.jpg)
.jpg)
ביתם של הענקים:
מסלולים בשמורת יוטנהיימן
מאת:
סביבנו אין ספור קרחונים לבנים יפהפיים, בוהקים בשמש הקרה, אגמים קטנים תכולי עיניים, וסלעים עצומים גולשים על מדרונות ההרים. אין נפש חיה סביב, רק אנחנו והנוף הבלתי נתפס הזה. שקט כל כך. מסתבר שגם שקט יכול להיות מפחיד. הטבע כמו מגמד אותנו, ממחיש לנו כמה אנחנו קטנים לעומת הטבע האדיר. ללא ספק, זהו ביתם של הענקים.
אגם Leirvatnet בתחילתו של המסלול שלנו בשמורת יוטנהיימן.
פסטורלי? לא בטוח... (צילום: Jørn Eriksson)
פסטורלי? לא בטוח... (צילום: Jørn Eriksson)
יוטנהיימן שמורת הענקים נסיעה ארוכה ומתישה, שארכה כמעט יומיים, מקופנהגן שבדנמרק, דרך חופי שוודיה המקסימים והארוכים, הביאה אותנו אל שמורת יוטנהיימן (Jotunheimen nasjonalpark ) שבליבה של נורווגיה. רכס יוטנהיימן (Jotunheimen ), הנמצא 350 ק"מ צפונית-מערבית לאוסלו, משקיף מגבוה על "ארץ הפיורדים". ההרים לאורך רכס זה הם מהגבוהים בנורווגיה. יש כאן מספר פסגות שגובהן מעל 2,400 מטרים, גובה שאולי אינו מרשים את אלו מכם שטיילו בהרים גבוהים אחרים בעולם, אך כאן, בקו הרוחב הצפוני כל כך, הוא מספיק כדי לשמר את הקרחונים ולגרום לעצים להעלם מהנוף. כאן נמצאת גם הפסגה הגבוהה ביותר בנורווגיה, על הר גלדופיגן (Galdhøpiggen ) – 2,469 מטרים של הוד והדר.
אין ספור קרחונים פזורים על ההרים סביב, את רובם אין אנו יכולים לראות אלא רק לדמיין, אך קצותיהם מציצים ומעטרים בחן את הפסגות. בין ההרים פזורים אגמים קטנים, כל כך הרבה שאי אפשר לספור. מדרונות ההרים התלולים נוטפים מים מכל הכיוונים, ממש כך. ואנחנו, שעד לפני מספר ימים עוד היינו בגליל, בארצנו השחונה, עומדים פעורי פה, לא יודעים לאן להביט קודם בארץ הקסומה אליה הגענו.
שמורת יוטנהיימן: העיירה לום (A), תחילת המסלול על שפת אגם Leirvatnet (B), פסגת גלדופיגן (C)
ויעדים נוספים המוזכרים בכתבה
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
למי מתאים הביקור בשמורת יוטנהיימן? פירוש השם יוטנהיימן הוא "ביתם של הענקים". עכשיו אנחנו מבינים מדוע. בעצם רק חושבים שאנחנו מבינים, מחר נבין טוב יותר, ולא בדרך הקלה... מרביתו של הרכס הוכרז כשמורת טבע, כלי רכב אינם מורשים להיכנס, ולכן היא מתאימה לחובבי טרקים ולמטפסי הרים, היוצאים לטרקים של מספר ימים. ישנם גם מסלולים קצרים יותר, ליום או מספר שעות, בהם יכולים ללכת גם בעלי הכושר הפחות קרבי ואפילו משפחות עם ילדים. אך גם אם אינכם חובבי הליכה, אל תפסידו את הנוף הנפלא הזה. סעו בכבישים המקיפים את השמורה (מצפון וממזרח), רדו לתצפיות שבצידי הכבישים וכנסו לכבישים הצדדיים המובילים אל תוך השמורה. מזומנת לכם חוויה מהפנטת.
כנסיית הלוחות בעיירה לום, "עיירת המחוז" של שמורת יוטנהיימן (צילום: aiaikawa)
מי בתפקיד הגמדים?
מי אנחנו בכלל? שתי משפחות ארבעה מבוגרים וחמישה ילדים. צעיר המשתתפים (זה שעל הגב בתמונה למטה), בן שנתיים כמעט, בילה את מרבית הזמן על הגב של אבא והתגעגע לעגלה שהלכה לאיבוד בטיסה. הבוגרת שבילדים, כבר לא ממש ילדה, אלא נערה בת 18, רגע לפני הגיוס לצה"ל.
צעיר המשתתפים על הגב של אבא, ובנות הנעורים ברגעי היאוש והיופי במסלול (צילום: כרמית וייס)
הטבע כמו שאלוהים ברא אותו
בימים כתיקונם אנחנו לא נמנים על המאמינים בסיפור על אלוהים ושבעת ימי הבריאה, אבל כאן, פתאום חשים משהו שונה. גם אנחנו, כופרים שכמותנו, נאלצים להודות שאלוהים עשה כאן עבודה טובה במיוחד. ומה שחשוב מכך – בני האדם השאירו את הנוף בראשיתי כמו שמצאו אותו. לבד ממספר בקתות הרים קטנות וחביבות, המשתלבות נפלא בנוף, לא נגעו כאן בדבר. ממש כך. זאת למרות ששמורת יוטנהיימן היא האתר הפופולרי ביותר בנורווגיה לטיולים רגליים. אך עדיין זהו מקום שקט, שהטבע הושאר בו כמות שהוא. פשוט לא נגעו. לא תפגשו כאן המוני תיירים, אלא בעיקר מטיילים עם תרמיל על הגב, נעלי הליכה טובות וזוג מקלות ביד.
בניגוד למקובל בשמורות טבע אחרות בעולם, החוק הנורווגי אינו מחייב הליכה בשבילים מסומנים, כל עוד לא נכנסתם לשטחים אסורים, ובתנאי שאתם משאירים את הטבע כמו שמצאתם אותו. אך אם אינכם מנוסים בניווט אל תסטו מהשבילים המסומנים. הצטיידו במפה טופוגרפית מפורטת (1:50,000, אפשר לקנות במקום) ורצוי גם מצפן. יש לקחת בחשבון שתנאי השטח אינם קלים, מזג האוויר הפכפך, ואם תיקלעו לגשם, ערפל או אפילו שלג, אתם עלולים להיות בצרה. אין כאן קליטה של סלולרי, אז אל תבנו על חילוץ (עצות של חכמים לאחר מעשה). 
Leirvatnet בתחילתו של המסלול. השמיים כחולים והכול נראה מאוד פסטורלי,
אבל לא בטוח שישאר כך בהמשך הדרך (צילום: Jørn Eriksson)
מסלול המוות – אבודים בין ענקים
את יומנו השני בשמורה התחלנו בבקתת Leivvassbu , השוכנת על שפת האגם הקטן Leirvatnet בגובה 1,401 מ'. הגענו לכאן בעקבות המלצתם של מארחינו בקמפינג. לפי המלצתם נכנסנו לבקתה וקנינו מפה של 1:50,000. המוכרת החביבה המליצה לנו על מסלול מעגלי. אולם כשראתה שיש אתנו ילד צעיר ותינוק, הציעה לנו ללכת רק את תחילתו ולחזור באותה הדרך, מאחר שהמשכה של הדרך יהיה קשה לנו. ואכן, תחילתו של המסלול מהבקתה, בכיוון דרום-מערב, לעבר אגם Gravdalstjornene , הוא שביל עפר רחב ונוח למדי. לאחר כחצי שעה של הליכה, מעט אחרי האגם, תראו מימינכם קרחון קטן עליו תוכלו לטפס ולגלוש. עד כאן המסלול כמעט מישורי, הדרך רחבה וההליכה נעימה. מכאן עליכם להחליט האם אתם חוזרים באותה דרך לבקתה או ממשיכים בשביל (שהוא לא ממש שביל). אם תחליטו להמשיך, לכו צפונה לעבר אגם Tverrbytnett וממנו חזרה מזרחה לעבר הכביש הראשי החוזר לבקתה. המסלול עובר למרגלותיו של קרחון סורטנינגס (Surtnings Breen ). אורכו של המסלול המלא 12 ק"מ לערך (אבל תוואי השטח קשה). 
חלק מהצוות ליד הקרחון, בסיום חלקו הראשון של המסלול (צילום: כרמית וייס)
הגענו לקרחון, הילדים טיפסו עליו וגלשו בכיף. התינוק ישן לו בנחת, עטוף בכל השכבות שהיו ברשותנו. איזה מקום קסום! מה פתאום לחזור, הרי אנחנו "ישראלים מהסיירת", קטן עלינו. ממשיכים, החליטו המומחים עם המפות ביד והמצפן בראש. אבל ה"ממשיכים" התגלה כאתגר לא קטן. השביל נעלם ובמקומו הופיעו בולדרים ענקיים, עליהם היינו אמורים לדלג. ההליכה היא בעיקר על המורנה של הקרחון סלעי ענק שהקרחונים שהיו כאן טחנו וסחפו עם "גלישתם" לעמק. רק שאף אחד לא יפול, אין כאן נפש חיה, מי יעזור לנו?
התינוק, שהתעורר משנתו, הבין שמאוד מאוד קר כאן. אנחנו מטפסים ומתחממים, אבל הוא צורח מקור, ואמא שלו מזילה דמעות יחד איתו. לא נעים בכלל. מזל שהמצלמות המשיכו לצלם, כי את הנוף בשלב מסוים כבר לא ממש ראינו. אחרי הליכה, שנראתה כמו נצח, הגענו לחוף מבטחים, על הכביש המוביל חזרה לבקתה. את התינוק, שכילה את כוחותיו (ונשמותינו) בבכי לאורך כל המסלול, היינו צריכים להפשיר. מזל שה"בית" חיכה לנו בקרוואן. 
הליכה לא קלה על סלעים ובולדרים, חלקו השני של המסלול (צילום: כרמית וייס)
ועוד יותר לא קל כשאתה עם רגליים קצרות... (צילום: כרמית וייס)
למרות השם מסלול מומלץ "מסלול המוות", השם שדבק במסלול מאותו יום ואילך, הוא אולי כינוי מוגזם, אך הוא בהחלט מתאר את תחושותינו בשלבים מסוימים של הדרך. יחד עם זאת, למיטיבי לכת, שגם יודעים לנווט, ללא ילדים קטנים, המסלול מומלץ ביותר. רק הצטיידו במפה טובה והתייעצו קודם לכן במקומיים. הנוף שווה את המאמץ. בקתת Leivvassbu , ממנה מתחיל המסלול, היא בקתה גדולה, שניתן לאכול ואף ללון בה. ( דוא"ל: leirvassbu@topofnorway.no )
בקתת Leivvassbu , ממנה מתחיל המסלול, הנוף כוסה לבן (צילום: Ormseth)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
גלדופיגן מלך הענקים פסגת גלדופיגן (Galdhøpiggen ) היא, כאמור, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס יוטנהיימן, כמו גם בנורווגיה ובסקנדינביה כולה. טיפוס אל הפסגה הוא אחד האתגרים החביבים על המטיילים במקום. המסלול הפופולרי ביותר יוצא מבקתת Juvasshytta , השוכנת בגובה 1,850 מ'. מסלול זה, המטפס 619 מטרים, כולל בחלקו גם הליכה על קרחון Styggebreen , הדורשת ציוד מתאים. המסלול כולו, הלוך-חזור, לוקח כשש שעות בקצב של מטיבי לכת. מסלול נוסף לפסגה יוצא מבקתת Spiterstulen . מסלול זה דורש טיפוס רב יותר (1,300 מ') אך אינו דורש הליכה על קרחון, ולכן גם אין צורך במדריך או ציוד מיוחד. סיור מודרך יוצא מבקתת Juvasshytta , שלמרגלות גלדופיגן ממזרח, כל יום, מסוף יוני עד תחילת ספטמבר. אין צורך ברישום מוקדם, אבל מומלץ להתקשר ולוודא שהסיור אכן מתקיים ואת שעת היציאה העדכנית.
על מסלול לקרחון למרגלות גלדופיגן בכתבה טיול מים בשמורת יוטנהיימן
מטיילים על קרחון למרגלות הר גלדופיגן, הגבוה ביותר בנורווגיה (צילום: Rachel Ellis )
מסלולים קצרים בשמורת יוטנהיימן ביום בו הגענו לשמורה נשבו רוחות עזות, שהפכו את ההליכה לבלתי אפשרית כמעט. מזג האוויר כאן הוא שחקן מרכזי שלא ניתן להתעלם ממנו. אולם דווקא המסלולים הקצרים שמצאנו התגלו כחביבים ביותר. אגם Høyvatnet הוא אגם קטן ופוטוגני, שבמרכזו אי קטן. הוא נמצא מחוץ לתחום השמורה, לצידי כביש 55, ולכן גם ניתן להגיע אליו עם רכב. יש לנסוע מספר קילומטרים על דרך עפר, המתפצלת צפונה מכביש 55, ולעבור גשר עץ קטן. מחנים את הרכב ליד מפל שוצף, עם כמויות מים אדירות, שהיו מסדרות את הכנרת שלנו בתוך דקות. מכאן כדאי לצאת למסלול רגלי קצר סביב האגם, עד היכן שיאפשרו לכם רגליכם. 
הקרוואן שלנו בדרך אל אגם Høyvatnet, יעבור אול לא יעבור? (צילום: כרמית וייס)
כנסיית הלוחות של העיירה לום 
כנסיית הלוחות בעיירה לום, אחת העתיקות והשמורות בנורווגיה (צילום: Talxpin)
מידע מעשי על שמורת יוטנהיימן בשמורה פזורות בקתות הרים רבות והמסלולים המסומנים עוברים ביניהן. הבקתות שייכות לאיגוד התיירות הנורווגי (DNT ), שמתחזק אותן. בחלק מהבקתות, בעיקר אלו הקרובות יותר, ניתן לקבל ארוחות, בחלקן ניתן לבשל לבד, אך אפשר לקנות מצרכים במקום, ובחלקן יש צורך להביא את האוכל עימכם. בעיירה לום (Lom ), שהיא נקודת הישוב הגדולה באזור, נמצאת תחנת המידע של השמורה. מלבדה יש כאן בעיקר כפרים זעירים. את השמורה מקיפים שני כבישים – כביש 51, ממזרח, וכביש 55, מצפון. כביש 55 מקשר את לום ( Lom ) עם סוגנדל ( Sogndal ) על גדות סוגנדל פיורד ( Sogndalfjorden ). לאורך שני הכבישים ניתן למצוא מקומות לינה וקמפינגים, אך המבחר אינו גדול. משני הכבישים הראשיים (51, 55) מתפצלים כבישים צרים, המובילים לפאתי השמורה ולתחילת המסלולים.
פטריות מהאגדות בשמורת יוטנהיימן, כמויות שלא ייאמנו (צילום: כרמית וייס)
מידע נוסף
כתבות נוספות
שמורת יוטנהיימן:
ויעדים נוספים המוזכרים בכתבה
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
כנסיית הלוחות בעיירה לום, "עיירת המחוז" של שמורת יוטנהיימן (צילום: aiaikawa)
מים זורמים ופסגות לבנות, שמורת יוטנהיימן (צילום: trondmyhre4)
מי בתפקיד הגמדים?
מי אנחנו בכלל? שתי משפחות ארבעה מבוגרים וחמישה ילדים. צעיר המשתתפים (זה שעל הגב בתמונה למטה), בן שנתיים כמעט, בילה את מרבית הזמן על הגב של אבא והתגעגע לעגלה שהלכה לאיבוד בטיסה. הבוגרת שבילדים, כבר לא ממש ילדה, אלא נערה בת 18, רגע לפני הגיוס לצה"ל.
צעיר המשתתפים על הגב של אבא, ובנות הנעורים ברגעי היאוש והיופי במסלול (צילום: כרמית וייס)
הטבע כמו שאלוהים ברא אותו
בימים כתיקונם אנחנו לא נמנים על המאמינים בסיפור על אלוהים ושבעת ימי הבריאה, אבל כאן, פתאום חשים משהו שונה. גם אנחנו, כופרים שכמותנו, נאלצים להודות שאלוהים עשה כאן עבודה טובה במיוחד. ומה שחשוב מכך – בני האדם השאירו את הנוף בראשיתי כמו שמצאו אותו. לבד ממספר בקתות הרים קטנות וחביבות, המשתלבות נפלא בנוף, לא נגעו כאן בדבר. ממש כך. זאת למרות ששמורת יוטנהיימן היא האתר הפופולרי ביותר בנורווגיה לטיולים רגליים. אך עדיין זהו מקום שקט, שהטבע הושאר בו כמות שהוא. פשוט לא נגעו. לא תפגשו כאן המוני תיירים, אלא בעיקר מטיילים עם תרמיל על הגב, נעלי הליכה טובות וזוג מקלות ביד.
בניגוד למקובל בשמורות טבע אחרות בעולם, החוק הנורווגי אינו מחייב הליכה בשבילים מסומנים, כל עוד לא נכנסתם לשטחים אסורים, ובתנאי שאתם משאירים את הטבע כמו שמצאתם אותו. אך אם אינכם מנוסים בניווט אל תסטו מהשבילים המסומנים. הצטיידו במפה טופוגרפית מפורטת (1:50,000, אפשר לקנות במקום) ורצוי גם מצפן. יש לקחת בחשבון שתנאי השטח אינם קלים, מזג האוויר הפכפך, ואם תיקלעו לגשם, ערפל או אפילו שלג, אתם עלולים להיות בצרה. אין כאן קליטה של סלולרי, אז אל תבנו על חילוץ (עצות של חכמים לאחר מעשה). Leirvatnet בתחילתו של המסלול. השמיים כחולים והכול נראה מאוד פסטורלי,
אבל לא בטוח שישאר כך בהמשך הדרך (צילום: Jørn Eriksson)
מסלול המוות – אבודים בין ענקים
את יומנו השני בשמורה התחלנו בבקתת Leivvassbu , השוכנת על שפת האגם הקטן Leirvatnet בגובה 1,401 מ'. הגענו לכאן בעקבות המלצתם של מארחינו בקמפינג. לפי המלצתם נכנסנו לבקתה וקנינו מפה של 1:50,000. המוכרת החביבה המליצה לנו על מסלול מעגלי. אולם כשראתה שיש אתנו ילד צעיר ותינוק, הציעה לנו ללכת רק את תחילתו ולחזור באותה הדרך, מאחר שהמשכה של הדרך יהיה קשה לנו. ואכן, תחילתו של המסלול מהבקתה, בכיוון דרום-מערב, לעבר אגם Gravdalstjornene , הוא שביל עפר רחב ונוח למדי. לאחר כחצי שעה של הליכה, מעט אחרי האגם, תראו מימינכם קרחון קטן עליו תוכלו לטפס ולגלוש. עד כאן המסלול כמעט מישורי, הדרך רחבה וההליכה נעימה. מכאן עליכם להחליט האם אתם חוזרים באותה דרך לבקתה או ממשיכים בשביל (שהוא לא ממש שביל). אם תחליטו להמשיך, לכו צפונה לעבר אגם Tverrbytnett וממנו חזרה מזרחה לעבר הכביש הראשי החוזר לבקתה. המסלול עובר למרגלותיו של קרחון סורטנינגס (Surtnings Breen ). אורכו של המסלול המלא 12 ק"מ לערך (אבל תוואי השטח קשה). חלק מהצוות ליד הקרחון, בסיום חלקו הראשון של המסלול (צילום: כרמית וייס)
הגענו לקרחון, הילדים טיפסו עליו וגלשו בכיף. התינוק ישן לו בנחת, עטוף בכל השכבות שהיו ברשותנו. איזה מקום קסום! מה פתאום לחזור, הרי אנחנו "ישראלים מהסיירת", קטן עלינו. ממשיכים, החליטו המומחים עם המפות ביד והמצפן בראש. אבל ה"ממשיכים" התגלה כאתגר לא קטן. השביל נעלם ובמקומו הופיעו בולדרים ענקיים, עליהם היינו אמורים לדלג. ההליכה היא בעיקר על המורנה של הקרחון סלעי ענק שהקרחונים שהיו כאן טחנו וסחפו עם "גלישתם" לעמק. רק שאף אחד לא יפול, אין כאן נפש חיה, מי יעזור לנו?
התינוק, שהתעורר משנתו, הבין שמאוד מאוד קר כאן. אנחנו מטפסים ומתחממים, אבל הוא צורח מקור, ואמא שלו מזילה דמעות יחד איתו. לא נעים בכלל. מזל שהמצלמות המשיכו לצלם, כי את הנוף בשלב מסוים כבר לא ממש ראינו. אחרי הליכה, שנראתה כמו נצח, הגענו לחוף מבטחים, על הכביש המוביל חזרה לבקתה. את התינוק, שכילה את כוחותיו (ונשמותינו) בבכי לאורך כל המסלול, היינו צריכים להפשיר. מזל שה"בית" חיכה לנו בקרוואן. הליכה לא קלה על סלעים ובולדרים, חלקו השני של המסלול (צילום: כרמית וייס)
ועוד יותר לא קל כשאתה עם רגליים קצרות... (צילום: כרמית וייס)
למרות השם מסלול מומלץ "מסלול המוות", השם שדבק במסלול מאותו יום ואילך, הוא אולי כינוי מוגזם, אך הוא בהחלט מתאר את תחושותינו בשלבים מסוימים של הדרך. יחד עם זאת, למיטיבי לכת, שגם יודעים לנווט, ללא ילדים קטנים, המסלול מומלץ ביותר. רק הצטיידו במפה טובה והתייעצו קודם לכן במקומיים. הנוף שווה את המאמץ. בקתת Leivvassbu , ממנה מתחיל המסלול, היא בקתה גדולה, שניתן לאכול ואף ללון בה. ( דוא"ל: leirvassbu@topofnorway.no )
בקתת Leivvassbu , ממנה מתחיל המסלול, הנוף כוסה לבן (צילום: Ormseth)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
גלדופיגן מלך הענקים פסגת גלדופיגן (Galdhøpiggen ) היא, כאמור, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס יוטנהיימן, כמו גם בנורווגיה ובסקנדינביה כולה. טיפוס אל הפסגה הוא אחד האתגרים החביבים על המטיילים במקום. המסלול הפופולרי ביותר יוצא מבקתת Juvasshytta , השוכנת בגובה 1,850 מ'. מסלול זה, המטפס 619 מטרים, כולל בחלקו גם הליכה על קרחון Styggebreen , הדורשת ציוד מתאים. המסלול כולו, הלוך-חזור, לוקח כשש שעות בקצב של מטיבי לכת. מסלול נוסף לפסגה יוצא מבקתת Spiterstulen . מסלול זה דורש טיפוס רב יותר (1,300 מ') אך אינו דורש הליכה על קרחון, ולכן גם אין צורך במדריך או ציוד מיוחד. סיור מודרך יוצא מבקתת Juvasshytta , שלמרגלות גלדופיגן ממזרח, כל יום, מסוף יוני עד תחילת ספטמבר. אין צורך ברישום מוקדם, אבל מומלץ להתקשר ולוודא שהסיור אכן מתקיים ואת שעת היציאה העדכנית.
על מסלול לקרחון למרגלות גלדופיגן בכתבה טיול מים בשמורת יוטנהיימן
מטיילים על קרחון למרגלות הר גלדופיגן, הגבוה ביותר בנורווגיה (צילום: Rachel Ellis )
מסלולים קצרים בשמורת יוטנהיימן ביום בו הגענו לשמורה נשבו רוחות עזות, שהפכו את ההליכה לבלתי אפשרית כמעט. מזג האוויר כאן הוא שחקן מרכזי שלא ניתן להתעלם ממנו. אולם דווקא המסלולים הקצרים שמצאנו התגלו כחביבים ביותר. אגם Høyvatnet הוא אגם קטן ופוטוגני, שבמרכזו אי קטן. הוא נמצא מחוץ לתחום השמורה, לצידי כביש 55, ולכן גם ניתן להגיע אליו עם רכב. יש לנסוע מספר קילומטרים על דרך עפר, המתפצלת צפונה מכביש 55, ולעבור גשר עץ קטן. מחנים את הרכב ליד מפל שוצף, עם כמויות מים אדירות, שהיו מסדרות את הכנרת שלנו בתוך דקות. מכאן כדאי לצאת למסלול רגלי קצר סביב האגם, עד היכן שיאפשרו לכם רגליכם.
הקרוואן שלנו בדרך אל אגם Høyvatnet, יעבור אול לא יעבור? (צילום: כרמית וייס)
כנסיית הלוחות של העיירה לום
כנסיית הלוחות בעיירה לום, אחת העתיקות והשמורות בנורווגיה (צילום: Talxpin)
מידע מעשי על שמורת יוטנהיימן בשמורה פזורות בקתות הרים רבות והמסלולים המסומנים עוברים ביניהן. הבקתות שייכות לאיגוד התיירות הנורווגי (DNT ), שמתחזק אותן. בחלק מהבקתות, בעיקר אלו הקרובות יותר, ניתן לקבל ארוחות, בחלקן ניתן לבשל לבד, אך אפשר לקנות מצרכים במקום, ובחלקן יש צורך להביא את האוכל עימכם. בעיירה לום (Lom ), שהיא נקודת הישוב הגדולה באזור, נמצאת תחנת המידע של השמורה. מלבדה יש כאן בעיקר כפרים זעירים. את השמורה מקיפים שני כבישים – כביש 51, ממזרח, וכביש 55, מצפון. כביש 55 מקשר את לום ( Lom ) עם סוגנדל ( Sogndal ) על גדות סוגנדל פיורד ( Sogndalfjorden ). לאורך שני הכבישים ניתן למצוא מקומות לינה וקמפינגים, אך המבחר אינו גדול. משני הכבישים הראשיים (51, 55) מתפצלים כבישים צרים, המובילים לפאתי השמורה ולתחילת המסלולים.
פטריות מהאגדות בשמורת יוטנהיימן, כמויות שלא ייאמנו (צילום: כרמית וייס)
מידע נוסף
כתבות נוספות
צעיר המשתתפים על הגב של אבא, ובנות הנעורים ברגעי היאוש והיופי במסלול (צילום: כרמית וייס)
אגם Leirvatnet בתחילתו של המסלול. השמיים כחולים והכול נראה מאוד פסטורלי,
אבל לא בטוח שישאר כך בהמשך הדרך (צילום: Jørn Eriksson)
אבל לא בטוח שישאר כך בהמשך הדרך (צילום: Jørn Eriksson)
אגם Leirvatnet, תנאי מזג האוויר משתנים כאן במהירות (צילום: trondmyhre4)
מסלול המוות – אבודים בין ענקים
את יומנו השני בשמורה התחלנו בבקתת Leivvassbu , השוכנת על שפת האגם הקטן Leirvatnet בגובה 1,401 מ'. הגענו לכאן בעקבות המלצתם של מארחינו בקמפינג. לפי המלצתם נכנסנו לבקתה וקנינו מפה של 1:50,000. המוכרת החביבה המליצה לנו על מסלול מעגלי. אולם כשראתה שיש אתנו ילד צעיר ותינוק, הציעה לנו ללכת רק את תחילתו ולחזור באותה הדרך, מאחר שהמשכה של הדרך יהיה קשה לנו. ואכן, תחילתו של המסלול מהבקתה, בכיוון דרום-מערב, לעבר אגם Gravdalstjornene , הוא שביל עפר רחב ונוח למדי. לאחר כחצי שעה של הליכה, מעט אחרי האגם, תראו מימינכם קרחון קטן עליו תוכלו לטפס ולגלוש. עד כאן המסלול כמעט מישורי, הדרך רחבה וההליכה נעימה. מכאן עליכם להחליט האם אתם חוזרים באותה דרך לבקתה או ממשיכים בשביל (שהוא לא ממש שביל). אם תחליטו להמשיך, לכו צפונה לעבר אגם Tverrbytnett וממנו חזרה מזרחה לעבר הכביש הראשי החוזר לבקתה. המסלול עובר למרגלותיו של קרחון סורטנינגס (Surtnings Breen ). אורכו של המסלול המלא 12 ק"מ לערך (אבל תוואי השטח קשה). חלק מהצוות ליד הקרחון, בסיום חלקו הראשון של המסלול (צילום: כרמית וייס)
הגענו לקרחון, הילדים טיפסו עליו וגלשו בכיף. התינוק ישן לו בנחת, עטוף בכל השכבות שהיו ברשותנו. איזה מקום קסום! מה פתאום לחזור, הרי אנחנו "ישראלים מהסיירת", קטן עלינו. ממשיכים, החליטו המומחים עם המפות ביד והמצפן בראש. אבל ה"ממשיכים" התגלה כאתגר לא קטן. השביל נעלם ובמקומו הופיעו בולדרים ענקיים, עליהם היינו אמורים לדלג. ההליכה היא בעיקר על המורנה של הקרחון סלעי ענק שהקרחונים שהיו כאן טחנו וסחפו עם "גלישתם" לעמק. רק שאף אחד לא יפול, אין כאן נפש חיה, מי יעזור לנו?
התינוק, שהתעורר משנתו, הבין שמאוד מאוד קר כאן. אנחנו מטפסים ומתחממים, אבל הוא צורח מקור, ואמא שלו מזילה דמעות יחד איתו. לא נעים בכלל. מזל שהמצלמות המשיכו לצלם, כי את הנוף בשלב מסוים כבר לא ממש ראינו. אחרי הליכה, שנראתה כמו נצח, הגענו לחוף מבטחים, על הכביש המוביל חזרה לבקתה. את התינוק, שכילה את כוחותיו (ונשמותינו) בבכי לאורך כל המסלול, היינו צריכים להפשיר. מזל שה"בית" חיכה לנו בקרוואן. הליכה לא קלה על סלעים ובולדרים, חלקו השני של המסלול (צילום: כרמית וייס)
ועוד יותר לא קל כשאתה עם רגליים קצרות... (צילום: כרמית וייס)
למרות השם מסלול מומלץ "מסלול המוות", השם שדבק במסלול מאותו יום ואילך, הוא אולי כינוי מוגזם, אך הוא בהחלט מתאר את תחושותינו בשלבים מסוימים של הדרך. יחד עם זאת, למיטיבי לכת, שגם יודעים לנווט, ללא ילדים קטנים, המסלול מומלץ ביותר. רק הצטיידו במפה טובה והתייעצו קודם לכן במקומיים. הנוף שווה את המאמץ. בקתת Leivvassbu , ממנה מתחיל המסלול, היא בקתה גדולה, שניתן לאכול ואף ללון בה. ( דוא"ל: leirvassbu@topofnorway.no )
בקתת Leivvassbu , ממנה מתחיל המסלול, הנוף כוסה לבן (צילום: Ormseth)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
גלדופיגן מלך הענקים פסגת גלדופיגן (Galdhøpiggen ) היא, כאמור, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס יוטנהיימן, כמו גם בנורווגיה ובסקנדינביה כולה. טיפוס אל הפסגה הוא אחד האתגרים החביבים על המטיילים במקום. המסלול הפופולרי ביותר יוצא מבקתת Juvasshytta , השוכנת בגובה 1,850 מ'. מסלול זה, המטפס 619 מטרים, כולל בחלקו גם הליכה על קרחון Styggebreen , הדורשת ציוד מתאים. המסלול כולו, הלוך-חזור, לוקח כשש שעות בקצב של מטיבי לכת. מסלול נוסף לפסגה יוצא מבקתת Spiterstulen . מסלול זה דורש טיפוס רב יותר (1,300 מ') אך אינו דורש הליכה על קרחון, ולכן גם אין צורך במדריך או ציוד מיוחד. סיור מודרך יוצא מבקתת Juvasshytta , שלמרגלות גלדופיגן ממזרח, כל יום, מסוף יוני עד תחילת ספטמבר. אין צורך ברישום מוקדם, אבל מומלץ להתקשר ולוודא שהסיור אכן מתקיים ואת שעת היציאה העדכנית.
על מסלול לקרחון למרגלות גלדופיגן בכתבה טיול מים בשמורת יוטנהיימן
מטיילים על קרחון למרגלות הר גלדופיגן, הגבוה ביותר בנורווגיה (צילום: Rachel Ellis )
מסלולים קצרים בשמורת יוטנהיימן ביום בו הגענו לשמורה נשבו רוחות עזות, שהפכו את ההליכה לבלתי אפשרית כמעט. מזג האוויר כאן הוא שחקן מרכזי שלא ניתן להתעלם ממנו. אולם דווקא המסלולים הקצרים שמצאנו התגלו כחביבים ביותר. אגם Høyvatnet הוא אגם קטן ופוטוגני, שבמרכזו אי קטן. הוא נמצא מחוץ לתחום השמורה, לצידי כביש 55, ולכן גם ניתן להגיע אליו עם רכב. יש לנסוע מספר קילומטרים על דרך עפר, המתפצלת צפונה מכביש 55, ולעבור גשר עץ קטן. מחנים את הרכב ליד מפל שוצף, עם כמויות מים אדירות, שהיו מסדרות את הכנרת שלנו בתוך דקות. מכאן כדאי לצאת למסלול רגלי קצר סביב האגם, עד היכן שיאפשרו לכם רגליכם.
הקרוואן שלנו בדרך אל אגם Høyvatnet, יעבור אול לא יעבור? (צילום: כרמית וייס)
כנסיית הלוחות של העיירה לום
כנסיית הלוחות בעיירה לום, אחת העתיקות והשמורות בנורווגיה (צילום: Talxpin)
מידע מעשי על שמורת יוטנהיימן בשמורה פזורות בקתות הרים רבות והמסלולים המסומנים עוברים ביניהן. הבקתות שייכות לאיגוד התיירות הנורווגי (DNT ), שמתחזק אותן. בחלק מהבקתות, בעיקר אלו הקרובות יותר, ניתן לקבל ארוחות, בחלקן ניתן לבשל לבד, אך אפשר לקנות מצרכים במקום, ובחלקן יש צורך להביא את האוכל עימכם. בעיירה לום (Lom ), שהיא נקודת הישוב הגדולה באזור, נמצאת תחנת המידע של השמורה. מלבדה יש כאן בעיקר כפרים זעירים. את השמורה מקיפים שני כבישים – כביש 51, ממזרח, וכביש 55, מצפון. כביש 55 מקשר את לום ( Lom ) עם סוגנדל ( Sogndal ) על גדות סוגנדל פיורד ( Sogndalfjorden ). לאורך שני הכבישים ניתן למצוא מקומות לינה וקמפינגים, אך המבחר אינו גדול. משני הכבישים הראשיים (51, 55) מתפצלים כבישים צרים, המובילים לפאתי השמורה ולתחילת המסלולים.
פטריות מהאגדות בשמורת יוטנהיימן, כמויות שלא ייאמנו (צילום: כרמית וייס)
מידע נוסף
כתבות נוספות
ליד בקתת Leivvassbu , ממנה מתחיל המסלול, הנוף כוסה לבן (צילום: Ormseth)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
גלדופיגן מלך הענקים פסגת גלדופיגן (Galdhøpiggen ) היא, כאמור, הפסגה הגבוהה ביותר ברכס יוטנהיימן, כמו גם בנורווגיה ובסקנדינביה כולה. טיפוס אל הפסגה הוא אחד האתגרים החביבים על המטיילים במקום. המסלול הפופולרי ביותר יוצא מבקתת Juvasshytta , השוכנת בגובה 1,850 מ'. מסלול זה, המטפס 619 מטרים, כולל בחלקו גם הליכה על קרחון Styggebreen , הדורשת ציוד מתאים. המסלול כולו, הלוך-חזור, לוקח כשש שעות בקצב של מטיבי לכת. מסלול נוסף לפסגה יוצא מבקתת Spiterstulen . מסלול זה דורש טיפוס רב יותר (1,300 מ') אך אינו דורש הליכה על קרחון, ולכן גם אין צורך במדריך או ציוד מיוחד. סיור מודרך יוצא מבקתת Juvasshytta , שלמרגלות גלדופיגן ממזרח, כל יום, מסוף יוני עד תחילת ספטמבר. אין צורך ברישום מוקדם, אבל מומלץ להתקשר ולוודא שהסיור אכן מתקיים ואת שעת היציאה העדכנית.
על מסלול לקרחון למרגלות גלדופיגן בכתבה טיול מים בשמורת יוטנהיימן
מטיילים על קרחון למרגלות הר גלדופיגן, הגבוה ביותר בנורווגיה (צילום: Rachel Ellis )
מסלולים קצרים בשמורת יוטנהיימן ביום בו הגענו לשמורה נשבו רוחות עזות, שהפכו את ההליכה לבלתי אפשרית כמעט. מזג האוויר כאן הוא שחקן מרכזי שלא ניתן להתעלם ממנו. אולם דווקא המסלולים הקצרים שמצאנו התגלו כחביבים ביותר. אגם Høyvatnet הוא אגם קטן ופוטוגני, שבמרכזו אי קטן. הוא נמצא מחוץ לתחום השמורה, לצידי כביש 55, ולכן גם ניתן להגיע אליו עם רכב. יש לנסוע מספר קילומטרים על דרך עפר, המתפצלת צפונה מכביש 55, ולעבור גשר עץ קטן. מחנים את הרכב ליד מפל שוצף, עם כמויות מים אדירות, שהיו מסדרות את הכנרת שלנו בתוך דקות. מכאן כדאי לצאת למסלול רגלי קצר סביב האגם, עד היכן שיאפשרו לכם רגליכם.
הקרוואן שלנו בדרך אל אגם Høyvatnet, יעבור אול לא יעבור? (צילום: כרמית וייס)
כנסיית הלוחות של העיירה לום
כנסיית הלוחות בעיירה לום, אחת העתיקות והשמורות בנורווגיה (צילום: Talxpin)
מידע מעשי על שמורת יוטנהיימן בשמורה פזורות בקתות הרים רבות והמסלולים המסומנים עוברים ביניהן. הבקתות שייכות לאיגוד התיירות הנורווגי (DNT ), שמתחזק אותן. בחלק מהבקתות, בעיקר אלו הקרובות יותר, ניתן לקבל ארוחות, בחלקן ניתן לבשל לבד, אך אפשר לקנות מצרכים במקום, ובחלקן יש צורך להביא את האוכל עימכם. בעיירה לום (Lom ), שהיא נקודת הישוב הגדולה באזור, נמצאת תחנת המידע של השמורה. מלבדה יש כאן בעיקר כפרים זעירים. את השמורה מקיפים שני כבישים – כביש 51, ממזרח, וכביש 55, מצפון. כביש 55 מקשר את לום ( Lom ) עם סוגנדל ( Sogndal ) על גדות סוגנדל פיורד ( Sogndalfjorden ). לאורך שני הכבישים ניתן למצוא מקומות לינה וקמפינגים, אך המבחר אינו גדול. משני הכבישים הראשיים (51, 55) מתפצלים כבישים צרים, המובילים לפאתי השמורה ולתחילת המסלולים.
פטריות מהאגדות בשמורת יוטנהיימן, כמויות שלא ייאמנו (צילום: כרמית וייס)
מידע נוסף
כתבות נוספות
על מסלול לקרחון למרגלות גלדופיגן בכתבה טיול מים בשמורת יוטנהיימן
הקרוואן שלנו בדרך אל אגם Høyvatnet, יעבור אול לא יעבור? (צילום: כרמית וייס)
כנסיית הלוחות של העיירה לום
כנסיית הלוחות בעיירה לום, אחת העתיקות והשמורות בנורווגיה (צילום: Talxpin)
כנסיית הלוחות בעיירה לום, אחת העתיקות והשמורות בנורווגיה (צילום: Talxpin)
מידע מעשי על שמורת יוטנהיימן בשמורה פזורות בקתות הרים רבות והמסלולים המסומנים עוברים ביניהן. הבקתות שייכות לאיגוד התיירות הנורווגי (DNT ), שמתחזק אותן. בחלק מהבקתות, בעיקר אלו הקרובות יותר, ניתן לקבל ארוחות, בחלקן ניתן לבשל לבד, אך אפשר לקנות מצרכים במקום, ובחלקן יש צורך להביא את האוכל עימכם. בעיירה לום (Lom ), שהיא נקודת הישוב הגדולה באזור, נמצאת תחנת המידע של השמורה. מלבדה יש כאן בעיקר כפרים זעירים. את השמורה מקיפים שני כבישים – כביש 51, ממזרח, וכביש 55, מצפון. כביש 55 מקשר את לום ( Lom ) עם סוגנדל ( Sogndal ) על גדות סוגנדל פיורד ( Sogndalfjorden ). לאורך שני הכבישים ניתן למצוא מקומות לינה וקמפינגים, אך המבחר אינו גדול. משני הכבישים הראשיים (51, 55) מתפצלים כבישים צרים, המובילים לפאתי השמורה ולתחילת המסלולים.
פטריות מהאגדות בשמורת יוטנהיימן, כמויות שלא ייאמנו (צילום: כרמית וייס)
מידע נוסף
כתבות נוספות
כתבות נוספות
 |
אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss), מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים.
|
כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
.jpg)
.jpg)
