תרבות ופולקלור יווני
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


גם אם תושבי יוון של היום אינם בדיוק צאצאיהם הרוחניים של סוקרטס ופידיאס, הם לדעת רבים, מהחביבים שבאנשי אירופה: אינדיבידואליסטים מושבעים, אוהבי שיחה ומלאי שמחת חיים, בעלי כבוד עצמי וכבוד לזולת. מרבית תושבי יוון, בפרט במקומות הקטנים, ישרים ומכניסי אורחים. הקשר היחיד לעברה המפואר של יוון הוא השפה היוונית, שעם השנים קלטה השפעות זרות לרוב: איטלקית, טורקית, אנגלית ואפילו עברית, אך הצליחה לשמור על אופייה, על עושר ביטוייה ועל מורכבות ציורית ורבת דמיון.


טברנה יוונית
ארכיטקטורה אופיינית לאיים הקיקלאדיים של יוון, האי סנטוריני  (צילום: Russell Yan)
 
כל הנוסע ליוון ראוי שילמד מעט על אופי תושביה ומנהגיהם, הדת אליה משתייכים רובם, כמו גם על האוכל היווני וכמובן המוסיקה היוונית הידועה לטוב. על כך בשורות הבאות.
כתבות על יוון מחולקות לפי אזורים


נגינת הבוזוקי שמאפיינת כל כך את המוזיקה היוונית

 ברירת מחדל



מנהגים ומסורת ביוון

סדר היום של היווני הממוצע, מזכיר את זה של העת העתיקה: השכמה מוקדמת, הפסקת צהריים ארוכה ופעילות עד השעות המאוחרות. לפנות ערב, מתכנסים הגברים ללגימת קפה ומשחק שש-בש (טאוולי) ב'קפניו' (בית קפה) - מוסד מרכזי בחיי החברה של השכונה או הכפר. לפני ארוחת הערב, מתקיים סביב ה'פלאטייה' (הכיכר המרכזית), ה'וולטה', טיול הערב המסורתי, תוך החלפת ברכות עם העוברים ושבים.
 
תכונה יוונית בולטת היא ה'פילוטמו': גאווה וכבוד עצמי, מהולים בדחף אלטרואיסטי. אחת התופעות המוכרות היא הכנסת אורחים מוגזמת, או פיזור כסף הפגנתי למען הזולת, ללא התחשבות בהוצאה הכספית, דבר התורם ליוקרתו של המזמין.
המשפחה המורחבת (איקויניה) היא עדיין גרעין החיים בכפר ובשכונה. היא מהווה את יחידת החיים הקובעת לגבי הפרט ולה נתונה נאמנותו. בתמורה לנאמנותו ללא סייג, זוכה הפרט לגיבוי ולביטחון. המשפחה היא עדיין יחידה סגורה, השומרת על האינטרסים שלה בקנאות.
 
סמטאות הכפר מצובו, יוון
נשים שהתאלמנו לובשות שמלה שחורה, העיירה מצובו בצפון יוון  (צילום: כרמית וייס)
 

הדת ביוון

הדת נותרה מוסד חשוב ביוון. הכנסייה היוונית-אורתודוכסית משמרת במידה רבה את המסורת הביזנטית בטקסים, באמנות, בפולחן הקדושים ובחגים הדתיים. הכנסייה, שמרבית  תושבי יוון (98%) הם מאמיניה, טיפחה במשך שנים את השפה והלאומיות היוונית. עשרות אלפי כנסיות וקפלות פזורות ברחבי יוון, ובכל בית יש איקונה (תמונת שמן קדושה). ברחבי יוון פעילים כמאתיים מנזרים, בהם מתנהל אורח חיים ספרטני, של עבודה, תפילה, ואירוח צליינים; הכל תחת השגחתו הקפדנית של אב המנזר. בצמתים ובצדי דרכים מוצבים מתקני תפילה קטנים, ובהם איקונה, נר ומעט שמן זית. ה"כנסיות" המיניאטוריות הללו נועדו למנוע כניסת שדים ורוחות ולהגן כנגד "עין הרע".
 
מנזרי מטאורה, יוון, רוסריו
מנזרי מטאורה המכונים גם "המנזרים התלויים", בצפון יוון  (צילום: כרמית וייס)
 

מוסיקה יוונית

המוסיקה העממית היוונית היא מזרח-תיכונית באופייה, בפרט הרמבטיקו * שמוצאה מטורקיה. בבתי הקפה של יוון לא נוהגים להשמיע מוסיקה מהסוג הפופולארי בישראל, כמו זו של דלארס, שספגה השפעות מערביות. ריקודי העם מגוונים: חלקם ממוצא מזרחי, כמו הזבקיקו, של רקדן יחיד והחסאפיקו של זוגות גברים. ריקודים אחרים, כמו הפנדוזאלי של תושבי כרתים, מקורם בריקוד מלחמה עתיק. הסירטאקי המודרני יחסית, המוכר מהסרט "זורבה היווני", הוא ריקוד עליז שמקורו בחסאפיקו. בפסטיבלים נוהגים לרקוד את הקלאמטינוס, הנחשב למחול הלאומי - ריקוד מעגל שמקורו בפלופונז.
 
* סגנון הרמבטיק הרמבטיקו החל במאה ה- 19. הזמר שר בסלסולים ערוכים בין בתי השיר. כלי הנגינה ברמבטיקו הראשונים והמסורתים הם הבוזוקי והבגלמה. הנגנים היו בונים את כלי הנגינה שלהם בעצמם.
 

ריקוד הסירטאקי המפורסם כל כך מתוך הסרט "זורבה היווני" 





 

פסטיבלים ושמחות אחרות

היוונים אוהבים לשמוח - פסטיבלים, תהלוכות, וסתם טקסים צבעוניים, מתקיימים ברחבי יוון בכל ימות השנה. קיימים חגים כלל יווניים וקיימים חגים מקומיים. חלקם הגדול נקבע על פי הלוח היוליאני - האורתודוכסי - השונה מהלוח הגרגוריאני המקובל בעולם.
תקצר היריעה מלתאר את כל התהלוכות הדתיות והפסטיבלים השמחים. נציין כאן את פסטיבל היין שבעבר התקיים בקיץ בדפני הסמוכה לאתונה ונקווה שיתחדש בהקדם (פסטיבל קטן יותר מתקיים גם ברודוס). פסטיבל כזה, המשלב ריקודים עם שתייה כיד המלך, הוא חגיגה אמיתית.
 
אוזו, פולקלור יווני
משקה אוזו עם הרבה קרח וזיתים - אפרטיף חגיגה יוונית  (צילום: kajakiki)  
 

אוכל יווני

האוכל היווני הוא בדרך כלל טעים ומהנה; בפרט כאשר הוא מלווה בקנקן של יין משובח. אם כי, ציניקנים נוהגים לומר, כי היוונים לא יזכו בפרס נובל לבישול, האוכל הוא פשוט, גס ועל פי רוב שמן.
 
המאכלים הנפוצים הם המוסאקה – מאפה של בשר עם חצילים; מקרוני קימה - פסטה נפלאה ברוטב בשר; קפטדס - כדורי בשר ובריזולה - צלעות חזיר או כבש. מאכל הרחוב הפופולארי הוא הסופלאקי - פיתה שמנונית ובה שישליק הטובל ביוגורט ובצל.
היין הפופולארי הוא רדזינה - יין לבן שנמהל בו מעט שרף אורנים. יינות קונבנציונאליים יותר קיימים במבחר רב. טעים במיוחד הוא הרובולה (Robola) המהול בפירות.
האפריטיף היווני הוא האוזו המפורסם, שידוע בניחוח האניס (שומר) העולה ממנו. האוזו מלווה תכופות בפיליקיה - צלוחיות קטנות ובהן זיתים שחורים, חתיכות גבינה ופרוסות נקניק או זרועות תמנון.
 
סלט יווני
סלט יווני - עגבניה, מלפפון, בצל, זיתים שחורים, גבינת פטה והרבה אורגנו   (צילום: Billion Photos)
 

מידע נוסף

ריכוזי כתבות לפי אזורים

צפון יוון
אתונה ומרכז יוון
חצי האי פלופונס
איי יוון

גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין, PhD מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר