.jpg)
אינדונזיה – הלוויה יקרה מאוד
מאת: בינה דיבון
המוות מהווה עד היום חידה בלתי פתורה. גם בזמננו, לאחר שהמדענים הצליחו להגדיר את המתרחש מבחינה ביולוגית בגוף האדם ברגע המוות, עדיין אין אנו יודעים מה בעצם מתחולל בגוף המת ובעיקר מה מתרחש בהכרתו: האם הוא חש את רגע מותו? ואם כן, מה הוא חש? מה קורה למצבור האנרגיה הקיים בגוף החי? האם הוא נעלם? האם הוא ממשיך להתקיים בצורה אחרת?
.jpg)
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים » טיול עצמאי למדינות הבלטיות לחצו לרשימת היעדים » טיול עצמאי לאוסטרליה וניו זילנד לחצו לרשימת ההצעות »
ארץ של 18,306 איים
אינדונזיה היא, ארכיפלג של למעלה מ- 18,000 איים. רוב תושביה הם מוסלמים. יוצאים מן הכלל שני איים: ש- 95% מתושביו הינדים, ו שבו חי שבט טוראג'ה הנוצרים באמונתם. בבאלי, כאשר נפטר אדם, אין הוא "מת" באופן רשמי, ואינו יכול להיקבר אלא לאחר שכוהנת תקבע על פי מערכת הכוכבים וסימנים נוספים, מהו היום המתאים להלווייתו. תאריך זה עשוי להיקבע סמוך ליום המוות או להידחות לחודשים ולפעמים אף ליותר משנה. בינתיים נחנטת גופת המת בעזרת תכשירים מיוחדים, שכן אינדונזיה נמצאת באזור הטרופי ומזג האוויר החם והלח אינו תורם לשימור הגופה. המת נעטף בבגד מיוחד ומונח בחדר שהוקדש לצורך זה בביתו. בני המשפחה באים לבקרו, לשוחח עמו, לספר לו מה קורה ואף להתייעץ עמו. 
מתנות יקרות למת (צילום: CC christyadi)
הלוויה יקרה מאוד
לאחר שאספו בני המשפחה כספים למימון ההלוויה, הם בונים בעזרת אומנים מיומנים, חיה, שגופה יכיל את גוויית המת. החיה עשויה עץ ונ ומותאמת לאופיו של המת: אריה, פר או צבי. היא מקושטת כיד האסתטיקה והדמיון הטובה על יוצריה, ומוצבת על בסיס של קני במבוק, כדי שאפשר יהיה לשאתה בשעת ההלוויה. כאשר נקבע יום המוות על ידי הכוהנת, יוצא מסע ההלוויה לפי הסדר הבא: בראש צועדים נושאי החיה. היא נישאת על גבם בעזרת קני הבמבוק. על החיה רוכב קרוב משפחה צעיר של המת. ממלא התפקיד נקבע לפי מידת הקרבה המשפחתית ובהתייעצות עם בני המשפחה. נושאי החיה ממלאים תפקיד נוסף: בכל צומת הם רצים ומטלטלים את החיה לכיוונים שונים, וזאת כדי לבלבל את הרוחות המצטרפות להלוויה. אחריהם צועדת תזמורת שנשכרה על ידי המשפחה. הנגנים לבושים בבגדים שחורים-לבנים ולראשיהם סרטים לבנים. צבעים אלה מסמלים את הניגודים בין טוב לרע, שמחה וצער, העולם העליון והעולם התחתון.
בגדים אלה תואמים את אמונתם של בני באלי המבוססת על תפיסת העולם כמורכב מניגודים: הלבן טוב, השחור רע, העליון טוב, התחתון רע וכו'. אחרי התזמורת צועדות נשים, קרובות משפחה של המת. הן נושאות על ראשיהן מנחות ממנחות שונות. כדי לשמרן מפני הרוחות. יריעת בד לבנה נפרשת מן המגדל עד נושאי החיה, והנשים נמצאות כל הזמן בצילה. אחרי נושאות המנחות מגיע המגדל שבתוכו טמונה הגופה. אחריו צועדים בני המשפחה הקרובים: בן/בת זוג, בנים ובנות, אחים. מסע ההלוויה עובר לאורך הכפר ומגיע לשדה. שם מעבירים את הגופה מן המגדל אל גוף החיה. מעמידים את החיה על במה מיוחדת ומעלים אותה באש. לאחר שהכול נשרף, מתיישבים האבלים ובני המשפחה לסעוד את לבם במנחות שהביאו אתם. בכך תם טקס ההלוויה, אולם רוח המת תמשיך לפקוד את בית משפחתו. אם לדעת הרוח הם לא ערכו לו הלוויה מכובדת, צפויות להם צרות צרורות ממנו: מחלות, יבול פגום, מוות בעדרים. אך אם כיבדוהו והלווייתו הייתה מפוארת, תברך רוח המת את בני משפחתו והם יצליחו בכל מעשיהם.
אין פלא אפוא שבני המשפחה הנתבעים להוצאות כבדות שוקעים לעתים בחובות. 
אם לדעת הרוח לא ערכו למת הלוויה מכובדת, צפויות להם צרות צרורות ממנו (צילום: CC christyadi)
מידע נוסף
מידע נוסף
 |
אודות הכותבת בינה דיבון, בעבר מנהלת בית ספר וכיום יו"ר עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד), הדוגלת באוטונומיה של האדם על גופו ובמתן אפשרות למי שרוצה בכך לא להאריך את חייו בעזרת מכשירים מאריכי חיים אם יגיע למצב סופני. |
