www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



ספארי באפריקה: אל שמורות קניה הדרומיות
כתב וצילם: אייל ברטוב


שלוש שמורות טבע משתרעות על הגבול בין קניה לטנזניה. שלוש שמורות דרומיות, שונות זו מזו בנופים ומגוון בעלי חיים, מרהיבות ומרתקות, מחדשות ומרגשות גם עבור מטיילים וותיקים, למרות היותן מוכרות ומטוילות מאד.


כתבה זו תיקח אותנו אל שלוש שמורות טבע בדרומה של קניה: שמורת מסאי-מרה, שמורת אמבוסלי ופארק צאבו. את מה שיתקשו לתאר המילים - יספרו התמונות.

אם גנו וצאצא צעיר 
אם גנו וצאצא צעיר
 

אפריקה ספארי




 
שמורת מסאי-מרה
אל הסוואנה האפריקאית הגעתי לראשונה מיד לאחר שירותי הצבאי, בתחילת שנות השמונים, היישר למישורי מסאי-מרה (Maasai Mara National Reserve). כישראלים בתקופה ההיא לא הורשנו לעבור למישורי הסרנגטי שבטנזניה. המישורים הם אותם המישורים, רק גבול מדיני חילק את ארץ המסאים בין טנזניה לבין קניה.
הייתי אז המאושר באדם. הגעתי לכאן לבד, בג’יפ מקרטע, בניתי אוהל קטן ליד נהר החול, ומנגד עמדה ג’ירפה וצפתה בי. גם אז שטפו העדרים את המישורים ובלילה שמעתי מתוך האוהל הקטן שאגות אריה, נהמות וקולות שעוד לא הכרתי. הכל התרחש מעבר ליריעת הבד הדקה. חיוך מפוחד ונרגש עלה על פני. נעים להירדם בשום מקום, כמו האדם הראשון, בין צחקוקי צבועים ורעש בלתי פוסק של געיות גנו ודהרת פרסות בעשב.
  
הדרך למסאי-מרה יוצאת לרוב מניירובי בירת קניה. בטיולים המאורגנים מקדישים לשמורה הנודעת הזאת יומיים שלושה , כשיא מסכם לסוף הטיול, ואז מגיעים אליה מאגם נאקורו.
מי שאינו נוסע בטיול מאורגן זקוק לרכב בקניה. אין דרך לטייל בשמורות ספארי באפריקה ללא רכב, ומסע בטרמפים הוא קשה ביותר- רק תיירים מסתובבים בשמורות, וכדי לתפוס טרמפ ליום צפייה בחיות בשמורה - צריך הרבה יותר ממזל…. לכן כדאי לשכור רכב 4X4 כבר בניירובי.
 

שמורות טבע בדרום קניה: שמורת מסאי מרה (A), העיר נארוק (B), 
שמורת אמבוסלי (C), שמורת צאבו מערב (D), שמורת צאבו מזרח (E)

הדרך מניירובי למסאי מרה
בנסיעה מניירובי למסאי-מרה יורדת הדרך אל השבר הסורי-אפריקאי והתצפית ממרומי השבר מרשימה. הדרך מעוטרת בשרידי יער גשם ובצמחי חלבלוב ענק, שנראים כצמחים מעידן אחר, ומגיעה למישור רחב ידיים ובו עדרי בקר הנהוגים בידי בני המסאים. בין העדרים עדיין ניתן לראות זברות ואנטילופות שונות ואפילו ג’ירפות, אך חיות הבר שלפני שנים מעטות נראו בהמוניהן לאורך הדרך הראשית למסאי-מרה הולכות ונעלמות, ובין שטחי המרעה צצה חקלאות של דגניים שונים.
 
לעיר המסאים נארוק (Narok) מוליך היום כביש אספלט סביר ברובו…. עד לפני שנים מעטות היה זה כביש מהמורות שנראה (ובמיוחד הורגש) כסיוט שלא נגמר, רכבי הספארי שעטו כמו בתחרות כדי להגיע ראשונים לשער השמורה (ובכך לקצר את ההמתנה הארוכה מידי בשער השמורה, שם נמכרו כרטיסי הכניסה באיטיות אינסופית). רוב הדרך נעשתה לצד הדרך בתוך ענני אבק, בכביש שנסלל ונהרס חליפות במשך עשור שלם. בנארוק צפויה ההתנפלות הראשונית של מוכרי מזכרות שרובם מוסיפים למרכולתם הרבה מילים בעברית, כמו “הכל בזול” וכדומה. נארוק, שלפני עשור הייתה רק כפר מסאי גדול בו נערכה מכירת בני בקר, בדים ומוצרי אוכל מקומיים, כפר בו המסאים רחצו את גופם לעיני כל בערוץ הנחל- התהדרה אז במספר דוכנים עלובים, תחנת דלק ופנצ’ריה.

היום נארוק היא עיר של ממש, עם בנקים, ממגורות חיטה, מפעלים קטנים ובתי מלון מקומיים. למטייל הממוצע אין מה לעשות בה חוץ מאשר לחלץ את רגליו, לשתות תה קנייתי עם הרבה חלב וסוכר, לאכול סמבוסק מקומי , לתדלק (זהו המקום האחרון לתדלוק עד לשמורה) ולהתכונן לעוד כמאה קילומטרים של דרך עפר קופצנית, שתוביל אותנו לאחר כשעתיים, אל אחד משערי השמורה. 
למגיעים מכיוון ניירובי, הכניסה אל שמורת המסאי-מרה היא מהשערים המזרחיים: Oloolaimutia או Talek .
בשער הכניסה לשמורה משלמים 27 דולר לאדם לכל יום שהות בשמורה, ועוד 200 שילינג קנייתי ליום עבור הרכב.
 
ריצת הנמר
ריצת הנמר
 
מסאי מארה - נופי בראשית
הגענו למסאי-מרה, חבל ארץ מהאחרונים מסוגו בעולם (בהמשך למישורי הסרנגטי), שנשאר כמעט כמו בימי בראשית. 1,400 קמ”ר של כרי דשא ועצים ירוקי עד, מישורים לא פגועים, שבהם עדיין מתקיימת אוכלוסיית חיות בר וצומח על כל מרכיביה הטבעיים.
גם למי שחיות, טבע או ספארי באפריקה נראים עבורו כסרט מרוחק ולא מעניין במיוחד, צפוי הלם מסוים מהמפגש עם אפריקה. כאשר נמצאים בתוך הסוואנה האפריקאית ומצליחים לחוש ולהבין אותה, מקבלים פרופורציה אחרת. מעין ראייה מהצד- מהו העולם האמיתי. האם זה העולם שבו אנחנו חיים, או אולי זה בעצם כאן, במקום פראי וראשוני, ללא תפאורות אנושיות, מודרניות?
זהו גם, ככול הנראה, המקום ממנו יצאנו כולנו לדרך, להרפתקה האנושית.
לי בכול אופן - הסוואנה, המישורים, ריח העשב ושאגה רחוקה “עושים את זה”, למרות - ואולי בזכות - האפשרות להגיע לכאן במטוס וברכב מצויד, להיות מחוסן בכדורים נגד מלריה ולדעת שיש מכאן גם דרך חזרה.
 
שמורת מסאי-מרה נמצאת בדרום מערב קניה. גבולה המערבי של השמורה הוא מתלול Oloololo , המטפס מהחלק הביצתי והקשה למעבר לעבר רמת Siria. הגשמים הופכים את החלק המערבי למשטחים של בוץ דביק ובלתי עביר. רוב הסיורים בשמורה נערכים בחלקה המזרחי, כאן הדרכים מעט טובות יותר. גבול השמורה הדרומי חופף את הגבול המדיני של קניה עם טנזניה, אך מבחינת חיות הבר אין כל גבול בין מישורי הסרנגטי בטנזניה לבין מישורי מסאי-מרה בקניה.  את החוויה של ספארי במזרח אפריקה ובמסאי-מרה בפרט, אפשר לחוות בשתי דרכים ולכל אחת מהן החסרונות והיתרונות שלה: טיול לודג’ים או טיול קמפינג. אם ברצונכם להתנסות בחוויית הקמפינג ולו פעם אחת - זו השמורה לעשות זאת.
 
יש הבדל גדול בין ספארי באפריקה הנערך בקניה במגורי לודג’ים - מלונות יפים וברמה גבוהה המשולבים בטבע, ובין ספארי באפריקה בתנאי קמפינג. בלודג’ים, יוצאים המטיילים לשעתיים שלוש של נסיעת ספארי, עם נהג צמוד ולפעמים גם מדריך. נוסעים לשטח לאחר ארוחת בוקר עשירה, וחוזרים לארוחת הצהרים לחדרים הנוחים, לבריכה ולמנוחה. בארבע יוצאים לשעתיים נוספות עד לשקיעה.  פרט לנוחות (שיש לה מחיר הנע סביב 120 $ לאדם ללילה), יש בונוס בלודג’ים: הם ממוקמים בדרך כלל ליד מאגר מים או שפת נהר ובערב ניתן לצפות בבעלי חיים שונים המגיעים לשתות מים או לבשר, הניתן לתנינים לנמרים וצבועים.
 
ספארי באפריקה בתנאי קמפינג זה סיפור שונה לחלוטין - כל הזמן מוקפים בטבע, ישנים באוהלים אוכלים סביב למדורה, שותפים בהכנת האוכל , ובלילה אפילו יציאה לשירותים היא קצת מפחידה “האם יש נמר ליד האוהל או פילים בחושך….”? הקמפינג אינו מגודר וחיות הבר נמצאות סביב ואפילו בתוך הקמפינג. בטיול קמפינג מאורגן נמצאים בקשר מתמיד, ובדרך כלל חברי, עם הנהג, הטבח ואנשי המאהל, שלרוב הם שומרים מסאים צעירים, מצוידים בחניתות ארוכות, לבושים רק ביריעת בד אדום. בדרך כלל אלו שנמצאים בקמפינג הם חביבים ויש הזדמנות מצוינת לדבר עם הקנייתים ולהכיר אותם קצת, קשר שחסר בלודג’ים היותר “מעונבים“.  אם לנים בקמפינג מחוץ לשמורה הרשמית אך ממש בסמוך אליה, ניתן לערוך גם טיולים רגליים בחברת המסאים ולטפס על אחת הגבעות באזור, עם כל היתרונות שקשורים בטיול בגובה האדמה ולא ברכב, לא רחוק מחיות הבר הנמצאות סביב. יש לזכור שהתנאים בקמפינג הם תנאי שדה בכל הקשור למקלחות, שירותים, אוכל וכו’. ישנם גם לוג’ים מפוארים השומרים במקצת על חווית הקמפינג בכך שהמגורים הם באוהלים, אך אלו אוהלים עם שירותים ומקלחת צמודה ופרטית, ובאוהל מיטה סדינים ותאורת חשמל. עדיין חשים טוב יותר את הטבע שסביב מבעד ליריעת האוהל המפואר יחסית.
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים
 
 צמד ברדלסים וטרפם
צמד ברדלסים וטרפם
 




 
הפתעות בשמורת מסאי מארה
למרות עשרים השנים ויותר בהן אני נוסע בדרכי מסאי-מרה, דברים חדשים ומעניינים מפתיעים אותי בכל פעם מחדש. כל יציאה עדיין מעוררת התרגשות, השטח העצום, ריח הסוואנה, הזריחות והשקיעות המופלאות, ומהלך גלגל החיים גורם לך להרגשה של בר מזל כשאתה שועט אל תוך המרחבים הנצחיים הללו.
למרות הזמן הקצר יחסית שבו מבלים בשטח, ההזדמנות לצפות בחיות בר מרתקות היא רבה.
אני זוכר עד היום את הפעם הראשונה שבה צפיתי בברדלס היוצא לציד צבי תומפסון.
הריצה המאומצת של הברדלס, ענן האבק בתפיסת הצבי, וכל ההתרחשות גרמו לכל מי שהיה ברכב להתרגשות ומתח כאילו הם עצמם משתתפים במרדף.
 
כמות האנטילופות, הגנו בנדידה, הפילים והטורפים הרבים היא עצומה. לכל מי שמתכנן ספארי באפריקה בתקופת הנדידה, בחודשים יולי- אוגוסט, נעתקות המילים, ואין כמובן שום אפשרות השוואה לצפייה בחיות בגן חיות כל שהוא.
מראה של עשרים פילים החוצים נהר, מעקב מקרוב אחר ההתנהגויות המרתקות בין חברי העדר, המישורים האין סופיים- דבר לא ישווה לזה….
אחד מהמקומות המרתקים לצפייה הוא נהר המרה, זהו הנהר ממנו מקבלת שמורת המרה את מימיה ואת שמה. הוא מוליך את מי השיטפונות החומים. בנהר אוכלוסיית סוסי יאור (היפופוטמים) גדולה המפוזרת בעדרים של 20-30 פרטים ולצדם ניתן לראות את תניני המרה, גדולים ומרשימים. התנינים מחכים בסבלנות לימי הנדידה, בהם חוצים עדרים עצומים את המים. עדרי גנו וזברות המגיעים לשפת המים אינם מעיזים בתחילת העונה לזנק למים החומים, אך המספר הגובר של בעלי החיים דוחף את הראשונים בשבילי הגישה אל המים והם נאלצים לבסוף לזנק ולחצות את הזרם. אז מתקיפים התנינים ומספר זברות ובמיוחד צעירי גנו משלמים את מחיר החצייה. ככול שמתמשכת הנדידה, התנינים פחות תוקפנים, גם בשל כמויות הבשר הגדולות הזמינות לאורך הנהר - גנו הטובעים או מתים במים מסיבות שונות.
 
שמורת מסאי-מרה, בהיותה המשך של שמורת הסרנגטי בטנזניה, מכילה את מספר בעלי החיים הגדול ביותר בין שמורות קניה. עדרי פילים, גנו, זברה, תאו (בופלו) ואנטילופות רבות מקיימים מסלול נדידה מעגלי בין הסרנגטי למרה. ומי שמגיע ביולי- אוגוסט זוכה לראות את כל השפע המדהים הזה, מלווה כמובן בטורפים השונים. עדרים של מיליוני גנו וזברות מגיעים בעקבות העשב הצומח ויוצרים מחזה שקשה לתארו במילים. באוקטובר שבות החיות דרומה, לסרנגטי, וגם אז נותרות כאן מספיק חיות לצפייה, אך הרושם עז פחות. אחד הדברים שקצת מוחמצים בטיול מאורגן הוא “ההקשבה לסובב” כשאתה מוקף במספר מטיילים נלהבים כמוך, סגור בתוך רכב. נסו לערוך מידי פעם רגעי שקט מוחלט ליד עדר של גנו או להקות נשרים בסמוך לפגר, אז פתאום עולים הקולות ומכסים על הכול ושומעים את הסוואנה בכול הודה.
 
 כדור פורח, הסוואנה מהאויר
כדור פורח מעל הסוואנה
 
המסאים של שמורת מסאי מארה
מסאי-מרה היא המקום הבטוח לתצפית באריות, אין מטייל שלא זכה להתקרב אל להקת אריות, וברי מזל יצליחו לצפות גם בברדלס ובנמר.
חוויה יוצאת דופן היא טיסה בכדור פורח מעל השמורה. זו אמנם עולה 385 $ לאדם לטיסה של שעה, אבל המראה מדהים, ולמי שלא סובל מפחד גבהים זו חוויה מרהיבה. הטיסה בכדור פורח מתקיימת ליד מספר לודג’ים ובעיקר ליד Keekorok , מידי יום. יש צורך להירשם לטיסה בלודג’ ערב קודם, ולזכור שבעונות השיא לפעמים לא ניתן להשיג מקום. היציאה היא באור ראשון, ולאחר טיסת שיוט מעל מישורי העשב והחיות, זוכים המטיילים גם לארוחת בוקר מפוארת בליווי שמפניה בשטח. החזרה ללודג’ היא לקראת צהרים.
 
כדי להכיר את המסאים, שעל שמם קרויה השמורה, אין מנוס מביקור תיירותי באחד מכפריהם. הביקור בכפר עשוי להיות מרתק, אבל יש בו טעם של הצגה ומיסחור ברוב המקרים. ובכל זאת - אם חשקה נפשכם להציץ אל בקתות הבוץ, אל מכלאות הבקר, ואל אורחות החיים של בני השבט- כדאי למצוא זמן וכפר ללא תיירים נוספים. אז תיתכן אפילו שיחה נעימה עם תושביו.
הכניסה לכפר מסאי וזכות הצילום בתוכו - נקנים במחיר של כ- 200 שילינג לאדם, ו- 500 שילינג לרכב. יש לסכם את מחיר הביקור לפני שנכנסים לבקר! וזכרו - מחוץ למניאטה (כפר), כמו ברוב המקומות באפריקה, כמעט תמיד אסור לצלם אנשים ללא רשותם! זה עלול להידרדר לאלימות. ישנם מקומות שתמורת סכום של מספר שילינגים בני שבטים יסכימו להצטלם אך לפעמים זהו פתח להסתבכויות.
 
בימנו מתבססת כלכלת האוכלוסייה המסאית החיה באזור, גם משמורת מסאי-מרה. חלק מכספי הכניסה לשמורה עוברים לארגון השבטי, ורבים עובדים בכל מגוון השירותים, לתיירות המגיעה לשמורה. המסורת והדת המסאית אוסרת על עיבוד אדמה לכן ממילא חקלאות באזורים אלו היא בניגוד לדתם. גם מזונם לפי הדת אמור להתבסס על הבקר בלבד ולכן חוץ מהריגת טורפים המאיימים על הבקר המסאים לא נהגו לצוד כשבטים אחרים וזוהי אחת הסיבות לעושר חיות הבר באזורים אלו.
בימנו צעירים מסאים אינם תמיד שומרי מסורת, וכבר נתפסו מסאים בצייד ג’ירפות הנחשבות למעדן. גם הרג קרנפים לצורך מכירת קרן הקרנף בשוק השחור קיימת, ואפילו פקחי השמורה, שהם מסאים ברובם, היו שותפים לפשעים אלו.
 
הנדידה הגדולה – שדרות מסע של גנו
הנדידה הגדולה – שדרות מסע של גנו
 
שמורת אמבוסלי
השמורה המזרחית למסאי-מרה, גם היא על גבול טנזניה, היא שמורת אמבוסלי (Amboseli National Park), המשתרעת למרגלות הר הקילימנג’רו, 165 ק”מ מדרום לניירובי.  אפשר להגיע לכאן מניירובי בכביש טוב ונוח עד עיר הגבול נמאנגה, ומהעיר בטלטלה וקפיצות של 75 ק”מ דרך עפר גרועה עד לשער השמורה Meshanani gate.
אם מגיעים מכיוון מומבסה, הכניסה היא דרך צאבו מערב, ב- Kimana gate.

בשמורת אמבוסלי יש מעט פחות חיות, והתפאורה שונה. נופי השמורה הזו מרהיבים ומעל הכל, מדרום מתנשא הר הקילימנג’רו ההופך כל זברה חולפת לתמונת אומנות. (יש לזכור שהקילימנג'רו המתנשא מעל שמורת אמבוסלי נמצא מעבר לגבול בטנזניה, ואין אפשרות להגיע אליו משמורת אמבוסלי).
 
גודל השמורה כ- 390 קמ”ר, היא יבשה יותר מהמסאי-מרה, וענני אבק מיתמרים מאחרי רכבי הספארי החולפים בה. כל החלק המערבי של השמורה נראה כמישור מדברי בוהק ביובש. תמונות של תופעת מראה התעתועים – הפטה-מורגנה, אופיינית כאן ביותר. רכבי הספארי הפילים והג’ירפות נראים כהולכים על פני מימי אגם אין סופי. ככול שמתקדמים - המים המדומים “נסוגים” ומתגלה היבשה הלוהטת הלבנה- זוהי קרקעית אגם אמבוסלי, אגם יבש לרוב, שזוכה להתמלא במים רק בשנים גשומות במיוחד.
 
 המלך בעמדת תצפית
המלך בעמדת תצפית
 
שמורת אמבוסלי - מאבק בין האדם לבבון
אפשר לחזות כאן בעדרי פילים ענקיים החוצים את מישורי העשב, ומגיעים אל הביצות והמים במרכז השמורה. המים מגיעים לביצות בלב המדבר, מהפשרת שלגי הקילימנג’רו. התצפית אל המים נעשית מגבעה קטנה, המתנשאת מעל למקווה המים הירוק. העלייה הרגלית לתצפית היא קצרה ואיננה קשה. באחד מביקוריי צפינו בנחש פיתון ענק, ליד המים, שעסק בבליעת צבי טומפסון צעיר. מלבד פילים ישנם בשמורה בופלו, אריות, אנטילופות שונות, גנו, ברדלסים, קרנף חד שפה, שכמעט ונכחד מהעולם, ג’ירפות ובבונים…. המון בבונים…. באותו טיול ראשון בקניה, לפני שנים, הגענו לאמבוסלי בלי הרבה ניסיון אפריקני: ארוחת בוקר תמימה בצל עץ שדוף הפכה לפתע למאבק כוחות איתנים בין האדם לבבון.
בהתחלה הופיע בבון אחד סקרן שבא לבדוק מה התפריט, אחריו הגיעו עוד שלושה, ועוד עשרה, ועוד…. ותוך דקות היינו מוקפים בלהקה של 50 בבונים נרגשים. המפנה הדרמטי חל לאחר שפרוסת לחם בודדת נזרקה לעברם. “כך יעזבו אותנו בשקט” חשבנו. אבל הם טעמו, ראו כי טוב, והחליטו לקחת בכוח. את הכל. המפגש הסתיים בשני אנשים מבוהלים נעולים בתוך רכב, ומולם חבורת בבונים קורעת לגזרים, מפוררת, מפזרת, חומסת- ארוחת בוקר קטנה אחת.  גם כאן, אפשר ללון בקמפינג הנמצא בדרום הפארק, ולזכות בביקור הפילים בלילה, או ללון במרכז הפארק באחד הלודג’ים.
 
בנסיעה מאמבוסלי לצאבו עוברים דרך שפך הבזלת הארוך בעולם - שפך היאטה, שבו הלבה זרמה על פני השטח לאורך 290 ק”מ. האירוע ארע רק לפני מספר דורות ובפי המקומיים, המקום נקרא שיטני (Shaitani).  משמעות השם בסוהילית דומה לעברית: “נהר השטן“.  כאן ניתן לרדת מהרכב ולטייל קצת בין סלעי הלבה הטריים, לשמוע את זרם המים הזורם מתחת ללבה ולראות את החזזיות וצמחים סוקלנטיים יפים המתחילים לנסות ולכבוש את הלבה הטרייה.
 
 נשרים
נשרים
 
פארק צאבו - השמורה הגדולה בקניה
הפארק המזרחי ביותר על גבולה הדרומי של קניה הוא פארק צאבו (Tsavo National Park).
זהו הפארק אליו נוסעים הנופשים במומבסה, ששמורת המסאי-מרה רחוקה מדי עבורם.
זוהי השמורה הגדולה בקניה, כמעט כגודל כל ישראל. שטחה משתרע על פני יותר מ 20,000 קמ”ר (שטח ישראל 21,900 קמ”ר).  הפארק, בשל גדלו העצום, מחולק לשניים: צאבו מזרח וצאבו מערב.
 
פארק צאבו מזרח
זוכה רק במבקרים מעטים, בעיקר בגלל שרוב שטחו סגור מפחד המלחמה בציידים ומבריחים סומליים. כל השטח הצפוני , כשני-שליש מצאבו מזרח, הוא כה רחוק ממרכזי המבקרים והפיקוח, שציידים בלתי חוקיים צדים בו כמעט ללא חשש. כמעט כל אוכלוסיית הקרנפים נכחדה כאן בעשרות השנים האחרונות, ופקחי השמורה הכריזו מלחמת חרמה בציידים. קרבות באש חיה מתנהלים ברחבי הפארק וצייד שנתפס “על חם” נורה בשטח ללא רחמים. חלקו הדרומי של צאבו מזרח פתוח לקהל, אך רק בודדים מגיעים לכאן, וחבל. הנוף הגבעי הרך, הקרקע האדומה ומאגרי המים הקטנים יוצרים נוף נפלא. עדרי פילים נעים בין מקווי המים הבודדים, מכוסים בבוץ אדום, וזברות ואנטילופות סביב המים יוצרות מראות מרהיבים בזכות שילוב הצבעים המיוחד עם הקרקע האדומה.
 
פארק צאבו מערב
הכניסה אליו - משער Mtito Andei במערב (מכיוון אמבוסלי).
החלק המטויל יותר, הוא שמורה מדברית מרהיבה ביופייה. סלעי “הקופיס“  - בתרגום מאפריקנרית "ראשים קטנים", עשויים מסלעי ציפחה בולטים בשטח, ומרכזים סביבם אוכלוסיית בעלי חיים האופיינית להם כמו צבי סלעים, נמרים, שפני סלע, עיט שחור ועוד. צבע האדמה הכמעט אדום, בשל מינרל הברזל המרוכז שבה, גורם לכול להראות אדמדם- זברות אדמדמות, פילים אדומים וגם תיירים שבגדיהם הופכים אדומים במקצת. בצאבו בולטים עצי באובב ענקיים, לחלקם חורים גדולים במרכז הגזע, מעשה חטיהם של פילים רעבים.
 
בלודג’ קילגוני (Kilaguni) ישנו בור מים גדול. שיירות של זברות בופלו פילים ועדרים של צבאים, מגיעים כמו בתורנות לאורך כל היום והלילה. הם משתקפים במים והמראה יפה להפליא. למרפסת התצפית מגיעים מינים רבים של ציפורי קניה- זרזירים מפוארים בכחול מתכתי, יחד עם ציפורי הקלאו עם מקורם הגדול מבקשים מזון ממרחק נגיעה. גם חסידות המרבו הענקיות מחכות בצד לשיירי המטבח. גחנים, ארוכי זנב, סנאי קרקע, שפני סלע, נמיות ותנים מתרוצצים סביב ומשלימים את התפאורה, וזהירות מהקופים! בבונים וגונונים הקופצים לשולחן וחוטפים מכל הבא ליד. בלילה לפעמים זוכים המבקרים גם לביקור של גירית הדבש, להק אריות וצבועים נקודים ומפוספסים ואז ההתרגשות סביב גדולה.
 
הנסיעה למעיינות מזימה היא האטרקציה העיקרית בשמורה. המעיינות הצלולים יוצרים בריכת מים ענקית. הטיול במקום הוא רגלי, כשקופי גונון ובבונים מלווים את הבאים מעל צמרות העצים ובין השבילים. כשהגעתי ל"מזימה" עם חברים לפני שנים רבות היה זה לאחר ימים רבים ומאובקים ללא רחצה אמיתית, כשראינו את המים הצלולים והשלווים כל כך לא התאפקנו ורצנו מייד, ובקפיצת ראש נכנסנו למים הקרים ושחינו לעומק. לאחר השתוללות יפה ראינו מרחוק שלט עץ קטן. התקרבנו בשחייה וקפאנו. על השלט כתוב: "לא להתקרב לשפת המים. זהירות תנינים אוכלי אדם!!".
שחינו מבוהלים החוצה ואז ראינו את המפלצת הקדמונית על הגדה ממול.
 
אך גולת הכותרת של "מזימה" הם ההיפופוטמים, שלמרות היותם צמחוניים אף מסוכנים יותר מהתנינים. כאן ניתן לראותם שוחים גם מתחת למים במצפה תת מימי קטן עם זכוכיות עבות. ההיפופוטמים שוחים בתנועות ריקוד קלילות במפתיע, לעומת גודלם, והם מלווים בלהקות דגי בינית המנקים ללא הרף את עורם. ב"מזימה" ניתן לצפות גם בציפורי מים שונות וביניהן הנחשון המפואר, שנכחד בישראל עם יבוש החולה. את שפע המים ממעיינות "מזימה" לוכדים ומזרימים בצינורות אל עיר החוף מומבסה, ועדיין נשאר די כדי למלא את אפיק נחל צאבו.
 
בור השתייה בלודג’ נגוליה (Ngulia) יפה להפליא. הלודג’ בנוי על סלעי צפחה ומלא בפעילות חיות סביב לו. בולט ביניהם חרדון הקשת-בענן, שלזכר צבעי כתום כחול בולטים. ל"נגוליה" ישנה תצפית נמרים קבועה ובה קושרים חלקי עז לעץ המואר מול מרפסת התצפית, ומחכים לנמר המגיע בערב. בשמורת צאבו הענקית קשה למדריכי התיירים ולמבקרים למצוא את שפע החיות המפוזרות בשטח, קל יותר למצוא חיות במסאי-מרה או סמבורו. לכן בצאבו לא נראה עשרות כלי רכב סביב לברדלס נפחד, והשמורה נשמרת יותר לחיות הבר ולמטיילים בודדים האוהבים את נופה המדברי הקסום.
 
אימפלות מתלחשות
אימפלות מתלחשות
 
ספארי באפריקה - טיפים לביקור בשמורת קניה
עונה מועדפת - יולי עד אוגוסט.
רצוי לשכור בניירובי רכב 4X4 , מחיר ממוצע לג’יפ שכור כולל נהג - 140 $ ליום.
מזג האוויר נוח ונעים בדרך כלל, יש להתכונן למגוון אפשרויות: קרירות, גשם, חום.
אסור לצלם את בני המקום ללא תאום ותשלום מראש!
מחיר לילה בלודג’, לאדם בחדר זוגי - נע סביב 120 $
מחיר לילה בקמפינג במסגרת ספארי באפריקה נע סביב 10 $ לאדם.
יש לזכור שנהוג לתת תשר על כל שרות תיירותי. אי מתן תשר במזרח קניה גורם לרוגז רב. 

 





אייל ברטוב
 
אודות הכותבים
אייל וטל ברטוב החלו דרכם בבתי ספר שדה ובמשך עשרות שנים ממשיכים לחיות ולנשום אקולוגיה, בעלי חיים וטיולים. אייל הוא במאי וצלם סרטים, מדריך טיולים ומסעות שטח ברחבי יבשת אפריקה, אחראי על פרויקטים של בימוי וצילום סרטי טבע. טל שותפה מלאה בכתיבה, ובעריכה הגרפית. אתר התמונות של אייל ברטוב

לקריאת כתבות נוספות של אייל וטל.








מספר צפיות: 79611
2611