שייט על הדנובה:
ספינת נהרות בעמק ואכאו
מאת: תמירה צדקיהו-חסון

לשבת על סיפון ספינת נהרות, לצפות בנוף מרהיב המשתנה ללא הפסקה, לעגון ולסייר בערים ובעיירות עתיקות, לטעום מאכלים ויינות מקומיים. זוהי החוויה המיוחדת בשייט על הדנובה.

לשפת נהר הדנובה, הכנסייה הכחולה של העיירה דורשטיין והמבצר שמעליה (צילום: CC Miroslav Petrask)

במפה - נהר הדנובה והעיירות בהן מבקרים במהלך השייט: מלק, שפיץ, דורנשטיין וקרמס
(להגדלה לחצו על הפינה העליונה)

הפלגות לאנטארקטיקה לחצו לקבלת כל האפשרויות »
הפלגות לארצות הקוטב הצפוני לחצו לקבלת כל האפשרויות »
טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »

מסלול השייט על הדנובה זכור לי משנותיי כמדריכת טיולים. בזמנו, כשראיתי את הספינות השטות בנהר, הסתקרנתי, וידעתי שיגיע היום וגם אני אצטרף לשייט שכזה. והנה הגיע היום, וההפתעה שהייתה לי עלתה על כל הציפיות. מסיפון הספינה, כל אותם מקומות שהכרתי קיבלו זווית שונה, ממד חדש של יופי.

חצר המנזר של מלק, זכור לי היטב משנותיי כמדריכת טיולים (צילום: CC Brook Ward)

מהספינה הנוף נראה שונה

חווית השייט בנהר שונה מחוויית הטיול ברכב. הוא מתוכנן בצורה מאוזנת, יש זמן להנאה משייט רגוע בנופים מרהיבים, עגינות לסיורים באתרי נוף ובסביבה עירונית. יש בו דגש על גסטרונומיה, מאחר ובספינה עובדים שפים מרחבי העולם. לנמרצים שבנוסעים עומד מרכז ספא, עם קיר זכוכית גדול, המאפשר להתאמן בחדר כושר ולשבת בסאונה, כאשר הנוף נשקף מבעד לזכוכית.

שטנו בספינה A Rosa Riva, דרך חברת גורדון טורס הישראלית. המסלול התחיל בפאסאו שבדרום גרמניה ועבר דרך שלוש מדינות וערי בירה: ברטיסלבה שבסלובקיה, בודפשט שבהונגריה, וינה שבאוסטריה וחזרה. בדרך עברנו בעמק ואכאו (Wachau) שבאוסטריה. עבורי היה חלק זה של השייט גולת הכותרת של הטיול. כ-5000 מבנים היסטוריים יש בעמק, שטנו ועינינו כלות: ערים קטנות, כפרים, מטעי הכרמים, מצודות, כנסיות ומנזרים, נושקים לגדות הנהר משני צדדיו. הסיפון היה מלא מפה לפה באנשים שצילמו וצילמו. אין פלא שהציפייה לבקר ולו בחלק מהאתרים והעיירות בדרכנו חזרה, התעצמה.

והנה הגיע יום הטיול בעמק. עם בוקר ירדנו מהספינה, שעגנה בקרמס (Krems). להפתעתי פגשתי חבורת נשים ומשפחה מישראל, שבחרו לטייל על אופניים במסלולים שלאורך נהר הדנובה. אין ספק שטיול באופניים הוא חוויה נפלאה, אך עבור אנשים מבוגרים יותר השייט הוא בחירה מנצחת.
כתבה על רכיבת אופניים לאורך הדנובה | כתבה על רכיבה משפחתית לאורך הדנובה

המנזר של מלק, זווית מרשימה שתראו רק בשייט על הדנובה (צילום: CC 2_Melk_Dagget2)

קרמס - בסיס היציאה לעמק ואכאו

בעיר קרמס (Krems an der Donau), שלגדות נהר הדנובה, נמצא המעגן הגדול בעמק. לכאן מגיעות הספינות ומכאן יוצאים סיורי אופניים, סיורים רגליים, סיורים היסטוריים וסיורי יין. העיר נחשבת לאחד ממרכזי היין החשובים בעמק ואכאו בפרט, ובאוסטריה בכלל. העיר מפורסמת בעיקר בזכות היינות הלבנים המשובחים, שמפיקים מענבים שגדלים במקום.

בקרמס ירדנו גם אנו. לאחר טיול בעיר עלינו על אוטובוס לסיור בעמק. איתנו ירדו מהספינה נוסעים ששכרו אופניים בספינה, עם מדריך, מפה ומים.
בתי מלון בעיר קרמס

בעיירה קרמס נמצא המעגן הגדול ביותר בעמק ואכאו (צילום: תמירה צדקיהו-חסון)

"כל מה שאפשר לעשות ממשמשים", וגם מענבים

אי אפשר לטייל בעמק ואכאו מבלי להיחשף לפן הקולינרי המאפיין אותו, הנשען על תנובת פירותיו וגפניו. תנאי האקלים ששוררים בעמק, מאפשרים לגדל בהצלחה מינים רבים של פירות, עובדה שמשכה אל העמק שבטים קדומים ועמים במשך אלפי שנים.

תקופת האביב ופריחת מטעי המשמש צובעת את חלקו המזרחי של העמק בצבע ורוד. בקיץ, בסוף יולי, בתקופה בה הפרי בשל, נערך פסטיבל משמש הכולל חגיגות ריקודים, יצירות פיסוליות וקישוטי משמש, תהלוכות, וכמובן מגוון מוצרי משמש למכירה. החוגגים והתיירים יכולים ליהנות מתוצרי משמש שונים, החל מליקרים, עוגות וכופתאות מטוגנות, וכלה במרקחות משמש. לא בכדי סיסמת הפסטיבל היא: "כל מה שאפשר לעשות עם משמשים". בהמשך העמק לאורך הנהר, האקלים והאדמה פחות מתאימים למשמש ויותר מתאימים לגפנים, הידועים באיכותם המשובחת בעולם כולו. משני צדי הנהר מטפסים הגפנים על הגבעות בשורות ישרות, גפנים משתרגות בגינות הבתים. בעיר מלק (Melk), באחת החצרות, גדל גפן בן 350 שנים שעודנו מניב פרי, ונראה רענן וחזק.
כתבה על מסלול שייט קסום על נהר הדנובה

גפן בן 350 שנים, משתרג בין גינות הבתים בעיר מלק (צילום: תמירה צדקיהו-חסון)

מלק - מנזר מרהיב מעל עיר עתיקה

על צוק נישא מעל העיר מלק בולט מנזר מלק (Melk Abbey) הגדול והמפואר. למרגלותיו פרושה העיר, המשתרעת לגדות הדנובה. המנזר הוא אמנם מנזר בנדיקטיני מראשית האלף הקודם, אך מבנהו הנוכחי שופץ ועוצב בסגנון תקופת הבארוק, במאה ה-18. בסוף המאה ה-18, הוחרם רכושם של מאות מנזרים ברחבי הקיסרות. יוצאים מן הכלל היו מנזרים שפעלו לטובת הקהילות בתוכן ישבו. מנזר מלק ניצל מהחרמה בהיותו מעורב בקהילה. כמרים מהמנזר כיהנו ועדיין מכהנים בעשרים וחמש הקהילות ברחבי העמק. המנזר מפעיל עד היום בית ספר על יסודי שמשרת את הכפרים והעיירות בסביבה. בבית הספר לומדים כ- 900 בנות ובנים והוא אחד מבתי הספר המבוקשים באזור.

המנזר של מלק משקיף על העיר ומשתקף בנהר (צילום: CC Markus Riedl)

הכניסה למנזר היא דרך חצר גדולה מול חזית הבניין. נכנסים אל המנזר ומגיעים למסדרון הקיסרים, שאורכו 196 מ'. המסדרון מעוטר בתמונותיהם של קיסרי אוסטריה ובראשם, מריה תרזה שביקרה במקום וציינה לשבח את יופיו. נפוליאון בונפרטה אף הוא שהה במקום, יחד עם מפקדתו, ונראה שהשהות שלו בשנת 1805 הייתה כל כך נעימה שהוא חזר למקום בשנית, בשנת 1809.

המרפסת הצופה על העיר מלק, על נהר הדנובה ועל חלק מעמק ואכאו היא נקודת חובה בביקור. ספריית המנזר ידועה בשל אוסף כתבי היד העשיר שלה. כ- 100,000 כרכים מודפסים וכ- 2000 כתבי יד. ברומן הידוע שם הוורד, הסופר אומברטו אקו מכנה את אחד מהגיבורים "אדסון של מלק", כמחווה למנזר ולספרייה המפורסמת.

אריחי המדרחוב, הצבועים בצבעים שונים, מכוונים את המטיילים אל העיר ואל המנזר: מהנהר עד אמצע העיר האריחים כחולים, בצבע מי הדנובה, ומאמצע העיר ועד למנזר - האריחים בצבע זהב, האופייני לצבעי המנזר.
בתי מלון בעיר מלק

מבט מרחובות העיר על המנזר של מלק (צילום: תמירה צדקיהו-חסון)

מנזר מלק, עמק וכאו

מדרגות המנזר של מלק, מאתגרות כל צלם (צילום: CC Shawn Harquailk)

העיר שלמרגלות המנזר

העיר מלק היא עיר עתיקה וציורית. היא קיבלה מעמד של עיר שוק כבר בשנת 1227. בטיול ברחוב הראשי אי אפשר להסיר את העיניים מהבתים מהמאה ה-15. המבנים המרכזיים בעיר הם בית הדואר הישן, כיכר העירייה, מזרקת קולמן, וכנסיית העיר. בתקופת מלחמת העולם השנייה, פעל ליד מלק מחנה עבודה. היה זה אחד ממחנות המשנה של מחנה הריכוז מאוטהאוזן. האתר פתוח בסופי שבוע ואפשר לבקר בו.

העיר מלק במבט מהמנזר המשקיף עליה (צילום: CC The 3B's)

דורנשטיין - פנינת הדנובה

העיר הציורית ביותר בעמק היא דורנשטיין (Dürnstein). היא יושבת על סלע הנושק למימי נהר הדנובה, ברצועה צרה בין הר למים. אנו, שהגענו בשייט, ראינו את העיר והמבצר ממרחקים, אך גם לבאים ברכב נכונה הפתעה, מאחר שהעיר מתגלה בפתאומיות.

העיר שמרה על חומותיה, והתחושה של להיכנס אל העיר ואל סמטאותיה הצרות, היא כמו מסע בזמן לימי הביניים. בחצר המקסימה של בית העירייה, מתקיימות כ- 200 חתונות בשנה. מנהג חביב הוא שזוגות נוהגים לשוב למקום כדי לחגוג ביום השנה לנישואיהם.

לשפת הדנובה, הכנסייה הכחולה של העיירה דורשטיין והמבצר שמעליה (צילום: CC Straße der Kaiser und Könige)

מבצר דורנשטיין המשקיף על הנהר

מעל העיר מתנשא מבצר דורנשטיין, החולש על העיר ועל הנהר. במבט מהנהר לכיוון ההר בולטת החומה המטפסת מהעיר למבצר. המבצר ידוע בעיקר בזכות פרשה היסטורית דרמטית, הקשורה לכליאתו של ריצ'ארד לב הארי מלך אנגליה בין השנים 1192-1193. האירוע החל בימי מסע הצלב השלישי, מסע בו מלכי אירופה הגיעו לעכו. במהלך השהות בעכו התגלעו סכסוכים בין המלכים וכל אחד יצא בחזרה לארצו. לרוע המזל, נטרפה ספינתו של ריצ'ארד לב הארי בים האדריאטי, והוא החל עושה את דרכו ברגל בעילום שם, דרך אוסטריה. ריצ'ארד לב הארי אמנם היה גיבור, אבל מספיק טיפש כדי לא להבין שמי שרוצה להסתובב בעילום שם, חייב ללכת בבגדים פשוטים ולא טבעות יקרות שעוררו תשומת לב וחשד. באחת מעצירותיו בפונדק ליד וינה, הוא נעצר ונשלח לכלא במבצר דורנשטיין. על פי האגדה, בלונדל משרתו הנאמן, תר אחר אדונו, ובכל מבצר באזור, שר שיר שרק הוא ידע, שהיה אהוב על המלך. כאן קרה הנס: אדונו ששמע את השורה הראשונה, פצח במענה בשירה של השורה השנייה. במשא ומתן לשחרור המלך תמורת כופר, יהודי אנגליה היו שותפים נכבדים באיסוף הסכום הנדרש. המלך שב לארצו ובכספי הכופר פותחה העיר ויינר נוישטט (Wiener Neustadt).

אל המבצר אפשר לטפס ברגל בשביל הנקרא (בשם המקורי) שביל ריצ'ארד לב הארי. לא רק המצודה, כי אם גם שניים ממלונות העיר נקראו על שמות גיבורי הפרשה: האחד – מלון ריצ'ארד לב הארי (Hotel Richard Löwenherz), והשני – מלון בלונדל (Sanger Blondel) על שם משרתו הנאמן. המלון הנקרא של שם המלך הוא כמובן יוקרתי יותר מהמלון הנקרא על שם משרתו.
בתי מלון נוספים בדורנשטיין

מבט ממבצר דורנשטיין לעבר העיירה, ריצ'רד לב הארי נכלא כאן לתקופה קצרה (צילום: CC Miroslav Petrasko)

מלון מומלץ בעיירה דורנשטיין, לאורך הדנובה, אוסטריה

מלון ריצ'ארד לובנהרץ במרכז העיירה דורנשטיין על גדות נהר הדנובה,
נקרא על שמו של המלך ריצ'רד לב הארי, עם ניחוח היסטורי ומסעדה מצוינת
(צילום: Hotel Richard Löwenherz)

העיר שפיץ - יין ובתים עתיקים

העיר שפיץ (Spitz) ידועה בכתובים כבר משנת 830, היא צרה וארוכה, ורחובה הראשי מקביל לדנובה. היין ובתי היין, כמו גם הכרמים שמסביב, משווים לעיר ארשת נינוחה ושמחה. הכיכר המרכזית היא לב העיר. לשם מתנקזים הרחובות העיקריים והיא אזור ההתכנסות של המקומיים. לצד הכנסייה, מהמאה ה-15, הצופה על הכיכר, ניצבים בתים צבעוניים במגוון סגנונות, בתי קפה ומזרקה. כדי להשלים את התמונה הפסטורלית, מעל לכל אלה מתנשאים שרידי טירת הינטרהאוס.

הגבעה שבפאתי העיר מכונה: גבעת 1000 הדליים, בשל הכמות הרבה של הענבים הגדלים והנבצרים בה.

העיר שפיץ, שטחים נרחבים בעמק ואכאו מכוסים בכרמים (צילום: CC Naval S)

להיפרד מעמק ואכאו

בצהרי היום שבנו לספינה, העוגן הורם, ואנו יצאנו לדרך, לסיום הטיול. עוד ארוחת צהריים, עוד ארוחת ערב, מעבר בתאי שייט נוספים בנהר ומסיבת פרידה מהצוות שכה פינק אותנו. מחלונות החדר עוד ראינו אורות רחוקים, ובלב כבר התחלתי לתכנן את השייט הבא.

אודות הכותבת

תמירה צדקיהו-חסון ז"ל, הייתה בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים הייתה גם מדריכת טיולים במקביל לעבודתה, וכתבה רבות על טיוליה, בעיקר לאתר ומגזין GoTravel ולמגזין טבע הדברים.

לקריאת כתבות נוספות של תמירה