ים מגודר ומשולט, שנועד לגלישה, צלילה וכל מה שתייר מחפש. היטיב לתאר את המצב פאבלו, שהדריך אותי בים וביבשה, בחמישה איים. הוא סיפר לי שהחליט להיות מדריך כדי להראות לתיירים את איי גלאפגוס המדהימים, וביחד עם זה להזהיר ולשכנע את אנשי המקום כמה חשובים אוצרות הטבע באיים עבור התיירים, עבור התושבים שזהו מטה לחמם, ובעיקר עבור התרבות, המסורת והשורשים של אקוודור והאנושות כולה. בינתיים האיזון העדין בין הטבע לפיתוח נשמר. צריך לשמור עליו שלא יסטה לכיוון הפיתוח, למען אקוודור ולמען הדורות הבאים.
אם אנסה לסכם במספר מילים את החוויות שעברתי באיי גלאפגוס, אוכל לומר "שאין מילים בפי". כלומר, אנשים מקומיים חייכנים ואדיבים, שמירת טבע קפדנית והגיונית, חינוך, הסברה, מחקר, שילוט ותחזוקה ברמה גבוהה. קיימת מודעות רבה לחשיבות השמירה על האיים, עם כל המכלול שבהם – תיירות, פיתוח, כלי שייט, שירות לקהל המטיילים, עזרה מגופי מחקר וארגוני סביבה בעולם, חשיבה על העתיד ועוד.
כותב שורות אלו עם פאבלו המדריך ואוהב הטבע
אבל כמה דרגות מעל הכול, איי גלאפגוס מיוחדים ומדהימים בגלל חיות הבר שנמצאות רק שם, והגישה אליהן הכי נוחה בעולם. ורק שנדע לשמור עליהן לדורות הבאים ונזכור שהן היו שם לפנינו.
גן עדן, כבר אמרנו?
מידע נוסף
לינה באיי גלאפגוס
לינה ושבוע צלילות באיי גלפגוס - תיאומים והזמנות
מתי לטייל באיי גלאפגוס ובמרכז ודרום אמריקה?
כתבות נוספות
צבי היבשה הייחודיים של גלאפגוס, סרטון וידאו קצר ומומלץ
לינה באי סנטה קרוז | לינה בעיירה פוארטו איורה
צבי ענק מקיימים את משנתו של דרווין...
ג'ורג' הבודד – החיה הנדירה בעולם
מרכז דארווין מהווה גם הוא גרעין רבייה לצבי היבשה המקומיים, הם מודגרים ונשמרים עד גיל 5 ואז מושבים לטבע. הכלובים והמדגרות מחולקים לפי מוצא הצבים מהאיים. קיימם 11 מינים שונים של צבי יבשה, המאופיינים בצורות גיאומטריות שונות על גבי השריון שלהם. הצבים חיים עד גיל 150 שנה ויותר, ומשקל הזכר יכול להגיע לרבע טון, בעוד הנקבה שוקלת "רק" עד 100 ק"ג. הגיל נקבע על-פי צורת השריון והזכר בעל זנב ארוך יותר מהנקבה. הצב המפורסם ביותר באיים, אולי בעל החיים הכי חשוב כיום, הוא הצב הקרוי גו'רג' הבודד, או בספרדית סוליטריו חורחה (Solitario Jorge) . הוא מופיע בספר השיאים של גינס, כחיה הנדירה ביותר בעולם. גילו מוערך בין 70 ל-100 שנה והוא הזכר האחרון על פני כדור הארץ מהמין Geochelone Abingdoni .
מתוך 14 המינים שהיו באיים נותרו כיום 11, וג'ורג' מסרב בתוקף להזדווג עם נקבות. אם לא יקרה משהו חריג, גם מין זה יעלם לאחר מותו, ומספר מיני הצבים ירד לעשרה. הירידה במספר המינים נגרמה בעיקר על ידי האדם והתפרצויות וולקניות. קמפיין שלם ומשעשע סובב סביב הרווק המושבע ג'ורג' הבודד. פליירים, חולצות, סרטים, ועוד מזכרות, מדברות בשבחו, ורק שהוא יועיל להזדווג ולשמור על מינו לפני שיהיה מאוחר מדי.
[עדכון עורך: ג'ורג' הבודד מת ב-24 ביוני 2012, כנראה בגיל 100, ויחד איתו נכחד תת המין כולו].
מותו של ג'ורג' הבודד הכחיד את תת המין כולו (צילום: A.Davey)
גם איגואנות היבשה נפוצות מאוד בסנטה קרוז ובאזור מרכז דרווין. הן חיות בטבע 60-70 שנה כשהן ניזונות מצמחים ואפילו מקקטוסים קוצניים. בשנות ה-70 היה באי בסיס צבאי אמריקאי, שהביא איתו הרבה מכוניות, שדרסו איגואנות רבות. גם כלבי בר טרפו איגואנות רבות, עד שהם נורו מהאוויר על-ידי פקחי השמורות. חלק מהכלבים צויידו במשדרים, כדי לאפשר מעקב אחר להקות טורפות ולטפל בהן.
Darwin's flycatcher, יפהפייה אנדמית לאיי גלאפגוס הנושאת את שמו של דרווין (צילום: jennifer wu)
סולה כחולת-רגל, עוד יפהפייה מקומית (צילום: Fabio Wakim Trentin)
גם תושבי האיים הם חיות נדירות
תושבי איי גלאפגוס מבינים את נושא התיירות והפיתוח. הם מנסים לשלב את הקדמה ושמירת התרבות והנכסים המקומיים. באי איסבלה רואים זאת בצורה ברורה – אין אספלט על הכבישים, תאורה פשוטה ולא מנקרת עיניים, שלטים וציורים של בעלי החיים המקומיים על עמודים וקירות, בתי קפה ומסעדות נקיים ופשוטים. כל זה בצד חוף ים מגודר ומשולט, שנועד לגלישה, צלילה וכל מה שתייר מחפש. היטיב לתאר את המצב פאבלו, שהדריך אותי בים וביבשה, בחמישה איים. הוא סיפר לי שהחליט להיות מדריך כדי להראות לתיירים את איי גלאפגוס המדהימים, וביחד עם זה להזהיר ולשכנע את אנשי המקום כמה חשובים אוצרות הטבע באיים עבור התיירים, עבור התושבים שזהו מטה לחמם, ובעיקר עבור התרבות, המסורת והשורשים של אקוודור והאנושות כולה. בינתיים האיזון העדין בין הטבע לפיתוח נשמר. צריך לשמור עליו שלא יסטה לכיוון הפיתוח, למען אקוודור ולמען הדורות הבאים.
אם אנסה לסכם במספר מילים את החוויות שעברתי באיי גלאפגוס, אוכל לומר "שאין מילים בפי". כלומר, אנשים מקומיים חייכנים ואדיבים, שמירת טבע קפדנית והגיונית, חינוך, הסברה, מחקר, שילוט ותחזוקה ברמה גבוהה. קיימת מודעות רבה לחשיבות השמירה על האיים, עם כל המכלול שבהם – תיירות, פיתוח, כלי שייט, שירות לקהל המטיילים, עזרה מגופי מחקר וארגוני סביבה בעולם, חשיבה על העתיד ועוד.
כותב שורות אלו עם פאבלו המדריך ואוהב הטבע
אבל כמה דרגות מעל הכול, איי גלאפגוס מיוחדים ומדהימים בגלל חיות הבר שנמצאות רק שם, והגישה אליהן הכי נוחה בעולם. ורק שנדע לשמור עליהן לדורות הבאים ונזכור שהן היו שם לפנינו.
גן עדן, כבר אמרנו?
מידע נוסף
לינה באיי גלאפגוס
לינה ושבוע צלילות באיי גלפגוס - תיאומים והזמנות
מתי לטייל באיי גלאפגוס ובמרכז ודרום אמריקה?
כתבות נוספות
[עדכון עורך:
מותו של ג'ורג' הבודד הכחיד את תת המין כולו (צילום: A.Davey)
Darwin's flycatcher, יפהפייה אנדמית לאיי גלאפגוס הנושאת את שמו של דרווין
סולה כחולת-רגל, עוד יפהפייה מקומית
כותב שורות אלו עם פאבלו המדריך ואוהב הטבע
מידע נוסף
לינה באיי גלאפגוס
לינה ושבוע צלילות באיי גלפגוס - תיאומים והזמנות
מתי לטייל באיי גלאפגוס ובמרכז ודרום אמריקה?
כתבות נוספות
לינה ושבוע צלילות באיי גלפגוס - תיאומים והזמנות
מתי לטייל באיי גלאפגוס ובמרכז ודרום אמריקה?