טיול קרוואן עם ילדים בנורווגיה
מאת: כרמית וייס

יעבור או לא יעבור? זאת השאלה. בן זוגי שעל ההגה מחליט שיעבור. הוא סבור שגשר העץ הרעוע לא יתמוטט תחת כובד הקרוואן הענק, למעלה משלושה טון, אותו שכרנו להוביל בנורווגיה את משפחתנו "ברוכת הילדים". אך פחדנית שכמותי לא לוקחת סיכונים ויורדת מהקרוואן, גם אם חמשת יקיריי נשארו בתוכו. כך יכולתי להנציח את הרגע בעדשת המצלמה.

על השאלה שאני נשאלת שוב ושוב: האם נורווגיה מתאימה לטיול בקרוואן או לטיול משפחתי? אנסה לענות כאן בכמה סיפורים קצרים מטיול הקרוואן שלנו בנורווגיה.

היעבור בשלום? גשר העץ הרעוע והקרוואן שלנו (צילום: כרמית וייס)

נורווגיה בקרוואן – כן או לא?

נורווגיה היא יעד שנוי במחלוקת לרוצים לטייל בקרוואן. יש הסבורים שכבישיה הצרים והמפותלים קשים מדי עבור כלי הרכב המגושמים הללו, ואת המרחקים העצומים כדאי לעבור ברכב זריז יותר. אני לעומתם סבורה ההפך: דווקא המרחקים הגדולים שעוברים מרבית המטיילים בנורווגיה, המחייבים כל לילה לינה במקום אחר, עושים את הקרוואן לנוח כל כך. אין צורך לפרוק ולארוז כל יום מחדש, יש בית.

ומה עם הכבישים הצרים והמפותלים, תשאלו בוודאי. נכון, הם אכן כאלה, אבל אין כל בעיה לנסוע בהם עם קרוואן, גם לא עם הדגם הגדול ביותר הקיים בסקנדינביה, אותו שכרנו אנו. אכן הנסיעה מעט איטית יותר, אבל אנחנו לא אוהבים למהר בטיול – רוצים לספוג את הנופים בנחת, לא מנסים "להספיק".

על כבישי נורווגיה ועל הקרוואן, שהוא עיקר סיפורנו כאן, עוד אספר בהמשך, אבל תחילה אנסה לתאר בקצרה היכן טיילנו ומי הם המטיילים.

כתבות נוספות על נורווגיה

מציצים מחלון הקרוואן, שלושה מבין המטיילים הצעירים שבצוות (צילום: כרמית וייס)

   טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
  טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »

תשעה בקרוואן לשישה

המחשבה לדחוס את משפחתנו בת ששת הנפשות בתוך קופסא על גלגלים, ששטחה כ- 15 מטר רבועים, עוררה בי חששות רבים. ביתנו אינו מהמסודרים ביותר... וכדי להיכנס אל חדריהם של ילדי, ששלושה מהם היו בעיצומו של גיל ההתבגרות הסוער והצעיר בן שמונה, יש צורך במפלסת. שלא לדבר על הריבים, שבוודאי רק יגברו כשנתבשל כולנו 24 שעות בסיר הלחץ הזה. אבל הסקרנות והמלצות של חברים שכנעו אותנו שזו חוויה שכדאי לטעום. לא לפני שערכנו השוואה מדוקדקת של עלויות ונוכחנו שהקרוואן לא ייקר את הטיול, ואולי אף יוזיל אותו במעט.

אל החבורה הרעשנית שלנו הצטרפו גם אחותי וגיסי עם בנם הפעוט (שנתיים), שאחרי בדיקת עלויות משלהם החליטו לשכור רכב משפחתי. וכך היינו אנו ישנים בקרוואן, בעוד הם שוכרים להם בקתה קטנה (המכונה בנורווגיה "היטר") באותו הקמפינג ונהנים ממטבח הקרוואן שלנו, מהמרפסת שלו ובימים גשומים גם מפינת האוכל. בימים שכאלו נדחסו בקרוואן שמונה איש (ועוד אחד קטן) וסעדו אחר כבוד בפינת האוכל, שבמקור מיועדת לשישה, תוך שאנו נעזרים בשני מושבי תא הנהג הצמוד. בתמורה זכינו יום אחד בהזמנה לסעוד בבקתה, שלא היתה גדולה מהקרוואן.

הקרוואן והרכב המשפחתי הזריז שעשה את כל הקניות בסופר (צילום: כרמית וייס)

ויתורים כואבים במסלול

לא אלאה אתכם בפרטים, קצרה היריעה מלתאר את כל המקומות הקסומים בהם ביקרנו. אנסה רק לתאר בקווים כלליים את המסלול, כדי לתת מסגרת לסיפור.

נורווגיה ענקית ומראש ידענו שבשבועיים העומדים לרשותנו נוכל רק לטעום ממנה. בניגוד למנהגנו לטייל טיולי כוכב ולהמעיט בנסיעות, הפעם אילצה אותנו הטופוגרפיה להרבות בנסיעות וללון כל לילה במקום אחר. אחרי בדיקת מספר חלופות, בהן גם שכירת הקרוואן במינכן (כן, יש משוגעים שעושים את זה) או בצפון גרמניה, החלטנו על קופנהגן. זה אמנם אילץ אותנו לנסיעות ארוכות בתחילת המסלול ובסיומו, אך זו היתה האופציה המשתלמת ביותר מבחינת עלות-תועלת. אוסלו וברגן נפסלו בשל היותן יקרות משמעותית, הן לטיסה והן לשכירת קרוואן.

מקופנהגן מתחילים, אבל עד היכן מגיעים? לא פשוט להחליט. על אלסונד (Ålesund), הדרך האטלנטית ודרך הטרולים החלטנו לוותר – ויתור כואב לטובת יום נוסף בשמורת יוטנהיימן (Jotunheimen), מאחר שנסיעות יהיו לנו די והותר ואנו חובבי הליכה ברגל.

טרק בשמורת יוטנהיימן המרהיבה, בעבורה נעשו ויתורים כואבים במסלול (צילום: כרמית וייס)

וכך התגלגל הקרוואן שלנו מקופנהגן, דרך כבישE6 השוודי, עם טיול קצר באי Tjorn כדי לשבור את רצף הנסיעה הארוכה. משם ליומיים בשמורת יוטנהיימן ועד לנקודה הצפונית ביותר במסלול – פיורד גיירנגר (Geiranger). בהמשך דרומה, דרך קרחון בריקסדל (Briksdal) ופלאם (Flåm) עד ברגן, וממנה דרומה, דרך צוק המטיף לנקודה הדרומית ביותר בנורווגיה – קריסטיאנסאנד (Kristiansand), ובמעבורת חזרה לדנמרק.

כתבה על הדרכים היפות של נורווגיה

נקודות העניין המוזכרות בכתבה: התחלה בקופנהגן (A), אלסונד (B),
שמורת יוטנהיימן (C), גיירנגר פיורד (D), קריסטיאנסאנד (E), אודה (F), קרחון בריקסדל (G)

לשכור קרוואן בגרמנית

בניסיון לחסוך עלויות בדקנו אפשרות לטוס לברלין ולשכור קרוואן בצפון גרמניה. באתרי האינטרנט ניתן למצוא קרוואנים המושכרים על ידי אנשים פרטיים במחירים זולים להפליא. ואולי אין זה מפליא, כי קשה לדעת מה בדיוק מקבלים שם. קשיי השפה והתקשורת שכנעו אותנו לרדת מהעניין, אף שעם אחדים כבר היינו בשלבי משא ומתן.

שכירת קרוואן היא עסק מורכב יותר משכירת רכב פרטי – יש הרבה מערכות שיכולות להשתבש. מי מטפל בתקלות? מי נותן תמיכה? איזה ציוד מקבלים? איך מגיעים משדה התעופה ועוד שלל ענייני לוגיסטיקה. לשם כך דרושה שפה, תקשורת טובה וגם עצות מבעלי ניסיון ממש לא יזיקו. לכן הוחלט לבסוף על שכירת קרוואן דרך חברה ישראלית, המייצגת חברה דנית, אך כל התקשורת נערכה מולה ובעברית.

אם שוכרים קרוואן במקום רחוק מהיעד וזול (כמו מינכן, למשל) יש להוסיף לחישוב העלויות גם את ימי הנסיעה, שגם להם יש מחיר.

הקרוואן בדרך לקרחון בריקסדל, הרבה ענייני לוגיסטיקה (צילום: אביב וייס)

בלגן בקרוואן

כמה מפתיע, אותם שישה איש מבולגנים, שבבית הכל נופל להם מהידיים היכן שרק נופל, שמרו בקרוואן על סדר מופתי. הנפח הקטן של הקרוואן מנוצל בגאוניות לשטחי אחסון לא מעטים, ודווקא בשל הצפיפות כל דבר הוכנס מיד לארון המתאים לו. אין צורך להתאמץ – רק להרים יד. כך נשמר סדר מופתי לאורך כל ימי הטיול, ואני התפללתי שכך ימשך גם כשנחזור הביתה (מה שכמובן לא קרה).

לקראת סוף הטיול התגלה מקורו של הבום המסתורי ששמענו כל בוקר. היתה זו חבטת ראשו של הכדורסלן הצעיר שלנו בתקרת תא השינה, כשהוא שוכח שהוא לא במיטה בבית. בהחלטה אינטואיטיבית, ובניגוד להמלצת כולם, ויתרתי על השינה במיטה הזוגית שמעל תא הנהג לטובת שני הבנים. המקום נראה לי יותר מידי קלסטרופובי עבורי. אנחנו, ההורים, חלקנו את שתי המיטות (הנוחות מאד) שנפתחות בפינת האוכל. אפילו אני, שבבית מתעוררת מכל זבוב שמזמזם בחדר השני, נרדמתי שם בעוד ההמולה בשיאה. בבוקר היינו משכימים קום ומפנקים את הדור הצעיר בארוחת בוקר ובעוד זמן שינה יקר. שתי הבנות ישנו במיטת קומתיים בחלקו האחורי של הקרוואן, שם היתה להן הפרטיות שביקשו.

סדר מופתי בקרוואן, רק להושיט יד לארון (צילום: כרמית וייס)

שוקולד נורווגי מול שוקולד "השחר"

עד נורווגיה הרחוקה סחבנו איתנו שתי קופסאות של ממרח שוקולד "השחר" – פסגת הקולינריה עבור הצעיר שבחבורה, שבורר בקפדנות יתרה את מה שנכנס לפיו. כששתי הקופסאות לוקקו עד תום הכנסנו לאחת מהן ממרח שוקולד נורווגי. אך "אנין הטעם" לא בלע את הפיתיון, יחד עם כל נסיונות ההסבר ("התחמם מהגז", "התערבב מטלטולי הנסיעה"), ואם אין ממרח שוקולד – אין מה לאכול.

המסעדות בנורווגיה יקרות מאד והן היו מחוץ לתקציב שלנו. האוכל בסופר עולה פחות או יותר כמו בארץ ואותו כמובן בישלנו בקרוואן. בישולים פשוטים של דקות הכנה, לא שום קולינריה עילית. חווית השיטוט בסופרמרקט, יחד עם המקומיים, היא ניסיון מקרב ומלמד, שנמנע מאיתנו פעמים רבות כתיירים. אך גם כאן, כמו במקרה של השוקולד הנורווגי, יש נפילות: הפסטה האדומה, שהתגלתה כחריפה אפילו לגיבורים שבקרבנו, או הלחמניות שלא ידענו שהן אפויות רק למחצה (בבוקר הן עוד היו בסדר, אבל על ההר המושלג הן שבו והיו לבצק...), כי הוראות ההכנה הן בנורווגית.

חיוך של שוקולד, אוכל מהבית עבור אניני הטעם שלא טעמו אוכל מקומי (צילום: כרמית וייס)

ארוחת בוקר אל מול הפיורד

ידידים שעשו מסלול דומה שנה לפנינו, בשיא הקיץ, תיארו לנו חיי לילה שוקקים בקמפינגים. ילדיהם לא רצו להיכנס לקרוואן לפני ששקעה השמש, וזו כידוע שוקעת מאוחר מאוד בקיץ של הצפון הרחוק. הם חגגו על הטרמפולינות ושאר מתקני המשחקים. אך אנו, שהגענו לקראת סוף אוגוסט, כבר מצאנו קמפינגים כמעט נטושים של סוף עונת התיירות. בערב היו כולם נכנסים לקרוואן בשל הקור וחיי הלילה היו מנומנמים למדי.

אך גם ללא חגיגות ליליות, הקמפינגים בנורווגיה הם חגיגה אמיתית! הם תמיד ממוקמים בנופים הכי קסומים שיש: לצד פיורד, על גדות אגם, אל מול קרחון או בתצפית מרהיבה. את ארוחת הבוקר תמיד אכלנו במרפסת הקרוואן, אל מול הנוף, וכך אפילו הקפה הנורווגי היה מענג (בלי הנוף הוא לא משהו...). הארנבות בפינת החי, הדשאים והנדנדות שבקמפינג, העסיקו את הצעירים שבחבורה וספגו עודפי אנרגיות לקראת שנת לילה ערבה.

קמפינגים רבים מאד פזורים על פני כל נורווגיה ובמקומות התיירותיים ניתן לבחור מתוך מגוון גדול. אין צורך בהזמנה מראש, פשוט לנסוע ולעצור היכן שמתעייפים. באחדים יש מכונות כביסה וייבוש, מינימרקט קטנטן או שירות לחמניות טריות בבוקר, אבל לא כדאי לבנות על זה.

קמפינג לצד אגם אולדן וקרחון בריקסדל (צילום: כרמית וייס)

שפת הסימנים הנורווגית, או מה קורה כשהכביש צר?

הנערה הצנומה שבאה מולנו בריצת הבוקר שלה, על דרך העפר הצרה, נופפה מולנו בידיה הדקיקות, אך מה לעשות ואת שפת הסימנים הנורווגית איננו מבינים. את העובדה שהמילה "באס" היא בינלאומית, הבנו רק כשראינו את האוטובוס המתקדם מולנו. מה עושים עכשיו? הדרך צרה לשתי מכוניות ובוודאי לשני ענקים שכאלו. מימיננו קיר תלול הנופל אל הנחל ולשמאלנו ההר. היה זה נהג האוטובוס הנורווגי המנוסה שלבסוף נסע לאחור ואפשר לנו באדיבותו לעבור, אך היתה זו הפעם הראשונה (ולמזלנו גם האחרונה) בה הבנו ממה הזהירו אותנו כל "המפחידים" למיניהם.

לפני שאתם מצקצקים בלשונכם "אמרנו לכם", אמהר להבהיר שהיה זה המקרה היחיד בכל הטיול בו נתקלנו בבעיית עבירות עם "המפלצת" שלנו. ויש לדעת כי המקרה התרחש באחד המקומות שכלל אינם על ציר הביקור של מרבית התיירים – קרחון בואר (Buer) ליד העיר אודה (Odda). מלבד הנערה מהג'וגינג, היחידים בהם פגשנו במסלול ההליכה בן מספר שעות היו עוד זוג מטיילים מקומיים (עוד סיבה לקסם שהילך עלינו הקרחון, בנוסף ליופיו הרב).

מרבית כבישי נורווגיה אמנם צרים מאד, והם מתפתלים בינות גווני הכחול של פיורדים, אגמים ונחלים, מצד אחד, לגווני הירוק של ההרים המתנשאים בתלילות, מהצד השני. אך הקרוואן, כמו גדול (תרתי משמע), נסע בהם בכבוד ולא עשה בעיות גם תחת ידיה של נהגת פחדנית שכמותי. לא היה כביש בנורווגיה בו לא יכולנו לטייל.

אנחנו והקרוואן בתחילת המסלול לקרחון בואר, אחרי המפגש המפחיד עם האוטובוס (צילום: כרמית וייס)

נורווגיה – באנו ליהנות...

לכל "המפחידים" אומר: אפשר ומומלץ לטייל בנורווגיה עם קרוואן! גם אם, וזה בכלל לא בטוח, מספיקים מעט פחות בשל הנסיעה היותר איטית.

אנחנו באנו ליהנות – לא "להספיק"...

אודות הכותבת

כרמית וייס (Carmit Weiss), מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים.

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות

לקריאת כתבות נוספות של כרמית