על יין ומסורת בגאורגיה
מאת: ד"ר רמי דברת

עמוק אל תוך ההיסטוריה מוביל שובל של ריחות וטעמים אל גאורגיה, היישר אל ערש לידתו של המשקה האהוב ביותר בעולם – היין. כדי החרס המשמשים עד היום את בני המקום, הם עדות אילמת לקורותיו של העם הגאורגי, ולמסורתו רבת השנים.

"יין ישמח לבב אנוש", ומסתבר שהוא עושה זאת כבר לפחות 5000 שנה! בחבל קחאתי אשר בדרום גאורגיה ניתן להכיר מקרוב את יוצאי חלציו של היין הקדום, בכפרים ציוריים ועל רקע נופים מרהיבים, מלווים בגושי גבינה משובחים ובחיוכים נדיבים וכנים.

1 / 6

גאורגיה - חגיגה צבעונית של ענבים וטעמים (צילום: ד"ר רמי דברת)

2 / 6

כדי היין, חלקם גבוהים מאדם ממוצע (צילום: ד"ר רמי דברת)

3 / 6

שוק "על הדרך" לאזור קחאתי (צילום: ד"ר רמי דברת)

4 / 6

הגפנים עמוסות הענבים משתרגות בכל גינה (צילום: ד"ר רמי דברת)

5 / 6

כדים במוזיאון הפתוח בטביליסי (צילום: ד"ר רמי דברת)

6 / 6

יש אנשים שמחזיקים מזוודות בתא המטען, אחרים...ענבים! (צילום: ד"ר רמי דברת)

❯ ❮

גאורגיה ומחוז קאחתי, ערים מרכזיות
(להגדלה יש ללחוץ על הפינה השמאלית העליונה)

  טיולי אקטיב - אופניים והליכה לחצו לרשימת יעדים »
  טיול עצמאי-מאורגן באפריקה לחצו לרשימת ההצעות »
  טיולי טריפולוג'י – ג'יפים, טרקים ומשפחות לחצו לרשימת ההצעות »

מסורת של אלכוהול והכנסת אורחים בגאורגיה

בגאורגיה כל ארוחה היא חגיגה גדולה. מרכיב מרכזי בארוחה, שכמעט ואי אפשר בלעדיו, הוא אלכוהול. בבתי אוכל רבים ממוקמת בכניסה חבית או מיכל גדול של צ'צ'ה – משקה רווי אלכוהול, בעל חריפות תוקפנית וטעם שמתגלגל על הלשון זמן רב לאחר שהנוזל כבר הגיע למערכת העיכול. המשקה, שנקרא גם "וודקה גרוזינית", עשוי מתזקיק של ענבי רסק, המכיל כ- 50% אלכוהול ואף יותר, ומיוצר בדרך כלל בייצור ביתי.

רוח הכנסת האורחים הגאורגית הידועה מכתיבה "כיבוד" על חשבון הבית, ולא רק בבתים פרטיים אלא גם בבתי אוכל, בהם מגישים צ'צ'ה על חשבון הבית כחלק בלתי נפרד מהמזון המוגש. לא פעם, "נאלצתי" להסכים להצעה למשקה, מחשש (אמיתי או מדומה) שסירוב יפגע במארחים, אפילו אם הם היו בעלי מסעדה.

בהזדמנות אחת, שהותירה עליי את חותמה ואת הלקח שבצידה, השתכנעתי סופית שאל לי לסרב להצעה ללגום בגאורגיה משקה חריף בכלל וצ'צ'ה בפרט. חברי לטיול סירב ללגום אפילו טיפה אחת מהצ'צ'ה שהוצעה לנו ופני המארח אמרו הכול. עיניו התמלאו בעלבון עמוק, ושפתיו הפכו קפוצות. בדיעבד אף חשדנו שהסירוב גרם לו להוסיף מספר מעות לחשבון מרוב עלבון...

מתכבדים למרגלות ההר - בקבוק הצ'צ'ה חייב להסתיים עד הערב (צילום: ד"ר רמי דברת)

גאורגיה – מולדת היין העולמית

אך לא על הצ'צ'ה בלבד יחיו ( ...או ירוו) הגאורגים. לפי המסורת הגאורגית, הנתמכת בממצאים ארכיאולוגיים ועדויות היסטוריות, היו אלה תושבי המקום שייצרו לראשונה את היין, לפני כ- 5000 שנה, ואפילו יותר. אחת העדויות העתיקות והמשכנעות ביותר לנוכחות היין בגאורגיה בעת העתיקה, מתוארכת לאלף השלישי לפני הספירה. שרידי יין וכלי אחסון מחרס נמצאו בקברים מאותה תקופה. תרבות היין הגאורגית הלכה והתפתחה במרוצת מאות השנים וסודות הייצור עברו במשפחה מדור לדור והיו ידועים רק לגאורגים ול- 500 סוגי הגפנים ששימשו אותם.

גם כיום מסורת היין נוכחת ונפוצה בכל בית גאורגי טיפוסי ובכל מסעדה מקומית. כשמטיילים ברחבי המדינה ניתן לראות במקומות רבים כדי חרס מכובדים, צבעם טבעי לרוב, שהגדולים בהם גבוהים מקומת אדם. כאשר הכדים ריקים או חדשים הם עומדים פעמים רבות חשופים על גג הבית, בחצר או במקום גלוי אחר. כאשר רוצים לאחסן בהם יין מעבירים אותם על תכולתם לאחסון ברצפת חדר קריר. טכניקת שימור זו מקובלת בכל שכבות האוכלוסייה, לרבות במנזרים, עד עצם ימינו אלה.

כדי הענק בהם מאפסנים את היין הגאורגי, ממתינים למילוי בחצר הבית (צילום: ד"ר רמי דברת)

לאחוז בקרן – כך שותים בגאורגיה

אם חשבתם שיין משובח ראוי לשתות בכוס זכוכית שקופה בעלת רגל ארוכה, תחשבו שוב. בגאורגיה – בהקשרים מסורתיים אמנם, אך בתפוצה רחבה – נמצא בשימוש כלי אופייני לשתיית יין, שנקרא קאנצ'י. הכלי הוא למעשה קרן אייל אשר נראית במבט ראשון כעין שופר מורחב.

קרן האייל משמשת בעיקר בטקסים ובאירועים תרבותיים, ופחות ביום יום, אך באופן לא מפתיע – ניתן לראות ולרכוש רפליקות מחימר בדוכני המזכרות. קשה לעמוד בפיתוי ולא לקנות שופר שתייה שכזה, אך שימו לב למלכוד: מי ששותה באמצעות הקאנצ'י חייב לסיים את כל תכולתו לפני שיניח אותו. במידה שנותר בו מעט מן הנוזל הוא יישפך ברגע שהקרן תונח על השולחן ואז – אבוי לבושה...

כתבה על המלצות למטייל בגאורגיה

פסל מקומי מדגים שתיית יין בקאנצ'י שלעולם אינו נגמר... (צילום: ד"ר רמי דברת)

חבל קחאתי – יין משובח והרים סביב לו

בגאורגיה מונים כ- 500 (!) זני ענבים שונים המיועדים לייצור יין. רק כ- 40 מהם שכיחים ברחבי המדינה, וכל היתר מפוזרים בכפרים בודדים. כיום, מרבית היין מופק בייצור ביתי, למרות שבשנים האחרונות חלה מגמת עלייה בייצור המסחרי בגאורגיה, שאמור לפרוץ את הדרך לשווקי היין בעולם. מקובל מאוד שכורמים וייננים מקומיים, משווקים ענבי יין ויין מוכן בשווקים של הערים הגדולות באופן עצמאי.

מרכז תעשיית היין במדינה נמצא, ללא ספק באזור קאחתי (kakheti) הנמצא במרחק של כמה שעות נסיעה מזרחית לטיבליסי (Tbilisi) – עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בגאורגיה. מרחק קצר זה מאפשר טיול יום מרענן (ומסחרר...) מהעיר הגדולה. קאחתי הוא אזור גבעות חקלאי, אשר הגידול הנפוץ בו הוא ענבים. אין בית שלא תמצאו בקרבו או בקרבתו סוכות גפנים. סביב רבים מהבתים כרמים קטנים או גדולים יותר, לכן, טבעי שלחלק מהבתים נוספו בשנים האחרונות חנויות קטנות לממכר ולטעימת יין.

כתבה על טיול ג'יפים משפחתי בגאורגיה

יותר ויותר בתי יין נפתחים בחבל קחאתי בשנים האחרונות (צילום: ד"ר רמי דברת)

חגיגות היין והבציר של קחאתי

מכיוון שהחקלאות בתחום היין בגאורגיה היא כמעט לחלוטין אורגנית, הרי שמחזור חיי הגידולים נשען על כוחות הטבע ותואם את עונות השנה. שיאו של הבציר הוא בחודשים ספטמבר-אוקטובר. בחודשים אלה (המועדים המדויקים משתנים משנה לשנה) נערכות חגיגות בציר. החגיגה המפורסמת מכולן נערכת בבירת המחוז, העיר תלאווי (Telavi). במשך מספר ימים צועדות ברחוב להקות פולקלור מקומיות, ששרות, רוקדות וממריצות את כל התושבים המקומיים והמבקרים לשמוח על התנובה הטובה ולהודות לאדמה.

בתקופה זו מי שנוסע בכבישים עד לתופעה מעניינת: בהצטלבויות או בכיכרות קטנות מתקיימים שווקי ענבים צנועים ומקסימים. המקומיים מגיעים, מי בעגלה רתומה לסוס, מי בטנדר, מי במכוניתו הפרטית ומי בטרקטור, ופורקים את תכולת הרכב – ענבים מאופסנים בכלי קיבול שונים – ארגזים, שקים, שקיות גדולות או פשוט ערימת אשכולות ענבים הממלאת עד תום את תא המטען של המכונית.

הקונים הפוטנציאליים, בדרך כלל בעלי יקבים בייתים או מסחריים קטנים, סובבים בין המוכרים, דנים, טועמים, ונושאים ונותנים על המחיר. לאחר שנכרתה עסקה בתקיעת כף קצרה, המוכר שולף מאי שם מאזניים ביתיים ישנים, סחורה וכסף מחליפים ידיים והעסקה מבוצעת.
לינה בעיר בתלאווי

הסחורה – טונות של ענבים – מגיעה אל השוק בכל דרך אפשרית... (צילום: ד"ר רמי דברת)

טעם גאורגי – איזה מין יין זה?

איני מומחה גדול ליין, מה עוד שטעמו של יין הוא עניין סובייקטיבי. יודעי דבר טוענים שמרבית היינות הגאורגיים הם נעימים לשתייה ,אך מצד שני נעדרים טעמים מגוונים ו"עמוקים" יותר. אולי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבגאורגיה, משאירים בדרך כלל את הקליפה ואת החרצנים במהלך תהליך התסיסה, בעוד שאצל יצרניות היין המסורתי – מסירים אותם טרם התסיסה, כך שמתקבלים טעמים מעודנים יותר (זכרו שבשורה התחתונה – הכול בעיני, או בחיכי, השותה...).

כתבה על טיול מטביליסי לבאטומי

מוטיב הגפנים תופס מקום מרכזי גם אצל הציירים והאומנים המקומיים (צילום: ד"ר רמי דברת)

בוקר אחד ישבתי עם מארחי תחת סוכת הגפנים בכפר קטן בחבל קאחתי וטעמתי מספר סוגי יין מלווים בגושי גבינה מקומית. הבטתי סביבי בהשתאות – לימיני טראסה ועליה גדל כרם רחב ידיים ולשמאלי הבית הקטן לממכר יין. לא יכולתי שלא להתפעל מהצדק הקוסמי – בני העם הגאורגי לא תמיד שבעו נחת מגורלם בהיסטוריה הרחוקה והקרובה של אזורם, אך הטבע דאג ודואג לפצות אותם ביד רחבה, והם מצדם לא מחמיצים את ההזדמנות לנצל את אשר מוענק להם: מים ושמש בשפע, ואדמה מתאימה לגידול גפנים משובחות.

אודות הכותב

ד"ר רמי דברת, חורש את העולם עם מצלמה ומעביר הרצאות חוויתיות על מסעות, תרבויות וטיולים בעולם. ניסיון עשיר בהרצאות למגוון של קהלים, מוסדות וגופים. מעביר קורסים בבית הספר המרכזי להשתלמויות של הסתדרות המורים. דוא"ל: ramidov@zahav.net.il

רמי עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות

לקריאת כתבות נוספות של רמי