www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:



נפאל עם ילדים ב': פוקרה וטרק פון-היל
מאת: אדווה סיני


לפוקרה, בירת המטיילים על רכס אנאפורנה, הגענו שזופים ומחוייכים. "מה קרה? פוקרה", התנפנפו להן חולצות עם כתוביות בעברית. הפעם היינו יותר חכמים ופחות עייפים, מצאנו מלון העונה על דרישתנו, התמקמנו והלכנו לאכול... פיצה.


זוהי כתבת המשך לטיול המשפחתי לנפאל של משפחת סיני, עם שלושת ילדיהם הצעירים, שהחל בקטמנדו ובעמק קטמנדו והמשיך דרך רפטינג לעיר פוקרה. שיאו של הטיול בטרק פון-היל, 7 ימים במהלכם מעפילים לגובה 3,200 מטר.
לחלק הראשון של כתבה זו: נפאל עם ילדים חלק א': עמק קטמנדו
 
התחלת הטרק לפון היל
תחילת הטרק לפון היל, טרקרית בת שש   (צילום: אדווה סיני)


טיולי אופניים




 
פוקרה – להרגיש פחות תייר
העיר פוקרה (Pokhara) שוכנת על גדות אגם פווה (Phewa), בו משייטים סירות וקאייקים לרוב. באמצע האגם אי קטן ובו מקדש, אליו שטים המקומיים להניח זרים ומתנות לאלים. רחוב "לייק סייד", אזור התיירים של פוקרה, על גדות האגם, שאפשר לשכור אופניים ולטייל לאורכו. ברחוב זה וסביבו ניתן למצוא בתי מלון ובתי הארחה, מסעדות וסוכנויות המציעות הכל, רק תיקח, כי השנה אין הרבה תיירים...
 
כל שאר פוקרה היא מעיין שוק גדול ומאובק. גילינו שבנפאל הכי כיף ללכת ברגל או לנסוע באוטובוס מקומי. אי אפשר ללכת לאיבוד, רק למצוא מקומות מעניינים אחרים ולהרגיש קצת יותר שייך ופחות תייר.
בפוקרה ניתן להבחין בטיבטים רבים ורואים אותם לרוב רוכלים בשווקים. הם גרים באזור מרוחק - במחנה פליטים, ללא כל זכויות אזרחיות, והקיום היומיומי שלהם קשה מאוד. באחד משיטוטנו הגענו למחנה טיבטי בו יש מנזר, בדיוק בשעת הטקס (16:00). נזירים קטנים וגדולים, קרחים ועטויי גלימות כתומות, ישובים על ספסלים נמוכים עשויים עץ, מתפללים, שרים ומנגנים. שני ילדים קטנים, בני 6 לערך, נשפו לתוך קונכייה, נער בוגר הכה בגונג, שני נזירים בוגרים יותר נשפו לתוך שופר מאורך, וכל השאר ממלמלים בטיבטית עתיקה וקוראים מתוך ספרון מאורך ומהוה, המונח בתוך קופסת עץ ישנה.
 
שעה שלמה ישבנו בשקט, לא הבנו כלום, אבל הרגשנו קסם באוויר, שקט שמחלחל לתוך הגוף ואתה נסחף וממלמל יחד איתם את המנטרה: "או-מה-נה-פד-מה-הום", שהמשיכה להתנגן בראש ימים אחרי שעזבנו את פוקרה.
כתבות נוספות על יעדי טיול בנפאל
 
גגות פוקרה
גגות פוקרה ואגם פווה   (צילום: אדווה סיני)
 
החיים בכפר עם המשפחה המורחבת
היציאה לטרק פון היל (Poon-Hill) היתה עבורנו גולת הכותרת של הטיול בנפאל. שני הפורטרים שלנו - טק וקובי, איתם קבענו מראש (דרך סוכנות "שי", כי סוכנות "סוויסה", הייתה מלאה ולא רצינו לבזבז את זמננו בלחכות, לא התאכזבנו), חיכו לנו מחוץ לבית המלון ונסענו לעבר הכפר נייאפול (Nayapul), ממנו יצאנו לטרק ברכס אנאפורנה.
 
בדרך לקחו אותנו טק וקובי, בני הדודים, להכיר את משפחתם בכפר. ההיכרות עם המשפחה עוררה בי מחשבות על מהות המשפחה המורחבת, משהו שרובנו שכחנו מזמן, משהו שכמעט כבר לא קיים - החיים בקומונה המשפחתית, כולם למען כולם. המפגש היה מעניין, עם המון חיוכים מבוישים של ילדינו ושל ילדיהם, היכרות קרובה עם הבופאלו שמעניק להם חלב, התרנגולת ואפרוחיה,שהם חלק בלתי נפרד מדיירי הבית, המיטות בהן בני המשפחה ישנים זה לצד זה, השירותים המשותפים, מחוץ לבית. אשתו של הדוד היא מורה, ההולכת כל בוקר לעבודה, 4 ק"מ במעלה ההר וכך גם בחזרה. אותו הדבר לגבי הילדים – אלו שזכו להשכלה ואכן הולכים לבית ספר. זה נותן פרופורציות. אהבתי לצפות בילדות הלבושות באופן אחיד ומסודר: חצאית קצרה כהה, חולצה לבנה, צמות קלועות ומסודרות, סרט מעטר את קצוות השיער הארוך השחור והחלק, כפכפים מהוהים, שראו סלעים ואבנים לרוב.
כתבה על טרק אנאפורנה בייס קמפ
 
גשר תלוי, טרק פון היל
גשר תלוי בכניסה לכפר, לצעוד ארבעה קילומטר לבית הספר   (צילום: אדווה סיני)
 
לילה ראשון בטרק – ריקוד לצלילי הדרבוקה
התחלנו בטרק פון היל, שמועד החזרה ממנו היה בגדר "לא ידוע", תלוי בילדים. היום הראשון היה קשה למדי מבחינה פיזית, הליכה מרובה בשבילים מלאי סלעים עצים ומפלים, אבל התרגלנו לטיפוס והנוף קסום. הנהר מלטף אותך, משמיע לך את רשרושי המים הזורמים, ובסטייה קצרה אפשר להתרענן במימיו הקרים, לנוח קצת ולנשנש עוד קבנוס שהבאנו מהבית. לקראת שעות הצהריים המאוחרות, התחלנו להאיץ את הקצב, כי כבר ידענו מה קורה כשחבורת עננים באפור מגיעה. בדיוק, כשהגענו לגסט-האוס שלנו, החלו הממטרים המוכרים לנו משכבר. דענו שהמטיילים שיגיעו מאוחר מדי, יצטרכו לחשוב על אפשרויות ייבוש יצירתיות.
 
התמקמנו בחדרים, כשרוח נושבת מבעד לחריצים הגדולים של מה שקרוי חלונות. בלילה, כשכבר הילדים נרדמו, הצטרפנו לחבורת הולנדים וצרפתים, שרקדו לצלילי דרבוקה של ילד נפאלי בן שבע, שתופף להפליא והרקיד את כולם. שרנו, שתינו, צחקנו, פטפטנו ואמרנו לילה טוב, כי מחר יום חדש.
 
מדרגות בטרק פון היל
טרק פון היל - מדרגות, מדרגות, מדרגות   (צילום: אדווה סיני)





 
משחקי ילדים בעברית-נפאלית
למחרת ביקשנו מהפורטרים המקסימים שלנו, למצוא מקומות פחות תיירותיים להשתכן בהם בלילה, לפחות לילה אחד להתארח אצל משפחה נפאלית. התמזל מזלנו והמקומות הבאים היו נטולי תיירים וזכינו לאירוח ביתי נפאלי. הבנות שמחו לכבס את הבגדים יחד עם המארחת, לראות איך מכינים את הדל-באט והמומו (כיסוני בצק ממולאים עם כל מה שרוצים, או ליתר דיוק "מה שיש"). המקלחת עם "באקט"- דלי שמימיו חוממו מראש על המדורה, חוויה מאתגרת ומהנה.
 
 ילדינו מאוד נהנו לשחק עם הילדים המקומיים, ללמד אותם טאקי, דמקה ומשחקי ילדים ישראלים. נפלא לראות 5 ילדים - 3 מהם דוברי עברית, 2 דוברי נפאלית, משחקים במשך שעות ונהנים יחדיו, בלי תיווך מילולי.
 
גלגלי תפילה בודהיסטים גשר תלוי בטרק פון היל
גלגלי תפילה בודהיסטים ועוד גשר תלוי   (צילום: אדווה סיני)
 
תצפית על פסגות האנאפורנה המושלגות
כל יום בטרק היה מיוחד. צועדים משמונה בבוקר ועד שעות אחר הצהרים. הילדים היו מאושרים ומאותגרים, כי בכל יום היו חוויות חדשות, בארץ לא מוכרת. הנופים השתנו ככל שעלינו בגובה, וכך גם המחירים לכל בקבוק מים, קפה ושוקולד "מרס". מפלים, בריכות מים תרמיים, עצים גבוהים ומרשימים, ירוק שמאכלס כל חלקה, מים בכל פינה, שדות אורז, ג'ונגלים, נהרות, כפרים ציוריים, כפריים עובדים את אדמתם ומדרגות, מדרגות ומדרגות אין סופיות.
 
היום האחרון לפני הירידה, היה מרשים במיוחד, כי הגענו לפסגה. הגענו לכפר גורפאני (Ghorepani), בו ניתן לראות את הפסגות המושלגות של רכס האנפורנה, היה קפוא וירדו פתיתי שלג. התכסינו היטב וירדנו לרחבה המרכזית של הגסט האוס - חדר האוכל. במרכז החדר אח בנוי ממיכל פח, סביבו כולם מתכנסים, משתפים בחוויות, משחקים, אוכלים ומייבשים את הבגדים, שנספג בהם ריח המדורה.
 
סבלים בדרך לפון היל
עופות בדרך לארוחת הערב בגסט האוס  (צילום: אדווה סיני)
 
שוקו חם על פסגת פון היל
למחרת, ארבע וחצי לפנות בוקר, המשימה: להגיע לפסגת פון היל תוך שעה, לראות את יופי הזריחה ולקוות שתהיה ראות טובה, כי בשביל מה עלינו באמצע הלילה, בקור מקפיא, 1,700 מדרגות? הילדים עשו זאת בקלות יחסית. הקושי הוא בעיקר בנשימה, כי ככל שעולים ריכוז החמצן באוויר יורד ויש לעשות זאת בזהירות יתרה. רצינו להשיג את השמש, תוך שעה עלינו 1,500 מדרגות (!), והגענו לגובה 3,200 מטר.
 
יופי אין סופי. הרים מושלגים ברקע וקשה להחליט אם צופים בתמונה פנורמית, שאלוהים צייר לא מכבר, מיסגר ותלה או שזה אמיתי? כן, זה אמיתי. שוקו חם, לשבת ולהינות מיופי הבריאה, לראות לציפורים ולמטוסים את הגב במעופם...
 
תצפית על פסגות אנאפורנה
תצפית מפסגת פון היל לעבר פסגות האנאפורנה המושלגות  (צילום: אדווה סיני)
 
חתונה נפאלית – חתונה מרוקאית
שבעה ימי טרק, מפגשים עם מקומות ואנשים, חוויות תרבותיות, קולינריות, עם ריחות וצבעים שונים מאלה המוכרים לנו, מגיעים אל סופם ושוב הכל פתוח. חזרנו לפוקרה המתוקה, והחלטנו לסחוט את הזמן עד הקצה בעיר המקסימה הזו, פשוט להיות ולחוות אותה. הלכנו הרבה ברגל, ישבנו על גדות האגם, הצטרפנו לשיעורי יוגה ושעורי קראטה.
 
זכינו להשתתף בטקס חתונה נפאלית במנזר. כל כך הרבה קווים משיקים לטקסים של בית הוריי, בעיקר טקס החינה. הלחם הטיבטי, שנקרא "פון", דומה לספינג' (סופגנייה מרוקאית) עם הדבש והסוכר. כמו בכל טקס חתונה, הדודות שעושות שמח, החברים של החתן, שצופים מהצד ומעבירים "דאחקות" על החתן החדש, החברות של הכלה, שלא עוזבות אותה לרגע ומסדרות לה את הסארי, השמחה באוויר, ממתקים, כעכים וכסף, אותו הורי החתן והכלה מחלקים שווה בשווה בין הנזירים, שיברכו את הזוג הצעיר.
 
הירידה מפון היל סבל בדרך לפון היל
את כל מה שעלינו, עכשיו צריך גם לרדת   (צילום: אדווה סיני)
 
לחוות את נפאל מבפנים
נפאל היא מדינת עולם שלישי, ויש להצטייד בתרופות וחיסונים. המים לא ראויים לשתייה, רמת היגיינה נמוכה, 14 שעות ביממה אין חשמל, מים חמים הם בגדר פינוק ומקומות הלינה לא תמיד "כמו בבית" (בעיקר בטרק). אך החוויה המשפחתית הייתה אדירה. "ילדים הם ילדים" בכל מקום. לא פעם שמענו מהקטנה שלנו את השאלה המתנגנת ללא הפסק: "מתי נגיע?". הפכנו את הכל לצחוק וכיף, גם כשהיה קשה בדרך, ונראה כי היא לא תיגמר לעולם, גם כשהרגליים כאבו. שרנו וסיפרנו בדיחות, למדנו מילים ושירי ערש בנפאלית, הילדים למדו לספור ולימדו את הפורטרים לשיר, לשחק ולספור עד 10 בעברית.
 
במשפחות הכפריות שפגשנו, החיים מתנהלים בפשטות, נועם, תמימות, רוגע חיצוני המשדר שקט פנימי. זו המתנה שקיבלתי מהם, שאפשר גם אחרת, למרות החיים בעולם האורבני, המערבי, התובעני והאינסטנט.
 
במהלך טיול יחסית קצר (חודש), רוצים ל"טרוף" הכל כדי "לא לפספס". לעיתים קיימת תחושה של נסיעה וצפייה בנעשה, דרך זגוגית הגורמת לסוג של ריחוק, כי זה כאילו עובר לידך, תייר מזדמן, והמטרה שלך היא לראות כמה שיותר. כאן לדעתי נוצר הפספוס האמיתי.
כדי להכיל, להכיר ולהבין מקום, כדאי לחוות אותו מבפנים, להישאר במקום אחד ולא לרוץ, פשוט להיות שם.
 
באקטפור
מראות עולם שלישי בבאקטפור, פשוט להיות שם   (צילום: אדווה סיני)
 
לחלק הראשון של כתבה זו









מספר צפיות: 12203
3104