מדבר בדאין חרן:
חולות מצלצלים ואגמים זכים
מאת: יובל נעמן


רק כשלושים משפחות מונגוליות חיות במדבר בדאין חרן – משפחה אחת, אגם אחד, ובינה לבין שכנותיה רכסים של חול. המשפחות מסתייעות בגמלי באקטריה כפולי-דבשת. צמר, בשר וחלב עיזים וגמלים הם עבורן שורש הקיום, והגמלים משמשים גם לתחבורה ולקשר ביניהן. בסוף המאה ה-20 הגיע סוף סוף הקשר האלחוטי, ובהדרגה נכנסו גם אופנועים ורכבי שטח. רבים מהילדים שיוצאים ללמוד בעיר אינם חוזרים למדבר, ונדמה כי אורח החיים הזה הולך ונעלם. הזקנים ואלה שנותרו ממשיכים בדרכם של אבות אבותיהם, אף שהם חשים שזהו סוף חיי הרועים במדבר.


"אני לא מבינה את העולם החיצון. אני רק יודעת לאכול, לשתות, ולטפל בחיות הבית", מסבירה זקנה מקומית. "זה מה שעשו הוריי והוריהם, אבל החיים הישנים של רעיית מקנה וגמלים באים לקיצם. הנוער לא חוזר הביתה אחרי שהולך לבית הספר. העתיד הוא לא בין גבעות החול והעמקים הלא סלחניים. אבל עבורי, אני חיה במקום הזה עד שאמות". אנשי המדבר המונגולים הם אנשים מיוחדים.
 
מדבר בדאין חרן, סין
מדבר בדאין חרן – דיונות חול ואגמים (צילום: Alberto Sánchez Cerrato)


סרטון קצר עם הנופים המרהיבים של מדבר בדאין חרן והסברים על הדיונות הגבוהות ועל הגמלים המבויתים
 

המזרח הרחוק



הדיונות הגבוהות והאגמים המסתוריים

מדבר בדאין חרן (Bādānjílín Shāmò / Badain Jaran) נמצא בצפון סין, ברמת אלשה שבמערב חבל מונגוליה הפנימית. הוא ממוקם מצפון לאזור הגאוגרפי הקרוי מסדרון חאש'י ולשוליה הצפון-מזרחיים של רמת טיבט, ונמשך צפונה לכיוון הגבול עם מונגוליה.

עם שטח של כ-49,000 קמ"ר, בדאין חרן הוא המדבר השלישי בגודלו בסין, ואחד היפים לעין והמרתקים גאולוגית. נמתחות בו מאות מגה-חוליות (דיונות ענק), שחלקן מתנשאות לגובה של מעל 400 מטרים מעל סביבתן ונמשכות לאורך מספר קילומטרים. אלו הדיונות הקבועות הגבוהות בעולם (דיונות נודדות אפשר למצוא, למשל, בדרום פרו), ועל היווצרותן, כמו גם יציבותן היחסית, נרחיב בהמשך.

מופלא עוד יותר ומקסים בהרבה הוא מראה כ-140 האגמים שבין ערימות החול. רובם מלוחים, אך יש ביניהם גם אגמי מים מתוקים. לפי אחד הפירושים, האגמים הם שנתנו למדבר את שמו, בדאין חרן, שפירושו במונגולית "האגמים המסתוריים". אזור דיונות הענק והאגמים הוכרז בשנת 2024 כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. גם הימצאותם של האגמים בלב האזור הצחיח דורשת הסבר, וכן הקשר שאולי קיים בינם לבין חוליות הענק.
כתבות נוספות על סין  |  כתבות נוספות על צפון סין
 

מיקום המדבריות של סין – מדבר בדאין חרן בצהוב
 
מדבר האגמים המסתוריים, בדאין חרן, סין
140 מעיינות ואגמים, מראה מופלא (צילום: Alberto Sánchez Cerrato)
 
 

איך מגיעים לבדאין חרן

הטיול במדבר בדאין חרן מתחיל בדרך כלל בעיירה בדאין חרן שבנפת אלשה יואו-צ'י, במונגוליה הפנימית. משם יוצאים אל הדיונות ברכבי שטח עם נהגים מקומיים. אפשר להסתפק בביקור קצר או לצאת למסע של כמה ימים, שעשוי לכלול גם רכיבה על גמלים וקטעי הליכה רגליים. מסע לעומק המדבר אינו קל או זול, אולם זו חוויה ייחודית.

לאורך הדרך עוברים בין אגמים אחדים המאפיינים את המדבר. חלקם התייבשו, ואחרים נותרו גופי מים גדולים. אחד האגמים שאליהם מגיעים בחלק מהטיולים הוא נוארטו (Noertu), מהגדולים באגמי המדבר והעמוק שבהם. שטחו כ-1,500 דונם ועומקו המרבי מגיע לכ-28 מטרים. הקפתו ברגל עשויה לקחת 2-3 שעות.
כתבה על טיול במונגוליה הפנימית
גמלים כפולי דבשת, מדבר בדאין חרן, סין
שיירת גמלים כפולי-דבשת, בסיס החיים במדבר בדאין חרן (צילום: gionnixxx)
 



סוגי מדבריות

ניתן למנות כמה גורמים להיווצרות מדבריות. לעיתים פועל באותו אזור יותר מגורם אחד:
♦ מדבריות הרצועה הסובטרופית מצויים בדרך כלל בין קווי הרוחב 20-30 משני צידי קו המשווה. אוויר שעלה סמוך לקו המשווה והוריד שם גשם שוקע באזור זה, מתחמם ויוצר רמה ברומטרית גבוהה ומיעוט עננים. בין מדבריות אלה נמצאים הסהרה, מדבריות ערב וחלק ממדבריות מקסיקו ואוסטרליה.

♦ מדבריות "צל הגשם" נפרסים מאחורי שרשראות הרים ורכסים גבוהים, המסתירים אותם מפני האוויר הלח המגיע מהים. כשהאוויר הלח מטפס על הרכס הוא מתקרר, הלחות שבו מתעבה וגשם יורד בצדו האחד של ההר. לאחר מעבר קו פרשת המים האוויר יורד, מתחמם מחדש ומוריד פחות משקעים. מדבר יהודה שלנו, אזורים ברמת טיבט וחלקים מרמת קולורדו הם דוגמאות לכך.

♦ מדבריות חוף בהשפעת זרמים קרים נוצרים לאורך חופים שבהם זרם ים קר מקרר ומייצב את האוויר שמעליו. כך מתפתחים פחות ענני גשם, אף שבחוף עשוי להופיע ערפל. מדבר נמיב שבנמיביה מושפע מזרם בנגואלה, ומדבר אטאקמה, מהצחיחים בעולם, מושפע מזרם הומבולדט שלחופי צ'ילה ופרו, וגם מצל הגשם של הרי האנדים.

♦ מדבריות תוך-יבשתיים מרוחקים ממקורות לחות ימיים, והאוויר המגיע אליהם נושא עמו מעט לחות. דוגמאות לכך הן מדבר קיזילקום במרכז אסיה, מדבר גובי שבמונגוליה ובסין, ומדבר טקלה מקאן שבסין. מדבר בדאין חרן משתייך בעיקר לסוג זה: הוא שוכן עמוק בפנים יבשת אסיה, הרחק מן הים.
 
מדבר בדאין חרן, סין
חוליות ענק במדבר בדאין חרן, יכולות להגיע לגובה של מעל 400 מ' (צילום: gionnixxx)
 

החולות המצלצלים והשאלות הפתוחות

"החולות המצלצלים" זכו לכינוי זה בשל הצליל המוזר הנוצר כאשר גולשים במורד החולית – כמו הלמות פעמון גדול עם הד ניכר. בערב, כשהרוח מעיפה חול מפני החולית, נשמע לעיתים צליל של צלצול ושריקה, ולעיתים אנקה או גניחה. בתנאים מסוימים נוצר אף רעש הדומה למנועי מטוס, השולח את מבט המבקר מעלה, לחפש מטוס הטס נמוך מעליו. קולות החול כאילו מדברים אל הדורך עליהם ועונים ברעם עמום ובחריקות לכל שינוי במצבם. את השינוי הזה תתקן הרוח, ובזמן לא זמן ייעלמו עקבות דריכותינו העמוקות, שאך פצעו את פני החולית החלקה והבוהקת.

אין זה מדבר מוות. בין האגמים והחוליות הוקם בשנת 1755 מקדש בודהיסטי ששימש בעבר נזירים רבים. גם רועים מונגולים עם עדרי גמליהם חיים בינות לחוליות הענק והאגמים המסתוריים. הנגישות הקשה והתנאים העוינים הקשו במשך שנים על חקר המדבר, אך הוא נחקר כיום, ועדיין נותרו בו שאלות פתוחות:
• איך הגיעו החוליות הללו לגובה כה רב, ומה מאט את תנועתן?
• מהו מקור המים המזינים את האגמים שבלב המדבר, אף שכמות הגשם השנתית באזור נעה בין כ-40 לכ-120 מילימטרים?
• מה הקשר בין האגמים למבנה חוליות הענק?

כדי לתת מענה חלקי לשאלות אלו, נבחן את צורת החוליות ואת המבנה הפנימי שלהן, את שכבות החול והרכבו, וגם את הרכב המים באגמים.
 
מדבר בדאין חרן, סין
"החולות המצלצלים" זכו לכינוי זה בשל הצליל המוזר הנוצר כאשר גולשים במורד הדיונות (צילום: gionnixxx) 

מהי חולית, או הקשר בין חומר לרוח

המילה האנגלית "Dune" הגיעה מצרפתית, שמקורה במילה הולנדית עתיקה שפירושה "גבעה". החולית נוצרת ממפגש בין חול כחומר גלם, רוח כגורם מעצב וכוח הכבידה. כשהרוח נושבת, היא מסיעה גרגרי חול במעלה החולית. בהגיעם לפסגה הם מצטברים, וכשהשיפוע נעשה תלול מדי, הם גולשים במורד הצד המוגן מהרוח. שיפוע הגלישה האופייני לחול יבש הוא כ-32 מעלות. לכן, כשהרוח נושבת בעיקר מכיוון אחד, הצד הפונה אליה מתון יותר והצד שבצל הרוח תלול. הרוח יוצרת על פני החול גם אדוות קטנות, שרכסיהן ניצבים בדרך כלל לכיוון נשיבתה. האדוות והחוליות נוצרות שתיהן מתנועת גרגרי החול, אך חולית אינה פשוט אדווה שגדלה: צורתה וגודלה תלויים גם בכמות החול, במשטר הרוחות ובתנאי השטח.

לאחר ההסבר הפיזיקלי הזה, בואו נראה איך משפיע כיוון הרוח על צורת החולית: כאשר הרוח נושבת בעיקר מכיוון אחד ויש שפע של חול, עשויים להיווצר רכסים ארוכים הניצבים לכיוון הרוח. אלו הן חוליות רוחביות. החוליות הליניאריות, לעומתן, נמשכות לאורך כיוון תנועת החול הכוללת. חוליות אחרות מעוצבות בצורת סהר, ובאזורים חופיים אפשר למצוא גם חוליות פרבוליות – שחלקיהן הצדדיים מקובעים בצמחייה, ואילו מרכזן מתקדם עם הרוח. חולית אופיינית נוספת, הנוצרת במקום שבו הרוח נושבת מכיוונים משתנים, היא חולית הכוכב. יש לה לפחות שלושה רכסים הנפרשים מהפסגה לכיוונים שונים, והיא נוטה לצמוח לגובה יותר משהיא מתקדמת לרוחב. חוליות יכולות לנדוד עם הרוח, בקצב המשתנה לפי גודלן ותנאי המקום, או להישאר יציבות יחסית לאורך זמן.
 
דיונות חול, מדבר בדאין חרן, סין
חולית יכולה להיות נודדת, ולהתקדם בכיוון הרוח עד כמאה מטר בשנה (צילום: Alberto Sánchez cerrato)



חוליות ענק עתיקות

מבט על חוליות מדבר בדאין חרן מגלה מגוון צורות: לצד חוליות כוכב, המעידות על רוחות המשתנות בכיוונן, נמתחים בו גם רכסי חול ענקיים. מדידות מראות שרכסי הענק יציבים יחסית, אף שהחול שעל פניהם ממשיך לנוע. מה מסייע ליציבותם? האגמים הרבים והלחות שנמצאה בעומק החולית מציעים חלק מן ההסבר. במקומות שבהם יש די מים יכולים לצמוח צמחים, ששורשיהם מסייעים לייצב את החול. מינרלים המומסים במים עשויים גם לשקוע בין הגרגרים וללכד שכבות חול.

גובהן העצום של החוליות במדבר בדאין חרן הוא כנראה תוצאה של צירוף גורמים. גרגרי החול ממוינים יחסית בגודלם, והמים יכולים לחלחל ביניהם אל שכבות עמוקות יותר. בתקופות לחות אפשרה הרטיבות לצמחים לגדול על חלק מן החוליות, ושורשיהם, לצד שכבות שבהן התלכדו הגרגרים, סייעו לשמר חול שהצטבר. אולם גם כמות החול, הרוחות ומבנה השטח תרמו לבניית חוליות הענק במשך אלפי שנים. שכבות עמוקות בשתי חוליות תוארכו ליותר מ-100 אלף שנה; פני החולית, לעומת זאת, משתנים ומתחדשים כל העת.

גם האגמים והמעיינות הרבים מציבים שאלה: מהיכן מגיעים אליהם המים? מליחותם של רבים מן האגמים מעידה על התאדות ניכרת, אך אינה מלמדת לבדה על גיל המים. בדיקות איזוטופיות הולידו הסברים שונים למקורם: לפי אחת ההשערות, מים שמקורם בהפשרת שלגים בהרים שמדרום למדבר מגיעים אליו מתחת לפני הקרקע. מחקרים אחרים מצביעים על מי גשמים שחלחלו באזור המדבר ובהרים הסמוכים, ונבחנה גם האפשרות שחלק מן המים נאגרו בתקופות לחות בעבר. אף שקצב האידוי גבוה בהרבה מכמות המשקעים היורדת ישירות על האגמים, מי התהום ממשיכים להזין אותם. מקורם המדויק של המים וחלקו של כל מקור באספקתם עדיין נחקרים.
 


מבנה החולית, השיכוב מעל מי התהום והמעיינות
 

גמלים כפולי דבשת

הגמלים כפולי-הדבשת המבויתים (Bactrian camels) ממלאים תפקיד מרכזי בחייהן של משפחות הרועים במדבריות סין. הם יכולים לשאת מטען של כ-200-250 קילוגרם, לעבור ימים רבים בלי לשתות ולשאת תנאי חום וקור קיצוניים – מכ-50 מעלות צלזיוס ועד לכ-40 מעלות מתחת לאפס. שתי שורות של ריסים ארוכים ועפעף שלישי מגינים על עיניהם בסופות חול, וכפות רגליהם הרחבות מסייעות להם ללכת על חול רך בלי לשקוע בו. אפשר להפיק מהם חלב, צמר וגם בשר.

השם "באקטרי" מקורו בבאקטריה, חבל ארץ קדום במרכז אסיה שכלל חלקים מצפון אפגניסטן של ימינו. אבותיהם הקדומים של הגמלים התפתחו בצפון אמריקה; הגמל כפול-הדבשת והגמל החד-דבשתי הם קרובי משפחה שהתפתחו מאב קדמון משותף, וכך גם הלמות, האלפקות, הגואנקו והוויקוניות בדרום אמריקה – מענף אחר של משפחת הגמליים.

את מצב מאגרי השומן של הגמל אפשר להעריך, בין השאר, במבט על דבשותיו: דבשות מלאות נישאות כלפי מעלה, ואילו דבשות שהתרוקנו עשויות לנטות הצדה או לצנוח. עבור משפחות הרועים, הגמלים הם מקור מזון וחומרי גלם ואמצעי לנשיאת ציוד במדבר. סרט נפלא המראה את הקשר בין משפחת רועים מונגולית לגמליה הוא ההפקה המונגולית-גרמנית "דמעות של גמל" (The Story of the Weeping Camel), שצולמה במדבר גובי שבמונגוליה.
 
גמל דו דבשתי, מדבר בדאין חרן, סין
ההסתמכות על הגמלים הדו-דבשתיים המבויתים של מדבריות סין היא מוחלטת (צילום: gionnixxx)


הסרט "דמעות של גמל" 
מראה את הקשר בין משפחת רועים מונגולית לגמליה
 

טיפוס בקצב הטנגו

מי שינסה לכבוש פסגת חולית, צפויה לו הפתעה. המדרון רך, הרגליים שוקעות בחול, וכל צעד מלווה באנחה העולה מן החול כמו גם מפי המטפס. קצב ההתקדמות איטי, ונדמה שאין כל תמורה לנשיפותיו הרבות. אחת הדרכים להקל על הטיפוס היא למצוא את ה"סכין" – קו הרכס של החולית – ולעלות לאורכו, שם החול עשוי להיות יציב יותר. בכל פעם שנדמה שהגענו לפסגה, מתגלה פסגה גבוהה ממנה. במהלך הטיפוס יש המרגישים כמו בריקוד הטנגו – צעד קדימה ושניים אחורה. אבל כשמגיעים לבסוף לראש גבעת החול, הנוף מדהים.

מהחולית אפשר לרדת במגוון דרכים: להחליק על שקית ניילון או לרוץ מטה, בזהירות ובזיגזג. יש גם משוגעים לדבר שסוחבים למעלה מגלשיים המותאמים לחול, בשביל חוויית הגלישה. כדאי לקחת את הזמן בחולות, להירגע וליהנות. בערב אפשר להשתרע על החול, לצפות בשקיעה ופשוט להתנתק מהעולם.
 
מדבר בדאין חרן, סין
מי שינסה לכבוש פסגת חולית, צפויה לו הפתעה. המדרון טובעני למדי, והרגליים שוקעות עמוק בחול (צילום: rweisswald)
 

יובל נעמן אודות הכותב
יובל נעמן, צלם גיאוגרפי, מדריך טיולים, בונה מסלולים, יועץ טיולים אישיים ומרצה על ארצות העולם השלישי. בעל תואר שני בלימודי אסיה, מכיר את אסיה על בוריה וכן חלקים נרחבים של אפריקה ואמריקה, מעשרות ביקורים ולמעלה משלושים שנות טיולים עם התרמיל על הגב.





יובל עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות






סטטיסטיקות

0
מגזינים שנשלחו

0
שאלות ותשובות

0
כותבים באתר

0
כתבות באתר