הרפתקה בשמורת מדבר קלהרי
מאת: ד"ר רמי דברת
יש חיים במדבר קלהרי, מרתקים ומגוונים, שמשגשגים כנגד כל הסיכויים, תחת שינויי חום וקור קיצוניים, מיעוט צל ומקורות מים. המפגשים בקלהרי מרגשים, מפתיעים ובמיוחד – מעוררי השראה.
העיר אפינגטון (A), שער הכניסה לפארק הלאומי הבין-מדינתי קגאלגדי (B) בחלק של דרום אפריקה
איך לא ראיתי אריה במדבר
ערב אחד, ג'ואי, בעל הלודג' בו התאכסנו, אמר לנו בהתלהבות כי אותרו עקבות אריה בשמורה ונצא עם רדת החשיכה ברכב ספארי בכדי לנסות לאתר אותו. יצאנו מלאי ציפיות, טיפסנו על רכב הספארי, מצוידים בתאורה מתאימה, נסענו ונסענו, אך לשווא – אריה לא ראינו. חזרנו, עייפים ולא מרוצים. בת זוגי, שלא התלוותה לנסיעה, קידמה את פניי: "ברור שלא ראיתם את האריה, הוא הסתובב סמוך למלון. שאגותיו נשמעו בבירור – היה קצת לא נעים...". כך לא ראיתי אריה בקלהרי.
איך הגענו לאכסניה הנידחת, הנמצאת בלב שמורה שורצת בעלי חיים רבים, חלקם טורפים, ללא גדר המקיפה אותה?
כשהייתי ילד שמעתי על מקומות רחוקים אשר הציתו את דמיוני. מדבר קלהרי (Kalahari ), היה (ונותר) אחד מהם. כשהזדמן לנו להגיע לשם, כמטיילים ותיקים בדרום אפריקה, לא החמצנו את ההזדמנות.
מסתבר שלא קל לראות אריה, בטח לא משפחת אריות... (צילום: Derek Keats)
וזה מה שקורה כשנותנים לאבא ואמא קצת שקט (צילום: Derek Keats)
שער הכניסה לשמורה
התחלנו את מסענו הרכוב בעיר המחוז המנומנמת אפינגטון ( Upington ), המהווה את המרכז העירוני הקרוב ביותר לפארק הלאומי. בילינו לילה בחווילה המפוארת של אלזה השוויצרית, אשר הגיעה לדרום אפריקה בעקבות האהבה. העיר עצמה נידחת, אך יש בה גם היבטים אלגנטיים, כך ניתן למצוא בה מסעדת שף בשם " About ", אשר איכותה עומדת בכל קריטריון של מסעדת שף עילית בכל מקום אחר בעולם.
לינה בעיר אפינגטון
נסיעה של כ- 300 ק"מ צפונה מאפינגטון מובילה למדבר קלהרי. הדרך אמנם על כביש אספלט מסודר, אך היא ארוכה וחדגונית, ודלילה במכוניות. בהדרגה, פני השטח הופכים ליבשים יותר ויותר, עד אשר הנוף הופך למדברי, ומופיעות בו דיונות צהבהבות ואדמדמות. פה שרידי טנדר נטוש ושם רועי צאן, ופחונים עלובים ברקע – ממש אזור ספר.
לאחר נסיעה קצרה מגיעים לשער הכניסה הראשון לפארק הלאומי הבין-מדינתי קגאלגדי ( Kgalagadi Transfrontier Park ). הפארק נושא את שמו הילידי של המדבר – "קגאלגדי", שפירושו הצמא הגדול בשפתם של אחד השבטים החיים באזור. כשני שליש מהפארק נמצא בשטח בוצואנה והשליש האחר בדרום אפריקה. הכניסה מהירה וחלקה כמו גם ההסברים הבהירים על השמורה ועל כללי ההתנהגות בה. אגב, רמת הניהול הגבוהה של הפארק הלאומי מאפיינת את יתר הפארקים ברחבי דרום אפריקה, וזה אחד היתרונות בבחירת המדינה ממנה יוצאים לטיול בפארק.
בפארק, כביתר הפארקים באפריקה, ניתן לנוע רק ברכב, כאשר ישנן מספר נקודות מוגדרות בהן מתאפשר לצאת מהרכב, תחת תנאים מסוימים, וכחלק מפעילות מודרכת. בעצירות אלה אפשר לחוש את עוצמתו של המקום, להקשיב לשקט ולשמוע בבירור את רחשיהם של בעלי החיים, עד אשר הם נגלים לעינינו המשתאות.
כתבה על הפארקים הלאומיים של דרום אפריקה
כשזוג גנו נלחם, לא מומלץ לצאת מהרכב (צילום: Derek Keats)
בעלי החיים במדבר קלהרי
כמעט מיד לאחר הכניסה לפארק כבר מתחילים לראות בעלי חיים. מפתיע כמה רחב מגוון המינים המתקיימים בתנאי המדבר הקשים. בעלי החיים הנפוצים ביותר הם כמובן מעלי הגירה, ובראשם הדלגן (שם מדעי: Antidorcas marsupialis ) – סוג של אנטילופה אפריקנית, בינונית בגודלה, מתת-משפחת הצבאיים . היא מכונה בלשון אפריקאנס "ספרינגבוק" ומהווה מזון לטורפים בפארק. גם מין הראם החי במדבר קלהרי צריך להישמר מהטורפים, אך עם זוג קרניים מאסיביות, בצורת האות הלטינית U, הוא מוגן יותר ופגיעתו ביונקים אחרים עשויה להיות קשה ואף קטלנית. הראם המדברי יכול להגיע לגובה של מטר וחצי, הוא צורך מעט מאוד מים ומותאם לחיים ביובש.
כשנעים לעומק הפארק ממשיכים לצפות בבעלי חיים שהולכים ומתרבים. בהדרגה מתחילים לראות גם טורפים קטנים, כמו תנים ושועלים, אשר מהלכים להם "בתמימות" בקרבת בעלי החיים האחרים. מפתיע לראות מספר גדול של ציפורים במדבר קלהרי. ניתן לצפות בלמעלה מ- 200 מיני ציפורים ועופות, וכיוון שכך, מדבר זה הפך ליעד מועדף לטיולי צפרים. גם מי שאינו מעיד על עצמו שהוא חובב בעלי כנף, מוצא שחלק מהחוויה היא גם לסקור את השמיים, ולהבחין במופעי תעופה מרהיבים.
הבז גם הוא ממתין כאן לטרף, מעל 200 מיני ציפורים ועופות (צילום: Derek Keats)
שיחה צפופה עם... ג'ירפה
רוב האנשים מתרגשים ממפגש עם טורפים, אבל במדבר קלהרי מגלים סוג חדש של התרגשות, ממפגש עם בעל החיים הגבוה ביותר בטבע. הג'ירפות נצפות לעיתים קרובות בפארק. צווארן הגבוה מאפשר להן להגיע לצמרות עצים, שבדרך הטבע מעטים יותר במדבר מאשר בסוואנות הגשומות. כולנו יודעים שהג'ירפות גבוהות, אבל רק כאשר מתקרבים עם כלי הרכב לבעל החיים הענק, מבינים באמת עד כמה הן גבוהות, אפילו ביחס לג'יפ אימתני.
נפרדים מהג'ירפות וממשיכים הלאה, למפגשים אינטימיים עם בעלי חיים נוספים. בשעות הצהריים, כאשר החום גובר, נדמה שכל חיה מחפשת לה פיסת צל, בה תוכל להוריד את רמת פעילותה ולנוח (גם בטבע יש שלאפשטונדה). כאן המקום לציין כי הקלהרי הוא אמנם מדבר, אך בחלקיו השונים יורדים כ- 150-250 מ"מ גשם לשנה, רובם המכריע בקיץ החם יותר. לעיתים הגשם יורד באופן מרוכז, הממלא את אפיקי הנחלים לזמן קצר, אך עקב חלחולם המהיר של המים, רק אחוז קטן מהם נקווה. בכדי להקל על בעלי החיים, במיוחד בתקופת היובש בחורף, בני האדם דואגים לחפור עבורם בורות ומקוויי מים.
כתבה על ספארי רב-דורי באפריקה
יתרון הגובה - רק כאשר מתקרבים מבינים עד כמה גבוהות הן הג'ירפות (צילום: Bernard DUPONT)
לינה בשמורה
בפארקים הלאומיים ובשמורות דרום אפריקה יש מבחר גדול יחסית של מקומות לינה במחירים עממיים, בהשוואה ליתר המדינות ביבשת. החל מבתי מלון פשוטים במחנה המרכזי של השמורה וכלה בבתי מלון מיוחדים הרבה יותר, שנמצאים בלב השטח. בבית מלון שכזה התארחנו, וכדי להגיע אליו נסענו ברכב 4X4 בדרך עפר פרטית, במשך למעלה מ- 30 דקות. מעבר לעובדה כי המלון אינו מוקף בגדרות, כך שאין הפרדה מלאכותית מן הטבע, הוא ממוקם ממש מעל לבור המים, אליו מגיעים מידי פעם בעלי חיים להרוות את צימאונם. המקום נבנה ומתנהל באופן ידידותי לסביבה: הוא מייצר בעצמו את המים והחשמל המועטים יחסית, הנצרכים על ידי יושביו. כך למשל, למרות האקלים החם, אין בנמצא מזגנים. המבנים בהם ממוקמים חדרי האורחים ניבנו בטכניקות מסורתיות, המאפשרות אוורור מרבי בחדר, המקל על החום השורר בשעות היום.
שם המלון הוא "כאוס", ולמרות הפירוש שלנו למילה, בשפתם של הבושמנים המקומיים, משמעותה היא דווקא "לב".
בסיפור הקמתו של המלון כרוך סיפור אנושי גדול יותר – היחסים בין שתי קבוצות אתניות שהיו מסוכסכות ביניהן על רקע השליטה באזור – הבושמנים וקהילת המייר ( Meir - קהילה צבעונית אשר הגיעה לכאן במהלך המאה ה- 19). את המלון האקולוגי הקימו ממש על קו הגבול בין שתי הקהילות, ועובדים בו יחדיו תושבים משני צדי המתרס. הכנסות בית המלון מתחלקות בין היזם הפרטי, רשות שמורות הטבע הדרום אפריקנית ושתי הקהילות.
אנשי המלון עושים כל שביכולתם כדי להנעים את השהות ולהפוך אותה לחוויה בלתי נשכחת. באחד הערבים יצאנו לטיול שקיעה בדיונות הקלהרי – המראה של אלביס, כינויו של בושמן קטן קומה, עובד המלון, מוזג בלב המדבר ג'ין וטוניק לאותן מטיילות אנגליות שלא יכולות להיפרד מהמשקה החביב עליהן גם במרחבי הקלהרי, היה מראה מאוד סוריאליסטי. אני הסתפקתי ביין לבן צונן, שהיה בן לוויה מתאים לשקיעה המרהיבה במדבר הקלהרי.
יש חיות שנדיר לפגוש שלא בלהקה, כמו הסוריקטות (מימין) והראם (משמאל)
(צילום: Derek Keats & Bernard DUPONT)
ביקור אנתרופולוגי בשבט הבושמנים
כחלק מהספארי ניתן ואף מומלץ לשלב ביקור אצל ה"שכנים" – שבט הבושמנים, אשר יש הטוענים כי הוא השבט העתיק ביותר באפריקה כולה. לפי ההערכה, יש קרוב ל- 100,000 בושמנים במרחבי שלוש מדינות הקלהרי. רובם עוברים תהליך מודרניזציה מואץ, בייחוד בבוצואנה. חלקם עדיין מנהלים חיי לקטים-ציידים.
הם חיים בבקתות קש פשוטות ביותר, שנתמכות בענפים, אין להם צאן ובקר ולא רכוש אחר, והם נודדים בעקבות מצאי המים באזור. ההתעניינות של המטיילים באזור ובתרבותם הביאה אחדים מהם לפתוח את ביתם ולהציג את עבודות היד המסורתיות ואורחות חייהם, במתחם הבקתות. .
משפחת בושמנים, פותחים את ביתם הדל לתיירים (צילום: Aino Tuominen)
טיול זריחה במדבר קלהרי
השעה המעניינת ביותר ביום, במרחבי הספארי, היא שעת הזריחה, בה ניתן לראות את בעלי החיים מתעוררים, באינטראקציות חברתיות ובתנועה. הקושי לקום מוקדם ולצאת אל הקור המקפיא (החורף השחון בקלהרי יכול להיות קר מאוד!) מתחלף בהתרגשות ובתקווה למפגשים מעניינים.
יוצאים מוקדם בבוקר, כאשר בחוץ עדיין שוררת אפילה, השיניים נוקשות גם תחת השמיכות בהן מתכרבלים ברכב הספארי. אך מיד ההשקעה משתלמת - מגוון בעלי חיים מתחילים להופיע. בפעם אחת, למשל, ראינו זוג צבועים מנוקדים אשר שמרו על שלושת גוריהם – בני מספר שבועות, בבורות מוגנים. מעניין ללמוד שאצל הצבועים, הזכר נוטל חלק פעיל בגידול ובדאגה לצעירים.
השמש מתחילה לבצבץ ואנו עדים לזריחה מרהיבה במדבר, על רקע כל גווני החול. לאט לאט האוויר מתחמם, עוד בעלי חיים נגלים, גורים משחקים, משפחות שלמות עושות דרכן לבור המים, לשתות וליהנות. מבלי להבחין, היום נגמר וצריך כבר לחזור לבית המלון, לפרוק את התמונות ולהתכונן למחר.
אם לא תשכב לישון, תראה מה אמא תעשה לך... (צילום: Derek Keats)
בערב האחרון במלון לפני ששבנו דרומה מאזור הקלהרי, העלינו חוויות מהשהות, בצוותא עם האורחים האחרים. ישבנו ב"בומה" מסורתית – הסבה על ספסלים הערוכים בחצי גורן סביב כירה גדולה, אשר במרכזה סיר פויקה ענק, מלא בבשר וירקות מקומיים המתבשלים לאיטם. עוד חלום נגמר ומחר כבר נחזור לחיק הציוויליזציה, אך הבטחנו, כל אחד לעצמו ואחד לשני, שעוד נשוב למדבר.
מידע נוסף
כתבות נוספות
כשהייתי ילד שמעתי על מקומות רחוקים אשר הציתו את דמיוני. מדבר קלהרי
מסתבר שלא קל לראות אריה, בטח לא משפחת אריות... (צילום: Derek Keats)
וזה מה שקורה כשנותנים לאבא ואמא קצת שקט (צילום: Derek Keats)
לינה בעיר אפינגטון
נסיעה של כ- 300 ק"מ צפונה מאפינגטון מובילה למדבר קלהרי. הדרך אמנם על כביש אספלט מסודר, אך היא ארוכה וחדגונית, ודלילה במכוניות. בהדרגה, פני השטח הופכים ליבשים יותר ויותר, עד אשר הנוף הופך למדברי, ומופיעות בו דיונות צהבהבות ואדמדמות. פה שרידי טנדר נטוש ושם רועי צאן, ופחונים עלובים ברקע – ממש אזור ספר.
כשזוג גנו נלחם, לא מומלץ לצאת מהרכב (צילום: Derek Keats)
בעלי החיים במדבר קלהרי
כמעט מיד לאחר הכניסה לפארק כבר מתחילים לראות בעלי חיים. מפתיע כמה רחב מגוון המינים המתקיימים בתנאי המדבר הקשים. בעלי החיים הנפוצים ביותר הם כמובן מעלי הגירה, ובראשם הדלגן (שם מדעי: Antidorcas marsupialis ) – סוג של אנטילופה אפריקנית, בינונית בגודלה, מתת-משפחת הצבאיים . היא מכונה בלשון אפריקאנס "ספרינגבוק" ומהווה מזון לטורפים בפארק. גם מין הראם החי במדבר קלהרי צריך להישמר מהטורפים, אך עם זוג קרניים מאסיביות, בצורת האות הלטינית U, הוא מוגן יותר ופגיעתו ביונקים אחרים עשויה להיות קשה ואף קטלנית. הראם המדברי יכול להגיע לגובה של מטר וחצי, הוא צורך מעט מאוד מים ומותאם לחיים ביובש.
כשנעים לעומק הפארק ממשיכים לצפות בבעלי חיים שהולכים ומתרבים. בהדרגה מתחילים לראות גם טורפים קטנים, כמו תנים ושועלים, אשר מהלכים להם "בתמימות" בקרבת בעלי החיים האחרים. מפתיע לראות מספר גדול של ציפורים במדבר קלהרי. ניתן לצפות בלמעלה מ- 200 מיני ציפורים ועופות, וכיוון שכך, מדבר זה הפך ליעד מועדף לטיולי צפרים. גם מי שאינו מעיד על עצמו שהוא חובב בעלי כנף, מוצא שחלק מהחוויה היא גם לסקור את השמיים, ולהבחין במופעי תעופה מרהיבים.
הבז גם הוא ממתין כאן לטרף, מעל 200 מיני ציפורים ועופות (צילום: Derek Keats)
שיחה צפופה עם... ג'ירפה
רוב האנשים מתרגשים ממפגש עם טורפים, אבל במדבר קלהרי מגלים סוג חדש של התרגשות, ממפגש עם בעל החיים הגבוה ביותר בטבע. הג'ירפות נצפות לעיתים קרובות בפארק. צווארן הגבוה מאפשר להן להגיע לצמרות עצים, שבדרך הטבע מעטים יותר במדבר מאשר בסוואנות הגשומות. כולנו יודעים שהג'ירפות גבוהות, אבל רק כאשר מתקרבים עם כלי הרכב לבעל החיים הענק, מבינים באמת עד כמה הן גבוהות, אפילו ביחס לג'יפ אימתני.
נפרדים מהג'ירפות וממשיכים הלאה, למפגשים אינטימיים עם בעלי חיים נוספים. בשעות הצהריים, כאשר החום גובר, נדמה שכל חיה מחפשת לה פיסת צל, בה תוכל להוריד את רמת פעילותה ולנוח (גם בטבע יש שלאפשטונדה). כאן המקום לציין כי הקלהרי הוא אמנם מדבר, אך בחלקיו השונים יורדים כ- 150-250 מ"מ גשם לשנה, רובם המכריע בקיץ החם יותר. לעיתים הגשם יורד באופן מרוכז, הממלא את אפיקי הנחלים לזמן קצר, אך עקב חלחולם המהיר של המים, רק אחוז קטן מהם נקווה. בכדי להקל על בעלי החיים, במיוחד בתקופת היובש בחורף, בני האדם דואגים לחפור עבורם בורות ומקוויי מים.
כתבה על ספארי רב-דורי באפריקה
יתרון הגובה - רק כאשר מתקרבים מבינים עד כמה גבוהות הן הג'ירפות (צילום: Bernard DUPONT)
לינה בשמורה
בפארקים הלאומיים ובשמורות דרום אפריקה יש מבחר גדול יחסית של מקומות לינה במחירים עממיים, בהשוואה ליתר המדינות ביבשת. החל מבתי מלון פשוטים במחנה המרכזי של השמורה וכלה בבתי מלון מיוחדים הרבה יותר, שנמצאים בלב השטח. בבית מלון שכזה התארחנו, וכדי להגיע אליו נסענו ברכב 4X4 בדרך עפר פרטית, במשך למעלה מ- 30 דקות. מעבר לעובדה כי המלון אינו מוקף בגדרות, כך שאין הפרדה מלאכותית מן הטבע, הוא ממוקם ממש מעל לבור המים, אליו מגיעים מידי פעם בעלי חיים להרוות את צימאונם. המקום נבנה ומתנהל באופן ידידותי לסביבה: הוא מייצר בעצמו את המים והחשמל המועטים יחסית, הנצרכים על ידי יושביו. כך למשל, למרות האקלים החם, אין בנמצא מזגנים. המבנים בהם ממוקמים חדרי האורחים ניבנו בטכניקות מסורתיות, המאפשרות אוורור מרבי בחדר, המקל על החום השורר בשעות היום.
שם המלון הוא "כאוס", ולמרות הפירוש שלנו למילה, בשפתם של הבושמנים המקומיים, משמעותה היא דווקא "לב".
בסיפור הקמתו של המלון כרוך סיפור אנושי גדול יותר – היחסים בין שתי קבוצות אתניות שהיו מסוכסכות ביניהן על רקע השליטה באזור – הבושמנים וקהילת המייר ( Meir - קהילה צבעונית אשר הגיעה לכאן במהלך המאה ה- 19). את המלון האקולוגי הקימו ממש על קו הגבול בין שתי הקהילות, ועובדים בו יחדיו תושבים משני צדי המתרס. הכנסות בית המלון מתחלקות בין היזם הפרטי, רשות שמורות הטבע הדרום אפריקנית ושתי הקהילות.
אנשי המלון עושים כל שביכולתם כדי להנעים את השהות ולהפוך אותה לחוויה בלתי נשכחת. באחד הערבים יצאנו לטיול שקיעה בדיונות הקלהרי – המראה של אלביס, כינויו של בושמן קטן קומה, עובד המלון, מוזג בלב המדבר ג'ין וטוניק לאותן מטיילות אנגליות שלא יכולות להיפרד מהמשקה החביב עליהן גם במרחבי הקלהרי, היה מראה מאוד סוריאליסטי. אני הסתפקתי ביין לבן צונן, שהיה בן לוויה מתאים לשקיעה המרהיבה במדבר הקלהרי.
יש חיות שנדיר לפגוש שלא בלהקה, כמו הסוריקטות (מימין) והראם (משמאל)
(צילום: Derek Keats & Bernard DUPONT)
ביקור אנתרופולוגי בשבט הבושמנים
כחלק מהספארי ניתן ואף מומלץ לשלב ביקור אצל ה"שכנים" – שבט הבושמנים, אשר יש הטוענים כי הוא השבט העתיק ביותר באפריקה כולה. לפי ההערכה, יש קרוב ל- 100,000 בושמנים במרחבי שלוש מדינות הקלהרי. רובם עוברים תהליך מודרניזציה מואץ, בייחוד בבוצואנה. חלקם עדיין מנהלים חיי לקטים-ציידים.
הם חיים בבקתות קש פשוטות ביותר, שנתמכות בענפים, אין להם צאן ובקר ולא רכוש אחר, והם נודדים בעקבות מצאי המים באזור. ההתעניינות של המטיילים באזור ובתרבותם הביאה אחדים מהם לפתוח את ביתם ולהציג את עבודות היד המסורתיות ואורחות חייהם, במתחם הבקתות. .
משפחת בושמנים, פותחים את ביתם הדל לתיירים (צילום: Aino Tuominen)
טיול זריחה במדבר קלהרי
השעה המעניינת ביותר ביום, במרחבי הספארי, היא שעת הזריחה, בה ניתן לראות את בעלי החיים מתעוררים, באינטראקציות חברתיות ובתנועה. הקושי לקום מוקדם ולצאת אל הקור המקפיא (החורף השחון בקלהרי יכול להיות קר מאוד!) מתחלף בהתרגשות ובתקווה למפגשים מעניינים.
יוצאים מוקדם בבוקר, כאשר בחוץ עדיין שוררת אפילה, השיניים נוקשות גם תחת השמיכות בהן מתכרבלים ברכב הספארי. אך מיד ההשקעה משתלמת - מגוון בעלי חיים מתחילים להופיע. בפעם אחת, למשל, ראינו זוג צבועים מנוקדים אשר שמרו על שלושת גוריהם – בני מספר שבועות, בבורות מוגנים. מעניין ללמוד שאצל הצבועים, הזכר נוטל חלק פעיל בגידול ובדאגה לצעירים.
השמש מתחילה לבצבץ ואנו עדים לזריחה מרהיבה במדבר, על רקע כל גווני החול. לאט לאט האוויר מתחמם, עוד בעלי חיים נגלים, גורים משחקים, משפחות שלמות עושות דרכן לבור המים, לשתות וליהנות. מבלי להבחין, היום נגמר וצריך כבר לחזור לבית המלון, לפרוק את התמונות ולהתכונן למחר.
אם לא תשכב לישון, תראה מה אמא תעשה לך... (צילום: Derek Keats)
בערב האחרון במלון לפני ששבנו דרומה מאזור הקלהרי, העלינו חוויות מהשהות, בצוותא עם האורחים האחרים. ישבנו ב"בומה" מסורתית – הסבה על ספסלים הערוכים בחצי גורן סביב כירה גדולה, אשר במרכזה סיר פויקה ענק, מלא בבשר וירקות מקומיים המתבשלים לאיטם. עוד חלום נגמר ומחר כבר נחזור לחיק הציוויליזציה, אך הבטחנו, כל אחד לעצמו ואחד לשני, שעוד נשוב למדבר.
מידע נוסף
כתבות נוספות
הבז גם הוא ממתין כאן לטרף, מעל 200 מיני ציפורים ועופות (צילום: Derek Keats)
נפרדים מהג'ירפות וממשיכים הלאה, למפגשים אינטימיים עם בעלי חיים נוספים. בשעות הצהריים, כאשר החום גובר, נדמה שכל חיה מחפשת לה פיסת צל, בה תוכל להוריד את רמת פעילותה ולנוח (גם בטבע יש שלאפשטונדה). כאן המקום לציין כי הקלהרי הוא אמנם מדבר, אך בחלקיו השונים יורדים כ- 150-250 מ"מ גשם לשנה, רובם המכריע בקיץ החם יותר. לעיתים הגשם יורד באופן מרוכז, הממלא את אפיקי הנחלים לזמן קצר, אך עקב חלחולם המהיר של המים, רק אחוז קטן מהם נקווה. בכדי להקל על בעלי החיים, במיוחד בתקופת היובש בחורף, בני האדם דואגים לחפור עבורם בורות ומקוויי מים.
כתבה על ספארי רב-דורי באפריקה
יתרון הגובה - רק כאשר מתקרבים מבינים עד כמה גבוהות הן הג'ירפות (צילום: Bernard DUPONT)
לינה בשמורה
בפארקים הלאומיים ובשמורות דרום אפריקה יש מבחר גדול יחסית של מקומות לינה במחירים עממיים, בהשוואה ליתר המדינות ביבשת. החל מבתי מלון פשוטים במחנה המרכזי של השמורה וכלה בבתי מלון מיוחדים הרבה יותר, שנמצאים בלב השטח. בבית מלון שכזה התארחנו, וכדי להגיע אליו נסענו ברכב 4X4 בדרך עפר פרטית, במשך למעלה מ- 30 דקות. מעבר לעובדה כי המלון אינו מוקף בגדרות, כך שאין הפרדה מלאכותית מן הטבע, הוא ממוקם ממש מעל לבור המים, אליו מגיעים מידי פעם בעלי חיים להרוות את צימאונם. המקום נבנה ומתנהל באופן ידידותי לסביבה: הוא מייצר בעצמו את המים והחשמל המועטים יחסית, הנצרכים על ידי יושביו. כך למשל, למרות האקלים החם, אין בנמצא מזגנים. המבנים בהם ממוקמים חדרי האורחים ניבנו בטכניקות מסורתיות, המאפשרות אוורור מרבי בחדר, המקל על החום השורר בשעות היום.
שם המלון הוא "כאוס", ולמרות הפירוש שלנו למילה, בשפתם של הבושמנים המקומיים, משמעותה היא דווקא "לב".
בסיפור הקמתו של המלון כרוך סיפור אנושי גדול יותר – היחסים בין שתי קבוצות אתניות שהיו מסוכסכות ביניהן על רקע השליטה באזור – הבושמנים וקהילת המייר ( Meir - קהילה צבעונית אשר הגיעה לכאן במהלך המאה ה- 19). את המלון האקולוגי הקימו ממש על קו הגבול בין שתי הקהילות, ועובדים בו יחדיו תושבים משני צדי המתרס. הכנסות בית המלון מתחלקות בין היזם הפרטי, רשות שמורות הטבע הדרום אפריקנית ושתי הקהילות.
אנשי המלון עושים כל שביכולתם כדי להנעים את השהות ולהפוך אותה לחוויה בלתי נשכחת. באחד הערבים יצאנו לטיול שקיעה בדיונות הקלהרי – המראה של אלביס, כינויו של בושמן קטן קומה, עובד המלון, מוזג בלב המדבר ג'ין וטוניק לאותן מטיילות אנגליות שלא יכולות להיפרד מהמשקה החביב עליהן גם במרחבי הקלהרי, היה מראה מאוד סוריאליסטי. אני הסתפקתי ביין לבן צונן, שהיה בן לוויה מתאים לשקיעה המרהיבה במדבר הקלהרי.
יש חיות שנדיר לפגוש שלא בלהקה, כמו הסוריקטות (מימין) והראם (משמאל)
(צילום: Derek Keats & Bernard DUPONT)
ביקור אנתרופולוגי בשבט הבושמנים
כחלק מהספארי ניתן ואף מומלץ לשלב ביקור אצל ה"שכנים" – שבט הבושמנים, אשר יש הטוענים כי הוא השבט העתיק ביותר באפריקה כולה. לפי ההערכה, יש קרוב ל- 100,000 בושמנים במרחבי שלוש מדינות הקלהרי. רובם עוברים תהליך מודרניזציה מואץ, בייחוד בבוצואנה. חלקם עדיין מנהלים חיי לקטים-ציידים.
הם חיים בבקתות קש פשוטות ביותר, שנתמכות בענפים, אין להם צאן ובקר ולא רכוש אחר, והם נודדים בעקבות מצאי המים באזור. ההתעניינות של המטיילים באזור ובתרבותם הביאה אחדים מהם לפתוח את ביתם ולהציג את עבודות היד המסורתיות ואורחות חייהם, במתחם הבקתות. .
משפחת בושמנים, פותחים את ביתם הדל לתיירים (צילום: Aino Tuominen)
טיול זריחה במדבר קלהרי
השעה המעניינת ביותר ביום, במרחבי הספארי, היא שעת הזריחה, בה ניתן לראות את בעלי החיים מתעוררים, באינטראקציות חברתיות ובתנועה. הקושי לקום מוקדם ולצאת אל הקור המקפיא (החורף השחון בקלהרי יכול להיות קר מאוד!) מתחלף בהתרגשות ובתקווה למפגשים מעניינים.
יוצאים מוקדם בבוקר, כאשר בחוץ עדיין שוררת אפילה, השיניים נוקשות גם תחת השמיכות בהן מתכרבלים ברכב הספארי. אך מיד ההשקעה משתלמת - מגוון בעלי חיים מתחילים להופיע. בפעם אחת, למשל, ראינו זוג צבועים מנוקדים אשר שמרו על שלושת גוריהם – בני מספר שבועות, בבורות מוגנים. מעניין ללמוד שאצל הצבועים, הזכר נוטל חלק פעיל בגידול ובדאגה לצעירים.
השמש מתחילה לבצבץ ואנו עדים לזריחה מרהיבה במדבר, על רקע כל גווני החול. לאט לאט האוויר מתחמם, עוד בעלי חיים נגלים, גורים משחקים, משפחות שלמות עושות דרכן לבור המים, לשתות וליהנות. מבלי להבחין, היום נגמר וצריך כבר לחזור לבית המלון, לפרוק את התמונות ולהתכונן למחר.
אם לא תשכב לישון, תראה מה אמא תעשה לך... (צילום: Derek Keats)
בערב האחרון במלון לפני ששבנו דרומה מאזור הקלהרי, העלינו חוויות מהשהות, בצוותא עם האורחים האחרים. ישבנו ב"בומה" מסורתית – הסבה על ספסלים הערוכים בחצי גורן סביב כירה גדולה, אשר במרכזה סיר פויקה ענק, מלא בבשר וירקות מקומיים המתבשלים לאיטם. עוד חלום נגמר ומחר כבר נחזור לחיק הציוויליזציה, אך הבטחנו, כל אחד לעצמו ואחד לשני, שעוד נשוב למדבר.
מידע נוסף
כתבות נוספות
שם המלון הוא "כאוס", ולמרות הפירוש שלנו למילה, בשפתם של הבושמנים המקומיים, משמעותה היא דווקא "לב".
בסיפור הקמתו של המלון כרוך סיפור אנושי גדול יותר – היחסים בין שתי קבוצות אתניות שהיו מסוכסכות ביניהן על רקע השליטה באזור – הבושמנים וקהילת המייר (
אנשי המלון עושים כל שביכולתם כדי להנעים את השהות ולהפוך אותה לחוויה בלתי נשכחת. באחד הערבים יצאנו לטיול שקיעה בדיונות הקלהרי – המראה של אלביס, כינויו של בושמן קטן קומה, עובד המלון, מוזג בלב המדבר ג'ין וטוניק לאותן מטיילות אנגליות שלא יכולות להיפרד מהמשקה החביב עליהן גם במרחבי הקלהרי, היה מראה מאוד סוריאליסטי. אני הסתפקתי ביין לבן צונן, שהיה בן לוויה מתאים לשקיעה המרהיבה במדבר הקלהרי.
יש חיות שנדיר לפגוש שלא בלהקה, כמו הסוריקטות (מימין) והראם (משמאל)
(צילום: Derek Keats & Bernard DUPONT)
הם חיים בבקתות קש פשוטות ביותר, שנתמכות בענפים, אין להם צאן ובקר ולא רכוש אחר, והם נודדים בעקבות מצאי המים באזור. ההתעניינות של המטיילים באזור ובתרבותם הביאה אחדים מהם לפתוח את ביתם ולהציג את עבודות היד המסורתיות ואורחות חייהם, במתחם הבקתות. .
משפחת בושמנים, פותחים את ביתם הדל לתיירים (צילום: Aino Tuominen)
טיול זריחה במדבר קלהרי
השעה המעניינת ביותר ביום, במרחבי הספארי, היא שעת הזריחה, בה ניתן לראות את בעלי החיים מתעוררים, באינטראקציות חברתיות ובתנועה. הקושי לקום מוקדם ולצאת אל הקור המקפיא (החורף השחון בקלהרי יכול להיות קר מאוד!) מתחלף בהתרגשות ובתקווה למפגשים מעניינים.
יוצאים מוקדם בבוקר, כאשר בחוץ עדיין שוררת אפילה, השיניים נוקשות גם תחת השמיכות בהן מתכרבלים ברכב הספארי. אך מיד ההשקעה משתלמת - מגוון בעלי חיים מתחילים להופיע. בפעם אחת, למשל, ראינו זוג צבועים מנוקדים אשר שמרו על שלושת גוריהם – בני מספר שבועות, בבורות מוגנים. מעניין ללמוד שאצל הצבועים, הזכר נוטל חלק פעיל בגידול ובדאגה לצעירים.
השמש מתחילה לבצבץ ואנו עדים לזריחה מרהיבה במדבר, על רקע כל גווני החול. לאט לאט האוויר מתחמם, עוד בעלי חיים נגלים, גורים משחקים, משפחות שלמות עושות דרכן לבור המים, לשתות וליהנות. מבלי להבחין, היום נגמר וצריך כבר לחזור לבית המלון, לפרוק את התמונות ולהתכונן למחר.
אם לא תשכב לישון, תראה מה אמא תעשה לך... (צילום: Derek Keats)
בערב האחרון במלון לפני ששבנו דרומה מאזור הקלהרי, העלינו חוויות מהשהות, בצוותא עם האורחים האחרים. ישבנו ב"בומה" מסורתית – הסבה על ספסלים הערוכים בחצי גורן סביב כירה גדולה, אשר במרכזה סיר פויקה ענק, מלא בבשר וירקות מקומיים המתבשלים לאיטם. עוד חלום נגמר ומחר כבר נחזור לחיק הציוויליזציה, אך הבטחנו, כל אחד לעצמו ואחד לשני, שעוד נשוב למדבר.
מידע נוסף
כתבות נוספות
יוצאים מוקדם בבוקר, כאשר בחוץ עדיין שוררת אפילה, השיניים נוקשות גם תחת השמיכות בהן מתכרבלים ברכב הספארי. אך מיד ההשקעה משתלמת - מגוון בעלי חיים מתחילים להופיע. בפעם אחת, למשל, ראינו זוג צבועים מנוקדים אשר שמרו על שלושת גוריהם – בני מספר שבועות, בבורות מוגנים. מעניין ללמוד שאצל הצבועים, הזכר נוטל חלק פעיל בגידול ובדאגה לצעירים.
השמש מתחילה לבצבץ ואנו עדים לזריחה מרהיבה במדבר, על רקע כל גווני החול. לאט לאט האוויר מתחמם, עוד בעלי חיים נגלים, גורים משחקים, משפחות שלמות עושות דרכן לבור המים, לשתות וליהנות. מבלי להבחין, היום נגמר וצריך כבר לחזור לבית המלון, לפרוק את התמונות ולהתכונן למחר.
אם לא תשכב לישון, תראה מה אמא תעשה לך... (צילום: Derek Keats)