.jpg)
.jpg)
טיול קרוואנים בצפון איטליה לשומרי מצוות
מאת: משפחת איצקוביץ
כאנשים דתיים שומרי מצוות טיול בחו"ל עבורנו הוא תמיד התארגנות לא פשוטה. הפעם יצאנו לטיול בצפון איטליה, קבוצה של שלוש משפחות בשלושה קרוואנים עמוסים. לוגיסטיקה מסובכת ואתגר לא קטן. ואם זה לא מספיק, כשצריך להכין את השבת –
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
לשמור על כל הכללים גם בחו"ל
בשלב זה, כשעוד שום דבר לא ברור, נהירים לנו שני דברים, עליהם לא נוותר ומהם כל תכנון צריך להתחיל. הראשון הוא נושא האוכל. כאן, למרות שיש המקלים ומתירים סוגי אוכל ומשקה אותם אפשר לאכול בחו"ל, החלטנו ללכת לפי המחמירים –
הנושא השני שנהיר לנו הוא שהשבת, גם בנכר, תהיה "שבתית". זה אומר עבורנו תפילת שבת מסודרת, סעודת שבת מכובדת ואווירת שקט הרחק מההמון – קרוב ככל הניתן למה שאנו רגילים בבית. תפילה בבית כנסת עם מניין וספר תורה תהיה מושלמת, אבל גם בתפילה עם מניין נסתפק. וסעודת השבת – היא צריכה להיות עם מפות לבנות, יין, חלות, סלטים, גפילטע-פיש, מרק, עוף וקינוח. כל זה צריך להיות במקום ללא מוזיקה, עם תנועת מכוניות מינימלית וללא אנשים בלבוש בלתי צנוע (על שפת בריכה, אגם וכדומה). אם כל זה יתקיים במקום עם נוף יפה, בו גם נוכל לטייל מעט במסגרות מגבלות השבת, יהיה זה עבורנו בונוס.
קרוואן שומר שבת בצפון איטליה
בשלב זה אנו פונים ליועצת טיולים שתעזור לנו לעשות קצת סדר בכל הבלגן והמידע. למרות שבתחילה היו פנינו לעבר הולנד אנו מבינים שבשל משך הטיול הקצר, רק באיטליה נמצא ספק המוכן להשכיר קרוואנים לתקופה קצרה משבועיים, ועל כן הוחלט – יוצאים לצפון איטליה. וֶרוֹנָה (Verona ) היא היעד לטיסות ולשכירת הקרוואן (ניתן לשכור קרוואנים גם במילאנו, אבל ורונה קרובה יותר לדולומיטים), ואילו השבת היא העוגן סביבו נבנה הטיול.
האידיאלי מבחינתו הוא להיות בסביבת בית כנסת או בית חב"ד כלשהו ובכך לשמר אווירת שבת "רגילה". אך היות וחניוני הקרוואנים נמצאים בדרך כלל מחוץ למרכזי הערים, הסמיכות לבית חב"ד יורדת מהפרק. אנו מוצאים מלון ובו בית כנסת - My One Hotel , השייך לזוג יהודים – אבי ובלינדה נצר. המלון שוכן בכפר אלבה די קנציי (Alba di Canazei ), הנמצא בסמוך לעיירת הסקי קנאציי (Canazei ), בעמק ואל די-פאסה, בלבם של הרי הדולומיטים, 200 קילומטרים צפונית לוורונה (כשלוש שעות נסיעה).
חניון הקרוואנים בו נלון נמצא 20 דקות הליכה מבית המלון ומרחק של 2 קילומטר. כדי להסיר ספק יציאה מתחום השבת, אנו מבצעים עירוב תחומין [1], המאפשר הגדלת התחום. התנאים בקמפינג צנועים למדי (בשפת המעטה) אך עבורנו זה בעדיפות פחותה, והנופים מפצים על הכול. כך, אט-אט, צעד אחר צעד, אנו מפצחים עוד שלב בפאזל של תכנון הטיול. עכשיו, כיש לנו נקודות התחלה, אמצע וסיום, מתגבש מסלול שיראה בצורת משולש: ורונה – קנאציי – ונציה – ורונה.
הדור הצעיר שבצוות באחת מעיירות איטליה
קרוואן שומר כשרות
נושא האוכל תופס מקום מרכזי בהיערכות ואנו מחליטים לקחת איתנו את כל האוכל שנצטרך, מלבד פירות, ירקות וביצים, אותם נקנה באיטליה. זאת משום שאיננו סומכים על רשימת המרכיבים של מוצר כזה או אחר, על אף שכל הרכיבים כשרים. המוצרים הכי חשובים ובעייתיים עבורנו הם לחם וחלב (בעיקר בגלל הילדים). וכך מצאנו את עצמנו לוקחים איתנו כמויות נכבדות של מזון לשבוע ימים. להלן רשימה חלקית: לחם פרוס (כן, מחזיק מעמד אפילו שבוע...), חלב, שניצלים מוכנים לטיגון, עופות, קציצות, נקניקיות, בשר, עוגות, חטיפים, שמן, קפה, קורנפלקס, ממרח שוקולד ומה לא בעצם? את החלב הקפאנו בבקבוקי פלסטיק של משקאות קלים וגם כל מוצרי הבשר מוקפאים טרם הטיסה.
כמה זה שוקל? אתם בוודאי שואלים. להערכתי לכל משפחה היה משקל יתר של כ- 15 ק"ג, אך לא עשו לנו בעיות. גם בלי זה לקח שעה לעשות "בורדינג" לכל החמולה, בגלל שכל אחד מאיית את שם המשפחה שונה (אין לכם מושג בכמה ואריאציות ניתן לאיית את שם משפחתנו בלועזית, ואצלנו- ברוך השם- כל הואריאציות מופיעות). רק חסר היה להם להתעסק עם משקל יתר והטיסה לא הייתה יוצאת בכלל.
אנו בונים תפריט שכולל כל ערב ארוחה בשרית חמה וכל משפחה אחראית על שתי ארוחות כאלו, כאשר ארוחת השבת משותפת לכולם. בהתאם לכך, כל משפחה אורזת את האוכל עליו היא אחראית. הבשר הקפוא נארז באותו תיק עם החלב הקפוא (רחמנא ליצלן), כך שבעצם הוא משמש כקרחום לבשר. גם מקומם של כלי הבישול והאוכל אינו נפקד, ואנו לוקחים סירים, מחבתות, סכו"ם, מפות ועוד (ניתן להכשיר את כלי המתכת בקרוואן, אך זהו תהליך מסובך שעשוי לקחת חצי יום). לאחר הנחיתה מתברר כי כל המוצרים הגיעו קפואים ובעצם הטכנולוגיה עובדת! המסלול נבנה בצורה כזו שיומיים לפני הסיום נהיה בונציה, שם נוכל להצטייד לפחות בלחם טרי בחנות המקומית הכשרה.
כדי לאפשר שבת כהלכתה, אנו לוקחים עמנו מיחם שבת ופלטת שבת. כדי לאפשר טלטול (בחו"ל אין עירוב), נלקחים גם חבלים, בעזרתם נקיף את הקרוואנים, לצורך התקנת עירוב [2], שמאפשר לנו להתנהל בחופשיות. כחלק מההערכות לשבת, אנו יוצרים קשר עם הבעלים המקסימים של המלון בקנציי (אבי נצר) ומזמינים דרכו חלות של שבת. גם קניית ארוחה מוכנה נבדקה, אך נפסלה בשל המחיר הגבוה.
התקנת עירוב בחניון קרוואנים בלב הרי הדולומיטים
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
תפילת הדרך במכשירי הקשר
עד כאן ההכנות, חלק בלתי נפרד (גם אם מעיק במקצת) מהטיול. כאמור, אנחנו נוחתים בורונה. כל האוכל מגיע בריא, שלם וקפוא ואנו פורקים אותו למקררים של הקרוואנים. בשביל להשתמש במטבח של הקרוואן צריך להכשיר אותו. אנחנו העדפנו לוותר על התהליך הארוך ולא עבדנו ישירות על משטחי המטבח.
יוצאים לדרך. כל בוקר מתחיל בתפילת שחרית ולאחריה ארוחת בוקר. הנסיעה מתחילה בתפילת הדרך, אותה מעבירים בין הקרוואנים דרך מכשירי הקשר. עם ההגעה לקמפינג, בשעות הערב, אנו יוצרים עם הקרוואנים את האות ח', וכך יש לנו טריטוריה נפרדת (המקומות המסומנים בחניון הם בד"כ לחניה במקביל, אבל הישראלים תמיד יוצאים דופן). בחצר שנוצרה אנו יושבים לאכול ארוחה בשרית חמה, על כיסאות ושולחנות מתקפלים שכל קרוואן מצויד בהם. אגב, כששהינו בחניון יותר מיום, השארנו אותם בחוץ והפלא ופלא, שום דבר לא נעלם.
קבלת שבת באיטליה
בקיץ האיטלקי השבת נכנסת מאוחר, בערך בשעה 21:00. אנו מתכננים להגיע לחניון לא יאוחר מהשעה ארבע אחר הצהריים, על מנת להכין אוכל לשבת, להתקין עירוב, ללמוד את ציר ההליכה לבית הכנסת וכל מה שדרוש לקראת כניסת השבת. יש לנטרל את החשמל בקרוואנים, כדי ששום אור לא ידלק כתוצאה מפתיחה של דלת/ארון/מקרר או בכל דרך שהיא.
אך בטיול, כמו בטיול, דווקא כשיש תוכנית ודווקא כשלחוצים, משהו חייב להשתבש. בדרכנו לחניון בחזרה מהטיול היומי, להפתעתנו אנו מוצאים את אחד הכבישים סגור לצורך תיקונים ונאלצים לעשות עיקוף גדול, שגוזל מאיתנו זמן יקר. וכך, אנו מגיעים לחניון בשעה 19:00 ויש לנו רק שעתיים "להעמיד" שבת. במהלך ההכנות מגיע המלאך המושיע, אבי נצר, המודע למצוקת הזמן שלנו ומקפיץ לנו חלות טריות לחניון.
מכינים אוכל, מתקינים עירוב סביב הקרוואנים, עושים עירוב תחומין בדרך למלון ומנתקים את המנורה של המקרר. ממלאים הרבה בקבוקים במים, משום שלא ניתן לפתוח את הברזים בקרוואן (הפתיחה מפעילה מנוע חשמלי). אנחנו עובדים כמו מטורפים, נגד השעון, וכמו בכל יום שישי טיפוסי, באופן מפתיע בסוף מספיקים והשבת מוכנה ונכנסת בזמן! דבר אחד אנחנו מפסידים בשל האיחור והוא תפילת קבלת שבת וערבית במלון (התפילה במלון נערכה מוקדם יותר).
כשנכנסת השבת יש נפילת מתח. אין לאן לרוץ יותר, כי מה שהספקנו הספקנו ומה שלא כבר לא נספיק. המרוץ הסתיים וניצחנו! הנשים מדליקות נרות בקרוואנים וכולם נאספים לתפילת קבלת השבת. בחניון המוקף בהרי הדולומיטים, בנוף עוצר נשימה ובמזג אויר צלול וקר, הפסוקים מקבלים משמעות מוחשית וממשית. לאחר התפילה מקדשים על היין, בוצעים את החלות, אוכלים סעודת שבת ושרים זמירות שבת.
חלות לשבת שהוזמנו מבעוד מועד
בית הרחק מהבית
ללא ספק היינו חריגים בין באי הקמפינג – החניה ב- ח', החוט ה"מוזר" שהקיף את הקרוואנים, החולצות הלבנות. השבת שם היא פרדוקס גדול. מצד אחד אנחנו "מייצרים" אווירה ביתית מלאה ולא מוותרים על שום פרט, החל מפרטים הלכתיים דרך בגדי שבת, סעודות שבת ואפילו התה אותו אנחנו רגילים לשתות בשבת. מצד שני אנחנו נמצאים במקום שהוא כל כך רחוק מהבית, בכל דבר ועניין, החל מהנוף שאין דומה לו וכלה בשכנים שבנסיבות רגילות אין סיכוי שנפגוש בשבת. אך זהו בדיוק היתרון של הטיול בקרוואן - היכולת וההצלחה לייצר לעצמנו בית הרחק מהבית.
השבת גם מאפשרת לנו מנוחה ראשונה ואמיתית מהטראנס של הימים שקדמו לה. אין נסיעות, אין צורך לטפל בקרוואן, אפשר לשבת, לשחק ולשוחח אחד עם השני. האווירה בשבת רגועה להפליא ואנחנו משתדלים "לנשום" כל רגע לפני המרתון שמחכה לנו בהמשך השבוע.
לאורך הנהר בקצב שבת
למחרת בבוקר, כולנו צועדים לעבר המלון. אבי נצר וצוות המלון מקבלים את פנינו בחום, ומציעים לנו כיבוד קל לפני התפילה. בעזרתנו יש מניין ואנו מתפללים שחרית, קריאת התורה ומוסף. לאחר התפילה, אבי מזמין אותנו לקידושא רבא והוא "פותח שולחן" כיד המלך. את הדרך חזרה לקרוואנים אנחנו עושים בקצב "טיול שבת", בצמוד לערוץ נהר אוויזיו (Avisjo ), ועוצרים מידי פעם במתקני מגלשות ונדנדות הפזורים בדרך.
בשעת צהריים אנו חוזרים לחניון וכל אחד הולך לעיסוקיו: חלק הולכים לנוח בקרוואנים, אחרים משחקים במשחקי קופסא ואחרים הולכים לסיבוב בעיירה. אחר הצהריים אנו שוב צועדים למלון לתפילת מנחה ושבים לחניון לסעודה שלישית. כל האוכל הוכן מבעוד יום (הפלטה עם החמין שחוברה לחשמל בתא המטען, הונחה מתחת לאחת המיטות בקרוואן, כך שכל הקרוואן היה חמין...) את הסעודה אנו חותמים בזמירות המיוחדות לסעודה השלישית, הידועות באווירה המיוחדת שהן משרות, שהאחרונה שבהן: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". גם בלב הדולומיטים, במרחק אלפי קילומטרים, אין סיכוי שנשכח...
השבת הייתה עבורנו חוויה נפלאה. ללא ספק – אחד מרגעי השיא של הטיול.
החבורה כולה על אחד מגשרי ונציה
סוף טוב, הכול טוב
ביום ראשון בבוקר אנחנו קופצים למלון, לתפילת שחרית אחרונה במניין. משם ממשיכים דרום-מזרחה לעבר ונציה, מבקרים בין השאר גם בגטו היהודי ומחדשים מלאי של אוכל בחנות הכשרה.
אין כל בעיה לארגן מסלול טיול בקרוואנים לדתיים. עזרתה של יועצת טיולים, שאספה את הנתונים והצרכים המיוחדים שלנו ושילבה אותם במסלול מתוכנן ומאורגן היטב, שידע לנצל כל רגע בטיול בצורה חכמה, היתה חיונית ומשתלמת. הלוגיסטיקה הקשורה בטיול היתה אדירה אבל השתלמה לחלוטין. הבאת האוכל מהארץ, בתוספת השלמות מקומיות, הכנת האוכל וארגון השבת, כולם עבדו כמתוכנן וכולם חזרו מלאי חוויות.
נסיעה בלי ילדים זו "תורה" אחרת, בעיקר בכל הנוגע לאוכל. בתור מבוגרים אנחנו יכולים "להתגלגל" במשך היום על קפה, וופלים ופירות ובערב במלון אוכלים ארוחת גורמה של "מנה חמה" בליווי קופסת שימורים. אבל כשנוסעים עם ילדים האוכל חייב מענה הרבה יותר טוב, וכאן יתרונו של הקרוואן.
אין ספק ששבת בקרוואן הרבה יותר מורכבת מאשר במלון, שיכול להיות בקרבת בית כנסת או בית חב"ד וקרבה כזו "מסדרת" את השבת כולה, כי אז יש גם איפה לאכול. אבל את חווית הטיול בקרוואן לא ניתן להשוות לשום דבר אחר שהכרנו – זו פשוט חוויה מעולם אחר!
_______________________________
[1] עירוב תחומין הוא תקנה המאפשרת להגדיל את שטחו של תחום שבת, וכתוצאה מכך את מרחק ההליכה האפשרי לפי ההלכה מחוץ ליישוב בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ-2,000 אמות מחוץ לישוב (כ-960 מטרים), עד למרחק כפול של 4,000 אמות. העירוב נעשה בדרך כלל באמצעות הנחת לחם או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות (לכל משתתף בעירוב), בנקודה כל שהיא הנמצאת בתוך תחום השבת הרגיל של מניח העירוב.
[2] בשבת אסור לטלטל (להזיז) חפץ כלשהו ברשות הרבים, כלומר, כל מקום שהוא מחוץ למבנה. כדי להתגבר על הבעיה, ניתן להפוך את רשות הרבים לרשות היחיד (כפי שנעשה בערים בישראל), על ידי הקפה בחבל המונח על גבי עמודים. פתרון זה נקרא עירוב.
כתבה נוספת על טיולי קרוואנים
כתבות נוספות על איטליה
קרוואן שומר כשרות
נושא האוכל תופס מקום מרכזי בהיערכות ואנו מחליטים לקחת איתנו את כל האוכל שנצטרך, מלבד פירות, ירקות וביצים, אותם נקנה באיטליה. זאת משום שאיננו סומכים על רשימת המרכיבים של מוצר כזה או אחר, על אף שכל הרכיבים כשרים. המוצרים הכי חשובים ובעייתיים עבורנו הם לחם וחלב (בעיקר בגלל הילדים). וכך מצאנו את עצמנו לוקחים איתנו כמויות נכבדות של מזון לשבוע ימים. להלן רשימה חלקית: לחם פרוס (כן, מחזיק מעמד אפילו שבוע...), חלב, שניצלים מוכנים לטיגון, עופות, קציצות, נקניקיות, בשר, עוגות, חטיפים, שמן, קפה, קורנפלקס, ממרח שוקולד ומה לא בעצם? את החלב הקפאנו בבקבוקי פלסטיק של משקאות קלים וגם כל מוצרי הבשר מוקפאים טרם הטיסה.
כמה זה שוקל? אתם בוודאי שואלים. להערכתי לכל משפחה היה משקל יתר של כ- 15 ק"ג, אך לא עשו לנו בעיות. גם בלי זה לקח שעה לעשות "בורדינג" לכל החמולה, בגלל שכל אחד מאיית את שם המשפחה שונה (אין לכם מושג בכמה ואריאציות ניתן לאיית את שם משפחתנו בלועזית, ואצלנו- ברוך השם- כל הואריאציות מופיעות). רק חסר היה להם להתעסק עם משקל יתר והטיסה לא הייתה יוצאת בכלל.
אנו בונים תפריט שכולל כל ערב ארוחה בשרית חמה וכל משפחה אחראית על שתי ארוחות כאלו, כאשר ארוחת השבת משותפת לכולם. בהתאם לכך, כל משפחה אורזת את האוכל עליו היא אחראית. הבשר הקפוא נארז באותו תיק עם החלב הקפוא (רחמנא ליצלן), כך שבעצם הוא משמש כקרחום לבשר. גם מקומם של כלי הבישול והאוכל אינו נפקד, ואנו לוקחים סירים, מחבתות, סכו"ם, מפות ועוד (ניתן להכשיר את כלי המתכת בקרוואן, אך זהו תהליך מסובך שעשוי לקחת חצי יום). לאחר הנחיתה מתברר כי כל המוצרים הגיעו קפואים ובעצם הטכנולוגיה עובדת! המסלול נבנה בצורה כזו שיומיים לפני הסיום נהיה בונציה, שם נוכל להצטייד לפחות בלחם טרי בחנות המקומית הכשרה.
כדי לאפשר שבת כהלכתה, אנו לוקחים עמנו מיחם שבת ופלטת שבת. כדי לאפשר טלטול (בחו"ל אין עירוב), נלקחים גם חבלים, בעזרתם נקיף את הקרוואנים, לצורך התקנת עירוב [2], שמאפשר לנו להתנהל בחופשיות. כחלק מההערכות לשבת, אנו יוצרים קשר עם הבעלים המקסימים של המלון בקנציי (אבי נצר) ומזמינים דרכו חלות של שבת. גם קניית ארוחה מוכנה נבדקה, אך נפסלה בשל המחיר הגבוה.
התקנת עירוב בחניון קרוואנים בלב הרי הדולומיטים
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים »
צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
תפילת הדרך במכשירי הקשר
עד כאן ההכנות, חלק בלתי נפרד (גם אם מעיק במקצת) מהטיול. כאמור, אנחנו נוחתים בורונה. כל האוכל מגיע בריא, שלם וקפוא ואנו פורקים אותו למקררים של הקרוואנים. בשביל להשתמש במטבח של הקרוואן צריך להכשיר אותו. אנחנו העדפנו לוותר על התהליך הארוך ולא עבדנו ישירות על משטחי המטבח.
יוצאים לדרך. כל בוקר מתחיל בתפילת שחרית ולאחריה ארוחת בוקר. הנסיעה מתחילה בתפילת הדרך, אותה מעבירים בין הקרוואנים דרך מכשירי הקשר. עם ההגעה לקמפינג, בשעות הערב, אנו יוצרים עם הקרוואנים את האות ח', וכך יש לנו טריטוריה נפרדת (המקומות המסומנים בחניון הם בד"כ לחניה במקביל, אבל הישראלים תמיד יוצאים דופן). בחצר שנוצרה אנו יושבים לאכול ארוחה בשרית חמה, על כיסאות ושולחנות מתקפלים שכל קרוואן מצויד בהם. אגב, כששהינו בחניון יותר מיום, השארנו אותם בחוץ והפלא ופלא, שום דבר לא נעלם.
קבלת שבת באיטליה
בקיץ האיטלקי השבת נכנסת מאוחר, בערך בשעה 21:00. אנו מתכננים להגיע לחניון לא יאוחר מהשעה ארבע אחר הצהריים, על מנת להכין אוכל לשבת, להתקין עירוב, ללמוד את ציר ההליכה לבית הכנסת וכל מה שדרוש לקראת כניסת השבת. יש לנטרל את החשמל בקרוואנים, כדי ששום אור לא ידלק כתוצאה מפתיחה של דלת/ארון/מקרר או בכל דרך שהיא.
אך בטיול, כמו בטיול, דווקא כשיש תוכנית ודווקא כשלחוצים, משהו חייב להשתבש. בדרכנו לחניון בחזרה מהטיול היומי, להפתעתנו אנו מוצאים את אחד הכבישים סגור לצורך תיקונים ונאלצים לעשות עיקוף גדול, שגוזל מאיתנו זמן יקר. וכך, אנו מגיעים לחניון בשעה 19:00 ויש לנו רק שעתיים "להעמיד" שבת. במהלך ההכנות מגיע המלאך המושיע, אבי נצר, המודע למצוקת הזמן שלנו ומקפיץ לנו חלות טריות לחניון.
מכינים אוכל, מתקינים עירוב סביב הקרוואנים, עושים עירוב תחומין בדרך למלון ומנתקים את המנורה של המקרר. ממלאים הרבה בקבוקים במים, משום שלא ניתן לפתוח את הברזים בקרוואן (הפתיחה מפעילה מנוע חשמלי). אנחנו עובדים כמו מטורפים, נגד השעון, וכמו בכל יום שישי טיפוסי, באופן מפתיע בסוף מספיקים והשבת מוכנה ונכנסת בזמן! דבר אחד אנחנו מפסידים בשל האיחור והוא תפילת קבלת שבת וערבית במלון (התפילה במלון נערכה מוקדם יותר).
כשנכנסת השבת יש נפילת מתח. אין לאן לרוץ יותר, כי מה שהספקנו הספקנו ומה שלא כבר לא נספיק. המרוץ הסתיים וניצחנו! הנשים מדליקות נרות בקרוואנים וכולם נאספים לתפילת קבלת השבת. בחניון המוקף בהרי הדולומיטים, בנוף עוצר נשימה ובמזג אויר צלול וקר, הפסוקים מקבלים משמעות מוחשית וממשית. לאחר התפילה מקדשים על היין, בוצעים את החלות, אוכלים סעודת שבת ושרים זמירות שבת.
חלות לשבת שהוזמנו מבעוד מועד
בית הרחק מהבית
ללא ספק היינו חריגים בין באי הקמפינג – החניה ב- ח', החוט ה"מוזר" שהקיף את הקרוואנים, החולצות הלבנות. השבת שם היא פרדוקס גדול. מצד אחד אנחנו "מייצרים" אווירה ביתית מלאה ולא מוותרים על שום פרט, החל מפרטים הלכתיים דרך בגדי שבת, סעודות שבת ואפילו התה אותו אנחנו רגילים לשתות בשבת. מצד שני אנחנו נמצאים במקום שהוא כל כך רחוק מהבית, בכל דבר ועניין, החל מהנוף שאין דומה לו וכלה בשכנים שבנסיבות רגילות אין סיכוי שנפגוש בשבת. אך זהו בדיוק היתרון של הטיול בקרוואן - היכולת וההצלחה לייצר לעצמנו בית הרחק מהבית.
השבת גם מאפשרת לנו מנוחה ראשונה ואמיתית מהטראנס של הימים שקדמו לה. אין נסיעות, אין צורך לטפל בקרוואן, אפשר לשבת, לשחק ולשוחח אחד עם השני. האווירה בשבת רגועה להפליא ואנחנו משתדלים "לנשום" כל רגע לפני המרתון שמחכה לנו בהמשך השבוע.
לאורך הנהר בקצב שבת
למחרת בבוקר, כולנו צועדים לעבר המלון. אבי נצר וצוות המלון מקבלים את פנינו בחום, ומציעים לנו כיבוד קל לפני התפילה. בעזרתנו יש מניין ואנו מתפללים שחרית, קריאת התורה ומוסף. לאחר התפילה, אבי מזמין אותנו לקידושא רבא והוא "פותח שולחן" כיד המלך. את הדרך חזרה לקרוואנים אנחנו עושים בקצב "טיול שבת", בצמוד לערוץ נהר אוויזיו (Avisjo ), ועוצרים מידי פעם במתקני מגלשות ונדנדות הפזורים בדרך.
בשעת צהריים אנו חוזרים לחניון וכל אחד הולך לעיסוקיו: חלק הולכים לנוח בקרוואנים, אחרים משחקים במשחקי קופסא ואחרים הולכים לסיבוב בעיירה. אחר הצהריים אנו שוב צועדים למלון לתפילת מנחה ושבים לחניון לסעודה שלישית. כל האוכל הוכן מבעוד יום (הפלטה עם החמין שחוברה לחשמל בתא המטען, הונחה מתחת לאחת המיטות בקרוואן, כך שכל הקרוואן היה חמין...) את הסעודה אנו חותמים בזמירות המיוחדות לסעודה השלישית, הידועות באווירה המיוחדת שהן משרות, שהאחרונה שבהן: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". גם בלב הדולומיטים, במרחק אלפי קילומטרים, אין סיכוי שנשכח...
השבת הייתה עבורנו חוויה נפלאה. ללא ספק – אחד מרגעי השיא של הטיול.
החבורה כולה על אחד מגשרי ונציה
סוף טוב, הכול טוב
ביום ראשון בבוקר אנחנו קופצים למלון, לתפילת שחרית אחרונה במניין. משם ממשיכים דרום-מזרחה לעבר ונציה, מבקרים בין השאר גם בגטו היהודי ומחדשים מלאי של אוכל בחנות הכשרה.
אין כל בעיה לארגן מסלול טיול בקרוואנים לדתיים. עזרתה של יועצת טיולים, שאספה את הנתונים והצרכים המיוחדים שלנו ושילבה אותם במסלול מתוכנן ומאורגן היטב, שידע לנצל כל רגע בטיול בצורה חכמה, היתה חיונית ומשתלמת. הלוגיסטיקה הקשורה בטיול היתה אדירה אבל השתלמה לחלוטין. הבאת האוכל מהארץ, בתוספת השלמות מקומיות, הכנת האוכל וארגון השבת, כולם עבדו כמתוכנן וכולם חזרו מלאי חוויות.
נסיעה בלי ילדים זו "תורה" אחרת, בעיקר בכל הנוגע לאוכל. בתור מבוגרים אנחנו יכולים "להתגלגל" במשך היום על קפה, וופלים ופירות ובערב במלון אוכלים ארוחת גורמה של "מנה חמה" בליווי קופסת שימורים. אבל כשנוסעים עם ילדים האוכל חייב מענה הרבה יותר טוב, וכאן יתרונו של הקרוואן.
אין ספק ששבת בקרוואן הרבה יותר מורכבת מאשר במלון, שיכול להיות בקרבת בית כנסת או בית חב"ד וקרבה כזו "מסדרת" את השבת כולה, כי אז יש גם איפה לאכול. אבל את חווית הטיול בקרוואן לא ניתן להשוות לשום דבר אחר שהכרנו – זו פשוט חוויה מעולם אחר!
_______________________________
[1] עירוב תחומין הוא תקנה המאפשרת להגדיל את שטחו של תחום שבת, וכתוצאה מכך את מרחק ההליכה האפשרי לפי ההלכה מחוץ ליישוב בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ-2,000 אמות מחוץ לישוב (כ-960 מטרים), עד למרחק כפול של 4,000 אמות. העירוב נעשה בדרך כלל באמצעות הנחת לחם או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות (לכל משתתף בעירוב), בנקודה כל שהיא הנמצאת בתוך תחום השבת הרגיל של מניח העירוב.
[2] בשבת אסור לטלטל (להזיז) חפץ כלשהו ברשות הרבים, כלומר, כל מקום שהוא מחוץ למבנה. כדי להתגבר על הבעיה, ניתן להפוך את רשות הרבים לרשות היחיד (כפי שנעשה בערים בישראל), על ידי הקפה בחבל המונח על גבי עמודים. פתרון זה נקרא עירוב.
כתבה נוספת על טיולי קרוואנים
כתבות נוספות על איטליה
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » צלילה ביעדים אקזוטיים לחצו לרשימת יעדים »
קבלת שבת באיטליה
בקיץ האיטלקי השבת נכנסת מאוחר, בערך בשעה 21:00. אנו מתכננים להגיע לחניון לא יאוחר מהשעה ארבע אחר הצהריים, על מנת להכין אוכל לשבת, להתקין עירוב, ללמוד את ציר ההליכה לבית הכנסת וכל מה שדרוש לקראת כניסת השבת. יש לנטרל את החשמל בקרוואנים, כדי ששום אור לא ידלק כתוצאה מפתיחה של דלת/ארון/מקרר או בכל דרך שהיא.
אך בטיול, כמו בטיול, דווקא כשיש תוכנית ודווקא כשלחוצים, משהו חייב להשתבש. בדרכנו לחניון בחזרה מהטיול היומי, להפתעתנו אנו מוצאים את אחד הכבישים סגור לצורך תיקונים ונאלצים לעשות עיקוף גדול, שגוזל מאיתנו זמן יקר. וכך, אנו מגיעים לחניון בשעה 19:00 ויש לנו רק שעתיים "להעמיד" שבת. במהלך ההכנות מגיע המלאך המושיע, אבי נצר, המודע למצוקת הזמן שלנו ומקפיץ לנו חלות טריות לחניון.
מכינים אוכל, מתקינים עירוב סביב הקרוואנים, עושים עירוב תחומין בדרך למלון ומנתקים את המנורה של המקרר. ממלאים הרבה בקבוקים במים, משום שלא ניתן לפתוח את הברזים בקרוואן (הפתיחה מפעילה מנוע חשמלי). אנחנו עובדים כמו מטורפים, נגד השעון, וכמו בכל יום שישי טיפוסי, באופן מפתיע בסוף מספיקים והשבת מוכנה ונכנסת בזמן! דבר אחד אנחנו מפסידים בשל האיחור והוא תפילת קבלת שבת וערבית במלון (התפילה במלון נערכה מוקדם יותר).
כשנכנסת השבת יש נפילת מתח. אין לאן לרוץ יותר, כי מה שהספקנו הספקנו ומה שלא כבר לא נספיק. המרוץ הסתיים וניצחנו! הנשים מדליקות נרות בקרוואנים וכולם נאספים לתפילת קבלת השבת. בחניון המוקף בהרי הדולומיטים, בנוף עוצר נשימה ובמזג אויר צלול וקר, הפסוקים מקבלים משמעות מוחשית וממשית. לאחר התפילה מקדשים על היין, בוצעים את החלות, אוכלים סעודת שבת ושרים זמירות שבת.
חלות לשבת שהוזמנו מבעוד מועד
בית הרחק מהבית
ללא ספק היינו חריגים בין באי הקמפינג – החניה ב- ח', החוט ה"מוזר" שהקיף את הקרוואנים, החולצות הלבנות. השבת שם היא פרדוקס גדול. מצד אחד אנחנו "מייצרים" אווירה ביתית מלאה ולא מוותרים על שום פרט, החל מפרטים הלכתיים דרך בגדי שבת, סעודות שבת ואפילו התה אותו אנחנו רגילים לשתות בשבת. מצד שני אנחנו נמצאים במקום שהוא כל כך רחוק מהבית, בכל דבר ועניין, החל מהנוף שאין דומה לו וכלה בשכנים שבנסיבות רגילות אין סיכוי שנפגוש בשבת. אך זהו בדיוק היתרון של הטיול בקרוואן - היכולת וההצלחה לייצר לעצמנו בית הרחק מהבית.
השבת גם מאפשרת לנו מנוחה ראשונה ואמיתית מהטראנס של הימים שקדמו לה. אין נסיעות, אין צורך לטפל בקרוואן, אפשר לשבת, לשחק ולשוחח אחד עם השני. האווירה בשבת רגועה להפליא ואנחנו משתדלים "לנשום" כל רגע לפני המרתון שמחכה לנו בהמשך השבוע.
לאורך הנהר בקצב שבת
למחרת בבוקר, כולנו צועדים לעבר המלון. אבי נצר וצוות המלון מקבלים את פנינו בחום, ומציעים לנו כיבוד קל לפני התפילה. בעזרתנו יש מניין ואנו מתפללים שחרית, קריאת התורה ומוסף. לאחר התפילה, אבי מזמין אותנו לקידושא רבא והוא "פותח שולחן" כיד המלך. את הדרך חזרה לקרוואנים אנחנו עושים בקצב "טיול שבת", בצמוד לערוץ נהר אוויזיו (Avisjo ), ועוצרים מידי פעם במתקני מגלשות ונדנדות הפזורים בדרך.
בשעת צהריים אנו חוזרים לחניון וכל אחד הולך לעיסוקיו: חלק הולכים לנוח בקרוואנים, אחרים משחקים במשחקי קופסא ואחרים הולכים לסיבוב בעיירה. אחר הצהריים אנו שוב צועדים למלון לתפילת מנחה ושבים לחניון לסעודה שלישית. כל האוכל הוכן מבעוד יום (הפלטה עם החמין שחוברה לחשמל בתא המטען, הונחה מתחת לאחת המיטות בקרוואן, כך שכל הקרוואן היה חמין...) את הסעודה אנו חותמים בזמירות המיוחדות לסעודה השלישית, הידועות באווירה המיוחדת שהן משרות, שהאחרונה שבהן: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". גם בלב הדולומיטים, במרחק אלפי קילומטרים, אין סיכוי שנשכח...
השבת הייתה עבורנו חוויה נפלאה. ללא ספק – אחד מרגעי השיא של הטיול.
החבורה כולה על אחד מגשרי ונציה
סוף טוב, הכול טוב
ביום ראשון בבוקר אנחנו קופצים למלון, לתפילת שחרית אחרונה במניין. משם ממשיכים דרום-מזרחה לעבר ונציה, מבקרים בין השאר גם בגטו היהודי ומחדשים מלאי של אוכל בחנות הכשרה.
אין כל בעיה לארגן מסלול טיול בקרוואנים לדתיים. עזרתה של יועצת טיולים, שאספה את הנתונים והצרכים המיוחדים שלנו ושילבה אותם במסלול מתוכנן ומאורגן היטב, שידע לנצל כל רגע בטיול בצורה חכמה, היתה חיונית ומשתלמת. הלוגיסטיקה הקשורה בטיול היתה אדירה אבל השתלמה לחלוטין. הבאת האוכל מהארץ, בתוספת השלמות מקומיות, הכנת האוכל וארגון השבת, כולם עבדו כמתוכנן וכולם חזרו מלאי חוויות.
נסיעה בלי ילדים זו "תורה" אחרת, בעיקר בכל הנוגע לאוכל. בתור מבוגרים אנחנו יכולים "להתגלגל" במשך היום על קפה, וופלים ופירות ובערב במלון אוכלים ארוחת גורמה של "מנה חמה" בליווי קופסת שימורים. אבל כשנוסעים עם ילדים האוכל חייב מענה הרבה יותר טוב, וכאן יתרונו של הקרוואן.
אין ספק ששבת בקרוואן הרבה יותר מורכבת מאשר במלון, שיכול להיות בקרבת בית כנסת או בית חב"ד וקרבה כזו "מסדרת" את השבת כולה, כי אז יש גם איפה לאכול. אבל את חווית הטיול בקרוואן לא ניתן להשוות לשום דבר אחר שהכרנו – זו פשוט חוויה מעולם אחר!
_______________________________
[1] עירוב תחומין הוא תקנה המאפשרת להגדיל את שטחו של תחום שבת, וכתוצאה מכך את מרחק ההליכה האפשרי לפי ההלכה מחוץ ליישוב בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ-2,000 אמות מחוץ לישוב (כ-960 מטרים), עד למרחק כפול של 4,000 אמות. העירוב נעשה בדרך כלל באמצעות הנחת לחם או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות (לכל משתתף בעירוב), בנקודה כל שהיא הנמצאת בתוך תחום השבת הרגיל של מניח העירוב.
[2] בשבת אסור לטלטל (להזיז) חפץ כלשהו ברשות הרבים, כלומר, כל מקום שהוא מחוץ למבנה. כדי להתגבר על הבעיה, ניתן להפוך את רשות הרבים לרשות היחיד (כפי שנעשה בערים בישראל), על ידי הקפה בחבל המונח על גבי עמודים. פתרון זה נקרא עירוב.
כתבה נוספת על טיולי קרוואנים
כתבות נוספות על איטליה
לאורך הנהר בקצב שבת
למחרת בבוקר, כולנו צועדים לעבר המלון. אבי נצר וצוות המלון מקבלים את פנינו בחום, ומציעים לנו כיבוד קל לפני התפילה. בעזרתנו יש מניין ואנו מתפללים שחרית, קריאת התורה ומוסף. לאחר התפילה, אבי מזמין אותנו לקידושא רבא והוא "פותח שולחן" כיד המלך. את הדרך חזרה לקרוואנים אנחנו עושים בקצב "טיול שבת", בצמוד לערוץ נהר אוויזיו (Avisjo ), ועוצרים מידי פעם במתקני מגלשות ונדנדות הפזורים בדרך.
בשעת צהריים אנו חוזרים לחניון וכל אחד הולך לעיסוקיו: חלק הולכים לנוח בקרוואנים, אחרים משחקים במשחקי קופסא ואחרים הולכים לסיבוב בעיירה. אחר הצהריים אנו שוב צועדים למלון לתפילת מנחה ושבים לחניון לסעודה שלישית. כל האוכל הוכן מבעוד יום (הפלטה עם החמין שחוברה לחשמל בתא המטען, הונחה מתחת לאחת המיטות בקרוואן, כך שכל הקרוואן היה חמין...) את הסעודה אנו חותמים בזמירות המיוחדות לסעודה השלישית, הידועות באווירה המיוחדת שהן משרות, שהאחרונה שבהן: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". גם בלב הדולומיטים, במרחק אלפי קילומטרים, אין סיכוי שנשכח...
השבת הייתה עבורנו חוויה נפלאה. ללא ספק – אחד מרגעי השיא של הטיול.
החבורה כולה על אחד מגשרי ונציה
סוף טוב, הכול טוב
ביום ראשון בבוקר אנחנו קופצים למלון, לתפילת שחרית אחרונה במניין. משם ממשיכים דרום-מזרחה לעבר ונציה, מבקרים בין השאר גם בגטו היהודי ומחדשים מלאי של אוכל בחנות הכשרה.
אין כל בעיה לארגן מסלול טיול בקרוואנים לדתיים. עזרתה של יועצת טיולים, שאספה את הנתונים והצרכים המיוחדים שלנו ושילבה אותם במסלול מתוכנן ומאורגן היטב, שידע לנצל כל רגע בטיול בצורה חכמה, היתה חיונית ומשתלמת. הלוגיסטיקה הקשורה בטיול היתה אדירה אבל השתלמה לחלוטין. הבאת האוכל מהארץ, בתוספת השלמות מקומיות, הכנת האוכל וארגון השבת, כולם עבדו כמתוכנן וכולם חזרו מלאי חוויות.
נסיעה בלי ילדים זו "תורה" אחרת, בעיקר בכל הנוגע לאוכל. בתור מבוגרים אנחנו יכולים "להתגלגל" במשך היום על קפה, וופלים ופירות ובערב במלון אוכלים ארוחת גורמה של "מנה חמה" בליווי קופסת שימורים. אבל כשנוסעים עם ילדים האוכל חייב מענה הרבה יותר טוב, וכאן יתרונו של הקרוואן.
אין ספק ששבת בקרוואן הרבה יותר מורכבת מאשר במלון, שיכול להיות בקרבת בית כנסת או בית חב"ד וקרבה כזו "מסדרת" את השבת כולה, כי אז יש גם איפה לאכול. אבל את חווית הטיול בקרוואן לא ניתן להשוות לשום דבר אחר שהכרנו – זו פשוט חוויה מעולם אחר!
_______________________________
[1] עירוב תחומין הוא תקנה המאפשרת להגדיל את שטחו של תחום שבת, וכתוצאה מכך את מרחק ההליכה האפשרי לפי ההלכה מחוץ ליישוב בשבת, יום טוב, ויום הכיפורים, מ-2,000 אמות מחוץ לישוב (כ-960 מטרים), עד למרחק כפול של 4,000 אמות. העירוב נעשה בדרך כלל באמצעות הנחת לחם או מזון בכמות המספיקה לשתי סעודות (לכל משתתף בעירוב), בנקודה כל שהיא הנמצאת בתוך תחום השבת הרגיל של מניח העירוב.
[2] בשבת אסור לטלטל (להזיז) חפץ כלשהו ברשות הרבים, כלומר, כל מקום שהוא מחוץ למבנה. כדי להתגבר על הבעיה, ניתן להפוך את רשות הרבים לרשות היחיד (כפי שנעשה בערים בישראל), על ידי הקפה בחבל המונח על גבי עמודים. פתרון זה נקרא עירוב.
כתבה נוספת על טיולי קרוואנים
כתבות נוספות על איטליה
_______________________________
