www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

מלחה"ע השנייה מהזווית היפנית


בין הירושימה לטוקיו –
מלחמת העולם השנייה מהזווית היפנית
מאת: ד"ר איל לוין


מי שמגיע ליפן איננו יכול להתעלם מקבלת הפנים של עם המתאפיין בעדינות ובאדיבות אין קץ. לא תודעת שירות היא המאפיינת את העם היפני, אלא חדוות שירות, שמחת שירות, להיטות להגיש עזרה בכל עת. הם יוצאים מגדרם כדי לסייע. במקום להסביר איך לפנות ולאן – מי שיתנדב להסביר לך את הדרך ילך איתך אל המקום, אפילו אם הוא בכלל מחוץ לטווח יעדו המקורי. דווקא משום כך מתחדדת השאלה כיצד מתיישב טוב לב זה עם רצח של מיליוני אזרחים בשטחי מזרח סין – אותם כבשו היפנים בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים; כיצד התקיימו, לצד העדינות והאדיבות, פשעי מלחמה ותוקפנות שגרמו למיליוני הרוגים, אמריקאים ואחרים, עד להטלת הפצצה האטומית.


את ההסבר האמיתי סיפק לנו, כנראה, הסוציולוג הצרפתי מוריס הלבוואקס, שטבע את מושג "הזיכרון הקולקטיבי". לגישתו, תפיסתנו את העבר איננה מושתתת בהכרח על ההיסטוריה כפשוטה, אלא בראש ובראשונה על הדימויים שבה, על המיתוסים, ויותר מכל על התודעה הקבוצתית. בכתבה – מוזיאונים ביפן, המנציחים את מלחמת העולם השנייה מנקודת מבטם של היפנים וחושפים את תודעתם החברתית והזיכרון הקולקטיבי היפני.
 



מפת יפן והערים הירושימה וטוקיו. לחצו זום-אין ותראו את נקודות העניין בכל עיר המתוארות בכתבה

(להגדלת המפה יש ללחוץ על הפינה השמאלית העליונה)


המזרח הרחוק




 

בפינה זו של העולם

כבר בטיסה מהונג-קונג לאוסקה (Osaka), מוקרן, לבחירת הנוסע, הסרט "בפינה זו של העולם". העלילה מגוללת את סיפורה של סוזו, אישה התמודדת עם זוועות המלחמה ביפן וקשיי היומיום: ההתקפות האמריקאיות על אזרחים, שהולכות והופכות תכופות יותר ויותר, קרובת משפחתה בת החמש שנהרגת באחת ההפצצות, אירוע שבו סוזו עצמה מאבדת את ידה. וכמובן – הרגע הנורא שבו היא רואה את פטריית העשן מעל עיר מולדתה.


אבל רגע השבירה, שבו סוזו איננה יכולה לשאת עוד את הטרגדיות ומתמוטטת, הוא הרגע שבו נודע לה שקיסר יפן נכנע. סוזו ממררת בבכי, ודמעות ענק עגולות מציפות את המסך, כאשר היא מבטאת את הנורא מכל: "נכנענו לאלימות". בשתי מילים אלו מעביר מיאזאקי את המסר המתוחכם של הסרט כולו: יפן, אולי, נכנעה, אבל האלימות הייתה בצד המכניע ואילו היפנים היו רק קורבן.
 

בפינה זו של העולם - טריילר הסרט
 

שואה גרעינית בשלושה ממדים

זהו גם המסר המרכזי של מוזיאון השלום (Hiroshima Peace Memorial Museum) בהירושימה, שביחד עם האתרים הפזורים בגן השלום שסביבו, אינו אלא מוסד להנצחת קרבנות הפצצה האטומית. במקומות שונים במוזיאון מוקרנות עדויות של נפגעים מן הפצצה, חלקם מתארים את זכרונותיהם באופן המוכר לנו מעט מארכיון שפילברג ביד-ושם. במקום מסתובבות כיתות של ילדים יפנים בגילאים שונים, אשר הולכים בין המוצגים. מדובר לא פעם בתלמידים ותלמידות בתי ספר יסודיים, אשר לא חוסכים מהם פיסה אחת מן המידע, גם לא את התיאורים הפלסטיים של גורל האנשים שחוו את הפצצה על בשרם.

אחד הפריטים המרשימים ביותר הוא שולחן ענק, בגודל של חדר, שעליו מוקרן סרט שצולם מן האוויר ובו רואים את הירושימה בבוקר יום ה- 6 באוגוסט 1945. אנחנו צופים על העיר החיה מלמעלה, ויכולים להבחין בתנועת כלי הרכב על הכביש, בחשמלית שחוצה את אחד הצמתים, באנשים שהולכים על המדרכות, ובחיים הסואנים של העיר. ופתאום, ההבזק ואפקט ההדף והחורבן שמתגלה כאשר העשן מתפוגג. המחשה מרשימה, שקשה להישאר אדישים כלפיה.

באגף אחד של המוזיאון ישנם גם פריטים אחרים שממחישים את גודל החורבן: בקבוקי זכוכית שהותכו ושינו את צורתם בחום הנוראי, פריטי מתכת ביתיים שרותכו בחום והתעוותו, ובהם גם תלת-אופן של ילד. על מנת להמחיש את ממדי החורבן והיקפו - ליד כל חפץ מצויין המרחק שהיה בו מנקודת הפיצוץ.

בתי מלון בהירושימה
כתבה על הירושימה ומייאגימה

 
מוזיאון השלום, הירושימה
הירושימה - כרוניקה של הפצצה אטומית, כפי שמוצגת במוזיאון השלום  (צילום: איריס לוין)
 

הטלת הפצצה – נקודת מבט יפנית

במוזיאון השלום מתוארת גם השתלשלות האירועים במהלך מלחמת העולם השנייה, ובעיקר – תיאור מפורט של תהליך קבלת ההחלטות שהוביל להטלת הפצצה. על פי סיפור זה, את הפצצה האטומית הטילה ארצות הברית משני טעמים עיקריים: ראשית – כדי לנצח במלחמה מהר, לפני שהסובייטים יצטרפו ואחר כך ידרשו את חלקם בשלל לאחר הניצחון, שנית – כדי להצדיק בפני משלם המיסים האמריקאי את ההשקעה הכספית בפיתוח הפצצה. אין שום אזכור להתלבטויות המוסריות העמוקות של הנשיא טרומן, שתועדו בכתביו בזמן אמת. טרומן צפה את עוצמת ההרס אך היה גם מודע לכך שמאות אלפי חיילים אמריקאים, שאת חייהם חפץ לחסוך, צפויים להיהרג בטרם תוכרע המערכה במידה שהפצצה לא תושלך.
 

ליד המוזיאון ישנו מבנה שנקרא אולם ההנצחה הלאומי למען השלום (National Peace Memorial Hall). כאן ההנצחה היא בעיקר מופשטת: אולם עם תבליט פנורמי של העיר ההרוסה; מסדרון מתעקל במסלול שבלולי שבקירותיו מצויים שקעים מרובעים הדומים לחלונות אטומים; חדר הקרנת עדויות של ניצולים, כאשר סיפוריהם מומחשים באמצעות ציורים וצלליות. בסוף מגיעים למקום שבו מוקרנים על מסך בזה אחר זה קרבנות הפצצה שפרטיהם נמסרו למוזיאון (ממש כמו ביד ושם) וכן עמדות מחשב לאיתור קרובי משפחה על פי שמם. במקום ישנה גם ספריית עיון לסרטים ולספרים, שממוקדת בעדויות ובקרבנות.
 
מוזיאון השלום, הירושימה   מוזיאון השלום, הירושימה
אולם ההנצחה - אמנות מופשטת בשירות התודעה הלאומית. הצילום במבנה אסור, התמונות - מתוך עלון המידע
 
 

אלף עגורים לא יצליחו לכבות אותי

אחת האנדרטאות היותר מרשימות בגן השלום, שהפכה לסמל ביפן כולה, היא האנדרטה לזכרה של הילדה סדקו ססקי (Sadako Sasaki) האוחזת בעגור אוריגמי מקופל מנייר. על פי מאמיני השינטו, מי שיקפל אלף עגורי אוריגמי – משאלתו תתגשם. ססקי שרדה את הפצצה בגיל שנתיים, אולם כעשר שנים לאחר מכן, בהיותה בת שתיים-עשרה חלתה בלוקמיה – תגובה מאוחרת לקרינה שחוותה. כאשר חלתה, החלה לקפל אלף עגורי אוריגמי, ומשאלתה – להחלים מן המחלה. משהבינה שמשאלתה האישית איננה מתמלאת – המשיכה לקפל עגורים עד ליום מותה, והסבה את משאלתה לכמיהה לשלום עולמי. כך הפכו העגורים המקופלים לסמלן של תנועות שלום בעולם כולו. לצד האנדרטה מצויות תצוגות של אלפי עגורים מקופלים, שיוצרים תמונות תלת ממדיות והרכבים אסתטיים שונים בצירוף של אלפי הפריטים אלו לאלו.
כתבה על רוח השינטו ביפן
 
מוזיאון השלום, הירושימה   מוזיאון השלום, הירושימה

מוזיאון השלום, הירושימה
פסלה של הילדה סדקו ססקי ואלפי עגורים שזורים בשרשראות למזכרת  (צילום: איריס לוין)

מול אנדרטה אחרת, תל עפר שבו נערמו שרידי גופות ואפר גופות, נתקלנו בכיתת בית ספר שנעמדה ונשאה תפילה. התפילה נאמרה על ידי המורות והתלמידים בקצב אחיד, בדייקנות, אף אחד אינו סוטה בשבריר שניה מן השני – כולם אומרים אותן מילים ביחד, אותם פסוקים ובאותו ניגון מונוטוני, במשך דקות ארוכות. 
 
 
מוזיאון השלום, הירושימה
נושאים תפילה חרישית מתוזמנת היטב מול הר האפר  (צילום: איריס לוין)
 

הכיפה ששרדה

גן השלום, שבו נמצאות האנדרטאות השונות הסמוכות למוזיאון השלום, מטופח, כדרכם של גנים יפניים, עם גיזום עצים שמאפיין את יפן כולה, ומזכיר מעט עצי בונסאי ענקיים. בשולי הגן, מעבר לכביש, ניתן לראות את כיפת הפצצה (Genbaku dome). זהו מבנה ישן, עטור כיפת מתכת, שנותר בהריסותיו כזכר לחורבן המצוי בלב העיר. מכל מבני הירושימה, זהו המבנה היחיד ששרד את הפצצה; לא נשאר שלם, אבל נותר עומד על תילו. היפנים קיימו דיון ציבורי ארוך ונוקב, אם לשפץ את המבנה או להותיר אותו כזכר לחורבן. בין הסתייגות מן הפצע הפתוח לבין שימורו בכל מחיר, גויס הסכום הנכון ובקרוב יושלם שימורו של הבניין ההרוס. בינתיים ניתן לראותו ולהתפעל ממנו ממרחק סביר לחלוטין.
 
כיפת הפצצה
כיפת הפצצה - עדות אילמת לאסון, המבנה היחידי שנותר עומד על תלו  (צילום: איריס לוין)  





 

הנצחת גיבורי האומה היפנית לדורותיהם – מוזיאונים בטוקיו

אחד המקומות המעניינים עבור חובבי היסטוריה כפייתיים הוא מקדש יסוקוני (Yasukuni Jinja) שבטוקיו, אתר ההנצחה לחיילים שנהרגו למען המולדת מאז "הרסטורציה של מייג'י", כלומר – ההתמערבות של הקיסרות מאז שלהי המאה התשע-עשרה. אפרם של 2.5 מיליון חללי המערכות נאסף במקדש זה, מעין הר הרצל של כדי אפר. בכלל זה מצוי, אגב, אפרם של מנהיגי יפן המיליטנטית - אלו שהנהיגו את פשעי המלחמה משנות השלושים ודרך מלחמת העולם השנייה, אלו שיזמו וביצעו את ההתקפה על פרל הרבור. כולם הגיעו, לבסוף, למקדש זה.
 
צמוד למקדש מצוי מוזיאון יושוקאן (Yushukan) שנועד לפאר ולטפח את זכרם של גיבורי האומה. אולם הדבר החשוב ביותר שמאפיין את מוזיאון המלחמה היפני הוא לא מה שיש בו, אלא מה שאין בו: אין בו שום כיתוב באנגלית. היעלמות הכיתוב באנגלית איננה מקרית, ההיצמדות ליפנית בלבד היא בכוונת מכוון.

מצפייה בסרטים היפניים המוקרנים באולמות השונים, אפשר להבין כיצד יפן מתגוננת כל השנים מפני המונגולים, מפני הרוסים ומפני האמריקאים – כולם רוצים לשלוט בה וליהנות ממנה, ורק עמידתה האיתנה ומלחמות מנע על אדמת סין אפשרו לה להמשיך ולשרוד.

זהו המקום שבו הנרטיב היפני, שמתואר ביפנית, ונועד לאוזן היפנית בלבד, פורח במלוא תפארתו. כאן אפשר למצוא חדר שמנציח את אלפי טייסי הקמיקאזה שצללו לתוך המשחתות האמריקאיות והרגו – כל אחד מהם – מאות מלחים. כאן אפשר גם לראות, לצד פסל של טייס מתאבד, פסל שממחיש דגם של צולל מתאבד עם מוט במבוק ופצצה – רעיון מקורי שצץ לקראת סוף המלחמה ולא הספיקו לממשו.

בתי מלון בטוקיו
כתבה על טיול ביפן שתחילתו בטוקיו
 
מוזיאון השלום, הירושימה   מוזיאון השלום, הירושימה
צולל מתאבד וטייס קמיקאזה - שיטות הלחימה האובדניות של יפן במלה"ע השנייה  (צילום: איריס לוין)

בל נטעה: מעורבותם של אלפי חיילים יפניים בטבח ובאונס, בהתעללות בשבויים ובעריכת ניסויים בבני אדם (בעיקר בחומרי לחימה כימיים) מעולם לא הוכחשה. התוקפנות היפנית, שגררה את ארה"ב למלחמת עולם, היא נתון שאין עליו עוררין. אלא שבניגוד למקרה הגרמני, בית הדין הבינלאומי הצבאי לפשעי מלחמה, שהתכנס בסוף המלחמה, דן במקרים בודדים בלבד. יפן לא נדרשה להביע חרטה על תוקפנותה, וכך יכלה לטפח את מיתוס הקרבנות, ולראות בלוחמיה פטריוטים שנפלו על מזבחה של מלחמת מגן צודקת.
 

כל עם קרוב אצל עצמו, ושום עובדה היסטורית אין בה כדי לפרום את יסודותיו של הנרטיב הלאומי. הנה כי כן, עשרות שנים אחרי המלחמה ההיא, זווית הראייה של היפנים נותרה כאשר הייתה.
 
טוקיו
העיר טוקיו, שכיום היא כרך סואן, סיימה את המלחמה כמגרש ענק של מבנים הרוסים  (צילום: איריס לוין)
 

היום שאחרי המלחמה

פתחנו באדיבות המאפיינת את היפנים ונסיים במילה טובה על אופיו של עם זה. במוזיאון אדו-טוקיו (Edo-Tokyo), שסוקר בצורה רחבה ומעמיקה את תולדות העיר בתקופה שראשיתה ב- 1600 לערך, ועד לימי קיסרות מייג'י וראשיתה של ההתמערבות, מצוי אגף קטן המראה את טוקיו בסוף מלחמת העולם השנייה: מגרש של הרס ועיי חורבות, שאכלס מיליוני חסרי בית ופצועים שקברו, בתוך שנים ספורות, מאות אלפי הרוגים.

אלא שלצד שימור הנרטיב, השכילו היפנים שלא לאפשר לתפיסת הקרבנות לנוון אותם. בתוך פחות מעשרים שנה אחרי האסון שפקד אותם, הם כבר ייצרו את מכונית הסובארו הראשונה, ולצד שימור הנרטיב השונה כל כך ממה שאנו, כחלק מן המערב, לומדים בבתי הספר, הם הקימו את המדינה המצויה כיום במקום הרביעי בדירוג התמ"ג של ה-
CIA. מסתבר שלא רק אנחנו, כאן בארץ חמדת אבות, אלא גם היפנים, ידעו כיצד לקום יום אחרי אסון לאומי כבד ולבנות את ארצם.
 

מידע נוסף

כתבות נוספות






איל לוין
 
אודות הכותב
ד"ר איל לוין - מרצה במחלקה לישראל במזרח התיכון ומדעי המדינה, וראש המחלקה ללימודי הרב תחומי באוניברסיטת אריאל, עמית מחקר במכון כנרת ובמרכז למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת חיפה. בספריו הוא עוסק בממדים הפסיכו-פוליטיים של חוסן לאומי בעת מלחמה. 
כתובת מייל: Eyal1212@gmail.com









מספר צפיות: 1858
1580