קניה – השמורה הימית של איי הדרום
מאת: לילי אנג'ל
בדרום קניה, על גבול טנזניה, נמצאים איים קסומים. אפשר לשנרקל בהם, לצפות בדולפיני בר, לצלול עם צבים ולנוח על אי שהוא כולו חוף זהוב, בלב האוקיינוס ההודי.
גן אלמוגים עתיקים וענקיים, מוקפים בעצי מנגרוב, בשמורה הימית שבדרום קניה (צילום: לילי אנג'ל)
מפת האזור: קניה וטנזניה הסמוכה לה. השמורה הימית של קיסיטה (A), מול העיירה שימוני (B)
להגדלה לחצו על הפינה העליונה
שער הכניסה לשמורה הימית
בחוף הדרומי של קניה ישנה עיירה קטנה, שימוני ( Shimoni ) שמה, והיא מרוחקת כ- 20 ק"מ מגבול טנזניה . פירוש השם שימוני בסוואהילית הוא מערה. במקום אכן יש מערות טבעיות, בהן החזיקו סוחרי העבדים את הילידים שהיו אמורים להישלח אל מעבר לים. ניתן לקבל סיור מודרך ממדריך מקומי. חלק מהטיולים לפארק הימי ( Kisite-Mpunguti Marine Park ) כוללים גם ביקור במערה. המערה טבעית ודי גדולה, חיים בה עטלפים ויש בה מעט נטיפים. אורכה כ- 5 ק"מ, אבל לאורך השנים הדרך נחסמה וכיום ניתן לבקר בכניסה הראשית ובשני חדרים בלבד. הביקור במערה לימד אותנו שיעור על סחר העבדים ממזרח קניה אל מדינות ערב, דרך האי זנזיבר , השוכן מעט דרומה אל מול חופי טנזניה.
כתבה על טיולי הרפתקה בטנזניה
על השמורה והפארק הימי
מטה הפארק הימי ממוקם בעיירה שימוני. כאן רוכשים את כרטיסי הכניסה לפארק במחיר של כ-25 דולר למבוגר. הפארק מנוהל על ידי רשות השמורות של קניה. בשמורה תפגשו דולפינים, צבים, דגים טרופיים ואלמוגים. העונה הטובה ביותר לבקר בשמורה היא בין יולי לאוקטובר, אז עוברים בשמורה לווייתנים גדולי סנפיר.
הפארק כולל שלושה איים קסומים: קיסיטה ( Kisite ), מופונגוטי עליון ומופונגוטי תחתון ( Mpunguti Islands ). במופונגוטי התחתון מותר לעשות קמפינג, יש שירותים וביתן של שומרים, אבל צריך להביא אוהל וציוד באופן עצמאי. האי קיסיטה המרוחק יותר, מוקף שונית אלמוגים ולצדו רצועת חוף המתכסה במים בזמן גאות וצצה בזמן השפל.
השמורה הימית נחלקת לשני חלקים: באיזור הקרוב לאי וואסיני ( Wasini ) מאפשרים לתושבי האי לדוג באמצעיים בלתי מסחריים. אזור האי קיסטה הוא בשימור גבוה יותר ובו אסור לדוג או לגעת באלמוגים, אך מותר לצלול או לשנרקל.
צב ים שוחה להנאתו (ולהנאת הצוללים) בשמורה הימית שבדרום קניה (צילום: לילי אנג'ל)
שייט בסירות מסורתיות
ההגעה והיציאה מהשמורה היא בסירה המסורתית דאו. מדובר במפרשית גדולה עשויה מעץ, היכולה לשאת בין 12-30 איש. בעבר נהגו להפליג בה עד להודו. בנוסף למפרש, הסירה מצוידת גם במנוע. בדרך כל, בדרך הלוך לשמורה, שטים עם המנוע, ובדרך חזור - עם המפרש. כמובן שהכל תלוי ברוח ובגובה הגלים. ברוב הסירות הקפטן והצוות מבני המקום. הם מאוד מנוסים ומכירים היטב את הים ואת הסירה. בחלק מהסירות מקבלים קפה, כיבוד והסבר על האזור.
מומלץ להזמין את ההפלגה מחברה מוכרת, כדי להבטיח שאתם שטים בסירה שמתוחזקת היטב ומתופעלת על ידי צוות מקצועי.
אפשרויות לינה בקניה
סירת דאו מסורתית ועליה מטיילים מגיעה לחוף השמורה (צילום: לילי אנג'ל)
החוויה מתחילה בדרך לשמורה
שטנו בין היבשה לבין האי, הים היה רגוע והנוף מהפנט. השייט ארך כשעה וחלף על פני שני איונים קטנים נוספים. בין שני האיים קטנים קפצו להם כ- 20 דולפינים, לצערי אסור היה לרדת למים ולשחות איתם, אך בהמשך עוד יהיו הזדמנויות לפגוש בהם, במהלך השנרקול בשמורה.
מנוחה קלה, פירות טרופיים ואנחנו ממשיכים לשוט לאי גדול בשם וואסיני. לשמחתי הרבה, הרמנו כעת מפרש. אין כמו שייט עם מפרש שקט, כשמסביבנו רק איים וכחול של ים. מרחוק אפשר היה לראות את עצי המנגרוב מסביב לאיים. עצים מיוחדים אלו צומחים בתוך מים מלוחים. מעל לראשנו חגו ציפורים רבות ומתחתנו, התמזל מזלנו וראינו את הדגים המעופפים, קופצים מחוץ למים. חוויה מרגשת.
כתבה על ספארי בשמורות דרום קניה
האורחים הנכבדים שמלווים את הספינות הנכנסות לשמורה (צילום: לילי אנג'ל)
לשנרקל ולצלול בשמורה הימית
בשמורה ניתן לשנרקל או לצלול. אתרי הצלילה הם רדודים ואטרקטיביים. השנרקול אורך כשעתיים. לצוללים שבינינו מומלץ לצלול כשעה או כ- 45 דקות ולאחר מכן להצטרף לקבוצה לשנירקול. בשמורה יש אלמוגים ענקיים וכ-250 מיני דגים, צבעוניים וענקיים, ומבחר הדגים שראינו היה עצום: שושנון, דג נפוליאון, נצרנים, זהרונים, מחבטנים ועוד. בשמורה ישנם שלושה מיני דולפינים וצבי ים ירוקים שחולפים על פנינו מדי פעם.
במהלך השנירקול מומלץ להיצמד למדריך ולהקשיב להוראותיו. המדריך יודע להראות היכן מתחבאים הלובסטר והתמנון, שספק אם הייתם מגלים אותם לבד.
כתבות על ספארי צלילה ביעדים נוספים בעולם
מדריכי הצלילה המקומיים מסבירי פנים ומקצועיים (צילום: לילי אנג'ל)
האי וואסיני – הצצה לעולם שמאחורי הקלעים
האי וואסיני, מאוכלס בשני כפרים מרכזיים ופופולרי בשל קרבתו לשמורה הימית. עוד הוא ידוע בתושביו, המכונסים בעצמם, שעד לפני דור נהגו להתחתן רק בתוך המשפחה. בכפר וואסיני, ששמו כשם האי, גרים כ- 1500 תושבים בלבד. אין בכפר מים זורמים או חשמל. אורך האי כ- 7 ק"מ ורוחבו 2 ק"מ. בתוך האי התושבים הולכים ברגל, מפני שאין הם מחזיקים במכוניות ובאי לא קיימת תשתית מתאימה לרכב. סירות מקומיות חוצות את הדרך אל היבשה המרכזית, מספר פעמים ביום. באי יש בית ספר יסודי ומרפאה.
מרתק ללמוד על התרבות של תושבי האי. על פי המסורת, הגברים באי יכולים לשאת עד 4 נשים, אך כל אישה תעמוד על כך שיהיה לה גם בית משלה, כך שהגבר צריך לחשוב טוב טוב לפני שהוא מחליט לשאת אישה נוספת... בנוסף, ישנן עבודות שנשים לא יסכימו לעשות בשום פנים ואופן, כמו ניקוי סרטנים. זוהי מבחינתן עבודה גברית. כביסה לעומת זאת, הן יסכימו לעשות, אך מקובל שגם הגברים עוזרים במטלה זו. כדי לנוח מהמטלות הרבות שנדרשות מהם, יש לגברים מועדון כדורגל, עם גנרטור וצלחת לווין. מדהים לראות עד כמה הם מעודכנים בכדורגל עולמי.
באי ישנן מספר מסעדות, שכולן מציעות תפריט דומה. התפריט משלב פירות ים, דגים ומאכלים סווהיליים מסורתיים. לחלק מהמסעדות נוף מרהיב. כדאי לוודא שהמסעדה שאתם מזמינים בה מקום, צופה לים ולא נמצאת בפנים האי. ניתן לבחור בין פירות ים הכוללים דגים וסרטנים, תפריט צמחוני או עוף. רמת התפריט הצמחוני והעוף נמוכה בחלק מהמסעדות. אני ממליצה בחום על שתי מסעדות באי: הבית של פסאול – אוכל מקומי באווירה ביתית עם נוף לים, והמסעדה של מסעוד - אוכל סוואהילי איכותי עם סרטנים טריים.
כתבה על האיים של מזרח אפריקה
כשאוכלים עם נוף כזה, האוכל הוא לא העיקר... (צילום: לילי אנג'ל)
גן האלמוגים וטיילת העץ של קבוצת הנשים
הנשים באי אינן מורשות לעבוד בחוץ על הסירות וממעטות לעבוד במסעדות. הן חיפשו לעצמן מקור הכנסה עצמאי וכך הקימו עמותת נשים, שדואגת לנראות של האי ולטיפוחו. העמותה בנתה טיילת מעץ, שאורכה כ- 500 מטר. ההליכה בטיילת היא קסומה במיוחד בשעת הגיאות בה המים גבוהים. הטיילת מוקפת בסלעי אלמוג עתיקים בני אלפי שנים ולידם עצי מנגרוב ירוקים, הצומחים במים מלוחים ונמצאים באזורים בהם יש גאות ושפל. העצים מהווים חיץ בין היבשה לבין האוקיינוס. רוגע וקסם היו שני הדברים היחידים שיכולתי לחשוב עליהם בביקורי במקום.
הטיילת העוברת בגן האלמוגים מנוהלת על ידי עמותת הנשים. דמי הכניסה לגן האלמוגים כמו דמי הכניסה למערה מיועדים לשימור האתרים ולסיוע לקהילה. בכסף משלמים שכר לימוד לילדים עם ציונים גבוהים, קונים תרופות למרפאה, משלמים לגננות ועוד. רבים מהתיירים רוצים, בתום לב, לחלק ממתקים לילדים או מחברות וספרים. נתינה זו מזיקה יותר מאשר מועילה, במעשה זה מלמדים את הילדים לבקש תרומות. אם רוצים לעזור באמת, ניתן לתרום לאחד מהפרויקטים או לחלופין לתת טיפ גבוה אם קיבלתם שירות טוב.
הטיילת היפהפייה שהקימה קבוצת הנשים באי (צילום: לילי אנג'ל)
כיצד מגיעים לאיי דרום קניה?
כדי להגיע לאיים הדרומיים של קניה , יש לנסוע כשעתיים מעיר הנמל מומבסה ( Mombasa ). מטיילים עצמאיים יכולים לשכור רכב, אך אני בחרתי להתפנק עם הסעה לתיירים. הדרך די מעייפת, יש לומר. מומבסה שוכנת על אי, שבחלקו הדרומי אין גשר אלא רק מעבורת, איתה שטנו 20 דקות. למגיעים מכיוון טנזניה האיים נמצאים כחצי שעה נסיעה מהגבול. בנוסף, כל אוטובוס הנוסע מדאר א-סאלם למומבסה עושה עצירה באמצע הדרך, סמוך לשמורה. אפשר לרדת שם וכשמסיימים לעלות על אוטובוס המשך למומבסה או חזרה.
למטיילים בצפון קניה, יש טיסות ישירות מניירובי, או מסאי מארה המגיעות לדיאני ומשם הנסיעה לאי אורכת כ- 45 דקות.
כשאתם מגיעים לשמורת הטבע הקסומה של קיסיטה, אתם מוזמנים להירגע, להשתלב עם הטבע ללא מפריע, לנשום עמוק ולהתרשם מיופי הבריאה. כמובן שדלת ביתי פתוחה בפניכם ואתם מוזמנים גם לקפה, בין שנירקול לצלילה.
כתבות נוספות
כתבה על טיולי הרפתקה בטנזניה
השמורה הימית נחלקת לשני חלקים: באיזור הקרוב לאי וואסיני (
צב ים שוחה להנאתו (ולהנאת הצוללים) בשמורה הימית שבדרום קניה (צילום: לילי אנג'ל)
שייט בסירות מסורתיות
ההגעה והיציאה מהשמורה היא בסירה המסורתית דאו. מדובר במפרשית גדולה עשויה מעץ, היכולה לשאת בין 12-30 איש. בעבר נהגו להפליג בה עד להודו. בנוסף למפרש, הסירה מצוידת גם במנוע. בדרך כל, בדרך הלוך לשמורה, שטים עם המנוע, ובדרך חזור - עם המפרש. כמובן שהכל תלוי ברוח ובגובה הגלים. ברוב הסירות הקפטן והצוות מבני המקום. הם מאוד מנוסים ומכירים היטב את הים ואת הסירה. בחלק מהסירות מקבלים קפה, כיבוד והסבר על האזור.
מומלץ להזמין את ההפלגה מחברה מוכרת, כדי להבטיח שאתם שטים בסירה שמתוחזקת היטב ומתופעלת על ידי צוות מקצועי.
אפשרויות לינה בקניה
סירת דאו מסורתית ועליה מטיילים מגיעה לחוף השמורה (צילום: לילי אנג'ל)
החוויה מתחילה בדרך לשמורה
שטנו בין היבשה לבין האי, הים היה רגוע והנוף מהפנט. השייט ארך כשעה וחלף על פני שני איונים קטנים נוספים. בין שני האיים קטנים קפצו להם כ- 20 דולפינים, לצערי אסור היה לרדת למים ולשחות איתם, אך בהמשך עוד יהיו הזדמנויות לפגוש בהם, במהלך השנרקול בשמורה.
מנוחה קלה, פירות טרופיים ואנחנו ממשיכים לשוט לאי גדול בשם וואסיני. לשמחתי הרבה, הרמנו כעת מפרש. אין כמו שייט עם מפרש שקט, כשמסביבנו רק איים וכחול של ים. מרחוק אפשר היה לראות את עצי המנגרוב מסביב לאיים. עצים מיוחדים אלו צומחים בתוך מים מלוחים. מעל לראשנו חגו ציפורים רבות ומתחתנו, התמזל מזלנו וראינו את הדגים המעופפים, קופצים מחוץ למים. חוויה מרגשת.
כתבה על ספארי בשמורות דרום קניה
האורחים הנכבדים שמלווים את הספינות הנכנסות לשמורה (צילום: לילי אנג'ל)
לשנרקל ולצלול בשמורה הימית
בשמורה ניתן לשנרקל או לצלול. אתרי הצלילה הם רדודים ואטרקטיביים. השנרקול אורך כשעתיים. לצוללים שבינינו מומלץ לצלול כשעה או כ- 45 דקות ולאחר מכן להצטרף לקבוצה לשנירקול. בשמורה יש אלמוגים ענקיים וכ-250 מיני דגים, צבעוניים וענקיים, ומבחר הדגים שראינו היה עצום: שושנון, דג נפוליאון, נצרנים, זהרונים, מחבטנים ועוד. בשמורה ישנם שלושה מיני דולפינים וצבי ים ירוקים שחולפים על פנינו מדי פעם.
במהלך השנירקול מומלץ להיצמד למדריך ולהקשיב להוראותיו. המדריך יודע להראות היכן מתחבאים הלובסטר והתמנון, שספק אם הייתם מגלים אותם לבד.
כתבות על ספארי צלילה ביעדים נוספים בעולם
מדריכי הצלילה המקומיים מסבירי פנים ומקצועיים (צילום: לילי אנג'ל)
האי וואסיני – הצצה לעולם שמאחורי הקלעים
האי וואסיני, מאוכלס בשני כפרים מרכזיים ופופולרי בשל קרבתו לשמורה הימית. עוד הוא ידוע בתושביו, המכונסים בעצמם, שעד לפני דור נהגו להתחתן רק בתוך המשפחה. בכפר וואסיני, ששמו כשם האי, גרים כ- 1500 תושבים בלבד. אין בכפר מים זורמים או חשמל. אורך האי כ- 7 ק"מ ורוחבו 2 ק"מ. בתוך האי התושבים הולכים ברגל, מפני שאין הם מחזיקים במכוניות ובאי לא קיימת תשתית מתאימה לרכב. סירות מקומיות חוצות את הדרך אל היבשה המרכזית, מספר פעמים ביום. באי יש בית ספר יסודי ומרפאה.
מרתק ללמוד על התרבות של תושבי האי. על פי המסורת, הגברים באי יכולים לשאת עד 4 נשים, אך כל אישה תעמוד על כך שיהיה לה גם בית משלה, כך שהגבר צריך לחשוב טוב טוב לפני שהוא מחליט לשאת אישה נוספת... בנוסף, ישנן עבודות שנשים לא יסכימו לעשות בשום פנים ואופן, כמו ניקוי סרטנים. זוהי מבחינתן עבודה גברית. כביסה לעומת זאת, הן יסכימו לעשות, אך מקובל שגם הגברים עוזרים במטלה זו. כדי לנוח מהמטלות הרבות שנדרשות מהם, יש לגברים מועדון כדורגל, עם גנרטור וצלחת לווין. מדהים לראות עד כמה הם מעודכנים בכדורגל עולמי.
באי ישנן מספר מסעדות, שכולן מציעות תפריט דומה. התפריט משלב פירות ים, דגים ומאכלים סווהיליים מסורתיים. לחלק מהמסעדות נוף מרהיב. כדאי לוודא שהמסעדה שאתם מזמינים בה מקום, צופה לים ולא נמצאת בפנים האי. ניתן לבחור בין פירות ים הכוללים דגים וסרטנים, תפריט צמחוני או עוף. רמת התפריט הצמחוני והעוף נמוכה בחלק מהמסעדות. אני ממליצה בחום על שתי מסעדות באי: הבית של פסאול – אוכל מקומי באווירה ביתית עם נוף לים, והמסעדה של מסעוד - אוכל סוואהילי איכותי עם סרטנים טריים.
כתבה על האיים של מזרח אפריקה
כשאוכלים עם נוף כזה, האוכל הוא לא העיקר... (צילום: לילי אנג'ל)
גן האלמוגים וטיילת העץ של קבוצת הנשים
הנשים באי אינן מורשות לעבוד בחוץ על הסירות וממעטות לעבוד במסעדות. הן חיפשו לעצמן מקור הכנסה עצמאי וכך הקימו עמותת נשים, שדואגת לנראות של האי ולטיפוחו. העמותה בנתה טיילת מעץ, שאורכה כ- 500 מטר. ההליכה בטיילת היא קסומה במיוחד בשעת הגיאות בה המים גבוהים. הטיילת מוקפת בסלעי אלמוג עתיקים בני אלפי שנים ולידם עצי מנגרוב ירוקים, הצומחים במים מלוחים ונמצאים באזורים בהם יש גאות ושפל. העצים מהווים חיץ בין היבשה לבין האוקיינוס. רוגע וקסם היו שני הדברים היחידים שיכולתי לחשוב עליהם בביקורי במקום.
הטיילת העוברת בגן האלמוגים מנוהלת על ידי עמותת הנשים. דמי הכניסה לגן האלמוגים כמו דמי הכניסה למערה מיועדים לשימור האתרים ולסיוע לקהילה. בכסף משלמים שכר לימוד לילדים עם ציונים גבוהים, קונים תרופות למרפאה, משלמים לגננות ועוד. רבים מהתיירים רוצים, בתום לב, לחלק ממתקים לילדים או מחברות וספרים. נתינה זו מזיקה יותר מאשר מועילה, במעשה זה מלמדים את הילדים לבקש תרומות. אם רוצים לעזור באמת, ניתן לתרום לאחד מהפרויקטים או לחלופין לתת טיפ גבוה אם קיבלתם שירות טוב.
הטיילת היפהפייה שהקימה קבוצת הנשים באי (צילום: לילי אנג'ל)
כיצד מגיעים לאיי דרום קניה?
כדי להגיע לאיים הדרומיים של קניה , יש לנסוע כשעתיים מעיר הנמל מומבסה ( Mombasa ). מטיילים עצמאיים יכולים לשכור רכב, אך אני בחרתי להתפנק עם הסעה לתיירים. הדרך די מעייפת, יש לומר. מומבסה שוכנת על אי, שבחלקו הדרומי אין גשר אלא רק מעבורת, איתה שטנו 20 דקות. למגיעים מכיוון טנזניה האיים נמצאים כחצי שעה נסיעה מהגבול. בנוסף, כל אוטובוס הנוסע מדאר א-סאלם למומבסה עושה עצירה באמצע הדרך, סמוך לשמורה. אפשר לרדת שם וכשמסיימים לעלות על אוטובוס המשך למומבסה או חזרה.
למטיילים בצפון קניה, יש טיסות ישירות מניירובי, או מסאי מארה המגיעות לדיאני ומשם הנסיעה לאי אורכת כ- 45 דקות.
כשאתם מגיעים לשמורת הטבע הקסומה של קיסיטה, אתם מוזמנים להירגע, להשתלב עם הטבע ללא מפריע, לנשום עמוק ולהתרשם מיופי הבריאה. כמובן שדלת ביתי פתוחה בפניכם ואתם מוזמנים גם לקפה, בין שנירקול לצלילה.
כתבות נוספות
אפשרויות לינה בקניה
סירת דאו מסורתית ועליה מטיילים מגיעה לחוף השמורה (צילום: לילי אנג'ל)
כתבה על ספארי בשמורות דרום קניה
האורחים הנכבדים שמלווים את הספינות הנכנסות לשמורה
לשנרקל ולצלול בשמורה הימית
בשמורה ניתן לשנרקל או לצלול. אתרי הצלילה הם רדודים ואטרקטיביים. השנרקול אורך כשעתיים. לצוללים שבינינו מומלץ לצלול כשעה או כ- 45 דקות ולאחר מכן להצטרף לקבוצה לשנירקול. בשמורה יש אלמוגים ענקיים וכ-250 מיני דגים, צבעוניים וענקיים, ומבחר הדגים שראינו היה עצום: שושנון, דג נפוליאון, נצרנים, זהרונים, מחבטנים ועוד. בשמורה ישנם שלושה מיני דולפינים וצבי ים ירוקים שחולפים על פנינו מדי פעם.
במהלך השנירקול מומלץ להיצמד למדריך ולהקשיב להוראותיו. המדריך יודע להראות היכן מתחבאים הלובסטר והתמנון, שספק אם הייתם מגלים אותם לבד.
כתבות על ספארי צלילה ביעדים נוספים בעולם
מדריכי הצלילה המקומיים מסבירי פנים ומקצועיים (צילום: לילי אנג'ל)
האי וואסיני – הצצה לעולם שמאחורי הקלעים
האי וואסיני, מאוכלס בשני כפרים מרכזיים ופופולרי בשל קרבתו לשמורה הימית. עוד הוא ידוע בתושביו, המכונסים בעצמם, שעד לפני דור נהגו להתחתן רק בתוך המשפחה. בכפר וואסיני, ששמו כשם האי, גרים כ- 1500 תושבים בלבד. אין בכפר מים זורמים או חשמל. אורך האי כ- 7 ק"מ ורוחבו 2 ק"מ. בתוך האי התושבים הולכים ברגל, מפני שאין הם מחזיקים במכוניות ובאי לא קיימת תשתית מתאימה לרכב. סירות מקומיות חוצות את הדרך אל היבשה המרכזית, מספר פעמים ביום. באי יש בית ספר יסודי ומרפאה.
מרתק ללמוד על התרבות של תושבי האי. על פי המסורת, הגברים באי יכולים לשאת עד 4 נשים, אך כל אישה תעמוד על כך שיהיה לה גם בית משלה, כך שהגבר צריך לחשוב טוב טוב לפני שהוא מחליט לשאת אישה נוספת... בנוסף, ישנן עבודות שנשים לא יסכימו לעשות בשום פנים ואופן, כמו ניקוי סרטנים. זוהי מבחינתן עבודה גברית. כביסה לעומת זאת, הן יסכימו לעשות, אך מקובל שגם הגברים עוזרים במטלה זו. כדי לנוח מהמטלות הרבות שנדרשות מהם, יש לגברים מועדון כדורגל, עם גנרטור וצלחת לווין. מדהים לראות עד כמה הם מעודכנים בכדורגל עולמי.
באי ישנן מספר מסעדות, שכולן מציעות תפריט דומה. התפריט משלב פירות ים, דגים ומאכלים סווהיליים מסורתיים. לחלק מהמסעדות נוף מרהיב. כדאי לוודא שהמסעדה שאתם מזמינים בה מקום, צופה לים ולא נמצאת בפנים האי. ניתן לבחור בין פירות ים הכוללים דגים וסרטנים, תפריט צמחוני או עוף. רמת התפריט הצמחוני והעוף נמוכה בחלק מהמסעדות. אני ממליצה בחום על שתי מסעדות באי: הבית של פסאול – אוכל מקומי באווירה ביתית עם נוף לים, והמסעדה של מסעוד - אוכל סוואהילי איכותי עם סרטנים טריים.
כתבה על האיים של מזרח אפריקה
כשאוכלים עם נוף כזה, האוכל הוא לא העיקר... (צילום: לילי אנג'ל)
גן האלמוגים וטיילת העץ של קבוצת הנשים
הנשים באי אינן מורשות לעבוד בחוץ על הסירות וממעטות לעבוד במסעדות. הן חיפשו לעצמן מקור הכנסה עצמאי וכך הקימו עמותת נשים, שדואגת לנראות של האי ולטיפוחו. העמותה בנתה טיילת מעץ, שאורכה כ- 500 מטר. ההליכה בטיילת היא קסומה במיוחד בשעת הגיאות בה המים גבוהים. הטיילת מוקפת בסלעי אלמוג עתיקים בני אלפי שנים ולידם עצי מנגרוב ירוקים, הצומחים במים מלוחים ונמצאים באזורים בהם יש גאות ושפל. העצים מהווים חיץ בין היבשה לבין האוקיינוס. רוגע וקסם היו שני הדברים היחידים שיכולתי לחשוב עליהם בביקורי במקום.
הטיילת העוברת בגן האלמוגים מנוהלת על ידי עמותת הנשים. דמי הכניסה לגן האלמוגים כמו דמי הכניסה למערה מיועדים לשימור האתרים ולסיוע לקהילה. בכסף משלמים שכר לימוד לילדים עם ציונים גבוהים, קונים תרופות למרפאה, משלמים לגננות ועוד. רבים מהתיירים רוצים, בתום לב, לחלק ממתקים לילדים או מחברות וספרים. נתינה זו מזיקה יותר מאשר מועילה, במעשה זה מלמדים את הילדים לבקש תרומות. אם רוצים לעזור באמת, ניתן לתרום לאחד מהפרויקטים או לחלופין לתת טיפ גבוה אם קיבלתם שירות טוב.
הטיילת היפהפייה שהקימה קבוצת הנשים באי (צילום: לילי אנג'ל)
כיצד מגיעים לאיי דרום קניה?
כדי להגיע לאיים הדרומיים של קניה , יש לנסוע כשעתיים מעיר הנמל מומבסה ( Mombasa ). מטיילים עצמאיים יכולים לשכור רכב, אך אני בחרתי להתפנק עם הסעה לתיירים. הדרך די מעייפת, יש לומר. מומבסה שוכנת על אי, שבחלקו הדרומי אין גשר אלא רק מעבורת, איתה שטנו 20 דקות. למגיעים מכיוון טנזניה האיים נמצאים כחצי שעה נסיעה מהגבול. בנוסף, כל אוטובוס הנוסע מדאר א-סאלם למומבסה עושה עצירה באמצע הדרך, סמוך לשמורה. אפשר לרדת שם וכשמסיימים לעלות על אוטובוס המשך למומבסה או חזרה.
למטיילים בצפון קניה, יש טיסות ישירות מניירובי, או מסאי מארה המגיעות לדיאני ומשם הנסיעה לאי אורכת כ- 45 דקות.
כשאתם מגיעים לשמורת הטבע הקסומה של קיסיטה, אתם מוזמנים להירגע, להשתלב עם הטבע ללא מפריע, לנשום עמוק ולהתרשם מיופי הבריאה. כמובן שדלת ביתי פתוחה בפניכם ואתם מוזמנים גם לקפה, בין שנירקול לצלילה.
כתבות נוספות
במהלך השנירקול מומלץ להיצמד למדריך ולהקשיב להוראותיו. המדריך יודע להראות היכן מתחבאים הלובסטר והתמנון, שספק אם הייתם מגלים אותם לבד.
כתבות על ספארי צלילה ביעדים נוספים בעולם
מדריכי הצלילה המקומיים מסבירי פנים ומקצועיים
מרתק ללמוד על התרבות של תושבי האי. על פי המסורת, הגברים באי יכולים לשאת עד 4 נשים, אך כל אישה תעמוד על כך שיהיה לה גם בית משלה, כך שהגבר צריך לחשוב טוב טוב לפני שהוא מחליט לשאת אישה נוספת... בנוסף, ישנן עבודות שנשים לא יסכימו לעשות בשום פנים ואופן, כמו ניקוי סרטנים. זוהי מבחינתן עבודה גברית. כביסה לעומת זאת, הן יסכימו לעשות, אך מקובל שגם הגברים עוזרים במטלה זו. כדי לנוח מהמטלות הרבות שנדרשות מהם, יש לגברים מועדון כדורגל, עם גנרטור וצלחת לווין. מדהים לראות עד כמה הם מעודכנים בכדורגל עולמי.
כתבה על האיים של מזרח אפריקה
כשאוכלים עם נוף כזה, האוכל הוא לא העיקר...
גן האלמוגים וטיילת העץ של קבוצת הנשים
הנשים באי אינן מורשות לעבוד בחוץ על הסירות וממעטות לעבוד במסעדות. הן חיפשו לעצמן מקור הכנסה עצמאי וכך הקימו עמותת נשים, שדואגת לנראות של האי ולטיפוחו. העמותה בנתה טיילת מעץ, שאורכה כ- 500 מטר. ההליכה בטיילת היא קסומה במיוחד בשעת הגיאות בה המים גבוהים. הטיילת מוקפת בסלעי אלמוג עתיקים בני אלפי שנים ולידם עצי מנגרוב ירוקים, הצומחים במים מלוחים ונמצאים באזורים בהם יש גאות ושפל. העצים מהווים חיץ בין היבשה לבין האוקיינוס. רוגע וקסם היו שני הדברים היחידים שיכולתי לחשוב עליהם בביקורי במקום.
הטיילת העוברת בגן האלמוגים מנוהלת על ידי עמותת הנשים. דמי הכניסה לגן האלמוגים כמו דמי הכניסה למערה מיועדים לשימור האתרים ולסיוע לקהילה. בכסף משלמים שכר לימוד לילדים עם ציונים גבוהים, קונים תרופות למרפאה, משלמים לגננות ועוד. רבים מהתיירים רוצים, בתום לב, לחלק ממתקים לילדים או מחברות וספרים. נתינה זו מזיקה יותר מאשר מועילה, במעשה זה מלמדים את הילדים לבקש תרומות. אם רוצים לעזור באמת, ניתן לתרום לאחד מהפרויקטים או לחלופין לתת טיפ גבוה אם קיבלתם שירות טוב.
הטיילת היפהפייה שהקימה קבוצת הנשים באי (צילום: לילי אנג'ל)
כיצד מגיעים לאיי דרום קניה?
כדי להגיע לאיים הדרומיים של קניה , יש לנסוע כשעתיים מעיר הנמל מומבסה ( Mombasa ). מטיילים עצמאיים יכולים לשכור רכב, אך אני בחרתי להתפנק עם הסעה לתיירים. הדרך די מעייפת, יש לומר. מומבסה שוכנת על אי, שבחלקו הדרומי אין גשר אלא רק מעבורת, איתה שטנו 20 דקות. למגיעים מכיוון טנזניה האיים נמצאים כחצי שעה נסיעה מהגבול. בנוסף, כל אוטובוס הנוסע מדאר א-סאלם למומבסה עושה עצירה באמצע הדרך, סמוך לשמורה. אפשר לרדת שם וכשמסיימים לעלות על אוטובוס המשך למומבסה או חזרה.
למטיילים בצפון קניה, יש טיסות ישירות מניירובי, או מסאי מארה המגיעות לדיאני ומשם הנסיעה לאי אורכת כ- 45 דקות.
כשאתם מגיעים לשמורת הטבע הקסומה של קיסיטה, אתם מוזמנים להירגע, להשתלב עם הטבע ללא מפריע, לנשום עמוק ולהתרשם מיופי הבריאה. כמובן שדלת ביתי פתוחה בפניכם ואתם מוזמנים גם לקפה, בין שנירקול לצלילה.
כתבות נוספות
הטיילת היפהפייה שהקימה קבוצת הנשים באי
למטיילים בצפון קניה, יש טיסות ישירות מניירובי, או מסאי מארה המגיעות לדיאני ומשם הנסיעה לאי אורכת כ- 45 דקות.