טרק בפארק הלאומי טורס דל פיינה
מאת: אביב וייס


שמו של הפארק ניתן לו על שום מגדלי הסלע – טורס (Torres) המרשימים, הנושקים לצבעם הכחול – פיינה (Paine) של השמיים (או אולי של האגמים). הצוקים המתנשאים לשמיים הם מהמראות המרשימים ביותר בפארק, אולם יש בו גם שפע נופים אחרים: אגמי ענק ואגמים קטנים יותר, קרחונים, נהרות, מפלים, יערות, פסגות הרים מושלגות, סלעים בשלל תצורות מרשימות ומגוון של חי וצומח. עם סיום הטיול בפארק קשה לעכל את היופי שקלטו העיניים.


טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
שיאו של הטרק - שלושת הטורסים!
שלושה עמודי סלע גרניט עצומים, שבימים בהירים נצבעים עם הזריחה בגוונים של אדום וסגול
   (צילום: MisoKnitl)
 

שמורת טורס דל פיינה

פארק נסיונל טורס דל פיינה (PN Torres del Paine) הוא פארק לאומי הנמצא בחבל פטגוניה שבדרום צ'ילה. הפארק הוקם ב-1959, והוכרז כשמורת ביוספרה על ידי אונסק"ו ב-1978. שטחה של השמורה הוא 1,810,000 דונם (מעט יותר משטח הגליל העליון). רוב המטיילים מגיעים לכאן מהעיירה פוארטו נטאלס (Puerto Natales), הנמצאת כ-115 ק"מ צפונה. אוטובוסים יוצאים מהעיירה ונוסעים במרחבי פטגוניה כשלוש שעות עד לפארק.
ההגעה לטורס דל פיינה היא לא עסק זול עבור תרמילאים. למרות המחיר, יש דברים שאפילו אנחנו, התרמילאים (מוצ'ילרים, בפי המקומיים), שהתאכסנו בהוסטלים פשוטים, נסענו בטרמפים במקום באוטובוסים ואכלנו במסעדות רחוב, ידענו שפה אין מקום להתקמצן. יש דברים בטיול שלא מוותרים עליהם בשום אופן! טורס דל פיינה הוא אחד מהם.
שמורת טורס דל פיינה (A) ויעדים נוספים המוזכרים בכתבה
 


 ברירת מחדל



טרקים בטורס דל פיינה

שני הטרקים הפופולריים ביותר בקרב המטיילים בפארק הם: טרק ה- W, שנקרא כך על שום הצורה שעושים המסלולים בו, והמסלול ההיקפי (או בשמו האחר "המסלול הגדול", Circuito Grande).

טרק ה-W הוא הקצר מבין השניים, אורכו 90-75 קילומטרים וניתן ללכת בו ממזרח למערב או ממערב למזרח. הטרק לוקח בין 4 ל- 5 ימים, היות שאת היום האחרון או הראשון (תלוי מאיפה התחלתם) ניתן לקצר במעבורת. המסלול ההיקפי, הוא הארוך יותר והוא כולל בתוכו גם את טרק ה-W . אורכו 120 ק"מ והוא לוקח 8-7 ימים. אני ושותפיי לטרק הלכנו במסלול ה- W.
טרק טורס דל פיינה, פטגוניה, צ'ילה
שלושת הטורסים מעל האגם, גם ללא צבעי הזריחה המראה מרהיב   (צילום: SOFCOR)
 

יוצאים לדרך – היום הראשון

לאחר שרוקנו את כיסנו ממזומנים אך מילאנו את המוצ'ילה (תרמיל גב ענק) מכל טוב: אוהל, שק שינה, אוכל לארבעה ימים וטונות של בגדים חמים שישמרו עלינו בלילות, עלינו על האוטובוס אשר יביא אותנו לפארק. מהאוטובוס עברנו למעבורת שהביאה אותנו עד לקמפינג הראשון, Camp Pehoe.

מהקמפינג יצאנו למסלול, בו הלכנו לאורך אגם גריי (Lago Grey) לשתי תצפיות על קרחון גריי. בתחילת המסלול מזג האוויר היה מצוין ונהנינו מאוד מהמסלול היפה. לאחר שעה וחצי של צעידה נמרצת הגענו לתצפית הראשונה, ממנה רואים שתי זרועות של קרחון גריי, שכמו חובקות סלע במרכזו של אגם גריי, שכשמו כן הוא – אגם בצבע אפור (אם כי אין זה פירושו של השם בספרדית). בתוך האגם צפים שברים של הקרחון. בנקודה זו רבים מהמטיילים נעצרים לזמן רב, מתפעלים מהיופי שיצר הטבע.
 
אל התצפית השנייה יש ללכת שעתיים וחצי נוספות, אולם כחצי שעה לפני שהגענו אליה החל טפטוף, שהפך לגשם של ממש כשהגענו לתצפית. צילום זריז (שיאמינו שהגענו...) והתחלנו את דרכנו חזרה, באותה דרך. ללכת בגשם זהו תענוג מפוקפק. הדרך חזרה אורכת 3.5 שעות, והגשם, ללא כל התחשבות, רק הלך והתחזק. כעבור רבע שעה המכנסיים היו ספוגי מים וכעבור שעה וחצי גם מעיל הגשם (האיכותי, שעלה לי כסף רב...) הרים ידיים.

את העלייה חזרה לתצפית הראשונה עשיתי כל כך מהר, כך שבקושי הרגשתי אותה. את המשך הדרך כבר עשיתי לאט יותר, מאחר שבקושי נשאר לי כוח. לבסוף, אחרי כמעט 3 שעות של הליכה בבוץ ובגשם הגעתי לקמפינג. למזלנו היה זה קמפינג מסודר, ולצידו בית מלון למפונקים יותר, שללובי שלו נכנסנו על מנת להתייבש. לאחר החלפת הבגדים הרטובים התיישבנו בבקתת המטבח של הקמפינג, שהיתה עמוסה עד אפס מקום במטיילים מכל העולם, שברחו מפני הגשם והשאירו את האוהלים ריקים, לבדם במאבק בטיפות המים המאיימות לחדור אליהם. מאוד נבהלנו ותהינו איפה נישן, אבל בסופו של דבר האוהל עמד בציפיות ונשאר יבש.
  
לאגו גריי, טרק טורס דל פיינה
קרחון גריי באגם גריי, מסוג המראות שעבורם שווה המאמץ  (צילום: candu)

לאגו גריי, טרק טורס דל פיינה
מבט מקרוב על קרחון גריי   (צילום: candu)
 

היום השני – פיצוחים במטבח

הגשם שירד כל הלילה המשיך כל היום למחרת, ללא הפסקה. עובדה זו ודיווחים של מטיילים אחרים, על פיהם לא ניתן להמשיך לטייל, היות שנחלים החוצים את המסלול עלו על גדותיהם ומאוד מסוכן לעבור אותם, מנעו מאיתנו להמשיך לטייל ביום זה. הדבר היחיד שנותר לנו לעשות הוא להתכרבל בשק השינה החמים.
 
בהמשך היום, אחד הבחורים שטייל איתנו הודיע שהוא פורש וחוזר במעבורת, כי "הוא לא בא כדי לסבול". זה באמת היה רגע מבאס בטיול. רגע כזה שגורם לך רק לרצות להישאר במיטה ולהתכרבל בפוך שלך בבית, כי קר, הכל רטוב ואתה תקוע בלי יכולת להתקדם. אבל המחשבה על להפסיד את המשך הטרק, שנחשב לאחד היפים, ועל מיטב כספנו שהושקע בטיול, עוד יותר מבאסת. לכן, עבורי, לחזור אפילו לא היתה אופציה.
 
וכך בילינו יום שלם במטבח הגדול של הקמפינג ב"פיצוחים", ספורט מוצ'ילרים ידוע.

 
טרק טורס דל פיינה, שמורת טורס דל פאינה
האוהל שלא הכזיב בקמפינג Pehoe  (צילום: אביב וייס)
 

היום השלישי – פסטה ברוטב בוץ

בוקר. התעוררנו ליום נטול גשם!!! יצאנו עם כל הציוד על הגב לקמפינג הבא  החניון האיטלקי (Campo Italiano) , הליכה של כשעתיים לאורך אגם יפהפה.
 
לאחר שהקמנו את האוהל בקמפינג (לתפוס מקום ולהשאיר ציוד) יצאנו למסלול. התצפית הראשונה במסלול היא תצפית קסומה על העמק הצרפתי (Valle del Francés). לאחר 45 דקות עלייה התחיל גשם, דבר שהבהיל אותנו מאוד, לאור מאורעות שלשום. שלושה חבר'ה שהלכנו איתנו החליטו לרדת למטה ואנחנו החלטנו לעלות לפחות עד לתצפית הראשונה, שהייתה במרחק 10 דקות עלייה נוספות בלבד. ההחלטה התגלתה כנבונה. בתצפית הראשונה יושבים מול קרחון ענק, מדהים ביופיו, שנוטף מים לתוך נחל סוער, העובר למרגלותיו, ומדי פעם מתנפץ למטה, בקול רעם אדיר. ואם זה לא מספיק – מתחתינו משתרע עמק ירוק יפהפה.
טרק טורס דל פיינה, העמק הצרפתי
תצפית קסומה לעבר העמק הצרפתי (צילום: Emilio)
 
טרק טורס דל פיינה, הקרחון של העמק הצרפתי
בתצפית הראשונה יושבים מול קרחון ענק, מדהים ביופיו, שנוטף מים לתוך נחל סוער,
העובר למרגלותיו, ומדי פעם מתנפץ למטה, בקול רעם אדיר
 (צילום: ilya ktsn)
 
 
שניים מהאנשים שהחליטו לרדת, הופיעו פתאום חזרה, והתלבטנו יחד האם להמשיך ללכת, מאחר שהגשם המשיך לטפטף. לבסוף, הוחלט שנמשיך ונעלה עוד חצי שעה, אחריה החלטנו להמשיך עוד חצי שעה, ועוד קצת... וכך זה נמשך, עד שהגענו לסוף המסלול. סיום המסלול זימן עלייה קצרה ותלולה מאוד, חמש דקות, שבסופן הגענו לגוש סלעים, עליו התיישבנו כשאנו מוקפים בעננים מכל עבר. ואז, בבת אחת, כמו לפי הזמנה, העלימה יד נעלמה את כל העננים ולעינינו נתגלתה תצפית עוצרת נשימה – עמודי אבן עצומים שהקיפו אותנו מכל הכיוונים. עמודי אבן מרשימים אלו נקראים קרני פיינה (Cuernos del Paine). לרוע מזלנו היה שם כל כך קפוא, כך שלמרות המאמץ הגדול להגיע לשם, "התקפלנו" תוך 7 דקות.
 
בקמפינג היה קר מאוד. לבשנו על עצמנו כל שכבה מחממת אפשרית שסחבנו איתנו. התפריט לארוחת הערב  פסטה ברוטב עגבניות. לאחר זמן רב המים רתחו והפסטה התבשלה. אצל כולם התחילו מיצי הקיבה לפעול במרץ, לאחר יום שלם בו אכלנו בצמצום. אבל אני, בכשרוני הרב, הצלחתי להפיל את הסיר על הרצפה והפסטה היקרה שלנו כוסתה ברוטב בוץ, לא מגרה במיוחד. מאוכזבים ורעבים נאלצנו להסתפק בשאריות אוכל של מטיילים אחרים שהיו בקמפינג, שלמזלנו הגיבו באמפתיה רבה.
 
קרני פיינה, טורס דל פיינה
 בבת אחת, כמו לפי הזמנה, העלימה יד נעלמה את כל העננים ולעינינו נתגלתה תצפית עוצרת נשימה:
קרני פיינה, עמודי אבן עצומים שהקיפו אותנו מכל הכיוונים  (צילום: אביב וייס)
 

היום הרביעי – עם כל הציוד על הגב (ולא של הפרדות)

והנה הגיע היום ממנו חששנו יותר מכול – 22 ק"מ ללא כל קמפינג לרפואה בדרך, בו ניתן להניח את המוצ'ילות ולצאת חופשיים ומאושרים לטיול עם תיק קטן. 22 ק"מ עם כל הציוד על הגב. השכמנו קום ויצאנו לדרך. מזג האוויר היה מצוין והנוף יפהפה. הקפדתי לצלם הרבה, מכיוון שידעתי שעם כל המשקל הזה על הגב, קשה גם ליהנות מהנוף, כך שלפחות יהיו לי תמונות. חלק מהדרך הלכנו לאורך אגם ענק. בדרכנו חצינו נהרות והלכנו לצד מפלים, כשמרחוק נשקפים הרים מושלגים.
 
היעד שלנו להפסקת הצהריים היה פיצול השבילים (קיצור דרך המוביל לתחילת העלייה לקמפינג בו נישן בלילה). בסביבות אחת וחצי נשברנו ועצרנו לאכול ליד אגם קטן בצבע כחול מהמם. בדיעבד, היינו רק חמש דקות מהפיצול. הקטע הקשה ביותר היה שלא ידענו בדיוק איפה אנחנו, כיוון שלא היתה לנו מפה, והסתמכנו על ניחושים והשערות של מטיילים אחרים, שלא תמיד היו מדויקות.
 
טורס דל פיינה, מסלולי טרקים
צעירה אחת ותרמיל גדול, הנהרות החוצים את המסלול וברקע האגם  (צילום: אביב וייס)
 
 
מהפיצול התחילה עליה, לא פשוטה בכלל, אבל בשל הרצון "להגיע כבר" עשינו אותה ממש מהר, כמעט בחצי מהזמן (שעה במקום שעתיים). בסוף עלייה זו הגענו לקמפינג מסודר, הנקרא קמפינג צ'יליאנו. ממנו ניתן להמשיך לעלות לקמפינג נוסף, הנמצא למרגלות הטורסים – קמפינג טורס דל פיינה (Campo Torres del Paine), בו התכוונו לישון.
 
לאחר התאוששות קצרה בקמפינג צ'יליאנו יצאנו לדרך, הפעם הליכה ביער מקסים. הדרך כוללת עליות וירידות, ובכל פעם שהייתה ירידה התבאסנו, כי ידענו שאחר כך נצטרך גם לעלות את זה. לבסוף, כשחשבנו שלא נוכל לסחוב יותר אפילו צעד אחד, והשרירים זעקו הצילו, הגיע הרגע המיוחל. בשעה 17:30 הגענו לקמפינג טורס דל פיינה. נכנסנו לשקי השינה  רק קצת, כדי להתחמם, מייד נקום... אבל התשישות הכריעה אותנו ונרדמנו.
 




היום החמישי - הטורסים (לא) נצבעים בצבעי הזריחה

השכמנו קום בשעה הבלתי אפשרית 3:40, כשבחוץ, כמובן, חשיכה מוחלטת. אתם בטח שואלים את עצמכם "למה לעזאזל?". הסיבה להשכמה המוקדמת הזו הייתה על מנת לראות את הטורסים  שלושה עמודי סלע גרניט עצומים – נצבעים עם זריחת השמש בגוונים של אדום וסגול. במהרה התארגנה לה שיירה של מטיילים, כולם ישראלים, עם פנסים לראשם (משום מה רק הישראלים שמעו על הצבעים היפהפיים של הטורסים בזריחה).
 
אני השתרכתי מאחורי חבורת בנים שהובילה את השיירה, ומאחורי היו מטיילות ומטיילים נוספים. עלינו בקצב מהיר למדי. בהתחלה הלכנו על שביל, כך שההליכה הייתה קשה אך נסבלת, אך במהרה נפתח פער ויתר הקבוצה נשארה מאחור. כשגיליתי את זה הם היו רחוקים, ואני, שלא רציתי להישאר לבד, הקפדתי להידבק לבנים שלפניי. ללכת בקצב שלהם הפך קשה מרגע לרגע, כיוון שבשלב מסוים איבדנו את השביל והתחלנו לטפס ישר למעלה. הכול כמובן בחשכה מוחלטת. ככל שעלינו, הדרך נעשתה תלולה. בשלב מסוים הלכנו על דרדרת אבנים, חוויה מפוקפקת למדי, מכיוון שההולך לפנייך מדרדר עלייך אבנים. לאחר זמן מה התחלתי לטפס ממש על ארבע, כיוון שהטיפוס היה כל כך קשה והאחיזה בקרקע גרועה. פחדתי שהבנים יתקדמו ואני פשוט אתקע מאחור לבד. למזלי כל אחד דאג לוודא כל הזמן שזה שמאחוריו עדיין בחיים.
 
הגענו סוף סוף למעלה, רטובים מזיעה מהמאמץ. רוח קפואה הכתה בנו ומייד התלבשנו בכל השכבות שהסרנו קודם. את התיק שלי סחב אחד הבחורים שטייל איתנו (אם אפשר להתפנק אז למה לא...), שעוד לא סיים את העלייה, ובו היו מים, צעיף ומעיל רוח, שחסרו לי מאוד. ישבנו מאחורי אבנים וניסינו להסתתר מהרוח המקפיאה, טריק שלא ממש עזר, ולכן כל שנותר לנו הוא להתפלל בעוז שהשמש תצא כבר. הקבוצה השנייה עדיין לא הגיעה ולא ידענו איפה הם (והתיק שלי...).
 
בשעה 05:00 השמש החלה לזרוח. אט אט הופיעו קווי המתאר של הטורסים, עמודי אבן ענקיים, באור החלש של הבוקר. ניתן היה להבחין בשלושה עמודי גרניט עצומים, ופתאום גם גילינו שאנו יושבים מעל אגם בצבע טורקיז מהפנט.
 
טורוסים, טורס דל פיינה, פטגוניה, ארגנטינה
שלושה עמודי גרניט עצומים, ופתאום גם גילינו שאנו יושבים מעל אגם בצבע טורקיז מהפנט (צילום: SOFCOR)
 
 
לאכזבתנו הרבה, השמש כבר הפציעה והטורסים כלל לא נצבעו בצבעים המרהיבים שהבטיחו לנו. לבסוף שבר אותנו הקור והחלטנו לרדת למטה. אז גם גילינו שיתר החבורה ישבה מעט מתחתינו. את האיחוד המחודש עם חבריי (ועם התיק שלי), חגגנו עם חבילת "עוגיות הפסגה", מסורת שעשינו לנו  לחגוג עם עוגיות בכל פעם שמגיעים לפסגה כלשהי.
 
את הדרך למטה עשיתי ממש מהר, כשכל הדרך אני מפנטזת רק על להיכנס לשק השינה שלי, בקמפינג למטה, לתפוס עוד כמה דקות של שינה ולהתחמם לפני היציאה לדרך. הגענו לקמפינג ב-06:40 והחלטנו לצאת לדרך בסביבות 10:00 היות שכל מה שנותר לנו הוא לרדת למטה לסוף המסלול.
 

סוף טוב הכול טוב, או החפלה הגדולה

כשהגענו לסוף המסלול פגשנו קבוצת ישראלים, שכבר ישבה על הדשא, והצטרפנו אליהם. חלצנו נעליים ונתנו לגוף לנוח קצת. בהדרגה הצטרפו אלינו עוד ועוד ישראלים (כמה הרבה ישראלים יש פה?) ופתחנו בחפלה גדולה, שכללה את שאריות האוכל שנותרו לכל קבוצה, אוכל שעד לשלב זה חושב בדקדקנות. 
 


המלצה על מלון באל קלפטה

בשנים האחרונות נפתחו מספר בתי מלון חדשים באל קלפטה, אולם כנראה שהמלון הטוב בעיר, משילוב נתוני המיקום, האיכות והמחיר, הוא מלון פוסאדה לוס אלמוס (Hotel Posada Los Alamos), מלון בוטיק מדהים, עם בריכה וספא מפנק.
 
המלצה על מלון באל קלאפטה, ליד טורס דל פיינה
מלון פוסאדה לוס אלמוס  מלון בוטיק במיקום מצוין בעיירה אל קלפטה
 

המלצה על מלון בשמורת טורס דל פיינה

מלון לאגו גריי (Hotel Lago Grey) ממוקם לחופי אגם גריי, במיקום מרכזי בתחומי שמורת טורס דל פיינה, החלונות הגדולים בשטחים הציבוריים ובחדרים פונים לאגם או להרים, והנוף שווה את ההשקעה. ניתן לצאת דרך המלון לפעילויות שונות בשמורה.

מלון מומלץ בטורס דל פיינה
לישון ולאכול מול הקרחונים האדירים של טורס דל פיינה, מלון לאגו גריי ליד אגם גריי

המלצה על מלון בעיירה פוארטו נטאלס

מלון אקא פטגוניה (AKA Patagonia), הממוקם בפרבר של העיירה, הוא מקום מקסים, המורכב ממספר בקתות עץ מודרניות, בלב הנוף הקסום. לכל אחד מהחדרים מרפסת קטנה, ולחלקם גם ג'קוזי במרפסת. בבקתה הראשית תמצאו דלפק קבלה, בו ישמחו ליעץ ולהזמין סיורים באזור, ארוחת בוקר, מקרר, אפשרות להכנת שתיה חמה.

מלון מומלץ בפוארטו נטאלס, טורס דל פיינה, צ'ילה
מלון אקא פטגוניה - בקתות עץ מקסימות בפרבר של העיירה פוארטו נטאלס



מידע נוסף

השכרת רכב בצ'ילה

כתבות נוספות על פטגוניה


אביב וייס קראוס

אודות הכותבת

אביב וייס, מרפאה בעיסוק, הנגועה בחיידק הטיולים המשפחתי. טיילה במדינות רבות באירופה וארה"ב. כתרמילאית טיילה בהודו ונפאל וחרשה במשך 9 חודשים את דרום אמריקה.










סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר