www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



אודיסיאה ביוון - הפלגה באיים הסרוניים
כתב וצילם: אמיר גור 


ה"אודיסיאה" של הומרוס מתפרשת על פני 24 כרכים, ומתארת מסע ימי ויבשתי בן עשר שנים. האודיסיאה שלנו, הצנועה, מתארת מסע ימי רגוע, בן שבוע אחד, בו לוקחים חלק שבעה איש ויאכטה אחת. אבל כמו אודיסאוס, גם אנחנו הצלחנו לחמוק פעם אחר פעם מזעמו של פוסידון, ולהגיע בתום המסע אל חוף מבטחים.


אבי ואני נוהגים מדי שנה-שנתיים להגיע לחלק זה של הים התיכון – בין טורקיה ליוון – להפלגה של שבוע ביאכטה שכורה. השנה זה היה ביוון, באזור האיים הסרוניים (Saronic islands) וחצי האי פלופונס (Peloponnisos). למרות שהאזור קרוב לאתונה ולבסיסי יאכטות מרכזיים, היאכטה שלנו חיכתה לנו במעגן קטן בעיירה אפידאורוס (Epidavros), מרחק שעה וחצי נסיעה מנמל התעופה הראשי באתונה.
 
 שייט באיי יוון
 שייט באיי יוון
 הפלגה ביוון, מעל ומתחת למים  (צילום: אמיר גור)
 


שייט תעלות






אפידאורוס – תחילת המסע

אפידאורוס (Epidaurus) נמצאת בחצי האי פלופונס, והנסיעה אליה מאתונה, אליה הגענו בטיסה, חולפת מעל תעלת קורינתוס. התעלה חוצה את מצר היבשה קורינתוס, ומחברת את המפרץ הסרוני עם מפרץ קורינתוס. היא נכרתה בשנים 1881- 1893, אף על פי שתכניות לבנייתה נהגו כבר במאה השישית לפני הספירה, וניסיון ראשון ליישמן נעשה במאה הראשונה לספירה. אורכה של התעלה 6.3 קילומטרים, הקרקעית ברוחב 21 מטרים, ואילו בגובה פני הים הרוחב 25 מטר, עומק המים 8 מטר והדפנות מתנשאות 80 מטר מעל המים. עבור השטים בדרך הים, התעלה מקצרת את המרחק מהים האדריאטי, במערב, לנמל פיראוס, במזרח, ב- 320 קילומטר.
 
תעלת קורינתוס
תעלת קורינתוס, קיצור הדרך מהים האדריאטי לנמל פיראוס   (צילום: אמיר גור)
 
אפידאורוס התגלתה כעיירה ציורית חביבה - בסיס המוצא הנחמד ביותר ממנו יצאנו בהפלגותינו עד כה. כנקודת מוצא להפלגה קצרה, בת שבוע, היא עדיפה על אתונה, בגלל מיקומה במרחק מספר שעות הפלגה מהעיר פורוס ומהאי אייגינה (Nisos Aigina).
במרחק 20 דקות נסיעה מאפידברוס נמצאת העיר העתיקה של אפידאורוס, שם נמצא האמפיתיאטרון השלם ביותר ביוון. הוא מפורסם בשל האקוסטיקה שלו, המאפשרת ל- 15 אלף צופים לשמוע היטב מכל מושב ביציע, גם כאשר לא משתמשים באמצעי הגברה מלאכותיים. מטבע שנופל במרכז הבמה, נשמע היטב בכל חלקי האמפי.
אבל לנו אצה הדרך לצאת אל הים, ולא היה זמן לחכות לצליל המטבע המהדהד באפידאורוס.

 מפת שייט באיי יוון
מסלול השייט מאפידאורוס לנאפפליו ובחזרה   (באדיבות: אמיר גור)
 

מרימים מפרש
בבוקר ההפלגה קראנו את התחזית, וחשכו עינינו: הים צפוי לעלות במהלך היום, ולהגיע, לקראת שעות אחר הצהריים, לים 7-8 על פי טבלת בופור (מצב הים על פי גובה הגלים ועצמת הרוח). בכל זאת החלטנו לצאת לים, ולהספיק להיכנס למפרץ הסגור והמוגן שסביב העיירה פורוס (Poros), עוד בטרם תתפוס אותנו הסערה.
 
הרמנו מפרשים וגמענו את המרחק בעזרתו של המנוע המטרטר. ים 4-5 – אמנם לא הכי נוח למי שלא רגיל בכך, אבל לא סיבה לפאניקה. היה מי שעבורו ההטייה שהספינה מקבלת דווקא כן היתה סיבה לפאניקה, והיה גם מי שחש בבטנו כשהגלים הגיעו קצת מהצד, אבל עברנו את זה בשלום.
  
בשעות הצהריים הגענו אל פורוס, עיירה יוונית טיפוסית – בתים לבנים על צלע גבעה, שמתנשאת מעל המפרץ, ובראשה מגדל כנסייה. כבר ביקרנו בה בהפלגה קודמת, וכעת החלטנו לא להתעכב כאן, אלא להמשיך דרומה כל זמן שהים מאפשר זאת, ואולי להספיק להגיע לאי הידרה (Nisos Idhra, נכתב גם: Ýdra).
יצאנו מהמפרץ המוגן של פורוס, לא בלי חשש, שמא יעלה הים ויתפוס אותנו בחצי הדרך בין פורוס להידרה. אבל המרחקים קצרים ועם המנוע המטרטר... שמרנו על מהירות ממוצעת של קרוב לשבעה קשר (13 קמ"ש בקירוב), כך שהיה זה סיכון מחושב. יאכטות רבות, שליוו אותנו מלפנים ומאחור, איששו את החלטתנו וחיזקו את לבנו.

פורוס, יוון
פורוס, עיירה יוונית טיפוסית  (צילום: אמיר גור)
 

האי הידרה – להולכי רגל וחמורים בלבד

השעתיים האחרונות, בדרך לנמל הידרה, היו מעט סוערות – רוח חזקה עם פרצים של 25-30 קשר, אבל זה עדיין לא קיבל ביטוי בגובה הים, וכך חמקנו מזעמו של פוסידון וגלשנו לתוך המעגן הצפוף תמיד של הידרה.
לאי הידרה צורה מאורכת וצרה והוא יוצר מיצר סגור בינו לבין חצי האי פלופונס. בשל הגישה הקלה והנוחה לאתונה, בירת יוון, מהווה האי יעד חופשה פופולרי לתושבי אתונה ולתיירים זרים. השחקנית סופיה לורן והזמר ליאונרד כהן הם חלק מגל המפורסמים, ש"גילו" את האי בשנות הששים והשבעים, ועברו לגור בו לתקופה מסוימת. תנועת רכב ממונע אסורה באי, למעט מספר קטן של משאיות קטנות לצורכי תחזוקה, והתחבורה בו מבוססת על פרדות וחמורים.
 
יצאנו לסיור ערב מעל חומות העיר, עליהן פזורים תותחים המופנים אל הים, ופסלים של ימאי עבר חשובים (שאת שמם לא הכרנו). בימי השלטון העות'מני הפך האי למעוז של חיים עצמאיים, שהתנגד לשלטון הזר, וצי הספינות שלו לקח חלק משמעותי במרד היווני נגד הטורקים, במלחמת העצמאות של יוון (1821-1832). לאחר הסיור על חומות העיר יצאנו לחפש, בין הסמטאות הצפופות, מסעדה הולמת לחתום בה את יום ההפלגה הראשון, באודיסיאה היוונית שלנו.
את הלילה העברנו בטלטול נעים. הגלים הנכנסים אל תוך המעגן של הידרה, הזכירו לנו שבחוץ פוסידון ממשיך ומשתולל.
 
אידרה, איי יוון
חומות הידרה הנושקות לים   (צילום: אמיר גור)
 
אחר הצהריים הרמנו עוגן והפלגנו למפרץ פורטו קלי (Porto Kheli), חור קטן אבל מקסים (לא בטוח שתמצאו במפה), בו היינו אמורים להעביר את הלילה. המפרץ דמוי הפטרייה, חודר עמוק לתוך היבשה ומוגן היטב מכל הכיוונים. בתוכו נגלו לעיננו מפרצונים יפים ובמיוחד קסמה לנו תעלה רדודה שהסתתרה מאחורי איון קטנטן. אלא שבתעלה, לדאבוננו, עגנה כבר יאכטה אחרת, ואנחנו לא רצינו להפריע את שלוותה. על כן יצאנו החוצה מהפטרייה של פורטו קלי, לחופיו של אי קטן, Nisos Khintsa (עוד חור שלא תמצאו במפה), שנמצא בסמוך לפתח המפרץ.
 
 הפלגה באיי יוון
שלווה יוונית  (צילום: אמיר גור)






 

האי דוקוס מפרץ ארגוליקוס 

לדאבוננו, התחזית למחרת – ים 6-7. בבוקר אנו מציצים החוצה ורואים ים שקט ונעים, הרבה יותר ממה שזכרנו מליל אמש, כשעמדנו על החומות של הידרה.
כך יצאנו לים בבוקרו של היום השני, והחלקנו עם היאכטה מזרחה במפרץ הידרה, לכיוון מפרץ ארגוליקוס (Argolikos Kolpos), לעבר העיר נאפפליו (Nafplio, נכתב גם:Nafplion  או Navplion) שנמצאת על חצי האי פלופונס, בקצהו של המפרץ.
האי הקטן דוקוס (Nisos Dhokos) זכור לנו לטוב מהפלגה קודמת, ועל כן הזדרזנו להגיע אליו כתחנת ביניים, באמצע היום השני להפלגה. עגנו בנקיק צר שבפתח המפרץ וקשרנו את ירכתיי היאכטה אל העצים שעל החוף. ברגע שנקשרנו והמנוע דמם, כאילו ניתנה פקודה ובבת אחת זינקו כולם אל המים הקרירים. סוף כל סוף, להרגיש את הים ולא דרך טלטולי היאכטה. קצת קר יותר ממה שחשבנו, אבל בכל זאת נעים ומרענן.
אהוד הוריד למים את הדינגי (סירת גומי קטנטנה שמשמשת כסירת עזר), שתהפוך להיות הבייבי שלו בימים הבאים, והציע סיבוב הכרות לכל המתעניין. רויטל ואני לבשנו מסכה ושנורקל, ויצאנו לדו-שיח אילם עם הדיירים של העיר שמתחתינו.
אמרתי עיר? משהו כמו דימונה, כנראה. לא בדיוק שוקקת חיים, אבל מתחת לפני השטח תמיד יש דברים מעניינים, אם יודעים מה לחפש...
 
שייט באיי יוון שייט באיי יוון
שייט באיי יוון שייט באיי יוון
העיר שמתחת למים   (צילום: אמיר גור)
 

האי ספצאיי - בחברת חיות הים

עברנו בחטף את האי ספצאיי (Nisos Spetsai), עם עצירה קצרה לארוחת בוקר מאוחרת ושחייה מרעננת באחד המפרצונים. היעד שלנו באותו היום היה העיר נאפפליו, ורצינו להזדרז להגיע אליה. באזור המוגן יחסית שבמפרץ ארגוליקוס הים היה שקט לחלוטין, כאילו לא היו רק אתמול התראות על ים סוער וגלי. ובתוך המים השקטים האלו, הבחנתי לפתע בסנפירים האפורים שאנחנו כל כך אוהבים לראות בים התיכון.
"דולפינים!!!" באה הצעקה, ומייד כולם התייצבו על הסיפון. להקה של 20- 30 דולפינים הקיפו אותנו מכל עבר, קפצו על חרטום היאכטה ושיחקו ביניהם. 20 דקות של משחק משותף בינינו לבין החיות האפורות, בהן כמעט שהתפתינו לקפוץ למים ולשחות איתם, אבל עצרנו את עצמנו מחשש שזה יגרום להם להירתע ולהיעלם.
 
נפרדנו לשלום מהדולפינים והמשכנו בדרכנו לנאפפליו, אלא שעדיין מצפה לנו הפתעה. ברוח מרוממת מהמפגש המשמח, זרקנו למים מצופי היקשרות ונגררנו, זוגות זוגות, אחרי הספינה המפליגה. תענוג מפוקפק למדי, אבל משהו שעושים משום מה, כשמפליגים הרבה שעות ומחפשים שעשוע...
בעודי נגרר אחרי הספינה הגיעו צעקות מהיאכטה, והתחילו לאסוף אותנו חזרה אל הסיפון. החבר'ה בספינה מוכנים להישבע שהם ראו משהו. משהו גדול!  בהערכה זהירה מבחינתם - 4-5 מטר. לאחר שביצעתי בדיקת אמינות, לוודא שהם לא שתו יתר על המידה... פסקתי שהם ראו לווייתן, במרחק כמאה מטר מאיתנו, בשעה שהייתי במים. וגם הוספתי ניחוש מלהיב ולא מבוסס בעליל, שאולי מדובר באחד מלווייתני זיפיוס הביישנים והמסתוריים, שעולים לנשום רחוק מעין אדם וממהרים לשוב אל המצולות לפרק זמן ארוך.
את השעה הבאה העברנו בסריקות הלוך ושוב, אבל הרי ידענו שאם היה זה לווייתן, כנראה שהוא כבר מזמן הלך לבקר יאכטה אחרת, בחלק אחר של הים.
 
דולפינים, שייט באיי יוון
דולפינים שבאו לביקור   (צילום: אמיר גור)
 

נאפפליו – הרציף שומם אבל תיירים יש ויש

לנאפפליו הגענו מאוחר מהמתוכנן, בגלל הדולפינים, בגלל הלווייתן, ובגלל שלא היתה רוח שתאיץ בנו, אבל זה מחיר פעוט לשלם על חוויות מיוחדות שכאלו. חלפנו על פני אי קטן, בכניסה לנמל, שעליו מצודת משמר, וקשרנו את הספינה לרציף השומם של העיר נאפפליו. בשל ריחוקה של העיר מבסיסי היאכטות המרכזיים סביב אתונה, ככל הנראה אין כאן פעילות ימית רבה, אבל תיירים המגיעים בדרך היבשה - יש ויש.
בעבר היתה העיר בירת יוון, לתקופה קצרצרה, עד שהבכורה עברה לאתונה. אבל אין לטעות – נאפפליו היא עיירה קטנה ומקסימה. בשונה מהידרה או מפורוס, שנראות כמו עיירות יווניות טיפוסיות – בתים לבנים על צלע גבעה תלולה – לנאפפליון קסם משלה, שונה ואחר. הסמטאות צפופות בחנויות תיירות ומסעדות, אבל בנויות בחן רב. מעל העיירה מתנשא צוק תלול, שעליו המצודה המפורסמת של העיר – מצודת פָלָמידי (Palamidi).
השעה כבר מאוחרת מכדי לטפס אל המצודה והוחלט פה אחד לדחות את ההעפלה למחר. בחרנו לעצמנו מסעדה חביבה באחת מהסמטאות, והלכנו לישון ברציף השומם.
 
 נאפפליו, מצודת פלמידי
תצפית על מפרץ ארגוליקוס ממצודת פלמידי   (צילום: אמיר גור)
 
אלף מדרגות ועוד מדרגות, שמובילות לשום מקום...
עם שחר העפלנו אל מצודת פלמידי שבראש הצוק. 1,000 מדרגות צפויות לנו בטיפוס מעלה (999 אם להיות קטנוניים...), אבל אנחנו רעננים וחדורי מוטיבציה. בהתחלה לפחות. לאחר כחצי שעה של טיפוס הגענו למבואות המצודה הסבוכה, והתחלנו לשוטט בין כתליה.
לאחר שטיילנו זמן מה בנבכי הקומפלקס העצום, שמנו לב למשהו מוזר: תחילה לא ידענו בדיוק להצביע מהו, אבל אחד אחד ובאופן בלתי תלוי, כולנו הבחנו בו. המצודה כולה עשויה חומות ומדרגות, מעברים ומסדרונות, אשר כביכול אינם מובילים לשום מקום בעל תכלית: אין מגורים, אין צריחים, אין חדרים. לא מספיק מבנים בעלי פונקציה מוגדרת, בכדי להצדיק את כל המדרגות והמעברים. כל הקומפלקס נראה כציור דמיוני של הצייר אֶשֶר (M. C. Escher), שבין ציוריו יש קומפלקסים סבוכים של מדרגות שאינן מובילות לשום מקום, ועם סתירות לוגיות החבויות בציור.
 
הנוף מלמעלה מהמם. העיירה הקטנה כבר לא נראית כל כך קטנה, ובאופק עוד ועוד שכונות ופרברים, אזורי מגורים ותעשייה. המפרץ כולו כחול ומקסים. בהחלט היה שווה להתאמץ ולהגיע עד נאפפליו, וגם להתאמץ ולטפס עד מצודת פלמידי (אם כי המגיעים לכאן עם רכב יכולים לבקר במצודה גם ללא הטיפוס במדרגות).
ירדנו בעצלתיים חזרה אל היאכטה העוגנת, ועזבנו את המפרץ בדרכנו הארוכה חזרה.
 
נאפפליו
גרם מדרגות תלול שלא מוביל לשום מקום במבצר פלמידי   (צילום: אמיר גור)
 
שמי הקיץ מתחלפים בשמי החורף
בסמוך לעיר טולו (Tolo) מצאנו לנו אי קטן, שבינו לבין האי טולו מפרידה תעלה צרה ומקסימה. הטלנו עוגן במרכז התעלה, אבל כשזינקנו למים נוכחנו לגלות שהזרם בה חזק למדי, וקשה לשחות סביב היאכטה העוגנת. אהוד והדינגי עשו סיבובים והסעות, וכרגיל אני ורויטל צללנו אל הכחול. נאלצנו להיצמד לאזור הרדוד המוקף בסלעים, כדי לחסוך לעצמנו מאבק מתמיד בזרם. אבל הזרם הביא איתו מה שתמיד זרם מביא– עושר בחומרי הזנה ובעלי חיים שניזונים ממנו. שפע של כרומיות ים תיכוניות ששוחות במקום למול הזרם, פיותיהן פעורים לרווחה כדי לקבל מזון. גם הסלעים עשירים בחסרי חוליות רבים, בהם מושבות אלמוגים, קיפודי ים ותולעים שונות.
 
אילאיל ובן הזמינו מאהוד טרמפ לאי הקטן שמול טולו, וטיפסו אל פסגתו. מהפסגה, כך דווח לנו בדיעבד, הנוף אל הצד השני – הים הפתוח – מדהים ביופיו. מה שבטוח - היאכטה העוגנת בתעלה הקסומה, נראתה מאוד פוטוגנית בצילומים שהם הביאו עמם.
 
מניסוס טולו (ביוונית: ניסוס=אי) המשכנו בהפלגה מזרחה, כשהרוח מתחזקת והים מתרומם. ידענו ששומה עלינו לחפש מסתור ללילה. התבוננות בפיילוט (המדריך שנהיה לא מכבר התנ"ך של המפליגים) לימדה אותנו שהמקום המוגן והסגור ביותר בסביבה יהיה כנראה בעיירה קוילדיאה (Koiladhia או Koiláda) ולשם החשנו פעמנו. בשעת ערב הגענו לפתח המפרץ, ובחרנו לעגון מחוץ לעיירה, כמו שאנחנו הכי אוהבים: עוגן בחרטום, שני חבלים מהירכתיים קשורים לעץ. עם תרמוס של תה חם ושמיכות להתכסות בהן, התקבצנו על הסיפון לתצפית שמיים מרהיבה על כוכבי הקיץ ההולכים ושוקעים, ומתחלפים אט-אט בשמיים של חורף.
 
שייט באיי יוון
היאכטה העוגנת בתעלה הקסומה, נראתה מאוד פוטוגנית בצילומים  (צילום: אמיר גור)
 

ספצאיי - גלידה תמורת מים

למחרת, הרוח עירנית, ואנחנו ממהרים לעיר ספצאיי (Spétses) לתדלק ולמלא את מיכלי המים. נכנסנו למעגן הישן, רק כדי לגלות שהוא שומם, כמעט שאין בו נפש חיה ובנוסף בחלקים מסוימים מאוד רדוד. אין לנו ספק שפה ושם היאכטה גירדה את הקרקעית הבוצית, בניסיונות שלנו להיקשר לרציף במקום היחיד שבו אפשר היה למלא מים. משהבנו שזה המצב, ויתרנו ונקשרנו במקום עמוק יותר, בו אי אפשר לקבל מים, שלא לדבר על דלק. משא ומתן עם בעל גלידריה מקומית, שבמקרה היה שם, הניב תוצאות: הוא הסכים שניקח מים מצינור הגינה שלו, תמורת קניית כמות מסחרית של גלידת וניל חסרת טעם. את הדלק הבאנו בג'ריקנים שהובלנו ידנית מתחנת הדלק הקרובה, וכך תוך שעתיים מרגע שנכנסנו, היינו מוכנים לצאת אל הים.
 
שוב – התראות לים גבוה ורוחות פרצים חזקות, ואנחנו ממהרים לחפש מחסה ללילה באזור האיונים ניסוס ספאת'י (Nisos Spathiניסוס סופיה (Nisos Soupia), בפאתי מפרץ הידרה. כשהגענו לשם, החלטנו שהאזור לא מספק לנו מסתור הולם, ולאור התחזית הפסימית המשכנו להפליג, למרות החשיכה הגוברת, אל עבר המפרץ המוגן בעליל של פורוס.
מצאנו מקום עגינה, אבל לא הצלחנו להתקרב מספיק כדי להיקשר לנקודה בחוף. אין בעיה להעביר לילה על עוגן בלבד, אלא שהרוחות העזות טלטלו אותנו וגרמו לנו להרגיש לא בנוח – אם העוגן היה נגרר היינו מוצאים את עצמנו מוטלים על סלעים חדים תוך מספר שניות, וזו אינה הרגשה נעימה. לכן ישנתי על הסיפון עם חצי עין פקוחה, אבל העוגן לא אכזב.
 
ספצאיי
בניה יוונית טיפוסית לאיי יוון  (צילום: אמיר גור)
 
הסערה רודפת אחרינו
בבוקר נכנסנו לפורוס כדי לשמוע את התחזית העדכנית, ושוב נפל לבנו: מחוץ למפרץ המוגן ים גבוה למדי, ובמהלך היום תיכנס סערה של ממש. מיהרנו לצאת צפונה לכיוון נמל הבית שלנו באפידאורוס, מדוכדכים מעט מכך שנגזר עלינו לקצר את יום ההפלגה האחרון.
 
בחוץ הים אכן מעט גבוה, אבל בהחלט ים שאפשר להפליג בו, ואפילו להרים מפרשים וליהנות מקצת רוח ספורטיבית. לאחר מספר שעות של הפלגה נעימה, בים לא כל כך נעים, הרגשנו מספיק בנוח בשביל "לעבור לבדוק" את המפרצים שבין האי אנגיסטרי (Nisos Angistri) לאי אייגינה (Nisos Aigina). משבדקנו אותם ומצאנו אותם מוגנים יחסית, החלטנו לעצור, ולהמר על כך שהסערה תתאחר.
זכינו לאחת העצירות המהנות ביותר של ההפלגה, בגלל המפרץ המקסים, והמים הצלולים, ואולי גם בגלל אווירת הסיום, וההרגשה שהרווחנו (ביושר, כמובן) עוד רחצה אחרונה בטרם נחזיר את היאכטה לבעליה החוקיים.
 
בשעת אחר צהריים מוקדמת יצאנו מהאי אנגיסטרי, לקטע הפלגה אחרון בים הסוער. ושוב, הקדמנו את הסערה. גמענו את המרחק בגלים של כמטר עד מטר וחצי, משאירים מאחור את הרוח המתחזקת. נכנסנו לנמל אפידאורוס מרוצים וטובי לב, וסעדנו את לבנו בארוחה חגיגית אחרונה בספינה.  
כך סיכמנו שבוע של הפלגה יוונית, עם מפרצונים קסומים, עיירות ציוריות, חומות ומצודות, וים קשה ואכזר שרודף אחרינו, אבל תמיד צעד וחצי מאחור, ולא מצליח לתפוס אותנו. כמו אודיסאוס.
 
למחרת בדרכנו לשדה התעופה, הגיעה הסערה. מהכביש שבו נסענו ראינו את הים הסוער, בלי לקנא במי שמפליג בו. בשדה התעופה נוכחנו לדעת, לדאבוננו, שיש סיכוי שמזג האוויר ישפיע על תנאי ההמראה, וייתכן שיהיה עיכוב בטיסה שלנו ארצה. היה מי שדאג מכך, אבל אנחנו כבר היינו רגילים וידענו שהסערה של פוסידון תגיע בוודאי גם לשדה התעופה, אבל רק אחרי שאנחנו כבר נצא מתחום ההשפעה שלה. וכך אכן היה.
 
הפלגה ביוון
כותב שורות אלו תופס שמש על הסיפון  (באדיבות: אמיר גור)
 
 
תרגום השמות מיוונית לאותיות לועזיות אינו אחיד. מסיבה זו תוכלו למצוא לעיתים שמות מעט שונים לאותו מקום. גם התעתיק בעברית נתון לפירושים ודרכי כתיבה מעט שונות.
 
מעוניינים לצאת לשייט יאכטות? לחצו כאן >>


 
מידע נוסף






אמיר גור
 
אודות הכותב
אמיר גור - מוביל ומדריך טיולי ספארי צלילה ושייט, ומתאים תכניות טיול לקבוצות ולמטיילים עצמאיים. ביולוג ימי בהכשרתו, כתב וצלם תת-ימי, מחבר הספר "מתחת למים - 44 אתרי צלילה בישראל" וכותב בלוג צלילה עתיר תוכן. 

אמיר עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של אמיר








מספר צפיות: 13911
3774