.jpg)
.jpg)
שכונת קרוואנים מטיילת:
טיול קרוואנים קבוצתי
כתב וצילם: אבי ברסלר
כבר היינו וכבר ראינו. טיילנו בקרוואן וחצינו יבשות, בתקופות טיול ארוכות כשהקרוואן הוא הבית. חווינו את הקרוואן בהזדמנויות רבות ואין אופציה אחרת מבחינתו - ככה מטיילים. בקרוואן. כמשפחה שחשבה שהיא מכירה את טיולי הקרוואנים על בוריים, הסתבר שעדיין הקרוואן מסוגל להפתיע אותנו ולזמן לנו חוויה חדשה, בלתי צפויה ומאוד לא שגרתית. ארזנו את עצמנו וטסנו לאירופה לטיול קרוואנים למשפחות בקבוצה.
עדר פילים, או קרוואנים בקבוצה
איך כל זה קרה ומה בדיוק התרחש שם? הסכיתו ושמעו:
אז קודם כול ובראש ובראשונה, רגע לפני שאתם אומרים לעצמכם "אנחנו לטיול מאורגן לא יוצאים", אני חייב לציין בפניכם עובדה משמעותית אחת: טיול קרוואנים קבוצתי זה לא טיול מאורגן. נקודה.
אז מה זה כן? בעיני בראש ובראשונה זו חוויה חברתית ומשפחתית מהדרגה הראשונה. הקרוואן, כלומר הבית שלנו בתקופת הטיול – בטיול קרוואנים קבוצתי למשפחות החוויה המשפחתית והחוויה הקבוצתית שזורות זו בזו ומעצימות זו את זו. בשורות הבאות אנסה לספר מעט חוויות מטיול הקרוואנים המשפחתי בו השתתפנו. אני מקווה שעוצמת החוויה תשתקף מבין השורות. (מטעמי צנעת הפרט, חלק מהשמות יוזכרו באותיות ראשונות בלבד)
שיירה של קרוואנים, כמו עדר פילים
.jpg)
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
השכרת הקרוואנים בגרמניה (מינכן)
כשהגענו לתחנת השכרת הקרוואנים במינכן עמדו לפנינו עשרות קרוואנים נקיים, מצוחצחים ומגרים כל כך. סקרתי בעיני את השורות הסדורות, כאילו אני מחפש לי את האחת והיחידה. הסתכלתי בכל קרוואן, כאילו אני מנסה לנחש מיהו זה המיועד לי. האם ימצא חן בפני? האם יענה לציפיותיי? הישרת אותנו נאמנה?
יצאנו ממשרד תחנת ההשכרה מלווים באיש צוות התחנה וצעדנו אל עבר הקרוואן המיועד לנו. מרחוק כבר זיהיתי אותו לפי המספר שראיתי קודם על הניירת במשרד. חייכתי אליו וחיכיתי בדמיוני שהוא יחייך אלי חזרה. טוב, אם לא חיוך אז לפחות שיקרוץ לי עם הפנס השמאלי. והוא בשלו, ניצב לו שם קשוח, גאה, לא נענה לי. בשלב הזה כבר הייתי מוכן להתפשר על משהו קטן יותר, אפילו הבהוב קטנטן בווינקר היה מספק אותי, אבל הוא בשלו, משחק אותה קשה להשגה. נכנסתי לתוכו, שואף מלוא הריאות, מנסה לאבחן דבר ראשון לפי חוש הריח. ניחוח ניקיון ממלא אותי ואני מבין שהתחלנו את היחסים בגלגל ימין.
איש צוות התחנה לא השתהה ומיד התחיל בהסברים הטכניים שלו. הקשבתי לו בעיון אך מידי פעם מלמלתי בליבי לעבר הקרוואן: "חכה, חכה לך, התחלת איתי בקשיחות, אתה עוד לא מכיר אותי".
תחנת השכרת הקרוואנים במינכן, עשרות קרוואנים נקיים ומצוחצחים שמחכים רק לנו
נקמת מכשיר הקשר
בתום שלב ההסברים ועבודת הניירת ההכרחית, נפרדנו מאיש הצוות והתחלנו להתארגן בקרוואן. דנה, זוגתי, סידרה את הבגדים בארונות ואני בחנתי את סביבת הנהיגה. הסתכלתי על המושב, בוחן אותו בעיון ותוהה האם הוא ראוי להיות מתחת לישבני העדין בשבועיים הבאים. מיקמתי את ה GPS בפוזה מתאימה. את מכשיר הקשר שישמש אותנו כחלק מהשיירה לקשר בין הקרוואנים, מיקמתי מאחורי מושב הנהג, ואת החוטים סידרתי יפה מתחת לשטיח, כיאה לרכב מבצעי...
אפרופו מכשיר הקשר, זהו הוא יצור בעל חיים משל עצמו. צריך לנהוג בו בכבוד ובזהירות. אם תתנהג אליו לא יפה הוא עלול להתנקם בך. ממזר. הוא יודע שאתה צריך אותו יותר משהוא צריך אותך. מספיק שתדבר עליו מילה רעה, כגון: "איזה חרא מכשיר, לא קולט כלום", ורגע אחר כך תגיע הנקמה... בדיוק כשתגיד לאשתך: "'ראית את ההוא עם ה...", או "שמעת מה ההוא אמר על ההיא...", בדיוק אז תגלה שהמכשיר הנקמן היה פתוח וכל השיירה שמעה את מילות הלהג שלך. או אז תתחיל לתכנן את ההתנצלות בפני כולם בעצירה הבאה: לא התכוונתי... דברי הוצאו מהקשרם... לא הבנתם אותי. לכן, היזהרו בכבודו של מכשיר הקשר. כבדהו וחשדהו.
מכשיר ה- GPS בפוזה המתאימה
שיהיה מה לאכול
בערב השני לטיול, באופן טבעי, הגיע זמנה של הארוחה המשותפת הראשונה. אנחנו קבוצה, לא? בקבוצה אוכלים ביחד. אבל מה? מושג ה"ביחד" של תחילת טיול קבוצתי עדיין אינו ברור מספיק. כל משפחה טרחה ובישלה כטוב בעיניה במטבח הקרוואן שלה. ניחוחות תבשילים אפפו את החניון וכל משפחה הוציאה אחר כבוד את התקרובת לשולחן המרכזי.
פותחים סיר ראשון, אורז. פותחים סיר שני, אורז. סיר שלישי, ושוב אורז. בסיר הרביעי כבר כולם על הרצפה מרוב צחוק. צירוף מקרים שכזה הוא חד פעמי לחלוטין. למחרת שוב ארוחת ערב, שוב כל משפחה טורחת על הכנת הסעודה ושוב כולם שמים את הסירים על השולחן המרכזי. חושבים שקרה אותו דבר בדיוק? אתם טועים. בסיר הראשון, פסטה ברוטב עגבניות. בסיר השני, פסטה ברוטב עגבניות. ובשלישי וברביעי, בכולם פסטה ברוטב עגבניות. מה עושים? צוחקים בקולי קולות עם... שפמים של רוטב עגבניות.
בארוחה הבאה המדריכים לקחו את העניינים לידיים ואמרו שלא יתכן שניפול כך פעם שלישית. הם יחלקו את ההוראות לכל משפחה איזו תוספת להכין היום. אבל "ברוב רשעותם" הם אמרו למשפחה א' להכין פירה, משפחה ב' להכין פירה, משפחה ג' להכין... פירה. כולם מכינים פירה. לאחר שסיימו להטיל את המשימות אצו רצו לקרוואן שלהם והכינו פסטה, אורז ושעועית, כדי שגם יהיה מה לאכול. למותר לציין את מה שקרה כאשר פתחנו את הסיר הראשון, הסיר השני והסיר השלישי.
ארוחת ערב משותפת, ניחוחות תבשלים אפפו את החניון
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
אבי המלך וסיוון המלכה
באחד הימים הגענו לביקור בטירת אבירים מימי הביניים. טירה צנועה יחסית. אבל כדברי המשפט האלמותי – "הדברים היפים באמת נסתרים מן העין", לא הסגירה הטירה את שעומד להתרגש עלינו. אמנם היו סימנים מחשידים, אבל קשה היה לתת את הדעת מראש מה צפון לנו. נכנסנו בדלת העץ הכבדה של הטירה ובפנים חיכו לנו, לקבוצת המשפחות הישראליות, נשות הטירה לבושות בלבוש ימי הביניים. הסבירו לנו שהאירוע העומד להתרחש מחייב אותנו להשתתף בו באופן פעיל כקבוצה מגובשת לכל דבר. מיותר לציין כי מרגע הנחיתה באירופה ועד ההגעה לטירה כבר חווינו רצף של חוויות מגבשות ומקרבות ואל הטירה הגענו כמו צוות בוגרי סיירת אחרי שבוע גיבוש.
אחד אחר השני הולבשנו בבגדים, גלימות ומצנפות ימי הביניים. לא ידענו שיש חשיבות לבגדים שקיבלנו. גם לא ידענו שהביקור בטירה תוכנן להיות מספיק זמן אחרי תחילת הטיול, במחשבה תחילה של מדריכנו, שידעו לעמוד על טיבו ואופיו של כל אחד מאיתנו ולהתאים איש איש לתפקידו בטירה. עליי, שהגשת אוכל אינה הצד החזק שלי, ועל אלי, ידידי מהקרוואן השכן, שאף הוא כפי שלמדו המלהקים לא אמון על אמנות ההגשה והמלצרות, הוטל לחלק מרק לצלילי מוסיקה עתיקה. משנכשלנו בביצוע המשימה (כצפוי) מיד הוטלו עלינו עונשים, לקול מצהלות החבורה.
בזה אחר זה נקראו בעלי תפקידים מגוונים לבצע את משימותיהם. המשימות, שכמובן אין אפשרות לבצען כהלכה, גוררות אחריהן עונשים כמו סיפורי בדיחות וריקודים מצחיקים. בשלב מסוים הזכות להעניש הוענקה לסיוון ואבי, שהולבשו כמלך ומלכה וישבו במרכז השולחן. סיוון ואבי הפליאו ביצירתיות והטילו עונשים משעשעים. סיוון "בטוב ליבה" הפליאה להטיל את העונשים היותר מאתגרים. הליהוק לתפקידים השונים היה מושלם. אפילו הקשוחים בחבורה פצחו בשירה וריקודים והתגלגלו מצחוק.
חווויה מגבשת מימי הביניים
רומאנו צ'ילאדה
בחיים לא תגלו מה פירוש המילים "רומאנו צ'ילאדה".
ימים לאחר מכן יצאנו לשייט רפטינג קבוצתי. הקרוואנים הושארו בחניה ואנו, קבוצת הקרוואניסטים, הפכנו להיות קבוצת ראפטינגיסטים למשך מספר שעות מהנות, מאתגרות ורטובות. המים, איך לא, צוננים משהו בלשון המעטה. השיט התחיל רגוע והייתה לנו הזדמנות לשוחח קצת עם המדריך שלנו. סיפרתי לו שלפני יומיים התערבתי עם נטע, בני הבכור, שאין לו אומץ לטבול במימי הנהר הקפואים, וזה לא ויתר וקפץ למימי הנהר לקול מצהלות ועידוד חברי הקבוצה. הוא אף הוסיף והתגאה שהיה עושה זאת שוב אילו "פראייר אחר" היה מתערב איתו שוב (כמובן ששילמתי את חובי על ההפסד בהתערבות, 100 אירו טבין ותקילין). המדריך את לקח המידע הזה צעד אחד רחוק יותר. בדיוק כשהמים החלו קצת לגעוש, הוא ניגש בתמימות לחרטום הסירה, ובתנועה מהירה העיף את נטע הישר למים הקרים.
כמובן שהסירות האחרות, בהן יתר חברי הקבוצה, ראו את הנעשה וצחקו למראה נטע ההמום והקפוא. ראש לצוחקים היה אלירז, בן גילו של נטע מהקרוואן השכן. נטע לא נשאר חייב והפעיל את קסמיו לשכנע את המדריך לסדר גם לאלירז ביקור של כבוד במימי הנהר. אבל, איך נעשה זאת מבלי שאלירז יבחין שזוממים עליו? בסירה של אלירז כולם חובשים קסדות צהובות ורק אלירז חובש קסדה אדומה. נטע שאל את המדריך איך אומרים בשפתו קסדה אדומה? "רומאנו צ'ילאדה". כך, כל פעם שעברנו ליד הסירה של אלירז צעקנו כולנו "רומאנו צ'ילאדה, רומאנו צ'ילאדה". המדריך של הסירה השנייה הבין את הרמז וסיפק את הסחורה. בהזדמנות הטובה הבאה טעם אלירז את טעם הביקור המפתיע במימי הנהר הצוננים ונטע זכה לטעום את טעמה של הנקמה המתוקה. מאז ועד סוף הטיול דבקו באנשים הכינויים אבי המלך, סיוון המלכה ורומאנו צ'ילאדה.
רפטינג קבוצתי, היו כמה שטעמו את טעמם של המים הצוננים
ריקוד אינדיאני בדרך לתחנת השירות
כדרך הטבע, גוף האדם אינו נברא לשמש כמחסן ומה שנכנס גם יוצא. כך יצא שאחרי אחת הארוחות היותר דשנות, מחסנית השירותים בקרוואן של א' התמלאה לה. לעת ערב, החליט א' לרוקן את המכל. במקצועיות רבה הוא שלף אותו ממקומו, פתח לרווחה את ידית האחיזה והחל גורר את המחסנית בדרך שבה גוררים מזוודת טרולי. החבורה שכבר התגבשה והתחברה, היתה עסוקה בשיחה ובצחוקים, אבל גם "רעבה" לקורבן עליו אפשר "לרשום קטעים".
כמו לפי הזמנה מבחינים לפתע בא' גורר את המחסנית, כשהפקק שלה פתוח לרווחה. את סימני הידיים שלנו, בצורת הברגת פקק, פירש א' אחרת. מעודד מגלי האהדה השוטפים אותו וסוחפים גם קרוואניסטים נוספים שהיו במקום, הוא היה בטוח שמריעים לו על חריצות היתר והחליט לדפוק תנועת ריקוד ניצחון אינדיאני. בוירטואוזיות לא תתואר הניף את הטרולי וסובבה סביבו. הפקק, כאמור, לא חזר למקומו מעצמו, והמראה של א' היה עגום למדי. כולם געו מצחוק וא' זכה לתואר המכובד של מסמר הערב.
בחיוך מבויש לריקון מכל השירותים, למצולם אין כל קשר לאירוע המדובר
הדברים היפים באמת (אינם) נסתרים מן העין
ברור שכל הסיפורים הקטנים והחוויות הן אלו שהופכות טיול לטיול מהנה, כזה שנזכר לדורות. החוויות הקטנות שסיפרתי עליהן מתובלות בטיול עשיר, מפתיע, יצירתי וממש לא שגרתי.
כמו שכתבתי בהתחלה, טיול קבוצתי בקרוואן זה לא טיול מאורגן. תשכחו מאוטובוס צפוף, מדריך מלחיץ ושכן טרחן במושב שלידכם. לכל אחד יש את הפרטיות שלו, הנוחיות שלו והחופש שלו. השיתוף הוא רק בחוויות המשותפות. לכן אולי ראוי לכנותו טיול משותף בקרוואנים.
כותב שורות אלה נושא בכבוד את העונש שהוטל עליו, לקול מצהלות הקבוצה
כתבות נוספות בנושא
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
תחנת השכרת הקרוואנים במינכן, עשרות קרוואנים נקיים ומצוחצחים שמחכים רק לנו
נקמת מכשיר הקשר
בתום שלב ההסברים ועבודת הניירת ההכרחית, נפרדנו מאיש הצוות והתחלנו להתארגן בקרוואן. דנה, זוגתי, סידרה את הבגדים בארונות ואני בחנתי את סביבת הנהיגה. הסתכלתי על המושב, בוחן אותו בעיון ותוהה האם הוא ראוי להיות מתחת לישבני העדין בשבועיים הבאים. מיקמתי את ה GPS בפוזה מתאימה. את מכשיר הקשר שישמש אותנו כחלק מהשיירה לקשר בין הקרוואנים, מיקמתי מאחורי מושב הנהג, ואת החוטים סידרתי יפה מתחת לשטיח, כיאה לרכב מבצעי...
אפרופו מכשיר הקשר, זהו הוא יצור בעל חיים משל עצמו. צריך לנהוג בו בכבוד ובזהירות. אם תתנהג אליו לא יפה הוא עלול להתנקם בך. ממזר. הוא יודע שאתה צריך אותו יותר משהוא צריך אותך. מספיק שתדבר עליו מילה רעה, כגון: "איזה חרא מכשיר, לא קולט כלום", ורגע אחר כך תגיע הנקמה... בדיוק כשתגיד לאשתך: "'ראית את ההוא עם ה...", או "שמעת מה ההוא אמר על ההיא...", בדיוק אז תגלה שהמכשיר הנקמן היה פתוח וכל השיירה שמעה את מילות הלהג שלך. או אז תתחיל לתכנן את ההתנצלות בפני כולם בעצירה הבאה: לא התכוונתי... דברי הוצאו מהקשרם... לא הבנתם אותי. לכן, היזהרו בכבודו של מכשיר הקשר. כבדהו וחשדהו.
מכשיר ה- GPS בפוזה המתאימה
שיהיה מה לאכול
בערב השני לטיול, באופן טבעי, הגיע זמנה של הארוחה המשותפת הראשונה. אנחנו קבוצה, לא? בקבוצה אוכלים ביחד. אבל מה? מושג ה"ביחד" של תחילת טיול קבוצתי עדיין אינו ברור מספיק. כל משפחה טרחה ובישלה כטוב בעיניה במטבח הקרוואן שלה. ניחוחות תבשילים אפפו את החניון וכל משפחה הוציאה אחר כבוד את התקרובת לשולחן המרכזי.
פותחים סיר ראשון, אורז. פותחים סיר שני, אורז. סיר שלישי, ושוב אורז. בסיר הרביעי כבר כולם על הרצפה מרוב צחוק. צירוף מקרים שכזה הוא חד פעמי לחלוטין. למחרת שוב ארוחת ערב, שוב כל משפחה טורחת על הכנת הסעודה ושוב כולם שמים את הסירים על השולחן המרכזי. חושבים שקרה אותו דבר בדיוק? אתם טועים. בסיר הראשון, פסטה ברוטב עגבניות. בסיר השני, פסטה ברוטב עגבניות. ובשלישי וברביעי, בכולם פסטה ברוטב עגבניות. מה עושים? צוחקים בקולי קולות עם... שפמים של רוטב עגבניות.
בארוחה הבאה המדריכים לקחו את העניינים לידיים ואמרו שלא יתכן שניפול כך פעם שלישית. הם יחלקו את ההוראות לכל משפחה איזו תוספת להכין היום. אבל "ברוב רשעותם" הם אמרו למשפחה א' להכין פירה, משפחה ב' להכין פירה, משפחה ג' להכין... פירה. כולם מכינים פירה. לאחר שסיימו להטיל את המשימות אצו רצו לקרוואן שלהם והכינו פסטה, אורז ושעועית, כדי שגם יהיה מה לאכול. למותר לציין את מה שקרה כאשר פתחנו את הסיר הראשון, הסיר השני והסיר השלישי.
ארוחת ערב משותפת, ניחוחות תבשלים אפפו את החניון
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
אבי המלך וסיוון המלכה
באחד הימים הגענו לביקור בטירת אבירים מימי הביניים. טירה צנועה יחסית. אבל כדברי המשפט האלמותי – "הדברים היפים באמת נסתרים מן העין", לא הסגירה הטירה את שעומד להתרגש עלינו. אמנם היו סימנים מחשידים, אבל קשה היה לתת את הדעת מראש מה צפון לנו. נכנסנו בדלת העץ הכבדה של הטירה ובפנים חיכו לנו, לקבוצת המשפחות הישראליות, נשות הטירה לבושות בלבוש ימי הביניים. הסבירו לנו שהאירוע העומד להתרחש מחייב אותנו להשתתף בו באופן פעיל כקבוצה מגובשת לכל דבר. מיותר לציין כי מרגע הנחיתה באירופה ועד ההגעה לטירה כבר חווינו רצף של חוויות מגבשות ומקרבות ואל הטירה הגענו כמו צוות בוגרי סיירת אחרי שבוע גיבוש.
אחד אחר השני הולבשנו בבגדים, גלימות ומצנפות ימי הביניים. לא ידענו שיש חשיבות לבגדים שקיבלנו. גם לא ידענו שהביקור בטירה תוכנן להיות מספיק זמן אחרי תחילת הטיול, במחשבה תחילה של מדריכנו, שידעו לעמוד על טיבו ואופיו של כל אחד מאיתנו ולהתאים איש איש לתפקידו בטירה. עליי, שהגשת אוכל אינה הצד החזק שלי, ועל אלי, ידידי מהקרוואן השכן, שאף הוא כפי שלמדו המלהקים לא אמון על אמנות ההגשה והמלצרות, הוטל לחלק מרק לצלילי מוסיקה עתיקה. משנכשלנו בביצוע המשימה (כצפוי) מיד הוטלו עלינו עונשים, לקול מצהלות החבורה.
בזה אחר זה נקראו בעלי תפקידים מגוונים לבצע את משימותיהם. המשימות, שכמובן אין אפשרות לבצען כהלכה, גוררות אחריהן עונשים כמו סיפורי בדיחות וריקודים מצחיקים. בשלב מסוים הזכות להעניש הוענקה לסיוון ואבי, שהולבשו כמלך ומלכה וישבו במרכז השולחן. סיוון ואבי הפליאו ביצירתיות והטילו עונשים משעשעים. סיוון "בטוב ליבה" הפליאה להטיל את העונשים היותר מאתגרים. הליהוק לתפקידים השונים היה מושלם. אפילו הקשוחים בחבורה פצחו בשירה וריקודים והתגלגלו מצחוק.
חווויה מגבשת מימי הביניים
רומאנו צ'ילאדה
בחיים לא תגלו מה פירוש המילים "רומאנו צ'ילאדה".
ימים לאחר מכן יצאנו לשייט רפטינג קבוצתי. הקרוואנים הושארו בחניה ואנו, קבוצת הקרוואניסטים, הפכנו להיות קבוצת ראפטינגיסטים למשך מספר שעות מהנות, מאתגרות ורטובות. המים, איך לא, צוננים משהו בלשון המעטה. השיט התחיל רגוע והייתה לנו הזדמנות לשוחח קצת עם המדריך שלנו. סיפרתי לו שלפני יומיים התערבתי עם נטע, בני הבכור, שאין לו אומץ לטבול במימי הנהר הקפואים, וזה לא ויתר וקפץ למימי הנהר לקול מצהלות ועידוד חברי הקבוצה. הוא אף הוסיף והתגאה שהיה עושה זאת שוב אילו "פראייר אחר" היה מתערב איתו שוב (כמובן ששילמתי את חובי על ההפסד בהתערבות, 100 אירו טבין ותקילין). המדריך את לקח המידע הזה צעד אחד רחוק יותר. בדיוק כשהמים החלו קצת לגעוש, הוא ניגש בתמימות לחרטום הסירה, ובתנועה מהירה העיף את נטע הישר למים הקרים.
כמובן שהסירות האחרות, בהן יתר חברי הקבוצה, ראו את הנעשה וצחקו למראה נטע ההמום והקפוא. ראש לצוחקים היה אלירז, בן גילו של נטע מהקרוואן השכן. נטע לא נשאר חייב והפעיל את קסמיו לשכנע את המדריך לסדר גם לאלירז ביקור של כבוד במימי הנהר. אבל, איך נעשה זאת מבלי שאלירז יבחין שזוממים עליו? בסירה של אלירז כולם חובשים קסדות צהובות ורק אלירז חובש קסדה אדומה. נטע שאל את המדריך איך אומרים בשפתו קסדה אדומה? "רומאנו צ'ילאדה". כך, כל פעם שעברנו ליד הסירה של אלירז צעקנו כולנו "רומאנו צ'ילאדה, רומאנו צ'ילאדה". המדריך של הסירה השנייה הבין את הרמז וסיפק את הסחורה. בהזדמנות הטובה הבאה טעם אלירז את טעם הביקור המפתיע במימי הנהר הצוננים ונטע זכה לטעום את טעמה של הנקמה המתוקה. מאז ועד סוף הטיול דבקו באנשים הכינויים אבי המלך, סיוון המלכה ורומאנו צ'ילאדה.
רפטינג קבוצתי, היו כמה שטעמו את טעמם של המים הצוננים
ריקוד אינדיאני בדרך לתחנת השירות
כדרך הטבע, גוף האדם אינו נברא לשמש כמחסן ומה שנכנס גם יוצא. כך יצא שאחרי אחת הארוחות היותר דשנות, מחסנית השירותים בקרוואן של א' התמלאה לה. לעת ערב, החליט א' לרוקן את המכל. במקצועיות רבה הוא שלף אותו ממקומו, פתח לרווחה את ידית האחיזה והחל גורר את המחסנית בדרך שבה גוררים מזוודת טרולי. החבורה שכבר התגבשה והתחברה, היתה עסוקה בשיחה ובצחוקים, אבל גם "רעבה" לקורבן עליו אפשר "לרשום קטעים".
כמו לפי הזמנה מבחינים לפתע בא' גורר את המחסנית, כשהפקק שלה פתוח לרווחה. את סימני הידיים שלנו, בצורת הברגת פקק, פירש א' אחרת. מעודד מגלי האהדה השוטפים אותו וסוחפים גם קרוואניסטים נוספים שהיו במקום, הוא היה בטוח שמריעים לו על חריצות היתר והחליט לדפוק תנועת ריקוד ניצחון אינדיאני. בוירטואוזיות לא תתואר הניף את הטרולי וסובבה סביבו. הפקק, כאמור, לא חזר למקומו מעצמו, והמראה של א' היה עגום למדי. כולם געו מצחוק וא' זכה לתואר המכובד של מסמר הערב.
בחיוך מבויש לריקון מכל השירותים, למצולם אין כל קשר לאירוע המדובר
הדברים היפים באמת (אינם) נסתרים מן העין
ברור שכל הסיפורים הקטנים והחוויות הן אלו שהופכות טיול לטיול מהנה, כזה שנזכר לדורות. החוויות הקטנות שסיפרתי עליהן מתובלות בטיול עשיר, מפתיע, יצירתי וממש לא שגרתי.
כמו שכתבתי בהתחלה, טיול קבוצתי בקרוואן זה לא טיול מאורגן. תשכחו מאוטובוס צפוף, מדריך מלחיץ ושכן טרחן במושב שלידכם. לכל אחד יש את הפרטיות שלו, הנוחיות שלו והחופש שלו. השיתוף הוא רק בחוויות המשותפות. לכן אולי ראוי לכנותו טיול משותף בקרוואנים.
כותב שורות אלה נושא בכבוד את העונש שהוטל עליו, לקול מצהלות הקבוצה
כתבות נוספות בנושא
טיולי אקטיב - אופניים, שייט והליכה לחצו לרשימת יעדים »
טיולי עצמאי למדינות אירופה לחצו לרשימת היעדים »
טיול עצמאי למזרח הרחוק לחצו לרשימת יעדים »
אבי המלך וסיוון המלכה
באחד הימים הגענו לביקור בטירת אבירים מימי הביניים. טירה צנועה יחסית. אבל כדברי המשפט האלמותי – "הדברים היפים באמת נסתרים מן העין", לא הסגירה הטירה את שעומד להתרגש עלינו. אמנם היו סימנים מחשידים, אבל קשה היה לתת את הדעת מראש מה צפון לנו. נכנסנו בדלת העץ הכבדה של הטירה ובפנים חיכו לנו, לקבוצת המשפחות הישראליות, נשות הטירה לבושות בלבוש ימי הביניים. הסבירו לנו שהאירוע העומד להתרחש מחייב אותנו להשתתף בו באופן פעיל כקבוצה מגובשת לכל דבר. מיותר לציין כי מרגע הנחיתה באירופה ועד ההגעה לטירה כבר חווינו רצף של חוויות מגבשות ומקרבות ואל הטירה הגענו כמו צוות בוגרי סיירת אחרי שבוע גיבוש.
אחד אחר השני הולבשנו בבגדים, גלימות ומצנפות ימי הביניים. לא ידענו שיש חשיבות לבגדים שקיבלנו. גם לא ידענו שהביקור בטירה תוכנן להיות מספיק זמן אחרי תחילת הטיול, במחשבה תחילה של מדריכנו, שידעו לעמוד על טיבו ואופיו של כל אחד מאיתנו ולהתאים איש איש לתפקידו בטירה. עליי, שהגשת אוכל אינה הצד החזק שלי, ועל אלי, ידידי מהקרוואן השכן, שאף הוא כפי שלמדו המלהקים לא אמון על אמנות ההגשה והמלצרות, הוטל לחלק מרק לצלילי מוסיקה עתיקה. משנכשלנו בביצוע המשימה (כצפוי) מיד הוטלו עלינו עונשים, לקול מצהלות החבורה.
בזה אחר זה נקראו בעלי תפקידים מגוונים לבצע את משימותיהם. המשימות, שכמובן אין אפשרות לבצען כהלכה, גוררות אחריהן עונשים כמו סיפורי בדיחות וריקודים מצחיקים. בשלב מסוים הזכות להעניש הוענקה לסיוון ואבי, שהולבשו כמלך ומלכה וישבו במרכז השולחן. סיוון ואבי הפליאו ביצירתיות והטילו עונשים משעשעים. סיוון "בטוב ליבה" הפליאה להטיל את העונשים היותר מאתגרים. הליהוק לתפקידים השונים היה מושלם. אפילו הקשוחים בחבורה פצחו בשירה וריקודים והתגלגלו מצחוק.
חווויה מגבשת מימי הביניים
רומאנו צ'ילאדה
בחיים לא תגלו מה פירוש המילים "רומאנו צ'ילאדה".
ימים לאחר מכן יצאנו לשייט רפטינג קבוצתי. הקרוואנים הושארו בחניה ואנו, קבוצת הקרוואניסטים, הפכנו להיות קבוצת ראפטינגיסטים למשך מספר שעות מהנות, מאתגרות ורטובות. המים, איך לא, צוננים משהו בלשון המעטה. השיט התחיל רגוע והייתה לנו הזדמנות לשוחח קצת עם המדריך שלנו. סיפרתי לו שלפני יומיים התערבתי עם נטע, בני הבכור, שאין לו אומץ לטבול במימי הנהר הקפואים, וזה לא ויתר וקפץ למימי הנהר לקול מצהלות ועידוד חברי הקבוצה. הוא אף הוסיף והתגאה שהיה עושה זאת שוב אילו "פראייר אחר" היה מתערב איתו שוב (כמובן ששילמתי את חובי על ההפסד בהתערבות, 100 אירו טבין ותקילין). המדריך את לקח המידע הזה צעד אחד רחוק יותר. בדיוק כשהמים החלו קצת לגעוש, הוא ניגש בתמימות לחרטום הסירה, ובתנועה מהירה העיף את נטע הישר למים הקרים.
כמובן שהסירות האחרות, בהן יתר חברי הקבוצה, ראו את הנעשה וצחקו למראה נטע ההמום והקפוא. ראש לצוחקים היה אלירז, בן גילו של נטע מהקרוואן השכן. נטע לא נשאר חייב והפעיל את קסמיו לשכנע את המדריך לסדר גם לאלירז ביקור של כבוד במימי הנהר. אבל, איך נעשה זאת מבלי שאלירז יבחין שזוממים עליו? בסירה של אלירז כולם חובשים קסדות צהובות ורק אלירז חובש קסדה אדומה. נטע שאל את המדריך איך אומרים בשפתו קסדה אדומה? "רומאנו צ'ילאדה". כך, כל פעם שעברנו ליד הסירה של אלירז צעקנו כולנו "רומאנו צ'ילאדה, רומאנו צ'ילאדה". המדריך של הסירה השנייה הבין את הרמז וסיפק את הסחורה. בהזדמנות הטובה הבאה טעם אלירז את טעם הביקור המפתיע במימי הנהר הצוננים ונטע זכה לטעום את טעמה של הנקמה המתוקה. מאז ועד סוף הטיול דבקו באנשים הכינויים אבי המלך, סיוון המלכה ורומאנו צ'ילאדה.
רפטינג קבוצתי, היו כמה שטעמו את טעמם של המים הצוננים
ריקוד אינדיאני בדרך לתחנת השירות
כדרך הטבע, גוף האדם אינו נברא לשמש כמחסן ומה שנכנס גם יוצא. כך יצא שאחרי אחת הארוחות היותר דשנות, מחסנית השירותים בקרוואן של א' התמלאה לה. לעת ערב, החליט א' לרוקן את המכל. במקצועיות רבה הוא שלף אותו ממקומו, פתח לרווחה את ידית האחיזה והחל גורר את המחסנית בדרך שבה גוררים מזוודת טרולי. החבורה שכבר התגבשה והתחברה, היתה עסוקה בשיחה ובצחוקים, אבל גם "רעבה" לקורבן עליו אפשר "לרשום קטעים".
כמו לפי הזמנה מבחינים לפתע בא' גורר את המחסנית, כשהפקק שלה פתוח לרווחה. את סימני הידיים שלנו, בצורת הברגת פקק, פירש א' אחרת. מעודד מגלי האהדה השוטפים אותו וסוחפים גם קרוואניסטים נוספים שהיו במקום, הוא היה בטוח שמריעים לו על חריצות היתר והחליט לדפוק תנועת ריקוד ניצחון אינדיאני. בוירטואוזיות לא תתואר הניף את הטרולי וסובבה סביבו. הפקק, כאמור, לא חזר למקומו מעצמו, והמראה של א' היה עגום למדי. כולם געו מצחוק וא' זכה לתואר המכובד של מסמר הערב.
בחיוך מבויש לריקון מכל השירותים, למצולם אין כל קשר לאירוע המדובר
הדברים היפים באמת (אינם) נסתרים מן העין
ברור שכל הסיפורים הקטנים והחוויות הן אלו שהופכות טיול לטיול מהנה, כזה שנזכר לדורות. החוויות הקטנות שסיפרתי עליהן מתובלות בטיול עשיר, מפתיע, יצירתי וממש לא שגרתי.
כמו שכתבתי בהתחלה, טיול קבוצתי בקרוואן זה לא טיול מאורגן. תשכחו מאוטובוס צפוף, מדריך מלחיץ ושכן טרחן במושב שלידכם. לכל אחד יש את הפרטיות שלו, הנוחיות שלו והחופש שלו. השיתוף הוא רק בחוויות המשותפות. לכן אולי ראוי לכנותו טיול משותף בקרוואנים.
כותב שורות אלה נושא בכבוד את העונש שהוטל עליו, לקול מצהלות הקבוצה
כתבות נוספות בנושא
ימים לאחר מכן יצאנו לשייט רפטינג קבוצתי. הקרוואנים הושארו בחניה ואנו, קבוצת הקרוואניסטים, הפכנו להיות קבוצת ראפטינגיסטים למשך מספר שעות מהנות, מאתגרות ורטובות. המים, איך לא, צוננים משהו בלשון המעטה. השיט התחיל רגוע והייתה לנו הזדמנות לשוחח קצת עם המדריך שלנו. סיפרתי לו שלפני יומיים התערבתי עם נטע, בני הבכור, שאין לו אומץ לטבול במימי הנהר הקפואים, וזה לא ויתר וקפץ למימי הנהר לקול מצהלות ועידוד חברי הקבוצה. הוא אף הוסיף והתגאה שהיה עושה זאת שוב אילו "פראייר אחר" היה מתערב איתו שוב (כמובן ששילמתי את חובי על ההפסד בהתערבות, 100 אירו טבין ותקילין). המדריך את לקח המידע הזה צעד אחד רחוק יותר. בדיוק כשהמים החלו קצת לגעוש, הוא ניגש בתמימות לחרטום הסירה, ובתנועה מהירה העיף את נטע הישר למים הקרים.
ריקוד אינדיאני בדרך לתחנת השירות
כדרך הטבע, גוף האדם אינו נברא לשמש כמחסן ומה שנכנס גם יוצא. כך יצא שאחרי אחת הארוחות היותר דשנות, מחסנית השירותים בקרוואן של א' התמלאה לה. לעת ערב, החליט א' לרוקן את המכל. במקצועיות רבה הוא שלף אותו ממקומו, פתח לרווחה את ידית האחיזה והחל גורר את המחסנית בדרך שבה גוררים מזוודת טרולי. החבורה שכבר התגבשה והתחברה, היתה עסוקה בשיחה ובצחוקים, אבל גם "רעבה" לקורבן עליו אפשר "לרשום קטעים".
כמו לפי הזמנה מבחינים לפתע בא' גורר את המחסנית, כשהפקק שלה פתוח לרווחה. את סימני הידיים שלנו, בצורת הברגת פקק, פירש א' אחרת. מעודד מגלי האהדה השוטפים אותו וסוחפים גם קרוואניסטים נוספים שהיו במקום, הוא היה בטוח שמריעים לו על חריצות היתר והחליט לדפוק תנועת ריקוד ניצחון אינדיאני. בוירטואוזיות לא תתואר הניף את הטרולי וסובבה סביבו. הפקק, כאמור, לא חזר למקומו מעצמו, והמראה של א' היה עגום למדי. כולם געו מצחוק וא' זכה לתואר המכובד של מסמר הערב.
בחיוך מבויש לריקון מכל השירותים, למצולם אין כל קשר לאירוע המדובר
הדברים היפים באמת (אינם) נסתרים מן העין
ברור שכל הסיפורים הקטנים והחוויות הן אלו שהופכות טיול לטיול מהנה, כזה שנזכר לדורות. החוויות הקטנות שסיפרתי עליהן מתובלות בטיול עשיר, מפתיע, יצירתי וממש לא שגרתי.
כמו שכתבתי בהתחלה, טיול קבוצתי בקרוואן זה לא טיול מאורגן. תשכחו מאוטובוס צפוף, מדריך מלחיץ ושכן טרחן במושב שלידכם. לכל אחד יש את הפרטיות שלו, הנוחיות שלו והחופש שלו. השיתוף הוא רק בחוויות המשותפות. לכן אולי ראוי לכנותו טיול משותף בקרוואנים.
כותב שורות אלה נושא בכבוד את העונש שהוטל עליו, לקול מצהלות הקבוצה
כתבות נוספות בנושא
.jpg)
