www.goTravel.co.il
הכתבה מעניינת? שלחו אותה בדואר למי שתרצו

הקש בתיבה את רצף האותיות המופיע למטה:

פולין: סקירה היסטורית קצרה


סקירה היסטורית מקוצרת, עם דגש על שואת יהודי פולין
ערכה: כרמית וייס


בסקירה זו ניתן מקום רב לתיאור חלקה של פולין במלחמת העולם השניה, תוך דגש על שואת יהודי פולין וגורלם של יהודי פולין לאחר המלחמה.
לנושאים רבים המובאים בסקירה זו ניתן למצוא גרסאות שונות, אך ניסינו, עד כמה שניתן, להישאר אוביקטיבים.


הכתבה אינה מתיימרת לסקור את כל תולדותיה של פולין, אך אנו תקווה שתוכלו ללמוד ממנה מעט על ההיסטוריה של פולין בעת החדשה.
 
מחנה ההשמדה מיידנק
גדרות מחנה ההשמדה מיידנק, עדות אילמת לנורא מכל   (צילום: אביב וייס)
 
 
המדינה הפולנית נוסדה לפני יותר מאלף שנה, תחת שושלת פיאסט, והגיעה לתור הזהב שלה לקראת סוף המאה ה-16 תחת השושלת היגיילונית, כאשר פולין הייתה אחת המדינות העשירות והחזקות ביותר באירופה.
במאי 1791 הצביע הסיים (הבית התחתון של הפרלמנט) של ברית פולין-ליטא, בעד קבלת חוקה לפולין, הנקראת חוקת מאי. חוקה זו היא החוקה הכתובה הראשונה באירופה והשנייה בעולם, אחרי חוקת ארצות הברית.
זמן קצר לאחר מכן, חדלה פולין מלהתקיים, לאחר שחולקה על ידי שכנותיה: האימפריה הרוסית, אוסטריה ופרוסיה.
 
פולין קיבלה את עצמאותה מחדש ב-1918, לאחר חתימתו של חוזה ורסאי, הסכם השלום בין גרמניה למדינות ההסכמה, שהוא החוזה הראשון שנחתם במסגרת ועידת השלום בפריז לאחר מלחמת העולם הראשונה.
תקופה זו בתולדותיה של פולין נקראת הרפובליקה השנייה של פולין.


שייט תעלות




 
מלחמת העולם השנייה
הרפובליקה השנייה של פולין שרדה עד לתחילת מלחמת העולם השנייה (1939). אז פלשו לפולין צבאות גרמניה הנאצית וברית המועצות במבצע מתוכנן מראש, בעקבות הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, אשר נתן להיטלר אפשרות לממש את איומיו כלפי פולין.
בתקופה זו סבלו הפולנים מאוד, יש האומרים שיותר מכל המדינות המעורבות במלחמה (אם לא מחשיבים את אוקראינה ובלארוס כמדינות עצמאיות). פולין הייתה המדינה שאחוז ההרוגים בה מתוך כלל האוכלוסייה היה הגבוה ביותר: מעל 6 מיליון הרוגים (כ20% מכלל האוכלוסייה), אשר מחציתם היו יהודים תושבי פולין. כמיליון וחצי אזרחי פולין גורשו משטחי הכיבוש הסובייטים במזרח פולין למחנות עבודת כפייה בברית המועצות.
גבולות פולין הועתקו מערבה - הגבול המזרחי הועתק לקו קרזון (עם ליטא, רוסיה ואוקראינה), והגבול המערבי לקו אודר-נייסה (עם גרמניה, בתוואי הנהרות אודר ונייסה). לאחר שינויים אלו, קטן שטחה של פולין ב-76,000 קמ"ר, שהיוו 20% משטחה לפני המלחמה. כמו כן, שינויי הגבולות הביאו להגירה המונית של פולנים, אוקראינים, גרמנים ויהודים מחוץ לשטחה של פולין.
 
שואת יהודי פולין במלחמת העולם השנייה
עם פלישת הגרמנים למערב ומרכז פולין, ב 1.9.1939, הם סיפחו והטילו את חסותם על השטחים הללו. באזורי לב פולין, שנקראו בפי הגרמנים גנרלגוברנמן - שטחי הממשל הכללי, בהם ישבו כשני מיליון יהודים, החלה רדיפת היהודים. במשך השנתיים הראשונות הסתפקו הגרמנים בגזל הרכוש היהודי, דחיסת היהודים לגטאות ומשלוחם לעבודות כפייה. בתקופה זו פעלו הגרמנים בקרב היהודים באמצעות יודנרט (מועצות יהודים).
 
זמן קצר לאחר מכן פלשה ברית המועצות למזרח פולין (17.9.1939). גורלם של היהודים תחת הכיבוש הסובייטי לא היה אחיד.
קבוצה אחת, של נאמני הממשל הסובייטי מקרב היהודים, זכתה לשנתיים נוספות של בטחון יחסי תחת המטריה הסובייטית. בה בעת הם קוממו נגדם גורמים פשיסטיים ולאומנים בקרב האוכלוסייה המקומית, שהאשימו (האשמה שסבורים שהיה לה על מה להתבסס) את היהודים בסיוע לממשל הסובייטי. הפאשיסטים והלאומנים מקרב האוקראינים והפולנים ייחלו להגעת הנאצים ולשעת כושר להיפרע מן הסובייטים ומהיהודים. שעת כושר זו לא אחרה להגיע עת פלשו הנאצים לברית המועצות, במבצע ברברוסה (1941).
הקבוצה השניה של יהודים, אלו שהסובייטים פקפקו בנאמנותם, הוגלו יחד עם אוכלוסיות נוספות (פולנים ואוקראינים), שנחשדו אף הם באי נאמנות, למחנות עבודת כפייה (גולאגים) בתוככי ברית המועצות. מעריכים שהיהודים היוו 30% מאוכלוסיית מזרח פולין, שגורשה לשטח ברית המועצות בשנים 1939-1941.
 
עם הכיבוש הגרמני של חלקי פולין שהוחזקו על ידי ברית המועצות, ביוני 1941, החלו יחידות השמדה מיוחדות בשם איינזצגרופן לפעול בשטחים אלה בהרג שיטתי של יהודים, לרוב ליד בורות ירי, ובמקרים רבים בסיוע פעיל של גורמים לאומנים מקומיים. עד להקמת מחנות ההשמדה ומיסוד ההשמדה בגז, נמחקו קהילות שלמות מעל פני האדמה.
במהלך ועידת ואנזה (20 לינואר, 1942) הוחלט על הפתרון הסופי של "בעיית היהודים", התוכנית להשמדת יהודי אירופה. עם זאת, ההמתות הראשונות בגז החלו במחנה חלמנו עוד בדצמבר 1941. בתקופה זו החלה השמדתם השיטתית של יהודי אירופה והראשונים שנבחרו לכך היו יהודי פולין.
שישה מחנות השמדה הוקמו בפולין: אושוויץ, בלזץ, חלמנו, מאידנק, סוביבור, וטרבלינקה. במחנות אלו הושמדו מיליוני יהודים ובני מיעוטים אחרים, שרובם הובאו ממדינות אירופה הכבושות.
 
מחנה ההשמדה אושוויץ
נעלי הנרצחים במחנה ההשמדה אושוויץ    (צילום: אביב וייס)
 
חלקה של פולין בשואת יהודי אירופה
מתוך אוכלוסייה של 3 מיליון יהודים בפולין לפני המלחמה, שרדו רק כ- 380 אלף יהודים לאחריה (כ- 12%). מתוך יהודי פולין שנותרו בחיים, כ- 55 אלף נותרו בפולין עצמה, מאחר והם נטמעו באוכלוסייה הפולנית או הסתתרו ביערות ובקרב פרטיזנים. כל היתר שבו ממחנות העבודה בברית המועצות, שרדו את צעדות המוות ממחנות הריכוז וההשמדה בגרמניה או לחמו בשורות הצבאות ששיתפו פעולה עם הצבא האדום. כן כלולים במספר זה יהודים שהצליחו לצאת לארצות המערב בתחילת המלחמה.
 
קיימת מחלוקת בדבר תפקידם של הפולנים בהשמדת היהודים. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בפולין החל דיון חופשי וגלוי בנושא רגיש זה.
יש הטוענים כי במהלך הכיבוש הגרמני היו רוב הפולנים נתונים במאבק על עצם קיומם, ולכן לא היה ביכולתם להתנגד באופן פעיל להשמדת היהודים. היו מקרים לא מעטים של פולנים שסיכנו את חייהם בניסיון להציל משפחות יהודיות ולסייע ליהודים, ואלו הוכרו מאוחר יותר כחסידי אומות העולם. מעט מאוד שיתוף פעולה ניתן לנאצים מן האוכלוסייה המקומית.
עם זאת, היה היחס הפולני לשואה, מצד כלל האוכלוסייה, אדיש ואף משתף פעולה. הגרמנים ניצלו את הרגשות האנטישמיים של האוכלוסייה, רבים הסגירו את שכניהם היהודים, ויש שפעלו כ"ציידי יהודים". באזורים המזרחיים של פולין הייתה האנטישמיות חזקה במיוחד. רבים האשימו את היהודים בסיוע למשטר הקומוניסטי במהלך הכיבוש הסובייטי בשטחי מזרח פולין, האשמה, שכאמור, היה לה על מה להתבסס.
בעיירה ידוובנה, במחוז ביאליסטוק, הושמדו יהודי העיירה על ידי האוכלוסייה המקומית בסמוך לכיבושה על ידי הגרמנים (יולי 1941). פרטי תקרית זו עדיין שנויים במחלוקת, אם כי הממשלה הפולנית הביעה את צערה על פעולות אזרחיה כלפי היהודים.
 
פולנים ביצעו הרג ביהודים גם לאחר סיום המלחמה. חלק מהיהודים ניצולי השואה ביקשו להשתלב בפולין החדשה תוך שמירה על זהותם, אולם הם נתקלו ביחס עוין של פולנים ובכמה ערים התחוללו שוב פוגרומים. ניסיונות הממשלה הקומוניסטית להילחם באנטישמיות לא הועילו, ובמשך השנה שלאחר השחרור נרצחו כ-350 יהודים ברחבי פולין, בהם 42 יהודים משרידי הקהילה היהודית בקיילצ'ה, שנרצחו בפוגרום קיילצה.
מצוקת היהודים הפליטים גברה והם שוכנו בצפיפות במחנות עקורים. רובם ביקשו לעזוב את פולין. התנועה הציונית ארגנה את הבריחה, מבצע בו העבירה יותר מ- 100 אלף יהודים לארץ ישראל. אחרים היגרו לארצות אירופה ולארצות הברית.
 
האנדרטה לזכר נרצחי פוגרום קיילצ'ה
האנדרטה לזכר נרצחי פוגרום קיילצ'ה    (צילום: הילה וייס)





 
פולין תחת עול הקומוניזם ואחריו
בסופה של מלחמת העולם השנייה הפכה פולין למדינת חסות של ברית המועצות. ברית המועצות הביאה ממשלה קומוניסטית חדשה לפולין, מקבילה פחות או יותר לממשלות אחרות בגוש המזרחי. ב-1952 הוכרזה רשמית רפובליקת העם של פולין.
 
ב-1956 הפך המשטר בפולין לליברלי יותר, תוך שחרור אנשים מהכלא והענקת מספר חירויות לאזרח. ליהודי פולין הותר לעזוב את המדינה וכך עלו לישראל כ-35 אלף יהודים, חלקם מברית המועצות, שיכלו להוכיח כי היו בעבר אזרחי פולין. עלייה זו נקראת עליית גומולקה, על שם הנשיא ולדיסלב גומולקה.
 
לאחר מלחמת ששת הימים ניתקה פולין, כיתר מדינות הגוש המזרחי, את יחסיה הדיפלומטיים עם מדינת ישראל ונקטה בקו פרו-ערבי ואנטי-ציוני. במרץ 1968, במסווה של מערכה נגד הציונות, החל מסע אנטישמי מאורגן בפולין שבמהלכו פוטרו יהודים ממשרות ממשלתיות, ומן הצבא, המפלגה, האוניברסיטאות ואמצעי התקשורת. אלפי יהודים עזבו את פולין בעקבות כך, והקהילה הצטמצמה מאד. עם נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989 נותרו בפולין בין 5,000 ל-10,000 יהודים, שחלקם מסתירים את מוצאם היהודי.
 
מהומות פועלים ב-1980 הובילו להיווצרותו של האיגוד המקצועי העצמאי סולידריות, שהפך עם הזמן לכוח פוליטי. תנועת סולידריות כרסמה בשליטת המפלגה הקומוניסטית, עד שב- 1989 גברה עליה בבחירות הפרלמנטריות, והעומד בראשה, לך ולנסה, זכה לבסוף להיות נשיא פולין ב-1990.
 
עיר הנמל גדנסק
עיר הנמל גדנסק, ערש תנועת סולידריות שהביאה לנפילת הקומוניזם  (צילום: Marta Ulanowska)
 
כלכלת פולין, לאחר השחרור מעול הקומוניזם, סובלת מאבטלה גבוהה, אולם היא זוכה לאינטגרציה הולכת וגוברת בשוק האירופאי. חופש הפרט וזכויות האדם נאכפים בפולין על פי החוקה האירופית.
בשנת 1997 נכתבה חוקה חדשה לפולין.
ב- 1999 הצטרפה פולין לברית נאט"ו. ביוני 2003 הצביעו אזרחי פולין במשאל עם בעד הצטרפות לאיחוד האירופי. פולין הצטרפה רשמית לאיחוד האירופי ב-1 במאי 2004, אך המטבע הלאומי שלה הוא עדיין הזלוטי.
 





כרמית וייס אודות הכותבת
כרמית וייס (Carmit Weiss)מנסה להעביר את אהבתה לנופים דרך הצילום והכתיבה, מנהלת אתר Gotravel ואחת הכותבות המרכזיות בו. חרשה את אירופה וצפון אמריקה וטעמה גם את טעמן של היבשות האחרות. בעלת ניסיון רב בתכנון טיולים, גולשת סקי ואמא לארבעה גולשים צעירים. 
ליצירת קשר עם כרמית לחצו כאן

כרמית עונה לשאלותיכם בפורום מומחי תיירות
לקריאת כתבות נוספות של כרמית








מספר צפיות: 22973
4724