www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

רודוס - אי האהבה והשמש


רודוס - אי האהבה, השושנים והשמש
מאת: תמירה צדקיהו-חסון


על פי המשורר היווני פינדארוס, רודה (שושנה), שעל שמה נקרא האי רודוס, הייתה נימפה, בתה של אפרודיטה ובת זוגו של הליוס, אל השמש. הליוס הוא האחראי על היווצרות האי, שכן, כשזאוס חילק לאלים מקומות על פני האדמה, הוא שכח את הליוס. כשזה האחרון בא להתלונן על קיפוחו, מיד צצה מהמים יבשה.


אז הנה כי כן, יש לנו אי, ויש שמש, ויש אהבה ויש שושנים.
 
רודוס, חומות העיר העתיקה
מסגד מבעד לחומות העיר העתיקה של רודוס, בירת האי רודוס (צילום: כנרת תמיר)
 
האי החמישי בגודלו בין איי יוון, והגדול בקבוצת האיים הדודקאנסיים, תריסר האיים שבים האגאי (למעשה יש עשרות איים, אך תריסר איים גדולים), הוא רודוס (Rhodes). בירת האי אף היא נקראת רודוס, וחיים בה כ- 60 אלף איש. 135 אלף תושבים חיים באי, ששטחו כ-1,400 קמ"ר (אורכו 79 ק"מ ורחבו המרבי 35 ק"מ). תושבי האי מתפרנסים ברובם מתיירות, ואין זה פלא, בשנת 2011 הגיעו לאי 1,735,164 תיירים, מהם 700 אלף בדרך הים. התיירים הישראלים תופסים את המקום השביעי.
בתי מלון ברודוס
כתבות נוספות על איי יוון
 
יעדים בכתבה זו על מפת האי רודוס: עיר הבירה רודוס (A), קליתיאה (B), לינדוס (C), מונוליתוס (D) 


איי יוון




 

טיולים או בטן-גב

ביקורי האחרון ברודוס היה בשייט. זו הייתה לי חוויה נפלאה לראות את רודוס מהים, את חומותיה הענקיות, את הנמל ואת תחנות הרוח. היתה זו שמחה להגיע למקום מוכר בדרך הים.
 
בביקורנו הקודם טיילנו באי ברכב שכור. יצאנו מהעיר רודוס, הנמצאת בקצה הצפוני, טיילנו באתרי תיירות, אך גם בחופים שנראה כי רגל אדם לא דרכה בהם. ביקרנו בכפרים בהרים, שאת שמם איני זוכרת וספק אפילו אם ידעתי. הקפנו את האי. יום אחד הקדשנו לנסיעה בחוף המזרחי, המתוייר יותר, ויום נוסף "נסענו לאיבוד" לחוף המערבי, ההררי, הפחות מפותח. נותר גם די זמן ל"בטן גב", ואותו ניצלנו אך מעט, כי כדי לשכב על הגב אסור שיהיו קוצים במקום שמתחת לגב...
 
יותר ויותר ישראלים מגיעים לנופש ברודוס, כמו באתרי יוון האחרים. יוון, כך נראה, מתאימה לנו. המוסיקה היוונית הפכה למוסיקה שכאילו נולדנו לתוכה, האוכל הנפלא מוכר לנו, והתושבים הים-תיכוניים, דומים לנו במזגם ואפילו במראם. עם זאת, לתיירים המחפשים יותר מנופש על חוף ים, הרי שרודוס מציעה מגוון עצום של אפשרויות: אתרים ארכיאולוגיים, אתרים שהותירו הכובשים הרבים, טבע פראי ונופים קסומים, וגם מוזיאונים מגוונים. לצעירים מציע האי מבחר גדול של דיסקוטקים.
זהו בקצרה "אי השמש", עם למעלה מ- 300 ימי שמש בשנה, ובמרחק של שעתיים טיסה.
כתבות נוספות על יוון
 
רודוס, מקדש אפרודיטס
מקדש אפרודיטה באי רודוס (צילום: כנרת תמיר)
 

כובשי רודוס מטביעים את חותמם

העיר רודוס נבנתה בשנת 408 לפנה"ס ע"י תושביו היוונים הותיקים של האי. כנהוג בעיר יוונית היא הוקפה חומה, נבנו בה מקדשים, שווקים, היפודרום ומבני ציבור. לאורך ההיסטוריה עברה העיר כיבושים ותהפוכות, וכל כובש השאיר בה את חותמו, מי פחות ומי יותר: רומאים, ביזאנטים ומוסלמים. בשנת 1309 נכבש האי ע"י מסדר ההוספיטלרים ומתחילה תקופת האבירים, שביצרו את העיר בחומות מסיביות המקיפות עד היום את העיר העתיקה.
אחרי הצלבנים מגיעים העות'מאנים שכבשו את האי בשנת 1522, ושלטו בו עד שנת 1912, אז עבר האי לידי איטליה. העיר החדשה התפתחה בעיקר בתקופת השלטון האיטלקי.
הגרמנים כבשו את רודוס בספטמבר 1943. לאחר מפלתם במלחמת העולם השנייה, תפסו הבריטים את השליטה, ובשנת 1948 נמסר האי לידי יוון.
 
אל העיר העתיקה של רודוס, שהוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, מובילים אחד עשר שערים בחומה הצלבנית המסיבית, שאורכה ארבעה קילומטרים. בתוך העיר, עדויות לכל תהפוכות ההיסטוריה, עדויות מופלאות לתקופה הצלבנית, כנסיות ביזנטיות, צריחי מסגדים ובית כנסת אחד.
 
רודוס, חומות העיר העתיקה
חומות האבירים סביב העיר העתיקה של רודוס, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו (צילום: כנרת תמיר)
 

קהילה יהודית מפוארת שאיננה עוד

חוקרים רבים סבורים שכבר לקראת סוף התקופה ההלניסטית התקיימה ברודוס קהילה יהודית רומניוטית, שאנשיה המשיכו להתפלל בנוסח שהכירו מימי בית המקדש.
בנימין מטודלה, הנוסע היהודי בן המאה ה-12, שביקר בקהילות רבות בדרכו לארץ ישראל, דיווח על קהילה בת 400 יהודים. בהמשך, בתקופת האבירים, הוקם רובע יהודי בסמוך לחומת העיר שליד הנמל. השנים שלאחר מכן היו שנות ירידה. רעידת אדמה הרסה את הרובע היהודי, והרב עובדיה מברטנורה, שביקר בעיר בשנים 1481 ו-1488, תיעד בה רק 22 משפחות יהודיות שהתפרנסו בדוחק רב.
 
תקופת השלטון העות'מאני, שהחלה באי בשנת 1522, הביאה עמה שנות פריחה ושגשוג. עוד קודם לכן, בעקבות גירוש ספרד, הגיעו יהודים רבים לאי. עם הכיבוש העות'מאני, עודדו הסולטאנים התיישבות יהודית באי, ואנוסים מספרד ופורטוגל שבו כאן ליהדותם. בהוראת הסולטאן הועברו לאי יהודים מסלוניקי, איזמיר, איסטנבול ואף מירושלים. בתי כנסת ומוסדות יהודיים נפתחו, רבנים חשובים הנהיגו את קהלם, ישיבה נפתחה, והעיר זכתה לכינוי "ירושלים הקטנה".
 
יהודי רודוס עסקו במסחר, ביצור נשק, בחלפנות וברפואה. למעמד הביניים היה ייצוג בקרב בעלי מלאכה, נגרים, בורסקאים, צורפים, כורכים, אורגים ויצרני יין. היהודים עסקו אף במסחר בבד, משי, גופרית, ושרפים. חלקם הגדול היו בעלי חנויות קטנות ובעלי מלאכה, ובקרבם היו אף דייגים.
 
בשנת 1912, לאחר מלחמות הבלקן, נכבשה רודוס ע"י איטליה הפשיסטית, ובא הקץ על השלטון העות'מאני. הקהילה שמנתה אז כ-4,500 יהודים החלה לרדת מגדולתה ורבים עזבו. בשנת 1938 הוחלו ברודוס חוקי הגזע, ועל היהודים הוטלו הגבלות ואיסורים. בספטמבר 1943 נכבשה רודוס בידי הגרמנים, וביולי 1944 החל גירוש יהודי רודוס אל המחנות ותאי הגזים באושוויץ. קורט ולדהיים, אז קצין מודיעין של הוורמאכט, ולימים מזכ"ל האו"ם ונשיא אוסטריה, סייע בצד הלוגיסטי של הגירוש ואף ניהל את איסוף הזהב של המגורשים.
 
כל 1,820 היהודים שנותרו על האי, הועלו על אוניות לאתונה. משהגיעו לנמל פיראוס הועמסו כולם על משאיות והועברו לאושוויץ. רק 179 מתוכם שרדו. בין הניצולים גם כ-50 יהודים שנישאו בנישואים מעורבים לבני דת האיסלאם, ועמדו גם הם בפני שילוח לאושוויץ. הם ניצלו הודות לקונסול הכללי של טורקיה ברודוס, סאלח א-דין אולקומן, שטען בפני הגרמנים שהם בעלי אזרחות טורקית. אולקומן הוכר כחסיד אומות עולם.
 
כיום חיים ברודוס כמה עשרות יהודים בלבד. הם ממשיכים לשמור על בית הכנסת, עם המוזיאון שבו, ועל בית הקברות. בית הכנסת "קהל שלום", שנבנה בשנת 1577, עדיין פעיל, והוא בית הכנסת העתיק ביותר ביוון והיחיד מבין שישה בתי כנסת שהיו ברודוס, ששרד את המלחמה. סמוך לבית הכנסת הוקמה מצבת שיש שחור לזכר הקדושים שגורשו ונרצחו. סביב בית הכנסת היה הרובע היהודי, סמטאות צרות וציוריות שפעם שקקו דוברי לאדינו וקיימו חיי קהילה שוקקים.
בבית הכנסת מוזיאון ובו ארכיון, וכן אתר אינטרנט פעיל, המפרסם מחקרים, ומקיים קשר עם צאצאיהם של ילידי רודוס.
 
רודוס, בית הכנסת
רודוס, חצר בית הכנסת העתיק ביותר ביוון שעדיין פעיל  (צילום: כנרת תמיר)




 

העיר העתיקה של רודוס

העיר העתיקה של בירת רודוס, הקרויה גם היא רודוס (Rhodes), תוססת וסואנת בהמולת תיירים, מסעדות, חנויות ודוכנים, המציעים שפע של מזכרות, ככרות ורחובות מרוצפים. לעיתים נראה לנו שאנחנו כבר מכירים אותה, כבר ביקרנו בערים של ארץ שכנה, שהרוכלים קראו אלינו "ברוכים הבאים" בעברית. עד שמגיעים לרחוב האבירים, כאן אנו נכנסים לימי הביניים. המבנה הארוך בו חיו נזירים מארצות שונות, ארמון ראש המסדר שהוא בעצם טירה, מדהים ביופיו, הכנסייה, המדרגות והרחוב הצר, מחזירים אותנו מאות שנים לאחור.
בין המבנים, נמצא בית החולים שנבנה ב-1440, שכיום נמצא בו המוזיאון הארכיאולוגי. גם למי שאינם חובבי ארכיאולוגיה, כדאי להקדיש זמן ולראות את המבנה המרשים בן שתי הקומות, עם מדרגות מסיביות מהחצר הפנימית.
 
רודוס, בית החולים והמוזיאון הארכיאולוגי
בית חולים שהקימו האבירים במאה החמש עשרה, כיום משכן המוזיאון הארכיאולוגי  (צילום: כנרת תמיר)
 

העיר החדשה של רודוס

העיר החדשה, על מוסדות הציבור שבה, נבנתה ברובה בידי האיטלקים, שכבשו את האי ב- 1912. מרחוב אלפטריאס (Afstralias) – "רחוב החירות" שלאורך החוף, אי אפשר שלא לראות את המזח ובו פסלי הצבי והאיילה, העשויים ברונזה, שהפכו לסמל העיר.
 
הצבי והאיילה עומדים על מבנה שממוקם בפתח הנמל, במקום בו עמדו רגליו של הקולוסוס (Colossus), פסלו של אל השמש, שנבנה בשנים 293 - 282 לפנה"ס וחרב ברעידת אדמה לאחר 56 שנים. הפסל שימש כשער הנמל, גובהו היה 34 מטר, והוא נרשם ברשימת שבעת פלאי תבל של העולם העתיק משנת 140 לפנה"ס.
 
מכאן גם נראה את תחנות הרוח, ללא הכנפיים, שבעבר לא רק מזון נטחן בהן אלא גם אבקת חומר נפץ. ממול, בבניין בעל קשתות, נמצא השוק החדש. בצד הקרוב לים יש מסעדות, והחצר הפנימית, בה היה בעבר שוק הדייגים, היא פינת חמד לשבת לכוס משקה.
 
כ-3 ק"מ ממרכז העיר נמצא האקרופוליס של רודוס (Acropolis of Rhodes), על הר סמית', הקרוי על שמו של האדמירל האנגלי שקבע כאן נקודת תצפית ומעקב על כוחותיו של נפוליאון. למרות היותי שוחרת ארכיאולוגיה, אני ממליצה להגיע אליו דווקא בזכות היותו במיקום נפלא לתצפית על הים האגאי, ובשל הדרך היפה ושפע הצמחייה שמסביבו.
 
רודוס, חומות העיר העתיקה
העיר החדשה של רודוס, פינת חמד במקום בו היה שוק הדייגים (צילום: כנרת תמיר)
.

בית הקברות היהודי של רודוס

בית הקברות של יהודי רודוס, נחשב לאחד מבתי הקברות השמורים והמטופחים באירופה. בית העלמין המקורי, שכן בקרבת הרובע היהודי, בתחומי העיר רודוס. עם עלייתם של הפשיסטים האיטלקיים לשלטון , נצטוו היהודים להעתיק את בית העלמין למקום חדש שהוקצה להם, מרוחק יותר מהעיר, על מנת לפנות שטחים לטובת בנייה בעיר. היהודים נאלצו להעתיק את קברות אחיהם ובני משפחותיהם, תוך פרק זמן קצר ביותר, למקום החדש, הנמצא כעשר דקות נסיעה ממרכז העיר, בדרך לקליתיאה (Kallithea), לאורך החוף המערבי.
בבית הקברות היהודי מצבות החל מהמאה ה-16. המצבות, בעיקר אלה מהמאה ה-19, מצטיינות בדברי הספד קורעי לב, ממש שירה!
 
אל בית הקברות מגיעה מדי פעם קבוצה מישראל, השוקדת על שימור המצבות. פרוייקט מדהים שהתחיל וממשיך איש יקר בשם אריה דרזי, קרימינולוג, שמאז 2003, יזם, ועומד מאחורי הפרוייקט "מסעות ביוון בעקבות הקהילות היהודיות", מסעות בני נוער, עמם הוא עובד כסגן מנהל המחלקה לטיפול בנוער בעיריית חיפה. מטרת המסעות לקהילות שהיו קהילות מפוארות לפני מלחמת העולם השנייה, היא לאתר ולבקר במונומנטים יהודיים, בתי עלמין ובתי כנסת. מדי שנה הוא יוצא למקום אחר ברחבי יוון, והוא ומתנדביו עוסקים בשיקום בתי הקברות. פעילותו כמעט ואינה זוכה לתמיכה כלכלית,
מאחר ויוון הופכת לאתר מועדף על תיירי ארצנו, אני מרשה לעצמי להמליץ לכל אחת ואחד, לבקר גם באתרים יהודיים, ולפני הנסיעה, להיכנס לאתר הנפלא "מסעות יוון בעקבות הקהילה היהודית". אני ממליצה גם למי שאינו נוסע ליוון, להיכנס לאתר ולקרא על הפרוייקט מעורר ההשראה.
 
רודוס, מצבות בית הקברות היהודי  רודוס, מצבות בית הקברות היהודי
מצבות עתיקות בבית הקברות היהודי של רודוס, הספדים קורעי לב  (צילום: כנרת תמיר)
 

הכפר לינדוס – אתר מורשת לאומי

הכפר לינדוס (Lindos), כ-50 ק"מ דרומית לעיר רודוס, הוא אתר חובה, גם למי שמבקרים באי במטרה לנוח בחופים. הכפר נשלט ע"י אקרופוליס ומבצר אבירים מהמאה-14, הצופה אל מפרץ סנט פול (St Paul). בלינדוס צולמו קטעים מהסרט תותחי נברון. בשל היותו עמוס בתיירים, כדאי להשכים קום ולבקר בו לפני "ההסתערות הגדולה".
 
העיר נבנתה ע"י היוונים הדוריים במאה העשירית לפנה"ס. כעיר מדינה היא הייתה מעצמה ימית, וצומת מסחר חשוב בעולם העתיק. בשל מיקומה היא עברה ידיים רבות: יוונים, רומים, ביזנטים, צלבנים, עות'מאנים ואיטלקים.
 
כ- 3,000 תושבים חיים בכפר לינדוס, ואסורה בו הכניסה לכלי רכב. בתי הכפר לבנים, מנוקדים פה ושם בגגות רעפים אדומות, הסמטאות הצרות מרוצפות חלוקי נחל בצבעי לבן ושחור, וכמו במקומות רבים באי, המרצפות מעוטרות בדוגמאות של שושנת רודוס. יש בה בתי קפה וטברנות, וכמובן, איך לא, שוק ססגוני. בלינדוס כתריסר כנסיות, אולם רק אחת פעילה, כנסיית דורמיציון, הבולטת למרחוק בגגותיה האדומים. רוב בתיה העתיקים של לינדוס הפכו למסעדות וברים, וכן נבנו דירות סטודיו להשכרה. בעיר אין בתי מלון, וזאת בהחלטה מבורכת של משרד התרבות, שהכריז על המקום כאתר מורשת לאומי.
400 מדרגות מובילות אל האקרופוליס, אולי המקום הדרמתי ביותר באי. למתעצלים, יש שירות חמורים, חוויה בפני עצמה. באקרופוליס מצויים שרידי מקדש אתנה מלינדוס, וממצאים מתקופות היסטוריות שונות.
רודוס, הכפר לינדוס  רודוס, הכפר לינדוס
הכפר לינדוס, מבצר המשקיף אל המפרץ  (צילום: lindoseye.com)
 

מונוליתוס  - הכפר לרגלי המבצר

כ-70 ק"מ דרום-מערבית לעיר רודוס, בלב עצי זית, שוכן לו כפר קטנטן בשם מונוליתוס (Monolithos). בסמוך לו צוק עצום ממדים ובולט בשטח, בגובה של כ- 100 מטר, ועליו מבצר שנבנה בתקופת האבירים וכנסיה קטנה. השם מקורו בתצורה הגיאולוגית מונולית (Monolith), המתארת הר שהוא יחידה נפרדת. שביל צר מוליך אל המבצר, והעלייה דרך כ- 100 מדרגות, שאינה קשה, מאפשרת נוף קסום אל הים, אל האיים הקטנים ממול ואל החוף המערבי.
 
הכפר קטנטן ואינו שונה מכפרים אחרים, אך תושביו לקחו חלק בכל המלחמות הלאומיות, בכל התקופות ומול כל הכובשים. לא היינו מבקרים בכפר, לולא החלטנו לשבת באחת הטברנות, ולהמתין עד לשקיעת השמש, או אז, שינסנו מותנינו, טיפסנו שוב למבצר, וזכינו לחוויה עוצרת נשימה.
בתי מלון בכפר מונוליתוס
 
 סרט וידאו על נופי רודוס, עם האתרים בכתבה זו ואחרים 
 
* הכותבת והצלמת היו אורחות חברת מנו ספנות.





תמירה צדקיהו-חסון אודות הכותבת
תמירה צדקיהו-חסון, בעלת תואר ראשון בהיסטוריה ובמזרחנות ותואר ראשון ושני בעבודה סוציאלית. במשך שנים שילבה הדרכת טיולים עם עבודתה, וכיום מעדיפה לטייל באופן פרטי ולכתוב. כותבת במגזין טבע הדברים.

לקריאת כתבות נוספות של תמירה








מספר צפיות: 9923
2339