www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

קהילות נעלמות במוראבה


הקהילות הנעלמות של נהר מוראבה
מאת: כרמית וייס 


מבנה בית הכנסת העלוב למראה התגלה מבפנים כארמון. החלל הגבוה מחולק עם עמודים וקשתות מרהיבים ביופיים, ששרידי צבע כחול עז מעטרים אותם. אך קירותיו של הארמון מתפוררים, רטיבות ועובש מכסים אותם, ואת צבעיו המרהיבים אפשר רק לנחש על פי הצבע המועט שנותר. ודווקא משום כך הוא יפה שבעתיים, כמו אדם זקן שקמטי השנים הוסיפו לו הדרת כבוד.


בית הכנסת בסטופבה - קמטי השנים הוסיפו לו הדרת כבוד
בית הכנסת בסטופבה - קמטי השנים הוסיפו לו הדרת כבוד  (צילום: כרמית וייס)
 
בתמונות אותן ראיתי לפני הסיור נראה בית הכנסת בסטופבה עלוב ומוזנח, קירותיו מתפוררים והוא מט ליפול. ראיתי בתי כנסת מרשימים ממנו בסלובקיה ולא הבנתי מדוע מארוש, המומחה למורשת יהודית והמדריך שלי בסלובקיה, כלל אותו בתכנית הסיור. מה רבה היתה הפתעתי כשנכנסתי לתוך בית הכנסת, שבינתיים זכה לשיפוץ חיצוני, ופשוט נדהמתי מיופיו. רק כך אפשר להבין את גודל ההשקעה הנדרשת לשיפוץ מבנה בן 200 שנה.
 
לשמחתי זכיתי להכיר את שני הצעירים בעלי החזון והאמונה, המשקיעים בשימור מורשת העבר המשותפת שלנו – מורשת יהדות סלובקיה.
 
בית הכנסת בסטופבה לפני השיפוץ
בית הכנסת בסטופבה לפני השיפוץ  (The Slovak Jewish Heritage Center ©)
 

גיל הזהב




 
אנו נמצאים באזור זָהוֹרֶה (Záhorie) במערב סלובקיה, מעט צפונית לבירה ברטיסלבה. מישוריו משתרעים בין רכס הקרפטים הקטנים, ממזרח, לנהר מוראבה (Morava) ולשכנה אוסטריה, במערב. טיול בערים, בעיירות ובכפרים כאן לוקח את המבקר אל אוצרות שהשאירו קהילות שנכחדו – קהילות יהודיות, קהילה נוצרית נרדפת וגם משפחת אצולה אחת.
 
 
סטופבה (A), מלצקי (B), וולקֶה לבארה (C) 
 
מתיחת פנים לבית הכנסת בסטופבה
על אדמות משפחת פאלפי (Pálfi), משפחת אצולה הונגרית שבבעלותה היו חלק ניכר מאדמות האזור, התיישבו יהודים שהגיעו יחד עם הרומאים וייסדו את אחת הקהילות היהודיות הראשונות בסלובקיה. לשיא פריחתה הגיעה הקהילה היהודית בעיירה סטופבה (Stupava) במחצית הראשונה של המאה ה- 18, אז היא מנתה 819 יהודים, כרבע מכלל האוכלוסייה המקומית. אך לקראת סוף אותה מאה עזבו צעירים רבים לערים הגדולות הסמוכות, וינה וברטיסלבה, ולפני השואה מנתה הקהילה 191 איש שכולם נספו בשואה. כך נמחתה קהילה מעל פני האדמה.
  
בית הכנסת העתיק, שנבנה בשנת 1803, עמד בשיממונו שנים רבות. לפני שנים אחדות, כאשר נמכר המגרש עליו הוא עמד, לא טרח הקונה לקנות גם את בית הכנסת. ממילא, האמינו כולם, הוא יתמוטט בתוך שנה לכל היותר.
רופא פלסטיקאי ואיש עסקים צעיר, ד"ר תומאש שטרן (Tomáš Stern), בן הקהילה היהודית בברטיסלבה, קנה את בית הכנסת. עוד בהיותו סטודנט לרפואה החל תומאש באיסוף מידע על המורשת היהודית בסלובקיה, תחביב משונה מעט לבחור צעיר. כעבור שנים אחדות, כשהוא כבר רופא מומחה, החליט הפלסטיקאי להקדיש את זמנו וכספו למתיחת פניו של בית הכנסת בסטופבה.
 
העמודים, הקשתות וקילוף השכבות לצורך חשיפת הצבע המקורי
מארוש ותומאש, שני צעירים בעלי חזון ואמונה בבית הכנסת בסטופבה   (צילום: כרמית וייס)
 
לגרד את שכבות העבר
עמודים מרשימים וקשתות מחלקים את בית הכנסת לתשעה מדורים ובמרכזו הבימה, הנתמכת על ידי ארבעה עמודים. מארוש בורסקי (Maroš Borský), המנהל והרוח החיה של פרויקט נתיב המורשת היהודית בסלובקיה, מראה לי כיצד משחזרים את צבעם המקורי של העמודים, על ידי קילוף השכבות המכסות אותם וגילוי הצבע המקורי. את מיקומו של ספר התורה קובעים על פי תמונות והבדלי גווני הצבע בקיר. כמו תומאש, גם מארוש בחור צעיר בשנות השלושים לחייו, וכשאני שומעת את שניהם דנים בבעיות הרבות של השיפוץ, בכסף הרב הנדרש ובבירוקרטיה, אני נמלאת הערצה לשני הצעירים היהודיים הללו.
כתבה על ננתיב המורשת היהודית של סלובקיה
 
העמודים, הקשתות וקילוף השכבות לצורך חשיפת הצבע המקורי העמודים, הקשתות וקילוף השכבות לצורך חשיפת הצבע המקורי
העמודים, הקשתות וקילוף השכבות לצורך חשיפת הצבע המקורי  (צילום: כרמית וייס)
 
בית הכנסת נמצא ברחוב Hlavná ממול לכנסייה, שכתמיד מסמנת את מרכז הכפר. לאחר שהמבנה חוזק והגג הוחלף הוא משמש למופעים וקונצרטים שמארגנת קבוצת צעירים בני העיירה. "הם מרוויחים מקום איכותי לאירועים, אני מרוויח שהמקום זוכה לחיים ולחשיפה", אומר לי תומאש. כשיסתיימו השיפוצים הוא מתכנן להציג במקום חפצי יודאיקה ואת ארכיון הקהילה היהודית בסלובקיה.
 
על הקיר בכניסה תלה תומאש לוח זיכרון ל- 130 יהודים שהצליחו "לארגן" לעצמם נתינות זרה לפני השואה. השלטונות הסלובקים, שהיו אלו ש"עשו את העבודה השחורה" עבור הנאצים, לא ידעו כיצד לנהוג בהם. בעוד חבריהם נשלחים למחנות ההשמדה, הם הוחזקו מוגנים במנזר במקום, עד שבשנת 1944, בעקבות "המרד הסלובקי", התקוממות עממית של הסלובקים נגד הגרמנים, נכנסו הגרמנים לסלובקיה ושלחו גם אותם למחנות ההשמדה.
 
סטופבה היא עיירה קטנה (8,000 תושבים), כעשרים קילומטרים צפונית לברטיסלבה. מלבד בית הכנסת נשתמר בה גם בית הקברות היהודי ברחוב Pri Borníku, בחלקה הצפון-מזרחי של העיר. זהו אחד מבתי הקברות היהודיים הגדולים בסלובקיה, שנותרו בו מצבות שמורות היטב מהמאה ה-17 ועד המאה ה-20. הקבר העתיק ביותר הוא משנת 1643 – חתיכת היסטוריה. הכיתוב על המצבות ברובו באותיות עבריות וגם בגרמנית.
בית הכנסת בסטופבה, תמונות לפני ובעת עבודות השיפוץ
בית הכנסת בסטופבה, תמונות לפני ובעת עבודות השיפוץ  (צילום: כרמית וייס)
 
קהילת הנוצרים הנרדפים
אל הכפר וולקֶה לבארה (Veľké Leváre), ארבעים קילומטרים צפונית לברטיסלבה, הגענו דווקא בעקבות קהילה דתית שאינה יהודית. כאן התגוררה שנים רבות קהילת אנבפטיסטים, המכונה האבאן (Habán), שסיפורה והתנהגותה מזכירים במידה רבה את סיפורן של הקהילות היהודיות באירופה.
 
האנבפטיסטים הם זרם קיצוני בנצרות, שמקורו בשוויץ וגרמניה בימי הרפורמציה הפרוטסטנטית של המאה ה-16. הם כפרו במנהגים שונים של הנצרות, בהם גם מנהג הטבלת תינוקות כאקט קבלה לנצרות, וטענו שעליה להיעשות כשהאדם בוגר ומסוגל לקבל החלטה לדבוק בדת (מכאן שמם: אנא=חדש, בפטיזם=טבילה).
בני האבאן ברחו מגרמניה ושוויץ, שם הם נרדפו עד חורמה ורבים מהם הוצאו להורג, והתיישבו במערב סלובקיה בסוף המאה ה- 16. הם חיו בקהילה סגורה, התבדלו מסביבתם והתלבשו שונה, התנהגות שמזכירה את קהילות היהודים. אך בניגוד ליהודים שנודעו כסוחרים ובעלי מקצועות חופשיים, היו בני האבאן בעלי מלאכה טובים, שהתמחו במיוחד בקדרות, שנצבעה ללא הצבע האדום – צבע היין והדם.
 
בשנת 1761 העניקה קיסרית אוסטרו-הונגריה מריה תרזה שוויון זכויות לבני האבאן, אך התנתה זאת במעבר לכנסייה הקתולית. בעקבות לחץ כבד שהופעל עליהם הם עברו בהדרגה לזרם הקתולי ואף בנו לעצמם כנסייה קתולית קטנה במתחם בו התגוררו. למרות שכיום בני בניהם כולם קתולים, עדיין יש ביניהם כאלו השומרים בדבקות על זהותם כאנשי האבאן.
 
 הבתים וכלי העבודה של קהילת האבאן, קהילה נוצרית נרדפת שנכחדה   הבתים וכלי העבודה של קהילת האבאן, קהילה נוצרית נרדפת שנכחדה
 הבתים וכלי העבודה של קהילת האבאן, קהילה נוצרית נרדפת שנכחדה   הבתים וכלי העבודה של קהילת האבאן, קהילה נוצרית נרדפת שנכחדה
 הבתים וכלי העבודה של קהילת האבאן, קהילה נוצרית נרדפת שנכחדה  (צילום: כרמית וייס)
 




 
בתים מהרי האלפים
עד היום ניתן לראות כמה מבתיהם של בני האבאן במתחם בו התגוררו, והם נבדלים בגגותיהם המחודדים ואלמנטים נוספים המזכירים את הבתים בארצות מוצאם. אחד מהם משמש כמוזיאון האבאן (Habánske múzeum), בו מוצגות תמונות מלוות בהסברים (בסלובקית בלבד) וכן כלי עבודה וכלי בית ששימשו אותם.
 
מול המתחם עצרנו לשתות בפאב המקומי, הנקרא U-Habanu על שם הבעלים הקודמים שלו שהיו בני קהילת האבאן. על הקיר תלויה תמונתם ולצדה פוחלץ של דג ענק. בעלת המקום מספרת לנו בגאווה שבעלה הוא הדייג המצטיין שדג את הדג המופלא הזה, 44(!) ק"ג משקלו, בנהר מוראבה הסמוך.
 
במרכז הכפר ניצבת כנסייה נאה בסגנון בארוק, הנראית קצת גדולה על הכפר הקטן. מסתבר שאת הכנסייה, הקרויה על שם הבתולה מריה (Virgin Mary), בנתה במאה ה-18 משפחת Kollonič, משפחת אצולה שבבעלותה היה הארמון הגדול שניצב עד היום בכפר, המוקף גן גדול עם עצים עתיקים.
איך מגיעים: כדי להגיע למתחם האבאן, ברחוב Habánsky dvor, פנו שמאלה לפני חזית הכנסייה וסעו עד לפאב.
 
הכפר וולקֶה לבארה - הכנסייה, הפאב המקומי והדג מנהר מוראבה

הכפר וולקֶה לבארה - הכנסייה, הפאב המקומי והדג מנהר מוראבה

הכפר וולקֶה לבארה - הכנסייה, הפאב המקומי והדג מנהר מוראבה

הכפר וולקֶה לבארה - הכנסייה, הפאב המקומי והדג מנהר מוראבה   (צילום: כרמית וייס) 
 
המבנה היפה ביותר בעיר מלצקי
בית הכנסת היפהפה בעיר מלצקי (Malacky), המרוחקת 35 קילומטרים מברטיסלבה, הוא המבנה הבולט והיפה ביותר בעיר. מלצקי היא העיר המרכזית והגדולה (18 אלף תושבים) של אזור זהורה. יהודים הגיעו לכאן ממוראביה (כיום בצ'כיה) במאה ה-8 והקהילה הגיעה לשיא גודלה (397 איש) בסוף המאה ה-19. לאחר קונגרס בודפשט (1868) בו התפצלו יהודי הונגריה למספר זרמים, בחרו יהודי מלצקי בזרם סטטוס קוו אנטה (Status Quo Ante), שדגל בדרך הביניים בין האורתודוקסים לנאולוגים. העיר שימשה כמרכז רבנות ל-17 כפרים בסביבה והיו בה בית כנסת, בית ספר, מקווה, שחיטה כשרה ובית קברות יהודי. רוב בני הקהילה, שמנתה לפני השואה כשלוש מאות איש, גורשו בשנת 1942 למחנות ההשמדה בפולין. קהילה קטנה עוד חייתה במלצקי לאחר השואה, אך היא נעלמה כליל בשנות השישים כשמרבית חבריה עלו לישראל.
 
בית הכנסת במלצקי, עדות מפוארת לקהילה שנכחדה
בית הכנסת במלצקי, עדות מפוארת לקהילה שנכחדה   (צילום: כרמית וייס) 
 
בית הכנסת במלצקי הוא מהיפים בסלובקיה. הוא נבנה בשנת 1900 במקומו של בית הכנסת הישן של הקהילה שעלה באש (השנה הכתובה על השלט בכניסה – 1886, בטעות מקורה). הסגנון המורי, שהיה מקובל בבתי כנסת רבים ברחבי ממלכת הונגריה (אליה השתייכה סלובקיה באותם ימים) בולט היטב בארכיטקטורה של בית הכנסת: פסים בצבעי אדום לבן, שתי כיפות דמויות בצל ופתחים בצורת קשת.
  
כיפת בצל ובראשה מגן דוד, לוחות הברית ועיטורים מרהיבים כיפת בצל ובראשה מגן דוד, לוחות הברית ועיטורים מרהיבים
כיפת בצל ובראשה מגן דוד, לוחות הברית ועיטורים מרהיבים  (צילום: כרמית וייס) 
 
בית כנסת לאמנות
בית הכנסת שייך כיום לעירייה והוא משמש כבית ספר לאמנות. כמוכם בוודאי, גם אני הרמתי גבה כששמעתי על כך, אך נוכחתי שזו הדרך היחידה לשמר את המבנה היפהפה באין קהילה יהודית במקום. ניכר שנעשה ניסיון לכבד ולשמר את בית הכנסת, ולטעמי ציורי הילדים דווקא מוסיפים לו חן וחיים. בדרך זו נחשפת המורשת היהודית לקהלים נרחבים, שאולי לא היו נחשפים אליה אחרת.
אגב, בית הספר לאמנות - רבים דוגמתו הוקמו בתקופה הקומוניסטית כדי לספק לילדים יום חינוך ארוך, לאתר ולטפח כשרונות. רבים מבתי הספר ממשיכים לפעול גם כיום, אך הם סובלים ממיעוט בתקציבים.
 
ציורי הילדים בכניסה לבית הכנסת במלצקי, מוסיפים חיים
ציורי הילדים בכניסה לבית הכנסת במלצקי, מוסיפים חיים   (צילום: כרמית וייס) 
 
כשאני מקישה על עמודי בית הכנסת נשמע צליל מתכתי, ואני מופתעת לשמוע שהם נבנו ממתכת על מנת שיהיו דקים ועדינים. העמודים תומכים תקרת עץ יפהפייה וגם ארון הקודש עדיין שם. את בתי הקהילה היהודית שסבבו את בית הכנסת ניתן רק לדמיין, ולמרבה האירוניה כיום ניצב לצדו סופרמרקט גרמני.
עדות נוספת לקיומה של קהילה יהודית, הם כעשרים קברים בבית הקברות היהודי, הנמצא באזור התעשייה בפאתי העיר הדרומיים.
 
בית הכנסת במלצקי, התקרה המעוטרת והעמוד התומך אותה בית הכנסת במלצקי, התקרה המעוטרת והעמוד התומך אותה
בית הכנסת במלצקי, התקרה המעוטרת והעמוד התומך אותה   (צילום: כרמית וייס) 
 
אוצרות משפחת האצולה
עד כמה קשה לשפץ מבנה ישן שהוזנח במשך שנים רבות, יכולתי להיווכח שוב בעיר מלצקי. זכיתי לבקר בארמון ענק הנמצא בשלבי שיפוץ ועדיין סגור לקהל הרחב, שיוכל לבקר בו (אם יעמדו המשפצים בתוכניתם) החל מקיץ 2011. רק כשרואים בניין כזה בשלבי שיפוץ מבינים עד כמה עצומה המלאכה וההשקעה.
 
בחזית הארמון גן גדול בסגנון אנגלי ובו עצי אלון, עצי מחט ועצי ערמון עתיקים. הארמון הענק, בעל ארבעה אגפים המקיפים חצר קטנה, היה שייך למשפחת פאלפי, שבבעלותה היו אדמות האזור במשך שלוש מאות שנה. בשנת 1933 עבר הארמון לידי המסדר הפרנסיסקני, שהשתמש בו כפנימייה לבנים. לאחר המרד הסלובקי של שנת 1944 שימש הארמון את הגסטפו הגרמני כבית כלא, ולאחר המלחמה הוא שימש למגורי חיילים וכבית חולים.
 
ארמון משפחת פאלפי במלצקי, עבודות השיפוץ בעיצומן
ארמון משפחת פאלפי במלצקי, עבודות השיפוץ בעיצומן   (צילום: כרמית וייס) 
 
השלטון הקומוניסטי בסלובקיה שלאחר מלחמת העולם השנייה, התנגד לכל סממן דתי וציווה להרוס את כנסיית הארמון. הנזירים מהמנזר הפרנסיסקני הסמוך התחכמו ובנו קיר לבנים שהסתיר את הכניסה לכנסייה וכך היא ניצלה מגזר הדין. דרך חור בקיר הלבנים ראינו את צלב הכנסייה המוסתרת וזכינו בשיעור מסכם ליום בו קיבלנו שיעור מרוכז ברדיפות דתיות ובגורלן המר של קהילות נרדפות.
 
צלב הכנסייה שהוסתרה מאחורי הקיר, שיעור ברדיפה דתית
צלב הכנסייה שהוסתרה מאחורי הקיר, שיעור ברדיפה דתית   (צילום: כרמית וייס) 






כרמית וייס Carmit Weiss
 
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית








מספר צפיות: 9614
2416