www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

מקסיקו: פרפרי המונרך


מקסיקו - נדידת פרפרי המונרך 
מאת: ד"ר גלעד (גילי) חסקין


הטיול הבא מיוחד לעונת החורף. הוא איננו מוקדש למדינה מסוימת ואפילו לא למחוז מסוים, אלא לשמורה קטנה, אליה מתרכזים פרפרי המונרך - פרפרים גדולים ומרשימים, הזוהרים בצבעי כתום ושחור, המוכרים יותר בשמם העברי "דָנאית מלכותית" (Danaus plexippus). פרפרים אלו, נודדים מדי שנה מארה"ב, מקנדה ואף מאלסקה, למקומות קבועים ברמה המרכזית של מקסיקו. עבור כמאה מיליון הפרפרים, זהו סוף המסע בן 4,800 קילומטרים. 


הנדידה בעולם החי הינה תופעה מופלאה, מסקרנת ולא ברורה עד תומה. כזאת היא נדידת עדרי הגנו מקניה לטנזניה; נדידת הזברה בבוצואנה; נדידת צב-המים הירוק מאפריקה לדרום אמריקה; נדידת הצלופחים מנחלי ארצנו למפרץ מקסיקו; נדידת דג הסלמון באלסקה וכמובן תופעת הנדידה העונתית המוכרת מעולם הציפורים. אך הנדידה הבאה, של פרפרי המונרך, מפליאה מכל אלה וחריגה על שום מאפייניה הייחודיים. 
 

פרפר מונרך, מקסיקו
פרפר מונרך צעיר  (צילום :
CC Eddie Callaway )



גיל הזהב



    
GPS מולד ומסע של פעם בחיים
מרבית החרקים קטנים וחלשים מכדי לנדוד למרחקים. אולם המונרכים מוכיחים כי גם היצורים השבריריים ביותר מסוגלים לחצות מרחקים מרשימים. יכולת הניווט המדויקת של הפרפרים מעוררת התפעלות מיוחדת, משום שמתברר כי בניגוד לציפורים המתעופפות במסלול הנדידה הלוך-ושוב פעמים מספר, הרי שכל פרפר מונרך עושה את הדרך הזו רק פעם אחת בחייו. הסיבה לנדידה המסיבית היא הקור הנורא בצפון אמריקה והאקלים המתאים, השורר באזורי הכינוס בחורף. יכולתם המופלאה לנווט ולנדוד, יחד עם המראה המרהיב שלהם, כשהם מכסים את גזעי העצים, מושכים למקום סקרנים מרחבי העולם.  

הדנאית המלכותית היא פרפר גדול יחסית, שמוטת כנפיו מגיעה עד כ-10 ס"מ. צבעיהם הבולטים הם צבעי אזהרה, המרמזים לטורפים כי כדאי להימנע מטריפת פרפרים אלה. יודעי דבר מספרים שהצמחים הרעילים, בני משפחת האסקלפיים, גורמים לריכוז של רעל בגוף הפרפרים. ציפורים שבמהלך האבולוציה לא למדו שעליהi להיזהר מפגיעתם הרעה, אכלו את הפרפרים ושילמו בחייהi. הדנאית, כרמש דם-קר אינה מסוגלת לשרוד תנאי חורף קשים. את התקופה הזאת עליה להעביר במקום ממוזג, שאינו קר מדי, אך עם זאת לא חם מדי, במידה שתגרום לה להעלות את רמת חילוף החומרים, דבר המצריך את ניצול מאגר השומן בגופה. כמו כן, היא זקוקה לאספקה רצופה של מים ושל צוף, לחשיפה חלקית לשמש, ולהגנה מפני רוחות.   
כתבות נוספות על מקסיקו
כתבות נוספות על טיולים בעקבות בעלי חיים
 
 

פרפרי המונרך מהגרים בכמויות אדירות למרכז מקסיקו  (צילום: CC Michlle Tribe)

גלגל החיים 
לקראת סוף ינואר, עם הגידול בשעות האור היומיות, מתעורר אינסטינקט הרבייה אצל הדנאיות. תהליך ההזדווגות מתחיל במרדף אווירי, שבסופו מצמיד הזכר את הנקבה בכוח לקרקע, רצוי בסבך עשבים, כדי להגביל את תנועתה, וממריא כשהיא תלויה מתחתיו, חסרת תנועה וחסרת אונים. השניים יישארו מחוברים על אחד הענפים הגבוהים במשך שעות, ולעתים במשך כל הלילה. הנקבות עוזבות ראשונות את אתרי מושב החורף, זמן קצר אחרי ההזדווגות, ויוצאות לחפש אתרים, להטלת הביצים, שמשקל כל אחת מהן 0.46 מ"ג, בדרך כלל אחת על כל צמח, כדי להקטין את התחרות בין הזחלים האחים. במשך חייה הקצרצרים יכולה הנקבה להטיל מאות ביצים, ולאחר ההטלה מסתיים מחזור חייה.  
בשלב הבא נתלים הזחלים כשהם הפוכים על ענף מוסתר וכעבור 20-15 שעות משילים את עורם פעם נוספת ומתגלמים. מתחת לנשל מתגלה מעטפת ירוקה מקושטת בנקודות ובפס זהב. זהו הגולם. במשך עשרה ימים עובר הגולם תהליך של מטמורפוזה: רקמות גופו מתפרקות ונבנות מחדש בצורת פרפר. זמן מה לפני יציאת הפרפר הופך קרום הגולם שקוף, ודרכו אפשר לראות את צבע כנפיו של הפרפר. לאחר יציאת הפרפר, הכנפיים רטובות ומקומטות, ועדיין אינן יכולות לשמש לתעופה. הפרפר דוחס לכנפיו נוזל הנמצא בגופו, והן מתייבשות תוך זמן קצר.    
 

 מהביצים בוקעים זחלים יפהפיים שמיד מתחילים לזלול מכל הבא לפה  (צילום: CC O'Hearn Kickham)
חיים מנדידה לנדידה
במהלך הנדידה צפונה ממשיך גלגול החיים של הדנאית: כמה דורות של פרפרים, החיים כחודש ימים, יבקעו, יגדלו כזחלים, יתגלמו, יהפכו לפרפרים בוגרים, יתרבו וימותו. הפרפרים שיגיחו בתחילת הסתיו הם אלה שיפתחו את דור הנדידה הבא. הם יגיעו לבגרות מינית רק באביב הבא, ותוחלת חייהם גדולה בהרבה משל קודמיהם: 9-6 חודשים. מונעים בצו נסתר מאיתנו, הם יתחילו לנדוד למקומות רחוקים, בהם לא ביקרו מעולם, בדיוק אותם מקומות אליהם נדדו אבותיהם הקדמונים.    

לעתים האבולוציה מכתיבה הסתוות. לעתים ההיפך. כך למשל, בקיר התוכים שבפורטו-מלדונדו (Puerto Madonado) שבפרו. המוני תוכים המרפרפים בכנפיהם הססגוניות וצורחים בקולי קולות, מבריחים את העופות הדורסים. גם במסע הדנאית יש יתרונות להתקבצות ההמונית: משקלם הרב של הפרפרים על הענפים, עוזר להם להתמודד עם רוחות, והצפיפות שומרת על חום הגוף. עם זאת, ייתכן כי הסיבה העיקרית להתקבצות היא דווקא אחרת. אולי משום שאין הרבה אתרים העונים על דרישתם הקפדנית לתנאי מחייה אידיאליים.   
נדידת הדנאית מתבצעת בגבהים של עד שלושה קילומטרים, תוך הסתייעות ברוחות ובזרמי האוויר. מהירות ההתקדמות המשוערת היא כ-75 ק"מ ליום, אך יש גם דיווחים על פרפרים מסומנים, שקצב התקדמותם הגיע ל- 129 ק"מ ליום! מהירות התעופה הממוצעת עומדת על כ- 18 קמ"ש, והיא תלויה, כמובן, בגורמים סביבתיים כמו מהירות הרוח וכיוונה.    

הייחוד שבנדידה זו הוא בעובדה כי הפרטים הנודדים מעולם לא ביקרו באתרי היעד לפני כן. יתר על כן - פרטים אלה הם דור חמישי, בני-ניניהם, של אותם פרפרים שערכו בדיוק את אותו המסע שנה אחת לפניהם.   מכאן, שאין ביניהם מורי דרך, שיובילו אותם למקומות מוכרים. איך הם יודעים לאן לנדוד? איך מנווטים לאורך מסע ארוך כל כך? איך עובר הידע הזה חמישה דורות ורק אז נמצא לו שימוש? אלה מהתעלומות הנפלאות של הטבע שעדיין לא נמצאו להן התשובות.    

 

השמיים מחשיכים ומתמלאים בנקודות חומות, כמו עלי שלכת, רק בתנועה מתמדת  (צילום: CC Luna Sin Estrellas)

מהו הסוד של נדידת פרפרי המונרך?
אם חשבתם שמערכות הניווט בכלי הרכב המודרניים הם קדמת הטכנולוגיה העולמית - טעות בידיכם. בעלי חיים רבים מצוידים בשורה ארוכה של מנגנוני ניווט מתוחכמים לא פחות, המסייעים להם לשמור על הכיוון, גם כאשר הסביבה משתנה.    

הסוד טמון במוח הפרפר, הקטן מראש סיכה, ואינו אלא פיסת רקמות זעירה: מקבץ של תאי עצב הטמון בראשו של חרק, שמשקלו כחצי גרם. ידוע כי האור חיוני לתפקוד השעון הביולוגי במוח הפרפר, כיוון שהוא שולט על חילוף החומרים ועל ה"אות" לנדוד. במחקר גילו החוקרים כי קרן האור האולטרה-סגולית חיונית במיוחד לחוש ההתמצאות של הפרפר, משום שבעיני הפרפר יש קולטני אור מיוחדים הרגישים לקרינה אולטרה-סגולית ואחראים על חוש התמצאותו של הפרפר. כאשר החוקרים התקינו בסימולטור מסנן קרינה אולטרה-סגולית, הפרפרים הפסיקו לעוף.    
 
פרפר מונרך, מקסיקו
פרפר מונרך סועד את ארוחת הצהריים שלו  (צילום: CC Mike Baird)
 






האתרים בהם ניתן לצפות בפרפרי המונרך
ישנם כמה מקומות הם ניתן לצפות ביצורים המופלאים הללו. המקום הנוח ביותר הוא השמורה הסמוכה לכפר הקטן אנגנגאו (Angangueo) שבמדינת מיצ'ואקאן (Michoacan), שהינה אחת המעניינות שבמדינות מקסיקו. בנוסף, תמצאו בה הרי געש, גייזרים, אגמים וכפרים ציוריים.

בחודשים ינואר ופברואר, מדי יום כמעט, יוצאים אל השמורה סיורים מודרכים ממקסיקו-סיטי או ממורליה (Morella). לאחר כשעתיים של נסיעה בכביש אספלט משובח, מגיעים אל דרך משובשת יחסית, המטפסת אל הכפר זיטאקוארו ((Zitacuaro, שם חונים האוטובוסים הציבוריים ומשם יוצאים טנדרים לכיוון אנגנגאו, הכפר הבא. לאורך הדרך, הנוף יפהפה: הרי געש, שדות מעובדים, בתים חומי רעפים ושרידי יערות. הכפר, המזכיר מעט את ימי "המערב הפרוע", משנה את אורחותיו בחודשים דצמבר-פברואר. ילדים משוטטים ברחובות ומציעים את עזרתם. גברים העובדים בתורנות כמלווים, מסעדות ובתי מלון המנסים לעבוד ולהרוויח כמה שיותר, טרם עזיבת הפרפרים ועמם האורחים. אז ייכנס הכפר לתרדמת הקיץ.

במגרש החניה המאולתר עטים ילדים קטנים על המבקרים ומציעים להם למכירה, סיכות ראש בצורת פרפרים ושאר מזכרות מקומיות. מכאן יוצא שביל תלול אל מקום התצפית. זו עליה לא קלה. המבקרים נדרשים שלא להכניס מזון ולשמור על השקט. השביל מתפתל בין דוכנים קטנים ומסעדות מאולתרות. ניתן לעצור לרגע לאכול פירות יער חמצמצים או קֶסָדייה - מאכל בצקי ממולא בגבינה, תרד או פרחי דלעת ומטוגן בשמן עמוק. מומלץ להגיע לכאן באמצע השבוע ולא בסופו, כדי להימנע מהמולת המבקרים, הפוקדים את השמורה במספר גדל והולך. כעבור כחצי שעה של הליכה נראים בצד הדרך פרפרים מתים ואחר כך גם פרפרים חיים, הצמודים לצמחים, כעלים חורגים רבי צבע. גם במתים אסור לגעת. כמו כן, אין לצלם בעזרת מבזק. חוקי שמירת הטבע נוקשים, אם כי לדאבוני, אין המלווים המקומיים מקפידים על אכיפתם.

עוד רבע שעה של טיפוס ומגיעים לקצה מסלול המותר לטיול. למעלה, כך מספרים, מצויים ריכוזי פרפרים גדולים בהרבה, אך לשם אסור להיכנס, כדי לשמור על הפרפרים החיים שם, מטרדתם של המבקרים. למען הדורות הבאים. אולם גם כאן, המראה מרהיב. גזעי העצים מכוסים באלפי פרפרים הנראים כעלים רוטטים. לרגע הם יוצאים במעוף חגיגי, מכסים את השמים ושבים למקומם. לאחר שנרגעים מהמחזה המסחרר, זה הזמן לעקוב אחר פרפר בודד, לראות אותו נח לרגע על עלה ירוק, מוצץ צוף מאחד הפרחים, מרפרף בכנפיו ושב לעוף. יש משהו מרגיע במראה הזה של היצורים הענוגים, של הירק, של היער, של השקט ושל חוויית הכפר המנומנם אליו שבים בסיומו של המסלול.
 
 

תמיד יש מקום לעוד פרפרי מונרך על הענף...  
(צילום: CC Michlle Tribe)


האם הפרפרים בסכנת הכחדה?
במשך מיליוני שנים הם נודדים כאן. טרם שהגיעו בני האדם ליבשת האמריקאית. בשלב מסוים, מוקדם ממה שאנו יכולים לאתר, הם מצאו את הדרך להימלט אל מקום החיות האלטרנטיבי שבדרום. במשך שנים רבות, מדי חורף התכסו היערות שברמה המכסיקנית בצבעים הזוהרים. לימים, כשהגיעו לכאן בני האדם, הם ידעו לחיות בשלום עם היצורים היפהפיים, שבישרו על ראשיתה של תקופה חדשה. אולם בעשרות השנים האחרונות הולך ופוחת מספרן הכולל של הדנאיות בצפון אמריקה.  ניתן רק לשער מהן הסיבות לצמצום האוכלוסייה עד כדי 10%, וקיימות כמה תיאוריות: בצורת בת חמש שנים במערב ארה"ב, צרעה טפילה או וירוס קטלני שתקפו וחיסלו אוכלוסיות שלמות, או שמא שינוי טבעי בגודל האוכלוסייה, שהיא תופעה מוכרת בממלכת החרקים.  הפרפרים הללו רגישים במיוחד לשינויים קיצוניים במזג האוויר ומתברר כי גם ברמת מקסיקו, הנעימה בדרך כלל, מזג האוויר עלול להיות קטלני. להערכת החוקרים מתו בסערת חורף חמורה, שהשתוללה בשנת 2002, מספר דמיוני כמעט של 220-270 מיליון פרפרי מונרך. כ- 75%-80% מכלל האוכלוסייה. החוקרים גורסים אמנם כי לא סביר שאירוע יחיד יביא להכחדת המין הזה במקסיקו, אך הידלדלות משמעותית באוכלוסייתם מותירה את הפרפרים פגיעים עוד יותר לאירועי מזג אוויר, למחלות ולכריתת היערות המתמשכת באזור.  
 
למרבה הצער, השטחים הטבעיים אליהם נדדו הפרפרים בעבר, הולכים וקטנים, בעיקר בשל התיישבות חקלאית וברוא מסיבי של היער. לאט לאט הצטמצמו שטחי הכינוס החורפי של הפרפרים, לכדי שרידים המפוזרים בין חוות, בתים, שדות מרעה ועצים מנוונים, וזאת אף באזורים שהוגדרו כשמורות טבע.  עיקר הבעיה הוא, שהממשלה הפקיעה שטחים מחקלאים מקומיים מבלי לפצותם בשום צורה, מה שעורר את כעסם והביאם להתעלמות מוחלטת ומופגנת מהאיסור על כריתת עצים בתוך השמורות.  

עדיין מדובר במיליונים, שבחודשי השיא, ינואר-פברואר, מכסים את ענפי העצים בכסות מרהיבה של צבעים לוהטים. מעת לעת, כשקרני השמש מבצבצות מבעד לעלים, יוצאים הפרפרים במעוף מרהיב שמכסה את השמים במראה הדומה לרגע לנשירה המונית של עלי שלכת. יש המדמים את הלהקות לעננים צבעוניים. הדבר המרשים ביותר בתצפית על דנאיות הוא הזמזום שהן משמיעות במעופן.    
 
מידע וטיפים למטייל במקסיקו





גילי חסקין אודות הכותב
ד"ר גלעד (גילי) חסקין PHd מהחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה ומורה דרך מוסמך. מדריך טיולים בחו"ל, בעיקר בארצות אקזוטיות, שימש מספר שנים כמנהל מחלקת ההדרכה בחברה הגיאוגרפית, ובעל ניסיון רב בהרצאות במכללות, במכונים פרטיים ובקורסים למלווי קבוצות. אתר הבית של גילי חסקין
 
לקריאת כתבות נוספות של גילי








מספר צפיות: 13802
3323