www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



בני המאיה: היוונים של העולם החדש
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


עיסוקם של בני המאיה במדעים הקנה להם את הכינוי "היוונים של העולם החדש". בני המאיה הצליחו לחזות בדיוק מפליא את תנועת השמש, הירח וכוכב נוגה. יתכן מאד שגם את מאדים וצדק. בספר הירוגליפי נרשמו חישובים מדוייקים של ליקויי חמה ולבנה. המאיה הכירו את האפס לפני שהכירו אותו בעולם הישן. הידע הבסיסי במתימטיקה עבר אל המאיה מהאולמקים ומעמי מונטה אלבן. הם הנהיגו שיטה מתמטית עשרימונית (דו עשרונית).


פסל באתר העתיקות סאיל (Sayil), מקסיקו
פסל באתר העתיקות סאיל (Sayil), מקסיקו   (צילום: כרמית וייס)
 

אמריקה הלטינית



 
הפרסומאים של המאיה
בתרבות המאיה מילאו הכתבנים תפקיד חשוב בהאדרת שמם של המלכים, אשר האמינו בכוחה של המילה. הצטברו יותר ויותר עדויות לכך שהכתבנים מילאו תפקיד מרכזי בהאדרת שם מלכם ובגיבוש אחיזתו הפוליטית בממלכה. נראה ששום חצר מלכות, בתקופה הקלאסית של המאיה, לא היתה חסרה בכתבנים בעלי מעמד נכבד. בציורים ולוחות אבן הם נראים יושבים ברגליים משוכלות, לבושי חצאית צמודה וכיסוי ראש מבד, ולידם חופן עטים ומכחולים. כתבני החצר באו ממעמד האצולה, לעתים מהמשפחה המלכותית עצמה, בנים צעירים יותר של השליטים, בנים מאישה בדרגה משנית, או בני פילגשים. תפקידם היה ליצור יצירות אמנות וטקסטים המפארים את ניצחונותיו של המלך. בלשון מודרנית היינו מכנים אותם "מעצבי תדמית".

כאשר הזמנים היו טובים חיו הכתבנים חיי רווחה, אולם כאשר מלכם הובס בקרב היו הכתבנים הראשונים לשלם על כך. המחקר החדש מלמד כי מי שאחז בעט מטעמו של שליט מודח, יכול היה לצפות למוות מחרבו של הכובש. כתבנים אלו נתפסו, הושפלו בפומבי, איברים מגופם נקטעו ובסופו של דבר הם הוצאו להורג. צורה מקובלת של השפלה היתה שבירת אצבעות ועקירת הציפורניים. 
קקאו כמטבע עובר לסוחר
מרבית בני המאיה היו עובדי אדמה. כל משפחה עיבדה קרקע, שניתנה לה על ידי מועצת הזקנים. צילומי אוויר גילו בג'ונגל מערכת השקיה מורכבת. נעשה שימוש מתוחכם בתעלות השקיה ובאמצעים לוויסות מקורות המים. הגידול העיקרי היה תירס. כמו כן גידלו שעועית, דלעת, עגבניות, בטטות, קקאו, יוּקָא, אבוקדו ופאפיה. בויתו כלבים למאכל, תרנגולי הודו ודבורים. כמטבע עובר לסוחר שימשו פולי הקקאו, קונכיות ימיות אדומות וחרוזי אבן ג'ייד (ירקן). עבדים היו ענף מסחרי חשוב.
 
באתר העתיקות קאבה (Kabah), מקסיקו
אתר העתיקות קאבה (Kabah), מקסיקו     (צילום: כרמית וייס)
 
מוטיבים באמנות
במקדשים רבים מקשטות דמויות תבליט את אגפי הכניסה ותבליטים מקשטים את הגג ואת "המסרק" שמעליו. דמויות אלו כוירו בטיח העבה בו כוסו הכתלים, אשר שכבתו העליונה לוטשה ונצבעה, עד שהשטח העליון היה מאיר ומבריק. הבניין כוסה בשלל צבעים. האמנות ניכרת בגודש יתר - "פחד החלל הריק". בעיטור הארכיטקטוני שכיחים במיוחד סמלים אסטרונומיים או סמלי לוח השנה. נמצאו תבליטים רבים בהם מתואר שליט בתנוחה המביעה סמכות, מקבל שבויים, או שופט נתינים.

באמנות בני המאיה שמור מקום חשוב לגשם ולפוריות הקרקע. מבחינה צורנית, הנטייה היא לתבליטים ולעיטור שטחים, ולא לפיסול תלת ממדי מלא. בפיסול משתקפים הבדלים ממחוז למחוז ומתקופה לתקופה. עם בוא הטולטקים השתנה הסגנון, וכך גם נושאי האמנות. מופיעים נחש הנוצות קֶצָאלְקוֹאָטֶל - האל הטולטקי, הנשר - הלוחם הטולטקי; היגואר הטורף לבבות בני אדם, האטלנטה המחזיק בזרועותיו הפרושות את שלחן המזבח, וצָ'אָאק מוֹל - אל הגשם.

דמויות אלו, השכיחות באמנות צ'יצ'ן איצה, מקורן למעשה בטולה, שם הן קיימות בביצוע פשוט הרבה יותר.
המספר 7 שכיח מאד. הוא בא לידי ביטוי בתיאור של שבעה נחשי אבן המתפתלים מפסלו של המלך. זהו מספר בעל משמעות. אלו שבעת היסודות הגבריים: ארבע רוחות השמיים ושלושת היסודות המרכיבים את הגבר - החורף הגשם והערפל. יסודות האשה הם לידה, חיים ומוות.
 
תבליטים באתר העתיקות צ'יצ'ן איצ'ה,  מקסיקו
תבליטים באתר העתיקות צ'יצ'ן איצ'ה,  מקסיקו     (צילום: כרמית וייס)
 




 
הכדורסל הקדום
אלצ'טלי היה משחק פולחני בכדור, שהיה ידוע גם לעמים אחרים באמריקה התיכונה. בין מבני הציבור היה כמעט תמיד מגרש משחקים גדול, רבוע או מלבני, בדרך כלל על הציר מזרח–מערב. המגרש הוקף בשתי חומות, אליהן היו מחוברות טבעות אבן אנכיות, ששמשו כמו סלים במשחק הכדורסל של ימינו. במשחק התחרו שתי קבוצות, בנות שבעה שחקנים כל אחת, על השליטה בכדור. ידוע ששיחקו בכדור גדול, עשוי גומי, שמשקלו כארבעה ק"ג. לדעת כמה חוקרים, הכיל בתוכו הכדור גולגולת אדם. המתמודדים הורשו להכות בכדור בראשם, כתפיהם, מותניהם וירכיהם. ההגבלות אסרו לגעת בכדור בחלק הרגל שמתחת לברך או בחלק היד שמעבר למרפק. 

בכמה מקומות, כמו למשל בצ'יצ'ן איצה, נמצאו כתובות המתארות את המשחק. אחת הסצינות מתארת כיצד עורפים את ראשו של מנהיג הקבוצה המנוצחת. הערך הפולחני טמון במשמעות הליטורגית, שניתנה למסלול המסובך של הכדור דרך טבעות האבן השונות, הקבועות בחומות המגרשים. מסלול זה ייצג בצורה סימבולית את אורחות הכוכבים ובעיקר את דרכה של השמש הקדושה. סביר להניח, כי משחק הכדור סימל את המאבק על השמש העגולה, בין אלי העולם העליון לאלי המוות, בין החושך לאור, ולתוצאותיו היתה משמעות סמלית-מאגית. יש טענה שהמשחק היה קרב לחיים ולמוות, ושהיו הימורים ופרסים למנצחים. אחרים סוברים, כי מכיוון שהמשחק היה סמלי ודתי, היו תוצאותיו ידועות מראש, על פי צרכי לוח השנה. עם זריעת התירס היו מנצחים אלי המוות, ואילו בעת הקציר ידם של אלי החיים היתה על העליונה. 

בקבוצה המנצחת שיחקו לעתים גם האצילים ואפילו המלך. בקבוצה המפסידה שיחקו השבויים, כשהם מסוממים וחלשים. המפסיד היה מאבד את ראשו על אבן האמצע. בני המאיה האמינו שהם צפויים למשחק כדור כזה, עם הגיעם לעולם הבא. זו הסיבה שבניגוד לזפוטקים, שנקברו עם תכשיטים רבים, נמצאו המאיה בקבריהם כשהם מצוידים למותם רק עם תלבושת משחק הכדור.
הכדורסל של בני המאיה, צ'יצן איצ'ה,  מקסיקו
הכדורסל של בני המאיה, צ'יצן איצ'ה,  מקסיקו        (צילום: כרמית וייס)
 
דת בני המאיה
דת בני המאיה היתה דת-מדינה מורכבת, ערוכה סביב ערי מקדש ומרכזי פולחן, ולצדה דת ילידים עממית. מבחינים בשתי רמות של דת: זו של פשוטי העם ודת כוהנים מופשטת יותר וסודית.
אחרי תקופת השגשוג התמוטטה דת המדינה, אך הפולחן העממי המשיך להתקיים בחלקו. הכוהנים עבדו אל עליון, שהיה גם האל הראשי של הפולחן ונקרא הונהקו, אבי האלים ובורא עולם. כמו כן הם האמינו באל מרכזי איצמאנה (Itzmana) ובאלים רבים אחרים, כמו אל הגשם, אל הרוח, אל התירס ועוד.

הדת נתפסה כברית בין האדם לאלוהיו. האלים מסייעים לבני האדם במעשיהם ומזינים אותם בפרי הארץ, אך הם תובעים מהם תמורה שיש לשלמה מראש. התפילה כוונה להשגת יעדים חומריים מוגדרים, כגון גשמים בעיתם. האלים ייצגו את כוחות הטבע: אדמה, שמש, גשם, רוחות, מוות וגידולי השדה, שבראשם התירס. היו גם אלים המופקדים על מלאכות שונות.
 
כוכם ותפקידם של הכוהנים
ייעודם היה לרצות את האלים ולפייסם. הם השיגו שליטה עצומה בפרט ובחברה, נתפסו כמתווכים בין האלים לבין האוכלוסייה ומשום כך היו בעלי כח עצום. הכהונה היתה מאורגנת לפי תפקידים מיוחדים, כגון, כתיבה, פענוח לוחות, תצפיות אסטרונומיות, ניהול הפולחן, חישובי זמן, ניסוח נבואות והקרבת קורבנות.  
         
פולחן והקרבת קורבנות בתרבות המאיה
הפולחן כלל תפילות בציבור וטקסים. בני המאיה הקריבו לאלים בעלי חיים, מזון, פרחים ופירות. כמו כן זבחו הכוהנים מדמם הם. כך למשל, במרכז הפולחני שבעיר צ'יצ'ן איצה נחפרה באר קורבנות ענקית ברוחב של 60 מ' ובעומק של 25 מ', אליה השליכו חפצי זהב, מלבושים ולעתים גם נערות. הקורבנות האנושיים הומתו על ידי כריתת הראש והוצאת הלב. בעבר סברו כי בניגוד לאצטקים דת המאיה לא התבססה על שפיכות דמים ריטואלית, אך עם הזמן התברר כי הם נהגו להקריב גם קורבנות אדם. הקורבנות נבחרו מבין הפושעים, היתומים ושבויי המלחמה. לאלי הגשם העדיפו להקריב מנחות קטנות: דגמים קטנים של ריחיים, וילדים כקורבנות אדם.

ההכנות לטקסים חשובים היו ממושכות. לפני כל טקס נדרשו האנשים לצום ולהתוודות. כיבוש היצר היה כרוך בשינה בחדרים נפרדים לגבר ולאישה. את הגוף היו צובעים בשחור, שהוא צבע הגברים הלא נשואים. הפולחן כלל הרבה הקזת דם, קודם כל דמם של שבויים שסוממו וראשם הותז, אך גם הקזת דם עצמית. המלכים ובני האצולה הקיזו את דמם שלהם, מהלשון ומשקיק האשכים, אל תוך קערות עמוקות. פיסות נייר שנטבלו בדם, הועלו באש, והעשן נשאף לנחירי הכוהנים. 
 
ההיסטוריה של בני המאיה כמיתולוגיה גנוזה
העדות המרתקת ביותר להיסטוריה של הילידים האינדיאנים, בתקופה הקדם ספרדית, נמצאת בספר פופול ווך (Popol vuh) - ספר הקהילה, שכתב בן קיצֶ'ה מאיה, סופר אלמוני, בשנת 1550 לערך. הספר מערב בתוכו עובדות היסטוריות, מיתוסים ופולקלור, והוא מביא את ההיסטוריה והמיתולוגיה של המאיה.

הסופר, כנראה בן לאחת ממשפחות המלוכה, אומץ על ידי אחד הכמרים בילדותו, ושלט בספרדית. הוא כתב את המסורות שזכר בעל-פה, בכתב הקיצ'ה, אך באותיות לטיניות. עם תום הכתיבה נגנז הספר על ידי מחברו ונעלם. מאה וחמישים שנה לאחר מכן, חי במנזר בצ'יצ'יקסטננגו (Chichicastenango) שבגואטמלה, הכומר הדומיניקני פרנסיצקו חימנז (Francisco Ximenez). הוא רכש את אמונם של האינדיאנים וקיבל מהם את הספר האבוד לשם העתקתו. עם תום ההעתקה נעלם הספר שוב.
  
הלוויה בצ'יצ'יקסטננגו, גואטמלה
הלוויה בצ'יצ'יקסטננגו, גואטמלה   (צילום: כרמית וייס)
 
המפגש עם הנצרות
המפגש עם הנצרות לא היה בעייתי במיוחד מבחינה דתית. קיים דמיון רב בין הסייבה (Ceiba) לבין הצלב. בדת המאיה הקדומה היו מקובלים הטבילה כטוהרה, הוידוי, ימי צום וצורות אחרות של הינזרות, שתיית אלכוהול כפעילות דתית, שריפת קטורת, והשימוש במזבח, כמו בנצרות. למאיה היה קל לקבל את הסיפור הנוצרי על ישו, מלך היהודים, המגיר את דמו למען העם.






מידע וטיפים למטייל במקסיקו






גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 9907
2415