נפאל עם ילדים – חלק ב':
פּוֹקְהַרָה וטרק פון-היל
מאת: אדווה סיני


אל פּוֹקְהַרָה, בירת המטיילים על רכס אנאפורנה, הגענו שזופים ומחויכים. "מה קרה? פוקהרה", התנפנפו להן חולצות עם כתוביות בעברית. הפעם היינו יותר חכמים ופחות עייפים, מצאנו מלון העונה על דרישתנו, התמקמנו והלכנו לאכול... פיצה.


כתבת המשך לטיול המשפחתי לנפאל של משפחת סיני, עם שלושת ילדיהם הצעירים, שהחל בעמק קטמנדו והמשיך דרך רפטינג לעיר פּוֹקְהַרָה. שיאו של הטיול בטרק פון-היל, 7 ימים במהלכם מעפילים לגובה 3,200 מטר.
 
פון היל, תצפית על פסגות אנאפורנה
תצפית פון היל, להביט מגובה 3,200 מ' על ענקים מעל 7,000 מ'  (צילום: Obencem)


פוקהרה (1), הכפר גורופאני (2) ופסגת פון היל (3)


המזרח הרחוק



פּוֹקְהַרָה – להרגיש פחות תייר

העיר פּוֹקְהַרָה (Pokhara) שוכנת על גדות אגם פווה (Phewa), בו משייטים סירות וקיאקים לרוב. באמצע האגם אי קטן ובו מקדש, אליו שטים המקומיים להניח זרים ומתנות לאלים. רחוב לייק סייד, אזור התיירים של פּוֹקְהַרָה, על גדות האגם, שאפשר לשכור אופניים ולטייל לאורכו. ברחוב זה וסביבו ניתן למצוא בתי מלון ובתי הארחה, מסעדות וסוכנויות המציעות הכל, רק תיקח.

מלון מידל פאת' (
Hotel Middle Path & Spa) הוא אי של שלווה ברובע לייק סייד שלחוף האגם, במרחק דקות הליכה מהאגם ובמרכז האזור התיירותי. זהו מלון 4 כוכבים צנוע, שיתרונו בגן היפה, בריכת השחייה, חדר כושר, מסעדה טובה, אפשרות להזמנת טיפולי ספא, אפשרות להשארת ציוד בימי הטרק, הסעות מ/אל שדה התעופה ושירות יעיל ואדיב.
 
מלון מומלץ בפוקהרה, פוקארה

מלון מידל פאת' - אי של שלווה עם נוף קסום לאגם והרים
 
כל שאר פּוֹקְהַרָה היא מעיין שוק גדול ומאובק. גילינו שבנפאל הכי כיף ללכת ברגל או לנסוע באוטובוס מקומי. אי אפשר ללכת לאיבוד, רק למצוא מקומות מעניינים אחרים ולהרגיש קצת יותר שייך ופחות תייר. בפּוֹקְהַרָה ניתן להבחין בטיבטים רבים ורואים אותם לרוב רוכלים בשווקים. הם גרים באזור מרוחק – במחנה פליטים, ללא כל זכויות אזרחיות, והקיום היומיומי שלהם קשה מאוד. באחד משיטוטנו הגענו למחנה טיבטי בו יש מנזר, בדיוק בשעת הטקס (16:00). נזירים קטנים וגדולים, קרחים ועטויי גלימות כתומות, ישובים על ספסלים נמוכים עשויים עץ, מתפללים, שרים ומנגנים. שני ילדים קטנים, בני 6 לערך, נשפו לתוך קונכייה, נער בוגר הכה בגונג, שני נזירים בוגרים יותר נשפו לתוך שופר מאורך, וכל השאר ממלמלים בטיבטית עתיקה וקוראים מתוך ספרון מאורך ומהוה, המונח בתוך קופסת עץ ישנה.
 
שעה שלמה ישבנו בשקט, לא הבנו כלום, אבל הרגשנו קסם באוויר, שקט שמחלחל לתוך הגוף ואתה נסחף וממלמל יחד איתם את המנטרה: "אום מני פדמה הום", שהמשיכה להתנגן בראש ימים אחרי שעזבנו את פּוֹקְהַרָה.
 
אגם פוקהרה, נפאל עם ילדים
העיר פּוֹקְהַרָה שוכנת על גדות אגם פווה, בו משייטים סירות וקיאקים לרוב   (צילום: anyaberkut)
 

החיים בכפר עם המשפחה המורחבת

היציאה לטרק פון היל (Poon Hill) היתה עבורנו גולת הכותרת של הטיול בנפאל. שני הפורטרים שלנו  טק וקובי, איתם קבענו מראש (דרך סוכנות "שי", כי סוכנות "סוויסה", הייתה מלאה ולא רצינו לבזבז את זמננו בלחכות, לא התאכזבנו), חיכו לנו מחוץ לבית המלון ונסענו לעבר הכפר נייאפול (Nayapul), ממנו יצאנו לטרק ברכס אנאפורנה.
 
בדרך לקחו אותנו טק וקובי, בני הדודים, להכיר את משפחתם בכפר. ההיכרות עם המשפחה עוררה בי מחשבות על מהות המשפחה המורחבת, משהו שרובנו שכחנו מזמן, משהו שכמעט כבר לא קיים  החיים בקומונה המשפחתית, כולם למען כולם. המפגש היה מעניין, עם המון חיוכים מבוישים של ילדינו ושל ילדיהם, היכרות קרובה עם הבופאלו שמעניק להם חלב, התרנגולת ואפרוחיה, שהם חלק בלתי נפרד מדיירי הבית, המיטות בהן בני המשפחה ישנים זה לצד זה, השירותים המשותפים, מחוץ לבית. אשתו של הדוד היא מורה, ההולכת כל בוקר לעבודה, 4 ק"מ במעלה ההר וכך גם בחזרה. אותו הדבר לגבי הילדים – אלו שזכו להשכלה ואכן הולכים לבית ספר. זה נותן פרופורציות. אהבתי לצפות בילדות הלבושות באופן אחיד ומסודר: חצאית קצרה כהה, חולצה לבנה, צמות קלועות ומסודרות, סרט מעטר את קצוות השיער הארוך השחור והחלק, כפכפים מהוהים, שראו סלעים ואבנים לרוב.
 
גשר תלוי, טרק פון היל עם ילדים
גשר תלוי בכניסה לכפר, לצעוד ארבעה קילומטר לבית הספר (צילום: אדווה סיני)

התחלת הטרק לפון היל, טרק בנפאל עם ילדים
נשות הכפרים עובדות בשדות האורז, עם כפכפים וחיוך  (צילום: Andrey Khrobostov)
 

לילה ראשון בטרק – ריקוד לצלילי הדרבוקה

התחלנו בטרק פון היל, שמועד החזרה ממנו היה בגדר "לא ידוע", תלוי בילדים. היום הראשון היה קשה למדי מבחינה פיזית, הליכה מרובה בשבילים מלאי סלעים עצים ומפלים, אבל התרגלנו לטיפוס והנוף קסום. הנהר מלטף אותך, משמיע לך את רשרושי המים הזורמים, ובסטייה קצרה אפשר להתרענן במימיו הקרים, לנוח קצת ולנשנש עוד קבנוס שהבאנו מהבית. לקראת שעות הצהריים המאוחרות, התחלנו להאיץ את הקצב, כי כבר ידענו מה קורה כשחבורת עננים באפור מגיעה. בדיוק, כשהגענו לגסט-האוס שלנו, החלו הממטרים המוכרים לנו משכבר. ידענו שהמטיילים שיגיעו מאוחר מדי, יצטרכו לחשוב על אפשרויות ייבוש יצירתיות.
 
התמקמנו בחדרים, כשרוח נושבת מבעד לחריצים הגדולים של מה שקרוי חלונות. בלילה, כאשר הילדים נרדמו, הצטרפנו לחבורת הולנדים וצרפתים, שרקדו לצלילי דרבוקה של ילד נפאלי בן שבע, שתופף להפליא והרקיד את כולם. שרנו, שתינו, צחקנו, פטפטנו ואמרנו לילה טוב, כי מחר יום חדש.
 
מדרגות בטרק פון היל, טרק בנפאל משפחה עם ילדים
טרק פון היל  מדרגות, מדרגות, מדרגות (צילום: אדווה סיני)

התחלת הטרק לפון היל, טרק בנפאל עם ילדים
טרקרית בת שש ואנחנו בקצב שלה  (צילום: אדווה סיני)




משחקי ילדים בעברית-נפאלית

למחרת ביקשנו מהפורטרים המקסימים שלנו, למצוא מקומות פחות תיירותיים להשתכן בהם בלילה, לפחות לילה אחד להתארח אצל משפחה נפאלית. התמזל מזלנו והמקומות הבאים היו נטולי תיירים וזכינו לאירוח ביתי נפאלי. הבנות שמחו לכבס את הבגדים יחד עם המארחת, לראות איך מכינים את הדל-באט והמומו (כיסוני בצק ממולאים עם כל מה שרוצים, או ליתר דיוק "מה שיש"). המקלחת עם "באקט"  דלי שמימיו חוממו מראש על המדורה, חוויה מאתגרת ומהנה.
 
 ילדינו מאוד נהנו לשחק עם הילדים המקומיים, ללמד אותם טאקי, דמקה ומשחקי ילדים ישראלים. נפלא לראות 5 ילדים  3 מהם דוברי עברית, 2 דוברי נפאלית, משחקים במשך שעות ונהנים יחדיו, בלי תיווך מילולי.
 
גלגלי תפילה בודהיסטים
גלגלי תפילה בודהיסטים בדרך  (צילום: אדווה סיני)
 

תצפית על פסגות האנאפורנה המושלגות

כל יום בטרק היה מיוחד. צועדים משמונה בבוקר ועד שעות אחר הצהרים. הילדים היו מאושרים ומאותגרים, כי בכל יום היו חוויות חדשות, בארץ לא מוכרת. הנופים השתנו ככל שעלינו בגובה, וכך גם המחירים לכל בקבוק מים, קפה ושוקולד "מרס". מפלים, בריכות מים תרמיים, עצים גבוהים ומרשימים, ירוק שמאכלס כל חלקה, מים בכל פינה, שדות אורז, ג'ונגלים, נהרות, כפרים ציוריים, כפריים עובדים את אדמתם ומדרגות, מדרגות ומדרגות אין סופיות.
 
היום האחרון לפני הירידה, היה מרשים במיוחד, כי הגענו לפסגה. בכפר גורפאני (Ghorepani), בו ניתן לראות את הפסגות המושלגות של רכס האנפורנה, היה קפוא וירדו פתיתי שלג. התכסינו היטב וירדנו לרחבה המרכזית של הגסט האוס  חדר האוכל. במרכז החדר אח בנוי ממיכל פח, סביבו כולם מתכנסים, משתפים בחוויות, משחקים, אוכלים ומייבשים את הבגדים, שנספג בהם ריח המדורה.
 
פון היל, טרק עם ילדים בנפאל
תצפית מפסגת פון היל, מכאן יש הממשיכים לטרק אנאפורנה בייס קמפ  (צילום: vidalidali)
 

שוקו חם על פסגת פון היל

למחרת, ארבע וחצי לפנות בוקר, המשימה: להגיע לפסגת פון היל תוך שעה, לראות את יופי הזריחה ולקוות שתהיה ראות טובה, כי בשביל מה עלינו באמצע הלילה, בקור מקפיא, 1,700 מדרגות? הילדים עשו זאת בקלות יחסית. הקושי הוא בעיקר בנשימה, כי ככל שעולים ריכוז החמצן באוויר יורד ויש לעשות זאת בזהירות יתרה. רצינו להשיג את השמש, תוך שעה עלינו 1,500 מדרגות (!), והגענו לגובה 3,200 מטר.
 
יופי אין סופי. הרים מושלגים ברקע וקשה להחליט אם צופים בתמונה פנורמית, שאלוהים צייר לא מכבר, מיסגר ותלה או שזה אמיתי? כן, זה אמיתי. שוקו חם, לשבת ולהתמוגג מיופי הבריאה, לראות לציפורים ולמטוסים את הגב במעופם...
 
תצפית על פסגות אנאפורנה
תצפית מפסגת פון היל לעבר פסגות האנאפורנה המושלגות  (צילום: אדווה סיני)
 
תצפית פון היל, טרק בנפאל עם ילדים
היה שווה בהחלט לטפס 1,700 מדרגות!   (צילום: Thomas Dutour)
 

חתונה נפאלית – חתונה מרוקאית

שבעה ימי טרק, מפגשים עם מקומות ואנשים, חוויות תרבותיות, קולינריות, עם ריחות וצבעים שונים מאלה המוכרים לנו, מגיעים אל סופם ושוב הכל פתוח. חזרנו לפּוֹקְהַרָה המתוקה, והחלטנו לסחוט את הזמן עד הקצה בעיר המקסימה הזו, פשוט להיות ולחוות אותה. הלכנו הרבה ברגל, ישבנו על גדות האגם, הצטרפנו לשיעורי יוגה ושעורי קראטה.
 
זכינו להשתתף בטקס חתונה נפאלית במנזר. כל כך הרבה קווים משיקים לטקסים של בית הוריי, בעיקר טקס החינה. הלחם הטיבטי, שנקרא "פון", דומה לספינג' (סופגנייה מרוקאית) עם הדבש והסוכר. כמו בכל טקס חתונה, הדודות שעושות שמח, החברים של החתן, שצופים מהצד ומעבירים "דאחקות" על החתן החדש, החברות של הכלה, שלא עוזבות אותה לרגע ומסדרות לה את הסארי, השמחה באוויר, ממתקים, כעכים וכסף, אותו הורי החתן והכלה מחלקים שווה בשווה בין הנזירים, שיברכו את הזוג הצעיר.
 
סבל בדרך לפון היל
עופות בדרך לארוחת הערב בגסט האוס  (צילום: אדווה סיני)
 

לחוות את נפאל מבפנים

נפאל היא מדינת עולם שלישי, ויש להצטייד בתרופות וחיסונים. המים לא ראויים לשתייה, רמת היגיינה נמוכה, 14 שעות ביממה אין חשמל, מים חמים הם בגדר פינוק ומקומות הלינה לא תמיד "כמו בבית" (בעיקר בטרק). אך החוויה המשפחתית הייתה אדירה. "ילדים הם ילדים" בכל מקום. לא פעם שמענו מהקטנה שלנו את השאלה המתנגנת ללא הפסק: "מתי נגיע?". הפכנו את הכל לצחוק וכיף, גם כשהיה קשה בדרך ונראה כי היא לא תיגמר לעולם, גם כשהרגליים כאבו. שרנו וסיפרנו בדיחות, למדנו מילים ושירי ערש בנפאלית, הילדים למדו לספור ולימדו את הפורטרים לשיר, לשחק ולספור עד 10 בעברית.
 
במשפחות הכפריות שפגשנו, החיים מתנהלים בפשטות, נועם, תמימות, רוגע חיצוני המשדר שקט פנימי. זו המתנה שקיבלתי מהם, שאפשר גם אחרת, למרות החיים בעולם האורבני, המערבי, התובעני והאינסטנט.
 
במהלך טיול יחסית קצר (חודש), רוצים ל"טרוף" הכל כדי "לא לפספס". לעיתים קיימת תחושה של נסיעה וצפייה בנעשה, דרך זגוגית הגורמת לסוג של ריחוק, כי זה כאילו עובר לידך, תייר מזדמן, והמטרה שלך היא לראות כמה שיותר. כאן לדעתי נוצר הפספוס האמיתי. כדי להכיל, להכיר ולהבין מקום, כדאי לחוות אותו מבפנים, להישאר במקום אחד ולא לרוץ, פשוט להיות שם.
 
פוקהרה ואגם פווה, טרק בנפאל עם ילדים
מראות שקשה לשבוע מהם, פסגות אנאפורנה משתקפות באגם פווה  (צילום: Zenith Photographics)

 

לחלק הראשון של כתבה זו





סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר