סיור בעקבות סיפורם של יהודי ברלין
מאת: ד"ר רמי דברת


גדות אגם ואנזה, ברלין, 20 בינואר 1942. חדר אוכל ענק בווילה מפוארת. חבורה של 15 גברים מנהלת דיונים קדחתניים ושיחות ערות. מדי פעם נכנסת משרתת מצועצעת ובידיה מגש של תקרובת. מלצר חמור סבר מוזג יין משובח מבקבוק המוחזק באצבעות עטויות כסיות לבנות. 199 שנה קודם לכן, נער יהודי בן 14, נכנס בשערי העיר ברלין ומתיישב בה. זהו משה מנדלסון, אשר הגיע מהעיר דסאו (Dessau), ובילה את שארית חייו בעיר הגדולה.


שני מאורעות אלה וכל אשר התרחש במאתיים השנים המבדילות ביניהם, מספרים אולי יותר מכל את קורותיה של יהדות ברלין. אך ליהדות ברלין יש גם הווה. היום מתגוררים בעיר כ-20 אלף יהודים, המנהלים חיי קהילה ערים. סיור ממצה בכל אתרי ההנצחה בברלין יכול לארוך ימים רבים, אנו נבקר כאן בכמה מהבולטים שבהם.
 
תחנת הרכבת גרונוואלד בברלין
בתחנת הרכבת גרונוואלד מונצחים משלוחי יהודים שיצאו מכאן למחנות (צילום: CC Felipe Tofani) 
 

בית הקברות היהודי העתיק (A), בית הכנסת החדש (B), המוזיאון היהודי (C),
אנדרטת הזיכרון לשואה (D)הספרייה הריקה בכיכר בבל (E), הטופוגרפיה של הטרור (F)


הרובע הבווארי (A), תחנת הרכבת ברלין  גרונוואלד (B), בית ועידת ואנזה (C)
 

סוד הווילה על שפת אגם ואנזה

ההתכנסות של 1942 ידועה בשם ועידת ואנזה (Wannseekonferenz) והיא אחת ההתרחשויות החשובות הקושרות את העיר ברלין, כנראה לדיראון עולם, לאסון הטראומטי ביותר של העם היהודי. רינהרד הידריך, מפקד הגסטפו, אשר מונה על ידי הרמן גרינג להיות אחראי לנושא "הפתרון הסופי של היהודים", כינס את האחראים בזרועות הממשל השונות, ביניהם גם אדולף אייכמן, במטרה לתאם את הגברת קצב השמדת היהודים. יהודים רבים הומתו על ידי הגרמנים כבר לפני הוועידה, אך בעקבותיה החלו למעשה הגירוש וההשמדה השיטתיים, אשר התבטאו בחיסול גטאות, הקמת מחנות השמדה במזרח אירופה והעברת יהודי מערב אירופה למזרחה לצורך השמדה.
 
גם כיום חיצוניותו של הבניין המהודר, אשר נבנה בתחילת המאה ה-20, אינה מסגירה את סודו – התכנון הכולל, המפורט והזוועתי ביותר להשמדת עם בתולדות האנושות. בפנים הבניין, באולם בו נערכו דיוני הוועידה, ניתן לחזות בשולחן הישיבות ובכיסאות עליהם ישבו משתתפיה. בחדרים אחרים של המבנה תצוגה מפורטת, המתארת את "תעשיית המוות של יהודי אירופה".
כתובת: 56-58 Am Großen Wannsee, 25 ק"מ דרום-מערבה לברלין.
 
בית ועידת ואנזה
משתתפי ועידת ואנזה
הבניין בו התקיימה ועידת ואנזה ו-15 המשתתפים שתכננו את תעשיית המוות של יהודי אירופה
(צילומים: 
CC Huurenkamp, Adam Carr)
 

בלטיות



קברו של משה מנדלסון – שריד לבית הקברות היהודי

במעבר חד נעבור לאתר אחר הקשור אומנם למוות, אך מייצג תקופה שונה לחלוטין בחיי היהודים. בלב הרובע היהודי הישן של ברלין נמצא קברו של משה מנדלסון, הנער אשר התדפק על שערי העיר, לפני למעלה מ-260 שנה. כשראיתי לראשונה את המצבה הפשוטה, הכוללת כיתוב בעברית מצידה האחד וכיתוב בגרמנית מצידה האחר, לא יכולתי לכבוש את התרגשותי. אולי זה המקום להדגיש, כי רוב "האתרים היהודיים" בברלין השרו עליי עצב רב ותחושת קדרות, וגרמו לי לחשוב הרבה על העם היהודי וגורלו.
 
 
קברו של משה מנדלסון בברלין
קברו של משה מנדלסון בבית הקברות היהודי הראשון של ברלין (צילום: CC Manfred Brückels)
 
 
מנדלסון הברלינאי, מייצג אולי יותר מכל יהודי אירופאי אחר את תקופת התחייה (אמנציפציה) של יהדות מערב אירופה, בכלל, ושל יהדות גרמניה, בפרט. רק 75 שנה לפני בואו של מנדלסון הורשו יהודים להתגורר בעיר, כאשר שליט פרוסיה הסכים לקלוט כמה מעשירי היהודים שגורשו מווינה. בנעוריו הושפע מנדלסון מרבה הראשי של ברלין, דוד פרנקל, ובעידודו למד והפך למלומד מוביל בנושאי יהדות. בהדרגה החל גם להתעניין ולפרסם מאמרים בנושאים פילוסופיים. הוא הפך להיות מוערך כבעל דעה בנושאי רוח, על ידי יהודים ולא יהודים כאחד. למרות היותו שומר מצוות, תמך מנדלסון באופן מובהק בשילוב היהודים בתרבות הגרמנית ובשימוש בשפתם. כך, בצד תרגום התורה לגרמנית, הוא הפך לאחד מחשובי הסופרים וההוגים של אותה תקופה.
 
מנדלסון, אולי יותר מכל אחד אחר, התווה קו התפתחות מרכזי ביהדות ברלין – "גרמנים בני דת משה", אשר רבים מהם התנצרו במשך השנים. שניים מפורסמים כאלה הם המשורר היינריך היינה ונכדו של מנדלסון, המלחין פליקס מנדלסון-ברתולדי. עד לשנות ה-30 של המאה העשרים השתלבו רבים מהיהודים בחיי העיר בכל תחומי התרבות, המעשה והאומנות. מכולם נזכיר את אלברט אינשטיין, אשר שמר על סממני יהדותו באופן ברור. אינשטיין נחרד מסממני המיליטריזם הגרמני, אשר קדם למלחמת העולם הראשונה, ונודע כפציפיסט בשנים שלאחר מכן.
 
משה מנדלסון ורעייתו פרומט
דיוקנאות של משה מנדלסון ורעייתו פרומט מנדלסון לבית גוגנהיים (שימוש חופשי)
 

קברו של משה מנדלסון ברחוב גרוסה המבורגר (Grosse Hamburger Strasse 26), הינו שריד כמעט יחיד לבית הקברות הראשון של יהודי ברלין. בית הקברות פעל בשנים 1672-1827. לאחר מלחמת העולם השנייה הרסו שלטונות מזרח ברלין את המתחם, שנפגע קשה במלחמה ונקברו בו באופן ארעי אלפי גופות גרמנים שהיו מוטלות ברחובות. כאן עמד גם בית האבות של הקהילה היהודית, וכאן רוכזו יהודי העיר על ידי הגסטפו, טרם שילוחם למחנות הריכוז. לציון הגירוש עומד במקום לוח זיכרון, ולידו קבוצת פסלי ברונזה של דמויות בגילים שונים.
 
פסלי ברונזה במקום בו רוכזו היהודים, בית הקברות היהודי בברלין
 פסלי ברונזה במקום בו רוכזו היהודים על ידי הגסטפו, ליד בית הקברות היהודי של ברלין (צילום: רמי דברת)
 

בית כנסת עם כיפה מוזהבת ועוגב

ספק אם רבים מהיושבים בבתי הקפה והמסעדות הרבים ברחוב זה וברחוב אורניינבורגר (Oranienburger Straße) השכן, מודעים לכך כי מדובר בליבו של הרובע היהודי של ברלין. בשנות ה-30 עוד התגוררו כאן לא מעט מ-160 אלף יהודי ברלין. המבנה הבולט ביותר ברחוב אורניינבורג הוא מבנה מרשים בעל כיפת זהב, המתנשאת לגובה 50 מטר, ומשני צידיה שני מגדלים נמוכים יותר, גם הם בעלי כיפות מוזהבות. זהו בית הכנסת החדש של ברלין (Neue Synagoge), שנפתח לתפילה בערב ראש השנה 1866.
 
המבנה המרשים נבנה בהשראת סגנון הבנייה המורי של האלהמברה בגרנדה. במשך שנים רבות הוא שימש כמרכז דתי לחיי הקהילה, על 3,200 מושביו (הגדול ביותר בגרמניה). אופן התפילה בבית הכנסת הושפע גם הוא מתהליך האמנציפציה וההתקרבות לנצרות, כך שמהלך התפילה והטקסים הותאמו לרוח הזמן, כאשר המאפיין הבולט ביותר לכך היה עוגב אשר שולב במבנה. כל זה נמשך עד ליל הבדולח, 9-10 בנובמבר 1938, אז הוצת בית הכנסת, כבתי כנסת רבים אחרים ברחבי גרמניה. יוזמתו של קצין משטרה מקומי, אשר הפעיל את מכבי האש, מנעה את שרפתו המוחלטת של הבניין. עד 1940, כשהוא נסגר על יד הנאצים, התקיימו בו תפילות. ב-1943 נפגע בית הכנסת קשות בהתקפות של בנות הברית, וב-1958 נהרס גם האולם המרכזי המפוחם, כך שרק חזית הכניסה מהרחוב נותרה ללא פגע. בשנת 1995, לאחר תהליך שיקום ממושך, נפתחו שערי בית הכנסת מחדש, אך הוחלט שלא לשקם את האולם המרכזי. שיאו של השחזור היה הקמתה מחדש של כיפת הזהב אשר נהרסה בהפצצות.
 
היום אפשר להיכנס לבית הכנסת דרך הכניסה המקורית, לשוטט בחדריו ולהבחין בשרידים מפוארים – ציורי קיר, עמודים מעוטרים ואודים מוצלים אשר התגלו בעת פינוי ההריסות. שרידים מעטים אלה שולבו בתערוכה מקיפה, הסוקרת את תולדות יהדות גרמניה, בדגש על חיי הקהילה בראשית המאה ה-20. בסיום הביקור ניתן לטפס לחלקה הפנימי של כיפת הזהב המשוחזרת. על החשיבות אשר מיחסים הגרמנים לבית הכנסת המשוחזר וסמליותו ניתן ללמוד מדברי הקנצלר הלמוט קוהל בעת ביקורו במשכן הכנסת: "הכיפה המוזהבת של בית הכנסת הפכה לחלק בלתי ניפרד מקו הרקיע של ברלין, ממש כמו כיפת הרייכסטאג".
כתובת: Oranienburger Str. 28-30
בית הכנסת החדש של ברלין
 כיפות הזהב של בית הכנסת החדש של ברלין, חלק מקו הרקיע של העיר (צילום: hafakot)


מלון דירות מומלץ בקרבת בית הכנסת החדש של ברלין

מלון הדירות אדינה(Adina Apartment Hotel Berlin Hackescher Markt הוא מלון 4 כוכבים הממוקם במיקום מרכזי סמוך להאקשר מרקט, ובמרחק 800 מ' מבית הכנסת החדש ו-600 מ' מאזור אלכסנדרפלאץ. הדירות במלון מתאימות לזוגות ומשפחות, כולן ממוזגות, מבודדות מרעש וכוללות מטבחון מאובזר. במלון ספא עם סאונה, חדר כושר ומסעדה המתמחה במטבח אוסטרלי.
 
מלון הדירות אדינה ברלין האקשר מרקט
מלון הדירות אדינה  4 כוכבים במיקום מרכזי, 800 מ' מבית הכנסת החדש


מנשה קדישמן במוזיאון היהודי

פן נוסף של החיבור בין העיר ברלין לבין יהודיה, נוכל למצוא במיקומו של המוזיאון היהודי (Jüdisches Museum). כדי להיכנס למוזיאון זה יש לבוא בשעריו של מוזיאון העיר ברלין, מבנה בסגנון הבארוק, ולרדת קומה לעבר מרתף אפלולי ומאיים. המוזיאון, שתוכנן על ידי הארכיטקט היהודי-אמריקני דניאל ליבסקינד, בנוי בסגנון פוסט מודרניסטי. חיצוניותו, המצופה בכיסוי מתכתי דמוי אבץ, מזכירה מכת ברק או מגני דוד מנופצים. המבנה בעל פתחי חלונות ארוכים, דמויי חרכים צרים ושבורים, משרה אווירה של סכנה, איום ומחנק. מראות אלה אמורים לסמל את השבר הגדול של יהדות גרמניה, לאחר עלות הנאצים לשלטון.
 
גם תוכו של המוזיאון יוצא דופן – מספר רב של חללים ריקים ומסדרונות צרים, אשר כאילו בכוונה מקשים על המבקר למצוא את אשר הוא מחפש במוזיאון "מסורתי"  מוצגים ערוכים בסדר ובהיגיון. תצוגה מפורטת מציגה את מקומה המרכזי של יהדות גרמניה בתרבות הכללית, אך מספר המוצגים על תולדות יהדות גרמניה בתקופה הנאצית מועט יחסית למוזיאונים דומים. בחללי המוזיאון מופיעים מספר מיצגים מרכזיים, אשר מותירים לכל מבקר להשלים את החוויה בדמיון ובמחשבות, אשר נושאות כל אחד למחוזותיו הוא.
 
המיצג הבולט ביותר במוזיאון הוא "שלכת" של האומן הישראלי מנשה קדישמן  ערמות של גלגלי מתכת עגולים, בגדלים שונים, בצורות של פרצופים אנושיים, אשר לכולם פה פעור. במיצג המכונה "מגדל השואה", נסגרת דלת מסיבית מאחורי המבקרים. לאחר שמתרגלים לחשכה ניתן להבחין בחלל גבוה וצר, הסוגר עליך מכל הכיוונים. בקצהו העליון חלון, המחדיר פס אור צר פנימה (צוהר קטן של תקווה?) ואת שאון הרחוב בצורה מעוותת. צורת ארגונו של המוזיאון, אינה מבטיחה את הגעת המבקר אף למיצג מרכזי זה, כך שחלק מהאנשים פוסחים עליו ללא משים – ואולי זוהי כוונת המתכנן?
 
מיצג
מיצג "שלכת" של מנשה קדישמן במוזיאון היהודי של ברלין (צילום: CC Sean Marshall, Renaat)




הנצחת השואה בלב ממלכת הרשע

אופן הנצחה מודרני ויוצא דופן זה, מחדד את חילוקי הדעות בדבר האופן ההולם בו יש להנציח את שואת היהודים בלב ממלכת הרשע הנאצי. המחלוקות בנושא הגיעו לשיאן בדיונים הממושכים בדבר הקמת אנדרטת הזיכרון לשואה (Denkmal für die ermordeten Juden Europas). אתר הזיכרון, אשר נפתח לקהל הרחב במחצית מאי 2005, ממוקם במקום המרכזי ביותר בעיר – בין שער ברנדנבורג, פארק טירגרטן ובניין הרייכסטאג, כך שאף תייר בעיר לא יכול להתעלם ממנו.
 
מדובר ביער ענק של 2700 מצבות בטון, ברוחב ועומק זהים אך בגבהים שונים. אין באתר מסלול ביקור מומלץ, אין כניסה אחת, אין אמצע ואין סוף, כך שהמבקר יכול לקבוע בעצמו את נתיב הביקור בשטח העצום של האתר (כמעט 20,000 מ"ר). האדריכל הניו-יורקי אשר תכנן את האתר, פיטר איזנמן, מסביר כי התכוון לכך שהמבקר יחווה חוסר כיוון, אובדן דרך ובלבול. "העוצמה והממדים של השואה, הם כאלה שכל ניסיון לייצג אותה באמצעים מוכרים נידון לכישלון", הוא אומר.
אנדרטת הזכרון לשואה בברלין
אנדרטת הזכרון לשואה, במיקום שאף תייר לא יכול להתעלם ממנו (צילום: Lunamarina)
 

בברלין פזורים עשרות אתרי הנצחה מסוגים שונים, המוקדשים לתקופת המשטר הנאצי ולמלחמת העולם השנייה. חלקם מוקדשים ליהודים בלבד, כגון האנדרטה ברציף 17 בתחנת הרכבת גרונוואלד (Bahnhof Berlin-Grunewald), ממנה יצאו הטרנספורטים של יהודי העיר למחנות הריכוז. על גבי קטע קטוע של פסי הרכבת מצוינים תאריכי המשלוחים, מספר האנשים ויעד המשלוח.
 
חלק אחר של האתרים קשור ליהודים, אך גם לאחרים, כמו שורת לוחות המתכת ברחבת הכניסה לרייכסטאג. רשומים עליהם שמותיהם של צירי בית הנבחרים, מתנגדי המשטר הנאצי, אשר נאסרו לאחר שריפת בית הנבחרים בשנת 1933 (מרביתם נשלחו מאוחר יותר אל מותם במחנות ההשמדה).

מיצג דמוי מדפי ספריה גדולים וריקים, יצירתו של האומן הישראלי מיכה אולמן, מצוי בחלל תת-קרקעי בכיכר בבל (Bebelplatz). כאן שרפו הנאצים ספרים של מחברים יהודים ולא יהודים, ב-10 במאי 1933. תערוכה בשם הטופוגרפיה של הטרור (Topographie des Terrors), ממוקמת במה שנותר מחדרי העינויים של הגסטפו, אשר יועדו לאסירים יהודים ולא יהודים.
 
קטעי מסילה בתחנת הרכבת גרונוואלד בברלין
תחנת הרכבת גרונוואלד, קטעי מסילה עם ציון תאריך, מספר היהודים ויעד המשלוח (צילום: רמי דברת) 
 

חלק מההנצחה מוצא את ביטויו בדרכים לא שגרתיות, כמו 80 תמרורי רחוב יוצאי דופן ברובע הבווארי (Bayerisches Viertel), בו התגוררו לפני המלחמה יהודים רבים. בכל שלט מפורטים חוק, תקנה או איסור, אשר תוקנו על ידי המשטר הנאצי כדי לפגוע ביהודים. במספר מקומות בעיר, נראה לוחות המציינים שמות של יהודים אשר התגוררו במקום, תוך ציון השנים בהן דרו שם, מתי נלקחו למחנות ואת שנת מותם. חלק מהלוחות, אשר רובם הותקנו עוד בשנות ה 60- 70, הוצבו על ידי תושבים מקומיים, והם חבויים בקרנות רחוב או משולבים במדרכה ליד הכניסה לבית.
 
חוקים ותקנות נגד יהודים מונצחים על תמרורים ברובע הבווארי בברלין
עשרות תמרורים ברובע הבווארי מנציחים חוקים ותקנות נגד יהודים,
כמו הגבלת שעות לרכישת מזון
 או ביטול רישיונות נהיגה (צילום: 
CC Victoria Nesfield)
 

תחושות של עצב בברלין

מרגע שהסכמתי להתמודד עם סיפורם של יהודי ברלין, נוכחתי כי זו אינה "עוד כתבה". התחושות אשר אפפו אותי בהכנתה היו עצב וקדרות, מלווים בהרהורים על גורל העם היהודי ועל טראומת השואה, כפי שהם משתקפים בסיפורם. תחושות דומות לאלה אשר חשתי בעת הביקור בעיר ברלין.
 

מידע נוסף

כתבות נוספות על ברלין 



רמי דברת אודות הכותב
ד"ר רמי דברת מטייל בעולם עם מצלמה, ביקר עד כה ביותר מ-70 מדינות ברחבי העולם, והיד עוד נטויה...
מרצה באקדמיה בתחום הפסיכולוגיה הארגונית, בעל ניסיון עשיר בהרצאות למגוון קהלים, גופים ומוסדות
.
דוא"ל: 
ramidov@zahav.net.il

רמי עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר