האי סולאווסי – המוות ועץ החיים

האי סולאווסי – טקסי מוות ועץ החיים
מאת: בינה דיבון


באי סולאווסי שבמדינת אינדונזיה, מתגוררים בני שבט "ההרים", שיחסם למתים הוא אחד המעניינים בעולם כולו. על פי אמונתם, המתים מקיימים יחסי גומלין תמידיים עם בני משפחותיהם החיים.


כמי שעוסקת רבות בנושא המוות והשלכותיו על החיים, יצאתי לחקור ולהבין את הנושא לעומק.

טקס קבורה, האי סולאווסי, אינדונזיה
המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ילדות צעירות בטקס לוויה שאינו קל לצפייה (צילום: CC Arian Zwegers)
 

אנשי ההרים ויחסם המיוחד אל המתים

אחד מחמשת האיים הגדולים והמתוירים, בין 17,508 האיים מהם מורכבת אינדונזיה, הוא האי סולאווסי (Sulawesi). האזור ההררי שבלבו נקרא טאנה-טוראג'ה (Tana Toraja), כלומר "ארץ אנשי ההרים". מתגוררים בו בני שבט טוראג'ה, שאורח חייהם ובעיקר יחסם אל המוות ואל המתים מיוחדים במינם. ניתן לומר כי אין להם דת, במובן המערבי של המילה. אומנם באופן רשמי מרביתם הם נוצרים פרוטסטנטים, שאף מבקרים בכנסייה, אך במקביל הם ממשיכים לנהוג לפי המנהגים והאמונות העתיקים.

לפי ה"אלוק טודולו" – לוח המנהגים המשלב מנהגי יום-יום עם אמונות ופולחנים, נמצאים החיים והמוות באינטראקציה בלתי פוסקת. לכן קיימת תקשורת תמידית בין החיים למתים.
כתבה על אורח חייהם של אנשי ההרים באי סולאווסי
 

טקס קבורה, האי סולאווסי, אינדונזיה
בובות טאו-טאו בדמותם של המתים (צילום: CC Collin Key)
 

יעדי טיול המוזכרים בארבע כתבות על אי סולאווסי:

האי סוּלָאווֵסִי - קליידוסקופ של דתות ואמונות   האי סוּלָאווֵסִי - בארץ הטוראג'ה
האי סולאווסי - טקסי מוות ועץ החיים  |  האי סולאווסי - מקאסארים ובוגים
 

המזרח הרחוק



טקס קבורת ה"חולה"

על פי אמונת אנשי הטוראג'ה רוחות המתים מגינות על החיים, עוזרות בהבשלת היבול ושומרות מפני אסונות, ועל החיים לדאוג למתים, לכבד את גופותיהם ואת קבריהם ולהקריב קרבנות לרוחות המתים. ברוח השקפה זו מקבל טקס הלוויית המתים חשיבות עליונה. ההכנות מרובות ומסובכות (ויקרות) תוך הקפדה על כללים מאד מדויקים לקיום הטקס, לפי גיל המת ומעמדו. לפיכך, עובר זמן רב (לפעמים עד עשר שנים) ממותו של אדם עד הלווייתו. בינתיים, גופתו נחנטת והוא נחשב "איש חולה".

הטקס נערך בכפר מיוחד ונמשך 5-7 ימים. הוא מתחיל בתהלוכה של קרובי משפחה, מכרים ואנשי הכפרים הסמוכים. כולם נושאים מתנות על פי כללים מוגדרים. בפתח הכפר יושבים שניים מבני משפחת ה"חולה", מקבלים את המתנות ורושמים מה הביא כל אחד, כדי שיוכלו להחזיר לו ביום פטירתו.

במרכז הכפר שני מעגלי ריקודים – של גברים ושל נשים. הריקודים נמשכים ללא הפסקה, רק הרוקדים מתחלפים. בשדה קרוב נערכים קרבות ותחרויות בין התאואים שהובאו כמתנות (מחיר כל אחד מהם מתקרב לאלפיים דולר!), מעל מגדל גבוה שרים שירים על מעלליו של המת ועל אופיו, ונותנים לו עצות לקראת המעבר אל עולם הרוחות.

טקס קבורה, האי סולאווסי, אינדונזיה
טקס קבורה בין בתי הטוראג'ה המיוחדים (צילום: CC Arian Zwegers)
 

טקס המתנות והשחיטה

רוח המת נמצאת כל הזמן בין החוגגים ולכן חייבים כל בני המשפחה, כולל קרובים רחוקים, להיות נוכחים במקום, לבל ייעלב המת ויפגע בהם. המתנות משמשות למאכל במשך ימי הטקס, ואת התאואים שוחטים, כאשר נתחי בשר מושלכים לקהל. החלקים הטובים יותר ניתנים לנכבדי הכפר, והשאר – לאחרים. בתום הטקס הכיכר מכוסה בדם ובחלקי בשר, כאילו התקיים בה טבח נורא. עם תום כל הטקסים מחליטים בני המשפחה כי רוח המת אינה רוצה להבריא, ולכן יש להביא את נשמתו לעולם הרוחות.
 
טקס קבורה, האי סולאווסי, אינדונזיה
בעלי חיים מובאים כמתנה למת (צילום: CC Arian Zwegers)

טקס קבורה, האי סולאווסי, אינדונזיה
ומשמשים למאכל בימי האבל (צילום: CC Arian Zwegers)
 

קבורת מבוגרים וקבורת ילדים

לטוראג'ה שתי שיטות קבורה, המיועדות לאנשים מבוגרים ולילדים ששיניהם כבר צמחו. המקובלת יותר היא קבורה בתוך מערות חצובות בסלע, אליהן ניתן להגיע רק בעזרת חבלים. הדרך השנייה היא קבורה בארונות עץ התלויים על מדפי סלעים. בחוץ, לפני המערה או לפני מדף הסלע, מעמידים בובה, אשר נקראת טָאוֹ-טָאוֹ (tau-tau). היא מגולפת בידי אומן הכפר בדמותו של המת ובקומתו, ומולבשת בבגדיו. תפקידה כפול: לשמור על הקברים, אך גם על בני המשפחה החיים.

 

לילדים שטרם הצמיחו שיניים  צורת קבורה מיוחדת: חופרים מעין מערה בגזע עץ הנקרא עץ החיים, ומכניסים לשם את ארון הקבורה המקושט והמגולף. אחר כך סותמים בענפי עץ את הפתח, ובמשך הזמן מתאחה הגזע ורק רשת הענפים מעידה שכאן קבור ילד.

טקס קבורה, האי סולאווסי, אינדונזיה
זקני הכפר על מרפסת המתים (צילום: CC Collin Key)

טקס קבורה, האי סולאווסי, אינדונזיה
תינוקות שטרם צימחו שיניים נקברים בתוך העץ (צילום: CC Jorge Franganillo)
 

הפחד מנקמת המתים

על עולם הרוחות משגיח מלאך מיוחד. הוא קובע את מקומו של המת ומברר אם הטקסים נערכו כיאות. אם התובה שלילית, צריכה רוח המת להמתין מחוץ לעולם הרוחות, וזהו כמובן עלבון נורא הגורר נקמה מצדו של המת.

"נאלצתי למכור כמעט את כל אדמותיי כדי לשאת בהוצאות קבורת אבי", מספר לי בן שבט הטוראג'ה.
"האם לא יכולת לחסוך קצת?", אני שואלת, והוא משיב: "מה, את רוצה שרוח אבי תרדוף אותי כל ימי חיי?"

 


בינה דיבון
 
אודות הכותבת
בינה דיבון, בעבר מנהלת בית ספר וכיום יו"ר עמותת ליל"ך (לחיות ולמות בכבוד), הדוגלת באוטונומיה של האדם על גופו ובמתן אפשרות למי שרוצה בכך לא להאריך את חייו בעזרת מכשירים מאריכי חיים אם יגיע למצב סופני. 







סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר