טיול אל יהדות רומניה
מאת: גולן לובנוב

המפגש השני עם העבר היהודי היה מפתיע ובלתי מתוכנן. במהלך נסיעה תמימה מהעיירה חומור (Humor) לביקור במנזר הציורי חומור, הבחין המדריך הישראלי, בגבעה לצד הדרך שעליה היו פזורות מצבות מוכרות. המדריך הורה לנהג לעצור ויצא עם המטיילים לחקור את העניין. הסתבר שמדובר בבית קברות יהודי, עתיק ונסתר. כתובת על אחת המצבות הסגירה את הסיפור העצוב שמאחוריו, במילים: "עפר אחינו המעונים שהפכו לסבון".

ברומניה של היום חיים כ- 6000 יהודים בלבד, כמות מזערית ביחס לאוכלוסייה, אבל עברה היהודי של רומניה עשיר, מפואר וטראגי. תחילת דרכם של היהודים ברומניה, במאה השנייה לספירה, כשהאזור עוד נקרא דאקיה (Dacia), והיה תחת הכיבוש הרומאי. כאלף שנה מאוחר יותר הגיעו גלי הגירה בעקבות גירוש יהודים מספרד, פולין ואוקראינה. הרעה ביחס השלטונות אל היהודים הגיעה עם כינון העצמאות של רומניה, בשנת 1878. עם זאת, נוכחותם של היהודים במדינה הייתה מורגשת בכל תחומי החיים והשפיעה על הצביון החברתי של המדינה.

בעיר בוקרשט, בירת רומניה, נוסדה במאה ה- 16 קהילה יהודית מכובדת, אשר תרמה רבות להתפתחות הכלכלית והתרבותית של העיר. היות והעיר היוותה צומת כלכלית חשובה בין ארצות הבלקן לאזור טרנסילבניה, התרכזו בה מספר רב של סוחרים יהודיים ספרדיים. הסוחרים הלוו כספים וסיפקו סחורה לאצילים ולנסיכים, ועל כן נהנו מחסותם. בעקבות הנוכחות היהודית בעיר נוסדו בתי כנסת רבים, בתי ספר, מרכז תורני ואף תיאטרון יהודי. דמות בולטת אשר תרמה רבות להתפתחות היהודית בבוקרשט היה ד"ר יהודה (יוליוס) ברש, שהגיע לעיר ב- 1841 ונפטר בה. ברש פרסם כתבי מדע, פילוסופיה וחסידות. הוא ייסד את בית החולים היהודי לילדים, את השבועון היהודי הראשון – "היהודי הרומני", ואף נאבק בהצלחה למען זכויות היהודים, הודות לקשריו עם רומנים בעלי עמדות פוליטיות. כנציג של תנועת ההשכלה, המליץ ברש על חינוך אוניברסיטאי ליהודים (וגם ליהודיות) ובכלל על אורח חיים מודרני, שקיבל ביטוי גם בבתי הכנסת – בצורת בנייתם ובהתנהגות הולמת בתוכם. ב- 1856 עזר לייסד את בית הכנסת המפואר "קורל" של בוקרשט, אליו הוכנסו מקהלה ועוגב, דבר שהיה מאוד שנוי במחלוקת באותה התקופה ועורר התנגדות רבה.

בוקרשט מהווה דוגמה מוצלחת במיוחד לשגשוגם הכלכלי והתרבותי של יהודי רומניה, ואין היא מקרה חריג. עד שנות השלושים של המאה העשרים האוכלוסייה היהודית ברומניה מנתה כ-750,000 תושבים, שלקחו חלק פעיל בשוק העבודה ובחיים החברתיים ברומניה.

בשנות השלושים, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, זכו ברומניה לנוכחות בולטת בפרלמנט, שתי מפלגות אנטישמיות: הליגה להגנה לאומית נוצרית ומשמר הברזל. בסופו של דבר התאחדו השתיים למפלגה אחת בעלת אופי נאציונל-סוציאליסטי. לאחר מהלך זה החלה דריסת זכויותיהם הכלכליות והתרבותיות של יהודי רומניה. ממשלה זו שלטה אמנם ארבעים יום בלבד, אך השפעתה האידיאולוגית והמדינית של גרמניה הנאצית על רומניה הייתה מושרשת היטב והכתיבה את המדיניות של הממשלות הבאות. במהרה הונהגה חקיקה גזענית ובוצעו פוגרומים ומעשי טבח המוניים. האכזרי שבהם היה גירושם של כ- 150,000 יהודים לחבל טרנסניסטריה, מתוכם כ- 90,000 נרצחו.

הוצע שיהודי רומניה יכללו בפתרון הסופי, אך רעיון זה כשל לבסוף כאשר ראו השלטונות הרומנים שהצד שבו בחרו מפסיד במלחמה והחליטו להתחבר אל הצד שמנגד – אל רוסיה. את המלחמה שרדו רק כמחצית מ- 850,000 יהודי רומניה. כ- 200,000 מתוכם עזבו לארץ ישראל, עד להצטרפות רומניה לגוש המזרחי וסגירת שעריה במסך של ברזל.

כ- 800 בתי קברות יהודיים ברומניה, מהווים עדות אילמת לגורל הקהילה היהודית  (צילומים: גולן לובנוב)


זיכרון השואה ברומניה - אנדרטה בבית הכנסת בעיר ברשוב   (צילום: גולן לובנוב)

לכאורה, המעבר למשטר קומוניסטי ברומניה היווה הקלה עבור היהודים, שכן הקומוניזם הבטיח לכל אזרחיו שוויון מוחלט, אולם עד מהרה התברר שמדובר באותה האידיאולוגיה בשינוי אדרת. יחסה של רומניה הקומוניסטית היה לא קל כלפי היהודים, שחלקם חזרו אליה לאחר השואה, והיו צריכים לחיות ליד שכניהם, שפגעו בהם ואף גזלו את רכושם בתקופת השואה. השלטונות הרומנים כפו על היהודים להשתלב במרקם החברתי ובמערכת הקומוניסטית הקשה של המדינה. היהודים, מצדם, הסתייגו מהמדיניות של המשטר החדש, דבר שהגביר את הזדהותם עם תנועת העלייה.

בין השנים 1946-1947 התקיימו גלי עלייה לא חוקית גדולים לארץ ישראל מרומניה. עם היווסדותה של מדינת ישראל מגעים דיפלומטיים הביאו להיתרי עלייה גדולים מטעם ממשלת רומניה, שאושרו הן משיקולים אידיאולוגיים והן משיקולים כלכליים. ההיתרים החזיקו מעמד זמן קצר משום שממשלת רומניה חזרה בה והחלה במסע הסברה תעמולתי, שכלל מיצגי שווא כמו משפטי הציונים, ואף המשיכה לפעולות אלימות למניעת בריחתם של היהודים מהמדינה. בסופו של דבר, רוב יהודי רומניה הצליחו לצאת מהמדינה ולאחר נפילת מסך הברזל נותרו ברומניה כ- 18,000 יהודים בלבד. שלטון מסך הברזל ניסה להתנער מהקשר שלו אל היהודים ובמישור ההיסטורי נעשו ניסיונות למזער את חלקה של רומניה בשואת יהודי אירופה.

   
   
יהודי רומניה היו משולבים בכל תחומי החיים ובכל ההיבטים החברתיים במדינה  (צילום: גולן לובנוב)

במקומות רבים הזיכרון מתנוסס גם ללא מאמץ פעיל. הדבר שמציין כיום יותר מכל את המורשת היהודית ברומניה, הוא ללא ספק ריבוי בתי הכנסת המרשימים שבה. בתי הכנסת ברומניה, בעיקר אלה שבנויים בסגנון מורי, הם אולי המפוארים והמרשימים ביותר בכל אירופה. חלק גדול מהם נבנה לפני כמאתיים שנה.

בית הכנסת העתיק ביותר שעודנו עומד נבנה ב- 1671 ונמצא בעיר יאשי (Iași). סגנון הבנייה האקלקטי של בית הכנסת, הנגיעות הבארוקיות יחד עם גילופי העץ שמעטרים את ארון הקודש, בהחלט מרהיבים. עם כניסתם של משקיעים זרים וארגונים לא ממשלתיים לתוך רומניה בשנים האחרונות, מתחילים להכיר בחשיבותם ההיסטורית ולהעבירם תהליכי שיפוץ, שימור ואף הפיכת בתי כנסת מסוימים למוזיאונים.

שריד נוסף ומרתק למורשת היהודית ברומניה, הם בתי הקברות היהודיים הרבים שמפוזרים ברחבי המדינה. כיום ניתן למנות מעל ל- 800 מהם. בתי הקברות הללו טומנים בחובם הרבה יותר מאשר רק מצבות לזכר מי שהיו ואינם עוד. המצבות מהוות יצירות אומנות של ממש, אשר משולבות בהן אומנות עממית מקומית יחד עם איקונוגרפיה יהודית. בין התחריטים הפשוטים והסטנדרטיים יותר ניתן למצוא גם רבים המציגים עבודת פיסול קפדנית וסבוכה. התחריטים מסמלים שמות, משלחי יד או שושלות משפחתיות. הם מציגים שלל חיות וצורות גיאומטריות, מנורות ומגני דוד. אחד הסמלים הנפוצים והמעניינים יותר, הם נרות ופמוטים אשר מעטרים את קבריהן של הנשים. במקומות רבים ברומניה, בתי הקברות הם הזכר היחידי לקיום היהודי. יש בכך מעט אירוניה, שמה שמייצג בצורה היפה ביותר תרבות שהייתה ואינה עוד, מייצג גם את המוות עצמו.

 

בביקורי בעיר סיגט (Sighetu Marmaţiei), בירת חבל מרמורש, פנתה אלי לפתע אישה מבוגרת, ושאלה אותי האם אני יהודי. היא הייתה חייבת לספר לי בגאווה כי היא הייתה שכנתו של אלי ויזל, זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1986, על עבודות שמנציחות את השואה. ואכן, בבית פשוט בעיר זאת נולד אלי ויזל, שניצל ממחנה ההשמדה אושוויץ.

כיום, ביתו הפך למוזיאון הנצחה מרשים עמוס בספרים, רהיטים, מסמכים הקשורים ליהודים וחפצי קודש שנתרמו על ידי משפחות יהודיות מקומיות. כמו כן ישנו אוסף צילומים גדול הכולל בו צילומים מגירוש היהודים, צילומים של אלי ויזל בין קבוצת ליברלים בבוקרשט, ושל ביקוריו הרבים בסיגט, כולל ביקורו האחרון ב- 2002 בטכס חנוכת המוזיאון.

מערבית למוזיאון נמצא אתר הזיכרון ל- 38 אלף יהודי מרמורש שגורשו ב- 1944. בית הכנסת של הקהילה, שנמצא גוש בניינים אחד מערבה, נבנה ב- 1904, ושרד את המלחמה.

לינה בעיר סיגט

 

בכל פעם שאני מגיע לרומניה עם קבוצת מטיילים, אני מוצף מחדש בתחושה עוצמתית, הנובעת מעצם הידיעה שהיהודים שחיו בעיירות הציוריות הללו, היוו בין 40%-50% מאוכלוסיית המקום, ולקחו חלק חשוב בחיים התרבותיים, החברתיים והכלכליים שלהן. בתוך הקהילה עצמה, התקיימו מוסדות רבים ומשגשגים. היו להם תיאטראות יהודיים, בתי ספר, קבוצות כדורגל ועיתונים יהודיים.

כיום, מה שנותר מהעבר היהודי המפואר של רומניה, הם בתי הכנסת הריקים ובתי הקברות, המספרים את סיפורה של קהילה שלמה.     
 

בתי מלון ברומניה - השוואת מחירים והזמנות
 

טיול משפחתי ברומניה
כנסיות העץ של חבל מרמורש
מסלול טיול ברנסילבניה